בשנים האחרונות כותב אסימוב פחות ופחות מד"ב, ומתרכז כמעט אך ורק במדע פופולרי. לכן יש עניין מיוחד בקוריוז המפתיע שלפנינו, שראה אור בארה"ב באוקטובר 80, והוא אולי הסיפור האחרון שכתב אסימוב עד כה. באשר ל’פואנטה' שבסוף הסיפר – מי שהבין אותה מתבקש לכתוב לנו…
* * *
היה זה דבר בלתי־רגיל עד מאוד, שפלוי ימצא את מותו על פני כדור־הארץ. הפלוים היו המעמד החברתי הגבוה ביותר על פני כוכב־הלכת שלהם (אשר שמו היה – ככל שגרונות ארציים יכלו להפיק את הצלילים הדרושים כדי לבטאו – ‘סורטיבקנסטרטה’), והיו למעשה בני־אלמוות.
בסופו של דבר כל פלוי סיים את חייו מרצון, כמובן, ואותו אחד שעליו נסב סיפורנו וויתר בגלל פרשיית־אהבים אומללה – אם אפשר לכנות פרשיית־אהבים מצב שבו על מנת לפרות ולהתרבות צריכים חמישה פלוים להתמכר למגע במשך שנה תמימה. אחרי נסיון של חודשים אחדים הסתבר לו שאין הוא מתאים למגע זה, והדבר שבר את לבבו – או יותר נכון את לבבותיו, שכן היו לו חמישה.
לכל הפלויים יש חמישה לבבות גדולים, והועלו השערות שזה מה שהופך אותם בעצם לבני־אלמוות.
מוד בריסקו, הרופאה־מנתחת המהוללת של כדור־הארץ, רצתה מאוד באותם לבבות.
“לא ייתכן שכל ההסבר הוא במספרם ובגודלם, ריי,” אמרה לאסיסטנט הראשי שלה. “מוכרח להיות כאן משהו פיסיולוגי או ביוכימי. אני חייבת להשיג אותם.”
“איני יודע אם נוכל לארגן זאת,” אמר ריי ג’ונסון. “שוחחתי עימו בכובד־ראש על העניין, בנסיון להתגבר על הטאבו החמור של הפלויים נגד ביתור גוויותיהם אחר המוות. היה עלי לפרוט על הנימה הטראגית המתעוררת בלב כל פלוי למחשבה על מוות כה־הרחק מביתו. ונאלצתי גם לשקר לו, מוד.”
“לשקר?”
“סיפרתי לו שאחרי מותו תינשא לכבודו קינת־אבל על ידי המקהלה המפורסמת בניצוחו של הארולד ג'. גאסנבאום. סיפרתי לו שעל פי האמונה הארצית הדבר יביא לידי כך שתמציתו הרוחנית תוסע באופן מיידי דרך העל־חלל, בחזרה אל כוכב מולדתו סורטיב־מה־שמו – בתנאי שיחתום על כתב־הרשאה שיתיר לך, מוד, לקבל את הלבבות שלו לשם מחקר מדעי.”
“אל תספר לי שהוא האמין בשטויות האלה!” אמרה מוד.
“טוב, את מכירה את הגישה המודרנית בנוגע לכיבוד המיתוסים והאמונות של ביננים זרים. זה לא היה מנומס מצידו לולא האמין לי. חוץ מזה, הפלויים חשים הערצה עמוקה למדע הארצי, ואני סבור שהחמיאה לו קצת העובדה שאנו מעוניינים כל־כך בלבבות שלו. הוא הבטיח לשקול את ההצעה. אני מקווה שיחליט מהר, כי אין לו סיכוי לחיות יותר מעוד יום־יומיים, ואנו חייבים לקבל את רשותו בהתאם לחוק הבין־כוכבי, והלבבות מוכרחים להיות טריים, ו… אה, הנה האיתות שלו.”
בלא שהיות ובלא־אומר חש ריי ג’ונסון פנימה.
“כן,” לחש, תוך שהוא מפעיל את מכשיר ההקלטה ההולוגראפי, למקרה שהפלוי יבקש להעניק את הסכמתו. גופו הגדול, המסוקס, דמוי־העץ, של הפלוי היה שרוע בלא־ניע על המיטה. העיניים הבולטות פרפרו (כל חמשתן), תוך שהן מזדקפות, כל אחת על מעין גבעול, ופונות לעברו של ריי. לקולו של הפלוי היה צליל מוזר, ושולי פיו הפעור העגול ונעדר־השפתיים לא זעו, אך המילים עוצבו באופן מושלם. עיניו התנועעו באופן שהביע הסכמה אצל הפלויים, כאשר אמר:
“מסור את לבבותי הגדולים למוד, ריי. בתר אותי למען המקהלה של הארולד. ספר לכל הפלויים של סורטיבקנסטרטה שבמהרה אהיה שם…”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות