שירי נגר ובר נגר / אהרן מירסקי

שירי נגר ובר נגר

אהרן מירסקי

בעריכת: יצחק בן־צבי, מאיר בניהו

בתוך: ספר צפת: מחקרים ומקורות על קהילת צפת מן המאה השש־עשרה ועד המאה התשע־עשרה: חלק ראשון

x מוגש ברשות פרסום

vעיון

פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מכון בן צבי והאוניברסיטה העברית,, תשכ"ב

מוגש לציבור באדיבות: יד יצחק בן־צבי ספרים

2 לפריט הקודם

🢁 לתצוגת הכותר - ספר צפת: מחקרים ומקורות על קהילת... 🢁

לפריט הבא 1

חבילת השירים של ר' ישראל נאג’ארה הנדפסים בזה, משירי “שארית ישראל” הם, שהניח המשורר בכתובים¹. אף־על־פי שאותם השירים לא נקבעו בדפוס, מכל מקום הופצו בקרב קהילות ישראל בהעתקות כתיבת־יד לשוררם בעת רצון. השירים נקבצו כאן מהעתקים של כתבי־יד. ואלה הם: כתבי־יד ילין א–ח. כתבי־יד ש–ב, ש–ג, ש–ה, ש–ח, שבגנזי בית המדרש לרבנים בניו־יורק, ותצלומיהם במכון בן־צבי. כתבי יד אלה הם המקורות לכ"ד השירים שמשיר ב ואילך המובאים כאן. שיר א הכתוב ארמית מקורו תצלום כתב־ידו של המשורר².

הפיוט הנדפס ראשון “ישראל עבדך הן אנא” כתבו המשורר בשולי תשובה מעניין הלכה, “על דבר ברכת שהחיינו של פדיון הבן” מתי זמן אמירתה, ופסק ר' ישראל נאג’ארה שאין לאומרה אחר הברכה של פדיון הבן אלא לאחר שיתן החמש סלעים לכהן ויהיה בנו פדוי. את התשובה שלח אל ר' יום טוב צהלון שישב בצפת, והיה מגדולי הפוסקים בשעתו. בשולי התשובה כתב את השיר, ועלה לו החיבור של תפילה במקום רינה של תורה. התשובה עם הפיוט כלולים בקובץ השאלות והתשובות של ר' יום־טוב צהלון שנמצא בבית הספרים שבאוכספורד, וסימנו 66 Mich. Add. וגילהו מ' בניהו, ותיארו במבואו ל"תשובות לקהלת עאנה לרבי יום טוב צהלון"³.

ידידות היתה קשורה בין ר' ישראל נאג’ארה ור' יום טוב צהלון ואחוזה בענייני תורה ושירה. ר' ישראל נאג’ארה מספר בחיבורו “מימי ישראל”⁴ על הריט"ץ “אשר יום מיומים” בא לבית מדרשו וכאשר הלך הריט"ץ לצפת תוב"ב כתב לו אגרת מליצה. על אגרתו זאת השיב לו ר"י נאג’ארה אגרת כמותה, והיא קלועה באלפבי"ת בהתחלות שורותיה ובחרוזי אלפבי"ת, ובמלת “טוב” בהתחלותיה ובסופותיה, והדפיסה ב"מימי ישראל". אגרת זו רצופה כולה שבחים מופלגים לריט"ץ, וכך הוא פותחה: “טוב אתה לישראל מגלגל חמה להזהיר ולהאיר אפלתו וכו' וכאור נוגה הולך ואור, את אשר תאור יואר”. והוא מוסיף ומהללו מצד כשרון סופרים שבו ומצד חכמתו בתורה. וכך הוא אומר עליו במליצתו: “טוב זמרה אלהינו אשר נתן דעה והשכל בלב נבון אשר פריו יתן בעטו ודבר בעתו… טוב עוללות אשכלות מושכלותיך מבציר אבי כל תופש בשבט סופר ושר בשירים… טוב סחרה [= של מליצת הריט”ץ] מסחר כסף ומחרוז, וכל תבואתה מעשה חרז חכם ריש מתיבתא… גפן פוריה [אתה] בירכתי בית המדרש תחנה, ובד' אמות של הלכה אתה נגר ובר נגר". וזה הכינוי “נגר ובר נגר” הוא הביטוי שר' ישראל נאג’ארה מכנה בו את עצמו בשירו הארמי “ישראל עבדך הן אנא נגרא ובר נגרא”.

א. מה ראה רבי ישראל גאג’ארה לידבק בשירה 🔗

השירה והתורה, תורת הנגלה ותורת הנסתר מחוברות היו בצפת, כל אחת הקרה את שפעה אל תוך חברתה ונתמלאה ממילויה של חברתה, ועל־כן היתה השירה שבצפת של חכמה ושל חזון והרבה מן הסגולות בבינה ובתפארת שסיגלה צפת נתמצו לתוך שירתה. והרי שניים מגדוליה ונלבביה נדברים איש אל רעהו בדבר הלכה ונכבשים זה לזה במליצות ובשירים, וזה אוחז ספר תורה בזרועו ו"מרחשן שיר שפותיה", ובקולמוס אחד הוא כותב תשובה בהלכות פדיון הבן ופיוט על פדות בני ישראל.

מה ראה ר"י נאג’ארה לידבק בשירה? דבר זה הוא מפרש בכתביו בכמה מקומות, ונותן שני טעמים לכך: האחד טעם שמן הלב ולחוץ והאחר טעם שמן הלב ולפנים. בספרו “זמירות ישראל” שנדפס בצפת הוא אומר, ששיריו שחיבר חיברם לתועלת הכלל ולתקנתה של הלשון העברית. ליתן שירים עבריים בפי היהודים, כדי שלא יצטרכו אל שירי עם לועז, שאינם רוצים בהם. וכך הוא כותב שם: “ולהפיק רצון המשתוקקים… אשר ישוטטו לבקש את דבר ה' ונפשם בחלה לבטא בשפתים לשון נכריה… הנה הנם ישישו כי ימצאו חן במדבר דברי שלום ואמת ולשון תהלך בארש ארשת שפת אמת… לכן ראיתי אני ונתון את לבי אף רוחי בקרבי הכון והכן על סדר הנזכר פיוטים ושירים ומהם כשיר שקול מאשר עלתה מצודת מחשבתי וממה שיכלתי והאלדים אנא [!] לידי למצוא דבר חפץ ואמרי נועם ולמשוך בשבט סופר אמרי שפר”⁵. וכך גם אמר שם בשירו “יערף מטר שירי”:

רַבּוּ כְּמוֹ רַבּוּ לְשׁוֹן זָר יִמְאֲסוּ,

חוֹשְׁקִים בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ

מָתַק לְחִכָּם שִׁיר לְשׁוֹן קֹדֶשׁ וּבָ־

חֲרוּ בְּשִׁיר מִזְמוֹר וְלַמְנַצֵּחַ⁶

ומה הם הדברים הכתובים בלשון נכריה שהמשוטטים לבקש את דבר ה' מואסים בהם? אם לא פירשו ר"י נאג’ארה כאן פירשו במקום אחר, בספרו “זמירות ישראל” שנדפס בויניציאה. שאלה הם שירי חשק ואהבים הכתובים בלשונות לעז בלשון ערבי ובלשון תורכי, שקצות העם נהגו לשוררם, והרי מעשה זה יש בו משום טמיעה והשחתה לרוח ישראל שמכניסים בלב לשון שאינה קדש ודברים של פסלות. לקלקלה זו עשויים שיריו של ר"י נאג’ארה להביא תקנה, שהוא בטוח בהם שיעוררו את הבריות להיות תוהים על מנהגם וחוזרים בתשובה ופורשים מאותם השירים ומקרבים אל לבם את שיריו האמורים על דרך הכשרות ולשונם קודש, שכך הוא אומר בהקדמתו שם: “פי תהפוכות שנאתי פי רשע ופי מרמה הדוברות, עשרה מאמרות, צרורות כָספ”יהם וחשקיהם הם המדברים בשפת עם ועם, אשר מאורם הועם בלשון נפעם, כל אחד מקצהו בדברי חשק נחית וסליק… זאת הפעם יד ישימו לפיהם ולא ידברו עוד כדברים הראשונים אשר היו בפיהם מרגלא… ויאמר תוהא על הראשונות חטאתי וישר העותי, בשפתי, זמותי בל יעבר פי. פי דוברי שקר ודובבים שירי עגבים יסכר ושירי אהבים לא יעלה על לבם ועל לב שכלם לעולם. בראותם השירים אשר לשלמה מלך שהשלום שלו, איש על דגלו, ישירו תהלתו ואליו יעריצו באמרי נועם… כי חזקה על כל איש ואיש לא שביק היתרא ואכיל איסורא ובפרט בהיות הניגוני' בלתי משתני' לא ילכו להנקש, בלשון זר אכזר לפח ולמוקש, ויניחו מלבקש, ה' ולזמר דברים המצודקים אשר ערכתי כשלחן ערוך לפניהם… אין בהם נפתל ועקש, בצדק כל אמרי פי"⁷. וכדברים האלה אמר בשירו “אקדם אל עליון”:

לְשׁוֹן זָר שָׂנֵאתִי / וְשִׁירָם בָּחַלְתִּי /

כְּבֵדִים הֵם אִתִּי / כְּמַשָׂא עַל כְּתֵפִי

בְּרִית קֹדֶשׁ אָקִים / וּבִטַּלְתִּי חֻקִּים /

לְשׁוֹנוֹת כָּל חוֹשְׁקִים / אֲשֶׁר חָמְדוּ יֹפִי,

אֲשֶׁר בָּהֶם יֶהְגוּ / וְחַיִּים יַשִּׂיגוּ /

וְעוֹד הֵם לֹא יִשְׁגּוּ / בְּהַגָּדוֹת דֹּפִי⁸.

הטעם האחר יסודו בחשבון הנפש ובחשבון עולמו, בהרגשת נפשו ובהרגשת המצווה שבוראו מצווה אותו בייחוד, לפי כוחו ולפי יתרון הכשר שבו, להיות שר בשירים. מכוח הרגשה זו שנתבררה לו כאמיתה של ידיעה, הוא הולך ועושה חשבון נפשו מה חובתו בעולמו, ומשעבד חושיו וכוחותיו לשני עניינים. העניין האחד: להלל ולשבח לבורא, וחובה זו הוא מאמתה עליו בקל וחומר, אם כל יצורי מטה, הדומם. הצומח והחי נותנים שבח לבורא, קל וחומר האדם וקל וחומר בנו של קל וחומר המאמין בה', שהוא מחויב להודות לה' ולברך בשמו. והעניין האחר: לבקש ולחנן בעד כנסת ישראל, שיפדנה ה' משביה וירימנה משפלותה וישיבנה לקדמותה כימי עולם. הלא אלה דבריו: “ואמרתי אני אל לבי להעיר מחשבי ולעורר שיחי וניבי, כי איך אעלה אל אבי. והמאיר לאשון האיר עיני ומעיני ונתן לי מהלכים בין המצפצפים והמהגים הגות לבם תבונות, קול ענות תחנות, ושפתי רננות יהלל פי… פי ירשיעני אם לא אשבח ואפאר ליוצרה ובוראה, כי לא תהו בראה, לאכול לשבעה, ולדבר תועה כי אם להיות לי לישועה… ואם כל יצורי תבל אשר ממנה נעדרו כדומם וצומח ובלתי מדבר, חיילים יגבר, להודות ליוצרו מאפס מוחלט, ותדבר אליו בלאט, הלל והודאה איש איש על דגלו לפי מהללו, כל שכן אשר נבחר מכל מין, ומהמין עצמו אשר נבחר לעמוד לימין המאמין בה'… חוייב להודות לו ולברכו, זאת היתה לי תעורה… לתמוך ידי בעטי, ועתי ואתי עזרתי… ואמרתי אני אל לבי, אם אין מליץ טוב אחר בעדי, ויהי נא פי… פי כחרב חדה שם לי צורי וגואלי… ויתן בפי שיר חדש מתוק מדבש, ובניתי לי בתים מלאים ממולאים, בתרשיש מסולאים, בפז… אז אמרתי הנה באתי בעצת עליון כי הוא שלחני לעשות את כל המעשים האלה בהראות בלבי בבואה דבבואה ונבואה קטנה כטל מאת ה' שיורד על פי”⁹. והם הם הדברים שהוא אומרם בקצת שיריו. בשירו “אלי הוא ואנווהו” סי' ח הוא אומר:

הוּא יַקְשִׁיב שִׁיר חִכִּי /

וְאִם שָׁפַל עֶרְכִּי, /

יוֹם יוֹם אָשִׁיר לוֹ כִּי /

חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא.

ואומר בשירו “הודך לי ענק” סי' ג:

שַׂמְתָּ בְפִי נִיב וּמִלָּה / שִׁיר בַּר כִּדְבַר אַרְיֵה זָנַק.

אִם שַׂמְתָּ בִלְשׁוֹנִי דִבּוּר / וְאַחֲרִישׁ מֵהוֹדוֹת לָךְ –

הֵן אֶדְמֶה כְּמוֹ שְׂדֵה בוּר / כִּי עָלָיו זֶרַע לֹא יֻשְׁלַךְ,

אַךְ אָשִׂים שִׁיר בְּפִי צִבּוּר, / וְיוֹם לְיוֹם אַגִּיד גָּדְלָךְ.

ואומר בשירו “יגון אעתיק” סי' ד:

יָגוֹן אַעְתִּיק מִלֵּב, אַמְתִּיק / בְּפִי שִׁירִים לִבְלִי חֹק

שֶׁבַח אָעִיר לְדוֹד וָתִיק / בּוֹ יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק.

ואומר בשירו “אזמרך אלהי כל יצורים”:

אֲזַמֶּרְךָ אֱלֹהֵי כָּל יְצוּרִים / בְּזִמְרַת חֵן וְשִׁירִים נֶהֱדָרִים – –

יְקַר הוֹדָךְ לְכָל־יָבֹא אֲסַפֵּר / וְאַגִּידָה בְּסוֹד שָׁרִים יְשָׁרִים –

* * *

רְצֵה צוּרִי בְּקוֹל שִׁירִי וְשַׁלַּח / אֲסִיר תִּקְוָה יְקַוֶּה עֵת דְּרוֹרִים –

* * *

וְשׁוּב אַרְמוֹן לְמִשְׁפָּטוֹ כְּקֶדֶם / אֲשֶׁר יָשִׁיב נְשָׁמוֹת לַפְּגָרִים¹⁰.

תפיסה זו של ר' נאג’ארה בתפקיד השירה שיאמר בה הלל והודיה לבוראו, יסודה ברעיון שחייב אדם ליתן שבח להקב"ה על חסדיו שהוא עושה עמו. אבל המכוון בשבח שכל אדם חייב בו: לתפילה ולמזמורי תהילים, ומתוך חובה זו שבכללות הוציא ר"י נאג’ארה חובה פרטית החלה עליו בייחוד, להיות אומר שירים חדשים לבקרים לפני בוראו, לשבחו ולחנן לפניו על נפשו ועל גאולת עמו, שזו משמרתו ועליה עמד כל ימיו.

ב. ‘זמירות ישראל’ מהדורת צפת 🔗

ראשית שיריו הדפיס ר' ישראל נאג’ארה בצפת בספרו “זמירות ישראל”. ספר זה כמעט כלה מן העולם, לפיכך אין תוארו ברור לכל פרטיו. אחד הטפסים המעטים נמצאו באוצר הספרים שבאוכספורד, ותצלום ממנו הותקן על ידי מכון בן־צבי, ועל פיו ניתן לתקן בתיאורו כמה פרטים שנתעוותו. שנת הדפסתו רשומה בספר בשני מקומות, בתחילתו ובסופו. בסופו (מ, ב) מנויה השנה לפרט קטן: “תם ונשלם שבח לאל בורא עולם פזמונים כמנין ח”ק לישראל פה צפת ת"ובב בגליל העליון היום ד' אדר שני שמ"ז לפ"ק". ובתחילת הספר בשער רשום: “בשנת וא”צרנה עקב" – לפרט גדול¹¹.

'זמירות ישראל' מהדורת צפת • העמוד שאחורי השערr/b> מהדורת צפת • דף ז, ב 'זמירות ישראל' מהדורת שאלוניקי שנ"ט 'זמירות ישראל' מהדורת שאלוניקי • דף אחרון שער ספר 'זמירות ישראל' • צפת שמ"ז

מאחורי השער באים שלושת מכתמים, שבהם המשורר מדבר בשבח שיריו, ואלה הם: א) ידיד סורה; (ב) יד מחצב שירי; (ג) יהיו לרצון אמרות הבאתי. בסוף השירים כתובה תיבת “תם”, לציין שהוא סיום השער. בדף ב באה הקדמה הפותחת במלים “על דברת בני האדם” ובה הוא מסביר תכלית חיבור שיריו, כפי שנתבאר למעלה בפרק א, ובתוך ההקדמה כָּלל שיר פתיחתו: “יערֹף מטר שירי”. לאחר השיר באים דברי חתימה, ובסופם הוא חותם שמו: הצעיר ישראל בכ’מה’ר’ר משה נאג’רה זלה’ה. בתחילת דף ג בא עוד שיר אחד “יחיד ונשגב בגבורה”, וגם לאחריו כתובה תיבת תם, לציין שזו סוף ההקדמה. דברי ההקדמה וכל השירים הללו אינם מנוקדים.

בשירים הללו הראה ר"י נאג’ארה כוחו במלאכת השיר. בייחוד בשיר “יד מחצב” ששקלו במשקל ספרדי: השלם הקצר שבקצרים, וחרזו בחרוז של מלעיל דלת וסוגר, בחריזה קלועה כזאת א–ב–ב–א–א–ב–ב–א. וכן בשיר “יהיו לרצון אמרות הבאתי”, שחרוזו אף הוא של מלעיל ומתכונתו כזאת: א–ב–ג–א–ב–ג. והשיר “יחיד ונשגב בגבורה” שהוא שיר צמדים, מיוסד על תיבת “שאת” החורזת אותו וחוזרת בו שבע פעמים בשבעת בתיו.

השירים שנמנו תחילה נדפסו במהדורת צפת ולפי ה"אוצר" של דוידזון מקצתם נדפסו גם במהדורת שאלוניקי. כיוון ששתי מהדורות אלו יקרות מציאות. הריני מביאם בזה.

[א] יְדִיד סוּרָה

ד' י' 424. משקלו: המרובה.

יְדִיד סוּרָה וְשׁוּר שִׁירוֹת יְשָׁרוֹת / וּפַת כִּנֵּס לְךָ יִהְיֶה לְבָרוֹת,¹²

וּמִיֵּין רִקְחָם פִּיךָ תְּמַלֵּא / בְּקוֹל טוֹב יֶעֱרַב וּנְעִים זְמִירוֹת.¹³

[ב] יַד מַחֲצַב שִׁירִי

ד' י' 292. משקלו: השלם הקצר שבקצרים. סימנו ישראל.

יַד מַחֲצַב שִׁירִי תְּהִי גֹבֶרֶת / עַל מַחֲצַב נוֹגְנִים בְּשִׁיר חָצָבוּ.¹⁴

שִׁירָם לְמוּל שִׁירִי כְּזָר נֶחְשָׁבוּ / הַתְנַצְּלוּ עֶדְיָם וְצִיף וַעְטֶרֶת.¹⁵

רַחְשִׁי לְהָבִין יִשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת / מַר מִדְּלִי שִׁירִי הֲלֹא יִשְׁאָבוּ,¹⁶

אֶל מַעֲלַת נִיבָם הֲכִי נִכְתָּבוּ / הִנָּם בְעֵט בַּרְזֶל לְאוֹת תִּפְאֶרֶת.¹⁷

[ג] יִהְיוּ לְרָצוֹן

ד' י' 1435. משקלו: השלם הקצר שבקצרי קצרים. סימנו: ישראל.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרוֹת הֵבֵאתִי¹⁸

שַׁי לָךְ, וְאֹמֶר יוֹם לְיוֹם אַבִּיע / נִשָּׂא אֲשֶׁר עַל כָּל יְקוּם שֶׁרִיתָ.¹⁹

רַחְשֵׁי לְבָבִי שִׁיר וְרֹן הִרְבֵּ[י]תִי,²⁰

אֶל כָּל יְצוּר צִדְקָתְךָ אוֹדִיעַ, / גַּם תּוֹדְךָ נַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ.²¹

[ד] יַעֲרֹף מְטַר שִׁירַי

ד' י' 3298. משקלו: השלם המקוצר, סימנו ישראל בר משה נגארה.

יַעֲרֹף מְטַר שִׁירִי וְגַם יִזַּל כְּטַל, / כִּרְבִיב עֲלֵי עֵשֶׂב וְצִיץ פּוֹרֵחַ.²²

שַׁמְתִּי יְתֵדוֹת שִׁיר בְּיַד עֵטִי, וּבָם / אֹהֶל זְמִירוֹתַי אֱהִי מוֹתֵחַ.²³

רָמָה יְמִין שִׁירִי כְּגִבּוֹר בִּקְרָב, / כָּל מַחֲשֶָׁךְ יָשִׁים לְאוֹר זוֹרֵחַ.²⁴

אַצְתִּי בְלֵב נֶעְלָץ בְּנִיב נִמְלָץ לְעוֹ־ / רֵר רַעֲיוֹן שִׁכְלִי וְעֵין פּוֹקֵחַ²⁵

5 לַעֲרוֹךְ זְמִירֵי הוֹד וְשִׁירִים, נִמְלְצוּ / אֶל כָּל בְּשִׁירִים שָׁר וְרֹן פּוֹצֵחַ.²⁶

בִּרְאוֹת הֲמוֹן נוֹגְנִים זְמִירִים, יִשְׁאֲפוּ / קִרְבָּם כְּאֵשׁ בּוֹעֵר וּמִתְלַקֵּחַ.²⁷

רָבוּ כְּמוֹ רָבוּ לְשׁוֹן זָר יִמְאֲסוּ / חוֹשְׁקִים בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ.²⁸

מָתַק לְחִכָּם שִׁיר לְשׁוֹן קֹדֶשׁ, וּבָ־ / חָרוּ בְשִׁיר מִזְמוֹר וְלַמְנַצֵּחַ.²⁹

שָׁרִים בְּבֵית אֵל חַי בְּשִׁיר וּמְצַפְצְפִים / יַחַד כְּמוֹ צִפּוֹר דְּרוֹר פּוֹרֵחַ.³⁰

10 הֵמָּה בְשִׁיר רַחְשָׁם יְקִימוּן מִשְּׁאוֹל / גֶּבֶר בְּחִיל כּוֹשֵׁל וְגַם פּוֹסֵחַ.³¹

נִרְאֶה כְּהַיּוֹם אוֹר תְּשׁוּקָתָם כְּמוֹ / נֹפֶךְ וְסַפִּיר יַהֲלֹם, קוֹדֵחַ.³²

גַּם נִמְלְצוּ שִׁירִים חֲדָשִׁים, נִפְלְאוּ / פָּרְחוּ וְגַם צָמְחוּ וְנָתְנוּ רֵיחַ.

אָכֵן נְבוֹן לַחַשׁ רְנָנוֹת יֶהֱגֶה, / דַּלְתֵי שְׂפָתָיו בִּזְמִיר פּוֹתֵחַ.³³

רוּחַ נְדִיבָתִי תְהִלּוֹת אֵל תְּסַ־ / פֵּר, שֵׁם כְּבוֹד הוֹדוֹ לְהִשְׁתַּבֵּחַ.³⁴

15 הֵן מֵחֲמוּדֵי שִׁיר בְּמוֹ פִיו יַעֲנֶה / לִבּוֹ בְטוֹב לֶקַח יְהִי לוֹקֵחַ.³⁵

נֹפֶת זְמִירוֹתַי לְחִכּוֹ יֶעֱרַב. / יִרְדֶּה דְבַשׁ אֶל פִּיו וְכַף שׁוֹטֵחַ.³⁶

מַעְטֵה תְהִלּוֹת אֵל כְּבֶגֶד יַעֲטֶה / רֻבֵּי חֲסָדָיו אֵל יְהִי שׁוֹכֵחַ.³⁷

וַאְנִי בְעָנְיִי שִׁיר כְּמוֹ כֵן אֶעֱנֶה, / לִבִּי כְּעַל כָּל הוֹן מְאֹד שָׂמֵחַ.³⁸

אוֹדֶה לְאֵל רוֹעִי אֲשֶׁר בֵּין הַנְּדוֹד / לֹא תַם לְרִיק כֹּחִי וְלֹא נָס לֵחַ.³⁹

20 יוֹאֵל אֱלֹדִים חַי וְיָבִין צַעֲרִי, / גַּם לַעֲוֹנִי יִהְיֶה סוֹלֵחַ.⁴⁰

יָגֵן בְּעַד עַמּוֹ, וְגַם שַׁעְרֵי פְדוּת / יִפְתַּח, וְיִהְיֶה גּוֹאֲלָם שׁוֹלֵחַ,⁴¹

יִבְנֶה מְעוֹן קֹדֶשׁ וּבוֹ יִתְעַנְּגוּ / עַל רֹב שְׁלֹומוֹת עַד בְּלִי יָרֵחַ.⁴²

[ה] יָחִיד וְנִשְׂגָּב

ד' י' 2552. משקלו השלם. סימנו: ישראל חזק, בראש השיר רשומה כתובת מחורזת בכתב רש"י: “הבית הזה אשר בניתי אך דבר שפתים, על אבן אחד שבעה עינים, מיוסדת על אדני פז וזהב פרוים, מעולפת ספירי אמרי תהלות שוכן שמים, ותקוד בת שבע אפים”. הלשונות שבעה עינים ובת שבע מרמזים לשבעת הבתים של השיר החורזים כלם בתיבת שאת שהיא אחת והוראותיה בשיר שבע.

יָחִיד וְנִשְׂגָּב בִּגְבוּרָה נֶאֱזָר, / וָלָךְ לְבַד עָצְמָה וְגַם יֶתֶר שְׂאֵת.⁴³

שַׁי אֶעֱרֹךְ אֶל מוּל יְקָר הַדְרָתְךָ, / גַם מִפְּרִי נִיבִי לְךָ אַקְרִיב שְׂאֵת.⁴⁴

רַחֵם בְּרָב חַסְדָּךְ וְעֹל אוֹיְבִי שְׁבֹר / יֶהְמֶה לְבָבִי בוֹ וְלֹא אוּכַל שְׂאֵת.⁴⁵

אֵל לַעֲוֹנוֹתֵי מְחֵה, גַּם הַעֲבֵר / פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי, הֲלֹא תֵטִיב שְׂאֵת.⁴⁶

5 חוּשָׁה צְרִי יֶשַׁע אֱלֵי צִיר הַנְּדוֹד, / נֶגַע פְּרִידָתִי הֲכִי פָשְׂתָה שְׂאֵת.⁴⁷

זָכְרָה חֲסָדֶיךָ לְעַם בּוֹטְחִים [בְּךָ] / וּלְעִיר נְוֵה קֹדֶשׁ הֲמוֹנָם חוּשׁ שְׂאֵת.⁴⁸

קַבֵּץ נְפוּצוֹתָם וְחִישׁ לָמוֹ פְדוּת, / וּלְבָרְכָם הוֹאֵל וּפָנֵימוֹ שְׂאֵת.⁴⁹

מניין השירים הכלולים במהדורה של צפת מאה ושמונים; כך כתוב ברשימה שבסוף הספר המובאת למעלה. על רשימה זו סמכו כל רושמי רשומות, אבל בפרטם אתה מוצא מאה ותשעה שירים שכן בראש כל שיר נדפס מניינו באותיות אלפבי"ת. והנה שני השירים הקודמים לאחרון, הכתובים בדף מ, נתקלקל המדפיס במניינם ומנאם כאחד, את השיר “ידיד ממתקים חכו” ואת השיר “יחידתי בֹאי”, וכפל את הסימן קז ורשמו בראשו שלזה ובראשו שלזה וכותב הרשימה בסוף הספר שראה הפיוט האחרון מסומן בסימן קח, עשה “ח”ק לישראל".

מניין השירים נתקלקל בספר גם במקום אחר. בדף מא, הוא הדף האחרון של הספר, בא “מפתח אל זמירות ישראל”, רשימת שמות כל השירים כפי סדרם בספר ובצד כל שיר בא מניינו על הסדר. אמת שם לא הוכפל סימן קז ומכל מקום השיר האחרון סימנו קח. כיצד? לפי שמסדר המפתח השמיט בטעות את השיר “ה' יערב לך שיר הגיגי” שבדף ז ע"ב וסימנו יב, והשיר שלאחריו “יעלה קומתך דמתה לתמר” שסימנו יג, ממילא רשם במפתח סימנו יב. וכן שאר כל השירים במפתח חיסר אחת מסימניהם, ונמצא השיר האחרון, שהוא המאה ותשעה נרשם סימנו קח.

הספר “זמירות ישראל” שהדפיס ר"י נאג’ארה בצפת היא האסופה הראשונה של שיריו שראו אור הדפוס, ברוב השירים הללו השתמש בשביל לסדר את המהדורה הגדולה של שיריו הוא ספר “זמירות ישראל” שנדפס בויניציאה. ספר זה יש בו שלושה חלקים: האחד “עולת תמיד”, מניין שיריו רכה ונדפס בשנת שנ"ט. החלק השני “עולת שבת”, מניין שיריו נד ונדפס בשנת ש"ס. והחלק השלישי “עולת חדש”, מניין שיריו סז ולא נרשם בשערו שנת הדפסתו. אבל נראה שגם חלק זה נדפס בשנת ש"ס. ראיה לכך: מניין דפי כל שלושת הספרים עשויים על המשך אחד; ממניין הדף שפסק חלק אחד משם פותח החלק שלאחריו. ש"עולת התמיד" פוסק בדף פ ו"עולת שבת" פותח בדף פא, “עולת שבת” פוסק בדף צו ו"עולת חדש" פותח בדף צז. והנה עם ספר “זמירות ישראל” מחובר גם ספרו האחר, “מימי ישראל” שנדפס עמו כאחת, ואף זה מניין דפיו פותח ממקום שזה פסק; ש"עולת חדש" פוסק בדף קלו, ו"מימי ישראל" פותח בדף קלז. בספר “מימי ישראל” מפורשת שנת הדפסתו: “שנת כחוט השני שפתותיך”, מניין ה"שני" שס"א. מכאן משמע ש"עולת חדש" נדפס בשנת הדפסתו של החלק שלפניו, היא שנת ש"ס, שאילו נדפס בשנת שס"א היה מציינה בשער להודיע שזה נדפס לא בשנה של החלק שלפניו, אלא שנה אחת אחריו. שלא ציין המדפיס את שנת ההדפסה אלא בחלק שנדפס לא בשנתו של החלק שלפניו.

מהדורת ויניציאה כך עשאה ר"י נאג’ארה: בירר שמונים ושבעה שירים מן השירים שבמהדורת צפת והוסיף עליהם עוד מאה שלושים וחמישה ועשה את “עולת תמיד”. ועוד בירר שמונה עשר שירים והוסיף עליהם ארבעים ותשעה ועשה את “עולת חדש”. השירים של “עולת שבת” מעשיהם חדשים היו כולם בדפוס ויניציאה.

ואילו שירים בירר ל"עולת תמיד" ואילו ל"עולת חדש"? דבר זה מוכח מגדריהם של שני הספרים הללו שפירש במהדורת ויניציאה: כל השירים במהדורת צפת שהם “מקיפי הכלל שבחים תמדיים בכל רגע ועונה, לא יזכירו מהלל פרטי לפי המקום והזמן”⁵⁰, אלה אסף ב"עולת תמיד", וב"עולת חדש" אסף “תוכחות… לימים נוראים… ומה שיתחדש חג או מועד”⁵¹. גם יש קצת סימנים חיצוניים לברירתו. כלל השירים שנדפסו במהדורת צפת על חמישה סוגים הם, ובראש כל שיר רשום שם סוגו. ואלה שמות הסוגים ומנייני שיריהם: פזמונות תשעים ותשעה. בקשות ארבע, רשויות שלוש, תוכחות שתיים ונשמת אחת. הבקשות התוכחות הרשות והנשמת, שאין עניינם תמידי, נאספו כולם ל"עולת החדש". אף השירים במהדורת צפת גופה כיוון ר"י נאג’ארה סידרם כנגד הסדר העתיד של מהדורת ויניציאה, שאותם השירים שאינם פזמונות סדרם בסוף הספר מסימן עו ואילך חוץ מבקשה אחת “יראים מחטאם יהמו” שקבעה בסימן כב.

סך כל השירים שנטל ר"י נאג’ארה ממהדורת צפת מאה וחמישה, נשתיירו מהם עוד ארבעה שירים., ואותם השמיט. ואלה שמותם:

יונה יחידה אם למלכך תכספי (סי' יא, דף ז, א. ד, י 2024)

יעלת צבי איומה יפה כלבנה (סי' יז, דף ט, א. ד, י 3220)

יה אל צורי רפא צירי (סי' צו, דף לו, א. ד, י 734)

יושב כרובים מהר הופיע (סי' צז, דף לו, ב. ד, י 2316)

ארבעת השירים הללו ושאר שירים משירי “זמירות ישראל” שנדפסו בצפת, דודזון מציין מקורם הראשון בספר “זמירות ישראל” שנדפס בשאלוניקי בשנת שנ"ד אף־על־פי שבמפתח מקורותיו שבראש כרך ראשון⁵² הוא רושם מהדורת צפת. שני שירים מאלה הארבעה,

השירים “יונה יחידה אם למלכך תכספי”, “יושב כרובים מהר הופיע” לא נדפסו אלא

במהדורת צפת ובמהדורת שאלוניקי, והריני מביאם בזה.

יוֹנָה יְחִידָה

פזמון ותוכחה תערב לנפש לחן נומי עלא נימי הוסיאיני.

משקלו: חמש חמש תנועות בכל צלעית. סימנו: ישראל חזק.

יוֹנָה יְחִידָה אִם לְמַלְכֵּךְ תִּכְסְפִי – / בֹּאִי לְחַצְרוֹתָיו וּבָם הִסְתּוֹפְפִי.⁵³

שִׁיר מַהֲלָל עִרְכִי וּמִנְחַת מַאֲמָר / פִּצְחִי תְהִלָּה קוֹל בְּכִנּוֹר תּוֹפְפִי.⁵⁴

רַעְיוֹן אֲמָרָיִךְ בְּשִׂכְלֵךְ בַּחֲנִי, / מִכָּל בְּדִילַיִךְ זְמָמֵךְ תִּצְרְפִי.⁵⁵

אָמְנָם זְדוֹן לִבֵּךְ בְּנֶתֶר כַּבְּסִי, / וּבְנַהֲרֵי מֵי בּוֹר עֲוֹנֵךְ תִּשְׁטְפִי.⁵⁶

5 לִבְשִׁי כְסוּת יֹשֶׁר וּמַדֵּי מַחֲמַד, / וַעְטִי מְעִילֵי תֹם וּבָם הִתְעַטְּפִי.⁵⁷

בּשִׁי לְרֹב חַטֹּאת נְעוּרַיִךְ. וְגַם / תִּבְכִּי עֲלֵיהֶם מַר, וְדִמְעָה תִדְלְפִי.⁵⁸

רִיבִי בְּיִצְרֵךְ יוֹם וְלֵיל אַל תִּשְׁקְטִי, / נֶגֶד גְּדוּדָיו חֵץ וְחֶרֶב תִּשְׁלְפִי.⁵⁹

מַה לָּךְ רְדֹף תֵּבֵל וְתַעְנוּגֵי זְמַן, / צֵדָה לְדַרְכֵּךְ כּוֹנְנִי וּתְאַסְּפִי.⁶⁰

שִׂמְחִי בְּאַהֲבַת אֵל וְהוֹדוֹ שׁוֹרְרִי⁶¹ / לָעַד בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ הֲכִי הִשְׁתַּתְּפִי,

10 התְעוֹרְרִי יוֹם יוֹם וּפָנָיו שַׁחֲרִי, / יוֹנָה יְחִידָה אִם לְמַלְכֵּךְ תִּכְסְפִי.⁶²

נִכְסְפָהּ וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי

(תהלים פד, ג)

כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים.

ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ

(שם יא, יב ו־יג⁶³)

יוֹשֵׁב כְּרוּבִים

פזמון נאה עראבי לחן ואין קונת בתרוח אל באב מפתוח משקלו: חמש חמש תנועות בכל צלעית. סימנו: ישראל חזק

יוֹשֵׁב כְּרוּבִים / מַהֵר הוֹפִיעָ(ה), / מִבֵּין זְאֵבִים / אֱסֹף צוֹלַעַת,⁶⁴

וּלְבַת נְדִיבִים, / יְדִידִי, / אָנָּא הוֹשִׁיעָה. / ולבת⁶⁵

שָׁכַנְתִּי בְּבוֹר / וּבְבֵית כְּלָאִים, / אֶת עֻלִּי שְׁבֹר / מִיַּד לְבָאִים,⁶⁶

קוּמָה כְגִבּוֹר / יְדִידִי, / עֵת קֵץ הִגִּיעָה. / ומה⁶⁷

5 רָמַס מְדַכְּאִי / לָאָרֶץ חַיָּי, / וְשָׂם כְּרוֹאִי / כָּל מַאֲוַיָּי,⁶⁸

וּלְגָרֵשׁ שׂוֹנְאִי, / יְדִידִי, / שְׁלַח הַצִּרְעָה. / ולגרש⁶⁹

אַמְצָה לִי יוֹשְׁבֵי / תּוֹךְ מְעוֹן תַּנִּים, / שִׂימֵם כְּכוֹכְבֵי / שְׁמֵי מְעוֹנִים,⁷⁰

10 מַהֵר וְהָבֵא, / יְדִידִי, / לִי צִיר יְשׁוּעָה. / מהר⁷¹

לָמָּה לָנֶצַח / תִּשְׁכַּח עֲנִיָּה, / עַם חִזְקֵי מֵצַח / אָכְלוּ אֶת פִּרְיָהּ,⁷²

הָדֵשׁ כְּקֶצַח, / יְדִידִי, / כָּל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה. / הדש⁷³

חַזֵּק עֲדִינָה / יָדֶיהָ רָפוֹת, / נָדְדָה מִקִּנָּהּ / בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת,⁷⁴

חִישׁ הַצֵּל כַּנָּה, / יְדִידִי, / יְמִינְךָ נָטְעָה. /חיש⁷⁵

אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת.

וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל־בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ

(תהלים פ טו–טז)

ג. החילוקים בין מהדורת צפת ומהדורת ויניציאה 🔗

הנוסח של מהדורת ויניציאה שווה לנוסח של מהדורת צפת. חוץ מקצת חילוקים שביניהם; כגון בשיר “יושב תהלות צור מחסי”⁷⁶ שורה יד שבמהדורת צפת הגירסא: וּשְׁעֵה נִיבִי מְקוֹם אִשֶּׁה, ובמהדו' ויניציאה: בִּמְקוֹם אִשֶּׁה. בשיר “יונה תמה”⁷⁷ שו' יד, שבמהדו' צפת הגירסא: קַרְנֵךְ ארי' מְאֹד, ובמהדו' ויניציאה: קַרְנֵךְ אָרִים לְהוֹד, בשיר “צורי גואלי יה”⁷⁸ שו' ד שבמהדו' צפת: תֵּן הַדְרַת טִירָתָם, ובמהדו' ויניציאה: וְתֵן הַדְרַת טִירָתָם. וגירסת מהדו' ויניציאה עיקר כפי שהמשקל מוכיח. משקל הבית בשיר זה כך הוא: ארבע צלעות בו, כולן של שש שש תנועות, חוץ מן הרביעית שהיא של שבע תנועות. וזו הצלעית השלישית חסרה בה תנועה במהדו' צפת, ובמהדו' ויניציאה מניין תנועותיה שלם. ועוד שם במהדו' צפת שו' 5–6 הגירסא: התפתחי מוֹסְרֵךְ צַוָּארֵךְ צְבִיָּה, ובמהדו' ויניציאה שו' 6: התפתחי מוּסָרי צַוָארֵך שִׁבְיָה. הגירסא של מהדו' ויניציאה ערוכה על־פי המקרא בישעיה נב, ב: התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון. אף־על־פי־כן אין מכאן ראיה שגירסא זו עיקר, שאפשר תיבת “צְבִיָּה” מליצה היא שהמליץ המשורר על משקל שְׁבִיָּה שבמקרא, שהחליף כינוי של צער לכינוי של שבח, כמו שאמר בתחילת השיר שו' א: מַהֵר וְהָחֵשׁ פְּדוּת יַעֲלָה יְפֵיפִיָּה. מכל מקום ניקוד שִׁבְיָה שבמהדו' ויניציאה שיבוש הוא משני צדדים מצד המקרא ומצד המשקל, שתיבות “צוארך שביה” של צלעית רביעית הן וקצבתה שש תנועות, וניקוד “שִׁבְיָה” שבמהדו' ויניציאה מחסר מתנועותיה אחת.

יש שגירסת מהדו' צפת עיקר וגירסת מהדו' ויניציאה משובשת. בשיר “יה רב מושיע”⁷⁹ שו' ד: במהדו' צפת: הֵעַתֵר וְסוּכָּה נוֹפֶלֶת מַהֶר וְקוֹמֵם. ובמהדו' ויניציאה: הַנּוֹתַר וְסוּכָּה נוֹפֶלֶת מֵהֵר וְקוֹמָם. תיבת “העתר” היא הראשונה בבית הרביעי, ובית רביעי מזומן להיות חוזר בסופה של כל מחרוזת, לכן כתובה תיבת העתר עוד ארבע פעמים בסופי כל ארבע המחרוזות שבשיר, והיא עיקר וגירסת “הנותר” שבמהדו' ויניציאה שיבוש. ושיבוש זה מרמז שלפני המדפיס של ויניציאה היה השיר כתוב בכתב־יד, שאות עי"ן שבכתב, אדם יכול לטעות בה ולקראה נו"ן ווי"ו, אבל אות עי"ן שבדפוס צפת ברורה היא ואינה מניחה מקום לטעות בה. מכל מקום יש שבמהדר' ויניציאה ניתקנו שיבושים שנפלו במהדו' צפת. כגון בשיר “יונה תמה”⁸⁰ שו' 1, שבמהדו' צפת הגירסא: הָבָה נֵרְדָה לִרְעוֹת זו צלעית שנייה שבבית, והיא משונה מחברותיה משני צדדים, מצד המשקל שהיא בת שש תנועות ודינה להיות בת שמונה תנועות, ומצד החרוז, שהצלעות חברותיה שבבית חורזות בחרוז “גן”. ובמהדו' ויניציאה מתוקן: הָבָה נֵרְדָה לִרְעוֹת בַּגַּן.

גם בניקוד יש שבמהדו' ויניציאה מתוקן מה שנתעוות במהדו' צפת, כגון: בשיר “יושב תהלות צור מחסי”⁸¹ שו' ד שבמהדו' צפת הגירסא: וכמו אַיִל תמיד נפשי תערג אליך אלהים. ובמהדו' ויניציאה מתוקן: וכמו אַיָּל תמיד נפשי וכו', והוא עדה"כ תהלים מב, ב. ויש הפך זה שבמהדו' ויניציאה נתעוות מה שמיושר במהדו' צפת, כגון בשיר “צור גואלי יה”⁸² שו' ב, שבמהדו' צפת הגירסא: יושבה ברב פחד, בֵּין שִׁנֵּי לְבִיָיא. ניקוד “לְבִיָיא” נכון מצד החרוז ומצד המשקל שיש בו שלוש תנועות להשלים לשש תנועות הקצובות בצלעית השנייה, ובמהד' ויניציאה מנוקד: לָבִיא, ושיבוש הוא מאותם שני צדדים. וכן שם בשו' ג, שבמהדו' צפת הגירסא: שָׂרִים רְדָפוּה פַּח טַמְנוּ בִּצְדִיָה, והוא נכון מצד החורז ומצד המשקל, ובמהדו' ויניציאה מנוקד: בְּצִידֶיהָ, והוא שיבוש מאותם שני צדדים.

שוות מהדורת צפת ומהדורת ויניציאה שניקוד שתיהן משובש הרבה, ושיבושיה של מהדורא אחת משונים משל חברתה. והואיל והגיענו שיר אחד בעצם כתב־יד של המשורר, השיר “ישראל עבדך הן אנא” והוא אינו מנוקד, יש לומר ששתי המהדורות לא נתנקדו בידי המשורר, אלא בידי אחרים.

שירי “זמירות ישראל” שבמהדורת ויניציאה לא נדפסו ככתבם שיצא מתחת ידו של המשורר; מצא אותם באיטליה מה שמצא לשאר ספרי היהודים שנדפסו שם: יד הצנזורה שעימעמה את קול זעקתם של סופרי ישראל לבל תישמע. בשיר “יושב תהלות צור מחסי”⁸³ שו' ז, כתוב במהדו' צפת: עַד אָן בֵּין גוֹיִם עַרִיצִים, ובמהדו' ויניציאה השמיטו תיבת “גוים” והשלימו את המשקל בשתי תנועות וגרסו כך: עַד אָנָה בֵּין הָעֲרִיצִים. בשיר “יפו פעמיך”⁸⁴ שו' י, שבמהדו' צפת כתוב: כִּי אֶשְׁלַח עַם עַל אֵדוֹם עַד דַּכָּא יְדַכְּאוּם, ובמהדורת ויניציאה השמיטו תיבת “אדום” וכתבו במקומה אֲרָם. וכן בשאר מקומות שבא זכר “אדום” בשירים, נמחק “אדום” ונכתב “ארם” במקומו כגון בשיר “יונה תמה”⁸⁵ שו' יא, כתוב במהדו' צפת: חִישׁ לִנְקוֹם נִקְמָתֵךְ אֶשְׁאַף, לְאֶדוֹם אֶשְׁלַח בחרי אף, ובמהדו' ויניציאה כתבו: לַאֲרָם אֶשְׁלַח וכו'. וכן בשיר “שחר אעיר מתנומות”⁸⁶ שו' ב, שבמהדו' צפת כתוב: יִפְדֶה עַמּוֹ מִמְהוּמוֹת בֵּין אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל, ובמהדו' ויניציאה שינו, אבל לא יכלו לכתוב ממהומות בין ארם וישמעאל, שאין ממש בדברים אלה, על כן כתבו כך: יִפְדֶה עַמּוֹ מִתְּהוֹמוֹת מֵאֲרָם וְיִשְׁמָעֵאל. שינוי על דרך אחר עשו בשיר “יונה ואיך תרבצי”⁸⁷ שו' ז, שבמהדו' צפת כתוב: רַגְלֵך בְּדֵם רַחֲצִי וּבְנֵי אֱדוֹם מַחֲצִי, ובמהדו' ויניציאה שינו וכתבו רגלך בדם רחצי שׂוֹנֵא וְצַר מַחֲצִי.

עוד יש כמה חילוקים בין מהדורת צפת לבין מהדורת ויניציאה. נאמר למעלה שבמהדורת ויניציאה רשום בראש כל שיר שם סוגו, אם פזמון אם בקשה אם תוכחה וכו'. והנה כל הפזמונות ממהדו' צפת שנכללו במהדו' ויניציאה ב"עולת תמיד", לא נרשם השם פזמון בראשי השירים, שם הספר “עולת תמיד” שהם כלולים בו מודיע עליהם שפזמונות הם, שכן השירים שבספר זה כולם פזמונות, לא כן השירים שנכללו בספר “עולת חדש” שם סוגו של כל שיר נכלל ברשימה שבראשו.

גדר הספר “עולת שבת” שבמהדו' ויניציאה כך הוא: נסדרו בו שירים לכל פרשיות התורה על הסדר, שיר על כל פרשה, אבל שירים לשבת היפים לכל שבתות השנה לא נכללו בו, כגון השירים “יהלל ניב שפתינו”⁸⁸ ו"יום בו כלו ארץ ושמים"⁸⁹ שהם שירים לשבת נכללו ב"עולת תמיד".

בסופם של רוב השירים שבמהדורת צפת באים מקראות, כאן הם מנוקדים ובמהדו' ויניציאה אינם מנוקדים. וגם במקראות יש חילוקים בין שתי המהדורות בחסר ויתר, יש שנשמט פסוק ממהדורת ויניציאה, כגון בשיר “ימלא פי תהלתך לילה אתן זמירות”⁹⁰ באים בסופו במהדו' צפת שלושה מקראות: תהלים מו, ב–ג; עא, ח. וממהדו' ויניציאה נשמט הפסוק השלישי. וחילופו בשיר “יגיה חשכך חושקך בת”⁹¹ שבמהדורת צפת בא רק פסוק אחד: ישעיה מט, יט. ובמהדו' ויניציאה נוסף עליו פסוק כ שלאחריו. פסוקים אלה יש שהם יסוד לתחילת השיר, כגון בשיר “יה רב מושיע”⁹² שתחילתו: יה רב מושיע ועליון משפיל אף מרומם. ולהם יסוד הפסוקים שבסוף השיר: ש"א ב ז, יח. ויש שהפסוקים יסוד לבית האחרון שבמחרוזת הראשונה, שדרכו להיות חוזר בסופי כל המחרוזות, כגון בשיר “יודו שמך גדול ונורא קדוש ונאדר”⁹³ שביתו הרביעי, האחרון במחרוזת הראשונה, זה לשונו: צוּר שׁוֹכְנִי סְנֶה וְשָׁלְטָנֵיה עִם כָּל דַּר וְדַר, ויסוד לו הפסוק הבא בסוף השיר: דניאל ג. לג. ויש שהפסוקים יסוד לבית האחרון של השיר כגון: בשיר “גורי גורי יונה גורי”⁹⁴ הבית האחרון זה לשונו: אִתִּי מִלְּבָנוֹן אִתִּי, מֵרֹאשׁ אֲמָנָה תָּשׁוּרִי, ויסוד לו הפסוק שבסוף השיר, שיר השירים ד. ח. הפסוקים לא בכל השירים הם באים, שמונה עשר השירים שבירר המשורר ממהדורת צפת וכללם ב"עולת חדש" ברובם אין פסוקים ובקצת השירים שבמהדורת צפת באים פסוקים בסופם, נשמטו ממהדורת ויניציאה. חוץ משיר אחד “הנה אל ישועתי”⁹⁵ שבמהדו' צפת באו בו חמשה פסוקים: ישעיה יב, ב–ו, ובמהדו' ויניציאה השאירו מהם פסוק ב בלבד, לפי שבו פותח השיר.

השיר הראשון במהדו' צפת ובמהדורת ויניציאה אחד הוא, השיר “אזמרך אלהי כל יצורים”. במהדו' צפת אין שום רשימה בראשו, אבל במהדו' ויניציאה כתוב בראשו כך: פתיחה בשיר ושבחה שקול לחן “מעון הכל וצור הכל ואורו”, עראבי ראשט. והנה נמצא רשום כאן שיר "מעון הכל וכו' ", והוא אינו רשום באוצר השירה והפיוט לדודזון.

גם מצד הצורה יש מקצת חילוקים בין שתי המהדורות. יש שבמהדו' צפת ערוכה הצורה בדקדוק יתר מאשר במהדו' ויניציאה, כגון בשיר “ה' יערב לך שיר הגיגי”⁹⁶, במהדו' צפת רשום בראשו “ואותיות שמי על ארבעת רבעיו בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו”, ובדומה לזה במהדו' ויניציאה. וכוונת הדברים שאותיות “ישראל” חתומות בו ד פעמים, בתחילות הדלתות ובסופיהן ובתחילות הסוגרים ובסופיהם. במהדו' צפת נבדלות אותיות אלו לעצמן בכל ארבע החתימות ובמהדו' ויניציאה מסומנות רק שתי חתימות, אחת שבתחילות הדלתות ואחת שבתחילות הסוגרים (ראה תצלום מהדורת צפת דף ז, ב).

אמורים כאן מקצת גדריו ושבחיו של ספר “זמירות ישראל” שהדפיס המשורר בצפת, ראשית פזמוניו ורנניו, שבצפת היתה אריגתם ובצפת נחקקו בעט קשה על ספר.

[א]⁹⁷

משקלו: שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

יִשְׂרָאֵל עַבְדָּךְ הֵן אֲנָא / נַגָּרָא וּבַר נַגָּרָא.⁹⁸

שִׁירִין וּזְמִירִין חַדְתָּנָא / רְשִׁימִין בִּזְנֵי זְמָרָא.⁹⁹

רַעֲוָךְ טַב יְהֵא עִמָּנָא / וַאֲנָא אֶפְלַח לָךְ בִּתְדִירָא.¹⁰⁰

אֵל, עַבְדָּךְ אַפִּיק מַסְכָּנָא / מִגּוֹ חֲשׁוֹכָה לִנְהוֹרָא.¹⁰¹

אל עבדך

5 בַּר אַמְתָךְ בָּךְ כָּל רְעוּתֵיהּ, / חוּס לֵיהּ כְּיִשְׂרָאֵל סָבָא.¹⁰²

מְרַחֲשָׁן שִׁיר שִׂפְוָותֵיהּ / וְהוּא יְקִים מַמְלָל טוּבָא.¹⁰³

שִׁירוֹהִי וְכָל תֻּשְׁבַּחְתֵּיהּ – / גַּרְגִּירָא בְּיַמָּא רַבָּא.¹⁰⁴

הַב לֵיהּ חֵילָא, אַף אִם שׁוּתֵיהּ / כְּעֵין שְׁרָגָא בְּטִיהֲרָא.¹⁰⁵

אל עבדך

[ב]¹⁰⁶

משקלו: שמונה שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

יְבוֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ / וְאֶחְיֶה¹⁰⁷ לַעְרֹךְ תְּהִלָּה.¹⁰⁸

שִׁיר הִלּוּלִי¹⁰⁹ מַר מִדְּלִי / וּגְדֻלָּתְךָ לְאֵין תִּכְלָה.¹¹⁰

רֹב נוֹרְאוֹתֶיךָ אֵין מַגִּיד / בִּשְׁמֵי רוּם שַׂרְפֵי¹¹¹ מַעְלָה.¹¹²

אֵל צוּרִי גָּדַלְתָּ מְאֹד, / לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה.¹¹³ ¹¹⁴

5 בֶּן אָדָם רִמָּה מַה־כֹּחוֹ / לוּ פִיו מָלֵא שִׁירָה כַיָּם.¹¹⁵ ¹¹⁶

מַה־יַעֲנֶה וּמַה־יֹּאמַר / לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם.¹¹⁷ ¹¹⁸

שְׂרָפִים נִשְׂרָפִים מֶנְהוּ / עַד רוֹאֵיהֶם יֹאמְרוּ אַיָּם.¹¹⁹ ¹²⁰

הן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין / וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהְלָה.¹²¹ ¹²²

[ג]¹²³

משקלו: שמונה שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

הוֹדְךָ לִי עֲנָק אָשִׂים, כִּי / שֹׁד חַסְדְּךָ אִינַק.¹²⁴ ¹²⁵

יָהּ, אִלּוּ פִינוּ¹²⁶ שִׁיר¹²⁷ מָלֵא / כַּיָּם וְכַהֲמוֹן גַּלָּיו,

אֵיךְ אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְ – / הוֹדוֹת אֵל, לִזְכּוֹר פְּעָלָיו.

הוֹדְךָ בְּשִׁיר לֹא תְסֻלֶּה / וְאֵין אִישׁ יִבְצֹר בְּמִלָּיו¹²⁸

5 לְהוֹדוֹת לָך עַל רַב פֶּלֶא, / כִּי יִכְלוּ יָמָיו וְלֵילָיו.¹²⁹

אֵיךְ יֹאמַר כְּמַר מִדָּלְיָו – / וּכְהַזְכִּיר שִׁמְךָ יְפֻנָּק.¹³⁰ ¹³¹

שיר וּמַהְלָל אָשִׁיר עַל מָה? / חַד מִן אֶלֶף אַרְבֶּה אֹמֶר.¹³²

בְּרָאתַנִי מִן אֲדָמָה, / אַתָּה יוֹצְרִי וַאְנִי חֹמֶר,¹³³

וְנָפַחְתָּ בִי נְשָׁמָה, / הִצַּבְתַּנִי כְּמוֹ תֹמֶר.¹³⁴ ¹³⁵

10 בִּמְעֵי אִמִּי אַתָּה לִי חוֹמָה / וְשָׁם הָיִיתָ לִי שׁוֹמֵר.¹³⁶ ¹³⁷

הוֹצֵאתַנִי עַז כַּנָּמֵר, / וְלֹא יָדַעְתִּי מַחֲנָק.¹³⁸

רְפָאתַנִי מִכָּל צַעַר / וּמִכָּל־נֶגַע וּמַחְלָה,¹³⁹

מֵרוּחַ סֹעָה מִסַּעַר, / הֶעֱלֵיתָ לִי תְּעָלָה,¹⁴⁰ ¹⁴¹

בְּבַיִת מִנִּי אֵשׁ יִבְעַר / אַךְ לֹא כְמִמֵּי תְעָלָה,¹⁴² ¹⁴³

15 זַנְתַּנִי מִהְיוֹתִי נַעַר / עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה עָלָה.¹⁴⁴ ¹⁴⁵

שַׂמְתָּ בְפִי נִיב וּמִלָּה / שִׁיר בַּר כִּדְבַר אַרְיֵה זָנַק.¹⁴⁶ ¹⁴⁷

אִם שַׂמְתָּ בִלְשׁוֹנִי דִּבּוּר / וְאַחֲרִישׁ מְהוֹדוֹת לָךְ –¹⁴⁸

הֵן אֶדְמֶה כְּמוֹ שְׂדֵה בוּר / כִּי עָלָיו זֶרַע לֹא יֻשְׁלַךְ.¹⁴⁹

אַךְ אָשִׂים שִׁיר בְּפִי צִבּוּר, / וְיוֹם לְיוֹם אַגִּיד גָּדְלָךְ.¹⁵⁰ ¹⁵¹

20 הַבֵּט עָנִי לִבּוֹ שָׁבוּר / אֲשֶׁר הִשְׁלַכְתּוֹ מֵאֶצְלָךְ,¹⁵² ¹⁵³

מֵאָז נָד, בַּגּוֹלָה הָלַךְ, / וְנַאְקַת חָלָל יֶאֱנַק.¹⁵⁴ ¹⁵⁵

לְפָנֶיךָ יַעֲלֶה שַׁוְעִי / וְהַקְשֵׁב לְשִׁיר נְאֻמִי.¹⁵⁶

לֹא אֶחְסַר כִּי אַתָּה רוֹעִי, / הֱיֵה מֵעָפָר מְקִימִי.¹⁵⁷

דוֹדְי רֵעִי, בֶּן לְרֵעִי, / הֲצִילֵנִי מֵאִישׁ חֶרְמִי,¹⁵⁸ ¹⁵⁹

25 אֲשֶׁר יוֹם לְיוֹם מַכְנִיעִי / וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דָמִי.

צוּר יְשׁוּעָתִי, הַבֵּט מִי / יַעֲמֹד לִפְנֵי בְנֵי עֲנָק.¹⁶⁰

[ד]¹⁶¹

משקלו: במחרוזת א' שמונה תנועות בדלת ושבע בסוגר, וכן במחרוזת ב' חוץ מדלתות 5, 7 שתנועותיהן שבע.

יָגוֹן אַעְתִּיק מִלֵּב, אַמְתִּיק / בְּפִי שִׁירִים לִבְלִי חֹק.¹⁶² ¹⁶³

שֶׁבַח אָעִיר לְדוֹד וָתִיק / בּוֹ יִמָּלֵא פִי שְׂחוֹק.¹⁶⁴ ¹⁶⁵

רָם כַּצֹּאן לְטִבְחָה יַתִּיק / אֶת־אוֹיְבִי וּשְׁמוֹ יִמְחֹק.¹⁶⁶ ¹⁶⁷

אֶל דּוֹד אֹמַר: שׁוּב עִמָּדִי / לָמָּה תַעְמֹד בְּרָחוֹק.¹⁶⁸ ¹⁶⁹

5 יָהּ פְּעָלָיו נוֹרָאִים / וּמַעֲשָׂיו נִפְלָאִים,¹⁷⁰ ¹⁷¹

שַׂגֵּב הַצֵּל לֵב נִדְכָּאִים / הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים.¹⁷² ¹⁷³

רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים / נַפְשָׁם בְּתוֹךְ לְבָאִים.¹⁷⁴ ¹⁷⁵

אֵל מוֹרִיד מַשְׁפִּיל נְשִׂיאִים / וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים.¹⁷⁶ ¹⁷⁷

[ה]¹⁷⁸

משקלו: במחרוזת הראשונה שש תנועות בדלת ושמונה בסוגר, ובמחרוזת השנייה שש תנועות בדלת ושש בסוגר.

יָמַי כְּצֵל נָטוּי / וַאֲנִי כָעֵשֶׂב אִיבָשׁ.¹⁷⁹

שׁוּר שִׁיר לְךָ בָטוּי, / לְךָ יֶעְרֵב כְמָן וּדְבָשׁ.¹⁸⁰ ¹⁸¹

רְצֵה בְשַׂק עָטוּי, / וְדַל שִׂמְלַת שִׁבְיָה יִלְבַּשׁ.¹⁸² ¹⁸³

אֵל חַסְדְּךָ נָטוּי / עַל כָּל בָּשָׂר, וְצִיר תֶּחְבָּשׁ.¹⁸⁴ ¹⁸⁵

5 בֶּן אִישׁ קְצַר יָמִים / מִמָּוֶת רוּחוֹ יִרְעַד.¹⁸⁶ ¹⁸⁷

מָתַי יְהִי מַתְמִים / רוּחוֹ לְאֵל שָׂמוֹ מִסְעָד.¹⁸⁸ ¹⁸⁹

שָׁנָיו¹⁹⁰ לְעוֹלָמִים / יִהְיוּ לְעוֹלְמֵי עַד.

הוּא, רָם עֲלֵי רָמִים, / יוֹצֵא מִבּוֹר נֶחְבָּשׁ.¹⁹¹ ¹⁹²

[ו]¹⁹³

משקלו: שמונה תנועות בדלת ושבע בסוגר.

יִסַדְתָּ עֹז עַל לְשׁוֹנִי / כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי.¹⁹⁴ ¹⁹⁵

שְׁעֵה מִנְחַת שִׁיר הֶגְיוֹנִי, / וְקַח אֶשְׁכַּר מִלָּתִי.¹⁹⁶ ¹⁹⁷

רֹן פַּלַּט תְּסוֹבְבֵנִי / עֵת תָּחוּשׁ לְעֶזְרָתִי.¹⁹⁸ ¹⁹⁹

אֶל בֵּית אִמִּי תְּבִיאֵנִי / וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.²⁰⁰ ²⁰¹

5 בֶּן גָּרְנִי גַּם מְדוּשָׁתִי / שִׁיר חִדַּשְׁתִּי אֲרַנֵּן.²⁰² ²⁰³

מִזְּבוּל שְׁמַע אִמְרָתִי, / אֵל עֲנָוִים מְחוֹנֵן,²⁰⁴

שׁוּר מִלָּתִי וְאַחְוָתִי, / קוּם כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן.²⁰⁵ ²⁰⁶

הֵם עַם קוֹסֵם גַּם מְעוֹנֵן, / אֵל סַלְעִי וּמְצוּדָתִי.²⁰⁷ ²⁰⁸

[ז]²⁰⁹

משקלו: שמונה שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

יֵשׁ זָהָב²¹⁰ וְרָב פְּנִינִים / וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת.

שִׂפְתֵי דַעַת שִׁיר וּרְנָנִים, / ופֶה מַהוֹד אֵל נוֹבָעַת.²¹¹ ²¹²

רָאֹה יִרְאֶה אִישׁ אֱמוּנִים / זֹאת בְּכָל אָרֶץ מִוּדָעַת.²¹³ ²¹⁴

אֵל נֶאְדָּר שׁוֹכֵן מְעוֹנִים, / לְיַעֲקֹב קָרָא תוֹלָעַת.²¹⁵

5 בֶּן חַיִל כֹּחוֹ בְמָתְנָיו, / וְתוֹלַעַת בְּפִיו כֹּחוֹ.²¹⁶ ²¹⁷

מַחְלִישׁ גִּבּוֹר בְּהֶגְיוֹנָיו / עֵת לִפְנֵי אֵל יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.²¹⁸ ²¹⁹

שׂוֹם יָשִׂים אִישׁ נֶגֶד פָּנָיו / לְהַלֵּל אֵל יוֹצֵר רוּחוֹ.²²⁰ ²²¹

הוּא יָאֵר שְׁמְשׁוֹ וִירֵחוֹ / וְיַשְׁקֶה אוֹיבָיו קֻבָּעַת.²²² ²²³

[ח]²²⁴

משקלו: שש שש תנועות בכל צלעית.

אֵלִי הוּא אַנְוֵהוּ / וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ / אֹמַר יְיָ הוּא / הוּא הָאֱלֹהִים הוּא.²²⁵ ²²⁶

יִמָּלֵא נָא פִינוּ / רִנָּה, וּלְשׁוֹנֵנוּ / הוֹד, כִּי אֵל עֶזְרֵנוּ / וּמָגִנֵּנוּ הוּא.²²⁷ ²²⁸

שַׁחַר וְעֶרֶב יוֹם / נָשִׁיר לְאֵל אָיוֹם, / מַמְצִיא לָנוּ פִדְיוֹם / כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.²²⁹ ²³⁰

רוֹפֵא לְכָל בָּשָׂר / וְטוּבוֹ לֹא יֶחְסֵר, / מֵרִים דַּל מַשְׁפִּיל שַׂר / צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.²³¹ ²³²

5 אֵין יִגְמֹר מַהְלָלָיו, / אֵין יִפְעַל מִפְעָלָיו, / אִין יַעֲרֹךְ אֵלָיו / כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא.²³³ ²³⁴

לִבְבוֹת כֹּל דּוֹרֵשׁ / אִם טוֹב אִם רָע חוֹרֵשׁ, / הוּא לְכָל־בָּד שֹׁרֶשׁ, /חַנּוּן וְרַחוּם הוּא.²³⁵

בִּשְׁמוֹ עֹז וּמִגְדֹל, / וְאֵיךְ אֶחְדַּל חָדוֹל / לַזְכִּיר שְׁמוֹ גָדוֹל / וְנוֹרָא [קָדוֹשׁ] הוּא.²³⁶ ²³⁷

רְצוֹנוֹ הוּא עֶזְרָה, / קִצְפּוֹ־אֵשׁ בּוֹעֲרָה, / מִזַּעְמוֹ לֹא יִירָא / מִי זֶה וְאֵי זֶה הוּא.²³⁸ ²³⁹

מַחֲזִיק יַד חַתָּה / וְיַד צַר שָׁת בָּתָּה, / יֹאמַר רְאוּ עַתָּה / כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא.²⁴⁰ ²⁴¹

10 שָׂרִים יוֹדוּ לִשְׁמוֹ / מִצַּד תַּעֲצוּמוֹ, / אַךְ לֹא מִצַּד עַצְמוֹ / כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא.²⁴² ²⁴³

הוּא יַקְשִׁיב שִׁיר חִכִּי / וְאִם שָׁפַל עֶרְכִּי, / יוֹם יוֹם אָשִׁיר לוֹ, כִּי / חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא.²⁴⁴ ²⁴⁵

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ / וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה / זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ / אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.²⁴⁶

[ט]²⁴⁷

משקלו: במחרוזת הראשונה ארבע תנועות בכל צלעית. במחרוזת השנייה חמש תנועות בכל צלעית. במחרוזת השלישית ארבע תנועות בשתי הצלעיות הראשונות ובצלעית השלישית חמש תנועות.

יֵמי עֹנִי / קִדְּמוּנִי / וְלֵחִי נָס²⁴⁸

שְׁבִי שָׂם בִּי / צַעְרִי, עָצְבִּי / צִירִי הִגְדִּיל.²⁴⁹ ²⁵⁰

רִיבָה רִיבִי, / אַשֵּׁר לִבִּי, / בְּחֵן וְנֵס.²⁵¹ ²⁵²

אֵל שַׁח רָמִים, / מִכָּל עַמִּים / אוֹתִי הִגְדִּיל.²⁵³ ²⁵⁴

5 בִּין תָּבִין נִיבַי, / רַחוּם וְחַנוּן,²⁵⁵ ²⁵⁶

רִיבָה יְרִיבַי, / הָחֵשׁ חֵץ שָׁנוּן.²⁵⁷ ²⁵⁸

בְּזִבְחֵי הַבְהָבַי / שְׁעֵה תַחֲנוּן.²⁵⁹

מִתְּהִלָּה / פִי לֹא אֶכְלָא, / שִׁמְעָה בְקוֹלִי, דּוֹד.²⁶⁰ ²⁶¹

שִׁיר נַעֲלָה / אַהַלְלָה / כָּל יְמֵי חֶדְלִי, חַי.²⁶² ²⁶³

10 הַלְלִי / אוֹר הַלְלִי, / צוּר חֶבְלִי, גּוֹאֲלִי, גּוֹאֲלִי.²⁶⁴ ²⁶⁵

צור גּוֹאֲלִי, / שְׁעֵה מַהֲלָלִי, / ה' קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִי.²⁶⁶ ²⁶⁷

יָה, תּוֹךְ מִקְדָּשׁ / בְּשִׁיר חָדָשׁ / אָשִׁירָה לָךְ.²⁶⁸

שָׁם אֶזְבְּחָה / זֶבַח מִנְחָה, / עוֹלָה כָלִיל.²⁶⁹ ²⁷⁰

רִנָּה אָעִיר / עֵת אָבֹא עִיר / בֵּית זְבוּלָךְ.²⁷¹

15 אֶל עִיר חָמַד / אֵל לְמַעְמָד, / וּבְהַר גָּלִיל.²⁷²

בִּין תָּבִין נִיבַי, / רַחוּם וְחַנוּן,²⁷³

רִיבָה יְרִיבַי, / הָחֵשׁ חֵץ שָׁנוּן.²⁷⁴

בְּזִבְחֵי הַבְהָבַי / שְׁעֵה תַחֲנוּן.

מִתְּהִלָּה / פִי לֹא אֶכְלָא, / שִׁמְעָה בְקוֹלִי, דּוֹד.²⁷⁵

20 שִׁיר נַעֲלָה / אֲהַלְלָה / כָּל יְמֵי חֶדְלִי, חַי.²⁷⁶

הַלְלִי / אוֹר הַלְלִי / צוּר חֶבְלִי, גּוֹאֲלִי, גּוֹאֲלִי.²⁷⁷

צוּר גּוֹאֲלִי / שְׁעֵה מַהְלָלִי, / ה' קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִי.²⁷⁸

[י]²⁷⁹

משקלו: חמש תנועות בדלת וחמש או שש שש בסוגר.

אֵל נֶאְדָּר, מַשְׁעֵן / הֱיֵה לְנֶאְלָמָה,²⁸⁰

כִּי לָךְ נוֹשְׂאָה עֵין / תִּקְוָה וְנֶאְלָמָה.²⁸¹

יִכְסֹף לְבָבָהּ / שָׁב כְּבַתְּחִלָּה,²⁸²

עַל מָה²⁸³ אֲהוּבָה / תְּסַלֵּד בְּחִילָה,²⁸⁴

5 תִּשְׁאַל מְחִילָה / עַל חֵטְא, וְנִכְלָמָה.

שׁוֹאֶלֶת אֶל כָּל / עוֹבְרֵי דְרָכִים,²⁸⁵

אִם רָאוּ אֶשְׁכֹּל / כֹּפֶר שַׂר מְלָכִים,²⁸⁶

מֵאִיר חֲשֵׁכִים / אוֹרוֹ יַחְפִּיר חַמָּה.²⁸⁷ ²⁸⁸

רַב זְמַן יֵשׁ לוֹ / בָּרַח מִתּוֹךְ חֵיקָהּ,²⁸⁹

10 וְלִמְאוֹר²⁹⁰ הִלּוֹ / בּוֹעֲרָה אֵשׁ חִשְׁקָהּ,²⁹¹

נַפְשָׁה²⁹² שׁוֹקֵקָה / אֶל יְמִינוֹ כַּמָּה.²⁹³

אִם תִּרְאוּ מַלְכִּי / נָדַד מִמִשְׁכָּנִי²⁹⁴

לְעוֹשֵׂה אוֹרִים / רַב כֹּל מְחוֹלֵל²⁹⁵

יְתַנּוּ שִׁירִים²⁹⁶ / יָשִׁישׁ וְעוֹלֵל.

יום יוֹם תְּהַלֵּל²⁹⁷ ²⁹⁸ / לוֹ כֹּל הַנְּשָׁמָה²⁹⁹

כֹּל הַנְּשָׁמָה³⁰⁰ תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָה.

[יא]³⁰¹

משקלו: ארבע תנועות בכל צלעית.

יִקְרָא דְרוֹר / ראשׁ מָר־דְּרוֹר / אֱלֵי דְרוֹר / שָׂבְעָה ³⁰² נְדוֹד.³⁰³ ³⁰⁴

אֲהַלְלָה שֵׁם³⁰⁵ מְחוֹלְלִי חַי יוֹמִי³⁰⁶ וְלֵילִי

שְׁלַח לָהּ צִיר, / יִרְפָּא לָהּ צִיר, / דַּלְתָהּ עַל צִיר / תְּסוֹבֵב, דּוֹד.³⁰⁷ / אהללה.³⁰⁸

רַחֵם נָא בַת / לְעֵין כָּל־בַּת / בְּפִי הַבַּת / יֵין טוֹב תִּמְדֹּד.³⁰⁹ ³¹⁰ / אהללה.

5 אֵל עֶלְיוֹן רָב / שׁוּר צַר לָהּ רַב / לָהּ זְמַן רַב / בָּהּ אֵשׁ כִּידוֹד.³¹¹ ³¹² / אהללה.

[יב]³¹³

משקלו: שמונה שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

יָהּ אֵל סַלְעִי וּמְצוּדָתִי, / זְכֹר אָב אֶת־בְּנוֹ עָקַד,³¹⁴ ³¹⁵

בְּזְכוּתוֹ הָשֵׁב שִׁבְיָתִי / עַד אָן אֵשׁ נְדוֹד בִּי תוּקָד.³¹⁶ ³¹⁷

שְׁמַע קוֹל דַּל, קָם לְשַׁחֵר / פָּנֶיךָ, וּגְרוֹנוֹ נִחַר;³¹⁸ ³¹⁹

קְבֹץ שִׁבְיוֹ, לֹא תְאַחֵר, / מֵהֶם אִישׁ אֶחָד לֹא נִפְקָד.³²⁰ ³²¹

5 רְצֵה קוֹל שַׁוְעַת דַּל, נִבְדַּל / מִכָּל עַם, אַנְחָתוֹ גִּדַּל,³²² ³²³

מִבֹּא אֶל בֵּיתְךָ לֹא יֶחְדַּל, / עַל־דְּלָתֶיךָ יוֹם יוֹם שָׁקָד.³²⁴

אֶל דַּל³²⁵ בֵּית אֵל אֲנִי אֶשְׁקֹד / וּסְבִיב מִזְבְּחוֹ אֶרְקֹד;³²⁶

הוּא עָקָר וַעֲקָרָה יִפְקֹד, / כַּאֲשֶׁר אָז אֶת שָׂרָה פָקָד.³²⁷ ³²⁸

[יג]³²⁹

משקלו: שש תנועות בדלת וחמש בסוגר.

יָהּ, הַדְבֵּר בֶּן עַוְלָה, / הַגְבֵּר עַם הָלוּם,³³⁰

שִׂים לֵב רַב מַחֲלָה / בָּרִיא וְאָלוּם.³³¹ ³³²

רְאֵה דָר³³³ בַּגּוֹלָה / נֶאֱלָם וּבָלוּם.³³⁴

אֶל מוֹרְאָה נִגְאָלָה / חִישׁ³³⁵ יְמֵי שִׁלּוּם.³³⁶

5 אֵל חַנּוּן, לֵב אָנוּן חוּס.³³⁷ ³³⁸

שַׂמֵּחַ³³⁹ לֵב נִדְכֶּה³⁴⁰ / מָלֵא יְגוֹנִים,

הִנּוֹ לָךְ מְחַכֶּה / יָמִים וְשָׁנִים.

דִּמְעָתוֹ מְפַכֶּה / כְּמֵי מַעְיָנִים³⁴¹

הוּא מִתִּגְרַת מוֹנִים / רָזֶה וְכָחוּשׁ.³⁴²

10 אֵל חַנּוּן, לֵב אָנוּן חוּס.³⁴³

רִיב אֶת רִיב עַם זוֹחֵל, / בִּשְׁמָךְ נִקְרָאִים.³⁴⁴

כָּל אִישׁ אוֹתָם בּוֹחֵל, / דַּלִּים נִדְכָּאִים.³⁴⁵

מַה־כֹּחִי אֲיַחֵל, / רָם עַל כָּל גֵּאִים.³⁴⁶

אִם כֹּחִי בַרְזֶל / אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ.³⁴⁷

15 אֵל חַנּוּן, לֵב אָנוּן חוּס.³⁴⁸

אֵל, דּוֹד אַהֲבָתִי, / בְּפִי אַנְוֵהוּ.³⁴⁹

יִשְׁעֶה קוֹל שַׁוְעָתִי / יוֹם אֶקְרָאֵהוּ.³⁵⁰

יִקְבֹּץ צֹאן עֲדָתִי / אֶל תּוֹךְ נָוֵהוּ,³⁵¹

וְאֶת־מַעֲשֵׂהוּ³⁵² / יְמַהֵר יָחוּס.³⁵³

20 אֵל חַנּוּן, לֵב אָנוּן חוּס.³⁵⁴

[יד]³⁵⁵

משקלו: שמונה תנועות בדלת ושבע בסוגר.

יָגֵל לִבִּי בְּאֵל, נֵצַח / יִשְׂרָאֵל וּמִבְטָחוֹ,³⁵⁶ ³⁵⁷

יִנְקֹם נִקְמַת דַּם־וָנֶצַח־ / עַמּוֹ מִצַּר מַדִּיחוֹ. ³⁵⁸ ³⁵⁹

אֵל יִתְּצֵהוּ לָנֶצַח / כִּי נָתַץ אֶת־מִזְבְּחוֹ.³⁶⁰ ³⁶¹

יִתֵּן אֵל עֹז לְמַלְכּוֹ / וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.³⁶² ³⁶³

5 שִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֵּל / פִּי לְבוֹרֵא נִיב וְשָׂפָה,³⁶⁴ ³⁶⁵

וּלְשׁוֹנִי הוֹד אֵל תְּמַלֵּל, / כִּי לוֹ נַפְשִׁי נִכְסְפָה.³⁶⁶ ³⁶⁷

צוּר מִשְׂגַּבִּי, רַב מְחוֹלֵל / כֹּל אִמְרָתוֹ צְרוּפָה.³⁶⁸

הוּא יִשְׁלַח לְבָרָה יָפָה / עֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ.³⁶⁹ ³⁷⁰

רְפוּאוֹת תְּעָלָה הַעַל / לְבַת חוֹלַת אַהֲבָה,³⁷¹ ³⁷²

10 וְהַשְׁקֵה מְלֹא סַף רַעַל / לְצַר, יַבְעֵר שְׁבִיבָהּ.³⁷³ ³⁷⁴

שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל – / יִהְיוּ עוֹמְדִים סְבִיבָהּ.³⁷⁵ ³⁷⁶

יַעְשֶׂה לָךְ חֶסֶד אֲהוּבָה / עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ.³⁷⁷

אֵל, כָּל עַמִּים לָהּ לוֹחֲמִים / צַוֵּה אֵימָה וָפַחַד.³⁷⁸

וּבְנֵה בֵיתָהּ כְּמוֹ רָמִים, / הָקֵם לָהּ רוֹעֶה אֶחָד,³⁷⁹

15 הוּא יַעְרֹץ אוֹיְבִים וְקָמִים, / בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד,³⁸⁰

לִלְאֻמִּים נוֹסְדוּ יָחַד / עַל אֵל וְעַל מְשִׁיחוֹ.³⁸¹ ³⁸²

אל יחתו מריביו עליו בשמים ירעם. אל ידין אפסי ארץ ויתן עֹז למלכו.³⁸³ ³⁸⁴

[טו]³⁸⁵

משקלו: עשר עשר תנועות בדלת ובסוגר.

יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא פִשְׁעִי / וְלֹא חַטָּאתִי, נֶגְדִּי יְרוּצוּן.³⁸⁶ ³⁸⁷

שׁוּבָה שְׁבוּתִי, הַקְשֵׁב קוֹל שַׁוְעִי, / וְחִישׁ מַעְיְנוֹת יִשְׁעָךְ יְפוּצוּן.³⁸⁸ ³⁸⁹

רַעַם וְרֹגֶז שִׂים עַל מַכְנִיעִי / לְמַעַן יְדִידֶיךָ יֵחָלְצוּן. ³⁹⁰ ³⁹¹

אֵל חַי, הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ / וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן.³⁹² ³⁹³

5 גּוֹאֲלִי חוּשָׁה לִי מִשְׁאָלִי לְהַפְלִיא לִי פָלִיא וָאוֹת.³⁹⁴ ³⁹⁵

שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע מִתְגַּבֵּר / בְּעֹז יָדוֹ עַל כִּבְשָׂה חֲלוּשָׁה.³⁹⁶ ³⁹⁷

הֵן עַל רִיב לֹא לוֹ עוֹבֵר מִתְעַבֵּר / חִישׁ תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה.³⁹⁸ ³⁹⁹

קוּמָה, יְדִידִי, וְאוֹיבִי הַדְבֵּר, / קוּם, גּוֹאֲלִי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.⁴⁰⁰ ⁴⁰¹

שׁוּר אוֹיְבִים אָכְלוּ שׁוֹר בַּת יְקוּשָׁה / מָכְרוּ אֶת הַחַי וּמֵת יֶחֱצוּן.⁴⁰² ⁴⁰³

10 רוּח נָכוֹן אֵל חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי / רוּחַ נְדִיבָה הִיא תִסְמְכֵנִי,⁴⁰⁴

לַעֲרוֹךְ אֵלֶיךְ מַעַרְכֵי לִבִּי / ולהַתְשִׁיר לְךָ אִמְרֵי הֶגְיוֹנִי⁴⁰⁵

תְּשׁוּרַת תֵּאוֹת אֵין לִי לְהָבִיא / רַק שִׁיר שְׂפָתַי וּזְמִיר רְנָנִי⁴⁰⁶ ⁴⁰⁷

הָשֵב הֲמוֹנִי אֶל בֵּית מְכוֹנִי / שָׁם כְּגִבּוֹרִים כֻּלָּם יְרוּצוּן.⁴⁰⁸

אֵל לְמוֹשָׁעוֹת הֱיֵה לִי לִישׁוּעָה / אֶל עַם מְיַחֵל בִּשְׁבִי וְגָלוּת⁴⁰⁹

15 וּלְעֶבֶד נִלְאֶה הָחֵשׁ מַרְגֵּעָה / כִּי שָׂבְעָה נַפְשׁוֹ רָעוֹת וְדַלּוּת⁴¹⁰

וְחִישׁ תְּנַתֵּק יָתֵד תְּקוּעָה / סָבִיב תִּתְהַלֵךְ כְּרוּם וְזֻלוּת⁴¹¹ ⁴¹²

וּלְשׁוֹכְנֵי אֶרֶץ תָּרִים מִשִּׁפְלוּת / יְשֵׁנֵי עָפָר אֲזַי יְקִיצוּן.⁴¹³

[טז]⁴¹⁴

משקלו: בצלעית הראשונה ובשלישית חמש תנועות ובשנייה ארבע.

יִשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל / בֶּטַח בָּדָד / נָח מִתִּגְרַת צָר,⁴¹⁵ ⁴¹⁶

יַזְרִיחַ הִלּוֹ, / צוּר גּוֹאֲלוֹ, / כְּמוֹ מְאוֹר צַר,⁴¹⁷ ⁴¹⁸

יִפְדֶּה אֵל נֶאְדָּר, / דַּר בֵּין דַּרְדַּר, / סָגוּר חוֹתָם צָר.⁴¹⁹ ⁴²⁰

יִגְאָלֶנּוּ דּוֹד / צַח, כִּי בְכָל / צָרָתָם לוֹ צָר.⁴²¹ ⁴²²

5 שׁוֹמֵר מַה־מִּלֵיל / עַד אוֹר הֵילֵל / יִפְעָתוֹ יִזְרַח,⁴²³ ⁴²⁴

יִרְאֶה כִּי אֵחַר / לוֹ אוֹר שָׁחַר – / בְּקוֹל מַר יִצְרַח.⁴²⁵ ⁴²⁶

נַפְשׁוֹ הִיא דָוָה, / עַד בֹּר תִּקְוָה, / עַד יִשְׁעוֹ יִפְרַח.⁴²⁷ ⁴²⁸

אֵל, עַם כֹּל רוֹדֶה / אוֹתוֹ, יִפְדֶּה / מִמָּצוֹק וָצָר.⁴²⁹ ⁴³⁰

רַגְלֵי מְבַשֵּׂר / מַגִּיד פֵּשֶׁר / דָּבָר מְיַחֵל, ⁴³¹

10 יָחִישׁ אוֹתוֹתַי, / יֹאמַר מָתַי / קֵץ גָּלוּת הֵחֵל.⁴³² ⁴³³

הוּא בּוֹעַר כָּאָח / נוֹד, וּמֵאָח / יָרֵא וְזוֹחֵל,⁴³⁴ ⁴³⁵

אֱדוֹם וְעֵשָׂו / פַּרְסוֹת סוּסִיו / נֶחְשְׁבוּ כַצָּר.⁴³⁶

אֵל יַשְׂגִּיב אֶבְיוֹן / בִּמְכוֹן צִיּוֹן / כְּיַרְחֵי קֶדֶם.⁴³⁷

וְיִקְבֹּץ צֹאנוֹ / אֶל מְעוֹנוֹ / מַהֵר יִפְקְדֵם.⁴³⁸

15 חִישׁ יִבְנֶה אוּלָם / כִּימֵי עוֹלָם / שָׁם יַעֲמִידֵם.⁴³⁹ ⁴⁴⁰

יוֹרִיד אוּלַמָּיו / מֵרוּם שָׁמָיו / כַּאְשֶׁר מֵאָז צָר.⁴⁴¹

[יז]⁴⁴²

משקלו: בצלעית הראשונה והשלישית חמש ובשנייה ארבע תנועות.

יְהִי פִסַּת בַּר / מָצוּי לְבַר / אֶל אָבִיו קוֹרֵא,⁴⁴³

שׁוֹאֵג כִּי יִרְעַב; / וְצַר נִתְעָב / קְרוּאִים קוֹרֵא.⁴⁴⁴ ⁴⁴⁵

רָץ אַחֲרָיו נֶשֶׁר, / יִרְדֹּף כַּאֲשֶׁר / יִרְדֹּף הַקּוֹרֵא.⁴⁴⁶ ⁴⁴⁷

אֶל צִיּוֹן הַיְשֵׁר / חִישׁ מְבַשַּׂר / טוֹב וּדְרוֹר קוֹרֵא.⁴⁴⁸ ⁴⁴⁹

5 בֶּן־דָּוִד אֲשֶׁר / אָדוֹן אֲשֶׁר / אַתֶּם מְבַקְשִׁים,⁴⁵⁰

מָלַךְ בְּצִיּוֹן, / שָׂם כִּלָּיוֹן / לַאֲדוֹנִים קָשִׁים.⁴⁵¹

שַׁפְרִירוֹ נָטָה / עַל עִיר שְׁקֵטָה / מִפַּח וּמוֹקְשִׁים.⁴⁵² ⁴⁵³

הוֹד וְהָדָר יָשִׂים / בְּמִקְדָּשִׁים / וּבְהַר הַמּוֹרֶה.⁴⁵⁴ ⁴⁵⁵

[יח]⁴⁵⁶

משקלו: שמונה תנועות בדלת ושבע בסוגר.

יִגְדַּל אֵל חַי נַפְשִׁי בְיָדוֹ, / וּלְבָבִי בוֹ שָׁם מַחְסוֹ.⁴⁵⁷ ⁴⁵⁸

סָמַר בְּשָׂרוֹ מִפַּחְדּוֹ, / וּבְצִלּוֹ שָׂם מְנוּסוֹ.⁴⁵⁹

עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ / וּלְדַל נוֹפֵל דַּל נִסּוֹ,⁴⁶⁰ ⁴⁶¹

כִּי אֲפִלוּ בַּעַל הַנֵּס / אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ.⁴⁶² ⁴⁶³

5 שׁוֹמֵר חֶסֶד לְאוֹהֲבָיו / וְאֶל שׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו.⁴⁶⁴

מְשַׁלֵם גְּמוּל לְאוֹיְבָיו / נְסוֹגִים⁴⁶⁵ מֵאָרְחוֹתָיו.⁴⁶⁶

אַשְׁרֵי אִישׁ לוֹ יַעְרֹךְ נִיבָיו / אַשְׁרֵי נוֹצְרֵי עֵדוֹתָיו⁴⁶⁷ ⁴⁶⁸

לִשְׁמוֹ יוֹדֶה כָל יְמוֹתָיו / בְּכִיסוֹ, בְּכוֹסוֹ, בְּכַעְסוֹ.⁴⁶⁹ ⁴⁷⁰

רַנֵּן אֲרַנֵּן בְּעוֹדִי / לְשָׂם נַפְשִׁי בַחַיִּים,⁴⁷¹

10 שִׁיר אָשִׁירָה נָא לִידִידִי / הוּא יַטֶּה לִי אָזְנַיִם.⁴⁷²

מַהֵר יִקְבֹּץ נְדוּדִי / אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם⁴⁷³

אֵל שָׂם אוֹתוֹת בְּמִצְרַיִם / וּבְמַלְכָּם פַּרְעֹה וְסוֹא.⁴⁷⁴ ⁴⁷⁵

אֵל נַעְרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים / נּוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו,⁴⁷⁶ ⁴⁷⁷

אֶת עִירוֹ תְּהִלָּה יָשִׂים / וּכְאָז יַהֵל שְׁבִיבָיו.⁴⁷⁸ ⁴⁷⁹

15 וְיִתֵּן כָּלִיל⁴⁸⁰ לְאִשִּׁים / אֶת כָּל־מַחֲנֵה אוֹיְבָיו,⁴⁸¹

וְעַל קָדְקֹד רֹאשׁ מְרִיבָיו / מַהֵר יוֹרִיד חֲמָסוֹ.⁴⁸²

[יט]⁴⁸³

משקלו אינו קצוב

יְדִידַי, אָזְנֵיכֶם⁴⁸⁴ הַטּוּ, / ולְכוּ אֱלֵי הוֹד / אֵל – אֶעֱנֶה.⁴⁸⁵

שִׁמְשִׁי רַד צְלָלַי נָטוּ / עַד יִהְיֶה דוֹד / אֶצְלִי חוֹנֶה.⁴⁸⁶ ⁴⁸⁷

רֹאשִׁי נָאּ יָרוּם / עַל חֵיל אוֹיְבַי / גּוֹב גּוֹבָי.⁴⁸⁸ ⁴⁸⁹

אֵל דָר בִּשְׁמֵי רוּם, / חֹן לֵב דַּוָּי / עַם קוֹוָי.⁴⁹⁰ ⁴⁹¹

5 אֵל נַעֲלֶה, שׁוּר לֵב דָּוֶה / הָיָה לְמַיִם,⁴⁹² ⁴⁹³

יוֹם יוֹם אֶשְׁתַּחֲוֶה / לְךָ אַפַּיִם.⁴⁹⁴ ⁴⁹⁵

בֵּין סוֹד אוֹיְבַי יְשׁוֹטְטוּ / לְבַקֵּשׁ לִי גְּזֵרָה קָשָׁה,⁴⁹⁶ ⁴⁹⁷

רַגְלֵיהֶם חִישׁ יְתְמוֹטְטוּ / לֹא תַשְׁאֵר מֵהֶם פַּרְסָה.⁴⁹⁸ ⁴⁹⁹

מְחֵה, אֵל חַנּוּן, / מֵאֲשָׁמִי.⁵⁰⁰ ⁵⁰¹

10 שְׁעֵה תַחֲנוּן, / חִישׁ נִחוּמִי.⁵⁰² ⁵⁰³

הַבֵּט מִזְּבוּל קָדְשָׁךְ / מִן הַשָּׁמַיִם,⁵⁰⁴ ⁵⁰⁵

מְמֹרָט וּמְמֻשָּׁךְ / נוֹשֵׂא כַפָּיִם.⁵⁰⁶ ⁵⁰⁷

[כ]⁵⁰⁸

משקלו: חמש חמש תנועות בכל צלעית.

יְהִי נָא מַהְלַל / פִּי לְךָ רָצוּי,

חַנּוּן, הֵלְלִי, / אוֹר לִי וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד.⁵⁰⁹ ⁵¹⁰

שׁוּר שִׁיר דַּל אֻמְלָל, וֶהְיֵה לוֹ מָצוּי.⁵¹¹

חַנּוּן, הֵלְלִי, / אוֹר לִי וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד.⁵¹²

5 רִיב רִיבִי, מְחֻלָּל / בָּזוּז וְשָׁסוּי.⁵¹³ ⁵¹⁴

חַנּוּן, הֵלְלִי, / אוֹר לִי וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד.

אֵל כַּפֵּר מַעְלַל / חֲטָאָה כָסוּי.⁵¹⁵ ⁵¹⁶

חַנּוּן, הֵלְלִי, / אוֹר לִי וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד.

בֶּן אֲמָתְךָ / לְךָ יִדְרֹשׁ פִּדְיוֹם.⁵¹⁷ ⁵¹⁸

10 חַנּוּן, הֵלְלִי, / אוֹר לִי וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד. ⁵¹⁹

מְזוּזוֹת בֵּיתְךָ / הוּא יִשְׁקֹד יוֹם יוֹם,⁵²⁰ ⁵²¹

חַנּוּן, הֵלְלִי, / [אוֹר לִי וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד],⁵²²

שׁוֹמֵר תִּקְוָתְךָ / נוֹרָא וְאָיוֹם.⁵²³

חַנּוּן, הֵלְלִי, / אוֹר לִי [וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד]. ⁵²⁴

15 הָאֵל, כָּל תֵּבֵל / בְּיָדְךָ נָשׂוּי.⁵²⁵ ⁵²⁶

חַנּוּן, הֵלְלִי, / אוֹר לִי [וְלֵילִי, / מְחוֹלְלִי דוֹד].

[כא]⁵²⁷

משקלו אינו קצוב.

יָד לִי עִם צְבִי נָס / לָשׁוּב לִמְסִבִּי / דּוֹד נָעִים ⁵²⁸ ⁵²⁹

אוֹתִי נַס / וּבְחַן לִבִּי.⁵³⁰ ⁵³¹

שִׂים גֻּלָּה / בְּרֹאשׁ בַּת גּוֹלָה / תִּזְעַק כְּחוֹלָה⁵³² ⁵³³

מְמַּעֲמַקֵּי שֶׁבִי.⁵³⁴ ⁵³⁵

5 רָם נַעֲלָה, / דְּלֵה מִמְּצוּלָה, / חַנּוּן,⁵³⁶ ⁵³⁷

תֶּהֱמֶה כְלָבִיא.⁵³⁸ ⁵³⁹

אֵל, דְּלֵה לָהּ, / הַעֲלֵה תְעָלָה, / חַנּוּן,⁵⁴⁰ ⁵⁴¹

וַחֲבֹשׁ כְּאֵבִי.⁵⁴²

בֶּן שׁוֹעִים שַׁסוּהוּ / כָּל אַנְשֵׁי רִיבִי,⁵⁴³ ⁵⁴⁴

10 מִרְמָס שָׂמוּהוּ / כָּל עַם אוֹיְבִי.⁵⁴⁵ ⁵⁴⁶

שִׂים גֻּלָּה / בְּרֹאשׁ בַּת גּוֹלָה / תִּזְעַק כְּחוֹלָה

מְמַּעֲמַקֵּי שֶׁבִי.⁵⁴⁷

הַצִּילָה מֵחֶרֶב / נֶפֶשׁ אֻמְלָלָה, / חַנּוּן,⁵⁴⁸ ⁵⁴⁹

וְהַשְׂמַח עָצְבִּי.

15 חוּשָׁה לָהּ, / לְבַת חֻלָּלָה, / חַנּוּן,⁵⁵⁰

אֱמֹר לָהּ: שׁוּבִי.

שִׂים גֻּלָּה / בְּרֹאשׁ בַּת גּוֹלָה / תִּזְעַק כְּחוֹלָה⁵⁵¹

מְמַּעֲמַקֵּי שֶׁבִי.

[כב]⁵⁵²

משקלו: שמונה שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

יָהּ אֵל שׁוֹכֵן בְּרוּם חֶבְיוֹן / וּבְכָל קַצְווֹת אוֹתוֹתֶיךָ,⁵⁵³ ⁵⁵⁴

שׁוֹמֵעַ לְאֶנְקַת אֶבִיוֹן, / שְׁמַע קוֹל בֶּן־אֲמָתֶךָ,⁵⁵⁵ ⁵⁵⁶

רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשִׁי הֶגְיוֹן / אוֹיְבַי, עָזְבוּ תּוֹרָתֶךָ.⁵⁵⁷ ⁵⁵⁸

אֵל, בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן / אָגִילָה בִישׁוּעָתֶךָ.⁵⁵⁹ ⁵⁶⁰

5 בֶּן־דַּעַת וּתְבוּנָה נִבְעַר / מֵעֹמֶק מַחְשְׁבוֹתֶיךָ,⁵⁶¹ ⁵⁶²

מֵחָכְמָתוֹ רֵיק וְנִבְעָר – / יִהְיֶה מַבִּיט נוֹרְאוֹתֶיךָ.⁵⁶³ ⁵⁶⁴

שָׂרוּף בְּאֵשׁ אַהְבָה, נִבְעַר / לִבִּי בְאֵשׁ חֶשְׁקָתֶךָ.⁵⁶⁵ ⁵⁶⁶

הַבֵּט גּוֹאֲלִי, כִּי נַעַר / יִשְׂרָאֵל אִישׁ אַהְבָתֶךָ.⁵⁶⁷ ⁵⁶⁸

[כג]⁵⁶⁹

משקלו: שמונה שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

יָהּ אֶרְאֶה אוֹר צַר כִּי יָהֵל / וְיָרֵחַ יָקָר הוֹלֵךְ.⁵⁷⁰ ⁵⁷¹

שָׁמֵיךָ אֶרְאֶה – אֶתְבָּהֵל / בְּעֶרְכָּם מָה אֱנוֹשׁ הוֹלֵךְ.⁵⁷² ⁵⁷³

רִקַּעְתָּ אוֹתָם כָּאֹהֶל / עֲלֵי כָּל מָחוֹז וָפֶלֶךְ.⁵⁷⁴ ⁵⁷⁵

אֵל, עוֹלָם כֻּלּוֹ מְנַהֵל, / מִי לֹא יִרָאֲךָ, מֶלֶךְ.⁵⁷⁶ ⁵⁷⁷

5 בֶּן־אִישׁ יִקְרָתְךָ חֲשׁוּבָה / מִכָּל אֵלֶּה עָשְׂתָה יָדוֹ,⁵⁷⁸ ⁵⁷⁹

מִצַּד נִשְׁמָתְךָ חֲצוּבָה / מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ.⁵⁸⁰

שִׁנְאֲנִים תַחְתֶּיךָ בַמְּסִבָּה / אַף כִּי שַׁחַק עִם גְּדוּדוֹ.⁵⁸¹ ⁵⁸²

הִשָּׁמֵר מִלְּהַעֲצִיבָהּ / כִּי הִיא כְבוּדָה בַת מֶלֶךְ.⁵⁸³ ⁵⁸⁴

[כד]⁵⁸⁵

משקלו: בדלת שבע או שמונה תנועות וכן בסוגר.

יְחַיֵּנִי מִיּוֹמַיִם / וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי לִי יָקִים.⁵⁸⁶ ⁵⁸⁷

שַׂר נּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם / וַיִּמְתָּחֵם לְמֶרְחַקִּים,⁵⁸⁸ ⁵⁸⁹

רוֹקֵע אֶרֶץ עַל־הַמָּיִם / מֵאָז לֹא הֵמִירָה חֻקִּים.⁵⁹⁰ ⁵⁹¹

אֵל חַי דְּבַר עַבְדּוֹ מֵקִים / לִשְׁמוֹ רַנְנוּ צַדִּיקִים.⁵⁹² ⁵⁹³

5 בֶּן־חַיִל הוּא כָל אִישׁ אֲשֶׁר / יִזְכֹּר הוֹדוֹ נֶגֶד עֵינָיו,⁵⁹⁴ ⁵⁹⁵

מַגִּיד, מֵרֵאשִׁית, אֵת אֲשֶׁר / פָּעַל אֵל, בְּשִׁיר הֶגְיוֹנָיו.⁵⁹⁶ ⁵⁹⁷

שַׁדַּי יָרִיק לוֹ רָב עשֶׁר / עַד בְּלִי דַי בְּמַכְמוֹנָיו.⁵⁹⁸ ⁵⁹⁹

הוּא יַתִּיר לוֹ עֹל מְעַנָּיו, / וְיֶאְסֹר מוּעָז בְּזִקִּים.⁶⁰⁰ ⁶⁰¹

[כה]⁶⁰²

משקלו: שמונה שמונה תנועות בדלת ובסוגר.

אוֹמֵר אֲנִי לַאְשֶׁר אָהֵב / עַמִּי⁶⁰³: גֹּדֶל לֵאלֹהִים הַב.⁶⁰⁴ / אומר אני

יֵאוֹת יָחִיד לְהוֹדוֹת⁶⁰⁵ אֵל / אַךְ בְּרָב־עָם הַדְרַת מֶלֶךְ.⁶⁰⁶

שִׁיר מִפִּי כָל־אִישׁ יוֹאֵל / אַף⁶⁰⁷ אִם יָחִיד בְּתֹם הוֹלֵךְ⁶⁰⁸

רַק אֵין דּוֹמֶה יָחִיד שׁוֹאֵל / לְקָהָל עָם אַנְשֵׁי פֶלֶךְ.⁶⁰⁹ ⁶¹⁰

5 אֵל לֹא יִמְאַס תָּם דַּל הֵלֶךְ, / אַךְ קוֹל רַבִּים לָהֶם רָהַב.⁶¹¹ ⁶¹²

בֶּן־אִישׁ בַּעֲשׂוֹתוֹ מִצְוָה / יָחִיד, דּוֹמֶה אֶל אוֹסֵף ⁶¹³

מַרְגָּלִית יְחִידָה שָׁוָה / מֵאָה כֶּסֶף, אַךְ אִם יוֹסֵף

שְׁנִיָּה לָהּ, תוֹסִיף נָאוָה / וְעוֹלָה בְמַעְלוֹת כֹּסֶף.⁶¹⁴ ⁶¹⁵

הָיָה עֶרְכָּה מֵאָה כֶסֶף, / עַתָּה עֶרְכָּה מֵאָה זָהָב.⁶¹⁶ ⁶¹⁷

וְכַבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ / וְרַחֲצִי בְנִקָּיוֹן קִרְבֵּךְ;/ הִטַּהֲרִי מֵעֲוֹנוֹת עֲלוּמַיְכִי / וְהִתְכַּבְּסִי מִמִּרְמוֹת זְמָמָיְכִי./ וכן אמר ר"י הלוי בשירו “יונה פותה” הנ"ל (עמ' 178–179): הֲדִיחִים מִקִּרְבֵּךְ, וְטַהְרִי אֶת חֻבֵּךְ… הַרְבִּי לָךְ בֹּרִית.

כמותם כשירים הנדפסים ב"ספונות", כרך ה, ספר הזכרון לישעיהו זנה ז"ל, ירושלים תשכ"א, עמ' רז–רלד. ↩︎

תצלום השיר וחתימת־ידו של ר"י נאג’ארה, ראה בספר ארץ־ישראל וישובה ליצחק בן־צבי, ירושלים תשט"ו, עמ' 185. ועיין שם על תולדותיו. ↩︎

קובץ על יד, סדרה חדשה, ספר ה (טו), ירושלים תשי"א, עמ' קמח. ↩︎

ויניציאה שס"ה, דף קמח. ↩︎

זמירות ישראל, צפת שנ"ב, דף ב, א. ↩︎

שם, דף ב, ב. ↩︎

זמירות ישראל, ויניציאה שנ"ט. דף ד, א. ↩︎

שם, דף ה, א. ↩︎

שם, דף ג, ב, ודף ד, א. ↩︎

זמירות ישראל, מהדורת פריס־חורב ואברונין, הוצאת מחברות לספרות תל־אביב תש"ו, עמ' 5–6. ↩︎

ר"י ריבלין, “לתולדות הדפוס בארץ ישראל וסוריא” מזרח ומערב, כרך ראשון, ירושלם תר"פ, עמ' 107, הע' 1. ועיין אברהם יערי, הדפוס העברי בארצות המזרח, חלק ראשון, ירושלם תרצ"ז, עמ' 18–19. ולא דייקו בן־יעקב וי' פריס־חורב (זמירות ישראל, עמ' 657), שרשמו שנת שמ"ו. עוד שגגה נפלה בחיבוריהם בשנת ההדפסה של זמירות ישראל דפוס בלוגראדו. חלק “עולת תמיד” נדפס בשנת תקצ"ז וחלקי “עולת שבת” ו"עולת חדש" בשנת תקצ"ט. הנ"ל רשמו תקצ"ח. ↩︎

ידיד – ידידי הקורא. סורה – אלי, אל ספרי. ושור – וראה. שירות ישרות – וכן הוא אומר בהקדמה למהדורת צפת ב, א: ויתן לי מעט קט מענה לשון מענה לשון לערוך שירות ישרות. ופת – אלו השירים. כנס לך – המשורר בספרו. לברות – למאכל. והוא על דרך הכתוב במשלי ט, ה: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. כמו שהוא אומר בבית השני: ↩︎

ומיין רקחם – של שירותי; שיה"ש ח, ב: אשקך מיין הרקח. פיך תמלא – תשתה לרויה; ויורד גם למטה: תמלא פיך בזמירות שבספר שקולם טוב וערב. ↩︎

יד – כוח (במדבר יא, כג) חציבת שירי. על מחצב נוגנים – על כוח חציבת השיר של משוררים אחרים. ↩︎

כזר נחשבו – עדה"כ הושע ח, יב. והכוונה ששיריהם לעומת שיריו נחשבים כשירה זרה שאינה אמת. התנצלו עדים – למראה יפי שירי ראו שאין יופי בקישוטי שיריהם, על כן הסירו עדים ועטרותיהם מעליהם. ↩︎

רחשי – רחש לבי, כלומר הגיון שירי, והוא לשון הפייטנים הראשונים; עי' מלון בן יהודה ערך רחש ב. ישמרו משמרת –כלומר יעמדו על משמרת וישתדלו להבין בשירי. מר מדלי – וישאבו ויטלו משירי טיפה אחת, כמר מדלי (ישעי' מ, טו). ↩︎

אל מעלת ניבם – ואותה טיפה יביאוה בשיריהם בשביל להגדיל מעלתם. הנם – הרי שירי בזה הספר. בעט ברזל – כתובים וחקוקים בדפוס. ↩︎

יהיו לרצון – לפני הקב"ה. אמרות – כלומר שירי. ובא אִמרות במקום אֲמרות לצורך המשקל. ועיין “קרית ספר” שנה כ"ה (תש"ט) עמ' 45. ↩︎

הבאתי שי לך – כלומר שחיברתי בספרי לכבודך. ואֹמר – ודברי השיר אשר אביע לך יום יום. עיין “לשוננו לעם” חוברת סיוון תשט"ז, עמ' 14–17. נשא – מרומם על כל היקום אשר אתה רואה. ↩︎

רחשי לבבי – שהם שירה ורינה. ועיין בפירוש לשיר “יד מחצב” בית 3. ↩︎

צדקתך אודיע – עדה"כ תהלים מ, יא. נפשי אשר פדית – עדה"כ תהלים עא, כג: תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית. ↩︎

יערף מטר שירי וכו' – עדה"כ דברים לב, ב. וציץ – ועל ציץ. ↩︎

יתדות שיר – משל המשורר את השיר ביתד המחזיק את האוהל. ויש בזה גם רמז ליתדות המשקל שהשיר כתוב על פיהם. ובם – ביתדות השיר. אהי מותח – ומעמיד את אוהל זמירותי. ↩︎

רמה ימין שירי – עלה וגבר כוח שירי, והוא נמרץ כגבור במלחמה. תהלים פט, מג. ישים – שירי. ↩︎

ועין פוקח – ולפקוח עיני. ↩︎

לערוך וכו' – כלומר אצתי לערוך זמירי הוד. נמלצו – אשר נמלצו ונמתקו. אל כל וכו' – לכל מי ששר בשירים. בשירים שר – עדה"כ משלי כה, כ. ורון פוצח – עדה"כ ישעי' מט, יג. ↩︎

בראות – כשיראו משוררים הרבה את זמירותי, ישאפון לקרבם. כאש – ויבערו זמירותי בהם כאש. ↩︎

רבו כמו רבו – עדה"כ זכרי' י, ח. ועניינו כאן: מעתה ששירי בעולם ירבו מאד המואסים בלשון זר. חושקים – ויהיו חושקים להסתפח בנחלת אל, כלומר יהיו שרים שירי לשון קודש. להסתפח – עדה"כ שמואל א כו, יט. ↩︎

ובחָרו – במקום ובחֲרו, לשם המשקל. עדה"כ תהלים כג, ד: שבטך ומשענתֶּך המה ינחמוני. ועיין “קרית ספר” שנה כה (תש"ט), עמ' 42. ↩︎

שרים – יהיו שרים. בבית אל חי – בבית הכנסת. ומצפצפים יחד – שרים בציבור בנעימה דקה כקול צפור. וצפצוף משתמשים בו הפייטנים כלשון אמירת שבח בקודש, כגון ר' יוסף אבן אביתור: גדלך מצפצפת (“אלהים אמץ”, שער השיר מהדורת ח. בראדי וק. אלברכט, עמ' 15). ↩︎

המה – השרים שירי לשון קודש. בשיר רחשם וכו' – בשיר היוצא מפיהם ומלבם הרוחש, עיין בפירוש לשיר “יד מחצב” בית 3. בכוח נעימת השיר יקימו מתים מקברם. גבר בחיל כושל – כלומר בעלי מומים. כושלים בחלחלה ופסחים שמתו. ↩︎

אור תשוקתם – לשירה נראה קודח ומזהיר היום כמו נפך ספיר ויהלם; שמות כח, יח. קודח – מזהיר, מלשון אבני אקדח (ישעי' נד, יב), שפירש הרד"ק: אבן מזהירה כאש. ↩︎

נבון לחש – חכם. בזמיר – בזמירות ושירות יהיה פותח. ↩︎

רוח נדיבתי – נפשי. (ספר השרשים לרד"ק, שרש נדב). להשתבח – בשביל שישתבח שם כבוד הודו. ↩︎

יהי לוקח – והשיר יקח לבו בטוב לקחו; משלי ד, ב. ↩︎

לחכו – במהדורת צפת: לחסו. וכף שוטח – וישטח כפו וירדה הדבש גם אל תוכה, עדה"כ שופטים יד, ט: וירדהו אל כפיו. והמכוון בו, שיערבו זמירותי לפיו בשביל לשבח בהן את הקב"ה ולשטוח כפיו בתפילה. ↩︎

מעטה תהלות – עדה"כ ישעי' סא, ג. כבגד יעטה – עדה"כ תהלים קט, יט. ↩︎

מאד שמח – יהיה לבי על שירי. ↩︎

לאל רועי – עדה"כ תהלים כג, א. אשר בין הנדוד – על אשר בנדודי. לא תם לריק כחי – עדה"כ ויקרא כו, ח. לח – כלומר: לחי, עדה"כ דברים לד, ז. ↩︎

אלדים – כך נדפס במהדורת צפת בדלת במקום ה"א כמנהג הספרדים, בשביל שלא לכתוב שם שמים ויצטרכו לשמור על הספר בקדושה. ↩︎

גואלם – את המשיח. ↩︎

מעון קדש – זה בית המקדש, שנקרא מעון בשמואל א ב, כט. רב שלומות וכו' – עדה"כ תהלים עב, ז. ↩︎

יחיד ונשגב – זה הקב"ה שהוא אחד (דברים ו, ד), והוא נשגב (ישעי' לג, ה) בגבורה נאזר – זה הקב"ה (תהלים סה, ז). יתר שאת – יתרון גדולה ותוקף (בראשית מט, ג). ↩︎

שי אערך – אביא תשורתי ואערכנה. והמכוון בעריכת השי לדברי תפילה. מפרי ניבי – תנובת פי, כלומר שירי. שאת – משמעו כנראה כמו מַשאת (בראשית מג. לד), דורון. ↩︎

רחם – עלי. בו – מחמתו יהמה וירעש. ולא אוכל שאת – לשאת את כובד העול. ↩︎

לעונותי מחה – עדה"כ תהלים נא, יא. העבר פשעי – עדה"כ שמואל ב כד, י. הלא תטיב שאת – כלומר הלא דרכך שאתה מיטיב ונושא עון; בראשית ד, ז. ↩︎

חושה – מהר ושלח לי. צרי ישע – רפואה שיש עמה ישועה. אלי צרי הנדוד – למכאוב נדודי. נגע פרידתי – שכן פשתה השאת והנגע של הפרידה, כלומר גדלה ורחבה צרת גלותי. הכי – אכן, אמת. עיין בראשית כז, לו, ור"א אבן־עזרא שם. ↩︎

זכרה חסדיך – עדה"כ תהלים כה, ו. לעם – לישראל הבוטחים בך. ותיבת בך אינה כתובה במהדורת צפת והוספתיה להשלים המשקל. ולעיר נוה קדש – לארץ ישראל, עדה"כ שמות טו, יג. חוש שאת – מהר ושא והבא את המוני ישראל. ↩︎

קבץ נפוצותם – עדה"כ ירמי' יא, יב. ופנימו שאת – שיהיה רצונך לישא פניך אליהם ולברכם (במדבר ו, כו). ↩︎

הקדמה דף ד, א. ↩︎

שם דף ד, ב. ↩︎

אוצר השירה והפיוט, כרך ראשון, עמ' 34. ↩︎

יונה – כינוי לנשמה. וכן כינה אותה ר' יהודה הלוי: יוֹנָה פוֹתָה יקושת כל מעבר (דיואן יהודה הלוי, מהדורת ח. בראדי, חלק ג, עמ' 177). ור' יוסף צאלח פירש בתכלאל ח"ב דף קמ"ד יונה זו על כנסת ישראל, אבל את כל השיר פירש על האדם. וכן דרשו בזהר כי תצא (דרע"ז ע"א): ולזמנין נשמתא אזלא ברזא דגלגולא, הדא הוא דכתיב (בראשית ח, ט) ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, יחידה – אף הוא כינוי לנשמה, עדה"כ תהלים כב, כא. למלכך – להקב"ה. תכספי באי וכו' – עדה"כ תהלים פד, ג, שהמשורר מביאו לאחר שירו. הסתופפי – וכן אמר ר"י הלוי: יחידה שחרי האל וספיו (דיואן ר"י הלוי, ח"ג, עמ' 145). ↩︎

פצחי תהלה – פתחי פיך בתהלה,. קול וכו' – קחי כנור והשמיעי קול נגינה, ותופפי. ↩︎

רעיון אמריך וכו' – בחני דבריך ומחשבתם בכור השכל שיהיו זכים בלי שמץ פסול. זממך – מחשבתך. ↩︎

אמנם – אמת, כן תעשי. בנתר וכו' – עדה"כ ירמי' ב, כב. וכן אמר ר' שלמה אבן־גבירול בשירו “שובי נפשי” (שירי שלמה בן יהודה אבן גבירול, מהדורת ח. נ. ביאליק וי. ח. רבניצקי, ח"ב עמ' 116–117): ↩︎

לבשי כסות ישר וכו' – כלומר: הכנסי במידת היושר. ומדי מחמד – עדה"כ בראשית כז, טו. והכוונה למידות טובות ונחמדות. וכן ר"ש אבן גבירול כשהוא מוכיח את נפשו בשירו “שובי נפשי” הנ"ל, הוא מדבר בלשון לבישת בגדים: וַתִּלְבְּשִׁי בִּגְדֵי אֲהָבוֹת / וַתִּלְבְּשִׁי תַחְתָּם בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת. ↩︎

לרב – מפני רב. ↩︎

נגד גדודיו – של יצר הרע. חץ וחרב תשלפי – כלומר השתדלי בכל כוחך לעמוד כנגדו ולנצחו. וכן אמר ר"י הלוי בשירו “יונה פותה” הנ"ל: הִכּוֹנִי כִּי לְמִלְחַמְתֵּךְ חָבְרוּ (העוונות). ↩︎

תבל, זמן – כינויים לעולם הזה ותאותיו שכינו משוררי ספרד. וכן אמר ר"ש אבן גבירול בשירו “שחי לאל” (שירי ר"ש אבן גבירול מהדורת הנ"ל, ח"ב, עמ' 50): וְלָמָּה תִּרְדְפִי הֶבֶל וְלָמָּה וכן אמר ר"י הלוי בשירו “יונה פותה” הנ"ל: הַמְעַט מִמֵּךְ מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל / בְּתַעֲנוּגֵי זְמַן כִּשְׁנֵי יוֹבֵל. צדה לדרכך וכו' – ע"ד זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא (כתובות סז, ע"ב). וכן אמר ר"י הלוי בשירו “יקרה מיקר יוצרך לקוחה” (דיואן הנ"ל, ח"ג, עמ' 35): קוּמִי כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה / הָאֹרַח רַב קְחִי לָךְ אֲרוּחָה. וכן בשירו “ישן מתי תקיץ” (שם, עמ' 188): מָתַי תָּכִין צֵדָה אֲשֶׁר תִּשָּׂא בְכַפֶּיךָ. ↩︎

והודו שוררי וכו' – וכן אמר ר"ש אבן־גבירול בשירו “שובי נפשי” הנ"ל: וְהַמְתִּיקִי מִנֹּפֶת זְמִירוֹת חִכֵּךְ… וְהִכּוֹנִי לִקְרָאתוֹ בְּזֶמֶר נָעִים / וְשַׁחֲרִי אֶת פָּנָיו בְּשִׁירֵךְ לִרְגָעִים. ↩︎

בשם קדשו וכו' – ע"ד מה שדרשו במדרש תהלים מזמור כ, א: אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל והם מבקשין אותי יהיו משתתפין כבודי עמהן, ומיד אני עונה אותם, שנאמר (תהלים צא, טו) יקראני ואענהו, ומה טעם עמו אנכי בצרה (מדרש תהלים, מהדורת באבער פז, ע"א). הכי – אכן, באמת. עדה"כ הכי קרא שמו יעקב (בראשית כז, לו). ועיין שם תרגומי אונקלוס ויונתן, ופירושי ר"א אבן עזרא ורד"ק. התעוררי וכו' – וכן אמר ר"י הלוי בשירו “ידעתני בטרם תצרני” (דיואן ר"י הלוי מהדורת הנ"ל, ח"ג, עמ' 116–117): הֲקִימֵנִי לְשַׁחֵר אֶת דְּבִירְךָ. יונה יחידה וכו' – סיים כמו שפתח, כמו בשירו “אזמרך אלהי כל יצורים” שבראש “זמירות ישראל”. ↩︎

“וג” במקור המודפס – הערת פב"י. ↩︎

יושב כרובים – אמר המשורר: אתה הקב"ה המכונה בתהלים פ, ב: יושב כרובים. מבין זאבים – מבין הגוים המשולים לזאבים, עיין בשמות רבא ה. כא. אסף צולעת – אסף את ישראל הגולים המשולים לכבשה צולעת, עדה"כ מיכה ד, ו. ↩︎

ולבת נדיבים – לכנסת ישראל, המכונה בשיה"ש ז, ב: בת נדיב. ↩︎

בבור ובבית כלאים – אומרת כנסת ישראל: שכנתי בגלות הדומה לבור ולבית כלא. את עולי וכו' – שבור את עול השיעבוד שנתנו עלי הגוים הדומים ללבאים. ↩︎

קומה כגבור – המתעורר לגבורתו. עת קץ הגיע – העת לקץ הגלות. ↩︎

רמס מדכאי וכו' – עדה"כ תהלים ז, ו: וירמס לארץ חיי, ועדה"כ תהלים קמג, ג: דכא לארץ חיתי. ושם כרואי וכו' – עדה"כ נחום ג, ו: ושמתיך כראי, ופירושו: כל מאויי ותקוותי שם כרואי וכמיאוס. ↩︎

ולגרש שנאי – השוכן בארצי. שלח הצרעה – כמו ששלחת בכניסתי הראשונה לארץ, שמות כז, כח. ↩︎

אמצה לי – עדה"כ זכרי' יב, ה. יושבי – את היהודים היושבים. תוך מעון תנים – בארץ ישראל השוממה כמעון תנים, עדה"כ ירמי' י, כב. שימם ככוכבי וכו' – הרבה מספרם ושימם ככוכבי השמים לרוב, עדה"כ בראשית כב, יז. ↩︎

ציר ישועה – שליח שיביא לי ישועה, זה המשיח. ↩︎

למה לנצח – עדה"כ איכה ה, כ; תהלים י, יב. חִזְקֵי מצח – עדה"כ יחזקאל ג, ז. והכוונה לגוים המשעבדים בישראל ואוכלים את פרים, כלומר מדלדלים אותם. במהדורת ויניציאה: חִזְקוּ. ↩︎

הדש כקצח – עדה"כ ישעי' כח, כז. כל עושי רשעה – עדה"כ מלאכי ג, יט: והיו כל זדים וכל עֹשֵׂה רשעה קש. ↩︎

עדינה – זו כנסת ישראל. ידיה רפות – עדה"כ ישעי' לה ג. נדדה מקנה – ונפוצו בארבע כנפות הארץ. כַּנפות – כך מנוקד במהדורת ויניציאה. וטעם ניקוד זה לרמז על הסומך: הארץ. ועוד שניקוד זה מכוון למשקל. ↩︎

כנה – זו כנסת ישראל, עדה"כ תהלים פ, טז, שהמשורר מביא לאחר שירו. ↩︎

מהדורת צפת סי' ה, דף ה, א; מהדורת ויניציאה סי' מה, דף כא, ב ודף כב, א. ↩︎

מהדו' צפת סי' ח, דף ו; מהדו' ויניציאה סי' עג, דף לא. ↩︎

מהדו' צפת סי' י, דף ו, ב; מהדו' ויניציאה סי' עב, דף לא. ↩︎

מהדו' צפת סי' ג (כצ"ל ולא ב כנדפס), דף ד; מהדו' ויניציאה סי' סג דף כח. ↩︎

מהדו' צפת סי' ח, דף ו; מהדו' ויניציאה סי' עג, דף לא. ↩︎

מהדורת צפת סי' ה, דף ה, א; מהדורת ויניציאה סי' מה, דף כא, ב ודף כב, א. ↩︎

מהדו' צפת סי' י, דף ו, ב; מהדו' ויניציאה סי' עב, דף לא. ↩︎

מהדורת צפת סי' ה, דף ה, א; מהדורת ויניציאה סי' מה, דף כא, ב ודף כב, א. ↩︎

מהדו' צפת סי' ז, דף ה, ב. ו, א; מהדו' ויניציאה סי' פא, דף לג, ב. לד, א. ↩︎

מהדו' צפת סי' ח, דף ו; מהדו' ויניציאה סי' עג, דף לא. ↩︎

מהדו' צפת סי' מב, דף יח; מהדו' ויניציאה סי' קמב, דף נג. ↩︎

מהדו' צפת סי' מו, דף כ; מהדו' ויניציאה סי' קכט, דף מט. ↩︎

מהדו' צפת סי' מ, דף יז, ב; מהדו' ויניציאה סי' קלא, דף מט, ב. ↩︎

מהדו' צפת סי' מא, דף יח, א; מהדו' ויניציאה סי' קלב, דף ג, א. ↩︎

מהדו' צפת סי' טו דף ח, ב; מהדו' ויניציאה סי' נז, דף כו, ב. ↩︎

מהדו' צפת סי' ו דף ה, ב; מהדו' ויניציאה סי' פ, דף לג. ב. ↩︎

מהדו' צפת סי' ג (כצ"ל ולא ב כנדפס), דף ד; מהדו' ויניציאה סי' סג דף כח. ↩︎

מהדו' צפת סי' ב, דף ג, ב ודף ד, א; מהדו' ויניציאה סי' סב, דף כח. ↩︎

מהדו' צפת סי' יח, דף ט, ב; מהדו' ויניציאה סי' טו, דף יא. ↩︎

מהדו' צפת סי' לט (כצ"ל ולא לח כנדפס) דף טז, ב–יז, ב; מהדו' ויניציאה, עולת חדש סי' נז, דף קלא, ב וקלב, א. ↩︎

מהדו' צפת סי' יב, דף ז, ב; מהדו' ויניציאה, “עולת חדש” סי' יח, דף קיג, ב. ↩︎

כ"י Mich. Add. 66/59 b צילום של עצם כתב־ידו של ר' ישראל נאג’ארה. בראש השיר כתוב בכ"י המשורר: גם עתה עשיתי פיוט זה אם יש בו נפתל ועקש הזכירני ונתקן את אשר עותנו. ↩︎

ישראל עבדך וכו' – אמר המשורר: אני ישראל נאגארה בן ר' משה נאגארה הריני עבדך. והוא עדה"כ ישעי' מא, ח: ואתה ישראל עבדי. וע"ד דבריהם ז"ל בע"ז נ, ע"ב: לית נגד ולא בר נגר, ופירש"י: חכם בן חכם. ↩︎

שירין וכו' – שירים וזמירות חדשות רשומות במיני זמר. ↩︎

רעוך טב וכו' – רצונך הטוב יהא עמנו, ואני אעבוד לך תמיד. ↩︎

עבדך וכו' – הוצא את עבדך המסכן מתוך החשכה לאורה. ↩︎

בר אמתך וכו' – בן אמתך (תהלים קטז, טז, ותרגום יונתן שם) בך כל רצונו חוסה עליו כישראל סבא, כלומר כשם שחסת וחמלת על אבינו יעקב. ↩︎

מרחשן וכו' – רוחשות שיר שפתיו, חגיגה ג, ע"א, והוא יעמיד דבור רב, כוונתו שיאמר לפניך הרבה דברי שירים. ↩︎

שירוהי וכו' – שיריו וכל תושבחותיו אינם אלא כגרגר בים הגדול, כלומר שאין הפה יכול למלל כל תהלתו. ↩︎

הב ליה – תן לו כוח, אפילו אין דבורו אלא כנר בצהרים שאין בו תועלת. (שבת סג, עא). ↩︎

כ"י ג 221; ד 169 סי' כו; ה 68 סי' מד; ש–ב 108 סי' קיד. ש–ג 307. ש–ה 172 סי' כח. בכ"י ג, ה, ש–ב באה רק המחרוזת הראשונה. ד' י', 110 סימן ישראל בן משה. בכ"י ג כתובת: פזמון נאה לחן עג’אם. ד פזמון לחן נברוץ, ולחן עג’אם הוא לחן נברוץ. ה ש–ה פזמון נאה לחן נברוץ. בכ"י ש–ב בא השיר במדור של נברוץ. ↩︎

יבואוני רחמיך ואחיה – תהלים קיט, עז. ↩︎

יבואוני – ג ש–ב ש–ה יביאוני. ואחיה – תיבה זו כתובה בכ"י ש–ג בדלת. – לערך – ג לערך לך. ה לערוץ. ↩︎

הלולי – ש–ה הלולים. ↩︎

מר מדלי – מועט כטפה מן הדלי. עיין שיר “הודך לי ענק” בית 6. וגדלתך וכו' – עדה"כ תהלים קמה, ג. ↩︎

שרפי – ש–ג וככבי. ↩︎

שרפי מעלה – אפילו שרפי מעלה אין כוח בהם להגיד רוב נוראותיך. ↩︎

לך – ש–ג ולך. הגדולה – ד הגדולה, אל. ה, ש–ה הגדולה, אל צורי. ↩︎

אל צורי – עדה"כ תהלים יח, ג. גדלת מאד – עדה"כ תהלים קד, א. לך הי הגדלה –עדה"כ דהי"א כט, יא. ↩︎

מלא – ש–ה תיבה זו תלויה למעלה מן השורה. ↩︎

בן אדם רמה – עדה"כ איוב כה, ו. לו פיו וכו' – עפ"י תפילת “נשמת”. ועיין בשיר “הודך לי ענק” בית 2. ↩︎

יענה – ש–ה מענה. ↩︎

מה יענה – דברי תהילה. למלך וכו' – עפ"י תפילת “לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים”. ↩︎

עד – ד ליתא. ש–ה עם יאמרו אים – ש–ג יכירום. ↩︎

שרפים נשרפים מנהו – כאמור בזהר ויקרא דכ"ה ע"ב: כתיב (דברים ד. כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אית אשא אכיל אשא, אשתא דקודשא בריך הוא אכיל אשא אחרא, ותא חזי אית מלאכין דאמרין שירתא קמי קודשא בריך הוא ואינון מתבטלי כד מסיימי ההיא שירתא בניצוצא דאשא אכלא. ועיין בית המדרש ליעללינעק חדר ה', ספר היכלות עמ' 184–185 ועמ' 188. רואיהם וכו' – עדה"כ באיוב כ, ז. ↩︎

תהלה – ש–ה תהלה, אל צורי. ↩︎

הן בעבדיו וגו' – איוב ד, יח. ↩︎

כ"י ז 65 סי' ו. ש–ה 281 סי' י. ד' ה' 290. סימן ישראל. בכ"י ז ש–ה באה כתובת: וזה הפיוט מיוסד על אבו ג’אנק. טורקי ג’ירייא. אלא שבכתב יד ז כתוב גאונך במקום ג’אנק. ↩︎

כך מחולק הבית בשני כתבי יד ז, ש–ה. אינק. הודך לי ענק – ש–ב אינק. הודך לי. ↩︎

לי ענק – לצוארי, שאני מתפאר בפארך. שׂד – שֵׁד (רד"ק לישעיה ס, טז). ↩︎

אילו פינו וכו' – ע"ד תפילת נשמת: אילו פינו מלא שירה כים. ↩︎

שיר – ש–ה שירה. ↩︎

בשיר לא תסלה – אין בכח השיר לספר ערך הודך. וכיוון המשורר בתיבת “הודך” לתפארת חכמתו של הקב"ה, ועל כן כינה בלשון נקבה תסולה, כלשון המקרא באיוב כח, טז ויט שמדבר שם בחכמה. יבצור במליו – ואין איש שיש בכוח לשונו (ס' השרשים לרד"ק שרש בצר). ↩︎

על רב פלא – שעשית נפלאות עד אין מספר. כי יכלו וכו' – שימיו וליליו כלים ושבחיך אינם כלים. ↩︎

מדליו – ש–ה מכליו. יפונק – ש–ה יפונה. הודך לי. ותיבות “הודך לי” באות בכ"י ש–ה בסופי הטורים 11, 16, 21, 26. ↩︎

איך יאמר – תודה לך. כמר מדליו – אפילו דברים מעטים כטיפה מן הדלי. וכהזכיר שמך – והרי מיד שאדם מזכיר שמך. יפנק – יתמלא עדנים, ולא יוכל להוסיף לספר שבחך מרב העינוג. ↩︎

חד מן אלף – אפילו אבוא להללך על טובה אחת מני אלף שעשית עמדי, אצטרך להרבות דברים. והוא ע"פ תפילת נשמת: על אחת מאלף. ↩︎

בראתני מן האדמה – כמו שנאמר בבראשית ב, ז. אתה יוצרי וכו' – עדה"כ ישעיה סד, ז. ↩︎

בי – ש–ה בו. תומר – ש–ה חומר. העתיק בטעות מן הטור שלפניו. ↩︎

ונפחת בי נשמה – כמו שנאמר בבראשית ב, ז. כמו תמר – כלומר שנתת לי זקיפות קומה. ↩︎

בדלת יתרה תנועה. ושמא צ"ל אַת במקום אתה. ↩︎

אתה לי חומה – לשמור עלי שלא אחנק, כמו שהוא אומר בית 11. ↩︎

עז כנמר – בעזות נמרים הוצאתני. ↩︎

רפאתני – את לבבי הדווי. ומכל נגע ומחלה – עדה"כ מלכים א ח, לט. וכן הלשון ב"מי שברך" לעולה לתורה. ↩︎

מסער – ז מצער. העלית – ז העלת. ↩︎

מרוח סעה מסער – עדה"כ תהלים נה, ט. תעלה – ארוכה. ↩︎

מני – ש–ה מיני. ↩︎

בבית וכו' – בהיותי שרוי בבית העומד בלהבות ובוער באש ממש היוקדת תדיר, ולא כאותה האש שירדה בנס פעם אחת בידי אליהו וליחכה את מי התעלה. והכוונה בשעה שאני שרוי בגלות שצרותיה קשות ועומדות הרבה. ↩︎

מהיותי – ש–ה מהיות. ↩︎

מהיותי נער וכו' – עדה"כ תהל' עא, יז ויח: אלהים למדתני וגו' וגם עד זיקנה ושיבה וגו'. ושיבה עלה – ועלה בי שער שיבה. ↩︎

בר – ש–ה ליתא. ↩︎

שיר בר – שיר ברור ונשמע לאוזן כקול היוצא מפי אריה המזנק. דבר אחר: שיר ברור זנק מפי כדבור היוצא מפי האריה. ↩︎

אם – כאשר, כמו אם כסף תלוה את עמי (שמות כב, כד). ↩︎

כי – אשר. כמו ביחזקאל כד, יט: מה אלה לנו כי אתה עושה, כלומר אשר אתה עושה (ר' יונה אבן־ג’נאח ספר השרשים, שרש כי, עמ' 218). עליו זרע לא ישלך – לפי שאינו מגדל צמחים, כך אין תועלת בכוח הדבור שבי. ↩︎

ליום – ש–ה יום. ↩︎

אך – אבל. אשים שיר וכו' – שאחבר שיר בשביל הצבור לאמרו. ויום ליום – יום יום (עיין “לשוננו לעם” חוב' סיון תשט"ז עמ' 14–17, והוא עדה"כ תהלים קמה, ב: בכל יום אברכך וגו'). ↩︎

עני – ז, ש–ה עניי. ↩︎

עני – אלו ישראל, עפ"י שמואל ב כב, כח. השלכתו מאצלך – שגרשתם מן הארץ. ↩︎

נד – ז ליתא. ונאקת – ש–ה ונאקות. ↩︎

ונאקת חלל יאנק – עדה"כ יחזקאל ל, כד. ↩︎

לשיר נאומי – לנאום שירי, כלומר לדברי הבקשה שאני אומר בשירי. ↩︎

לא אחסר וכו' – עדה"כ תהלים כג. א. היה מעפר מקימי – עדה"כ תהלים קיג, ז. ומקימי כאן פירושו מקים אותי. ↩︎

בֶן – כך מנוקד בכ"י ש–ה. ↩︎

דודי רעי. – אלו כנויים להקב"ה, עפ"י שיה"ש ה טז. בן לרעי – המבין לרעיונותי. עדה"כ תהל' קלט, ב. מאיש חרמי – מאויבי שהוא בן מות. עדה"כ מלכים א כ, מב. ↩︎

צור ישועתי – עדה"כ תהלים פט, כז. בני הענק – אלו צוררי ישראל שהם גיבורים כענקים. ↩︎

כ"י ד 132, ז 137, ש–ב 154, ש–ה 264. ד' י' 215. סימן ישראל (פעמיים). בכ"י ז באה כתובת: פיוט אחר איראק. ש–ה פזמון נאה לחן איראק. ↩︎

מלב – ז מלא. מלב אמתיק – ד, ש–ב ליתא. ↩︎

מלב – מלבי. אמתיק בפי שירים – ע"ד לשון שיר הכבוד: אנעים זמירות. לבלי חק – בלי סוף. ↩︎

אעיר – ש–ה היו"ד אינה ניכרת ובמקום הע"ין ניכרת נו"ן, כנראה שרידה של הע"ין. ↩︎

לדוד ותיק – זה כינוי לקב"ה שהוא אוהב ותיק לכנסת ישראל. בו ימלא שחוק פינו – עדה"כ תהלים קכו, ב. ועניינו: פינו ימלא שמחה בהקב"ה. ↩︎

לטבחה – ד לטבח. אויבי – ז ארבי. ↩︎

רם – זה הקב"ה עדה"כ תהלים קיג, ד. כצאן לטבחה יתיק – עדה"כ ירמי' יב, ג. ↩︎

ברחוק – ד, ש– ב מרחוק; ש–ה ברחוק, אל דוד. ↩︎

אל דוד – אל הקב"ה. למה תעמוד ברחוק – עדה"כ תהלים י, א. ↩︎

יה פעליו נוראים – ש–ה נמחק ונכתב שנית למעלה מן השורה. וגם למטה מן השורה נכתבה תיבה ונמחקה. ומעשיו – ש–ה כתוב בקולמוס אחר בצדה של תיבה שנמחקה, וכנראה היתה תיבת “למעשיו”. ↩︎

פעליו נוראים – עדה"כ ישעי' סו, ב. נוראים ומעשיו נפלאים – עדה"כ תהלים קלט, יד. ↩︎

שגב הצל – ד שוב שגב. ↩︎

שגב הצל וכו' – עדה"כ תהלים נט, ב; תהלים ט, י; ישעי' נט, טו. השב וכו' – עדה"כ תהלים צד, ב. ↩︎

גם – ש–ב, ש–ה ליתא. ↩︎

רעבים גם צמאים נפשם – עדה"כ תהלים קז, ה. נפשם בתוך לבאים – עדה"כ תהלים נז, ה. ↩︎

מוריד – ד ליתא. נשיאים… נשיאים – ש–ב נשאים… נשאים. ומעלה נשיאים – ש–ה נשיאים. אל מוריד. ↩︎

מוריד… ומעלה – עדה"כ שמואל א ב, ו; תהלים נז, ח; דניאל ב, כא; תהלים קל"ה, ז': מעלה נשיאים מקצה הארץ. נשיאים שבכתוב עניינם עננים, וכאן עניינם מלכים, כמו נשיאים שבדלת. ↩︎

כ"י ד 170 סי' יט; ש–ב 54 סי' כד, 109 סי' קלד המחרוזת הראשונה בלבד. ש–ה 173 סי' לא. ד' י' 2923. סימן ישראל בן משה. בכ"י ד, ש–ב 54 כתובת: פזמון לחן ניברוץ. ש–ב 109: פיוט לחן נברוץ עג’אם, ש–ה פזמון נאה לחן תורקי ניברוץ. ↩︎

ימי כצל וכו' – תהלים קב, יב. ↩︎

כמן ודבש – ש–ב 54, 109 כמו דבש. ↩︎

שור – ראה. בטוי – אָמוּר. כמן ודבש – שהמן טעמו היה כצפיחית בדבש (שמות טז, לא). ↩︎

רצה – ש–ב 109 רצה דל. עטוי – ש–ב 109 ענוי. ודל שמלת – ש–ב 109 ושמלת. ↩︎

רצה – בי העטוי בשקי ובתעניתי. ודל – ורצה בדל. ↩︎

חסדך – ש–ב 109 חסדיך. נטוי – ד, ש–ב 109, ש–ה שטוי. על – ד ליתא. תחבש – ש–ה תלבש, והלמ"ד כתובה בקולמוס שני על גבי אות מחוקה. ↩︎

וציר – ומכאוב ומכה תחבש. ↩︎

ממות – ש–ה מימי, והיו"ד הראשונה תלויה; ד ימי. רוחו ירעד – ד, ש–ה רוה ירעד. ↩︎

קצר ימים – עדה"כ איוב יד, א. בסוגר חסרה תנועה. ↩︎

יהי – ד, ש–ה יהיה. מתמים – ד תמעד. רוחו לאל – ד, ש–ה הוד אל. ↩︎

מתי – כאשר. מתמים רוחו – עושה רוחו תמימה. לשמו מסעד – יעשה את ה' משען לו. ↩︎

שניו – של מי שיהא מתמים רוחו. ↩︎

יוצא – ש–ה וצא. מבור – ד, ש–ה בבור. ↩︎

הוא – הקב"ה. רם עלי רמים – שהוא גבוה מעל גבוה. יוצא – את החבוש, את ישראל. מבור – שביו. ↩︎

כ"י ג 141, ד 120 סי' י, ו 95 סי' יא, ז 133 סי' ל, ט 23, ש–ב 148, ש–ג 111 סי' י, ש–ה 254 סי' יב. בכ"י ג, ו, ט באו רק ארבעה הטורים הראשונים. ד' י' 3066. סימן ישראל בן משה. בכ"י ד כתובת: פזמון לחן איראק. ז פזמון נאה לחן ניבי דיל דיר שאני ללי, טורקי איראק. ש–ג פיוט נאה לחן נייני ריל שאני ללי, טורקי, איראק. ש–ה פזמון נאה לחן נייני ריל שאניללי, קול, איראק. ↩︎

היום – ש–ה ביום. ↩︎

יסדת עז – סיפור חסדיך (תהלים ח, ג) שמת על לשוני. כל היום וכו' – עדה"כ תהלים קיט, צז. ↩︎

מלתי – ש–ג רנתי. ↩︎

שעה – פנה אל שירי שאני הוגה ומביאו לפניך כהבא מנחה. וכך גם עניינו של הסוגר. אשכר – מנחה, עיין רד"ק לתהלים עב, י. ↩︎

רן – ו כון. עת תחוש – ג, ו, ט עתה חוש. ש–ה תיבת תחוש כתובה בקולמוס שני למעלה מן השיטה, והתיבה הכתובה בשיטה מחוקה. ↩︎

רן פלט – רנה של הצלה תסובבני. עדה"כ תהלים ל"ב, ז, עיין רש"י שם. ↩︎

בית – ז בת. אמי תביאני – ג אימי תביאיני חי חי. תביאני – ו תביאיני. לאחר מחרוזת הראשונה כתוב בכ"י ד אל; ג, ו, ש–ג, ש–ה אל בית. ↩︎

אל בית אמי וכו' – עדה"כ שיר השירים ג, ד. ↩︎

בן – ש–ג בין. מדושתי – ש–ה הדלי"ת מטושטשת, ש–ב משחתי. ↩︎

בן גרני וכו' – עדה"כ ישעי' כא, י. ונדרש על ישראל בבמדבר רבא ד, א. ↩︎

מזבול – מן השמים, עדה"כ ישעי' סג, טו. ענוים מחונן – עדה"כ משלי ג, לד; תהלים קמז, ו. ↩︎

שור – ז, ש–ב, ש–ג, ש–ה שיר. ↩︎

שור – ראה. מלתי ואחותי – עדה"כ איוב יג, יז. כגבור מתרונן – עדה"כ תהלים עח, סה. ↩︎

הם – ג, ד, ו, ט, ש–ב, ש–ג, ש–ה הן. גם – ג, ד, ו, ט ליתא. ↩︎

הם – אויבי ישראל. אל – אבל הקב"ה סלעי ומצודתי ויגן עלי מפניהם, תהלים יח, ג. ↩︎

כ"י ג 210; ד 167 סי' כ; ה 59 סי' כד; ש–ב 54 סי' כד, 107 סי' קי; ש–ג 306; ש–ה 169 סי' כא. בכ"י ג, ה, ש–ב 107 באו רק ארבעת הטורים הראשונים של השיר. ד' י' 3939. סימן ישראל בן משה. בכ"י ד כתובת: פזמון לחן נברוץ. ה פזמון נאה לחן נברוץ. ש–ב 54 פזמון לחן טורקי ניברוץ [ש–ב 107 עג’אם]. ש–ה פזמון נאה לחן תורקי ניברוץ. ↩︎

יש זהב וכו' – משלי כ, טו. ↩︎

ופה – ש–ב 54, 107 ופי. מהוד – ש–ג מיהוד, ש–ה מי הוד. אל – ש–ב 54 היא. ↩︎

שפתי דעת – שידיעתם אמירת שיר ורננים להקב"ה. ופה – הנובעת הוד אל. ופה בשירי ר"י נאג’ארה לשון נקבה (עיין “קרית ספר” כרך כ"ה, עמ' 42), וכן במליצתו: פי שיר תהלה לאלהינו תהגה (זמירות ישראל דפוס ויניציאה, הקדמה דף ג ע"ב), פי בצר תערך דבריה (שם). זאת – עולה למעלה ולמטה. ↩︎

ארץ – ג, ה הארץ. מודעת – ש–ב 54 נודעת. בכ"י ג, ד באה אחר מחרוזת הראשונה תיבת “אל”. ↩︎

איש אמונים – עדה"כ משלי כ. ו. ופירושו כאן: בעל אמונה בהקב"ה. מודעת – עדה"כ ישעי' יב, ה: מודעת זאת בכל הארץ, ובראשו של הפסוק נאמר: זמרו ה'. ↩︎

מעונים – שמים עדה"כ דברים כו, טו. ליעקב וכו' – כמו שנאמר ישעי' מא יד: תולעת יעקב. בן חיל – כלומר עשיו. ↩︎

בפיו כחו – ד כחו בפיו. ↩︎

ותולעת –כחה בפיה לאכול ולהזיק (דברים כח, לט). ואמר בפיו לשון זכר אף־על־פי שתולעת משמש לשון נקבה, לפי שהכוונה ליעקב, כמו שהוא מפרש והולך: ↩︎

גבור – ד כחו. ↩︎

מחליש וכו' – תולעת יעקב שכוחו מחליש בהגיון פיו את הגיבור, כלומר את עשיו. ↩︎

שום – ד שים. פניו – ש–ג עיניו. ↩︎

שום וכו' – על כן ישים, וישווה כל איש נגדו. ↩︎

יאר – ש–ב 54, ש–ג, ש–ה יאיר. אויביו – ד את אויביו. ↩︎

הוא – הקב"ה. שמשו וירחו – של המהללו. קובעת – כוס התרעלה. ↩︎

כ"י ג 143, ו 94 ששת הבתים הראשונים. ד 121 סי' יד חמשת הבתים הראשונים. ז 134 סי' לג. ט 23 ארבעת הבתים הראשונים. ש–ב 149, ש–ה 256, ואין בהם הפסוק “זה אלי” שבסוף. ד' א' 4938. סימן ישראל בר משה. בכ"י ג באה כתובת: פזמון נאה לחן סמאכי איראק. ד פזמון לחן איראק. ש–ב פזמון לחן ערבי איראק. גם בכ"י ו, ט בא הפזמון במדור של לחן איראק. ז פזמון אחר לחן אללה הוא אללה ערבי איראק. ש–ה כתובת הנ"ל, לאחר תיבת אללה השנייה באה עוד תיבת הוא. ↩︎

אנוהו – ג אנויהו, ט ואנוהו, ו ואנויהו, ד אנניהו. ה' – ט לה'. האלהים – ד האלקים; ו, ש–ב האלדים. ↩︎

אלי הוא אנוהו וארוממנהו – עדה"כ שמות טו ב: זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. אמר ה' הוא וכו' – עדה"כ מלכים א יח, לט: ויאמרו ה' הוא האלהים וגו'. ↩︎

רנה – ט לאחר תיבה זו כתובה תיבת “ושפתנו” ונמחקה בהעברת קו. הוד – ז לאחר תיבה זו נכתבה תיבת “והדר” ונמחקה. עזרנו – ג, ד עזרינו. ומגננו – ג ומגננכו, ד ומגינינו. כי אל – ג, ד, ו, ט, ש–ה אל כי. הוא – ש–ב הוא; אלי. ↩︎

ימלא וכו' – עדה"כ תהלים קכו, ב: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. עזרנו ומגננו הוא – עדה"כ בתהלים לג, כ. ↩︎

נשיר – ג, ו, אשיר. ↩︎

שחר וערב יום – בשחרית ובערבית. לאל איום – שאימתו על כל מה שברא. ונקרא הקב"ה איום בתפילת “היום הרת עולם” של ראש השנה. ממציא לו פדיום – וכך חרז המשורר בשירו “לולא ה' שהיה” (זמירות ישראל מהדורת פריס־חורב ואברונין, עמ' 32): להלל אל שבע ביום – ממציא הצלה ופדיום – נס אל איום. וכן בשירו “שפה לנאמנים” (שם עמ' 39) שורות 5–7. כי חפץ חסד הוא – מיכה ז, יח. ↩︎

שר – ד, ט צר. וישר – ו ושר. ↩︎

רופא לכל בשר – עפ"י לשון ברכת “אשר יצר”: רופא כל בשר. מרים דל משפיל שר – עפ"י שמואל א ב, ז; תהלים עה, ח. צדיק וישר הוא – דברים לב, ד. ↩︎

יגמר – ג לגמור. יגמר מהלליו – בכ"י ז היו כתובות שתי תיבות שהשנייה שבהן “אליו”, ונמחקו, ולמעלה מהן כתובות שתי התיבות “יגמר מהלליו”. מהלליו – ו מהללו. מפעליו – ש–ה מעלליו. יוצר – ז יושר. ↩︎

אין יגמר מהלליו – עדה"כ תהלים קו, ב: מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. אין יפעל מפעליו – עדה"כ דברים ג, כד: אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. אין יערך אליו – עדה"כ תהלים מ, ו: אין ערך אליך. כי יוצר הכל הוא – ירמי' י, טז. ↩︎

לבבות כל דורש – עדה"כ משלי יז, ג; ובחן לבות ה'. חורש – חושב. הוא לכל בד שורש – הקב"ה שורש לכל בד וענף, כלומר שכל דבר מושך חיותו ממנו. חנון ורחום הוא – יואל ב, יג. ↩︎

קדוש – הוספתי על פי המקרא בתהלים צט, ג, והוא משלים למשקל. ↩︎

בשמו עז ומגדל – עדה"כ משלי יח, י: מגדל עז שם ה'. ואיך – על כן איך. הוראת הוי"ו “כמו הפא אצל הערב” (ר"י אבן ג’נאח: ספר השרשים. שת בתה – עושהו שמם שלא יזמר ולא יעדר (ישעי' ה, ו). יאמר – הקב"ה. ראו עתה וכו' – כשתיגלה גדול ונורא קדוש הוא. ↩︎

הוא – ז, ש–ה היא. ↩︎

רצונו הוא עזרה וכו' – עפ"י תהלים ל, ו; ישעי' ס י; משלי יט, יב. יזעמו וכו' – שיעור הדברים: מי הוא זה ואיזה הוא אשר לא יירא מזעמו. והוא עדה"כ נחום א, ו; אסתר ז, ה. ↩︎

מחזיק – ש–ב מעזיק. ז מזעמו. שת – ש–ה ליתא. יאמר – ש–ב, ש–ה יאמרו. ↩︎

מחזיק יד חתה – הקב"ה מחזק כוח שנשבר. מלת ידים שביהושע ח, כ תרגמה יונתן: חילא. וכן פירוש שני ברד"ק שם, וספר השרשים לרד"ק: שרש “יד”. ויד צר – ומקומם של צוררי ישראל. ויד משמעו מקום בבמדבר ב, יז: איש על ידו, תרגם אונקלוס: גבר על אתריה; וכן רד"ק בספר השרשים שם. שת בתה – עושהו שמם שלא יזמר ולא יעדר (ישעי' ה, ו). יאמר – הקב"ה. ראו עתה וכו' – כשתיגלה קנאתו לישראל בעולם יאמר לכולם: ראו וכו' (דברים לב, לט). ↩︎

לשמו – ש–ב שמו. כי לא – ז כי לו. ↩︎

שרים – אלו הצדיקים, יודו לשמו, עדה"כ תהלים קמ, יד: אך צדיקים יודו לשמך. מצד תעצומו – מצד גילוי כוחו. כי לא ידעו מה הוא – עצמו של הקב"ה, שלא ישיגוהו משיגי הגוף (שמות טז, טו). ↩︎

אשיר – ש–ב אעיר. ואם – בכ"י ש–ה היתה כתובה כנראה תיבת “ואין” ונמחקה, ולפניה נכתבה בקולמוס אחר תיבת “ואם”. ↩︎

ואם – ואף כי. כי חק וכו' – עדה"כ תהלים פא, ה. ובשם ישראל כיוון המשורר לעצמו, ששמו ישראל, ואמר שחוֹק הוא לו לומר שיר לכבוד הקב"ה בכל יום. ↩︎

עזי וכו' – שמות טו, ב. וחתם המשורר במה שפתח בו. ↩︎

כ"י א 35 סי' עח; ג 166; ד 94 סי' כה; ו 117 סי' מט; ש–ב 72 סי' כח, 82 סי' צ המחרוזת הראשונה בלבד; ש–ג 184 סי' כט; ש–ה 315 סי' כח. בכ"י א ג, ד, ו, ש–ב באו רק אחד עשר הטורים הראשונים. ד', י' 2932. סימן ישראל ברב משה. בכ"י ג כתובת: פזמון נאה לחן ביאת. ד פזמון לחן נאבה. ש–ב 72, 82: פיוט לחן טורקי נאבה. ש–ג פזמון נאה לחן גואר פתי עישקי, תורקי, נאבה. ש–ה פיוט נאה לחן שוזרלי מר דלומרי, טורקי, נאבה. ↩︎

ימי עני קדמוני – עדה"כ איוב ל, כז, ולחי נס – עדה"כ דברים לד, ז. ↩︎

בי – ג ליתא, ו בו. בי צערי – ד בצרי. צירי – ו ליתא. הגדיל – ב 82 הגדל; ד הנחל. ש–ה שתי הצלעיות הראשונות הכתובות בקולמוס ראשון מחוקות ולמטה מן השיטה הן כתובות בקולמוס שני. ש–ג לאחר טור זה באה תיבת “דוד”. ↩︎

שבי – שביי וגלותי. צירי הגדיל – הגדיל את כאבי. ↩︎

ריבה – ד ריב, ו כיבה. ריבי – ג יריבי. בחן – ש–ב 72, 82 בוחן. ↩︎

ריבה – אתה ה' ריבה ריבי, עדה"כ תהלים קיט, קנד. אשר – חזק. לבי – נמשך למעלה ולמטה. בחן ונס – עדה"כ תהלים סב, ב. ↩︎

הגדיל – ו הבדיל, ש–ה בשיטה: הבדיל, ולמעלה מן השיטה תלויה תיבת הבדיל. ש–ג הגדיל, דוד, אל שח. ↩︎

שח רמים וכו' – עדה"כ תהלים עה, ח: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ↩︎

טור זה נכפל בכ"י ג, ו. ↩︎

ניבי – דבריי. ↩︎

יריבי – ש–ג, ש–ה יריבה. ↩︎

החש – לשלוח בהם חץ שנון. ↩︎

זבחי הבהבי – עדה"כ הושע ח, יג. שעה תחנון – שאני מחנן בתפילתי שהיא כזבח. ↩︎

מתהלה – ד בתפלה. פי – ג, ד, ש–ב, ש–ג, ש–ה את פי. אכלא – ש–ב אכלה. דוד – ד, ש–ב ליתא. ↩︎

שמעה בקולי – עדה"כ תהלים קל, ב. ↩︎

שיר – ו, ש–ב, ש–ג שם. חדלי – ד, ש–ג, ש–ה. חי – ג ליתא; ד, ש–ב, ש–ג, ש–ה דוד. ↩︎

נעלה – מעולה. ימי חלדי – ימי חיי. ↩︎

הללי – ג הילי, א לילי. צור חבלי גואלי גואלי – ד גואלי צור חבלי. גואלי גואלי – ג גואלי אל. ↩︎

הללי – הלל שלי, הלולי ושבחי, והוא כינוי להקב"ה. אור הללי – אור שחרי. ↩︎

גואלי – ג, ו, ש–ב חבלי. צור גואלי – ד ליתא. לאחר מחרוזת השלישית באות בכ"י ש–ג, ש–ה התיבות הללי אור הללי. ↩︎

צור גואלי – עדה"כ תהלים יט, טו. ה' קראתיך וכו' – עדה"כ תהלים קמא, א.. ↩︎

בשיר חדש וכו' – עדה"כ תהלים קמד, ט. ↩︎

מנחה – ש–ה ומנחה. ↩︎

עולה כליל – עדה"כ תהלים נא, כא. ↩︎

עיר בית זבולך – העיר שבה עומד בית זבולך, זה בית המקדש, עדה"כ מלכים א ח, יג. ↩︎

עיר – זו ירושלים. למעמד – לשכינתו. ↩︎

[משורה זו עד שורה 22 של השיר – הערת פב"י] ש–ה רק ראשי הטורים: בין תבין ניבי. ריבה יריבי. מתהלה. שם נעלה. הללי. ↩︎

יריבי – ש–ג יריבה. ↩︎

פי – ש–ג את פי. ↩︎

שיר – ש–ג שם. חדלי חי – ש–ג חלדי. ↩︎

אור הללי – ש–ג אור הילי. ↩︎

לאחר טור 22 באות בכ"י ש–ג התיבות: הללי אור הללי. ↩︎

כ"י ז 96 סי' כ; ש–ה 193 סי' כ, אין בו הפסוק האחרון: “כל הנשמה תהלל יה הללויה. ד' א' 3894. סימן ישראל. בכ”י ז באה כתובת: פיוט לחן אל נאדר כאל עין ומא יקדי מולמארי ערבי שיגייא. ש–ה כתובת: פזמון נאה לחן ערבי שיגאה. ↩︎

נאדר – אדיר. עיין תרגום אונקלוס לשמות טו. ו יא. לנאלמה – זו כנסת ישראל, שהיא נאלמה לפני בוזזיה. עיין ישעי' נג, ז. ↩︎

לך נושאה וכו' – עדה"כ תהלים קכג א. נושאה עין תקוה – שנשיאת עין הוא מעשהו של המקווה לעזרה. עיין רד"ק לתהלים שם, ונאלמה – ומחרישה יחיל ודומם. ↩︎

שב כבתחלה – לחזור לקדמותה. ↩︎

על מה – שמא צ"ל עלמה בתיבה אחת. ↩︎

אהובה – זו כנסת ישראל, עדה"כ בירמי' לא ב. תסלד בחילה – תכאב בחיל ורעדה. ↩︎

שואלת וכו' – עדה"כ איוב כא, כט. ↩︎

אשכל כפר – זה כנוי להקב"ה. עיין ר"א אבן עזרא לשיר השירים א, יד. ועיין זהר שמות דף כז ע"ב. שר מלכים – שהוא שורר על המלכים. ↩︎

יחפיר חמה – ש–ה יחפיר חמה, יחפיר חמה. ↩︎

מאיר מחשכים – עדה"כ שמואל ב כב, כט, והוא כינוי להקב"ה שהוא מביא אור הגאולה ליושבים בחשכת הגלות. יחפיר חמה – עדה"כ ישעי' כד, כג. ↩︎

רב זמן וכו' – זה זמן רב שברח הדוד מתוך חיקה של רעיתו. ולשון דוגמא הוא, והכוונה שעזב הקב"ה את עמו ישראל. ↩︎

ולמאור – ז ולמאד. ↩︎

ולמאור הלו – למאור אורתו (איוב כט, ג), והוא עניין גאולה וטובה. ↩︎

נפשה – ז נפשי. ↩︎

אל ימינו – אל גבורות ישע ימינו כמה נפשה שוקקה. ↩︎

[הערה לשורות 12 ו־13 – הערת פב"י] אם תראו וכו' חולת אהבה אני – עפ"י שיר השירים ה, ח: אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. נדד – אשר נדד.

[נראה שבטקסט של השיר חסרות 2 שורות (13 ו־14) של השיר וההערות הבאות מתיחסות אליהן–הערת פב"י]:

(לשורה 13): לו – ש–ה לי.

(לשורה 14): לא רוחמה – ז לא כל הנשמה. תיבות “כל הנשמה” העתיק הסופר בטעות משורה 17, ומחק תיבת “הנשמה” וכתב מעליה תיבת "רוחמה, ותיבת “כל” שלפניה שכח למחוק.

(לשורה 14): הוא ירפאני – מחולת אהבתי על ידי שישוב אלי. דלה לא רוחמה – אותי שאני דלה ולא רוחמה (הושע ב, כה). ↩︎

לעושה אורים – (תהלים קלו, ז) להקב"ה שהוא עושה אורים של גאולה. רב כל מחולל – והוא הרבון שברא הכל (משלי כו, י). ↩︎

שירים – ש–ה שרים. ↩︎

תהלל – ש–ה תיבה זו כתובה למעלה מן השורה, ובשורה היה כתוב: תמלל או תחולל. ↩︎

תהלל וכו' – עדה"כ בתהלים ק"ג, ו. ↩︎

לו – ש–ה לי. לא רוחמה – ז לא כל הנשמה. תיבות “כל הנשמה” העתיק הסופר בטעות משורה 17 ומחק תיבת “הנשמה” וכתב מעליה תיבת “רוחמה”, ותיבת “כל” שלפניה שכח למחוק. ↩︎

כל הנשמה וכו' – הוא לשון הפסוק הנ"ל. ↩︎

כ"י א 9, ד 96, ש–ב דף עג ע"ב סי' לו, ש–ה דף 319 ע"א סי' מ. ד' י' 3653. ונוסח פתיחתו: יקרא דרור דוד מור דרור. והוא מציין את סימנו: ישראל בן משה. ובמקורות שלנו סימנו: ישראל. כנראה חסר סופו אצלנו, וכן מעיר דאווידזאן על כ"י ש–ב, ש–ה, בכ"י ד, ש–ב, ש–ה באה בראשו כתובת: פזמון לחן נאבה. ובכ"י א כתוב בראש העמוד שם הלחן: נאוה. ↩︎

“שָׁבְעָה” במקור המודפס – הערת פב"י. ↩︎

אלי – ש–ה אל. אלי דרור – ד חסר. ↩︎

ויקרא דרור – עדה"כ ויקרא כה, י: וקראתם דרור בארץ. ראש מר דרור – הוא כינוי להקב"ה, עפ"י הזהר ויקרא דף ג' ע"ב (רעיא מהימנא); בשמים ראש, אינון דרועא ימינא בירכא ימינא. אלי דרור – לצפור דרור. עיין תהלים פד, ד: גם צפור מצאה בית דרור קן לה. ופירש רד"ק: צפור דרור הוא משל על כנסת ישראל. בחרוז משולש כזה של תיבות “דרור” חרז המשורר בשירו “יונה תכסוף אל צירה”, “ספונות” ה' עמ' רכד, שו' 3–4. שבעה נדוד – עדה"כ איוב ז, ד: ושבעתי נדדים. ↩︎

אהללה שם – עדה"כ תהלים סט, יג; קמה, ב. ↩︎

יומי – א ימי. ↩︎

שלח לה ציר – שליח, את מלך המשיח שיבא משמך אליה לגאלה. ירפא לה ציר – את ציריה וחבליה. דלתה על ציר תסובב – שיהיו נכנסים ויוצאים בביתה. והוא דוגמא לישוב העומד בנוי. בשלושה חרוזים אלה של “ציר” חרז המשורר בשירו “יה סעדי”, “ספונות” ה' עמ' רכג, שו' 7. ↩︎

שלח לה – ד שלח לי. דוד – ש–ב דדו. אהללה – ד אהללה שם. וכן ש–ב כאן וגם בשורות 4, 5. ש–ה אהללה שם מחוללי חי יומי ולילי, כאן וגם בשורות 4, 5. – ↩︎

בפי הבת – ד, ש–ב, ש–ה בפיה בת. טוב – א הטוב. תמדוד – ש–ה תמדוד דוד. ↩︎

רחם נא בת – את בתך, זו כנסת ישראל עפ"י ישעי' כב, ד: בת עמי. וכיוצא בזה אמר המשורר בשירו “יה סעדי”, “ספונות” ה' עמ' רכג, שו' 13: נא הצמח ציץ לבת. לעין כל בת – לעין כל אומה הבא את הגאולה לבת עמך לישראל. והאומות קרויות בנות, בשיה"ש ו, ט: ראוה בנות ויאשרוה, עי' רש"י. בפי הבת – במידת הבת שהיא מידה גסה, שהבת מחזקת שלוש סאין. ואומר המשורר שבשעת הגאולה תיטיב לבנו הרבה ותמדוד לנו יין הטוב במידה גדולה. ↩︎

צר לה – ש–ב צר בה, ד צבא. כידוד – ש–ה כי דוד. ש–ב נדוד. ↩︎

אל עליון רב – אל עליון גדול. שור – ראה. צר לה – האויב שלה. רב לה זמן רב – עושה מריבה עמה זמן מרובה. בה איש כידוד – בה בוערים כידודי אש, עדה"כ איוב מא, יא. והכוונה לאש הצרות הבוערת בלבה של כנסת ישראל. ↩︎

כ"י ב 5 סי' ה. ש–ב 39 סי' ד. ש–ג 284 סי' ד. ד', י' 731. סימן ישראל. בכ"י ב כתובת: פזמון נאה לחן מין קאשה ג’ישמי ג’יניס, תורקי, מאהור. ש–ג פזמון אחר לחן מין קאשה ג’ישמי גיניס. טורקי מאהור. ש–ב פזמון לחן טורקי מאהור. ↩︎

יה – ש–ב יד. ↩︎

אל סלעי ומצודתי – עדה"כ תהלים מב, י; שם יח, ג. זכר וכו' – זכר את אברהם שעקד את יצחק בנו (בראשית כב). ↩︎

תוקד – ב תוקד. יה אל, וכן באות שתי תיבות אלו בכ"י ב לאחר כל מחרוזת. ↩︎

השב שביתי – השב את ישראל השבויים בגלות, עד אן – עד מתי (איוב ח, ב). אש נדוד – כלומר צער הגלות. ↩︎

קול – ש–ג כל. ניחר – ש–ג כיחד. ↩︎

דל – אלו ישראל הדלים, עדה"כ צפניה ג, יב. לשחר פניך – עדה"כ משלי ז, טו. וגרונו נחר – עדה"כ תהלים סט, ד. ↩︎

שביו – ב שבוי. מהם – ש–ג מהר. ↩︎

איש אחד וכו' – עדה"כ במדבר לא, מט. ↩︎

אנחתו – ש–ג אנחתי. ↩︎

קול שועת – עדה"כ ירמי' ח, יט. נבדל מכל עם – עדה"כ ויקרא כ, כד. ↩︎

ביתך – זה בית הכנסת. על דלתיך וכו' – עי' ברכות ח, א: כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה, קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי, אמר ר' אחא ברבי חנינא מאי קראה (משלי ח, לד) אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתותי יום יום וגו'. ↩︎

דל – דלת. ↩︎

וסביב – בסוגר זה חסרה תנועה, ושצ"ל: וְסָביב. ↩︎

עקר – ש–ג פקד. את – ש–ב בת. ↩︎

עקר ועקרה – אלו ישראל, שכנסת ישראל נקראה עקרה. עי' ישעי' נד, א: רני עקרה לא ילדה, ועי' בברכות י, א: מאי עקרה לא ילדה, רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה וכו'. כאז וכו' – עדה"כ בראשית כא, א. ↩︎

כ"י ב 81 סי' טס; ג 43, ד 20 סי' לז שתי המחרוזות הראשונות; ו 22 סי' פב; ש–ג 31 סי' נה; ש–ה 98 סי' ס. ד' י' 829. סימן ישראל כפול. בכ"י ב כתובת: פזמון אחר לחן גייל דיל ביר סיניגלי איג’ילוס, טורקי, חוסייני. ד פזמון לחן חוסייני. ו פזמון נאה לחן חוסיני. ש–ג פזמון נאה לחן גייל דילביר שיגיטי עימי איג’ילוס, תורקי, חוסייני. ש–ה פזמון נאה לחן גיל דילביר שיגוטו עימי איג’ילוס, טורקי, חוסיני. ↩︎

הדבר – נהג בן עולה תחתי (עדה"כ תהלים מז, ד). עם הלום – אלו ישראל שהם הלומים ומוכים. ↩︎

רב – ב ליתא. ואלום – ב, ד, ש–ג וחלום. ↩︎

שים לב וכו' – לבם של ישראל שמחלתו רבה שימהו בריא אולם (תהלים עג, ד). ↩︎

דר – ב דל. ↩︎

ראה – את ישראל הדרים בגולה שהם נאלמים ובלומים מלריב ריבם. ↩︎

חוש – ו חיש. ↩︎

מוראה נגאלה – זו ירושלים שהוא מלוכלכה ומאוסה, עדה"כ צפניה ג, א. חיש – מהר והבא לה ימי שילומים וגמול טוב. ↩︎

חוס – ג, ד, ש–ג חוש. ש–ה נוסף: ראה דר. לב אנון חוס – ו ימי שילום; ב, ג ליתא, וכן לא בשו' 10, 15, 20. ↩︎

חוס – על ישראל שלבם אנון ואבל. ↩︎

שמח – את ישראל שלבם נדכה. ↩︎

נדכה – ו נדכא. ↩︎

דמעתו מפכה – הוא ישראל מפכה ומקר את דמעותיו הרבים כמי מעינים. ↩︎

מונים – אונסים אלו אויבי ישראל. רזה וכחוש – כמו שנאמר (שופטים ו, ו): וידל ישראל מאד. ↩︎

ג – ליתא. חוס – ד חוש. ש–ה נוסף: דמעתו. ש–ג נוסף: דמעתו מפכה. ↩︎

ריב את ריב עם זוחל – עדה"כ ירמי' נ, לד. זוחל – ירא, עדה"כ איוב לב, ו. בשמך נקראים – עדה"כ דבהי"ב ז, יד. ↩︎

בוחל – מואס. דלים – עדה"כ צפניה ג. יב. ↩︎

מה כחי אייחל – עדה"כ איוב ו, יא. רם על כל גויים – עדה"כ תהלים קיג, ד. עי' ברכות נז, ע"ב. ↩︎

אם בשרי נחוש – עדה"כ איוב ו, יב. ↩︎

חוס – ש–ג חוש. ש–ג, ש–ה נוסף: מה כחי. ↩︎

אל וכו' – את האל שהוא דודי ואוהבהו. ↩︎

ישעה – יפנה וישמע. קול שועתי – עדה"כ ש"ב כב, ז. יום אקרא – עדה"ב תהלים קב, ג. ↩︎

יקבץ וכו' – עדה"כ דברים ל, ג; ירמי' ל, י. ↩︎

ואת מעשהו – את מעשיו, ואת פעל ידיו אלו בניו, עדה"כ ישעי' מה, יא. ↩︎

יחוס – ש–ה יחוש. ↩︎

חוס – ש–ג חוש. ש–ג, ש–ה נוסף: יקבוץ צאן. ↩︎

כ"י ה 29 סי' ב; ש–ב 105 סי' רצה, בשני כ"י אלה באה המחרוזת הראשונה בלבד. ז 47 סי' א; ש–ג 219 סי' ב'; ש–ה 337. ד', י' 248. סימן ישראל. בכ"י ה כתובת: פזמון נאה לחן זונבלי. ז פזמון נאה לחן נייגי דוגדורדי בייאלי, טורקי, זונבולי. ש–ב פיוט לחן טורקי זונבולי. ש–ג פיוט נאה לחן ניני דוגדורי, תורקי, זונבולי. ש–ה פיוט נאה לחן גיולדי זונבולי. ↩︎

יגל – ש–ה יגיל. ישראל – ש–ה ישראל ישראל. ↩︎

נצח ישראל – זה הקב"ה, עדה"כ ש"א טו, כט. ועיין רש"י שם. ↩︎

ונצח – ש–ב ורצח. מדיחו – ש–ב מנוחו. ↩︎

ונצח עמו – ודם עמו עדה"כ ישעי' סג, ג. ↩︎

נתץ – ש–ה נתץ נתץ, ז נתש. ↩︎

יתצהו לנצח – יהרסנו ויעמדו הריסותיו לעולמים. עדה"כ תהלים נב, ז. כי נתץ וכו' – כלומר שהחריב מזבחו ומקדשו. עדה"כ שופטים, ו, לא. ↩︎

וירם – ש–ה וירים. למלכו – ש–ג למלכות. משיחו – ה משיחו, יתן; ש–ה יתן אל, ושתי תיבות אלו באות בכ"י זה אחר כל מחרוזת. ↩︎

יתן אל עז וכו' – עדה"כ ש"א ב, י. ↩︎

פי – ש–ה כי. ↩︎

שפתי רננות וכו' – עדה"כ תהלים סג, ו. לבורא ניב – עדה"כ ישעי' נז, יט. ↩︎

לו – ז לא. ↩︎

נפשי נכספה – עדה"כ תהלים פד, ג. ↩︎

צור משגבי – כינוי לקב"ה עדה"כ דברים לב, ד; ש"ב כב, ג. רב מחולל כל – זה הקב"ה שברא את הכל. עדה"כ משלי כו, י ועיין רש"י שם. כל אמרתו צרופה – עדה"כ משלי ל, ה. ותיבת כל עולה לפניה ולאחריה. ↩︎

לברה – ש–ה לברא. ↩︎

הוא – הקב"ה. לברה יפה – לכנסת ישראל עדה"כ שיה"ש ו, י. עז ישועות משיחו – עדה"כ תהלים כח, ח. ↩︎

חולת – ש–ג חולה. ↩︎

רפואות תעלה – עדה"כ ירמי' ל, יג. העל – העלה. לבת – לכנסת ישראל שהוא חולת אהבתך, עדה"כ שיה"ש ב, ה. ↩︎

והשקה – ז והשקם; ש–ה והשקני. ↩︎

והקב"ה וכו' – עדה"כ ירמי' כה, טו; זכרי' יב, ב. לצר יבער שביבה – לאויבה אשר יבער שביבי אשה לשורפה, את בתך. ↩︎

יעשה – ז, ש–ג ועשה. לך חסד – ש–ג לה חסד; ש–ה חסד עם. עושה – ש–ג עשה. ↩︎

שרפים עומדים ממעל – כלומר, שלח מלאכים העומדים בשמי מעלה (ישעי' ו, ב) ויעמדו סביבה למגן לה. ↩︎

אהובה – את כנסת ישראל האהובה להקב"ה, הוא העושה חסד למשיחו (ש"ב כב, נא) יעשה גם לך חסד. ↩︎

כל עמים – על כל העמים. לה לוחמים – הלוחמים עליה. עדה"כ תהלים נו, ג. צוה – שתבוא עליהם. אימה ופחד – עדה"כ שמות טו, טז. ↩︎

ובנה ביתה – את בית המקדש עדה"כ תהלים עח, סט. ושמא הכוונה לארץ ישראל. רועה אחד – זה מלך המשיח. עדה"כ יחזקאל לד, כג. ↩︎

ברזל וכו' – עדה"כ משלי כז, יז. ופירושו כאן בהרבה כלי ברזל יחדו יערוץ את אויביהם של ישראל הקמים עליהם. ד"א האויבים והקמים לוטשים זה את זה כמו ברזל בברזל. ↩︎

אל – ש–ה ה'. ↩︎

ללאומים וכו' – האויבים הם הלאומים אשר נוסדו יחד וכו'. עדה"כ תהלים ב, ב. ↩︎

אל יחתו וכו' – ש–ג, ש–ה ליתא. ↩︎

אל יחתו – עדה"כ שמ"א ב, י: ה' יחתו מריביו וגו' ידין אפסי ארץ וגו'. ↩︎

כ"י ד 139 סי' יט, ז 56 סי' יז, ש–ב 104, ש–ג 236 סי' יח. ש–ה 347. בכ"י ד, ש–ב, ש–ה באו שתי המחרוזות הראשונות בלבד. ד', י' 234. סימן ישראל כפול. בכ"י ד כתובת: פזמון לחן זנבולי. ז פזמון אחר לחן שמאהי זנבולי. ש–ג פזמון נאה לחן זנבולי. ש–ה פזמון נאה לחן אוגדול (או: אוגרול) פשריף זנבולי. ↩︎

ולא – ד בלא. ↩︎

יגורו עלי עזים וכו' – עדה"כ תהלים נט, ד. נגדי ירוצון – עדה"כ שם שם. ה: בלי עון ירוצון. ↩︎

הקשב קול – ד הקשב, ש–ה הקשיבה. ↩︎

שובה שבותי – עדה"כ שם קכו, ד. הקשב וכו' – עדה"כ שם ה. ג. מעינות ישעך יפוצון – עדה"כ ישעי' יב, ג; משלי ה, טז. ↩︎

ורוגז – ד ורועז. ↩︎

למען וכו' – עדה"כ תהלים ס, ז. ↩︎

ממקומה – הברת “מה” נמשכת עם הסוגר מטעם המשקל. בכ"י ש–ג כתובה תיבת “הם” בסוגר לאחר “ועמודיה”. ↩︎

המרגיז ארץ וכו' – עדה"כ איוב ט, ו. ↩︎

משאלי – ש–ב ליתא, ובכ"י ש–ה חסר הטור כולו ובמקומו באות התיבות אל חי. ובכ"י ש–ג בא טור זה בסוף כל מחרוזת. ↩︎

להפליא לי פלא – עדה"כ ישע' כט, יד. ↩︎

כבשה – ד רעיה. ↩︎

שבר וכו' – עדה"כ תהלים י, טו. כבשה חלושה – זו כנסת ישראל. עיין במדבר רבא ד, ה: ישראל נקראו שה, שנאמר (ירמי' נ, יז): שה פזורה ישראל. ↩︎

לא לו – ד ליתא. מתעבר – ד, ש–ה ומתעבר. ↩︎

עובר מתעבר – עדה"כ במשלי כו, יז. תחלפהו קשת נחושה – עדה"כ איוב כ, כד. ↩︎

קום – ז גום, ש–ה ליתא. ↩︎

ידידי – זה הקב"ה, עדה"כ ישעי' ה, א. לעזרתי חושה – עדה"כ תהלים כב, כ. ↩︎

אויבים אכלו שור בת יקושה – ש–ה אויבי בת יקושה אכלו. מכרו – ש–ה ומכרו. החי ומת יחצון – ד וגם את המת יחצון, ש–ה אחיה ומתיאצון. ↩︎

שור – ראה. בת יקושה – זו כנסת ישראל, והשור ר"ל רכושה. מכרו וכו' – עדה"כ שמות כא, לה, והכוונה שהאויבים גזלו מישראל את קנינם. ↩︎

רוח נכון – עדה"כ תהלים נא, יב. רוח נדיבה וכו' – עדה"כ שם שם, יד. ↩︎

מערכי לבי – סדרי מחשבות לבי. עדה"כ משלי טז, א. ולהתשיר – להביא תשורה. והוא לשון הפייטנים הראשונים. ועניינו על דרך נדבות פי (תהלים קיט, קח), שפירש רד"ק: התפילות והתהילות שאני אומר לפניך ברוח נדיבה. ↩︎

תאותי – ז תאון. שפתי – ז שפפי. רנני – ז רגש. וזמיר – ז וזמר, כ"י ניו־יורק 15027: ושפתי. בסוף טור זה באה בכ"י ד, ז, ש–ה תיבת גואלי. ובכ"י ש–ב גואלי אל חי. ↩︎

תשורת תאות – כמו: תשורה תאות, ופירושו תשורה ראויה והגונה. ↩︎

המוני – המון בית ישראל. מכוני – זה בית המקדש, עדה"כ מלכים א ח, יג. ובית מכוני פירושו מקום מקדשי, כלומר ארץ ישראל. כגבורים וכו' – עדה"כ יואל ב, ז. ↩︎

אל למושעות – עדה"כ תהלים סח, כא. היה לי לישועה – עדה"כ שמות טו, ב. אל עם – כלומר הישועה שבקשתי לי כוונתי ישועה לעם המייחל אליך. ↩︎

ולעבד נלאה – זה עם ישראל שהוא נלאה מעבדותו לעמים. ↩︎

וזלות – ז זלות. ↩︎

תנתק יתד תקועה – תנתק את היתרים ותעקור את היתד התקועה של אהלי העמים המשתעבדים לישראל. והכוונה שתחריב את ארצותיהם. סביב תתהלך – עדה"כ תהלים יב, ט. ופירושו: התהלך סביב לעמים להחריבם, שכן בהתרומם הרשעים זולות לעולם. עי' פירוש רש"י לתהלים שם ופירוש רד"ק וספר השרשים לרד"ק שרש זלל. ↩︎

ולשוכני ארץ – עדה"כ ישעי' יח, ג. ופירושו: ולישראל השוכנים בשפלות לארץ. ישני עפר וכו' – עדה"כ דניאל יב, ב. והכוונה לישראל שהם בגלות, כדברי הפירוש שהביא ר"א אבן־עזרא בדניאל שם. ↩︎

כ"י ג 168, ט 103 המחרוזת הראשונה בלבד; ד 86 סי' ד שתי המחרוזות הראשונות; ש–ב 65 שלש המחרוזות הראשונות; ש–ה 303 סי' ה. ד', י' 4064. סימן ישראל. בכ"י ג כתובת: פזמון נאה לחן נאבה; ד פזמון לחן נאבה; ש–ב פזמון נאה לחן טורקי, נאבה; ש–ג פזמון נאה לחן דוד אטביני איי רובאן תורקי נאבה; ש–ה פזמון נאה לחן דור איטיביגי איי רובאן, טורקי, נאבה. ↩︎

נח – ט, ש–ה נא. מתגרת – ש–ב מגרת. צר – ג רד [צ"ל רת] צר. ↩︎

ישכון וכו' – עדה"כ דברים לג, כח. צר – אויב. ↩︎

מאור צר – ג צר, אור צר. ↩︎

צור גואלו – הקב"ה, עדה"כ תהלים יט, טו. ופירושו: ה' צור ישראל וגואלו יזריח את הלו (איוב כט, ג), כלומר את אורו של ישראל. כמו מאור צר – כמו מאוד החמה (עיין ר' אברהם אבן עזרא לישעי' ה, ל, ורד"ק שם). ועיין בשיר “יה אראה” סי' כג שורה 1. ↩︎

דר בין דרדר – ש–ה על הכתב של הקולמוס הראשון הועבר קולמוס שני ונסגר בסוגר, לפי שהתיבות יצאו צפופות, ונכתב עוד פעם אחת בצד ימין. חותם צר – ג, ט, ש–ב, ש–ה חותם צר, תם צר. ↩︎

דר בין דרדר – אלו ישראל הדרים בין אויביהם המשולים לדרדרים וחוחים, ועיין שיר השירים רבא ב, ב לפסוק כשושנה בין החוחים. סגור חותם צר – עדה"כ איוב מא, ז. ופירושו שישראל כלואים בגלות וחתומים שם בחותם צר והדוק בלא יכלו יצאו משם. ↩︎

צרתם – ש–ב, ש–ג, ש–ה צרתו. לאחר מחרוזת זו בא בכ"י ג יגאלנו דוד. ש–ג, ש–ה כאן ובסוף כל מחרוזת: יגאלנו. ↩︎

יגאלנו – את ישראל. דוד – זה הקב"ה עדה"כ שיה"ש ה, י. בכל צרתם וכו' – עדה"כ ישעי' סג ט. צר – צרה. ↩︎

מליל – ש–ב מלל. הילל – ש–ב הלל; ש–ב, ש–ה הליל. ↩︎

שומר וכו' – עדה"כ ישעי' כא, יא, ופירושו: כל לילה של הגלות ישראל שומרים ומצפים. עד אור הילל וכו' – עד שיזרח יפעתו של אור השחר. ↩︎

לו – ד, ש–ב לי. ↩︎

יראה – כיוון שיראה ישראל. אור שחר – אור הגאולה. ↩︎

היא – ש–ה היה. יפרח – ש–ג יפרח, יפרח. ↩︎

עד בור תקוה – עד שלא תעמוד תקוותו על בוריה, יוסיף וידווה. ↩︎

עם כל – ד כל עם. ↩︎

עם כל רודה אותו – את עם ישראל שהכל רודים בו. וצר – ומועקה. ↩︎

רגלי מבשר – עדה"כ נב, ז. מגיד וכו' – המגלה את הדבר שמייחלים לו, זו הגאולה. פשר דבר – עדה"כ קהלת ח, א. ↩︎

אותותי – ש–ה איתותי. ↩︎

יחיש אותותי – ימהר להביא אותות ומופתי הגאולה. מתי קץ גלות החל – עדה"כ דניאל יב, ו; עובדיה כ. ↩︎

ומאח ירא – ש–ה בקולמוס שני, והכתוב בקולמוס ראשון מחוק. וזוחל – ש–ב, ש–ג, ש–ה וזוחל, זוחל. ↩︎

הוא בוער כאח נוד – ישראל נשרף בנודו ובוער כאח וכמדורה. ומאח – מאחיו הוא ירא. ומי הוא אחיו הוא הולך ומפרש בבית שלאחריו: אדום. ↩︎

אדום ועשו – אדום הוא עשו. פרסות סוסיו נחשבו כצר – עדה"כ ישעי' ה, כח. כצר – כצור וכסלע לקושי. ↩︎

אביון – זה ישראל, עדה"כ ישעי' מא, יז, ועי' רד"ק שם. במכון ציון – עדה"כ ישעי' ד, ה. כירחי קדם – עדה"כ איוב כט, ב. ↩︎

ויקבץ צאנו – עדה"כ ירמי' כג, ג. מעונו – זו ציון, עדה"כ תהלים עו, ג. יפקדם – יעבירם על יד מונה. ↩︎

יעמידם – ש–ג יעמידם מי דם. ש–ה יעמדם מידם. ↩︎

אולם – הוא כנוי לכל בית המקדש. כימי עולם – עדה"כ עמוס ט, יא: ובניתיה כימי עולם. יעמידם – את ישראל. ↩︎

מרום שמיו – יוריד את בית המקדש. צר – יצר. ↩︎

כ"י ב 83 סי' אע, 100, ג 74, ד 26 סי' נב, ו 33 ק. ש–ג 34 סי' נח, ש–ה 100 סי' סג. ד' י' 1245. סימן ישראל בן משה. בכ"י ב 83 כתובת: פיוט אחר לחן שמאהו חוסייני. ד פזמון לחן חוסייני. ו פזמון נאה לחן חוסייני. ש–ג, ש–ה פזמון נאה לחן שמאהי חוסייני. ↩︎

יהי פסת בר – עדה"כ תהלים עב, טז. לבר – לישראל. אל אביו – שבשמים. קורא – ומשווע. ↩︎

נתעב – ב 100 נתעם. ↩︎

וצר – ואילו אויבו הנתעב. קרואים קורא – מזמן קרואים לסעודה. ↩︎

ירדף – ב 83, 100, ש–ג, ש–ה לרדוף. ↩︎

נשר – כלומר אויב הלהוט לטרוף את ישראל. כאשר ירדוף הקורא – עדה"כ שמואל א כו, כ, ופירש רד"ק: כאשר ירדוף הרודף את הקורא, והקורא הוא עוף. ↩︎

לאחר טור זה בא בכ"י ג, ש–ה: אל ציון, וכן לאחר טור 8. ↩︎

הישיר חיש מבשר – הולך בדרך הישרה את המבשר לציון שיכריזם ויודיע לה טובה ודרור. ↩︎

בן דוד – זה המשיח. אדון – שהוא אדון אשר אתם מבקשים, עדה"כ מלאכי ג, א ופירוש רד"ק שם. ושמא יש לנקד “אשר” ראשון: אַשֵּׁר ופירושו חַזֵּק. ↩︎

כליון – ג בזיון. ↩︎

טור זה ושלאחריו חסר בכ"י ב 100. ↩︎

שפרירו – עדה"כ ירמי' מג, י ופירשו רש"י ורד"ק: אהלו. מפח ומוקשים – יהא שפרירו מגן לעיר. ↩︎

המורה – ש–ג, ש–ה המורא; ב 83 המוריה. בסוף הפיוט בא בכ"י ב 83: הוד והדר. ↩︎

במקדשים – בבית המקדש שיעמוד במקום המקדשים הראשונים. ובהר המורה – זה הר המוריה. ↩︎

כ"י ד 144 סי' ט', שמונה הטורים הראשונים בלבד. ז 84 סי' יג. ש–ג 214 סי' יא, ש–ה 290 סי' יא. ד' י 191. בכ"י ז באה כתובת: פזמון אחר לחן ניול סיני אולדי פריינו טורקי בוסאליק. בכ"י ש–ג כתובת: פזמון נאה לחן בוסליק, ובכ"י ש–ה כתובת: פזמון נאה לחן בוסליק. ↩︎

בדלת תשע תנועות. נפשי – ש–ה נפשו. ולבבי – ש–ה ולבבו. ↩︎

יגדל אל חי – ע"ד לשון הפיוט “יגדל אלהים חי”. נפשי בידו – עדה"כ איוב יב, י: אשר בידו נפש כל חי. ומלת חי שבשיר גם עליה המקרא מרמז. ולבבי וכו' – עדה"כ תהל' כח ז: בו בטח לבי. ועיין שם נז, ב. ↩︎

סמר וכו' – עדה"כ תהל' קיט, קכ: סמר מפחדך בשרי. מנוסו – עדה"כ שמואל ב כב, ג. ↩︎

דל – ד שם. ↩︎

עושה נפלאות לבדו – עדה"כ תהלים עב, יח. דל נסו – הוא מרים לו נסו הנופל. ↩︎

בנסו – ש–ה בנסו. כי אפילו. בכ"י ש–ג “כי אפילו”, בסוף מחרוזת זו ובשאר כל המחרוזות. ↩︎

אפילו בעל הנס וכו' – נדה לא ע"א. והוא נדרש שם על הכתוב: עושה נפלאות לבדו, שנזכר למעלה. ↩︎

שומר חסד וכו' – על דרך הכתוב בדברים ז, ט. ↩︎

נסוגים – ז נס נגים. ↩︎

משלם וכו' – עדה"כ ישעי' סו, ו. נסוגים – הנסוגים מלילך בדרכי ה'. ↩︎

לו – ז לא ש–ג ש–ה לי. ניביו – ש–ה ניבו. ↩︎

לו – אשר אל הקב"ה. יערך ניביו – יסדר דברי תפילתו. אשרי נוצרי עדותיו – עדה"כ תהלים קיט, ב. ↩︎

ימותיו – ד שנותיו. בכוסו בכעסו – ז וכוסו ובכעסו. ש–ג וכוסו וכעסו. ↩︎

לשמו יודה וכו' – עדה"כ תהלים ל, יג. בכיסו וכו' – עיין עירובין סה, ע"ב. ↩︎

בעודי – עדה"כ תהלים קמו, ב. לשם נפשי בחיים – זה הקב"ה. עדה"כ תהלים סו, ט. ↩︎

אשירה נא לידידי – עדה"כ ישעיה ה, א. הוא יטה וכו' – עדה"כ תהלים קטז, ב. ↩︎

יקבץ גדודי וכו' – עדה"כ יחזקאל כב, יט. ↩︎

ובמלכים פרעה וסוא – ש–ג ומלכם ש–ה למעלה מן השורה תלוי: ועל ים פרעה וסוא, ולמטה מן השורה כתוב: ובים פרעה וסוא. וכן כתוב גם מן הצד בהמשך השורה, ולאחר תיבת “ובים” כתובה תיבה כמין אותיות “בר”. ↩︎

אל שם וכו' – עדה"כ ירמי' לב כ. בפרעה – עדה"כ דברים ו, כב. ↩︎

נורא – ז לאחר תיבה זו תלויה למעלה מן השורה כמין תיבת “מאד”. ↩︎

אל נערץ וכו' – עדה"כ תהלים פט, ח. ↩︎

עירו – ש–ה עיר. ↩︎

תהלה ישים – עדה"כ ישעי' סב, ז. וכאז – כקדם בשעה שישראל היו שרויים בשלוה ושמחה ואור להם. יהל שביביו – יאיר מאוריו. ↩︎

כליל – ש–ה כלילי. ↩︎

כליל לאשים – הכול לשריפת אש. עפ"י זבחים פרק ה מ"ד. ↩︎

ועל קדקד וכו' – עדה"כ תהלים ז יז. מריביו – אלו אויביו. ↩︎

כ"י ב 113, סי' ז, ד 66, סי' לז, ש–ב 83. ש–ה 133 סי' ז, כמה וכמה תיבות יצאו מטושטשות מתחת יד המעתיק, והעביר עליהן קולמוס מעתיק אחר. ש–ח 105. ד' י' 459. סימן ישראל בן משה. בכ"י ב כתובת: פזמון נאה לחן שמאהי טורקי סאבה. ד: פזמון לחן סאבה. ש–ה פזמון נאה לחן סאבה. ↩︎

אזניכם – ש–ח אזנכם. ↩︎

אזניכם הטו – אלי. ולכו אלי הוד אל – ובקשו פניו. אענה – כך אענה ואומר. ↩︎

צללי נטו – ש–ה צלילי נעו ותיבת “נעו” כתובה בקולמוס שני, ולפניה כתובה תיבה מטושטשת. עד וכו' חונה – ש–ה כתוב בקולמוס שני על גבי הכתב הראשון. ↩︎

שמשי רד – כלו' פנה זיווי ממני. צללי נטו – עדה"כ ירמי' ו, ד. דוד – האוהב, כלומר הקב"ה (שיה"ש א, יג). אצלי חונה – כלומר ישרה שכינתו בקרבי. ↩︎

חיל – ב, חל, ש–ה נקוד חֵל. אויבי – ש–ה כתוב בקולמוס שני על הכתב הראשון. גוב גובי – ב נוב ניבי. ש–ה, נובי כתוב בקולמוס שני ולפניה כתובה תיבה מטושטשת. – ↩︎

ראשי וכו' – עדה"כ תהלים כז, ו. גוב גובי – מרובים כארבה לרוב. ↩︎

דר – דדר נעלה, ש–ב נעלה. עם – ב, ש–ה עול. בקולמוס שני על הכתב הראשון. קווי – ד, ש–ח קויי, ש–ה קויי, אל דר. ↩︎

חן – את לבו הדווה של עם ישראל הקווים לשמך. ↩︎

למים – ד, ש–ב כמים. ↩︎

שור לב – ראה את לבי. היה – אשר רפתה רוחו והיה למים עדה"כ יהושע ז, ה. ↩︎

אפים – ב, ש–ב, ש–ח על אפים. ש–ה אפים, אל נעלה. ↩︎

אשתחוה וכו' – עדה"כ יהושע מב, ו. ↩︎

בין – ב, ש–ב בן. ישוטטו – ד שוטטו. ↩︎

בין סוד – בין חבורות. ↩︎

תשאר – ד תשאיר. ↩︎

לא תשאר וכו' – עדה"כ שמות י, כו. ושמא יש לנקד תִּשָּׁאֵר, כמו במקרא. ↩︎

מחה – ד מהר. מאסמי מאשמי – ש–ה מאשמי (ספק: מאסמי) אשמי. ש–ב מאדמי. ↩︎

מאשמי – אשמי. ↩︎

חיש נאומי – ש–ה חיש ניחומי ניחומי. ש–ב, ש–ח חש ניחומי בימי. ד חי נאומי. ↩︎

שעה – פנה לתחנוני. חיש – מהר והמציא לי ניחומי. ↩︎

קדשך מן השמים – יד קדשיך משמים. ↩︎

הבט וכו' – עדה"כ ישעי' סג, טו. ↩︎

כפים – ש–ה כפים, אל נעלה. ↩︎

ממרט וממשך – זה עם ישראל, עדה"כ ישעי' יח, ז. נושא כפים – בתפילה אליך. ↩︎

כ"י ב 3 סי' ב, ש–ב 39 סי' ב, ש–ג 283. ד' י' ↩︎

סי' ישראל בן משה. בכ"י ב, ש–ג כתובת: פזמון נאה לחן אי מאהי הילל תורקי מאהור. ש–ב פזמון לחן טורקי מאהור.

חנון – ב חנון אל, וכן בשאר כל הטורים הזוגיים של הפזמון. ↩︎

חנון – הקב"ה עדה"כ שמות כב, כו. הללי – הילל שלי (ישעי' יד, יב) כלומר אורי ונוגהי, והוא כינוי להקב"ה עדה"כ תהלים כז, א: ה' אורי. אור לי ולילי – בין באור יומי ובין בלילי. עדה"כ מיכה ז, ח: כי אשב בחשך ה' אור לי. מחוללי דוד – כנויים להקב"ה עדה"כ משלי כו, י, עי' רש"י שם. שיה"ש א, יג. ↩︎

שור – ראה בשירם של ישראל שהם דלים ואמללים (צפניה ג, יב; נחמיה ג, לד). והיה לו מצוי – המצא לישראל והענה להם להושיעם. ↩︎

ולילי – ש–ג וללי, וכן בטורי 6, 8. ↩︎

בזוז – ש–ב בזוי. ↩︎

ריב ריבי – עדה"כ תהלים קיט, קנו. מחולל – שאני מחולל בזוז ושסוי, עדה"כ ישעי' מב, כב. ↩︎

מעלל – ב בין המי"ם והע"ין היתה כתובה עוד אות וו' או יו"ד ונמחקה. ש–ג מהלל. ↩︎

מעלל חטאה כסוי – מעשה חטא שהוא כסוי ונעלם ממני, שכן חטאתי בלא יודעים. עדה"כ תהלים לב, א. ↩︎

בכ"י ש–ג כתובות שתי הצלעות בהמשך אחד. ↩︎

בן אמתך – אומר המשורר אני עבדך בן אמתך. עדה"כ תהלים קטז, טז. לך וכו' – אליך ידרוש שתשלח פדות לעמך. ↩︎

אור וכו' דוד – ב, ש–ג ליתא, וכן ליתא בשאר הבתים הזוגיים של הפזמון מכאן ואילך. ורק בכ"י ש–ג כתובות בטור 16 התיבות אור לי. ↩︎

הוא – ש–ב ליתא. ↩︎

מזוזות ביתך וכו' – עדה"כ משלי ח, לד. ↩︎

אור וכו' דוד – ש–ב ליתא. ↩︎

שומר תקותך – שומר בלבו תקותו שהוא מקוה אליך. נורא ואיום – הקב"ה עדה"כ תהלים עו, ח. ↩︎

הללי ולילי דוד – ש–ב ליתא, וכן ליתא בטור 16. ↩︎

האל – ש–ב האר. כל – ש–ג תגי. בידך – ש–ב ביד בסוף הפיוט כתובות בכ"י ב התיבות: האל כל תבל. ↩︎

נשוי – נשוא, שאתה סובל את כל העולם. עי' בראשית רבא כב, יא: לעליונים ותחתונים אתה סובל. ↩︎

כ"י ד 138 סי' יז, ז 54 סי' י, ש–ב 102 רק שמונת הטורים הראשונים. ש–ג 234, סי' יז, ש–ה 347. ד' י' 290. סימן ישראל בן משה. בכ"י ד כתובת: פזמון לחן זונבולי, ז ש–ג: פזמון נאה לחן זונבולי, ש–ה פזמון נאהל חן טורקי זונבולי. ↩︎

למסבי – ש–ב למסובי. צבי נס – ש–ג כתוב בצלעית השניה. ש–ה תיבת “צבי” בצלעית הראשונה ותיבת נס בשניה. דוד נעים – ש–ה ליתא. ↩︎

יד לי וכו' – הבה לי ידך שאוכל להתחבר עם הצבי, זה מלך המשיח. ולשוב למסבי, זה בית המקדש, עי' זהר שמות דף טו, ע"ב: במסבו, בין כנפי הכרובים. דוד נעים – זה הקב"ה (שיה"ש א, יד). ↩︎

נס – ש–ג, ש–ה הנס. ↩︎

יבחן לבי – ותמצאני נאמן לפניך. ↩︎

בת – ד ליתא. ↩︎

גלה – כתר (מ"א ז, מב). בת – זו כנסת ישראל. תזעק כחולה – אשר תזעק כיולדה, עדה"כ ירמי' ד, לא. ↩︎

שבי – ש–ה שבי. ממעמקי שבי. יד לי. ↩︎

שבי – זו הגלות. ↩︎

רם – ז רב; ש–ה ראה. דלה ממצולה – ש–ה העלה תעלה חנון וחבוש לה, העתיק בטעות מטור 7. חנון – ש–ב ליתא. ד, ש–ג אנון. ש–ה חנון וחבוש לה. ↩︎

רם ונעלה – כינוי להקב"ה תהלים קלח, ו; שם מז, י. דלה ממצולה – העלה מעומקה של הגלות. ↩︎

תהמה – ד, ש–ב ש–ג יהמה. ↩︎

תהמה כלביא – את בתך זו כנסת ישראל ההומה וזועקת מגלותה כלביא. ↩︎

דלה לה – ז, ש–ב נעלה; ד, ש–ג לה ליתא. ↩︎

העלה תעלה – העלה ארוכה ורפאות תעלה. ↩︎

כאבי – ז, ש–ג כאבי, שים גולה. ש–ה לה. תהמה כלביא יד לי עם. ↩︎

שסוהו – ש–ג ליתא. ↩︎

בן־שועים – אלו ישראל, שהם בני אבות נכבדים. ↩︎

מרמס – ש–ג מרעים. כל – ש–ג מרמס. ↩︎

מרמס שמוהו – עדה"כ ישעי' י, ו. ↩︎

[הערה לשורות 11 ו־12 – הערת פב"י] ש–ה ליתא. ↩︎

מחרב – ש–ג ליתא. ↩︎

הצילה וכו' – עדה"כ תהלים כב, כא. אמללה – זו כנסת ישראל. ↩︎

לה – ש–ה ליתא. חֻללה – ש–ה הוללה. ↩︎

תזעק – ש–ג תזעק קול. בסוף הפיוט בא בכ"י ש–ג שים גולה. ש–ה תזעק. ↩︎

כ"י ב 42, סי' בכ. ש–ה 79, סי' כא. ש–ח 50, סי' נ. ד' י' 739. סימן ישראל בן משה. בכ"י ב כתובת: פזמון נאה לחן מצ’לום ערבי חוסייני. ש–ה: פזמון נאה לחן כינוס אינוס (?) אימנוס, טורקי, חוסייני. ש–ח אחר סי' ישראל בר משה לחן חוסייאיני. ↩︎

ברום – ש–ה ברב. ובכל – ש–ה ובקול. ↩︎

ברום חביון – שהוא אל מסתתר בעליונים. ובכל קצוות הארץ, כמו שנאמר (תהלים יט, ה) בכל הארץ צא קום ובקצה תבל מליהם (רד"ק לתהלים סה ט). קצוות – נקוד בנסמך לשם המשקל. ↩︎

שומע – ש–ה שוכן. אמתך – ש–ה אמתיך. ↩︎

לאנקת אביון – עדה"כ תהלים יב, ו. בן אמתך – כלומר עבדך, עדה"ב בתהלים קטז, טז: אני עבדך בן אמתך. ↩︎

רבת – ש–ה רבה. עזבו – ש–ח נכתב בשתי תיבות: עז בו, ונמחקו; ונכתב שנית בתיבה אחת. תורתך – ש–ח תורתיך. ↩︎

רבת שבעה נפשי – עדה"כ תהלים קכ, ו. הגיון אויבי, עדה"כ איכה ג, סב: שפתי קמי והגיונם. עזבו – אשר עזבו. ↩︎

בישועתך – ש–ח בישועתיך. ש–ה בישועתך. אל בשערי. ↩︎

בשערי בת ציון וכו' – עדה"כ תהלים ט, טו. ↩︎

דעת – ש–ה איש דעת. ↩︎

בן דעת וכו' – גם בן דעת ובן בינה בער וכסיל הוא מכדי שיוכל להשיג את עומק מחשבותיך. ↩︎

ריק – ש–ה רק, ש–ח רך. ↩︎

ונבער – שחכמתי מסולקת ממנו, מלשון בערתי הקדש מן הבית (דברים כו, יג). ↩︎

חשקתך – ש–ה, ש–ח חשקתיך. ↩︎

שרוף וכו' – אש אהבה בוערת בי, היא אש אהבתך. נבער – לשון בערה ודלקה. ↩︎

גואלי – ש–ח גואל. איש – ש–ה ליתא. אהבתך – ש–ח אהבתיך. ש–ה – אהבתיך. אל בשערי. ↩︎

כי נער וכו' – עדה"כ הושע יא, א. ↩︎

כ"י ג 133 ארבעת הבתים הראשונים בלבד; ד 122 סי' טז; ז 122 סי' ט. ט 26 ארבעת הטורים הראשונים בלבד, ש–ב 150; ש–ה 256 סי' יט; ש–ח 69 סי' כח. ד' י' 775. סימן ישראל בן משה. בכ"י ג כתובת: פזמון נאה לחן איראק. ד פזמון לחן איראק. ז, ש–ה פזמון נאה לחן ג’ראן באנדה אי כול כול טורקי איראק. ש–ח אחר סי' ישראל בר משה לחן תורקי ג’יהאן באנניה אי בולבול אירק. ↩︎

אור – ש–ב ליתא. וירח – ג ויריח. ש–ב ויחר. ↩︎

אור צר – אור החמה עדה"כ ישעי' לה, ל; ועיין ר"א אבן עזרא שם, ועי' בשיר “ישכן ישראל” בית 2. כי יהל וכו' – עדה"כ איוב לא, כו: אם אראה אור כי יהל וגו'. ואור האמור כאן המכוון לאור החמה (רש"י ורד"ק) ופירשו המשורר במלת “צר”, שאמר: אור צר כי יהל. ↩︎

שמיך – ג, ש–ה שמך; ש–ח שַׁמֵךָ. בערכם ג, ז, ט, ש–ה ספק: כערכם. הולך – ג, ש–ה, ש–ח הלך. ↩︎

שמיך אראה – עדה"כ תהלים ח, ד–ה: כי אראה שמיך וגו' מה אנוש כי תזכרנו. בערכם – שכנגד ערכם, מה ערכו של אדם ההולך למות. ↩︎

עלי – ד, ז על. ↩︎

רקעת וכו' – עדה"כ ישעי' מ, כב: וימתחם כאהל. על כל מחוז ופלך – על כל מקום שבעולם. ↩︎

עולם – ש–ה הוי"ו תלויה. כלו – ז כלם, ש–ח כלם. ויראך – ט, ש–ח יראך. לאחר מחרוזת זו בא בכ"י ד אל; ג, ש–ה אל עולם. ↩︎

מי לא וכו' – עדה"כ ירמי' י, יז. ↩︎

יקרתך – ד יקרך. ↩︎

יקרתך – נפשך, עדה"כ משלי ו, כו: נפש יקרה. מכל אלה – מכל הבריאה שברא הקב"ה. והוא עדה"כ ישעי' ס, ב. ↩︎

חצובה – החצובה מתחת כסא הכבוד. כמו שנאמר בזהר ויקרא דף כט ע"ב: כל הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד. ↩︎

שנאנים – ד שאננים. תחתיך – ד, ש–ב, ש–ה, ש–ח תחתך; במסיבה – ד חשובה. ש–ה הדלת כתובה שנית בקולמוס שני למטה מן הכתב הראשון שהוא מטושטש. ↩︎

שנאנים – מלאכים (תהלים סח, יח). במסיבה – בשמים. ועיין בשיר “מי אדון לנו” (“זמירות ישראל” מהדורת פריס־חורב ואברונין עמ' 285): מי כה' אלהינו המגביהי לשבת במסיבה. אף כי – ואין צריך לומר שהשמים וצבאם נופלים תחתיך. ↩︎

מלהעציבה – ז מלה עציבה. היא – ש–ב הוא. בסוף השיר בא בכ"י ש–ה אל עולם. ↩︎

מלהעציבה – את הנשמה בחטאים. כי היא וכו' – כמו שאמר תחילה בבית 6. כבודה וכו' – עדה"כ תהלים מה, יד. ↩︎

כ"י ד 96 סי' לא; ש–ב 73 סי' לה; ש–ג 192 סי' לט; ש–ה 319 סי' לט. ד' י' 2693. סימן ישראל בן משה. בכ"י ד כתובת: פזמון לחן נאבה. ש–ב: פזמון נאה לחן טורקי נאבה. ש–ג, ש–ה: פזמון נאה לחן אוג אוגלמיש, תורקי (ש–ה טורקי) נאבה. ↩︎

שלישי – ש–ה השלישי. ↩︎

יחייני מיומיים וכו' – עדה"כ הושע ו, ב. ויחייני, עניינו רפואה כמו עד חיותם (יהושע ה, ח) אם ארכו צרותי זמן רב, והוא משל יומים; בקרוב יביא לי ישועתו והוא משל ביום השלישי (רד"ק). ↩︎

וימתחם – ד ומתחם. ↩︎

שר – לפי עניינו הכוונה להקב"ה. נוטה כדק וכו' – עדה"כ ישעי' מ, כב. ↩︎

ארץ על – ד על הארץ ונסמן על התיבות הנקודות שהסדר הפוך. ש–ג, ש–ה הארץ על. מאז – ש–ה כתוב בקולמוס שני, והתיבה על הקולמוס הראשון מחוקה. ↩︎

רוקע ארץ וכו' – עדה"כ תהלים קלו, ו. מאז – משעה שברא הקב"ה את הארץ. לא המירה חוקים – לא שינתה את מידתה. ↩︎

לאחר מחרוזת ראשונה באה בכ"י ד תיבת אל; ש–ג, ש–ה אל חי, וכן לאחר טור 8. מקים – ד יקים. לשמו – ש–ג לשמי. ↩︎

רננו צדיקים – עדה"כ תהלים לג, א. ↩︎

הודו נגד עיניו – ד סודי עניניו. ↩︎

הודו – של הקב"ה. ↩︎

את – ד, ש–ב ליתא. פעל אל – ש–ה בקולמוס שני ובקולמוס ראשון פעולל, ונמחק; ש–ג פעולל. ד פעל; ש–ב פועל. ↩︎

מגיד מראשית וכו' – שיעורו: מגיד בשיר הגיוניו את אשר פעל אל מראשית. ישעי' מו, י. ↩︎

לו – ש–ב לי. רב – ד ליתא. במכמוניו – ש–ג במכמניו. ↩︎

יריק לו וכו' – עדה"כ מלאכי ג, י. במכמוניו – באוצרותיו. ↩︎

על מעניו – ד כל מעניו, ש–ב כל מעיניו; ש–ה בקולמוס שני, והכתוב בקולמוס ראשון מחוק. – מועז – ד מתניו. ↩︎

מועז – בעל עז, כלומר השונא, אותו יאסור בזיקים. ↩︎

כ"י ז 128 סי' כא, ש–ב 154, ש–ה 264 סי' לד. ד' א' 1884. סימן ישראל בן משה. בכ"י ז באה כתובת: פזמון אחר לחן איראק. ובכ"י ש–ה כתובת: פזמון נאה לחן איראק. גם בכ"י ש–ב הוא כתוב במדור של לחן איראק. ↩︎

עמי – ש–ה עמו. ↩︎

לאשר וכו' – למי שאהבת עמי בלבו אני אומר: הב גודל לאלהים. וגודל לאלהים הב הוא עדה"כ דברים לב ג: הבו גדל לאלהינו. ודבור זה משמש פתיחה לתפילת שמונה עשרה. ↩︎

להודות – ש–ב להודת. ↩︎

יאות יחיד – יאה גם ליחיד. ברב עם וכו' – לשון הכתוב במשלי יד, כח. ↩︎

אף – ז אך. ↩︎

שיר וכו' – וכן הקב"ה רוצה בשירו ובתפילתו של כל איש. אף אם יחיד וכו' – אפילו המתפלל יחיד – ובלבד שהוא הולך בדרך תמים. ↩︎

לקהל עם אנשי פלך – ש–ה כך בקולמוס אחר, ובקולמוס ראשון: לקהל עם כי (או פי) אנשי מלך, ונמחק כל זה. ↩︎

רק – אבל. שואל – מבקש. לקהל עם – שהקב"ה רוצה בתפילת הרבים, (איוב לו, ה): הן אל כביר ולא ימאס. כך נדרש בברכות ח' ע"א. לקָהל עם, בנפרד במקום נסמך: לִקְהַל עם. והוא עפ"י תהלים קז, לב. אנשי פלך – אנשים הנועדים בעדה. עיין נחמיה ג, ט: שר חצי פלך ירושלים, פירש"י: שר היה על חצי העם שבירושלים. ↩︎

רהב – ש–ה רהב, אומר אני. וכן חוזרות שתי התיבות הללו בכ"י זה גם בסוף שורה 9. ↩︎

אל לא ימאס תם – עדה"כ איוב ח, כ: הן אל לא ימאס תם. דל הלך – אפילו הוא הלך דל. קול רבים – קול תפילת צבור. רהב – חוזק (רד"ק לישעי' ל, ז). ↩︎

בן איש וכו' – הוא הדין במצוות שהמקיים שתיים ערכן עולה כמה מונים. ↩︎

שניה לה – בכ"י ש–ה כתובות שתי תיבות אלו בקולמוס אחר, ומה שנכתב בקולמוס ראשון נמחק. ובכ"י ז, ש–ב כתוב “לא” במקום לה. נַאוַה – כך מנוקד בכ"י ש– ה. ↩︎

שניה – מרגלית שנייה. תוסיף נאוה – ירבה נויה, של הראשונה או של השנייה. במעלות כוסף – במעלות החמדה, שתהא נחמדה הרבה יותר. ↩︎

היה ערכה – ז, ש–ב היא ערכה. ויש לנקד גירסתם: היא עָרָכָה ופירושו: היה ערכה. ↩︎

היה ערכה – תחילה. ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

קישוריוֹת חיצוניות (תיפתחנה בלשונית חדשה)

אין עדיין קישוריות מאושרות

& הצעת קישורית נוספת

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65358 יצירות מאת 3991 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

שמירת הטקסט לקובץ

שמירת היצירה לקובץ -

נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

פורמט לשמירה

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט לצפייה בדפדפן

DOCX מסמך לתוכנת וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים כולל קינדל

MOBI תבנית להתקנים ישנים יותר

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב

ODT מסמך ליברה-אופיס

KWIC קונקורדנציה בתבנית KWIC

- ביטול

ציטוט

ציטוט -

ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: פרויקט בן־יהודה הוא משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:

מירסקי, א'. (תשכ"ב). שירי נגר ובר נגר. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן־יהודה. נדלה בתאריך 2026-09-01. https://benyehuda.org/read/67654

MLA:

מירסקי, אהרן. "שירי נגר ובר נגר". פרויקט בן־יהודה. תשכ"ב. 2026-09-01. <https://benyehuda.org/read/67654>

ASA:

מירסקי, אהרן. תשכ"ב. "שירי נגר ובר נגר". פרויקט בן־יהודה. אוחזר בתאריך 2026-09-01. (https://benyehuda.org/read/67654)

מצאתי שגיאה

דיווח על מציאת שגיאה בדף -

הטקסט שסומן

) העתק למטה

- מחיקת טקסט וניקוי חלון ההגהה

יש להקליד כאן למטה את ההגהות, או ללחוץ על "העתק למטה" כדי להעתיק את הטקסט שנבחר ולתקן אותו ידנית למטה.

כתובת דואל רק לקבלת עדכון על הגהה זו

- ביטול

מהו שם המשפחה של המשורר הנחשב המשורר הלאומי? (שאלת אבטחה)

הצעת קישורית חדשה

כתובת אתר (URL)

סוג קישורית

תיאור הקישורית

מהו שם המשפחה של המשורר הנחשב המשורר הלאומי? (שאלת אבטחה)

הוספת תגית -

תודה שבחרת להציע תגית ליצירה. תגיות הן דרך נוספת לסווג יצירות ולסייע לאחרים לגלותן. אפשר להציע תגיות משלך או לבחור מרשימת תגיות קיימות.
לטובת הכלל, יש להקפיד על העקרונות הבאים: התגית לא נועדה להחליף איתור דרך שם יצירה, יוצר, סוגה, ושאר אופני החיפוש הקיימים ממילא; לכן אין טעם לתייג יצירה בשם היוצר, למשל. התגית צריכה להיות עובדתית (שסביר שלא תעורר מחלוקת) ולא התרשמותית. התגית אינה ביקורת או הבעת דיעה; לכן יש להימנע מתגיות כגון ״אהבתי״, ״משעמם״ וכדומה. תגיות מוצעות תיבדקנה בידי צוות האתר לפני שתוצגנה לכלל המשתמשים.
לפירוט מלא של כללי השימוש בתגיות T

הבנתי והסכמתי לעקרונות אלו.

דלג לפרק...

א. מה ראה רבי ישראל גאג'ארה לידבק בשירה ב. 'זמירות ישראל' מהדורת צפת ג. החילוקים בין מהדורת צפת ומהדורת ויניציאה