בכנסת, י"ד בתמוז תשל"ו, 12.7.76
על דעת ראשי הסיעות בכנסת ועל דעת הממשלה החליטו היושב־ראש והסגנים לערוך ישיבה מיוחדת של הכנסת על־פי סעיף 56א' של התקנון, שתהא מוקדשת לציון מלאת 200 שנה לעצמאות ארצות־הברית, ובכך נשתף עצמנו בשמחת החג.
גילוי אמריקה; יישובה על־ידי חלוצים עזי־נפש, שהגיעו ובאו אליה ממרחקים; מלחמות הגבורה וההקרבה על עצמאותה; המאבק על אחדות חלקיה ועל זכותם של יושביה להיות בני־חורין; גידול אוכלוסייתה תוך תקופה של שני יובלות שנים; התפתחותה התרבותית והטכנולוגית, שהרימה אותה אל פסגת העולם והציגה כפות רגלי בניה על פני הירח, והיא כיום “רבתי בגויים שרתי במדינות”. זהו פרק היסטורי ואנושי כביר, שאין דומה לו בהיסטוריה של האנושות מימות עולם.
אפשר אמנם להשוות מאורע זה – השוואה שהרמוז בה יותר מן המפורש – ליציאת בני ישראל משיעבוד מצרים וכיבוש ארץ כנען בידי בני ישראל; גם שרשרת האירועים ההיסטוריים של ארצות הברית ניתנת לדימוי לתקופת השופטים, מלחמות השבטים וייסוד המלוכה בארץ ישראל.
אולם, מכאן ואילך הכל חדש בסגולות ייחודו, בלתי רגיל בעצמתו, ובעל מימד היסטורי דרמתי הקובע מקום לעצמו וברכה לעצמו מכל אשר היה לפניו.
יש הרבה הילה ואגדה באירועי צעדיהם הראשונים של החלוצים – המתיישבים, באותה יבשת ברוכת־אל, ובייחוד במאבקיהם עם איתני הטבע וביניהם לבין עצמם.
אך תהילתה ותפארתה של ארצות הברית גדולות שבעתיים במה שחוללו לוחמי העצמאות ומחוקקיה, משעה שנטלו את עצמאותם בידיהם, ובמה שעשו ועושים ממשיכי דרכם עד היום הזה.
הם בחרו לעצמם אורח־חיים והשקפת־עולם, גזורים על פי מדתם, בהשראת חזונם של נביאי ישראל, ואף ניסו ללמוד ולאמץ לעצמם את הלשון העברית של התנ"ך וחרתו על הפעמון שבישר חרותם את הפסוק “וקראתם דרור בארץ לכל יושביה” ככתבו וכלשונו וכרוחו.
מכאן דביקותם באהבת החירות ובתודעת השוויון בין בני האדם ומכאן נכונותם המופלאה לתת מקלט למיליוני מהגרים שבאו אליהם מקצות תבל, מהם חלכאים ונדכאים, מהם פליטי נגישׂות דתיות ורדיפות פוליטיות וקיפוחים אישיים, ומהם שוחרי חיים חדשים; מדינות אחרות פלטו וארצות הברית קלטה. היא פתחה שעריה לפניהם, העמידה לרשותם אפשרויות שוות לגור בה ולהעמיק בה שרשיהם, והעניקה להם ולזרעם אחריהם בית־חם ומולדת אהובה.
על לוח ברונזה שנקבע בשנת 1883 על כנה של מצבת החרות בניו־יורק נחרת קטע מן הסונטה של המשוררת היהודיה אמה לזרוס (“הקולוסוס החדש”), לאמור:
"… אַךְ לִי שַׁגְרִי
דַּלַיִּךְ הַלֵּאִים, לַדְּרוֹר כמהים,
חלאת שאון־חוֹפיך־הַעֲרִי,
כל בני־בלי־קֵן, טרופי סופות־ימים –
עם שער־פז, בזה אשא אוֹרי!"
על עמי אמריקה עברו תהליכים מופלאים ומאלפים של מיזוג יוצאי ארצות שונות, יצירי תרבויות שונות ודוברי שפות שונות, שעשו אותם לאומה אחת של אזרחים פטריוטים ובני חורין, בונים ולוחמים, ובנו מהם חברה מלוכדת הדוברת שפה אחת, יוצרת ערכים חמריים בתבונת כפיה, מעודדת מחקר ומדע והמצאות טכנולוגיות גאוניות ומטפחת תרבות חיים דמוקרטית למופת, שעל אף היותה ססגונית ומורכבת, אינה נעדרת מכנה משותף ושאיפות משותפות. כיום ארצות הברית היא הדימוקרטיה הגדולה בתבל, שעל כתפיה נשען כל העולם החופשי והדימוקרטי.
אנו הישראלים צועדים ועולים באותו נתיב עצמו שבו צעדה ועלתה ארצות הברית של אמריקה; שיבת העם היהודי לציון, ארץ אבותיו, כיבושיו החלוציים ומפעליו, לפני קום המדינה ומאז קומה, מלחמותיו על עצמאות מדינתו ומאבקיו על אחדות שבטי ישראל, וכן הגידול והצמיחה המזורזים שעלו בידו ב־28 שנות קיום המדינה, – ניתנים להשוואה יחסית עם הולדתה וצמיחתה של ארצות הברית.
בדומה לארצות הברית אנו נושאים ברמה את דגלם של אותם אידיאלים נשגבים של חירות ושוויון ומקיימים תרבות חיים דמוקרטית מובהקת; ואף על פי שישראל היא דימוקרטיה צעירה ובודדה בחבל עולם זה, הרי לא פסה אמונתנו, שעתידה לצמוח בקרב שכנינו, הקרובים והרחוקים, תרבות חיים דימוקרטית, שיש עמה יישוב דעת וחופש ביטוי, ובטוחים אנו שאז ייפתחו שערי הרצון וההבנה בינינו וביניהם ובכך ירווח וייטב לנו ולהם.
חברי הכנסת, מדינת ישראל רואה בארצות הברית של אמריקה לא רק ידידה גדולה ומשענת נאמנה אלא גם דוגמה ומופת לעצמה.
מאידך, ארה"ב פורשת כנפי ידידותה על מדינת־ישראל ומושיטה לה עזרה נדיבה: בכסף – לביסוס מישקה וכלכלתה ולקליטת העולים אליה; בנשק – לצרכי הגנתה; ובסעד מוסרי ומדיני בזירה הבינלאומית; היא עושה כן כשהיא מודעת לדמיון ולהשוואה בינה לבין מדינת ישראל, שהקמתה ואתגריה מזכירים לארה"ב את ימי נעוריה ויוצרים בלבה תחושת זהות ואחווה, נוסף על האהדה למדינה צעירה ודימוקרטית, היושבת בין המשפתיים של מצוקות.
יתר על כן, בארה"ב נמצאת קהילת היהודים הגדולה בעולם, יוצרת ובונה ונהנית משלווה ואושר ויחס של כבוד אנושי ושוויון אפשרויות, כפי שרק קהילות מעטות של יהודים בתפוצות הגולה זכו בהם מעולם. רבים מהם הגיעו ובאו אליה בין ראשוני החלוצים והמתיישבים ומהם שנטלו חלק במאבקיה על עצמאותה ועל אחדותה ועל עיצוב אורח החיים שלה, וכאשר גברה חמת מצוקותיהם של יהודי אירופה, – המזרחית והדרום מזרחית, – מצאו המוני היהודים ההם מקלט בטוח בארה"ב של אמריקה, יחד עם מיליוני מהגרים אחרים יוצאי ארצות שונות ובני דתות שונות.
כיום מונה הקהילה היהודית בארה"ב יותר מששה מיליון נפש ויחד עם אוכלוסי מדינת־ישראל – המונים בינתיים כשלושה מיליון נפש – זהו רוב מניינו ורוב בנינו של העם היהודי בזמננו, לאחר השואה באירופה.
הסולידריות של יהודי ארצות־הברית עם מדינת־ישראל והעזרה הנדיבה והמופלאה שהם מושיטים לצורכי בניינה ופיתוחה של המדינה, קליטת העולים אליה והגנת עצמאותה – היא תפארת לעם־ישראל כולו ואות כבוד ויקר לארצות הברית עצמה, הרואה בעין יפה את העוזרים ואת העזרה ומוסיפה עליה, משלה, כהנה וכהנה.
הנה נישא ברכה מציון לעם האמריקני בחגו:
"יצו יהוה אתך, את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך
וברכך בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך" (דברים כ"ח).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות