מזלה של עיר. נפל בגורלה להוות כתם שחור בתולדותיה של פולין הבלתי־תלויה, אך גם – עדיין – הבלתי־חופשית.

בעולם כולו נתפרסמה פרשת האסירים בבריסק, שנהגו בהם באכזריות צינית ושפלה. ועכשיו – הפרעות ביהודי בריסק, האכזריות והפראיות, והמשפטים המחפירים שלאחר הפרעות. אלו הן שתי פרשיות במסכת אחת, ששמה בלשונם של השליטים הפולניים: “הבראה מוסרית”… שתי הפרשיות קשורות ומהודקות קשר הדדי ופנימי.

ההמונים העובדים בפולין, שמתוך כמיהת לקצת נשימה חופשית קיבלו בהתלהבות את מצעדו של פילסודסקי אל וארשה ועזרו בדמם לנצחונו, – רומו באופן מחפיר. בעת שרעמו עדיין התותחים, לא חסך הסוציאליסט הפולני לשעבר דיבורים על יושר וצדק: “יותר מדי עוול בפולין”, “באתי לתבוע את זכותו של העם העובד”. אלו היו הצהרותיו בשעה שעבר על־פני גשר פוניאטובסקי ונכנס לווארשה. אך, בטרם צמח העשב על קבריהם של בני הפועלים והאיכרים, לבושי המדים, שנפלו בימי מאי 1926 בקריאה “יחי המארשאל פילסודסקי!” – כבר נחוגה בארמון נייסוויז' של הנסיך ראדזיביל ברית־השלום בין מחנהו של המארשאל ובין בעלי־האחוזות, אילי־הקרקע, מנצליו ומשעבדיו של העם העובד. מייד התחילה להתרקם ההבנה הלבבית בין המשטר החדש ובין הבורגנות הגדולה העירונית. ודאי, על חשבונם של המוני העובדים בעיר ובכפר, שמצבם הלך ורע. פחתה מנת לחמם וחירותם, הוחל בקיצוץ שכרם וזכויותיהם, צומצם הביטוח הסוציאלי וחופש־הדיבור שלהם. כל רודפי־הקאריירה ומלחכי־הפינכה, – החלו להתלקט ולהידבק במחנה “ההבראה המוסרית” ולבקש חסות תחת כנפיו.

האשליות, שהיו לאנשי־העבודה בפולין לגבי לוחם הפועלים לשעבר – נתנפצו לרסיסים. זעמם גבר והלך. השליטים התכוונו להחניק באלימות את האופוזיציה. באה שעתן של פרעות בריסק הראשונות. באישון־הלילה פרצה המשטרה בעריה של פולין לדירותיהם של ראשי האופוזיציה, סחבום ובדרך היכום, עינו אותם במחשכי יער, כלאו אותם במבצר בריסק, הירבו בעינויים גופניים ורוחניים, השפילו ועינו אישים ששיבה זרקה בראשיהם במשך שנות מלחמתם הרבות לעצמאותה של פולין.

אולם, הפרעות ההן לא שברו את תנועת הפועלים והאיכרים. ככל שגדל עוניים של ההמונים והשתוללה הפקרותם של השליטים, – כן גברה התמרמרותם ונכונותם של ההמונים לקרב, שלא פעם מצאה את ביטויה בהופעות המונים מאיימות. צריך היה, איפוא, להפנות את זעמם של ההמונים לכיוון אחר. השעיר־לעזאזל מוכן ומזומן: זו האוכלוסיה היהודית, המונה למעלה משלושה מיליון נפש. המדינה לא תחרים בשביל האיכר מחוסר־האדמה את קרקעותיו של הנסיך ראדזיביל; על־כן, מצביעה הריאקציה על הדוכן היהודי בשוק. המדינה לא תשביע את מחוסר־העבודה הרעב, – אפשר שתצליח הריאקציה להשביעו בנוצות הכסת היהודית. ואפילו אין זה מאכל לקיבה, – הרי טוב הוא האמצעי לסחרור המוח. אם אין מצליחים לשבור את תנועת הפועלים, – יש לנסות בהרעלת ההמונים לשם ניוונם.

הנצחון הנאצי בגרמניה עודד את ה"אנדקים" והם פורצים להם דרך לשלטון. אין כל הבדל מהותי בין ה"סאנאציה" וה"אנדציה". ל"סאנאציה" אין אמצעים, שבעזרתם תוכל להתייצב מול ה"אנדציה". על־כן היא מנסה להתחרות בה על פת־לחם יהודית, ועכשיו היא גם מוכנה כבר לכרות ברית להתאחד אתה. חורבן חייהם של ההמונים היהודים ימלא את התהום שבין שני מחנות האויבים לשעבר, הדם היהודי יכפר אפילו על דמו של נשיא־המדינה הפולני הראשון נארוטוביץ', שנרצח על־ידי איש ה"אנדציה".

המרשל הראשון של פולין, פילסודסקי, ביצע באופן מזהיר את “ההבראה המוסרית”. סימנה המובהק הראשון היו הפרעות בבריסק. המרשל השני של פולין, רידז־שמיגלי, יורשו של פילסודסקי, עומד להגשים את “אחדותם הלאומית” של כלל הכוחות השחורים. בתקופת שלטונו זכינו לפרעות השניות בבריסק.

פעמיים פרעות בבריסק – שני צדדים הם של אותו מטבע; אם כי צידו האחד הוא לכאורה “יהודי” והשני “גויי”. אלה הם רק שני שלבים של הריאקציה החברתית־מדינית. על־כן, אי־אפשר להם להמונים היהודים שיתייחסו באדישות לבריסק ה"גויית"; על־כן, אסור לו למעמד הפועלים הפולני ולאינטליגנציה הפולנית ושוחרת־החירות, שיתייחסו באדישות לבריסק “היהודית”. שכן זו היא סכנה המאיימת גם עליהם, על מלחמתם הם למען חירותם הם. יש סימנים המעידים, על־כן, שהכרה זו מבשילה אצל ההמונים היהודים והפולנים. זו נחמתנו. במלחמתם המשותפת של ההמונים העובדים בפולין – הערובה לנצחוננו על אויבנו המשותף.

בעת הפרעות ביהודי בריסק לא שכחו הבריונים לקרוע את ספרי־החשבונות ואת השטרות בבתי־המסחר היהודיים, למען לא יוכל החנווני היהודי לגבות את חובותיו, המגיעים לו מלקוחותיו הפולניים. אכן, היטיבו גיבורי העולם־התחתון להבין לרוחם של אפוטרופסיהם רמי־המעלה.. שכן, בדיוק כך, באותה ציניות עצמה, – קרעו שליטיה הנוכחים של פולין את כל שטרות ההתחייבות, שחתמו עליהם. ברם, קיימת פולין אחרת, פולין של עבודה ומאבק־לחירות, והוא כצמר תלבין את חרפת הפרעות הכפולות בבריסק ובקפדנות תגבה את החוב, המגיע לה. ככל שיחשיך ההוה של ההמונים היהודים בפולין, – אמונתנו איתנה, שביום החשבון הגדול ייפרעו גם להם השטרות, שעליהם חתמו שוחרי וענקי־הרוח, שבקרב העם הפולני.

“נייוועלט”, מספר 12, 18 ביוני 1937.