מבוא כללי    🔗

א. הנחות־מוקדמות גנוֹסיאולוגיות²    🔗

המגמות הכלליות של תורת־ההכרה המודאֶרנית. בעייתו של יוּם; קאנט; האסכולה המוֹניסטית־האימאנאֶנטית; מאַך; אֶמפיריוקריטיציזם של אוואֶנאריוּס; מ. גיאו על הסוציומורפיזם³; מארכס ואֶנגאֶלס; ניצשאֶ; אֶמפיריומוניזם של בוגדאנוב; אנטרופּומורפיזם, סוציומורפיזם ולינגווֹמוֹרפיזם של חשיבת־האדם, הלשון כאירגון טכני של הנסיון החושני. הנסיון האינדיווידואלי, החושני והסוציאלי. פּרט קצר של האשליות הלינגווֹמוֹרפיות החשובות ביותר. אשליית המוגדר; רב־האנפיוּת והגיוונים של הישות. החשיבה הסטאטית וההיסטורית (הדיאלאֶקטית). האשליה של הסובסטאנציונאלי⁴ (“חומר”, “רוח”, “אֶנאֶרגיה”). אשליית הסיבתיות וההכרח. המושג המדעי־המודאֶרני על התנאים, הכוחות, היחסים, ההתפתחות, התפתחות הכוחות, הרציפות, המגמות. ביקורת תורתו של אוואֶנאריוס על התלות הפונקציונאלית⁵. ערך הנוסחאות המאתימאטיות בהתפתחות המדע. התורות על האינדוקציה⁶ של ג’ון סט. מיל, גיוונס, זיגווארט. תיאור והסבר. חוק השתמרות האֶנאֶרגיה. החוקיות הכללית כאידיאל וכצו ההכרה. ראיה־מראש ותחשיב־מראש. מיכאניוּת ותיליאולוגיה⁷. ביקורת הוויטאליזם⁸. הברירה הטבעית ותנודותיה. הדארוויניזם ותורתו של וייסמאן. אשליית הערוּבּה. אשליית האינדיווידואליות הקובעת ערך לעצמה ואשליית התודעה־העצמית. מושג הקיבוץ הסוציאלי. תיאור כללי של תורת־ההכרה הפרוליטארית. העולם כנתון פשוט וברור. ביקורת תורתו של אוואֶנאריוס על האינטרויאֶקציה⁹. המגמה המוניסטית של תורת־ההכרה המודאֶרנית.

ב. המאטאֶריאליזם ההיסטורי    🔗

יחידוּת היסוד וריבוי הגורמים. החוקיות ההיסטורית. ביקורת התיאוריות של קארפּאֶנטאֶר, שטאמלאֶר וריקאֶרט. “ההערות המסייגות של המארכסיזם”¹⁰. “חשבון אחרון”¹¹. “הבסיס והבניין־העילי”. כלכלה, פּוליטיקה ואידיאולוגיה. האינטֶראֶסים וזיקתם זה לזה בתוך הקולאֶקטיב. הקולאֶקטיב הסוציאלי כחטיבה משקית בדילה־באורח־יחסי. עבודה, התחברות וטכניקה. אופן־הייצור, חליפין וחלוקה. כוחות־ייצור, יחסי־ייצור ותנאי ייצור. מיון תנאי־הייצור. רציפות ההתפתחות של כוחות־הייצור; השמרנות של יחסי־הייצור ותנאי־הייצור. המושג על “הניגודים הפנימיים” ועל התפתחותם. בעיה חברתית מהי? תנועה חברתית מהי? הסטיכיוּת וההכרה. ההכרח ההיסטורי, להבדיל בינו ובין ההכרח בהיסטוריה. דוגמת הברירה הטבעית, כיסוד ההכרח הביולוגי. טיהור המושג הזה מאשליית הערובה. הפּאֶרספּאֶקטיבה ההיסטורית והפּרוגנוזה. “תפקיד האישיות בעלת־ההכרה” ותפקיד ההמונים בעלי־ההכרה בהיסטוריה. הסטיכיות וההכרה. תנודות הברירה בהיסטוריה. ההכרח ההיסטורי האימאנאֶנטי והטראנסצאֶנדאֶנטי. הבעיה הסוציאלית, כקונפליקט בין התפתחות כוחות־הייצור לבין מצב יחסי־הייצור. הבעיה הלאומית כקונפליקט בין התפתחות כוחות־הייצור לבין מצב תנאי הייצור.

 

I. הגדרות כלליות של הלאום    🔗

א. הערות מוקדמות    🔗

תפקידים שונים להגדרות. הגדרות: מפורשות, נומינאליות, דיאגנוסטיות, ממשיות וגאֶנאֶטיות. דעתו של שפרינגאֶר על השוני של ההגדרות בתחומי־מחקר שונים. סימן־היכר ויסוד. “ratio siendi” ו־"ratio cognoscendi"¹² אצל שופּאֶנהוֹאֶר. סילוק שמות־נרדפים ומחשבים־נרדפים מן ההגדרות. הכלל של אריסטו בדברgenus proximum ו־differentia specifica¹³. כמה הערות ביקורתיות על הלוֹגיקה הסכולאסטית והפורמאלית.

ב. genus proximum של האומה    🔗

האומה היא קולאֶקטיב או שותפות? ביקורת השקפתו של אידלסון. ביקורת התיאוריה האורגאנית של החברה (ספּאֶנסאֶר, ווֹרמס, שאֶפלאֶ, ליליאֶנפאֶלד, פוּליאֶ). ביקורת על דירקהיים ושטאמלאֶר. פרטים על שותפות האינטאֶראֶסים וזיקתם זה לזה בתוך קולאֶקטיב. הברירה הפּסיכית הסוציאלית. החיכוך הסוציאלי. חיקוי, כפייה ויזמה. התיאוריה של ג. טאַרד. החינוך והאישור החברתי. המסורת. יחסי־גומלין הארמוניים ודיסהארמוניים בתוך הקולאֶקטיב. גידינגס על “ההכרה השבטית”. היצר הסוציאלי של סולידאריות (ומשמעת). יצרים סוציאליים אחרים: יצר־הצדק, הביישנות והמחאה. מגמת כל שותפות־אינטאֶראֶסים להתגלגל לקולאֶקטיביות. מושג על התפּתחות האירגון החברתי.

ג. differentia specifica של האומה    🔗

מיון הקולאֶקטיבים. יחסי־הגומלין של הקולאֶקטיבים לפי קו אפקי ואנכי. תורתו של מיכאילובסקי בדבר המאבק על האינדיווידואליות. היחס בין מסד התכונות הקולאֶקטיביות לבין מסד המאבק הקולאֶקטיבי. מעמדות. קבוצות מקצועיות. הכנסיה; קבוצות נבדלות לפי המין, לפי הגיל (הדורות כהפשטה סוציולוגית). הגזע כשותפות פשוטה של תכונות ולא של אינטאֶראֶסים, ללא מגמת־אירגון. ביקורת אַנטרופולוגית ולינגוויסטית של הדעות־הקדומות על הגזעים והלשונות. ביקורת על גוֹבּינוֹ, אַמוֹן ואחרים. ביקורת השקפותיו של מר ז’אבוטינסקי בדבר מהות הגזע העברי. קולאֶקטיבים משפחתיים. אנושות. אומה. מדינה. צורות התכונות הלאומיות וגילוייהן. הגדרה מילולית של מושג האומה. ביקורת ההגדרות החד־צדדיות המקובלות. ההגדרה הגאֶנאֶטית של האומה. שבט, עֲמָם, אומה. מושג כללי על ההכרה־העצמית וההרגשה־העצמית הלאומית. הגדרה דיאגנוסטית של האומה. הקריטאֶריון של הקיבוץ הלאומי. הקריטאֶריון של הזיקה הלאומית. ביקורת התיאוריה של אוטו באוּאֶר.

ד. הצורות הכלליות של החיים הלאומיים    🔗

ההכרה־העצמית הלאומית, מוצָאה ותכנה. החיים בתנאי־ייצור הארמוניים כלליים. הטיפוס הקיבוצי. התרבות הקיבוצית – החמרית והרוחנית. היסוד – משק משותף. יחס המשק המשותף לטאֶריטוריה וללשון. הנחלה הקיבוצית הנפרדת, החמרית והרוחנית, וצורות־המגן שלה. הכרה־עצמית קיבוצית. הערות־אגב פסיכולוגיות על אֶמוציות שבטובת־הנאה ואשר אין עמן טובת־הנאה. הרגשת הקירבה. סוגי־קירבה (קירבת־דם, קירבת נישואין, קירבה היסטורית, קירבה־ברוח). התפתחות יצר־האחווה הפרימיטיבי. התפתחות יצר המשמעות והאמון. האהבה אל אשר לך והאיבה אל זרים. תורת האֶרבּאַרט ואוואֶנאריוס על…¹⁴. הכנסת־אורחים אצל שבטי־ניידים ויסודותיה הכלכליים. האֶבוֹלוציה הפסיכולוגית של הלאומיות. האֶבוֹלוציה הסוציאלית והדיפאֶראֶנציאציה של הלאומיות. הלאום בהיסטוריה העתיקה והחדשה. הספרות והאמנות הלאומית. היצירה הלאומית. החינוך הלאומי והמסורת. “הלאומי” ו"האנושי־הכללי" בתרבות זמננו – החמרית והרוחנית. הטיפוס הלאומי. ההגדרה־העצמית הלאומית.

 

II. הלאומי והסוציאלי בזמננו    🔗

א. הקאפיטאליזם והלאום    🔗

יחס התכונות הלאומיות אל הבסיס של הבעיה הלאומית והמאבק הלאומי. השפעת תנאי־הייצור על התפתחות הסתירות הפנימיות במשק הקאפיטאליסטי. הסתירות הפנימיות בין מגמת הבינאום למגמת הליאום בייצור הקאפיטאליסטי. צרוּת התחום המצוי של תנאי־הייצור. הצורך בכיבוש תחום זר (לאומיות תוקפנית). הצורך בשמירה על התחום העצמי (לאומיות מתגוננת). הטיפוסים הלאומיים של הקאפיטאליזם ושל יחסי־המעמדות. ביקורת של אי־אלה נסיונות להסביר את השאלה הלאומית. “צורה ותוכן”. אריסטו, קאנט, שטאַמלאֶר. ביקורת העמדת הצורה לעומת התוכן (התיאוריה של וו. שוּפּאֶ). “לשון וטאֶריטוריה” (התיאוריה של מר פאסמאניק). התפתחות ההשקפות של מארכס, אֶנגאֶלס, קאוטסקי על השאלה הלאומית. מחקרו המארכסיסטי החדש של אוטו באוּאֶר.

