בקורת אינה עוול, אלא – הכרח 🔗
כאשר אנחנו מצביעים על הצללים בפעולתה של המפלגה הקומוניסטית או של ברית־הנוער הקומוניסטית, כשמבקרים אנו את הטקטיקה שלהן, – מקימים הקומוניסטים קול־צעקה, שהנה מארגנים אנו מלחמה נגד… ברית־המועצות! אין זו בדיחה: בבטאונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הפולנית נדפס מאמר, בו “הוכיחו” מנהיגיה האחראיים של המפלגה – משל ל"הוכחה", כי שתים כפול שלוש הן… חמש, – כי “פועלי־ציון” אינם אלא מארגנים פעילים (ודוק: “מארגנים פעילים!”) של המלחמה נגד ברית־המועצות!“… וכיוון שמרכזה של המפלגה הקומוניסטית רצה “להוכיח”, שכוונתו “רצינית” ואינו מגבב חלילה גיבוב־מילים בעלמא, נסתייע – איפוא – ב”עובדות". טרח אותו מרכז ופישפש בין־השיטין של העיתונות הפועלי־ציונית, נבר וחיטט, בדק כול שורה, שנמצאה בה מלת־ביקורת כלפי המפלגה הקומוניסטית או אפילו כלפי “הייבסקציה”, – והרי לכם “הוכחה־מושלמת”, כמובן, ש"פועלי־ציון" מכינים מלחמה נגד ברית־המועצות… לא פחות ולא יותר!
למותר לציין, כי לא ניסו כלל להוכיח, שביקורתנו לגופה אינה נכונה; כי לא ניסו כלל להפריך ענינית את טענותינו. קל וחומר, שנתעלמו מכך, שביקורתנו נובעת מדאגתנו למלחמה המעמדית המהפכנית ומנקודת־ראות זו – הננו נלחמים בצעדיה המוטעים של התנועה הקומוניסטית, המזיקים למלחמת־המעמדות והמחלישים אותה, בעוד שה"בונד" אינו מתכווין בטענותיו אלא להצדיק את הצטרפותו לאינטרנציונאל השני הנגד־מהפכני. ואולם “הבדל פורתא” זה אינו נחשב, כמובן, בעיני מנהיגיה של התנועה הקומוניסטית…
בדצמבר 1929 נתקיימה במוסקבה ישיבת־המליאה של הוועד־הפועל של אינטרנציונאל־הנוער הקומוניסטי. לנגד עינינו – הדין־וחשבון הרשמי וגילוי־הדעת, שבו פנה הוועד־הפועל אל בריתות־הנוער הקומוניסטיות בארצות השונות. מי שמבקש לדעת פישרה של ביקורת חריפה הנמתחת על הטקטיקה של בריתות־הנוער הקומוניסטיות ועל כל פעילותן כולה – ילך לו לאותו דו"ח וגילוי־הדעת. ואולם, אם בקורת הפעולות של הקומוניסטים והטקטיקה שלהם פירושה: “הנעת המלחמה נגד ברית־המועצות” – נמצא, איפוא, שהוועד־הפועל של אינטרנציונאל הנוער הקומוניסטי שורץ ושופע ממש “מארגנים פעילים של המלחמה נגד ברית־המועצות”…
ואמנם לא היה חסר הרבה, שגם נציגי האינטרנציונאל הקומוניסטי עצמו היו זוכים לאותם דברי־גנאי, להם זכינו אנו… נציגו של הקומאינטרן, הח' מנואילסקי, סיפר בישיבת־המלאה: "עוד לפני שנתים, כשרבים מאתנו עוררו את החשש, שמשהו בפעולתו של אינטרנציונאל־הנוער הקומוניסטי איננו כשורה, – הגיבו החברים, העומדים בראשו של אינטרנציונאל הנוער, ברוגזה רבה. במקרה הטוב ביותר ראו בביקורתנו “חוסר־רצון טוב” כלפי אינטרנציונאל־הנוער, ובמקרה הגרוע – “אופורטוניזם נסתר”. ואולם, בסופו־של־דבר, כופים החיים הר כגיגית לערוך דין־וחשבון העצמי.
“תמונה המאלצת אותנו להרהר בה” 🔗
אותו מאנואילסקי אמר בהרצאתו: “רק משנודעו בזמן האחרון העובדות על הירידה הבולטת במספר חבריהן של בריתות־הנוער הקומוניסטיות בצ’כוסלובקיה, אנגליה ונורבגיה, – החלו החברים מאינטרנציונאל־הנוער להטות אוזן לדברינו”.
מתברר, כי בכול הארצות – פרט לברית־המועצות – ירדו הן השפעתן והן מספר חבריהן של בריתות־הנוער הקומוניסטיות במידה ניכרת. בבריתות־הנוער הקומוניסטיות בכל הארצות פרט לברית־המועצות, היה מספר החברים: בשנת 1927 – 148,650, 1928 – 127,232, 1929 – 83,067. והרי הפרוט המספרי, כפי שהוא מתבטא בצ’כיה, צרפת ואנגליה:
| 1927 | 1928 | 1929 | ירידה ב־% מ־1927 ו־1929 |
||
|---|---|---|---|---|---|
| צ'כוסלובקיה | – | 14.000 | 12.789 | 6.000 | 56.5 |
| צרפת | – | 13.000 | 10.500 | 6.000 | 54.0 |
| אנגליה | – | 1.500 | 1.400 | 600 | 60.0 |
כרגיל צריכות בריתות־הנוער להקיף שכבות יותר רחבות מהמפלגות עצמן. אך בבריתות־הנוער הקומוניסטיות התופעה היא הפוכה:
בגרמניה מונה המפלגה 130.000 ואילו ברית־הנוער – 22.000 בלבד.
בצרפת: המפלגה – 50.000; ברית־הנוער – 6.000 בלבד.
בצ’כוסלובקיה: המפלגה – 60.000 וברית הנוער 10% מכך, היינו – 6.000 בלבד.
בריתות־הנוער הקומוניסטיות כוללות לרוב פועלים צעירים, העובדים בבתי־מלאכה קטנים ובחלקם בבתי־חרושת בינוניים. בארצות אחדות נמצאת בין חברי ברית־הנוער שיכבה זעיר־בורגנית ניכרת. מכתבו הגלוי של הוועד־הפועל אשר לאינטרנציונאל־הנוער – קובע, כי “לבריתות־הנוער חסרה משענת בבתי־החרושת החשובים שבארצותיהן, חסרים להן אפילו הקשרים עם בתי־החרושת האלה”.
העיקרון הארגוני החשוב ביותר של בריתות־הנוער הקומוניסטיות קובע, כי חבריהן צריכים להיות מאוגדים לפי תאים, שבבתי־החרושת. ואילו המציאות – מהי?
בגרמניה, בשנת 1928, היו מאוגדים בתאים רק 1250 חברים; מקץ שנה, ב־1929, – 900 בלבד.
בצרפת, בשנת 1928, התקיימו 80 תאים בבתי־החרושת; ובספטמבר 1929 – נשארו רק 39.
בצ’כוסלובקיה היו ב־1928 – 140 תאים ב־1929 נשארו רק 49.
בא־כוחו של האינטרנציונאל הקומוניסטי, מאנואילסקי, אמר בהרצאתו: “מיותר לדבר על כיבוש רובו של מעמד־הפועלים ועל ביצור המפלגה בבתי־החרושת, בשעה שהננו באים למליאה מצויידים במספרים אלה. זוהי תמונה, המאלצת אותנו להרהר ולהרהר בה”.
ולא זו בלבד. – השכבות הרחבות ביותר של הנוער העובד סובלות בגלל הרציונליזאציה הקפיטאליסטית וחוסר העבודה, מפלגות־הפועלים האופורטוניסטיות מגלות ומוסיפות את פרצופן הרפורמיסטי. אך, באותה עת עצמה, מצהיר המרצה מטעם הוועד־הפועל של אינטרנציונאל־הנוער: “עלינו לקבוע בצער, כי בריתות־הנוער הקומוניסטיות יורדות. אין לנו כמעט אף בארץ אחת התקדמות ארגונית. אם אנו רואים גידול כלשהו בארץ מסויימת, – אין זו תוצאת פעולתנו, אלא מקרה בלבד”. משניגשו לחפש את סיבות המצב הקשה, נאלצו נציגיהן של בריתות־הנוער הארציות להקשיב לביקורת החמורה על פעולתן.
“כת צעקנים שמאלניים” 🔗
במכתבו הגלוי של הוועד־הפועל אשר לאינטרנציונאל הנוער הקומוניסטי אל בריתותיו הארציות נאמר: “בהסתדרויות המקומיות של בריתות־הנוער שורר פחד מובהק מפני ההמונים… ישנן מגמות ליהפך לכת המסתגרת מפני ההמונים הרחבים… הופכים לכת־צעקנים שמאלניים”…
מאנואילסקי טוען כנגד החלוקה: “אנחנו” – חברי ברית־הנוער הקומוניסטית, “בחירי־הנוער”, – המביטים “עליהם”, על המוני הנוער, מלמעלה למטה ביוהרה – כלום תישוו לנו, ל"בחירי הנוער"? הוא מאשים את בריתות־הנוער, כי “אינן דואגות להגנתם הכול־צדדית על עניני הנוער־העובד”, ושואל באירוניה את צירי הבריתות הארציות: “שמא תספרו, כמה סקציות מקצועיות של הנוער־העובד הקימותם?” הוא מתריע כנגדם, כי בעיניהם זוהי “פעולה זעירה”, שלא נאה ל"מהפכנים" כמוהם לעסוק בה. הם יוצאים ידי חובתם “במליצות תעמולתיות שיטחיות”.
מליצות רדיקאליות ורושם חיצוני 🔗
מאנואילסקי ממשיך: “תנועתכם נגועה במליצות רדיקליות זעיר־בורגניות. הינכם מהפכנים יוצא־מן־הכלל בדיבוריכם; אך, גם אזלת־ידכם במעשים היא… יוצאת מן הכלל. במעשיכם אינכם אלא אופורטוניסטים”. כדאי להעיר, כי מאנואילסקי הדגים דווקא את ברית־הנוער הקומוניסטית הפולנית כמופת של “גיבור” זעיר־בורגני, המאפיל על אזלת־ידו במליצות שמאלניות.
אותם דברים עצמם אנו קוראים בגילוי דעתו של הוועד־הפועל אשר לאינטרנציונאל־הנוער: “המליצה הרדיקלית מהווה את המניעה העיקרית להפיכתן של בריתות־הנוער להסתדרויות המוניות. היא מנוונת את בריתות־הנוער… הפעולה בקרב ההמונים, במידה שמנהלים אותה, היא בעלת אופי הפגנתי גרידא, שכוונתו – רושם חיצוני ותו לא. ממילא, אין לה תוצאות בנות־קיימא”.
גם אנו מצדנו – רשאים וחייבים לאשר, שהתאור הזה הולם בהחלט את המציאות. אנו נוכחים לדעת, מדי־יום־ביומו, כי כמה עשרות פסוקים, שלמדום בעל־פה, מהווים את כל מטענם הרעיוני של הצעירים, חברי הנוער הקומוניסטי! וברדיפתם אחרי “רושם חיצוני” הגיעו עד כדי כך. שניפוץ כמה חלונות־ראווה של חנויות, ביום־הנוער הבין־לאומי, נראה בעיניהם כ"מפעל מהפכני". אך לאמיתו של דבר, מעשים מסוג זה שמים – כמובן – את המלחמה המהפכנית ללעג ולקלס.
תהום בין הצמרת ובין המוני החברים 🔗
לא זו בלבד, שבריתות־הנוער הקומוניסטית אינן דואגות לעניניו של הנוער העובד והופכות לכת, המסתגרת מפני המוני הפועלים הצעירים – אלא, כפי שקובע גילוי־הדעת, אף בתוך הבריתות פנימה “תהום בין הצמרת והחברים הפשוטים”, “קיימים חשש מפני הביקורת העצמית מלמטה”, “העסקנים מגינים איש על רעהו”, “בוטלה למעשה הדמוקרטיה הפנימית, ובמקומה נוקטים באמצעים אדמיניסטרטיביים”. פירוש הדברים האלה: לחברים הפשוטים אין כל דעה; אם מישהו פוצה את פיו – מוציאים אותו מהברית.
והתוצאה מהי? על כך משיב בבהירות נציג־הקומאינטרן, הח' מאנואילסקי: “למטה נמצאים המונים, הרחוקים ממדיניות; הם אינם קוראים את החלטותיהם ונוטשים את בריתות הנוער הקומוניסטיות, שאינן משביעות את רצונם”.
אין מנהלים עבודה תרבותית 🔗
המרצה מטעם הוועד־הפועל של אינטרנציונאל־הנוער קובע בהרצאתו, כי בבריתות־הנוער אין מנהלים בין החברים עבודה תרבותית: “במקרה הטוב נהנים מעבודה תרבותית רק מ־5 עד 10 אחוז של החברים. 90 אחוז אינם מקבלים שום חינוך מדיני־תרבותי”… והמדובר הוא בארצות כמו גרמניה, צ’כוסלובקיה, צרפת, אנגליה ואחרות, שבהן בריתות־הנוער הקומוניסטיות הן ליגליות, יש להן מועדונים ומדריכים, וקיימת אפשרות לנהל חופשית את הפעולה התרבותית.
מה פלא, איפוא, שאצלנו – בפולין – רואה הנוער הקומוניסטי כתפקידו התרבותי העיקרי את הנסיונות להרוס את שעורי־הערב שלנו, בהם עלול הפועל הצעיר ללמוד משהו?! ומה הפלא, שכתשובה לנימוקים הרציניים ביותר שבפינו – נשמעות בפי חברי תנועת הנוער הקומוניסטי, אותן מליצות נבובות ונדושות, שהוקעו כבר לפניו ע"י נציג הקומיאינטרן עצמו?
ומה לנו, כי נטען נגדם, והרי מנהיגיהם שקודים על אלפי ענינים תפלים – ורק לא על חינוך רעיוני מעמיק ושורשי?!
זריית עפר בעינים… 🔗
מאנואילסקי מתריע נגד צירי הבריתות הארציות: “על הנייר הכל שפיר, בכל מקום רק הישגים; אבל, כאשר מתבוננים מקרוב – פני־הדברים נראית אחרת”. הוא מביא לדוגמה שליחת דינים־וחשבונות כוזבים ומסיים: “יש להילחם נמרצות בשיטה של זריית־עפר בעינים ושל הונאה עצמית”.
נדמה לנו כי הוועד־הפועל של הקומאינטרן אינו יודע אפילו עשירית משיעור התרמית, שמרמים אותו “האדומים” בפולין. הכל ראו, כי בווארשה השתתפו בהפגנתו של הנוער הקומוניסטי ביום הנוער הקומוניסטי, לכל היותר, 300 צעירים יהודים. אך לאחר כך קוראים אנו בבטאונו של אינטרנציונאל־הנוער הקומוניסטי על הפגנת אלפים ועל קרבות־רחוב. אולם ישנם שקרים גסים בהרבה אפילו מזה. באחד באוגוסט, יום־המלחמה במלחמה האימפריאליסטית, לא שבת – לצערנו – בווארשה אף בית־חרושת אחד, שבו עובדים פועלים פולניים; ואולם בעיתון קומוניסטי – המופיע בפאריס – קראנו, שהצבא נאלץ להציב את פלוגותיו בבתי־החרושת והחיילים הניפו דגלים אדומים. “דינים־וחשבונות” מסוג זה הם, כמובן, הרי־נזק, מטעים ומעוררים אשליות. על סמך אינפורמציה כוזבת כגון זו מקבלים המוסדות המנהלים של הקומאינטרן מושג מוטעה מעיקרו על המצב המדיני הבין־לאומי.
לאור שיטה זו של “זריית עפר בעינים” – מה פלא, שהקומוניסטים בודים מלבם שקרים על מתנגדיהם הרעיוניהם. ובעיתונות הקומוניסטית אנו קוראים לעתים קרובות “ידיעות מהימנות” מוזרות ביותר על פעולתם “הנגד־מהפכנית” של “פועלי־ציון”.
קו חדש עם טלאי ישן… 🔗
יש לקבוע לעת־עתה: אם־כי חלפו כבר חדשים מספר מאז נתקיימה ישיבת־המליאה של הוועד־הפועל אשר לאינטרנציונאל־הנוער, הוא תאריך תחילתו ותחולתו של הקו החדש, – לא ראינו עדיין, לצערנו, כל שינוי בטקטיקה של הקומוניסטים בפולין. נשקם החשוב ביותר הוא עדיין מליצות נבובות, שקרים גיבובי־כזב ותרמית. אך יש להדגיש את העיקר: המליאה עצמה הטליאה על הקו החדש טלאי ישן, ודווקא מאוס ומעורר שאט־נפש. בין החלטות המליאה קוראים אנו גם החלטה זו: “יש לנהל פעולה מתמדת עקשנית בכול ההסתדרויות המתנגדות וה”נייטרליות", בהן מאוגדים המוני פועלים צעירים, כדי לפוצצן ולרכוש למעננו חברים. לשם מטרה זו יש להכניס להסתדרויות אלו קומוניסטים צעירים בעלי־כח עמידה".
דרך זו ודאי שלא תביא להבראתה של תנועת הנוער הפרוליטארית – אלא, לניוונה הוודאי! מי שמאמין בכוחו הרעיוני מסוגל לנהל מאבק רעיוני גלוי. אולם, כשפוקדים על צעיר להעלים את השקפותיו הוא ולשים עצמו כחסיד של זרם מדיני אחר, הרי זוהי הדרך הבטוחה ביותר לחינוך פרובוקטורים! שיטה זאת מנוונת, בראש וראשונה, את הנוקטים בה! אפילו מצליחים הם הצלחה ארעית להזיק היזק־מה לזרם המתנגד. מניוון זה, שאותו מטפחת השיטה הפרובוקטורית, לא תצמח מהפכה, אלא – ריאקציה. רק עבודת־חינוך רעיונית מאומצת, כנה, תרכוש את הנוער העובד למלחמת־מעמדות פרוליטארית עיקבית; ובו בזמן, תושג אותה מטרה גם במאבק מקביל למען סיפוק צרכיו החיוניים של הנוער־העובד. ואילו, המלחמה בשיטת הפרובוקציה המנוונת תתנהל עד־חורמה!
“די פרייע יוגנט”, גליון (63) 4, אפריל 1930.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות