הנפשות: 🔗
בילה. מבשלת, אלמנה למעלה משלשים, אשה מלאה ובריאה.
פרדיל. משרתת, שחרחרת מלאת חן.
ר' אלתר. עני נושא חבילות ספרים למכירה והשאלה בשכר, יהודי כבן ארבעים, אלמן או גרוש ואולי רוק זקן, חצי פניו מגחך וחציו מתעקם מבכי, לבוש לבובית מלוכלכת וקפילוש מעוך על ראשו. הוא משדך את עצמו אל המבשלת.
חיים משרת בן הבית הסמוך, צעיר מהיר, מתגנדר בטבעת אשר על אצבעו, משדך אתעמו אל המשרתת.
ה“גברת”. בעלת הבית, נראית על הבמה יחד עם כל בני הבית והאורחים בסוף המחזה האחרון.
מקום מחזה במטבח.
מחזה ראשון 🔗
בילה.
(שרייליה מפשלות, עומדת על יד התנור במטבח, מבשלת ומשוררת):
בחיק התנור בתוך המטבח,
אשפך יום וליל יסורי…
אויה, אויה, אלמנה שוממה,
{הדרן!)
היכן, היכן הם נעורי?…
אויה, אויה על אויבי ועל שונאי. בשנותי אלו להיות משרתת בבתי זרים, ואצל בעלת-בית כזו! אצל חרפנית וגדפנית כמותה! הנגידה שלי! אף פת לחם לא תתן לדל ועינה צרה גם באכילת הילדים שלה, ותמיד היא חושדת וחושדת: זה חוטף אצלה וזה קוטף אצלה, זה טורף וזה שורף, זו מכּדה וחביתה וזו מיינה ופתה. כל בני הבית לקקנים וחטפנים בעיניה. (לוקחת מאחד הסירים בתוך כך מכל מאכל ומאכל) יהא מספיק להם לזולל ולהתפּקע. כיצד ר' אלתר אומר: “האוכל קמעא ממעיט רמה…” (לוקחת לה עוד נתח בשר) אין דבר, יהא מספיק להם, יהא מספּיק… אוי, אוי, אוי, הרי גם אני הייתי עוד זה לא כבר בעלת-בית, סמוכה אל שלחן עצמי ובעלי ישב על ידי מסבה אל הסדר בפסח, והיום… (משוררת):
כי הנה כתפל בלי מלח,
כן המלכה בלי מלך
כי הנה כמרק בלי צלחת –
כן אלמנה בלי נחת.
כי הנה כקוגל בלי שממנים,
כן האשה בּלי בעל ובנים.
כי הנה כמאכל וקיטורו נודף,
כן המבשלת סרח העודף.
כי הנה כשלחן בלי צנון וחזרת
כן טוב לבשל במטבח הגברת…
מי דופק בדלת? ודאי ר' אלתר, יהודי טוב וכשר, עובד כל היום בעד פת לחם וכל העולם אינו נוגע לו, כמוני. (פותחת הדלת, ר' אלתר נכנס מן הצוץ וחבילה של ספרים תחת זרועו).
מחזה שני 🔗
ר' אלתּר.
(מניח חבילתו הצדה, מתקן את זקנו ומוחה זעתו מעל פניו במטפחת אדומה):
ערב טוב לך, בילה, החיים שלי! כיצד שלומך? צריך להכנס למעט, כל היום הנני נע ונד, מטלטל את עצמי מבית לבית, הולך וחושב שמא דא, שמא הא, שמא האי, שמא מאי…מה אצלך בילה, איזו הלולא? מה התבשילים הללו בשעה מאוּחרת כזו?
**בילה. **
השד יודע אותם. פּתאום הרי לך חג, חגא יהיה עליהם רבוש"ע!… בא אחד חתן לראות את בּת הגברת… איזה בן-אדם שחור כאפל שנוצצים עליו כפתרים… הרוח יודע אותו מי הוא… פרדיל תכנס תיכף, היא יודעת הכל… ברם, ישב נא רק אלתר, ישב כאן… שמא ישתה כוס תה, כוס חלב, או זו וגם זו? ואולי יקח מזה דבר מה אל פיו. (מגשת לו מכל המטעמים).
ר' אלתר.
תודה, תודה, בשביל מה, בילה’ניו את מטרחת את כבודך? אין אני רעב כל כך… אבל מהיכא תיתי! כיצד נאמר שם? אם עליך זה חביב, לי זה ניחא (אוכל). אם כן יש מעין הלולא אצלכם. מהיכא תיתי, יעזר להם השם, וכי יש לי רוגז עליהם שאינם קונים אצלי מסחורתי? יש ב“ה סטיקרטין רבים שכמותם שאינם קונים אצלי כלום. הגברת שלך היתה קונה לפעמים אצלי סחורה והיתה משלמת מזומנים סכומים הגונים, אולם מ יום שובה מח”ל חדלה אזנה להבין את לשוננו, כאלו לא שמעה יובל שנים מלה יהודית… שומעת אַת, בילה’ניו, חוץ לארץ זהו הפּגע שלנו.
בילה.
אימתי, ר' אלתּר, יקראו ספרים והם שוקעים יומם ולילה בקלפים שלהם. עם בא הערב והנה פינקוגל, חינקס, שטטרודל, קיגלמן וקנקניסל וכו' ממלאים את הבית ומתחיל מזמור של סטו-קלקא ועקא, כל צרה ועקא עליהם, רבוש“ע! ואני משחירה פּני כל הלילה אצל התנור, מבשלת להם, צולה להם, מטגנת להם, כן צלויים וקלויים יעשו הם, רבוש”ע! שמא תטעם, ר' אלתר, מעט משקה, מן הנותר אתמול? (היא גוחנת, מוציאה בקבוק יי"ש ומוזגת לו כוס קטנה)
ר' אלתר.
תודה, תודה, בשביל מה, בילה’ניו, את מטרחת את כבודך? (מריק את הכוס אל תוך פיו) בחיי, המשקה אינו רע כל עיקר (היא מוזגת לו עוד כוס) תודה, תודה, בשביל מה בילה’ניו אַת מטרחת את כבודך?… אַי בילה’ניו. ימים רעים הגיעו.. אָח, אָח, אָח… זוכר אני שהייתי מקבל טרנספורטים של רומנים מאותה ווילנא והייתי מוכרם מניה וביה… ועכשיו… האל הטוב יודע. מן הזמן שהציונים התחילו מוציאים את הספרפרים שלהם, נעשתה פּרנסתי לקויה מאד… הציונים! צ. צ. צ.
בילה.
צ – צ – צפעונים? איזה מין פּגע הוא זה, ר' אלתר?
ר' אלתר
ציונים – הם אלה שעוסקים1) בציונות… אנשים אל רוצים, כיצד לומר זה, שנלך כלנו לפלשתינה רוצים הם.
בילה. (מנענעת בראשה)
הרי לך! שמא מעט היה! בלסטרינה על ראשם, מחלה וצנה, רבוש"ע!
ר' אלתר. (מפסיקה)
אלהים עמך, בילה, מדוע את מקללת אותם? אדרבה! בטובתנו רוצים האנשים האלה. וצריכים אנו לברך אותם, כי הם רוצים להושיע לכל העניים והאיונים והקבצנים והעם כלו, כלומר: לדא ולהא, להאי ולמאי…
בילה.
השמעת? אם כן, למה שתקת? אם כדבריך, – יתן להם רבּוש"ע כח ובריאות וכל טוב סלה, וכל מיני צרות אל יבאו עליהם, והיו האדון והגברת שלי כפרתם של אלו, של האנשים האלו!…
ר' אלתּר.
בשם אלהים, אן לי שום טינא עליהם! הנה קבלתי חבילת-ספרים חדשה מאמריקה גופא, רומנים חדשים, חיים, שיצאו זה עתה מבית-מלאכתם, אני אומר לך רומנים – צפיחית בדבק, יין קפריסין!…
**בילה. **
(מוציאה בקבוק מתחת למטה ומוזגת לו כוס יין):
נו, ר' אלתר, יטעם נא עוד משהו מן היין הזה, גם זה נותר מאתמול.
ר' אלתר.
תודה, תודה, בשביל מה את, בילה’ניו, מטרחת את כבודך? (טועם ומלקק את שפתיו) שומעת את, בילה’ניו, זה משקה מארץ כלה משקה. (כנ"ל) מיום שיש לו להקב"ה עסק עם שמשקאות, לא היה ל עדיין משקה שכזה (מביט בכוס ומתגנדר כנגדה). נראה בחוש, שהנגידים יודעים כיצד חיים בעולם הזה. שומעתּ אַת, בילה, – כדאי ללכת ולמשכן את הקפוטה על מנת להיות נגיד! לחיים, בילה! (מריק את הכוס אל תוך פיו) אך זה יין! יש בו כל הסממנים. גם דא וגם הא, וגם האי וגם מאי….
בּילה. (מוזגת לו עוד כוס)
ישתה עוד כוס אחת. לא איכפת. במרתף יש הרבה מן המין הזה ויהא מספיק להם, לכשיתהפכו במדויהם, רבוש"ע!
ר' אלתר. (שמח)
בשם אלהים! שום טינא אין לי עליהם! ישתו להם, ישתו להם יהודים ויהיו בריאים ושמחים. יהודי אינו גוי, חס ושלום, יהודי נוטל מעט משקה ואין כך כלום, מהיכא תיתי… הוא נוטל אחת, שתים, שלש, ושא, – בזבוב על הקיר אינו נוגע. שכור? חס ושלום, יהודי שכור? חלילה! לא היתה כזאת בישראל!…
בּילה. (מוסיפה לו אל הכוס)
לא היתה, לא היתה.
ר' אלתר.
כלפי מה אמרתי זה? כלפי זה, שאת אומרת, שעובדים ועובדים, למעלה מן הכחות. הנה, כדומה למשל, כחרס הנשבר אלמנה צעירה שכמותך, כיצד, איך והאיך, לא כלום. הרי אני אומר, דא והא, האי ומאי… שומעת את? לא הייתי אומר לך זה אלמלא היינו ביחידות. ברם, בעצם ההיסטוריה של המעשה כך היא העובדה. אני שואל כיצד, איך והאיך, וגם אימתי? עד אימתי אצל זרים? בקר תבשיל, צהרים תבשיל, ערב תבשיל והכּל בשבילם. – עד מתי? כלום לא הגיעה שעה שיהא לך תנור משלך, תבשיל משלך ודא, והא, והאי ומאי משלך? ההבנת בילה?
בילה.
ודאי, ר' אלתר, טובים השופכים שלי בעביט, מיין של אחרים בחבית. אבל מה נאמר ומה נדבר? אלמנה שוממה, “מה אנו ומה חיינו?”.
ר' אלתר.
ומה אם אלמנה את? אדרבה, אלמנה חשובה, חשובה טפי. גם מצד הרחמנות וגם מצד דא ומצד הא, ומצד האי ומצד מאי…
בילה.
כלום יודעת אני? מי יהא קופץ על אלמנה שכמותי, שיש לי בס“ה מאתים זהובים עלובים? עשר זה, רבוש”ע, על בעה’ב שלי!
ר' אלתר. (עושה עצמו צעיר)
לא כך הדבר, בילה, חיתי. אפשר לקרא אותו המכתב בנגון אחר: מאתים זהובים עלובים? מאתים זהובים לגבי דל זהו קפיטל… ואם נוסף לקפיטל זה יקרה לך הכביכול, כדומה למשל, איזה בר-נש צעיר והגון, בר נש שהעסק יש לו אתו, אתו בידו. בר נש, אשר… מבינה את דא והא, האי ומאי…
בילה.
כדומה למשל, כגון?
ר' אלתר.
כדומה למשל כגון, אם נקח כדומה למשל, לדוגמא בר-נש שיש לו עסק, עסק לא גדול, אלא הגון, כך שקט ונח… עסק בסחורה שנותנים אותה לתשמיש, לקריאה, כעין ספרים, מעשיות. רומנים (עושה תנועה בידיו) דא והא, האי ומאי… נו?
בילה.
(שוקעת במחשבה, מוחה את אפה בשרוולה מלמטה למעלה)
מדבר אתה, ר' אלתר, מלים והן רמזים, דברים סתומים שאין אני מבינה… ישתה נא מן הכוס, ישתה ואל יחכה לבקשתי. אנו נעבד, נעמל ונזיע והם יאכלו ויאכלו ויאכלו, – רמה תאכל אותם! (מוזגת לו עוד כוס)
ר' אלתר.
בשם אלהים! שום טינה אין לי עליהם, (לוקח את הכוס) אומרת את עבודה. זה אינו אלא דבר שבהרגל. מה שייך? אדם לעמל ילד ואדם לתענוג ילד. יש אדם ויש אדם. אנו צריכים לעבד ולהשחיר פנים, והם צריכים לאכל ולשתות ולזולל ולסבא, אלא מיצר אנו שאין הם מרגישים בעבודתנו. הרי לך הסוס שלהם. למשל, להבדיל בין אדם לבהמה. גם הוא עוד, אבל כמה מפנקים את הבהמה הזו, כמה מלטפים אותה, נותנים לה לאל ולשתות דא והא, והאי ומאי… נו?
בּילה.
ר' אלתר, דבריך תמיד סתומים ממני, ואין אני…
ר' אַלתר.
הדברים לא דברי הם. קראתי אותם באחד הספרים החדשים שמוציאים הציציציליסטים, ימח שמם…
בילה.
מה א-א-א-לה הלימיסטים? איזה פגע? פגע יהיה להם על חוטמם, רבוש"ע!
ר' אלתר.
בשם אלהים! שום טינא אין לי עליהם. ליהוי ידוע לך, כי האנשים האלה הם אנשים כאלה, אשר הם, אשר הם דואגים לצרכי העניים והפועלים, לצרכים שלי ושלך ושל כל הדויים ומעונים בעלמא הדין…
בילה.
השמעת? אם כן למה שתקת? ילכו למיתה משונה האדונים שלי ויהיו כפרת צפרנם הקטנה של אלו.
ר' אלתר.
בשם אלהים! שום טינא אין לי עליהם!… (נכנס חיים המשרת. בילה רצה אל התנור ור' אלתר משקיע עיניו בספר)
מחזה שלישי 🔗
חיים. (קפלושו נטוי הצדה)
ערב טוב ומתוק יכנס לתוך עצמותיך, בילה’ניו… אַ, ר' אלתר, כצד שלום יהודי? יודע אתה – הספר שנתת לי הוא בחיר שבבחיר. התחלתי קורא בו ונרדמתי מיד. כהרוג נפלתי (מוזג לו כוס יין) “ר' חיים, מפני מה לא תטעם דבר”? – כך טוענת אלי הגברת שלי, כשהיא מכבדת את אורחיה באגוזים המתולעים שלה… ברם, אי פרדיל? פרדיל, איכי? (רוצה למזוג לו עוד כוס).
בילה. (סותרת על ידו)
לא, לא, משומד! לא בגינך הכינותי! מוטב תספר מפני מה התקשטת היום ומה נשמע אצלך, ומה לשום אדוניך?
חיים.
אין שלום לאדוני. הוא והיא יושבים להם כיונים בארובה, שולחים זה לזו וזו לזה חרפות וקללות ממהרים ועד הנה (מוציא אגוזים מכיסו, זורקם לתוך פיו, מפצחם בין שניו, בהכותו בידו בסנטרו מלמטה למעלה).
בילה.
מפני מה?
חיים. (בפצחו)
מפני מה? – מפני לא כלום. היא רוצה לפריז והוא אומר: ברלין. אומרת היא: “אָרצה”, אומר הוא “בהמה”… אומרת היא: עגלון מלך מואב, אומר הוא: יותר טוב מגדי בן סוסי. נראה שגם הוא וגם היא – שניהם מצמרת היחוס…
מחזה רביעי 🔗
(נכנסת פרדיל מן הבית)
פרדיל. (אינה מרגישה בחיים ומשוררת).
אשבה דומם על ההר
פורשת כף ובוכה
חברותי נשאו כבר
ואני נשארתי לבדי.
חיים. (עושה עצמו כמוחה דמעותיו)
ואך, איזה צער!
פרדיל. (כנ"ל, רוקדת ומשוררת)
אוי, הכוכב, כוכבי
מתי לי חתן תביא! (הדרן)
חיים. (מרחוק)
סמוך לדלת אעמד בדמי
ומביט על נשמה שלי
הוי חמדתי, נשמתי מה עצובה אַתּ
{ הדרן
שלמה לא ראיתיך מני יום שבתּ?
פרדיל (כנ"ל)
כל זמן שאני עלמה
טובה אני ונאוה,
ומדוע זה ועל מה
אשה יועם זהבה?
הוי, הכוכב, כוכבי,
מתי לי חתן תביא? (הדרן)
חיים (הולך לקראתה בפשוט ידים):
הנני! אני החתן כוכבך. אפילו היום, נשמה שלי! הריני מוכן ומזומן לקים מצות תנאים תיכף, זמירתי היקרה שלי, ערב טוב ומתוק לך, פרדלי, מה שלומך? לבתי שלי? המלאך שלי, האוצר שלי, הרוח מתוך הנשמה שלי, הלבב מתוך העינים שלי וכ' וכ' ככתוב בספריו של ר' אלתר.
פרדיל.
הראיתם איזה חנגא עליו? הביטו נא בו איך התקשט והתפּרצף – מעשה מחותן! יום טוב עליך, “יעלה ויבוא” עליך, הולך אתה ודאי מן הקרקס או מכנופיא של קוביוסטוסים?.
חיים.
ואלא היאך, צפורי שלי? כמה פעמים יחיה האדם – פעמים, או אחת? אבל דוקא הפעם, נשמתי, נחשת ולא מצאת, כי את הקרקס איני מבקר וגם בקוביא אין אני משחק. יודעת את מאימתי?
פרדיל.
אדרבה, מאימתי?
חיים.
מאמש… אמש נדרתי לבלי שחק יותר בקוביא, בלי נדר, מחמת שני טעמים: ראשית, מפני שאין לי כסף, ור' אלתר אומר, כי מי שיאן לו אצבע אינו מראה “תאנה”… ושנית, מפני שאני צובר על יד, פרוטה לפרוטה, בשביל החתונה, נשמה שלי…
פרדיל.
ומה מעשיך בלילות, לאחר שאתה גומר את עבודתך?
חיים.
אני עוסק בהשתלמות, יקירה שלי, בהשכלה. הנה קורא אני עכשיו ספר והוא כצפיחית בדבש. זהו ספרו של ר' אלתר. אך זה ספר! (מנשק אצבעותיו) כלה לילה לא ישנתי וקראתי וקראתי וקראתי.
פרדיל.
אני משערת את טיבו של הספר אשר נפל לתוך ידיך… ודאי רומנס?
חיים.
ועוד איזה רומנס! רומנס בששה חלקים וניקרולוג בראש.
ר' אלתר.
אפּילוג.
חיים.
כן, אמפילוג.
פרדיל.
מה שמו של ספר זה?
חיים. (מכה במצחו)
שמו של הספר ארוך כל כך, עד שאי אפשר לי לזכר אותו. ר' אלתר, אישון עיני, מה שמו?
ר' אלתר.
של מי? של מה?
חיים.
של אותו הספר אשר הבאת לי?
ר' אלתר.
אַ, הספר ההוא – יחיד במינו הוא, צפיחית שבצפיחית! חוטפים אותו מידי. שמו “הכושי הפרא בחגורתו האדומה, בעשרת2) אקדחים ממולאים ובשש נשים ארוכות ומגולגלות בדמות יונים, או – טבעתו של שלמה המלך, רומן מענין מאד-מאד בששה חלקים עם אפילוג ושיר לזמרה, מחובר ע”י יצחק שלמה עסיגטרייבער, עפ“י נוסח שמ”ר".
בילה ופרדיל.
איזה מין שם אריכתא, ישמרנו ויצילנו שומר ישראל.
חיים.
ש, ש, אל נא בבהלה. יש אצלם שמות ארוכים עוד יותר, כפולי שמונה, למשל: “המלך השבוי, אצל הים הקפוא במדבר, או השפה התחתונה הסדוקה”; “הצועני וכפתורי הכסף שלו בתוך עגלת צב, או, – מערוך של זכוכית בפסח”; “הבתולה שצבתה מידי חירה החתן היחיד והמיוחד שלה, או, – הממזר האדום, תפחנה עצמותיו”.
בילה ופרדיל.
תפחנה עצמותיך אתה! כפרה בעד כל היהודים תהיה, רבוש"ע!
חיים.
אמן, על אויבי! בקצור, פרדיל, זהו מין ספר – שפתיים ישק!
פרדיל.
מה כותבים שם באותו ספר! האם חולה אתה ואינך יכול לספר לנו?
חיים.
כותבים שם… קשה לזכר מה שכותבים שם.. שם חד בחור יפה כבן עשרים ויותר…
ר' אלתר.
בן י"ח!
חיים.
מתאהב בנערה בת י"ט.
ר' אלתר.
בת י"ז!
חיים.
נערה יפה כתפוח בעצי היער וגומות של חן בלחייה. בלונדינית עם שערות שחורות כזפת.
ר' אלתּר.
עם שערות בהירות.
חיים.
כונתי, ברוניטית עם שערות בירות.
פרדיל.
ומה שמה?
חיים.
מה שמה? הנה שכחתי זה עכשו. פרח ממוחי… הנה… על קצה לשוני… ר' אלתר, מה שמה?
ר' אלתר.
של מי?
חיים.
של אותה ריבה אשר בספר שלי?
ר' אלתּר.
סרפימה.
חיים.
כן, כן, כך חפצתי לומר גם אני. כותבים שם, כיצד בחור דנן מתאהב באותה ריבה… וכיצד אותה ריבה מתאהבת בבחור דנן… זאת אומרת, שניהם רוצים… והנה אירע מעשה, כי בחור זה ניקלע3) לחד מקום עם אותה ריבה; דומה אני כי אותו מקום היה חד מטבח… לא כך, ר' אלתר?
ר' אלתר.
מה? מה?
חיים.
איפה נפגש שם בספר שלך אותו בחור עם אותה ריבה? במטבח, – לא כך?
ר' אלתר.
בפריז הם נפגשים, בבתי המרחצאות… במעינות הרפואה בארמונו של הגרף סלים, בגינת הבּיתן של אסתר המלכה, שם אצל קריאת ים סוף, בפרדס של תפוחי זהב…
חיים.
אַה! כך-כך! תישב בחור זה לשי, שמטבעו אינו עצלן ותופס אותה ריבה כך (רוצה לחבקה)
פרדיל,
לך לך – ריקא!
ר' אַלתּר.
חס ושלום, לא כך! תחלה כורע הוא על הברכיים…
חיים.
ברצוני רק להראותך כיצד אותו בחור חובק אותה ריבה שם, בספר שלי.
פרדיל.
לעזאזל תלך! נכנס אתה ותיכף חבוק! פּוק חזי איך נוהגים. הנה בא חתן ממקומות רחוקים אל בת הגברת והנה הוא יושב סגור אתה בחדר מיוחד מאז הבקר…
חיים.
מאז הבקר? רבוש"ע, כמה ארכן הוא זה! במה הם עוסקים שם, חתלתלי שלי?
פרדיל.
כלום אני יודעת? רק מלה אחת שמעתי, כשנכנסתי עם התה אליהם.
חיים.
איזו, איזו מלה?
פרדיל.
וכשאני אומר לך תדע מיד. “זשיואפּרי” שמעתי.
חיים.
זשיוואפריס"? אַ, האַ, אני יודע. בלשוננו זה תאוה לפרי, או למשקה. לא כך, ר' אלתר?
ר' אלתר. (מלקק את שפתיו).
משקה – חס ושלום. יהודי אינו שותה משקה, וכשהוא שותה, שותה הוא כך, באופן, שזה לא דא ולא הא…
חיים.
“בקר טוב, דבורה צנון בקדרה!” מדברים פה בצרפתית, והוא בא בּמשקה.
(נשמע קול מתוך הבית: פרני, פרדיל, מה לך שם במטבח? חולאת עליך!)
פרדיל.
עליהם ועל בניהם! אני הולכת, אני הולכת! שמעתם קול צפצוף שלה? אני שוטפת פה את הכלים. אני הולכת, אני הולכת, על ארבע תלכוּ, רבוש"ע!
חיים.
אמן, על אויבי!
פרדיל.
כאן צעקה “חולאת”, ושם, לעיני זרים, זב פיה דבש: נשמה שלי, היא אומרת, הטריחי נא את עצמך והביאי כוס מים בשביל הגברת לוקשנקוגל.
בילה.
ומה ע"ד החתן והכלה?
פרדיל.
גם עליהם אל תבא ברכה.
חיים.
אמן, על אויבי!
פרדיל.
הכלה היפהפיה שלנו חוששת, שמא ישים החתן את עיניו בי, ולפיכך סגרה אותו שם בחדר לכל היום. אוי לו למסכן. הכלה שלנו יודעת את העסק, גם את עיניו תנקר.
חיים.
ורואי הוא לכך. אל יחטף את פת-הלחם לפני “המוציא”… נראה, שיערך מזל-טוב הלילה. ר' אלתר התעטש. מהרי, בילה, ומשכי באזנו השמאלית ואמרי: לישועתך קויתי…
ר' אלתּר.
**(**נמנם כל הזמן ושרק בחטמו. עכשו הוא מתעורר)
תודה, תודה, בשביל מה, בילה’ניו, את מטרחת את כבודך? אין אני אוהב את המשקאות… יהודי אינו שותה ואינו אוהב את המשקאות. הצדק עם הצ=צ=צ=ציונים. המה אומרים, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, בארץ ממש, בשאול תחתיה, היהודי על ענוייו וצרותיו.
נע ונד מארץ לארץ,
סובל עוני שוד וקרץ…
חיים.
אוהו, ר' אלתר בגלופין. כנראה, שתה ככל הצרך מן האדם-האדם!…
בילה.
כשתיתו שלו – כן יהיה מאכלך שלך, רבוש"ע!
חיים.
אמן, על אויבי! יודע אתה, ר' אלתר, כיון שנפתח פיך, זמר לנו באמת איזהו זמירות נאות. הן אתה יהודי, אשר, אשר יש לך עסק בספרים ובשירים ובזמירות ובכדומה.
ר' אלתר.
אתה תלוה אותי? גם אתן? הנני ואשיר לכם שיר מפוּרסם משירי הציונים והוא לרוח הזמן.
חיים והנשים.
טוב, טוב, נלוה אותך כלנו. (מכינים את עצמם לזמרה)
ר' אלתר (משורר)
עשרה ציונים היינו
בחורים בלא אשה,
אחד היה לחתן
ונשארנו תשעה.
אוי, הכנור, בריל קטנון,
ואת, שמריל, תף!
ויחד עם הבטנון
ננגן נגון טוב.
כלם (חוזרים).
אוי הכנור וכו'…
תשעה ציונים היינו
ישבנו יחד במעונה,
אחד יצא והתבולל
ונשארנו שמונה.
כלם.
אוי, הכנור וכו'…
ר' אלתר.
שמונה ציונים היינו, פרצה ביננו מריבה,
אחד נעשה בונדאי
ונשארנו שבעה.
כּלם
אוי, הכנור וכו'…
ר' אלתר.
שבעה ציונים היינו
שלטה עינא בישא,
אחד נעשה סס"א
ונשארנו ששה.
כּלם.
אוי, הכנור וכר'…
ר' אלתר.
ששה ציונים היינו
גדלה סביב הרשעה,
אחד הומת בפוגרום
ונשארנו חמשה.
כּלם.
אוי, הכנור וכו'
ר' אלתר.
חמשה ציונים היינו
לא רפתה הרעה,
אחד נדד לאמריקה
ונשארנו ארבעה.
כּלם.
אוי, הכנור וכו'
ר' אלתר.
ארבעה ציונים היינו
נפשנו היתה יבשה,
אחד הלך לברן
ונשארנו שלשה.
כלם.
אוי, הכנור וכו'….
ר' אלתר.
שלשה ציונים היינו,
אבינו שבשמים!
אחד נטה אחרי ה“יט”א"
ונשארנו שנים.
כלם.
אוי, הכנור וכו'…
ר' אלתר.
שני ציונים היינו
לא יכולנו שבת יחד,
אחד נפרד לארם נהרים
ונשאר רק אחד.
כלם.
אוי, הכנור וכו'…
ר' אלתר
ואחד זה שנשאר
ראה לאחרונה
דרך טובה אחת
וילך ציונה!
כלם.
ואחד זה…
אוי, הכנור וכו'…
כלם.
נחמד, נחמד ויפה!
חיים.
נשתה לחיים, ר' אַלתר, לחיים לכבודנו ולכבוד פרדיל…
(נשמע קול מתוך הבית: פרני, פרדיל, המים המים!)
פרדיל.
הנני הולכת, הנני הולכת עם המים, באש ובמים תבואו, המים המאררים. הנני הולכת! הנני הולכת!
(ממהרת לצאת)
מחזה חמישי 🔗
ר' אלתר.
נשתה גם לכבוד בילה, לחיים! יתקן השם והיהודים ישארו תמיד יהודים. כי היהודי הוא בעצם מין בריה, שאינה שותה יי"ש וכדומה. היהודי שותה תמיד יין, תמיד, למשל בפסח לארבע כוסות וכן הלאה, וגם כשהוא שותה יין הוא נשאר תמיד פכח (שמח). לעולם יהא אדם יהודי, ולעולם לא יהא אדם שכור. כן, חיימ’ל? לעולם!
חיים.
יהודי שכור – חס וחלילה. כיצד יהודי שכור? נשתה, איפור עוד מעט. (מוזג עוד כוס, מנשק לר' אלתר ומתחיל רוקד באמצע המטבח.)
ר' אלתר. (רוקד כנגדו ומזמר)
מה שהננו הננו
אבל יהודים הננו,
מה שנעשה בגיננו
אבל בגילופין הננו.
מה שהננו הננו
אבל יהודים הננו,
מה שנעשה בגיננו
אבל רקדנים הננו.
מה שהננו הננו
אבל שותי יין הננו,
מה שנעשה בגיננו
אבל שכורים איננו…
מחזה ששי 🔗
פרדיל.
(נכנסת ונשארת כמכת תמהון. אל חיים)
ההשתגעת? איזה רקוד פתאם? ואתה, ר' אלתר, יהודי שכמותך! הרי זו בושה!
ר' אלתר. (מגמגם)
יהודי שכמותי? היהודי אינו גוי. היהודי יאריך ימים ושנים, כי הוא מין בריה כזו, אשר כמה שישתה לא יהא שכור לעולם (מוזג לו כוס).
פרדיל.
כל חלומותי מאתמול ומשלשם ומכל השנה! השמעתם? שמה המז"ט ופה השתיה, בילה!
בילה.
ש – ש, מה הרעש? הם לא שתו כלל כל כך הרבה. נגעו בשפתותיהם ולא יותר.
חיים.
באמת כך. תחלה נגענו ואחר כך בלענו. אך מכיון ששם מז“ט, ר' אלתר, נקח לנו באמת מעט מן היין, רק לגימא אחת נשתה לחיינו ולחיי הכלות שלנו ונברך זה את זה בסימן טוב ומז”ט. מז"ט לך, פרדיל שלי, כלה’לי שלי, כוכב שמים שלי, עטרת ראשי שלי, כנף רננים נעלסה שלי, תני לי את ידך הקטנה והמתוקה שלך והבטיחי לי, שתהיי שלי, שלי לנצח נצחים ולעולם ועד ולעולמי עולמים. (רוצה לחבקה).
פרדיל.
כל חלומותי הרעים עליך! מה אתך? שכור אתה?
חיים:
שכור! חס ושלום. יהודי שכור! מה תאמר, ר' אלתר, יכל יהודי להיות שכור?
ר' אלתר. (מחייך ומלקק את שפתיו).
יהודי… יהודי אינו שכור. אינו שכור לעולם. יהודי הוא דא והוא האי והוא מאי…
חיים. (מתכונן לחבק את פרדיל).
שמא לא טוב בעיניך, כנף רננים נעלסה שלי, היחוס שלי, שאני משרת אני? שטיא שלי, המשרתים מנהיגי הדור הם עכשו וכמה בעלי-בתים שלנו היו משרתים בנעוריהם? והאדון שלי עצמו – אלל יחשב לך הדבר לגנאי – האם לא היה קודם משרת? מעט גנבה, מעט גזלה, מעט הצלחה, והלואי שיהא חלקי כמהו לאחר עשר שנים. והגברת שלך המפונקת, כלום לא היתה קודם מינקת? עכשו היא נוסעת למרחצאות ודורשת ברופאים… שטיא שלי גם את תהיי אי"ה גברת, וגם את תדרשי אל הרופאים…
פרדיל. (דוחפתו)
תדבק לשונך!
חיים.
אמן, על אויבי! שמעיני, חתלתלי שלי, הבי ונשבר את הצלחות – מז“ט, בילה, ר' אלתר, – ברכוני במ”ט! (מוציא מכיסו שרשרת של זהב ושמה על צוארה של פרדיל). הרי לך מתנתי, כּלה שלי! (הוא חובקה ומנשקה, והיא כאלו דוחפתו).
בילה.
בסימן טוב ובמזל טוב לך, פרדיל! תבלי ותתחדשי! מה תאמר, ר' אלתר, לזה? (מראה לו את השרשרת)
ר' אלתר.
מה אומר? יהודי אוכל כבני אדם, שותה כבני אדם ומאריך ימים ושנים4) ודא והא, והאי ומאי, והס ושא, – א, צפּור אינה מצפצפת (הוא מתרומם ממקומו ורוצה ללכת ואינו יכול). יהודי אפילו כשהוא שותה פּכח הוא… ואינו מגמגם בלשונו, ורגליו אינן כושלות, והולך ישר רמו על דבל, ואינו ונטה אָנה ואָנה, ודעתו צלולה עליו, כי היהודי שתה ישתה וש – ש – ש– שכור לא ייש – ש– ש– כר לעולם. באמת לאולם… אוי ואבוי, יהודי חשך מזלו וחשך עולמו. הצדק עם הצ – צ – צ – ציונים: מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ופירושו – אַי, אי אי (משורר מתוך חטמו).
נע ונד מארץ לארץ,
סובל עוני, שוד וקרץ,
שבע-רוגז ותמרורים,
מעֻנה, מדֻכא ביסורים…
אוי, אוי, אוי, אוי
אוי, אוי, אוי, אוי…
חיים (תופס את ר' אלתר ידו).
חדל לך! ומה לך רגז ותמרורים ויסורים? על שונאי ישראל! מוטב לך, ר' אלתר, שנשא כוס לחיי בילה שלך. יהא מז"ט לכם, בשעה טובה ומוצלחת ותאריכו ימים ושנים עד זקנה ועד שיבה ואמלט בעשר ובכבוד ובמזל. הרי אני יודע שאתה חוזר ואחריה זה חצי שנה. הרי זה סוד ידוע. ואת, בילה, מה הסירובין שלך? הרי את ור' אלתר צמד חמד, זווג מן השמים.
ר' אלתּר.
זווג מן השמים… לחיים, לחיים…
חיים.
תן, איפוא, את ידך לבילה שלך ותהיו מבורכים ומאושרים כל ימי חייכם (הוא משקה את פרידיל ין על כרחה ור' אלתר נותן מכוסו אל בילה) עכשיו, ר' אלתר, שירה לנו משיריך, שיהא כפתור ופרח מן שמחת תורה.
ר' אלתּר. (שר בקול רם)
אבינו שבשמים
הלך למצרים.
למצרים הלך
ופראה שם מלך.
מלך שם פרעה
וענה שם את זרעו.
זרעו שם ענה
אחר יצאו ברנה.
חיים. (מפסיקו ושר לבדו):
ברנה יצאו אחר
כי אביהם אותם זָכר
זכר אביהם כי
ושלח להם את מי?
את מי שלח זה?
את משה כבר-הפה!
פרדיל.
כבד פה תהיה אתה!
חיים.
אמן, על אויבי! יודע אתה, ר' אלתר, שירה לנו מן הקודם “מה שהננו הננו” ואנחנו נֵאָחֵז יד ביד, זה עם זה, זה לְקָבָל זה והיה רקוד “שלא קם כמותו” !
(אוחזים זה את זה בידים ורקדים)
ר' אלתּר.
הננו מה שהננו
אבל יהודים הננו.
חיים.
אבל קבצנים הננו…
ר' אַלתּר.
מה שנעשה בגיננוּ
אבל עם ציציות הננוּ!
חיים.
אבל עם משקה הננו!…
ר' אלתּר.
הננו מה שהננוּ
אבל יהודים הננו!
חיים.
אבל שכורים הננוּ…
ר' אלתּר.
מה שנעשה בגיננו
אבל עם תפלין הננו!
חיים.
אבל עם נשמה הננוּ…
חיים ואלתּר.
הננו מה שהננו
אבל חתנים הננוּ
מה שנעשה בגיננו
אבל עם כלות הננו!
אבל רקדנים הננוּ!
חיים (בשעת הרקוד):
בחיים! בחזק! בעז! בחדוה! בבמבם, בטררם! פרדיל! בילה! (שובר צלחת) מזל-טוב! מזל-טוב! מזל-טוב!
(פתאום נפתחת הדלת ונראה החטם של “הגברת” ואחריו היא עצמה).
מחזה שביעי 🔗
הגברת (סופקת כפיים).
מז"ט של חשך ובהלה ותעופה ועיפתה ואפלה ומאפליה על ראשיכם ושכמיכם ועל שוקיכם ועל ידיכם ועל רגליכם ועל חייכם! חצופה! מנולת! מאוסה! שקצה! הלאה מביתי! (לר' אלתר) קבצן, מה לך פה?
ר' אלתּר. (מגמגם)
ק – ק – קבצן את אומרת, אין יהודי קבצן. היהודי אינו קבצן. לעולם אינו קבצן. ולמה את מגרשת אנשים מן הבית? מהיכא תיתי. גרשי, גרשי! אלא שזה לא נאה לכ כך, מבינה הגברת? העתים נשתנוּ. הזמריות חדשות הן.. הֶט – הֶט… יש לי בספרים, שם הצ – צ – צ – צליסטים אומרים, כי יכנס הרוּח באבי אביך, מבינה את? – יכנס הרוח באבי אביך ודא והא, והאי ומאי, והס ושאַ…
הגברת (לחיים).
ואתה, הולל – איזה עסקים לך פה? הלאה מכאן, מנול!
חיים. (באליגאנט)
תודה לגברת בעד הקומפלימנט שלה (הגברת רצה אליו בשי ידיה ורגליה. חיים תופסה ורומז לחברה להכניסה לתוך העגול, הם מקיפים ואתה, מסתובבים אתה ורוקדים) ר' אלתר! מה אתה שותק? זמר! חדש שבחדש! צפיחית שבצפיחית!
ר' אלתּר. (במבודח-מבוסם שר:)
מנהג חדש בא למדינה:
בטלה שנאה, בטלה קנאה,
כמו העשיר כן הרש
חשוב הוא ובר נש;
כמו הנגיד הן הדל
עולה מעלה, על, על, על.
כלם. (משוררים ורוקדים)
מנהג חדש בא למדינה:
מבשלת וגברת עדינה
נושאות יחד בד בבד
ורוקדות יחד יד ביד,
ומשרתת בלי שרק וכחל
גם היא עולה על על על.
( הגברת מתאמצת בכל כוחות: להשמט מתוך העגול, צועקת ומקללת, אך קולה לא ישמע, הדלת נפתחת ואל המטבח נכנסים בבהלה כל בני הבית והאורחים, אדונים וגבירות מקושטים,?????5)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.