משכן הכנסת, י"ח בחשוון תשל"ה, 3.11.74

כבוד רב ועונג רב הוא לי להמנות בין המברכים במעמד הנכבד הזה, לציון מלאות 100 שנה להולדו של ד"ר חיים וייצמן ז"ל.

בשם הכנסת ובשמי אני הנני מקדם בתודה ובברכה נאמנה את כל קהל הקרואים מן הארץ ומחוץ לארץ, את אלה שיזמו וארגנו מעמד זה ואת כל חברי ועד היובל, ובראשם הגב' הדגולה והנערצת גולדה מאיר, והאדם הנמרץ ורב־הפעלים, איש הרוח והמעשה, מאיר וייסגל.

המעמד הזה, מעמד חיים וייצמן, בא להזכיר לנו את אשר לשכוח לא נוכל, את האיש החכם והמורם מעם, איש המשא והמעש שיצא אל אחיו, הנהיג את עמו ממדבר הגלות אל נחלת־האבות, ומתהום השקיעה והחדלון אל סף התחיה וההתחדשות ועשה דרך ארוכה ומופלאה, מן העיירה מוטלה עד הכסא הרם והנישא של נשיא ראשון למדינת ישראל המשוחררת.

המעמד הזה בא להזכיר לנו את חסדו וטובו של שר האומה, שבאותה תקופה, לפני כמאה שנה, נפח רוח חיים בעצמות היבשות של היהודים, וטילטל אותם לקום ולעשות מעשים שידחקו ויקרבו את קץ גלותם. ולשם כך העמיד להם שורה של אישים דגולים, חכמי־לב וחלוצים נועזים, ששינו את פני ההיסטוריה היהודית מן הקצה אל הקצה; עד אז היו חייו של העם היהודי משולים לפירמידה הפוכה, העומדת על קדקדה. היו אלה חיים של עם חפץ־חיים, אך מפוזר ומפורד על פני תבל, ללא ארץ וללא עצמאות, נכרי בארצות נכר.

אותם אישים הנהיגו המוני יהודים לקום ולהסתער על הפירמידה ההפוכה הזאת – כדי להפוך אותה ולהעמידה שוב על בסיסה, היינו, להשיב את העם אל ארצו כדי שיחיה בה חיים של כבוד ושל חרות, ככל עם בן־חורין.

המשימה הזאת, המהפכנית והכבדה מנשוא, – עלתה בידם, על אף כל המכשולים והחתחתים שעמדו בדרכם, ובזכותם הגענו אל השעה הזאת, שאנו מסובים כאן, במשכן הכנסת של מדינת ישראל, העצמאית והאמיצה, בתוככי ירושלים, קרית מלך עיר מלוכה.

ובתוך שורת האישים הללו, שכל אחד ואחד מהם זכותו עומדת לעד, – בולטים שלושה אישים שהם עמודי התווך של המהפכה היהודית הגדולה: הרצל, וייצמן ובן־גוריון.

הרצל העלה והדליק את הנרות של מנורת התחיה הציונית על ידי חזון המדינה היהודית; הוא גם יצק את בסיסה וחישל את זרועותיה על ידי פרוגרמת בזל ויצירת המסגרת המדינית והפרלמנטרית של התנועה הציונית;

וייצמן בנה את הבית היהודי הלאומי בארץ ישראל כמסד למדינת ישראל; ובן־גוריון הקים את מדינת ישראל על רגליה והרחיב צעדי הילוכה קדימה.

כל דרשנות או פרשנות של דברי הימים, לא תוכל שלא להיות כפופה לפרספקטיבה בהירה ומהירה זו של שלוש תקופות ושלשה אישים, – כשלשה רבדים של בנין אחד, על אף חילוקי הדעות וההערכות שהיו ושישנם, בדבר דרכי התפתחותה של תנועת התחיה, וכן על אף נטיות־הלב של חסידים ונאמנים של אישיות זו או זו…

בתלמוד, מסכת חגיגה, יש ויכוח מעניין בין בית שמאי ובית הלל, שבדרך כלל היו חלוקים בעניני הלכה, וזאת הפעם התווכחו ביניהם מה קדם למה בבריאת העולם: בית שמאי אומרים: ארץ נבראה תחילה ואחר כך שמים – – – אמרו להם בית הלל לבית שמאי: “לדבריכם אדם בונה עליה ואחר־כך בונה בית. אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, אדם עושה שרפרף ואחר־כך עושה כסא”.

בוויכוח הזה לא נפסקה הלכה לא כבית הלל, כרגיל, ולא כבית שמאי. עד שבאו החכמים ופסקו: זה וזה כאחד נבראו.

* * *

לא זכיתי להתוודע אל וייצמן מקרוב, אם כי עקבתי אחרי דבריו ומעשיו. אבל הייתי נוכח ב־3 הזדמנויות של הופעות נרגשות שלו, ובכל אחת מהן עשו עלי הופעתו ודבריו רושם בל־יימחה.

אחת – כאשר בקונגרס הכ"א בג’נבה, עם פרוץ מלחמת העולם, השמיע דברי נעילה, ספוג חרדה עמוקה מפני מה שצפוי, ומעוגנים באמונה שלמה בנצח קיומם של עם ישראל וארץ־ ישראל, יהיה אשר יהיה.

שניה – כאשר נאם נאום פתיחה בקונגרס הכ"ב בבזל, בו נשא קינה מרה, רבת יגון ודאבה, על האסון הנורא שפקד את קהילות ישראל באירופה.

השלישית – כאשר פתח בנאום מרגש את ישיבותיה של הכנסת הראשונה בירושלים, ובו נתן ביטוי מלבב להשקפת עולמו היהודית וההומאנית.

חיים וייצמן היה אישיות מקסימה; בהופעותיו, בהליכותיו ובאורח דיבורו – היה הדר מלכות. אפשר לומר עליו: “ויהי בישורון מלך”. ולא מלך סתם אלא מלך חכם; שרים ושליטי עולם נהגו בו כבוד והיטו אוזן לדבריו, מהם שהושפעו ממנו ונענו לו, ומהם שלא נענו לו, אך כולם ראו בו מלך היהודים, נושא כתר סבלם ודובר אמיץ של כיסופי נפשם.

שמו הלך לפניו גם בקרב בני־עמו. מהם שהושפעו ממנו, ונענו לו בהגשמת הציונות על־פי הדוקטרינה הסינטטית והאורגנית שלו, ומהם שחלקו על משנתו ועל מעשיו ואף ביקשו להורידו מגדולתו. אבל קשה מכולם, שהיהודים התמהמהו בניצול ההצלחה והתנופה מיד אחרי הצהרת בלפור.

עדייו מהדהדת בחלל ההיסטוריה קריאתו הנרגשת של וייצמן: “עם ישראל, איכה?”

ייתכן שאילו הזדרזו יהודי התפוצות להיענות לקריאתו באותה שעת רצון, שהבהיקה כקרן שמש מבין מפלשי עננים – היה אולי נמנע אסון השואה; ייתכן שמדינת היהודים היתה קמה מוקדם יותר, או שהיתה מוצאת לפניה בעת קומה, אוכלוסייה יהודית בת מיליונים. ואולי גם התנגדות ערבית חלושה יותר.

אף על פי כן זכה וייצמן לראות בתקומת מדינת ישראל, לתרום להקמתה תרומה גדולה וחשובה, ולעמוד בראשה כנשיאה הראשון.

ההיסטוריה היהודית תזכור את חיים וייצמן כאחד מהמאורות הגדולים וכאחד המיילדים החשובים של תחיית עם ישראל וחידוש קוממיותו.