א' באדר תשל"ב, 12.2.75, בכנסת

חברי הכנסת, נתגלגלה זכות על ידי מועצת ארגוני הנשים בישראל, בעקבות היוזמה וההכרזה של עצרת האומות המאוחדות, שהכנסת תקיים ישיבה מיוחדת לציון שנת האשה בעולם.

נענינו לפנייתה של מועצת ארגוני הנשים הישראליות לקיים אירוע זה בכנסת, בזכות המעשים החלוציים והמפעלים הסוציאליים והחינוכיים של הנשים בישראל, מימי העליה הראשונה והעליה השניה עד ימינו אלה ועד בכלל. המעשים והמפעלים הללו הם לנו מקור גאווה והתפעלות, ויכולים לשמש דוגמה ומופת לפעילותן ולפעולתן של נשים בקרב עמים קרובים ורחוקים. ואני שמח לקדם בברכה, מכל הנשמה, את מאות הנציגות של ארגוני הנשים, על מוסדותיהן ושטחי פעילותן, ובכלל זה חברות הכנסת דהיום וחברות הכנסת לשעבר, עם התכנסותן היום במשכן הכנסת ונוכחותן בישיבה החגיגית הזאת.

חברי הכנסת, יכול שתישאל השאלה: מה תכליתו של אירוע זה, שהוא נחמד ונעים כשלעצמו, ומה הן הציפיות ממנו? האם אירוע זה בא כדי לזמן לנו הזדמנות לספר בשבח האשה, להלל בשערים מעשיה ושלל סגולותיה, לרומם את ייעודיה בחיי האדם כ"אם כל חיי", ולהעריך את ערכה? כלום נבוא לתאר את הבינה שהבורא נתן באשה יותר מבאיש – כפי שהבחינו חז"ל וכפי שאנו יודעים היטב מנסיוננו ושמא נקום להעלות על נס את זכויותיה ואת מסירותה ונאמנותה של האשה העבריה בתולדות עמנו מימי קדם ועד ימינו אלה?

דומני שדברים אלה וכיוצא בהם, כל שעה היא שעתם וכל מקום הוא מקומם; אלא, שקיומו של אירוע זה אצלנו הוא הזדמנות שאין להחמיצה, לעשיית חשבון צדק של זכויות האשה ושל שיעור השוויון המקויים בין הנשים והגברים, הן מבחינת ההלכה והן מבחינת המעשה.

אכן, המלצת האו"ם, שאומצה על־ידי ארגוני הנשים בישראל, מציינת שלוש מטרות לשנת האשה:

א) לקדם את השוויון בין הגברים לנשים.

ב) להגביר השתתפות הנשים במאמצי הפיתוח.

ג) לחזק את ההכרה בחשיבות תרומתן של הנשים לטיפוח הידידות בין האומות ולקידום השלום בעולם.

אלו הן שלוש מטרות חשובות מאד לתיקון העולם והלוואי שהאו"ם היה מסוגל להפנות פעילותו זו אל עבר עמים וארצות ששם עדיין נחשבת האשה כיצור נחות לעומת הגבר.

אין חולק, שבמדינת ישראל קיימת הכרה עקרונית בזכותה של האשה לכבוד ולשוויון מלא; הכרה זו מעוגנת במורשתנו הדתית והתרבותית, כפי שבאה לידי ביטוי בתנ"ך, במשנה ובתלמוד, בהלכה ובמדרש, באגדה ובפיוט; היא מושרשת בתודעת הרוב הגדול של אזרחי ישראל כדבר המובן מאליו, והיא גם חקוקה בחקיקה הישראלית החדישה והמתקדמת שלנו, החל ב"חוק שיווי זכויות האשה", שהכנסת הראשונה חוקקת בשנת תשי"א־1951, והמשך בשורה ארוכה של חוקים ושל תקנות, שחוקקו והותקנו לשם שמירת זכויותיה המיוחדות וקביעת מעמדה של האשה במערכות העבודה, ובתחומים הרגישים והמורכבים של דיני המשפחה, דיני מזונות ויחסי ממון בין בני הזוג, וכיוצא באלה.

אך גם כאן נשאלות שתי שאלות, שמן הראוי לנסות ולהשיב אליהן תשובה בצדן: ראשונה – האם כבר השלימה החקיקה הישראלית את כל הנדרש ממנה, בענין זכויותיה ומעמדה של האשה, ואם לאו – אימתי תעשה זאת. אכן, עדיין לא שָלמָה מלאכת החקיקה, בכל הנוגע לזכויות האשה ולשוויונה, וההזדמנות להשלים את החסר היא דווקא השנה הזאת – שנת האשה. השאלה השניה היא, האם העיקרון המוּכָּר, התודעה המושרשת והחוקים שחוקקו על־פיהם בענין זכויות האשה ושוויון מעמדה, מתקיימים במציאות כרוחם וככתבם אם לאו? ודווקא על שאלה זו קשה להשיב, במצפון נקי, תשובה חד־משמעית.

ישנם לפחות שלושה תחומים שבהם עדיין לא הגענו לשוויון אמיתי ושלם. האחד – בתחום שכר שווה בעד עבודה שווה הזכות לשוויון מוכרת, המציאות – אחרת. הנושא מורכב ומסובך ומוטל עלינו לחתור בעקביות להגשמת השוויון הזה ולהפוך אותו מציאות. השני הוא, הבעיות הכאובות המתעוררות בתחום דיני האישות, שלפתרונן דרושים הרבה רצון טוב והרבה הבנה הדדית מצד הרבנים, הכנסת, בתי המשפט ודעת הקהל. והשלישי הוא בתחום הייצוג.

העובדה שבכנסת ישנן עכשיו רק 9 חברות מתוך 120 חברי הכנסת, ושבין 18 חברי הממשלה אין אף אחת, ושבין 10–11 חברי בית המשפט העליון אין חברה אחת – ועוד מוסדות מרכזיים ומקומיים וכיוצא באלה – זוהי עובדה שאינה הולמת את עקרונותינו ותודעתנו.

כלום אין נשים מוכשרות למילוי תפקידים מסוג זה? מובטחני שלא יימצא מי שיעלה על דעתו לטעון כך. כל נסיונות חיינו מלמדים שהאשה מסוגלת למלא, וממלאה, תפקידים שנטלה על עצמה, בכשרון וביסודיות למופת, והצלחתה היא חד משמעית. לא מכבר עמדה בראש ממשלתנו גולדה מאיר, האשה הדגולה שהטביעה חותם של גדולה וכבוד־מלכות על כהונתה; ובתקופה הטרם מדינתית נתבלטה במפעליה ובעושר רוחה הנרייטה סולד ז"ל זה עתה הוענק בטרקלין הכנסת אות השנה ל־11 נשים מצטיינות על מפעל חייהן בחיי החברה והמדינה, והן אינן בודדות. רבות נשים עשו חייל: כמתנחלות ואוחזות בשלח, שופטות, רופאות, מורות, אחיות, סופרות ומשוררות, עורכות עתונים יומיים ושבועונים ועוסקות בתחומים שונים של חיי הציבור והחברה. עדות קרובה וניצחת הן חברותינו בכנסת, הממלאות את תפקידן בכשרון רב ובהצלחה מלאה, הן כחברות הכנס והן כחברות וכיושבות ראש בוועדות.

לבסוף רואה אני חובה וזכות לעצמי לפנות אליכן גברות וחברות נכבדות, ובאמצעותכן אל כל הנשים בישראל, רעיות, אמהות, אחיות ובנות, – בשני דברים: האחד – לחזק בלב הנשים והאנשים, הבנים והבנות, את האמונה בנצח ישראל ובכוח זכותנו לחיות בארץ הזאת חיים של עצמאות ולקבץ גלויותינו לתוכה. השני – להשפיע ולפעול למען רמת חיים והרגלי־חיים צנועים ומאופקים יותר, בבית ובחוץ; למען תרבות נקיון וסדר טוב בשכונות המגורים ובעיקר למען תרבות יחסים נאים, הגונים וסובלניים, בין אדם לשכנו ובין אדם לחברו.