על פי: מ.ו. בראון
פַּעַם אַחַת חַי בָּאָרֶץ יָשִׁישׁ אֶחָד, שָהִפְלִיא לְגַלֵּף בָּעֵץ. הוּא הִתְגוֹרֵר בְּעִיר קְטַנָּה, וּבֵית־הַמְּלָאכָה שֶׁלוֹ עָמַד סָמוּךְ לְכִכַּר הַשׁוּק. לְמִן זְרִיחַת הַחַמָּה וְעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים הָיָה מְגַלֵּף בָּעֵץ וְכָל הָאִצְטַבּוֹת בְּבֵית־הַמְּלָאכָה מְלֵאוֹת וּגְדוּשׁוֹת הָיוּ פִּסְלֵי בַּרְוָזִים, כְּלַבְלָבִים, חֲתַלְתוּלִים, עִזִּים, דֻּבּוֹנִים – הַכֹּל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת עֲשׂוּיָה לְהַפְלִיא.
מִשַּׁחַר נְעוּרָיו הוּא יוֹשֵׁב לוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּבֵית־הַמְּלָאכָה הַזֶּה, סַכִּין־גִלּוּף בִּימִינוֹ וְּגְזִיר־עֵץ בִֹשְׂמֹאלוֹ וְעוֹבֵד בִּשְׁקִידָה וּמְזַמֵּר לוֹ בְּחֶדְוָה וּמְגַלֵּף בָּעֵץ מַעֲשֶׂה־אֻמָּן. לְאַחַר מִכֵּן הָיָה צוֹבֵעַ אֶת פִּסְלוֹנֵי הָעֵץ בִּצְבָעִים מַרְהִיבִים, מַעֲמִידָם עַל הָאִצְטַבּוֹת – וְהָאֲנָשִׁים הָיו בָּאִים מִקָרוֹב וּמֵרָחוֹק, מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם וְקוֹנִים אוֹתָם לְעַצְמָם.
בְּחֵפֶץ־לֵב הָיוּ בָּאִים אֵלָיו הַבְּרִיוֹת – בֵּין אִם לִקְנוֹת אֶת פִּסְלוֹנָיו ובֵין אִם לְשׂוֹחֵח אִתּוֹ. כִּי הָיָה הָאֻמָּן יָשִׁישׁ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּמְחַבֵּב־שִׂיחָה מְאֵין כָּמוֹהוּ.
אוּלָם מַעֲשֶׂה הַגִּלוּף הָיָה אָהוּב עָלָיו יוֹתֵר מִכֹּל. עַל־כֵּן תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים וְלֹא הַבִינוּ מַה־טַּעַם רָאָה הּיָּשִׁישׁ הֶחָרוּץ לִתְלוֹת שֶׁלֶט גָּדוֹל מֵעַל לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה, שֶׁלֶט הַמַּכְרִיז בְּאוֹתִיוֹת גְּדוֹלוֹת לֵאמֹר:
גִ’ים בֵּילִי
מֵעוֹלָם לֹא עָבַד
וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד
– הַכֵּיצַד! – קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים בִּפְלִיאָה גְּדוֹלָה – כָּל הַיָּמִים מְגַלֵּף גִ’ים בֵּילִי הֶחָרוּץ בָּעֵץ דְּבָרִים נָאִים כָּל־כָּךְ, צוֹבַעַ אוֹתָם בִּשְׁקִידָה בִּצְבָעִים מַרְהִיבִים כָּל־כָּךְ לְהַנָאָתָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת, הַכֵּיצַד יָכוֹל הוּא לְאַחַר כָּל אֵלֶּה לְהַכְרִיז בַָּרַבִּים כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבַד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד?!
– הַכֵּיצַד! – קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים וְתָמְהוּ – הֲרֵי כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא שֹוֹקֵד עַל מְלַאכְתּוֹ לְמִן זְרִיחַת הַחַמָּה וְעַד צַאת הַכּוֹכָבִים – מַה טַּעַם רָאָה לְהוֹדִיעַ כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבַד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד?!
– הוֹי גִ’ים בֵּילִי – פָּנוּ אֵלָיו הַבְּרִיוֹת וּשְאָלוּהוּ – מַה פֵּרוּש הַכְּתוּב עַל הַשֶׁלֶט, “מֵעוֹלָם לֹא עָבַד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד”?!
– פֵּרוּש הַדָּבָר הוּא – הֵשִיב גִ’ים בֵּילִי בְּנַחַת – כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבַדְתִּי אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בְּחַיַי, וּלְעוֹלָם לֹא אֶעֱבֹד אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת!
– אַל תְּשַׁטֶה בָּנוּ, גִ’ים בֵּילִי – הִתְרְָעֲמוּ עָלָיו הָאֲנָשִׁים – הֲרֵי כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ אַתָּה מְגַלֵּף בִּשְׁקִידָה בָּעֵץ, לְמִן זְרִיחַת הַחַמָּה וְעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים?!
– מִצְטַעֵר – הֵשִיב לָהֶם גִ’ים בֵּילִי בְּנַחַת – אִם אֵינְכֶם יוֹרְדִים לְסוֹד כַּוָּנָתִי, לֹא אוּכַל לְהַסְבִּיר לָכֶם. מִכָּל מָקוֹם, אֱמֶת הִיא: מֵעוֹלָם לֹא עָבַדְתִּי וּלְעוֹלָם לֹא אֶעֱבֹד!
כֹּה אָמַר הַיָּשִׁיש וּפָרַץ בִּצְחוֹק רָם לְמַרְאֶה מְבוּכָתָם וּתְמִיהָתָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת. וְהוֹסִיף וְצָחַק, מִשׁוּם שֶׁהָיָה יָשִׁישׁ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.
אוֹ־אָז נָטְלוּ הָאֲנָשִׁים מַה שֶׁקָנוּ אֵצֶל הַיָּשִׁישׁ – אֶת הכְּלַבְלָבִים, הַחֲתַלְתוּלִים וְהַבַּרְוְזוֹנִים וְהָלְכוּ לָהֶם, מְנִיעִים בְּרָאשֵֹיהֶם וּמוֹשְׁכִים בְּכִתְפֵיהֶם: “אֵין אָנוּ יוֹרְדִים לְסוֹד כַּוָּנָתוֹ. הַיָּשִׁישׁ עוֹבֵד קָשֶׁה יוֹתֵר מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא טוֹעֵן כִּי לֹא עָבַד אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בְּחַיָּיו וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת!”
יוֹם אֶחָד נִתְקַהֲלָה בְּפֶתַח בֵּית־הַמְלָאכָה חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרִים עַצְלָנִים הוֹלְכֵי־בָּטֵל. הֵם קָרְאוּ אֶת הַכָּתוּב בַּשֶּׁלֶט וְשָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.
– הִנֵּה אָדָם כִּלְבָבֵנוּ! – קָרְאוּ – אַף הוּא אַינֶנּוּ לָהוּט אַחַר הָעֲבוֹדָה!
אוּלָם כַּאֲשֶׁר עָקְבוּ שָׁעָה אַרֻכָּה אַחַר מַעֲשָׂיו וְרָאוּהוּ גוֹחֵן עַל גְזִיר־עֵץ וּמְגַלֵּף בִּשְׁקִידָה, נִכְנְסוּ לְבֵית־הַמְלָאכָה וְאָמְרוּ לוֹ:
– מְשַׁקֵּר אַתָּה, גִ’ים בֵּילִי! רְאִינוּךָ עוֹבֵד בִּשְׁקִידָה רַבָּה יוֹתֵר מִכָּל אָדָם אַחֵר בָּעִיר הַזֹּאת!
– לְכוּ לָכֶם, עַצְלָנִים הוֹלְכֵי־בָּטֵל – גָּעַר בָּהֶם הַיָּשִׁישׁ – אַינְכֶם מְבִינִים מַהוּ שֶׁכָּתוּב עַל הַשֶׁלֶט. לוּ יָרַדְתֶּם לְסוֹד כַּוָּנָתוֹ, הֲיִיתֶם אַף אַתֶּם פְּטוּרִים מִכָּל מְלָאכָה.
אוּלָם חֲבוּרַת הַצְּעִירִים הָעַצְלָנִים הָיוּ עַצְלָנִים מִדַּי מִשֶּׁיִטְרְחוּ וְיִתְאַמְּצוּ לְפַעְנֵח אֶת חִידָתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל הַיָשִׁישׁ.
– מְשֻׁגָּע הוּא הַיָשִׁישׁ – אָמְרוּ זֶה לָזֶה – אֵין אָנוּ מְבִינִים מַהוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר. מְשֻׁגָּע הַשּׁוֹקֵד כָּל הַיּוֹם עַל מְלַאכְתּוֹ וְטוֹעֵן כִּי אֵינוֹ עוֹבֵד וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹד.
לְמָחֳרָת בָּאוּ אֵלָיו נְעָרִים אֲחֵרִים. אַף הַלָּלוּ עָקְבוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה אַחַר מַעֲשֶׂה־יָדָיו, כֵּיצַד הוּא מְגַלֵּף בְּחֶדְוָה מִן הָעֵץ חַיּוֹת וְעוֹפוֹת. הֵם נִכְנְסוּ אֵלָיו פְּנִימָה וְהִבִּיעוּ אֶת הִתְפַּעֱלוּתָם מִמַעֲשֶׂה יָדָיו.
הַיָּשִׁישׁ קִבֵּל אוֹתָם בִּמְאוֹר־פָּנִים וְהִנִּיחַ לָהֶם לִצְבּוּע אֶת הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת בְּצְבָעִים, לְפִי רְאוּת עֵינֵיהֶם. הֵם שָׂמְחוּ מְאֹד וְהָיוּ מוֹשְׁכִים אֶת הַמִּכְחוֹל בְּחֶדְוָה. וְכַאֲשֶׁר שְׁמָעוּהוּ מְזַמֵּר, צֵרְפוּ קוֹלָם לְקוֹלוֹ וְהַשִּׂמְחָה הָיְתָה רַבָּה.
כָּל־כָּךְ שְׁקוּדִים הָיוּ עַל מְלַאכְתָּם, עַד כִּי לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתָּם לִשָׁאוֹל אֶת הַיָּשִׁישׁ לְכַוָּנַת הַכָּתוּב עַל הַשֶּׁלֶט. וּלְמַעַן הָאֱמֶת, הֵם לֹא חָשְׁבוּ כְּלָל אֶת עֱבוֹדָתָם לְעֱבוֹדָה.
עַל־כֵּן יָרְדוּ לְסוֹף כְַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ, וּבְלִי מֵשִׂים פִּעְנְחוּ אֶת חִידָתו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות