הָיֹה הָיָה פַּאדִישַׁאה, אֲשֶׁר הִשְׁתַּעֲמֵם בְּבֵיתוֹ, וְהֶחְלִיט לָצֵאת לְמַסָּעוֹת עִם הַוֶּזִיר שֶׁלוֹ. לִפְנֵי צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ קָרָא לַוֶּזִיר שֶׁלוֹ וְאָמַר אֵלָיו: “כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְפַּרְסֵם דְּבַר צֵאתֵנוּ, תִּמְצָא לִי אָדָם הַדּוֹמֶה לִי בְּצוּרָתוֹ הַחִיצוֹנִית וְהוֹשֵׁב אוֹתוֹ עַל כִּסֶּא הַמַּלְכוּת”.

הַוֶּזִיר שָׁאַל כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִמְצֹא אָדָם שֶׁכָּזֶה. וְאָז הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ; “הָבָה נְשׁוֹטֵט בָּעִיר כַּמָּה יָמִים, וְאוּלַי נִמְצָא”.

וְאָכֵן, הֵם הִתְחַפְּשׂוּ וְיָצְאוּ לְבַצֵּע אֶת מְשִׂימָתָם. בִּכְנִיסָתָם לְבֵית קָפֶה לִסְעֹד אֶת לִבָּם, פָגְשׁוּ בְשִׁכּוֹר אֶחָד שֶׁקְלַסְתֵּר פָּנָיו דוֹמֶה מַמָּש לִקְלַסְתֵּר פְּנֵי הַפַּאדִישַׁאה. לָכֵן, הֵם קָרְאוּ לְבַּעַל בֵּית הַקָּפֶה הַצִּדָּה וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִתֵּן לָאִישׁ הַזֶּה לִשְׁתּוֹת כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ, עַד שֶׁיִשְׁתַּכֵּר כָּלִיל, וְעִם בֹּא הַלַּיְלָה שֶׁיִזְרֹק אוֹתוֹ הַחוּצָה. וְכַךְ הָיָה. וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה בִּקֵשׁ הַפַּאדִישַׁאה אֶת הַוֶּזִיר שֶׁיָבִיא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בַּחֲשָּׁאי, בְּתוֹךְ סַל, אֵלָיו אֶל הָאַרְמוֹן. שָׁם רָחֲצוּ אוֹתוֹ וְהִלְבִּישׁוּהוּ בִּגְדֵי מַלְכוּת, וְהִשְׁכִּיבוּהוּ בְמִטָּתוֹ שֶׁל הַפַּאדִישַׁאה. עַתָּה הָיָה הַכֹּל מוּכָן כְּדֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהַוֶּזִיר יוּכְלוּ לָצֵאת לְמַסָּעָם.

כְּשֶׁהַשִּׁכּוֹר הַזֶה הִתְעוֹרֵר לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, רָאָה כִּי הִנּוֹ נִמְצָא בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. “מַה קָרָה לִי?” הוּא שָׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ. "אוּלַי אֲנִי חוֹלֵם, אוֹ אוּלַי מַתִּי, וְהִנְנִי נִמְצָא בִמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִּם. "לְאַחַר הִרְהוּרִים קַלִּים הוּא סָפַק כַּפָּיו וּמִיַּד הֵבִיאוּ לוֹ הַמְּשָּׁרְתִים קַעֲרַת מַיִּם לְהִתְרַחֵץ בָּה, וְכַד מַיִּם. וּלְאַחַר שֶׁהִתְרַחֵץ וְשָׁתָה קָפֶה, וְהִצִּית אֶת הַצִּ’בּוּק, חָשַׁב אֶל לִבּוֹ “וַדַּאי שֶׁנַעֲשֵׂיתִי לְפַּאדִישַׁאה”.

מִכֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם הַשִּׁשִׁי, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַמְּשָּׁרְתִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם לַעֲצֹר בְּמֶרְכַּבְתּוֹ. בָּרוֹבַע שֶׁבּוֹ הָיָה גָר הָיָה גַ’אמִי, לָכֵן הֶחְלִיט שֶׁמֶרְכַּבְתּוֹ תֵּעָצֵר שָׁם, וְכֻלָּם אָצוּ כְּדֵי לַעֲשׂת אֶת הַהֲכָנוֹת.

עָבְרוּ שְׁבוּעַיִים מֵאָז נָטַשׁ הַשִּׁכּוֹר אֶת בֵּיתוֹ, וּכְשֶׁנוֹדַע לְאִשְׁתּוֹ שֶׁהַפַּאדִישַׁאה בָּא אֶל הַגַ’אמי הַמְּקוֹמִי לְהִתְפַלֵּל, הֵכִינָה מִכְתָּב בַּקָּשָׁה, וְהִיא מָסְרָה אוֹתָה לְיָדוֹ שָׁעָה שֶׁיָצָא מִן הַמִּסְגֵד. הַפַּאדִישַׁאה לָקַח אֶת הַבַּקָּשָׁה וְקָרָא בָּהּ אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים: “אֲהָה, אֲדוֹנִי הַפַּאדִישַׁאה, יֵשׁ לִי בַּעַל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל מְאוּמָה מִלְבַד שֶׁהוּא שׁוֹתֶה לְשָׁכְרָה יוֹמָם וָלַיִּל. הוּא לֹא הָיָה בַבַּיִת מִזֶּה חֲמִשָׁה עָשָׂר יוֹם, וְאַף לֹא שָׁלַח לִי כָּל כְּסָפִים לִמְזוֹנוֹת הַמִשְׁפָּחָה, כַּךְ שֶׁהִנְנוּ מַמָּשׁ גוֹוְעִים בָּרָעָב”. הַפַּאדִישַׁאה מִיַּד נָתַן צַו לַהֲרֹס אֶת הַבַּיִת וְלִבְנוֹתוֹ בְּצוּרָה נַעֲלָה יוֹתֵר, וְכֵן לְהַקְצִיב לָהּ קִצְבָה שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּיַאִסְטְרִים לְחוֹדֶשׁ. וְהַכֹּל נַעֲשָׂה כִדְבַר הַפַּדִישָׁה.

הָיוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה אוֹיְבִים לַפַּאדִישַׁאה הֶחָדָשׁ: בַּעַל בֵּית הַקָּפֶה שֶׁזָּרַק אוֹתוֹ הַחוּצָה שָׁעָה שֶׁהָיָה שִּׁכּוֹר, הַקַּצָּב אֲשֶׁר הִכָּה אוֹתוֹ עֲל שֶׁלֹא יָכֹל הָיָה לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַבָּשָׂר שֶׁקָנָה בְּאַשְׁרָאִי, וּבַעַל הַמִּסְעָדָה שֶׁלֹא רָצָה לְהַאֲכִילוֹ חִנָּם. הוּא נָתַן פְּקוּדוֹת לְהַתִּיז אֶת רָאשֵׁיהֶם, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה לְפִי פְּקוּדַת הַפַּאדִישַׁאה.

וּבֵינְתַיִּם עָבְרוּ הַפַּאדִישַׁאה הָאֲמִתִּי עִם הַוֶּזִיר שֶׁלוֹ מֶרְחַק נִכָּר לְמַדַּי. יוֹם אֶחָד הִגִּיעוּ לְעֵמֶק, שֶׁבּוֹ הֶחְלִיטוּ לְהִתְעַכֵּב וְלָנוּחַ קִמְעָה. בְּמֵי הַנָּהָר שֶׁזָרַם דֶרֶךְ הָעֵמֶק הֵם מָצְאוּ תַּפּוּחַ, וְאָכְלוּ אוֹתוֹ. עַתָּה נִזְכַּר הַפַּאדִישַׁאה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ נִשְׁבְּעוּ שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָבָר אָסוּר בִּשְׁעַת מַסָּעָם; וְזֶה הֶעֱמִיד אוֹתָם בְּמַצָּב בִּלְתִּי נוֹחַ, כִּי הוּא לֹא יָכֹל הָיָה לָדַעַת אִם מוּתָר הָיָה לוֹ לֶאכֹל אֶת הַתַּפּוּחַ אוֹ לֹא. “אֵין לָנוּ אֶלָא לָלֶכֶת וּלְבַקֵּשׁ אֶת הָרְשׁוּת מֵאֵת בַּעַל הַתַּפּוּחַ”, אָמַר הַפַּאדִישַׁאה.

כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם נִפְגְשׁוּ בְאִכָּר הַחוֹרֵש אֶת אַדְמָתוֹ. לְאַחַר שֶׁפָּרְשׂוּ בִּשְׁלוֹמוֹ, סִפְּרוּ לוֹ עַל הַתַּפּוּחַ, וּכְשֶׁסִיְּמוּ סִפּוּרָם הֶרְאָה לָהֶם הָאִכָּר גַן שֶׁבּוֹ גְדֵלִים עֲצֵי תַפּוּחִים, אֲשֶׁר הַאֶחָד מֵהֶם שֶׁנָפַל וַדַאי הָיָה לָהֶם לְמַאֲכָל. הוּא גַם הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַבַּיִת שֶׁבּוֹ גָר בַּעַל הַגַּן, וְאֶל הַבַּיִת הַזֶּה הָלְכוּ מִיַּד. הַפַּאדִישַׁאה וְהַוֶּזִיר שֶׁלוֹ, דַפְקוּ בַּדֶּלֶת שֶׁנִפְתְּחָה בִּפְנֵיהֶם, עַל יְדֵי אִשָּׁה זְקֵנָה, וְגַם לָה סִפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר עִם הַתַּפּוּחַ. הַאִשָּׁה הַזְקֵנָה אָמְרָה כִּי עֲצֵי הַתַּפּוּחִים הֵם רְכוּשָׁה שֶׁל בִּתָּה, וְהָלְכָה לִשְׁאֹל אוֹתָהּ בְּיַחַס לָעִנְיָן. הַבַּת הֵשִׁיבָה שֶׁאִם הָאָדָם שֶׁאָכַל אֶת הַתַּפּוּחַ יִשָּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, יִנָּתֵן לוֹ הָרִשָּׁיוֹן לַאֲכִילַת הַתַּפּוּחַ. הַפַּאדִישַׁאה חָשַׁב עַל הַשְׁאֵלָה, וּלְבַסּוֹף הִסְכִּים.

כְּשֶׁהַאִשָּׁה הַזְקֵנָה שָׁמְעָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אָמְרָה: עָלַי לְהַגִּיד לְךָ כִּי רַגְלֶיהָ וּזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל בִּתִּי הֵן עקמות, כִּי הִיא קֵרַחַת, וּבִכְלָל הִיא מְכֹעֶרֶת עַד שֶׁאֵין אִישׁ יָכֹל לִסְבֹּל אֶת הַמַּבָּט עָלֶיהָ".

“אֵין דָּבָר” הֵשִׁיב הַפַּאדִישַׁאה, “עָלַי לְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתִי”; וְהוּא נָתַן הוֹרָאוֹת לַוֶּזִיר לְסַדֵּר אֶת טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִים עוֹד בּוֹ בַּיּוֹם. מִשׁוּם שֶׁלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר עָלָיו לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הֵם נִכְנְסוּ אֵיפוֹא לְאֵיזֶה חַאן סָמוּךְ לְהֲכָנַת טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִים.

מִיַּד כַּאֲשֶׁר הוּצְגָה הַנַּעֲרָה בְּפָנָיו, נִדְהַם הַפַּאדִישַׁה. “שׂוּלְטַאנָה שֶׁלִי” הוּא אָמַר, “אִמֵּךְ אָמְרָה לִי שֶׁאַתְּ מְכוֹעֶרֶת מְאֹד, וְהִנֵּה, הִנֵּךְ הַיְּצוּר הָאָהוּב בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם!” וְהַנַּעֲרָה הֵשִׁיבָה כִּי אִמָּהּ רְגִילָה תָּמִיד לֹאמַר כָּזֹאת עַל בִּתָּהּ.

וְעַתָּה נִתְקַיֵם טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִים, וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִזְכִּיר הַוֶזִיר לַפַּאדִישַׁאה כִּי עֲלֵיהֶם לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכָּם. הַמֶּלֶךְ, מִכָּל מָקוֹם, הֵשִׁיב כִּי נָתַן אֶת דַעְתּוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּחַאן, עוֹד אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים. לְמַעֲשֶׂה הוּא נִשְׁאַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם. בַּיוֹם הַאַרְבָּעִים וְאֶחָד הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "שׂוּלְטַאנָה שֶׁלִי, לֹא אוּכַל לְהִשָּׁאֵר כַּאן עוֹד, עָלַי לָלֶכֶת מִכַּאן. אִם תֵּלְדִי בֵּן, תִּקְשְׁרִי לוֹ, כְּשֶׁיִּגְדַל, אֶת הַקָּמֵעַ הַזֶּה אֶל זְרוֹעוֹ, וְשִׁלְחִי אוֹתוֹ לְאֶרֶץ פְּלוֹנִית, וְהַגִּידִי לוֹ לִשְׁאֹל עַל אוּגוּרְסוּז וְהַאִירְסִיז. אֵלֶּה הָיוּ שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַפַּאדִישַׁה וְשֶׁל הַוֶזִיר, שֶׁהֶחְלִיטוּ לְכַנּוֹת עַצְמָם כַּךְ בִּשְׁעַת מַסָּעָם. וְהֵם עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם וְרָכְבוּ לָהֶם הָלְאָה מִזֶּה.

וְעַתָּה הֵם נִפְגְשׁוּ שׁוּב בָּאִכָּר, וְנִפְרְדוּ מִמֶּנוּ; וְלֹא נֶעֶצְרוּ עוֹד, עַד שֶׁחָזְרוּ לְבֵיתָם. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לָאַרְמוֹזִ, הָיָה צָרִיךְ רֵאשִׁית כֹּל לְהִפָּטֵר מִן הַפַּאדִישַׁה הַכּוֹזֵב; וְלָכֵן, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הָיָה יָשֵׁן, הֵם שָׂמוּ אוֹתוֹ בְּשַׂק, וְהִנִּיחוּ אוֹתוֹ לְיַד אוֹתוֹ בֵּית קָפֶה שֶׁמִשָּׁם לָקְחוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים. כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר הַאִישׁ רָאָה כִּי הוּא שׁוֹכֵב בָּרְחוֹב. “וַדַּאי שֶׁחָלַמְתִּי”, אָמַר, וְשׁוּב עָצַם אֶת עֵינָיו. עַתָּה הוּא סָפַק בְּכַפָּיו, וְהִנֵה הוֹפִיעַ הַבַּעַל הֶחָדָשׁ שֶׁל בֵּית הַקָּפֶה, שֶׁשָּׁאַל: “מִי שָׁם?” הַשִׁכּוֹר יָעַץ לוֹ לְהִתְלוֹצֵץ פָּחוֹת, כִּי אַחֶרֶת הוּא עָלוּל לְהִתָּלוֹת מִיַּד. “פְּתַח אֶת הֲדֶּלֶת, אֲנִי הַפַּאדִישַׁה!” הוּא קָרָא בְּקוֹל רָם. בַּעַל בֵּית הַקָּפֶה פַּתַח אֶת הַדֶּלֶת, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַשִׁכּוֹר, בָּעַט בּוֹ בְּרַגְלוֹ לְלֹא רַחֲמִים. הַלָה בְּרֹב זַעֲמוֹ קָרָא אֵלָיו:

“נוֹכֵל שֶׁכָּמוֹךָ, אֲנִי הַפַּאדִישַׁה, וַדַּאי שֶׁאֶתְלֶה אוֹתְךָ בִגְלַל זֹאת”.

בִּתְגוּבָה עַל דְבָרָיו אֵלֶּה, נָטַל בַּעַל בֵּית הַקָּפֶה מַקֵּל, וְהִרְבִּיץ לוֹ לְפַּאדִישַׁה הַמִּתְנַשֵּׂא מַהֲלוּמוֹת כֹּה רַבּוֹת עַד שֶׁנִשְׁאַר מוּטָל בְּחוֹסֶר הַכָּרָה, וּלְאַחַר מִכֵּן הוּא נִלְקַח לְבֵית הַמְּשֻׁגָּעִים.

בֵּינְתַיִם אָמַר הַפַּאדִישַׁאה לַוֶּזִיר שֶׁלוֹ:

“לֹא טוֹב עָשִׂינוּ; הֵבֵאנוּ אָדָם אֶל הָאַרְמוֹן, וּלְאַחַר שֶׁשֵׁרֵת אוֹתָנוּ כִרְצוֹנֵנוּ, הִשְׁלַכְנוּהוּ הָלְאָה מִזֶּה, לֵךְ וּרְאֵה מַה קָרָה לוֹ”.

הַוֶּזִיר יָצָא אֵיפוֹא אֶל בַּעַל בֵּית הַקָּפֶה, וּמִמֶּנוּ נוֹדַע לוֹ כִּי הַשִׁכּוֹר הִשְׁתַּגֵּעַ וְכִי נִלְקַח אֶל בֵּית הַמְּשֻׁגָּעִים. כַּאֲשֶׁר עָבַר לְיַד בֵּית הַמְּשֻׁגָּעִים שָׁמַע הַוֶּזִיר אֶת קוֹלוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם, הַזּוֹעֵק לְלֹא הֲפוּגָה כִי הוּא הַפַּאדִישַׁא, וְשֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ הָלְמוּ בּוֹ כִּמְעַט עַד מָוֶת. הַוֶּזִיר אָמַר לוֹ, אֵיפוֹא, כִּי אֵין הוּא צָרִיךְ לוֹמַר עוֹד כִּי הוּא הַפַּאדִישַׁאה, וְכִי אִם יֹאמַר כָּזֹאת יִהְיֶה מַצָּבוֹ גָרוּעַ עוֹד יוֹתֵר. כְּשֶׁהֵבִין אֶת מַצָּב הַדְּבָרִים לְבַסּוֹף, הָלַךְ אוֹתוֹ אָדָם אֶל הַמְּפַקֵח שֶׁל הַמּוֹסָד וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, הִנְנִי רַק שִּׁכּוֹר סְתָם ולא פַּאדִישַׁאה”. לְאַחַר הוֹדָאָה זוֹ לֹא נֶחְשָׁב עוֹד לִמְשֻׁגָּע וְנִשְׁלַח לַחָפְשִׁי.

מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה כִּי עָלָיו לָלֶכֶת הַבַּיְתָה אֲבָל, אַךְ רָאֲתָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וְהִנֵּה זָעֲקָה:

“לֵךְ לְךָ מִכַּאן, אָדָם חֲסַר בֹּשֶׁת. אֵיפֹה הָיִיתָ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן? וַדַּאי שָׁמַעְתָּ שֶׁהַפַּאדִישַׁאה בָּנָה לִי בַּיִת חָדָשׂ וְהִקְצִיב לִי קִצְבָה, וּלְפִיכָךְ בָּאתָ לָקַחַת חֵלֶק!”

הָאִשָּׁה לֹא רָצְתָה לְהָנִיחַ לוֹ לְהִכָּנֵס, אֶלָּא שֶׁהַוֶּזִיר עָבַר שָׁם בְּמִקְרֶה, וְשָׁמַע אֶת הַוִּכּוּחַ הֶחָרִיף; הוּא עָלָה אֵיפוֹא לְמַעְלָה אֶל הָאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: “הַנִּיחִי לְבַעֲלֵךְ לְהִכָּנֵס, אַחֶרֶת יִקְחוּ הַכֹּל בַּחֲזָרָה מִמֵּךְ”. בִּהְיוֹת וְהִיא הִכִּירָה אֶת הַוֶּזִיר, נָפַל בָּהּ רוּחָה, וְהִיא הִנִּיחָה לְבַעְלָה לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה.

נַשְׁאִיר עַתָּה אֶת הַזּוּג הַנֶּחְמָד הַזֶּה בְּשָׁלוֹם, וְנַחֲזֹר אֶל בַּעֲלַת גַן הַתַּפּוּחִים. בְּבֹא הַמּוֹעֵד נוֹלַד לָה בֵן; וְכַאֲשֶׁר גָדַל, זָכְרָה אִמּוֹ אֶת הוֹרָאוֹת הַפַּאדִישַׁאה, וְקָרְאָה אֶת בְּנָה אֵלֶיהָ וְאָמְרָה לוֹ: “אָבִיךָ הִשְׁאִיר אֶת הַקָּמֵעַ הַזֶּה, וְאָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר תִּגְדַל עָלֶיךָ לָלֶכֶת אֶל אַרְצוֹ וְלִשְׁאֹל עַל אוּגוּרְסוּז וְהַאִירְסִיז”.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַנַּעַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה לָקַח אֶת הַקָּמֵעַ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. מִיַּד הִגִּיעַ אֶל הָאִכָּר, וּבְשִׂיחָתוֹ אִתּוֹ סִפֵּר הָאִכָּר לַנַּעַר כִּי אוּגוּרְסוּז הָיָה יְדִידוֹ, וְיָעַץ לוֹ שֶׁלֹא לָלֶכֶת לְבַדּוֹ. הַנַּעַר הִסְכִּים לָקַחַת אִתּוֹ אֶת בֶּן הָאִכָּר וְהֵם יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָיו.

תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָתָם עָבְרוּ לְיַד בְּאֵר, וְבִהְיוֹת וְהָיוּ צְמֵאִים, אָמַר בֶּן הָאִכָּר לְבֶן הַמֶּלֶךְ: “תְּחִילָה אוֹרִיד אוֹתְךָ לְמַטָּה אֶל הַבְּאֵר, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁתֶּה; וּלְאַחַר מִכֵּן תּוֹרִיד אוֹתִי”.

