זהו סיפורה השלישי במספר של שירה טמיר, חיילת בת 19 תושבת תל־אביב. המתפרסם על דפי ירחוננו. לאחר ‘נדנדה’ (גליון מס' 4) שעסק באבולוציה אדם־קוף־אדם, ו'הכובשים' (גליון מס' 9) שעסק בטלפתיה מוזרה, מספרת לנו שירה הפעם על הפער הבלתי ניתן לגישור בין גזעים בעלי התפתחות מנטלית שונה בתכלית…

* * *

ב: מדעי    🔗

נתאר לעצמנו גזע תבונתי שהאוריינטציה שלו אינה חזותית ושמיעתית כאחת, כשלנו. נתאר לעצמנו גזע שהאוריינטציה שלו חזותית בלבד. הוא שומע; אך חוש השמיעה שלו מנוון כחוש הריח שלנו. שפתו של גזע זה לא תתחלק לשתי קטגוריות, כשלנו; לא תהיה להם שפה שבעל־פה – נשמעת, ושפה שבכתב – נראית. הם ידברו בסימנים הנראים מרחוק, אותם יבצעו איברים ממוקצעים, כמיתרי הקול שלנו, שכל תפקידם אינו אלא להעביר סימוני תקשורת. מאחר שלא יהיה עליהם לבצע הפשטה כה גדולה לשם המצאת הכתב – מסמלים נשמעים לנראים – יתפתח אצלם הכתב מוקדם בהרבה. תרבותם תקבל דחיפה עצומה קדימה, הרבה יותר מוקדם. יכולת הקליטה של שדה ראיה היא רחבה בהרבה ומבחינה יותר בפריטים וביחסים שביניהם מזו של שדה השמיעה. לשם השוואה, חִשבו רק על עצמאותו ובטחונו של החתול, שהאוריינטציה שלו חזותית, לעומת כניעותו של הכלב, המסתמך בעיקר על חוש הריח. למה יידחף גזע זה מכוח השינוי העצום במנטליות שינבע מכך?

א: מדעי    🔗

נתאר לעצמנו גזע תבונתי, שהאוריינטציה שלו אינה חזותית בלבד, כשלנו. נתאר לעצמנו גזע שהאוריינטציה שלו חזותית ושמיעתית כאחת. כמובן, בתוך המגבלות המתחייבות לשם קיום תבונה. הוא רואה, אך חוש הראיה שלו לקוי ולשם פיצוי הוא מסתמך על שמיעתו, המפותחת משלנו לאין ערוך. שפתו של גזע זה תתחלק לשתי קטגוריות: שפה בת־חלוף ומיידית – נשמעת, ושפה תיעודית ובת־קיימא – נראית. הם ידברו בסימנים הנשמעים למרחוק, אותם יבצעו איברים ממוקצעים, כמשושות שלנו, איברים שכל תפקידם אינו אלא להעביר סימוני תקשורת. יהיה עליהם לבצע הפשטה עצומה לשם המצאת הסימנים המתעדים – מסמלים נשמעים לנראים – ולכן תתעכב המצאה זו מאוד, ועימה, כמובן מאליו, גם תרבותם. יכולת הקליטה של שדה ראיה היא רחבה בהרבה ומבחינה יותר בפריטים וביחסים שביניהם מאשר זו של שדה השמיעה. למה יידחף גזע זה מכוח הערעור העצום במנטליות שינבע מכך?

א–ב: המספר היודע־כל    🔗

נתאר לעצמנו שני גזעים תבונתיים. גזע א' הוא חזותי; גזע ב' הוא חזותי־שמיעתי. לא תיתכן הבנה ביניהם. ייתכנו מאמצים: פתֶטיים, שוברי־לב, ממיטי־שואה.

החוקר־מגזע־א־המתקדם, האוסף אליו כחיית שעשועים את הפריט־מגזע־ב־הנחשל, חושב כי אסף דוגמא נדירה ואינו יודע כי אף הוא דוגמא נדירה של גזעו שלו. הוא מתחיל לחשוד בכך, כאשר הממונה עליו מצווה להחזיר את הדוגמא הנדירה לסביבתה הטבעית: נטילתה היא בניגוד לתקנות. אין הוא יכול להיזכר בתקנה האוסרת זאת; אך הוא מחפש ברשומות ומוצאה.

ב: שמאלץ    🔗

אהבתי את אדוני (אלי, אבי שבשמים). חזרתי לכאן והאהבה בליבי. האמת בליבי. עלי להביאה אל אחי. רק מקצתם שומעים לי. המסמרים בידי, ברגלי, כבר אינם מכאיבים. רק הבגידה.

א: שמאלץ    🔗

כאן, בעולם הזה, אני איני אני. אני מוסווה; אני דובר בצלילים; ראייתי מוגבלת. שמי הבדוי כשם אחד ממחוזותיהם; מחוז הררי, טרשי. טרם למד גזע זה ליישר את פני הפלנטה עליה הם חיים. מדוע אינך ירא מפני, הפרא, דוגמתי שלי, חיית שעשועי. אני אדוניך: לרגלי רבצת שם, באותה פלנטה רחוקה, שאת שמה לא תדע. אני חייך: אני מקור הדת החדשה שאת בשורתה אתה מביא כעת. אני מותך: מתנכל אני לדת זו שלך; היא תשחרר מאגרים עצומים של מֶנטַליוּת רדומה, היא תפתח את גזעכם הנחשל, הסוטה יתר על המידה. גזעי הגלקסיה אינם יכולים להרשות לעצמם גזע שמיעתי ביניהם, כשווה בין שווים. לכן מותך אני; לכן אסגירך לרשויות. לא ידי תהיה בך. לא אני. לא אני הרוצה בזאת. הם אמרו. הם דיברו על הסכנה. הם אמרו שכושר השיפוט שלי לקה, מחמת ערעור נפשי. שלקיחתך בניגוד לתקנון לא היתה אלא חלק מתסמונתו של ערעור זה. הם דיברו על התקשרות נפשית אבנורמלית; על צורך פתולוגי בהערצתך, בכניעתך. יש לתקן את המעוות, אמרו, ואתה הוא שתתקנו. אתה תסגירו לשלטונות, אמרו, אתה תסב במותו; לאחר מכן התייצב במטה לתרפיה. לא תשפט: מה שעשית לא מרצונך החופשי עשית; מכוח הפגם באישיותך עשית זאת. אמרו. הם אמרו, ומותך אני. לא ידי תהיה בך. לא אני. גור לך, פרומתיאוס: קיצך קרב!

* * *

דוקומנטציה:    🔗

1. פרומתאוס ∝ לפנה"ס. נכבל לסלע והנשר אוכל את כבדו המתחדש,

2. ישוע. 4 לפנה"ס (?) –31 לסה"נ (?). נצלב.

3. ג’ורדנו ברונו. 1548 לסה"נ – 1600 לסה"נ. נשרף.

4. אלינג דורגל. ∝ לסה"נ. נשרף מוחו.