ב. התחרות לאומית    🔗

יחס האומה לטאֶריטוריה ולצורות־המגן שלה. זיקה לאומית חיוּבית ושלילית. זיקה לאומית בין מארגני העבודה לבין מבצעיה, בין המוכרים לבין הלקוחות. הערך הלאומי והמדינתי של הלשון. יחס־הגומלין בין המדינה לבין האומה, למעשה. Nationalstaat ו־Nationalitätenstaat¹⁵. התיאוריה של קארל ראֶנאֶר (סינופטיקוּס־שפרינגאֶר). מושג כללי על האינטאֶראֶס הלאומי. ההתחרות הלאומית בזמננו, כקוראֶקטיב להתחרות האינדיווידואלית. הקשר בין החרפת ההתחרות בכלל ובין החרפת ההתחרות הלאומית בפרט. החרפת ההתחרות לפי קווי־הבדל קבוצתיים דוגמה – ההשפעה האפסית של הבדלי־הדת על החרפת ההתחרות בחברה הקאפיטאליסטית. התנאים שאינם מאפשרים התחרות לאומית. חיי שלום בין לאומים בארצות התיירות הבינלאומית (שווייצאריה, ארץ־ישראל). צורות של התחרות ומאבק בינלאומיים. גיוס צורות־המגן העצמיות ודרכי השיתוק של צורות־המגן הזרות. התנקשויות־חתף (מלחמות־עמים) והתנקשויות כרוניות (דיכוי לאומי). תנאי נצחון ותבוסה (ממושכים וזמניים) במאבק הלאומי. כושר ואי־כושר העמידה בהתחרות לאומית. תנאי־ייצור נורמאליים ובלתי־נורמאליים. אי־השלימות של הנחלה הלאומית או של צורות־המגן שלה. מדרגות ודוגמאות של אי־שלימות זו. אומות חפשיות, מדכאות ומדוכאות; אומות מדוכאות־מדכאות (הפולנים ואחרים).

ג. דיכוי לאומי כרוני    🔗

צורות הדיכוי הלאומי. הדיכוי הלאומי הבלתי־אמצעי ותוצאות־עקיפין של דיכוי זה. הניצול הלאומי כתוצאת־לווי של הדיכוי הלאומי. מקרים שהחלוקה המעמדית והלאומית חופפות זו את זו (אירלאנד, הודו, החבל הבאלטי, המושבות ההולאנדיות). הגילויים הרוחניים של האינטאֶראֶס החמרי במאבק הלאומי. התבוללות אקטיבית ופאסיבית (השאיפה להכות שורש), בכפיה ובדרכי־שלום. תנאי ההתבוללות בדרכי־שלום. דיכוי כלכלי ופוליטי. ריכוז ההנהלה וההכנסות־וההוצאות של המדינה. הגבלות משפטיות. התהוותם של לאומים חדשים במושבות. השפעת הקאפיטאליזם המאנופאקטורי והמכונתי על המדיניות הקולוניאלית. חלוקה מדינית של אומות. קשרי האינטאֶראֶסים בין החלקים הנפרדים. חלוקה בלי דיכוי לאומי (גרמניה שמלפנים). חלוקה בלווית דיכוי לאומי (איטליה, פולניה, ארמאֶניה ואחרות). מושג כללי על פיזורים של מיעוטים לאומיים.

ד. המומאֶנטים המעמדיים של השאלה הלאומית    🔗

השתלבות האינטאֶראֶסים המעמדיים והלאומיים. הקשרים הלאומיים בדרגות שונות של התפתחות הקאפיטאליזם. בעלי־הקרקעות, הבורגנות הבינונית והזעירה וההמונים־הנתונים־בפרוליטאריזציה, כמעמדות לאומיים par excellence¹⁶. יחסם לשוק וללשון. יחסם של מעמדות שונים לטאֶריטוריה, לנחלה הלאומית ולצורות־המגן שלה. האימפאֶריאליזם של הבורגנות הגדולה. ההבדל בין ההמונים הנתונים בפרוליטאריזציה ובין הפרוליטאריון. כר־העבודה והבסיס האסטרטגי. תנועת ההגירה והבעיה הלאומית של ההמונים הנתונים בפרוליטאריזציה. האופי הלאומי והבינלאומי של ההגירה. המעמדות המעורבים בהתחרות הלאומית. המעמדות המעוניינים בדיכוי לאומי. המעמדות המעוניינים בשיחרור לאומי. מקרים של השתתפות מעמד־הפועלים בדיכוי לאומי, במישרין ובעקיפין.

ה. המומאֶנטים המעמדיים של האידיאולוגיה הלאומית    🔗

השפעת המצב של תנאי־הייצור על התפתחות המאבק המעמדי והכרתם העצמית של מעמדות שונים. תנאי ההתאמה ואי־ההתאמה בין ההכרה־העצמית המעמדית ובין הלאומית. הטיפוסים המעמדיים של הלאומיות. הדיפאֶראֶנציאציה הסוציאלית של הזיקה ללאום ולנחלתו. ההכרה הלאומית והמסורת. ערכים לאומיים: עם, תרבות, מכורה, פאטריוטיוּת. אידיאלים לאומיים. הערות כלליות על מוצאם של האידיאלים בכלל. ניתוח פסיכולוגי חטוף של האֶמוציות הפאנטומאטיות¹⁷ – צורות שקטות וחריפות של לאומיות. מדיניות לאומית פנימית וחיצונית של מעמדות שונים. ביקורת התורה על האנוכיות והאַלטרואיזם¹⁸. ביקורת התורה על האנוכיות הלאומית והאינדיווידואליזם הלאומי.

ו. הלאומיות של המעמדות הרכושניים    🔗

ההגמוניה המוסרית והרעיונית של המעמדות הרכושניים על מעמדות חסרי־רכוש. האידיאולוגיה של המעמדות הרכושניים באומות חפשיות, שליטות ומדוכאות. אידיאולוגיה תרבותנית ושוביניסטית. הייחודיוּת. המיליטאריזם. האנטימיליטאריזם הבורגני. שגעון הגדלות הלאומי. שגעון־הרדיפה הלאומי (האנטישמיות, “הסכנה הצהובה” וכיו"ב). אמפליפיקאציה¹⁹ של הלאומיות (פאנגאֶרמאניזם, פאנסלאוויזם, פאנאיסלאמיזם וכיו"ב). הערות כלליות על הפסיכולוגיה של ההמונים, של הקהל ושל הציבור; על אֶפידאֶמיות ואֶנדאֶמיות²⁰ רוחניות. דימגוגיה לאומית. תפקיד המסורת, החינוך והתעמולה הספרותית בליבוי היצרים השוביניסטיים. תפקיד הפרסומת הלאומית והשערוריות השוביניסטיות. השפעת חוסר־העונש למעשי־הפקרות שוביניסטית. הכנסת הדימגוגיה הלאומית ליסודות הפנימיים של החברה המעמדית. יחס המעמדות הרכושניים (של אומות שליטות ומדוכאות) להתבוללות.

ז. הלאומיות והבינלאומיות של הפרוליטאריון    🔗

תולדות הקוסמופוליטיות. הקוסמופוליטיות של צער־העולם ושל אהדת־העולם (הבודיזם והנצרות; המניע הכלכלי של הקוסמופוליטיות הנוצרית־הקדומה). קוסמופוליטיות ממלכתית (הכובשים, הקיסרות הרומית, הכנסיה הרומית). הקוסמופוליטיות של המחאה השטחית (הציניקנים היוונים, הסטואיקנים, המשכילים של המאה הי"ח, הסוציאליסטים המדעיים של הדור הראשון, האנארכיסטים של ימינו). הלאומיות המסורתית של הפרוליטאריון הבלתי מפותח. התפתחות ההכרה־העצמית המעמדית והלאומית של הפרוליטאריון. הדימגוגיה המעמדית והטאקטיקה הסוציאל־דימוקראטית של האינטאֶליגאֶנציה. היסודות החמריים של הטאקטיקה הזאת. הצביון הלאומי של תנועת־הפועלים. האירגונים הלאומיים של הפרוליטאריון. ראשיתה והתפתחותה של השאלה הלאומית במפלגות הפוליטיות של הפרוליטאריון ובתנועה המקצועית (בּאֶלגיה, אנגליה, גרמניה, אוסטריה, רוסיה). הסולידאריות הבינלאומית של הפרוליטאריון. הלאומיות הריאלית של הפרוליטאריון בעל־ההכרה. יחסו למסורת, לערכים הלאומיים ולהתבוללות. האנטימיליטאריזם הפרוליטארי.

 

III. התנועות הלאומיות בזמננו    🔗

א. מיעוטים לאומיים    🔗

השינויים בהוויה הלאומית עם הניתוק מן הטאֶריטוריה, עם היעלמות הלשון המשותפת. התנאים לקיום הזיקה הלאומית השלילית. תהליך התהוותם של מיעוטים לאומיים בתקופה הטרום־קאפיטאליסטית והקאפיטאליסטית. הקשר בין עליית הדימוקראטיה ובין התהוותה של שאלת המיעוטים הלאומיים. האם מושג הקיבוצים הסוציאליים חל על מיעוטים לאומיים? שוב ביקורת התיאוריה של מר אידלסון. קשרי־האינטאֶראֶסים בין הרוב של עם מסויים ובין המיעוטים שלו. חיזוק הקשרים האלה בגלל הדיכוי הלאומי, והתנוונות הקשרים באין דיכוי לאומי. התנאים המביאים לדיכוי המיעוטים הלאומיים. פרטים מחייהן של “מדינות־לאומים”.

ב. אומות אֶכסטאֶריטוריאליות    🔗

ניתוח המושג אֶכּסטאֶריטוראליוּת. הצוענים; הכושים בארצות־הברית של אמריקה. היהודים. האם הארמאֶנים הם אומה אֶכסטאֶריטוריאלית? האופי השלילי של הזיקה בקרב היהודים. האם ישנם משק יהודי לאומי ונחלה יהודית לאומית? ביקורת פילוסופיית־הייחוד של ההיסטוריה היהודית. צורות המגן של העם היהודי. האם מושג הקיבוצים הסוציאלים חל על אומות אֶכּסטאֶריטוריאליות? אי־הכושר של היהודים לעמידה בהתחרות הלאומית. השפעת ההתחרות הלאומית על מצב־היהודים. מקומו של הניצול הלאומי בחיי העם היהודי. הבידול. שנאת־ישראל. הפסיכולוגיה שלה, צורותיה והתפתחותה. ייחודה של השאלה הלאומית היהודית. התלות הבלתי־נורמאלית באומות אחרות. גידול הגירעון הלאומי. פרוליטאריזציה בלתי־נורמאלית. הסטאטיסטיקה של הבסיס האסטרטגי היהודי. מושג הגלות והתפוצה. פירוד הכוחות הפועלים בגולה. גלות נורמאלית ובלתי־נורמאלית. התלישות והתנודות של עמדות היהודים. השאיפה להתערות. זיוף ערכים חמריים ורוחניים. עבדות רוחנית. מגמות הדינאמיקה היהודית. בידול מקיף. נורמאליזציה של הגלות. הקשר בין הדימוקראטיזציה של החברה אשר מסביב ובין הנורמאליזציה של הגלות. הגירה. גיבוש השאלה היהודית וגיבוש שנאת־ישראל. השאלה היהודית העולמית (ליהודים עצמם ולעמים אשר בתוכם הם יושבים).

ג. עתיד השאלה הלאומית    🔗

התפתחות הייצור הממוכּן והשאלה האגרארית. אגראריזציה של אנגליה, באֶלגיה וארצות אחרות. השפעת התפתחותו של הקאפיטאליזם על השאלה הלאומית. השפעתה על ההגירה ועל עירוב־עמים. אגראריזציה של זרם ההגירה (בארצות הקליטה) עם התפתחות הקאפיטאליזם המכונתי והשוק העולמי. המשבר האגרארי. השפעת ההתפתחות הקאפיטאליסטית על התבוללות העמים. דימוקראטיזציה ונאציונאליזציה²¹ – יחסי הגומלין ביניהן לעתיד. שווייצאריה, באֶלגיה, אמריקה, אירלאנד, אוסטריה, תורכיה, רוסיה. השפעתו של ההצבר הראשוני ושל ההצבר המאנופאקטורי על השאלה הלאומית. השוק העולמי והלאומי. השפעת הקאפיטאליזם המכונתי על השאלה הלאומית. מצבם המיוחד של היהודים בארצות רבות ושל הכושים בארצות־הברית. הגירה מרוכזת של היהודים לארץ־ישראל. הסיכויים להתבוללותם של מיעוטים לאומיים ולבידולן של אומות אֶכּסטאֶריטוריאליות. ההשפעה הבולמת של הדיכוי הלאומי. התהוותן של Nationalstaat־ים או Nationalgebiet־ים²² חד־לאומיים (כלומר, יחידות טאֶריטוריאליות־לאומיות) לאור התפתחותו של הקאפיטאליזם המכונתי. היש אפשרות של פתרון מלא לשאלה הלאומית בחברה הקאפיטאליסטית?

מסקנת־יסוד ראשונה של המחקר. התפתחות הקאפיטאליזם המכונתי מוליכה ללא־מנוס להיעלמות הזיקה הלאומית החיובית, המאחדת את המיעוטים הלאומיים עם הרוב הלאומי של בני־עמם או של עמם; בו בזמן גורם הרכֵּז הייצור לכך, שבתחומי כל טאֶריטוריה מסויימת מכריעות ומטמיעות צורות־התרבות של חיי הרוב את צורות־התרבות של חיי המיעוט היושב באותה טאֶריטוריה; הווה אומר, שהאיזורים שהרכבם הלאומי כיום הוא מעורב, ישתחררו מן הערבוב הזה, ובכל טאֶריטוריה תימצא אוכלוסיה שהרכבה הלאומי אחיד כולו לחלוטין. פירושו של דבר הוא: שכל האומות שבעולם מתפתחות במגמת הטאֶריטוריאליזם.

מסקנת־לווי ראשונה של המחקר. הסיכוי הטאֶריטוריאליסטי של השאלה היהודית הוא אחד המקרים הפרטיים של טאֶריטוריאליזם עולמי זה, ואולם זהו מקרה מיוחד במינו, משום האֶכסטאֶריטוריאליות של העם היהודי. היינו, שמחוסר זיקה לאומית חיובית ליהודים, ומפני חוסר־אונם לעמוד בפני ההתחרות הלאומית, יהיו נתונים לבידול מקיף ולהידחקות. הטאֶריטוריאליזם מתגשם אצל אומות אחרות במקום שיושב רוב־מניינן, על־ידי התבוללותם של המיעוטים הלאומיים היושבים בקרבן; ואילו אצל היהודים מתגשם הטאֶריטוריאליזם במקום אחר, על־ידי התבוללותם של אותם מיעוטים לאומיים היושבים המקום הזה – בארץ־ישראל.

מסקנת־לווי שניה של המחקר. בה במידה שחלק העם היהודי אשר יהגר לטאֶריטוריה מיוחדת יתנחל בה, יחול שינוי בהווייתם של היהודים: הזיקה השלילית הקודמת תיהפך לחיובית, תחדל האֶכּסטאֶריטוריאליות של היהודים הנשארים בגולה, וחלק זה של העם היהודי ילך ויתקרב לטיפוס של המיעוטים הלאומיים הרגילים. לפי שהגורמים היסודיים, המונעים את יהודי הגולה מהתבולל בעמים אשר מסביבם, נעוצים באֶכּסטאֶריטוריאליות של העם היהודי, הרי במידת הטאֶריטוריאליזציה של העם היהודי בארץ־ישראל, יהא אותו חלק של העם היהודי, הנשאר בגולה, הולך ומתקרב לטיפוס של מיעוטים לאומיים רגילים, ובדומה להם יתבולל בעמים אשר מסביב. חלק אחד של העם היהודי יקום לחיים לאומיים עצמאיים בארץ־ישראל, והחלק האחר יתמזג עם עמים אחרים – כך היא הסינתאֶזה ההיסטורית בין ההתבוללות ובין הטאֶריטוריאליזם.

מסקנת־יסוד שניה של המחקר. ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי־הייצור עדיין אינו מבטל את ההתפצלות הלאומית של האנושות. אולם ברבות הימים, עם המשך ההרכז של הייצור, תיעלם גם הבעלות הקולאֶקטיבית הנפרדת על תנאי־הייצור, ובפאֶרספאֶקטיבה רחוקה ביותר נראה את התמזגותם של כל העמים לחטיבה קוסמופוליטית אחת.

ד. תנועות השיחרור הלאומי    🔗

התגשמותם של סיכויים טאֶריטוריאליסטיים־עולמיים בעזרתן של תנועות השיחרור הלאומי. תנאי התהוותן. השפעת הקאפיטאליזם המאנופאקטורי והמכונתי על התהוותן והתפתחותן: בקרב אומות טאֶריטוריאליות, בקרב מיעוטים לאומיים ובקרב עמים אֶכּסטאֶריטוריאליים. השפעת הדיכוי הלאומי על התפתחותן של תנועות השיחרור הלאומי; Verlendungs u. Meliorationstheorie²³ התיאוריה של גולדשייט בדבר “הגל הסוציולוגי”. יסודות מעמדיים ועל־מעמדיים בתנועות השיחרור הלאומי. השתתפות היצירה הלאומית בתנועות הללו. האופי הטאֶראפאֶבטי²⁴ של תנועות השיחרור הלאומי והאופי הטראנסצאֶנדאֶנטאלי²⁵ של ההכרח ההיסטורי שבהן. תנועות־התאחדות לאומיות (גרמניה, איטליה, פולניה, ורומניה). תנועות־התבדלות לאומיות (אירלאנד, באֶלגיה, העמים הבאלקאניים וכו' וכו'). תנועות לאומיות איראֶדאֶנטיות²⁶ (איטלקים, רומאֶנים, דאנים ואחרים). מדיניות פנימית וחיצונית של מעמדות שונים בתנועות שיחרור לאומי. מקרים של צירוף גורמי שיחרור עם גורמים של דיכוי (במצב עוּברי ובמצב מפותח לגמרי) בתנועת שיחרור לאומי אחת. דוגמאות – הגלגול הריאקציוני של התנועה ההונגארית והפולנית. דוגמה מורכבת – הגרמנים והצ’אֶכים באוסטריה. השתזרות האינטאֶראֶסים של הרוב ושל המיעוטים הלאומיים של אותו עם בתנועות שיחרור לאומי. מקרה מיוחד במינו – תנועה טאֶריטוריאליסטית של עם אֶכּסטאֶריטוריאלי. האופי הטאֶרפּאֶבטי־המובהק של התנועה הזאת.

ה. התפקידים והאידיאולוגיה של תנועות השיחרור הלאומי    🔗

המאבק בין זרם השיחרור הלאומי ובין זרם־ההתבוללות. המומאֶנט המעמדי במאבק הזה (יהודים, אוקראינים, גרוזינים, פולנים ואחרים). אידיאלים של שיחרור לאומי. יחסם לערכים הלאומיים (לעם, לתרבות, למכורה) ולמסורת. חופש ההגדרה־העצמית הלאומית – מה פירושו? לאומיות ריאלית. יחסה לאידיאלים של השיחרור הלאומי. הערכת התנועות הלאומיות מבחינת הקידמה או הריאקציוניות האובּיאֶקטיבית והסובּיאֶקטיבית (מבחינת התפתחותם של כוחות־הייצור). מושג המהפכה הלאומית. יחסה לדימוקראטיה ולמהפכה הסוציאלית. השתתפותם של מעמדות שונים במהפכות לאומיות. הפרוליטאריון כחיל־החלוץ שלהן בתקופת הקאפיטאליזם המכונתי. הכללת תפקידים של שיחרור לאומי בתכנית המאבק המעמדי של הפרוליטאריון. פרוגראמה־מאכסימום ופרוגרמה־מינימום של מעמד הפועלים. היחס בין הפרוגנוזה של התהליך הסטיכי ובין העלאת־תפקידים הכרתית. דרישות־היסוד מכל סעיפי פרוגראמת־מינימום. יחס־הגומלין בין הצורות ובין הסיסמאות של המלחמה המעמדית של הפרוליטאריון. תפקידי מפלגת־הפועלים במאבק נגד הדיכוי הלאומי. הערכה ו־raison d’etre²⁷ של אירגונים לאומיים מיוחדים, מדיניים וכלכליים, של הפרוליטאריון. המגמות הצאֶנטראליסטיות של מפלגות הפועלים באומות שליטות והמאבק עם המגמות הללו.

 

IV. אבטונומיה לאומית ושיווי־זכויות לאומי    🔗

א. הנחות־מוקדמות משפטיות כלליות    🔗

כלכלה ומדיניות. אינטאֶראֶסים וזכויות (הערה על זכות היסטורית ועל זכות־החזקה). התנגשויות האינטאֶראֶסים והחוק. אינטאֶראֶסים וזכויות של היחיד ושל הקיבוץ. הקשר בין הזכויות לבין החובות בצד קשר־האינטאֶראֶסים. אישיות משפטית. הגנה לקויה על האינטאֶראֶסים של היחיד במקום שנפגעים אינטאֶראֶסים של קבוצה. “קוֹראֶקטיב” לאינטאֶראֶסים של מיעוטים לאומיים או עקרון חדש של המשפט? שני סוגים עיקריים של קונפליקטים: א) קונפליקטים על יסוד של תלות־אינטאֶראֶסים הדדית (כגון – קונפליקטים מעמדיים, התחרות לאומית); ב) קונפליקטים על יסוד התנגשות אינטאֶראֶסים עצמאיים (כגון – הגבלת חירויות, מאבק על הלשון וכד'). הבאת הטיפוס השני לדרגת הטיפוס הראשון. שיווי־הזכויות, כצורה משפטית של תיחום האינטאֶראֶסים מהסוג הראשון. האבטונומיה כצורה משפטית של תיחום האינטאֶראֶסים מהסוג השני. האבטונומיה ושיווי־הזכויות מַתנים זה את זה. מושג מלוא־הזכויות. שני סוגים של קונפליקטים לאומיים. שיווי־זכויות לאומי לקונפליקטים שצמחו על קרקע ההתחרות; אבטונומיה לאומית לקונפליקטים שעל קרקע צורות־המגן של הנחלה הלאומית. משום־מה אין אבטונומיה מעמדית בגדר האפשר, ואילו אבטונומיה מפלגתית אפשרית? האם אפשר להגביל את התחומים המשפטיים של האינטאֶראֶסים הלאומיים?

ב. המדינה והאומה מבחינה משפטית    🔗

אופי־הכפיה של המדינה. הסמכות והעונש, כגורמי־יסוד של הכפיה. הזכות למהפכה. זכות ההשתלטות. תקנות שבדיעבד. איגודים־מרצון ואיגודים מתוך כפיה. משמעת. יחס הרוב אל המיעוט באיגודים. קשר־האינטאֶראֶסים החמרי אצל החברים (והמעמדות) של האיגוד, ויחס הקשר הזה לכפיה. איגודים מתוך כפיה מוחלטת ומתוך כפיה על תנאי. בין הכפיה לבין השימוש בשלטון־המוציא־לפועל ובין הרציפות הטאֶריטוריאלית. אופי־הכפיה המוחלט של איגוד ממלכתי ואזורי. בין הכפיה לבין המלחמה המעמדית ובין יציבותם של האיגודים. הצאֶנטראליזם והדאֶצאֶנטראליזציה בהנהלת המדינה. התנאי לאפשרות של איגודי כפייה־על־תנאי: שהמדינה מוסרת ברשותם חלק מענייניה ויחד עם זה גם חלק מן הסמכות וכוח־ההענשה. הבעיה הלאומית של המדינה. האם המיעוטים הלאומיים עצמם והאומות האֶכסטאֶריטוריאליות הם שיוצרים את הבעיה? אופן העלאה פאסיבית של הבעיה הלאומית. לשון־המדינה. אבטונומיה טאֶריטוריאלית, פאֶדאֶראציה, אוּניה. העקרון הפאֶדאֶראטיבי וההנחה־המוקדמת לאחדות המדינתית.

ג. האיגוד הלאומי והאבטונומיה שלו    🔗

האיגוד הלאומי כנושא המשפט: משפט־המדינה (התיאוריה של שפרינגאֶר), המשפט הבינלאומי (לוֹראן ואסכולת המשפטנים האיטלקים), האזרחי והפלילי. האופי הטאֶריטוריאלי והאישי של האיגוד הלאומי. אופי הכפיה־המותנית אשר לו. דמיונו בנידון זה לקהילה הדתית, וההבדל ביניהם מבחינת הכפיה־למעשה בתוקף הזיקה הלאומית. ההבדל בינו לבין הצבא, (ביקורת הדוגמה של שפרינגאֶר) קהילת־הנזירים, המפלגה. צורות פיאודאליות וחפשיות של איגודים. חובת ההצטרפות לאיזה איגוד לאומי. הקריטאֶריון של הסמכות המשפטית של האיגוד הלאומי. מי מגדיר את סמכות האיגוד הלאומי – האסיפה המכוננת הלאומית או האסיפה המחוקקת של המדינה? האבטונומיה התרבותית־הלאומית. הסיים הלאומי. הסמכות הדתית של הסיים היהודי. שיווי־זכויות בנוגע לחגים. הפרטים הלאומיים של התחיקה הפועלית. פיקוח־מבצע על בתי־הספר. לימוד כל לשונות המקום בבתי־הספר. ריכוז תחום־ביצוע נרחב ככל האפשר בסמכות הסיים הלאומי. הסמכות הכספית של הסיים הלאומי. ייצוג האינטאֶראֶסים הלאומיים. הקהילה הלאומית וסמכותה. תפקידי המדיניות הפועלית בקהילה היהודית. פיקוח המדינה על פעולת הסיימים הלאומיים. הסמכות הבינלאומית של הסיים (בתחום ההגירה וההתיישבות).

ד. שיווי־זכויות לאומי    🔗

שיווי־זכויות ללשונות. נציגות פרופורציונאלית במוסדות המחוקקים. שיטות של בחירות והצבעה. תולדות ההצבעה על פי הרוב. יאֶלינאֶק. הליקוי של עקרון הכמות בחברה שלא הגיעה לדימוקראטיזציה מלאה. טענותיהם של הפרופורציונאליסטיים הבורגניים. הפארלאמאֶנטאריזם והתנוונותו בזמננו. הליקוי שבנציגות בתורת נציגות. תחיקה על־ידי העם במישרין. מקרי הראֶפאֶראֶנדום בשווייצאריה והפירוש המוטעה שניתן להם על־ידי הפרופורציונאליסטים הבורגניים. אי־היציבות ביחסן של המפלגות הפרוליטאריות לעקרון הפרופורציונליוּת. שיטת הקוּריות הלאומיות. חלוקת המשרות המנהלתיות והמשפטיות באורח פרופורציונאלי בין האומות. יחס האיגוד הלאומי למדינה ולחבל. משפט־בוררות עליון לסכסוכים בין מוסדות המדינה, מוסדות החבל ובין המוסדות הלאומיים. פיקוח עליון של המדינה על פעולת מוסדות־החבל, כאחת הערובות לשיווי־זכויות לאומי. דרישות דימוקראטיות־מוחלטות ודימוקראטיות על־תנאי (דוגמה לטיפוס ראשון – זכות־בחירה כללית; דוגמה לטיפוס שני – אבטונומיה אזורית לעמים מדוכאים־מדכאים, כגון הפולנים). שיווי־זכויות לאומי, כערובה משפטית וכהנחה־מוקדמת לאבטונומיה לאומית.

ה. זכויות לאומיות מבחינה מעשית    🔗

אבטונומיה טאֶריטוריאלית של הרוב, כערובה יסודית עובדתית וכהנחה מוקדמת לזכויות לאומיות. הסמכות־למעשה של המוסדות האבטונומיים־הלאומיים. סמכותם הבינלאומית מבחינה מעשית. הבשלת קונפליקטים לאומיים ושלבי ההבשלה. הבעיה היסודית בהגשמת האבטונומיה הלאומית – אישור מדינה. הסיכויים ההיסטוריים לאי־נמנעותו של האישור הזה. אוסטריה ורוסיה. הערכת הזכויות הלאומיות מנקודת־הראות של הפרוליטאריון ושל מאבקו המדיני. תפקיד מלוא־הזכויות הלאומי בדיאלאֶקטיקה של ההיסטוריה העולמית.

מסקנת היסוד השלישית של המחקר. מכיוון שהמיעוטים הלאומיים נועדו על־ידי מהלך ההתפתחות להתבוללות בדרך־שלום בתוך הרוב של עמים אחרים המקיפים אותם; מכיוון שהדיכוי הלאומי מעכב את המגמה הזאת ומחריף את ההרגשה־העצמית הלאומית של המיעוטים; מכיוון ששיווי־הזכויות הלאומי והאבטונומיה הם תוצאות בלתי־נמנעות של ההתפתחות ההיסטורית, – הרי הדיאלאֶקטיקה של ההיסטוריה העולמית של ההיסטוריה העולמית נערכת בצורה כזו, שהמיעוטים הלאומיים, בדרך לשקיעתם הלאומית, משיגים את חופש החיים הלאומיים. החרפת ההכרה הלאומית והתפתחותה, זו היא הדרך והאמצעי להיעלמותם של המיעוטים הלאומיים; החרפת המאבק הלאומי על כל בני־לווייתו – זו היא ההנחה־המוקדמת לביטול המאבק הלאומי ולביטול הלאומים עצמם – כשם שהחרפת המאבק המעמדי היא ההנחה־המוקדמת לביטול המאבק המעמדי ולביטול המעמדות עצמם.

ו. מלוא הזכויות הלאומית ליהודים    🔗

ביקורת התקוות המוגזמות והפאֶסימיוּת המופרזת ביחס לשיווי־הזכויות הלאומי היהודי. צמצומו ודלותו של שיווי־הזכויות הלאומי היהודי למעשה, של הסמכות וכוח הכפיה של האיגוד האבטונומי היהודי בגולה – מפני חוסר ערובות טאֶריטוריאליות וצמצום הזיקה הלאומית, שחלה אצל היהודים רק על הייצור הזעיר. חוסר־האונים הפינאנסי של המוסדות האבטונומיים היהודיים ומצב־היתרון המיוחד לבורגנות־הגדולה בקהילה היהודית בעתיד ובסיים היהודי. השתקפות אי־הנורמאליוּת של הבסיס האסטרטגי של הפרוליטאריון היהודי במאבקו המעמדי בתוך המוסדות האבטונומיים היהודיים. בין האבטונומיה הלאומית של היהודים בגולה לבין הגשמת האבטונומיה הטאֶריטוריאלית. האם יכול הסיים לנהל מדיניות בינלאומית (בעניני הגירה והתיישבות)? אי־יכולתה של האבטונומיה הלאומית להקיף את כל יהדות הגולה. חוסר־אפשרות לאבטונומיה לאומית יהודית ברומניה, באמריקה, באנגליה, במארוקו וכו' (לפי שאומות אֶכסטאֶריטוריאליות בלבד עדיין אינן עושות את המדינה ל"מדינת לאומים"). לאֶגאליזאציה בינלאומית של הציונות. תפקיד הקונגרס בהגשמת הציונות. השתתפות הפרוליטאריון בקונגרס. השפעת הטאֶריטוריאליזם על עבודת־ההווה (Gegenwartsarbeit) הציונית. האבטונמיה הלאומית כדרך להתבוללות ולא לטאֶריטוריאליזם. הגשמת הציונות, כהנחה־מוקדמת הכרחית למלוא־זכויות ממשי של היהודים בגולה.

 

סיכום²⁸    🔗

עמוד ראשון מ"ראשי־פרקים של ספר בשאלה הלאומית" בכתב־ידו של ב. ברוכוב (ברוסית)