בֶּן הַמֶּלֶךְ הוּרַד אֵיפוֹא לְתּוֹךְ הַבְּאֵר, אֲבַל לְאַחַר שֶׁהִרְוָה אֶת צִמְאוֹנוֹ וְהָיָה מוּכָן לַעֲלֹת לְמַעְלָה, קָרָא אֵלָיו בֶּן הָאִכָּר לְמַטָּה, וְאָמַר אֵלָיו: “הִשָּׁבַע לִי כִּי תֹאמַר שֶׁאֲנִי הִנְנִי בְּנוֹ שֶׁל אוּגוּרְסוּז וְשֶׁאַתָּה הִנְךָ בְּנוֹ שֶׁל הָאִכָּר. וְתַּבְטִיחַ לִי שֶׁלֹא לְגַלּוֹת אֶת הָאֶמֶת לְעוֹלָם, אַחֶרֶת אַשְׁאִיר אוֹתְךָ בְּמָקוֹם זֶה שֶׁבּוֹ אַתָּה תָּקוּעַ”; מִכִּיוָן שֶׁהָיָה חֲסַר־יֶשַׁע, נִשְׁבַּע לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ כְּפִי שֶׁנִדְרַשׁ, וְהוּצָא לְמַעְלָה מִן הַבְּאֵר.

וְאָז הִמְשִׁיכוּ הָלְאָה אֶת דַרְכָּם, וְכַעֲבוֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הֵם הִגִּיעוּ אֶל עִיר הַבִּירָה שֶׁל מַמְּלֶכֶת הַפַּאדִישַׁאה. הִסְתּוֹבְבוּ בָעִיר וְשָׁאֲלוּ עַל אוּגוּרְסוּז וְהַאִירְסִיז, וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע הָדָּבָר לַפַּאדִישַׁאה, צִוָּה לְהָבִיא אֶת שְׁנֵי הַנְעָרִים לְפָנָיו. הֵם נִלְקְחוּ לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, וְכַאֲשֶׁר שָׁאַל הַמֶּלֶךְ מִי הוּא בְּנוֹ, הֶרְאָה בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל בֶּן הָאִכָּר, וְעַל עַצְמוֹ אָמַר כִּי הִנוֹ בֶּן הָאִכָּר; וְלֳכֵן נִתְקַבֵּל הָאֶחָד כְּבֶן מֶלֶךְ, וְלַשֵּׁנִי נִמְסַר אֵיזֶה תַּפְקִיד שֶׁהוּא בְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

פַּעַם אַחַת רָאָה בֶּן־הַמֶּלֶךְ הַכּוֹזֵב בַחֲלוֹמוֹ אֵיזֶה דֶרְוִישׁ הַמַּצִּיג בְפָנָיו אֶת הַנְסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה שֶׁהִשְׁקְתָה אוֹתוֹ מִגָּבִיעַ הָאַהֲבָה. מֵאוֹתוֹ יוֹם וּלְהַלָּן נַעֲשָׂה לְאָדָם אַחֵר. שׁוּם דְּבַר מַאֲכָל וְשׁוּם מַשְׁקֶה וְאַף לֹא הַשֵּׁינָה וְאַף לֹא הַמְּנוּחָה הֶעֱנִיקוּ לוֹ אֶת הַסִּיפּוּק. הוּא נַעֲשָׂה חִוֵּר וְחוֹלַנִּי. רוֹפְאִים וְהוֹדְגַ’אס נִקְרְאוּ אֵלָיו, בָּזֶה אַחַר זֶה, אַךְ אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָכֹל הָיָה לְהֵיטִיב אֶת מַצָּבוֹ, כִּי לֹא יָכְלוּ לְהָבִין אֶת סִבַּת מַחֲלָתוֹ, וְלָכֵן לֹא יָכְלוּ לְהַגִּישׁ לוֹ אֶת הַתְּרוּפָה הֲדְּרוּשָׁה.

יוֹם אֶחָד אָמַר הַנָּסִיךְ הַכּוֹזֵב אֶל הַפַּאדִישַׁאה: “אָבִי, רוֹפְאִים וְהוֹדְגַ’אס לֹא יוּכְלוּ לְהַגִּישׁ לִי כָּל עֶזְרָה. הָאַהֲבָה לַנְסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה הִיא מַחֲלָתִי”.

נִבְהַל הַמֶּלֶךְ מִדְבָרָיו הַמּוּזָרִים שֶׁל הַנַּעַר וְחָשַׁשׁ שֶׁמָא נִטְרְפָה עָלָיו דַעְתּוֹ.

“אֵינְךָ צָרִיךְ לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ כְּלָל וּכְלָל, כִּי מְסֻכָּן הַדָּבָר עַד מְאֹד”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, “כִּי אַהֲבָתָה אֵינֶנָה עֲלוּלָה לְהָבִיא אֶלָא אֶת הַמָּוֶת”.

אֶלָא שֶׁהַנַּעַר הַצָּעִיר הָלַךְ וְכָחַשׁ, וּפָנָיו הָלְכוּ וְהֶחֶוִירוּ, וְהוּא לֹא יָדַע כָּל שִׂמְחָה בְחַיָיו. הַפַּאדִישַׁאה הִמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם חָסֵר מַשֶּׁהוּ, וְהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה תָּמִיד זֵהָה: “הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה”.

הַמֶּלֶךְ הִרְגִישׁ כִּי בְּנוֹ וַדַּאי שֶׁהוּא עָלוּל לָמוּת אִם יְסָרֵב לְהַנִּיחַ לוֹ לָלֶכֶת, וְכִי הוּא יִהְיֶה אֲזַי הַגּוֹרֵם לְמוֹתוֹ. וְלָכֵן הוּא הֶאֱמִין כִּי הָאֵל הַטּוֹב יְרַחֵם עָלָיו, וְהָיָה כְבָר מוּכָן לְהַסְכִּים לִיְצִיאַת בְּנוֹ לַדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה אָמַר אֵלָיו הַנָּסִיךְ הַכּוֹזֵב: “אֵינֶנִי רוֹצֶה לָצֵאת בְּעַצְמִי; הָבָה נִשְׁלַח אֶת בֶּן הָאִכָּר לְהָבִיא אֶת הַנַּעֲרָה עֲבוּרִי”.

הַפַּאדִישַׁאה שָׁלַח מִיַד לִקְרֹא לְבֶן־הָאִכָּר, וְצִוָּה עָלָיו לָצֵאת בִּשְׁלִיחוּתוֹ אֶל הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה וּלְהָבִיאָהּ אֶל הָאַרְמוֹן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְבֶן הַמֶּלֶךְ.

לְמָחֳרָתוֹ יָצָא הַנַּעַר לַדֶּרֶךְ וְעָבַר הָרִים וְגֵאָיוֹת, וְחָצָה עֲמָקִים וְהִגִּיעַ לִנְקִיקִים וְלִמְעָרוֹת וְחִפֵּשׂ אֶת הַנְסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה. לְאַחַר כַּמָּה זְמַן הִגִּיעַ אֶל שְׂפַת הַיָּם, וְשָׁם רָאָה דָג קָטָן הַמִּתְפַּלֵשׁ בֶּעָפָר; וְהַדָּג הַקָּטָן הַזֶּה בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִזְרֹק אוֹתוֹ לַמַּיִם, וְהוּא הִסְכִּים לַעֲשׂת זֹאת; וּבְטֶרֶם זָרַק אוֹתוֹ לַמַּיִם נָתַן לוֹ הַדָּג שְׁלשָׁה מִקַּשְׂקַשָּׂיו, וְאָמַר לוֹ: “אִם תִּהְיֶה בַּמְּצֻקָּה, שְׂרֹף אֶחַד מֵהַקַשְׂקַשִׂים הָאֵלֶה”. הַנַּעַר קִבֵּל אוֹתָם בְּתּוֹדָה, זָרַק אֶת הַדָּג אֶל הַמַּיִם, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר בָּא לְעֵמֶק גָדוֹל, נִתְקָל בִּנְמָלָה שֶׁבִּקְשָׁה אֶת עֶזְרָתוֹ; בִּהְיוֹת וְהִיא הַיְתָה בְדַרְכָּה לְחַגִיגַת נִישּׂוּאִים, וְהַיְתָה עֲלוּלָה לְאַחֵר בְּדַרְכָּה אֶל חַבְרוֹתֶיהָ. לָקַח אוֹתָה הַנַּעַר הַצָּעִיר וְנָשָׂא אוֹתָה עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל חַבְרוֹתֶיהָ. בְּטֶרֶם נִפְרְדָה מִמֶּנּוּ, וּכְאוֹת לְהַכָּרַת תּוֹדָה, נָתְנָה לוֹ הַנְּמָלָה קֶטַע מִן הַכָּנָף שֶׁלָה, וְאָמְרָה לוֹ: “אִם תִּהְיֶה בִּמְּצֻקָּה, שְׂרֹף אֶת הַקֶטַע הַזֶּה שֶׁל כַּנְפִי”.

עָיֵף וְיָגֵע הִגִּיעַ עַתָּה מִי שֶׁנֶחְשַׁב לְבֶן הָאִכָּר אֶל יַעַר עָבוֹת, וְשָׁם רָאָה צִפּוֹר קְַטַנָּה נֶאֶבֶקֶת בְּנָחָשׁ גָדוֹל. הַצִּפּוֹר בִּקְשָׁה אֶת עֶזְרַת הַנַּעַר, אֲשֶׁר מִהֵר וּפָגַע בַּנָחָשׁ בְּחַרְבּוֹ, וְקָטַע אוֹתוֹ לִשְׁנַיִּם. כְּאוֹת לְהַכָּרַת תּוֹדָה, נָתְנָה לוֹ הַצִּפּוֹר שָׁלֹש מִנּוֹצוֹתֶיהָ, וְאָמְרָה לוֹ: “אִם תִּהְיֶה בִּמְּצֻקָּה, שְׂרֹף אַחַת מֵהַנוֹצוֹת הָאֵלֶה”.

שׁוּב נָטַל אֶת מַטֶּה הַנְּדוּדִים, וְעָבַר הָרִים וְיָמִים עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִיר גְדוֹלָה. עַתָּה הָיָה בְּשֶׁטַח מַמְלַכְתָּה שֶׁל הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה. בְּלֶכְתּוֹ יָשָׁר אֶל הָאַרְמוֹן, בִּקֵּשׁ בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֶת הַפַּאדִישַׁאה שֶׁיִתֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.

“תְּחִילָה עָלֶיךָ לְבַצֵּעַ שָׁלֹשׁ מְשִׂימוֹת”, אָמַר הַפַּאדִישַׁאה, “לְאַחַר מִכֵּן תִּהְיֶה רַשָּׁאִי לְדַבֵּר אֶל בִּתִּי”.

וְהַמֶּלֶךְ לָקַח אֲזַי טַבַּעַת, וְזָרַק אוֹתָה אֶל הַיָּם, וְאָמַר לַנָּסִיךְ לְהָבִיא אוֹתָה חֲזָרָה תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֲחֶרֶת עָלָיו לָמוּת.

הַנָּסִיךְ חָשַׁב עַמֻקּוֹת, וּכְשֶׁנִזְכַּר בִּשְׁלֹשֶׁת הַקַשְׂקַשִׂים שֶׁל הַדָּג הַקָּטָן, הוּא שָׂרַף אֶחַד מֵהֶם. מִיַּד הופיע הַדָּג הַקָּטָן וְאָמַר: “מַה הִנְךָ מְַצֶוה עָלַי, אֲדוֹנִי הַשׂוּלְטַאן?”

“הַטַבַּעַת שֶׁל הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה נָפְלָה אֶל הַיָּם; אָנָא, הֲבִיאֶנָה אֵלַי!” הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ.

הַדָּג צָלַל לְתוֹךְ הַמַּיִם וְלֹא יָכֹל הָיָה לְמְצֹא אֶת הַטַבַּעַת. הוּא צָלַל שֵׁנִית וְשׁוּב לֹא הִצְלִיחַ. וְלָכֵן צָלַל בַּשְׁלִישִׁית, יָשָׁר לְמַטָּה, עַד לְקַרְקְעִיתוֹ שֶׁל הַיָּם הַשְּׁבִיעִי, וְהֶעֱלָה מִשָּׁם דָג. הַנָּסִיךְ פָּתַח אֶת קֵיבָתוֹ וּמָצָא אֶת הַטַבַּעַת בְּתוֹכָה. נָתַן אוֹתָהּ אֶל הַפַּאדִישַׁה, אֲשֶׁר מָסַר אוֹתָהּ לְבִּתּוֹ,

בְּקִרְבַת מָקוֹם אֶל הָאַרְמוֹן הָיְתָה מְעָרָה, וְִהיא הָיְתָה מְלֵאָה בְתַּעֲרֹבֶת שֶׁל אֵפֶר וְדֹחַן. “מְשִׂימָתְךָ הַשְּׁנִיָה”, אָמַר אֵלָיו הַפַּאדִישַׁאה, “הִיא לְהַפְרִיד בֵּין הָאֵפֶר לְבֵין הַדֹּחַן”.

הַנָּסִיךְ הָלַךְ אֶל הַמְּעָרָה וְשָׂרַף אֶת כְּנָפָה שֶׁל הַנְּמָלָה, וּמִיַּד הוֹפִיעוּ כָל הַנְּמָלִים שֶׁבָּעוֹלָם וְהֵחֵלוּ בָּעֲבוֹדָה. וְהַמְּשִׂימָה בֻּצְעָה עוֹד בּוֹ בַּיּוֹם, וּבָעֶרֶב בָּא הַפַּאדִישַׁאה. וְהִבִּיעַ אֶת שְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ, שֶׁאַף גַרְעִין אֶחָד לֹא נִשְׁכַּח.

“עוֹד מְשִׂימָה אַחַת עָלֶיךָ לְבַצֵּעַ”, אָמַר הַפַּאדִישַׁה “וְאֲזַי אוֹלִיךְ אוֹתְךָ אֶל בִּתִּי”.

וְהוּא קָרָא לְהָבִיא אֵלָיו אַחַת מִן הַשְּׂפָחוֹת, וְהַמֶּלֶךְ בָּקַע אֶת רֹאשָׁהּ לִשְׁנַיִם וְאָמַר אֶל הַנַּעַר: “כַּךְ יִבָּקַע גַם רֹאשְׁךָ אִם לֹא תוּכַל לְהַחֲזִירָהּ לַחַיִים”.

הַנַּעַר יָצָא מֵאַרְמוֹן הַמַּלְכוּת תָּמֵהַּ וּמִשְׁתּוֹמֵם, הֲאִם תוּכַל הַנוֹצָה שֶׁל הַצִּפּוֹר לִהְיוֹת לוֹ לְתוֹעֶלֶת הוּא שָׂרַף נוֹצָה אַחַת, וּמִיַּד הוֹפִיעָה הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר הִמְתִּינָה לִפְקוּדוֹתָיו.

בְּלֵב כָּבֵד סִפֵּר הַנָּסִיךְ עַל הַמְּשִׂימָה הַקָּשָׁה שֶׁהוּטְלָה עָלָיו; וְהִנֵּה, הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה הָיְתָה אַחַת מִנַעֲרוֹת הַקְּסַמִים, וְעָפָה לָהּ בָּאֲוִיר עַד שֶׁיָצְאָה מֵחוּג רְאִיָּתוֹ, וּמִיַּד לְאַחַר מִכֵּן הִיא חָזְרָה עִם צִנְצֶנֶת שֶׁל מַיִם.

“הִנֵּה לְךָ מַיִּם מִגַּן הָעֶדֶן”, אָמְרָה הַצִּפּוֹר, “וּבָהֶם תוּכַל לְהָשִׁיב אֶת הַמֵּת אֶל הַחַיִים”.

הַנָּסִיךְ לָקַח אֶת הַצִּנְצֶנֶת אֶל הַאַרְמוֹן, וְהִתִּיז מִן הַמַּיִּם עַל גְוִיָתָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה, וּמִיַּד הִיא קָמָה לִתְּחִיָה, כְּאִילוּ אַךְ זֶה נֵעוֹרָה מִשְּׁנָתָה.

הוֹדִיעוּ לַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה עַל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַנַּעַר וְהִיא הִתְכּוֹנְנָה לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו. הִיא הָיְתָה מִתְגוֹרֶרֶת בְּבִיתָן קָטָן שֶׁל שַׁיִשׁ, שֶׁבְּפָנָיו הָיְתָה בְּרֵכָה שֶׁל זָהָב וּמַיִם הָיוּ נִשְׁפָּכִים לְתּוֹכָה מֵאַרְבָּעָה עֲבָרִים. בֶּחָצֵר הִשְׂתָּרֵעַ גַּן נֶהְדָּר מָלֵא בְּעֵצִים, בִּפְרָחִים וּבְצִפָּרִים שֶׁהִדְהִים אֶת הַנָּסִיךְ. הַנְּסִיכָה הוֹפִיעָה עַתָּה בְּכָל זֹהַר יָפְיָה כְדֵי לְדַבֵּר אִתּוֹ, אֲבָל, אַךְ הִבִּיטָה אֵלָיו וְהִנֵּה הִתְעַלְפָה.

נָשְׂאוּ אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַבִּיתָן, וְהַנָּסִיךְ הָלַךְ אַחֲרֶיהָ וּכְשֶׁחָזְרָה אֵלֶיהָ הַכָּרָתָה אָמְרָה אֵלָיו: "הֶאָח, אֲדוֹנִי הַנָּסִיךְ, הֲרֵי אַתָּה הִנְּךָ בְּנוֹ שֶׁל הַשַׁאח סוּלַיימַאן, וְאַתָּה יָכֹל לִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר. בַּגַן שֶׁל רִי־דִיוֹ מְזַמֵּר לוֹ עֲנַף שֶׁל עֵץ הָרִמּוֹן, אִם תְּבִיאֶנוּ אֵלַי, שֶׁלְךָ אֶהְיֶה לָנֶצַח.

וְהַנַּעַר נָדַד לְמֶרְחַקִּים רַבִּים כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת בַּקָשָׁתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה. חֹדֶשׁ יָמִים נָדַד בֶּהָרִים וּבַגֵאָיוֹת; “אַתָּה, הָאֱלֹהִים יוֹצֵר כָּל הַבְּרוּאִים”, הוּא הִתְפַּלֵּל “הוֹלִיכֵנִי בַּדֶרֶךְ הַיְּשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה”.

וְהִנֵּה הִגִיעַ לְרַגְלָיו שֶׁל הָר. וְכַאן שָׁמַע קוֹל שָׁאוֹן אָיוֹם, וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ כְאִילוּ הִגִיעַ קֵץ כָּל הַקִּצִּים; הַסְּלָעִים וְהֶהָרִים נִזְדַעֲזְעוּ וְרָעֲדוּ וַאֲפֵלָה חֲשֵׁכָה נָפְלָה עַל הַכֹּל. כַּאֲשֶׁר הָלַךְ הַנַּעַר וְהִתְקַדֵּם הָלַךְ הַשָּׁאוֹן וְגָבַר, וְנַעֲשֶׂה אָיוֹם בְּיוֹתֵר, וְרוּחַ סְעָרָה שֶׁל אָבָק וְעָשָׁן הִתְחוֹלְלָה מִסְבִיבוֹ. הוּא לֹא יָכֹל הָיָה לוֹמַר אִם הוּא נִמְצָא בַּדֶרֶךְ הַנְּכוֹנָה, אֲבָל הוּא יָדַע שֶׁמַהֲלָךְ שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עָלוּל לְהָבִיא אוֹתוֹ אֶל הַגַּן שֶׁל רִי־דִיוֹ וְשֶׁהַשָּׁאוֹן הָאָיֹם מִתְחוֹלֵל בִּגְלָל כְּשָׁפָיו שֶׁל רִי־דִיוֹ, הָרוּחַ הָרָעָה.

כְּשֶׁהִמְשִׁיךְ הָלְאָה אֶת דַרְכּוֹ, נִרְאֶה לְבַסּוֹף הַגַּן הַקָּטָן. לְיַד הַשַּׁעַר שָׁרְקוּ הָרוּחוֹת הָרָעִים וְנִצְבוּ אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר. הַנָּסִיךְ נִגַּשׁ אֶל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר וְסִפֵּר לוֹ מַה רְצוֹנוֹ.

“הַאִם נִבְהַלְתָּ מִן הַשָּׁאוֹן הָאָיוֹם?” שָׁאַל אוֹתוֹ אִישׁ הַמִּשְׁמָר בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. “כָּל הָרוּחוֹת הָרָעִים נִתְעוֹרְרוּ בִּגְלָלְךָ, וְהֵם הִזְעִיקוּ אֲפִילוּ אוֹתִי”.

וְהַנָּסִיךְ שָׁאַל אוֹתוֹ עַל עֲגַף¹ עֵץ הָרִמּוֹן.

“זֶה דָבָר שֶׁקָּשֶׁה לְהַשִּׂיגוֹ”, אָמַר אִישׁ הַמִּשְׁמָר בְּהַבָּעָה רְצִינִית בְּיוֹתֵר, "אֲבָל אִם אֵינְךָ מְפַחֵד, תוּכַל בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה לְהַצְלִיחַ. אִם תַּמְשִׁיךְ אֶת דַרְכְּךָ, מַהֲלָךְ שֶׁל עוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נוֹסָפִים, תַּגְיעַ לְמָקוֹם דוֹמֶה לָזֶה, עִם רוּחוֹת רָעִים אֲחֵרִים, וְשָׁם תִּרְאֶה גַן אַחֵר, שֶׁהַשּׁוֹמֶרֶת עָלָיו הִיא אִמִּי; אַךְ, אַל תִגַּשׁ אֵלֶיהָ. הַמְתֵּן עַד שֶׁהִיא תִגַּשׁ אֵלֶיךָ. תְּבָרֵךְ אוֹתָה לְשָׁלוֹם, אַךְ אַל תְּסַפֵּר לָה שׁוּם דָבָר עַל חֶפְצְךָ, בְּטֶרֶם שֶׁהִיא תִּשְׁאַל אוֹתְךָ.

וְהַנַּעַר הִמְשִׁיךְ עַתָּה אֶת דַרְכּוֹ, כְּפִי שֶׁצוּיְנָה לוֹ, וּלְאַחַר מַהֲלָךְ שֶׁל שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שָׁמַע קוֹל מֵטִיל אֵימָה, שֶׁקָשֶׁה אֲפִילוּ לְתָּאֳרָה. כַּאן הָיָה הַגַּן הַגָּדוֹל שֶׁל הָרִי־דִיוֹ, וְהַשָּׁאוֹן הִתְחוֹלֵל עַל יְדֵי רוּחוֹתָיו הָרָעִים.

הַנַּעַר הִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרָיו שֶׁל סֶלַע, וְעַתָּה רָאָה אֵיזוֹ דְמוּת אֱנוּשִׁית שֶׁנִרְאֲתָה כְאִשָּׁה זְקֵנָה בַּת תִּשְׁעִים. שַׂעֲרוֹתֶיהָ הָיוּ לְבָנוֹת כַּשֶׁלֶג, עַפְעַפֶּיהָ – אֲדוּמוֹת וְגַבּוֹתֶיהָ כִּשְׁתֵּי קְשָׁתוֹת; עֵינֶיהָ הָיוּ זוֹרוֹת אֵשׁ, וְצִפָּרְנֶיהָ הָיוּ אֲרוּכוֹת כִּשְׁנֵי מֶטְרִים כָּל אַחַת. וּבְעוֹדָה נִשְׁעֶנֶת עַל הַמַּטֶּה שֶׁבְּיָדָה, הָיְתָה נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת וּמִתְעַטֶּשֶׁת עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל, וּבִרְכֶּיהָ הָיוּ רוֹעֲדוֹת וּמְקִישָוֹת זוֹ בָּזוֹ; וְכָזֹאת הָיְתָה הַשּׁוֹמֶרֶת שֶׁל הַגַּן הַגָּדוֹל.

כְּשֶׁנִגְשָׁה אֶל הַנַּעַר, בִּקְשָׁה לָדַעַת מַה מַעֲשֵׂהוּ כַאן. הַנָּסִיךְ בֵּרַךְ אוֹתָה לְשָׁלוֹם, וּמָסַר לָה דְרִישַׁת שָׁלוֹם מִבְּנָה.

“הַבָּחוּר הַזֶּה שֶׁלֹא יִצְַלח לְשׁוּם דָבָר!” הִיא רָטְנָה וְאָמְרָה. “וּבְכֵן, הֲנִפְגַשְׁתָּ בּוֹ? אֱמוֹר, הֲאִם חוֹשֵׁב בְּנִי הֶעָלוּב כִּי אֲרַחֵם עָלֶיךָ, כִּי שָׁלַח אוֹתְךָ אֵלַי? מִיַּד אֲסַיֵּם אֶת הַפָּרָשָׁה שֶׁלְךָ!”

וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, תָּפְשָׂה אֶת הַנַּעַר וְטִלְטְלָה אוֹתוֹ בְּאַכְזְרִיוּת רַבָּה.

הַנָּסִיךְ לֹא יָדַע עַתָּה מַה קָרָה; אֲבָל הוּא רָאָה כִּי הִנּוֹ יוֹשֵׁב עַל גַּבּוֹ שֶׁל מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין לוֹ אָזְנַיִּם וְאֵין לוֹ עֵינַיִּם, וְהוּא מְכֻוָּץ כְּקַרְפָּדָה; וְהַיְצוּר הַזֶּה נִמְַלט אִתּוֹ, וְצָעַד צַעֲדֵי עַנָּק וְקָפַץ מֵעֵבֶר לְאֲגָמִים בִּקְפִיצָה אַחַת. וּלְפֶתַע הוֹשִׁיב אוֹתוֹ הַיְּצוּר הַמַּדְהִים וְאָמַר אֵלָיו: “כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁמַע, וְכָל אֲשֶׁר תִּרְאֶה, הִזָהֵר לְךָ שֶׁלֹא תּוֹצִיא עָלָיו הֶגֶה מִפִּיךָ; אֲחֶרֶת תִּהְיֶה אָבוּד!” וְתּוֹךְ רֶגַע אֶחָד נֶעְלָם.

כְּמוֹ בַּחֲלוֹם רָאָה עַתָּה הַנָּסִיךְ אֶת הַגַּן הַאֵין סוֹפִי, עִם זְרָמָיו הַמְּרַשְׁרְשִׁים וְעִם מַפָּלֵי מֵימָיו, עִם עֵצָיו הָרַבִּים, פְּרָחָיו וּפֵירוֹתָיו, אֲשֶׁר כְּמוֹתָם אֵין לִמְצֹא בְּכָל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל. וּמִסָּבִיב הָיָה מְהַדְהֵד קוֹל הַצִּפֳּרִים הַמְזַמְּרוֹת, עַד שֶׁנִדְמֶה הָיָה כִי הָאֲוִיר עַצְמוֹ מְזַמֵּר מֵאֵלָיו. לְאַחַר שֶׁהִבִּיט סְבִיבוֹתָיו, נִכְנַס הַנַּעַר אֶל הַגַּן וְשָׁמַע קוֹל מְזַעֲזֵעַ לְבָב, כְּאִילוּ קוֹל בּוֹכִים. הוּא לֹא שָׁכַח אֶת עֲנַף עֵץ הָרִמּוֹן וְהֵחֵל מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ. בְּאֶמְצַע הַגַּן הָיְתָה מַשְׁתֵּלָה וּבְתוֹכָה הָיוּ תְּלוּיִים, בְּצוּרַת מְנוֹרוֹת, כַּמָּה עֲצֵי רִמּוֹן. הוּא קָטַף עֲנַף אֶחָד וּמִיַּד נִשְׁמְעָה קְרִיאָה אֲיוּמָה: “בֶּן תְּמוּתָה נוֹטֵל אֶת חַיֵּינוּ! בֶּן תְּמוּתָה הוֹרֵג אוֹתָנוּ!”. בְּפַחַד רַב נִמְלַט הַנַּעַר מִן הַגַּן.

"מַהֵר! רוּץ! צָעַק אֵלָיו אוֹתוֹ יְצוּר חֲסַר־שֵׁם שֶׁהָיָה מַמְתִּין לוֹ לְיַד הַשַּׁעַר. הוּא קָפַץ עַל גַּבּוֹ, וּבִתְנוּפָה אַחַת הָיָה מִצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיָּם. עַתָּה, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הִבִּיט הַנַּעַר אֶל עֲנַף עֵץ הָרִמּוֹן. רָאָה עָלָיו חַמִשִּׁים רִימּוֹנִים שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה מְזַמֵּר זֶמֶר אַחֵר, כְּאִילוּ כָּל הַמּוּסִיקָה שֶׁבָּעוֹלָם הִתְרַכְּזָה בּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד. עַתָּה הוּא נִפְגַשׁ שׁוּב בָּאִשָּׁה הַזְּקֵנָה בַּת הַתִּשְׁעִים.

“שְׁמוֹר יָפֶה אֶת עֲנַף עֵץ הָרִימּוֹנִים”, אָמְרָה הַאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, “אַל תּוֹצִיא אוֹתוֹ מִחוּץ לְחוּג רְאִיָּתְךָ. אִם תוּכַל לִשְׁמֹעַ לְשִׁירָתוֹ בְּיוֹם נִשּׂוּאֶיךָ יֹאהֲבוּ אוֹתְךָ הָרִימּוֹנִים; אֵינְךָ צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מְשׁוּם דָבָר, כִּי הֵם יָגֵנוּ עָלֶיךָ בִּשְׁעַת צָרָה”.

לְאַחַר שֶׁנִפְרַד מִן הָאֵם נִפְגַשׁ הַנָּסִיךְ עּם בְּנָה, אֲשֶׁר גַם הוּא הִזְהִיר אוֹתוֹ לָשִׂים לֵב לַעֲצָתָה שֶׁל הַאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. וְאָז חָזַר הַנַּעַר בַּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר אֶל הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה.

הַנַּעֲרָה הִמְתִּינָה לוֹ בִּדְאָגָה רַבָּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא אָהֲבָה אֶת הַנָּסִיךְ בְּכָל לִבָּה, וְכָל אוֹתָם הַיָּמִים הָיְתָה מְלֵאַת פַּחַד בִּגְלָלוֹ, שֶׁמָא קָרָה לוֹ אָסוֹן. לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל הַמּוּסִיקָה, הַמַּנְגִינוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל חֲמִשִּׁים הָרִימּוֹנִים. הַנַּעֲרָה אָצָה לְהִפָּגֵשׂ עִם הַנָּסִיךְ, וַעֲנַף עֵץ הָרִמּוֹן שָׁר אֶת שִׁירַת אִחוּד הַלְבָבוֹת שֶׁל שְׁנֵיהֶם בַּמֵּתַח הַנִפְלָא עַד שֶׁנִדְמֶה הָיָה כִּי הִתְרוֹמְמוּ מִן הָאֲדָמָה הַזֹּאת אֶל גַן הָעֵדֶן הָאֱלֹהִי.

חֲגִיגוֹת הַנִשּׂוּאִים נִמְשְׁכוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. כַּאֲשֶׁר נִגְמְרָה הַחֲגִיגָה אָמַר הַנָּסִיךְ: “גַם לִי יֵש אָב וָאֵם; וּכְבָר עָרַכְנוּ אֶת חֲגִיגוֹת נִשׂוּאֵינוּ כַאן. עַתָּה עָלֵינוּ לָבֹא אֶל הוֹרַי וְלַעֲרֹךְ אֶת חֲגִיגָתֵנוּ גַם שָׁם”.

וְלָכֵן הֵם יָצְאוּ לַדֶרֶךְ בְּיוֹם הַמָּחֳרָת. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַמַּטָּרָה בְּסוֹף הַמַסָּע הָלַךְ הַנַּעַר אֶל הַפַּאדִישַׁאה וְסִפֵּר לוֹ כִי הִצְלִיחַ לְהָבִיא אֶת הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה אִתּוֹ. הַמֶּלֶךְ הִלֵּל אוֹתוֹ עַל אוֹמֶץ לִבּוֹ וְכִּשְׁרוֹנוֹ, וְהֶעֱנִיק לוֹ מַתָּנוֹת נָאוֹת וְיִקְרוֹת עֶרֶךְ, וְהֵחֵל לַעֲשֹׂת אֶת הַהַכָנוֹת לְנִשּׂוּאֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה עִם בֶּן הַמֶּלֶךְ הַכּוֹזֵב.

כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה הַנְּסִיכָה כִּי רוֹצִים לְהַשִּׂיאָהּ לְבֶן הַמֶּלֶךְ הַכּוֹזֵב, הִיא סָטְרָה לוֹ עַל פָּנָיו. הוּא רָץ אֶל הַפַּאדִישַׁאה לְהֶתְלוֹנֵן, וְהַמֶּלֶךְ שֶׁחָשַׁד כִּי יֵשׁ בָּזֶה מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר יְסוֹדִי מִן הַנִּרְאֶה לָעַיִּן, הָלַךְ אֶל הַנַּעֲרָה וּבִקֵשׁ אוֹתָה שֶׁתַּסְבִּיר לוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתָה.

הַנְּסִיכָה בִּקְשָׁה שֶׁלֹא לַעֲרוֹךְ אֶת טֶקֶס הַנִּשׂוּאִים בְּטֶרֶם הוּמַת בֶּן הָאִכָּר. לָכֵן צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת הַנַּעַר אֵלָיו וְהוּא הִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ. מִיַּד לָקְחָה הַנְּסִיכָה מַיִּם שֶׁל גַן הָעֶדֶן וְהִתִּיזָה עַל גְוִיָתוֹ, וּמִיַּד קָם הַנַּעַר לִתְּחִיָה מֵחָדָשׁ.

“עַתָּה”, אָמְרָה הַנְּסִיכָה, “לְאַחַר מוֹתְךָ וְהַחְיָאָתְךָ מֵחָדָשׁ, אַתָּה חָפְשִׁי מִשְׁבוּעָתְךָ, וְיָכֹל אַתָּה לְסַפֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה לְךָ”.

וּלְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶה סִפֵּר הַנַּעַר כֵּיצַד נִפְגַשׁ עִם בֶּן הָאִכָּר, מִיַּד לְאַחַר שֶׁהָלַךְ מֵאִמּוֹ, וְכֵיצַד קָרָה לוֹ הַמִּקְרֶה בְּתוֹךְ הַבְּאֵר, וְכֵן אֶת כָּל יֶתֶר אַרְפַּתְקוֹתָיו וְעֲלִילוֹתָיו שֶׁקָרוּ לוֹ בִּמְצִיאַת הַנְּסִיכָה. הוּא הוֹכִיחַ אֶת זֶהוּתוֹ גַם עַל יְדֵי כַּךְ שֶׁהֶרְאָה אֶת הַקָּמֵעַ שֶׁקִבֵּל מֵאִמּוֹ.

עַתָּה, לְאַחַר שֶׁנוֹכַח הַפַּאדִישַׁאה כִּי הַנַּעַר הוּא בְּנוֹ הָאַמִּתִּי, חִבֵּק אוֹתוֹ וְנִשֵּׁק אוֹתוֹ פְּעָמִים אֵין סְפֹר. הַכַּזְבָן הוּצָא לַהוֹרֵג, וְאִמּוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הוּבְאָה אֶל הָאַרְמוֹן לִהְיוֹת נוֹכַחַת בִּשְׁעַת נִשּׂוּאֵי בְּנָה עִם הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָה.