א

רִחֵף אֱלֹהִים בְּחֶשְׁכַת אֵין הַסּוֹף, וְחֵץ־אוֹר

כִּי עֻפְעַף מֵעֵינָיו הִקִּיף הַשְּׁמָמָה הָעוֹגֶמֶת

וְנִדְקַר אֲחוֹרָיו. הִתְעַיֵּף מֵהַבִּיט לִנְצָחִים

בַּאֲחוֹרֵי קָדְקֳדוֹ וְיָצַר עוֹלָמוֹת –

תַּחֲנוֹת לְמַבָּט.

וַיְהִי בֹקֶר שִׁשִּׁי. הִתְכַּנְּסוּ מַלְאָכִים לְקַלֵּס

הַדְרַת אֲדָמָה יְרֻקָּה וּרְאָיֵי נְחָלֶיהָ

וְרַחֲבַת הַחוּגִים לִשְׁמָשׁוֹת כְּמִכְמֹרֶת־עֲנָק

מְשׁוּיָה מִן הַיָּם וְזוֹהֶרֶת בְּזִיו דִּמְעוֹתֶיהָ –

מַנְגִּינָה אֵיתָנָה שֶׁל קַוִּים נְקִיִּים עֲגֻלִּים.

וְאוּלָם הַיּוֹצֵר עוֹד לֹא נָח. תַּחֲנוֹת לְעֵינָיו

כְּבָר הָיוּ, אֲבָל לֹא לְשִׂכְלוֹ הַבּוֹעֵר וְצוֹפֶה

מוֹלָד שֶׁל כּוֹכָב עִם תֹּם אֶלֶף יוֹבְלוֹת וּמֶחֱצָה,

קִרְקוּר צְפַרְדֵּעַ בֵּין נֵצַח שְׁמִינִי לִתְשִׁיעִי,

וְעָרַג עַל מֵרֹאשׁ־לֹא־יֻגַּד, עַל צִלּוֹ שֶׁל עָלוּם.

“נַעֲשֶׂה אָדָם!” – הִרְגִּישׁוּ מְשָׁרְתֵי הָעֶלְיוֹן

חַשְׁרַת הַשּׁוֹאָה הַקְּרוֹבָה וַתִּפְרֹץ מְרִידָה.

גְּדוּד אַחֲרֵי גְדוּד אָז הִתְקִיפוּ כִּסֵּא הַכָּבוֹד,

וַיִּשְׁלַח הַיּוֹצֵר אֶצְבָּעוֹ

וּבְעֶצֶם הַיּוֹם הִתְלַקְּחוּ הַשְּׁחָקִים כִּשְׁקִיעָה.

ב

עָבִים לְבָנִים וַאֲפֹרִים וְאֶחָד שְׁחַרְחַר

שׁוֹטְטוּ בַמָּרוֹם וְעָסְקוּ בְסֻגְיָה חֲמוּרָה

וְהִבִּיטוּ לְמַטָּה, שָׁם אֵצֶל שׁוּחָה טְרִיָּה

עָמַד אֱלֹהִים עַל בִּרְכָּיו, לָשׁ עִסָּה שֶׁל עָפָר.

אפורים.

כָּל כָּךְ הוּא לָהוּט אַחֲרֵי הָאָדָם עַד הַשְׁמֵד

רִבְבוֹת מַלְאָכִים בִּגְלָלוֹ. לָמָּה הוּא כֹה לָהוּט?

לבנים.

יַעֲנִיק לְאָדָם מַתָּנָה שְׁמֵימִית, אֶת הַכֹּחַ

לֵדַע וּלְהָבִין עַד יֶחְכַּם וְיַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב.

אפורים.

אֶת פְּרִי עֵץ הַדַּעַת יְצַו שֶׁאָדָם לֹא יֹאכֵל.

לבנים.

יִלְמַד הָאָדָם מֵאֵלָיו מַה זֶּה טוֹב וּמָה רָע.

לֹא טוֹב שֶׁיָּבוֹא לִסְעוּדָה עֲרוּכָה וּמְתֻקֶּנֶת.

שחרחר.

בֵּין דַּעַת וּמַעַשׂ נִמְתָּח הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

מַשְׁרִיץ עַקְרַבִּים וּנְחָשִׁים. שָׁם אֶתְקַע אָהֳלִי,

וּנְחִיל מִפְלָצוֹת אֲשַׁמַּע בִּשְׁרִיקָה עַל פִּתְחִי

עַד אָדָם בְּעַצְמוֹ יֵרָתַע.

בֵּין דַּעַת וּמַעַשׂ אָקִים קִיר עִוֵּר וְחֵרֵשׁ

וְתַרְנְגוֹל זֶה יוֹם וָלַיְלָה יַקִּישׁ בַּמַּקּוֹר

וְהַקִּיר לֹא יִמּוֹט וְהַשַּׁחַר לֹא יַעַל, לֹא יָעַל.

לבנים.

מַה דַּל וְעָלוּב הָאָדָם, מָה רַחֲמִים יְעוֹרֵר!

כֹּה תַשׁ וְעָנֹג, עַד זְבוּב קַל בּוֹ יִתְחַב אֶת שִׁנָּיו

וְרוּחַ עוֹבְרָה תְּשַׁלַּח בְּגֵווֹ צְמַרְמֹרֶת.

וּבְכָל רֶגַע יֵדַע בַּחֲרָדָה שֶׁהַמָּוֶת הוֹלֵךְ

בִּצְעָדִים מְדוּדִים וּמְחִי־חֶרֶשׁ שֶׁל תֹּף לִקְרָאתוֹ.

וַדַּאי,

הוּא יְנַס לְהַשּׁוֹת אֶת סוֹפוֹ בְּאַלְפֵי מִשְׂחָקִים,

בִּבְנִיָּה וַהֲרִיסָה, בְּאַהֲבָה, בְּחָכְמָה, בְּאִוֶּלֶת,

אַךְ עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ לֹא יִשְׁכַּח. שָׁם בְּאֹפֶל מֵימֶיהָ

אַחַת חֲרָדָה, וְכָל יָשָׁר שָׁם נִשְׁקָף מְעֻוָּת,

כָּל מוּצָק מִתְרוֹפֵף, כָּל פַּנָּס מִתְפַּתֵּל כִּנְחַשׁ־פָּז

עַד תִּפְאֶרֶת רָפָה מְרַחֶפֶת גַּם עַל הָעִוּוּת.

אֵיךְ נַאֲשִׁים אִם יֶחֱטָא? אֵיךְ יַאֲשִׁים אֱלֹהִים בְּלִי טְעֹם

אַף לְרֶגַע אֶת פַּחַד הַמָּוֶת? אַךְ הַגֵּד, הַקּוֹדֵר,

עַל מָה כֹּה תִשְׂטֹם הָאָדָם עוֹד בְּטֶרֶם נוֹצָר?

שחרחר.

כָּל הַיְקוּם הַמְפֹאָר הַלָּזֶה לֹא יָשָׁר בְּעֵינָי.

הַיּוֹצֵר מְשַׂחֵק רַב מִדַּי בִּכְאֵבֵי הַחַיִּים.

אָחִישׁ אֶת סוֹפָם.

אפורים.

סְבוּכִים כֹּה דַּרְכֵי הַיְצִירָה,

וְחִידַת הַחִידוֹת – מַה דּוֹפֵק בְּתַחְתִּית הַמַּעְיָן?

לִכְאוֹרָה כָּל יוֹצֵר בָּא לִיצֹר מַה מִּמֶּנּוּ וָמַעְלָה,

אַחֶרֶת מַה בֶּצַע? אַךְ מָה אִם יוֹצֵר הוּא עֶלְיוֹן?

אוֹ לִיצֹר מָה אֵינוֹ הוּא עַצְמוֹ אַךְ נִכְסָף הוּא לִהְיוֹת.

הֲנִכְסָף אֱלֹהִים אֶל הַחֵטְא? הַאֻמְנָם בּוֹ עַצְמוֹ

מַשֶּׁהוּ עוֹד שֶׁל תֹּהוּ אָפֵל וְלָכֵן הוּא חוֹתֵר

לִחְיוֹת וְלִשְׂרֹף תּוֹךְ אָדָם מַשֶּׁהוּ זֶה עַד תֹּם,

וְאָדָם נְהַר־אֵשׁ בּוֹ יִטְבֹּל?

שחרחר.

הֲלָכֵן לֹא נָגַע בִּי?

אוֹתִי לֹא כִלָּה עֵת כִּלָּה הַטּוֹבִים שֶׁמָּרָדוּ. –

ג

גָּמַר אֱלֹהִים הַגִּבּוּל וְהַלַּיִשׁ, הִתְחִיל

צוֹבֵט חֲתִיכוֹת עוֹד לַחוֹת וּמַצְלִיף:

גּוּשׁ זֶה לַחֲשָׁקִים אֲפֵלִים וְגוּשׁ זֶה לְשֶׁל אוֹר,

גּוּשׁ זֶה לְסוּסִים פְּרוּעִים, וְהַלָּז לְרִסּוּן;

וְהַכֹּל בְּיָדְךָ, הֱיֵה שִׁיר וּנְגִינָה אוֹ שָׁאוֹן.

גּוּשׁ זֶה לֵב פּוֹשֵׁט וְכוֹוֵץ, הֲתָבִין אֶת פִּשְׁרוֹ?

פְּנִים וְחוּץ, פְּנִים וְחוּץ, עַד הַחוּץ כֻּלּוֹ פְּנִים,

כֻּלּוֹ לֵב.

וְגוּשׁ זֶה לִתְבוּנָה, לְהַבְקִיעַ דְּלָתוֹת מִכָּל צַד

שֶׁל פְּלִיאוֹת וּסְתִימוֹת.

כָּל הַיְקוּם אֵינוֹ אֶלָּא דְלָתוֹת,

הַהֵיכָל הוּא מֵעֵבֶר,

גַּם אַתָּה אֵינְךָ אֶלָּא דְלָתוֹת,

הַמֵּעֵבֶר תָּר שְׁבִיל אֶל מֵעֵבֶר,

וַחֲקַל תַּפּוּחִין קוֹרֵא אֶל חֲקַל תַּפּוּחִין.

הֲתַקְשִׁיב הָרִשְׁרוּשׁ?

וְאוּלָם אַל תַּהֲרֹס!

רַק אַט אַט, בִּמְתִינוּת, בִּמְנוּחָה.

לֹא רַק פְּרִי, גַּם הַזְּרוֹעַ צְרִיכָה לְהַבְשִׁיל עַד תִּקְטֹף.

עִמְקֵי־הֲגִיגִים נִכְנָסִים בֵּין עֵרוּת וְשֵׁנָה,

וְעֵינַיִם חֲצִי־עֲצוּמוֹת הֵן יוֹתֵר פְּקוּחוֹת. –

כֹּה הִצְלִיף גּוּשׁ אֶל גּוּשׁ עַד אָדָם הִשְׂתָּרֵעַ שָׁלֵם.

וַיִּגְחַן וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, וּכְמוֹ מַחַט חַדָּה

הִנְחִית תּוֹךְ נִבְכֵי כָל הַגּוּף עַד מֵעֹצֶם כְּאֵב

קָרַע הַדּוֹמֵם אֶת תָּאָיו וְהַנֶּפֶשׁ נוֹלְדָה,

הַכְּאֵב הָפַךְ נֶפֶשׁ,

וּבִן רֶגַע נֶעְלַם אֱלֹהִים וְיָרַד הַשָּׂטָן.

ד

הִתְקַלַּע הָאָדָם כְּמוֹ רָבַץ תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂא,

אָז נֶאֱנַח וְנִרְגַּע. הִזְדַּקֵּף וּפָקַח אֶת עֵינָיו,

הִבִּיט בָּעוֹמֵד עַל גַּבּוֹ: הַאַתָּה הוּא?

שטן.

לֹא אָנִי.

אֱלֹהִים יְצָרְךָ מִתּוֹךְ זוֹ הַשּׁוּחָה.

אדם.

וְאַיּוֹ?

שטן.

חָזַר לִשְׁחָקָיו. גַּם אֲנִי מִמְּרוֹמִים, אַךְ אֹהַב

אֶת הָאָרֶץ. נִהְיֶה יְדִידִים.

אדם.

לְשֵׁם מָה יְצָרָנִי?

שטן.

לִרְדּוֹת בָּאֲדָמָה זוֹ יָצָר.

אדם.

לְשֵׁם מָה יְצָרָהּ?

שטן.

כֹּה צָעִיר וְשִׂכְלוֹ כְּבָר לֹא נָח. נְמֵרִי הַקָּטָן,

אֵין שׁוּם לְשֵׁם מָה. אֱלֹהִים כְּאִילָן כְּנָהָר.

זֶה נוֹשֵׂא אֶת מֵימָיו, זֶה גוֹמֵל אֶת פִּרְיוֹ, זֶה יוֹצֵר.

הַכֹּל הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, מִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגָּל שֶׁל עַצְמוֹ,

שָׁם כֹּחוֹ וּדְרוֹרוֹ.

אדם.

וַאֲנִי מַה כֹּחִי וּדְרוֹרִי?

שטן.

לִחְיוֹת.

אדם.

אֵיךְ חַיִּים

שטן.

רַמַ"ח אֲבָרִים לְךָ, אָדָם,

וְרַמַ"ח עֳנָגִים יֵשׁ בַּיְקוּם. בּוֹא אִתִּי וְאַרְאֶךָּ.

אדם.

אֲבָרַי מִתְעַנְּגִים עוֹד עַל רֶדֶם.

שטן.

וְסוֹדוֹת יֵשׁ בַּיְקוּם.

אַלְפֵי דְלָתוֹת מִכָּל צַד מְצַפּוֹת לְפוֹתֵחַ,

מַפְתֵּחַ שֶׁל דֶּלֶת־מַעֲרָב בְּיַרְכְּתֵי הַמִּזְרָח,

מַפְתֵּחַ שֶׁל רָז צְפוֹנִי בְּיַעֲרוֹת הַדָּרוֹם,

וְחוּג כּוֹכָבִים מַפְתְּחוֹ בִּקְלִפַּת חִלָּזוֹן.

בּוֹא אִתִּי וּנְחַפֵּשׂ אֶת פְּזוּרֵי מַפְתְּחוֹת מַלְכוּתֶךָ.

אדם.

עוֹד דַּלְתוֹת לְבָבִי לֹא פְתוּחוֹת.

שטן.

וְשִׁכָּרוֹן יֵשׁ שֶׁל קְרָב.

נְמֵרִים שֶׁל זָהָב וַאֲרָיוֹת עִם עֵינֵי הָעַנְבָּר

אוֹרְבִים כָּל דַּקָּה לְדַקַּת רִפְיוֹנְךָ וְזִנֵּקוּ.

הֲיָדַעְתָּ שׂוֹא־גִיל שֶׁל אֲחֹז פִּי אוֹיֵב וְשַׁסְּעוֹ?

אדם. מִצִּנּוֹר לְצִנּוֹר מְשָׁכַנִי אֶל עָל וְאֶל עָל,

מֵעָפָר לְאָדָם,

בֵּין דְּפָנוֹת כֹּה צָרִים וְחוֹנְקִים

לִנְקֻדָּה שֶׁזָּרְחָה בַמֶּרְחָק

וְנִגְּנָה כֹּה שְׁחוּזוֹת

עַד הַכְּאֵב כְּמוֹ וָו בִּי נִדְקַר וְהֶחֱזִיק בַּל אֶפֹּל.

מִצִּנּוֹר לְצִנּוֹר, מִתְּעָלָה לִתְעָלָה,

וְעוֹד חַם בְּשָׂרִי מִמַּגַּע כַּף יָדוֹ,

נְשִׁימָתוֹ עוֹד כַּטַּל עַל פָּנַי, וּבְאָזְנִי עוֹד שִׁירוֹ –

לָמָּה פֶּתַע חָמָק? הֶאָפֵס לוֹ אֶל עָל? אֵין יוֹתֵר?

לָמָּה פֶּתַע נִתְּקָה נְגִינָתוֹ, וְהַכֹּל נִתְרוֹקֵן?

הַאֻמְנָם כָּאן הַסַּף וְהַסּוֹף, תַּחֲנָתִי אַחֲרוֹנָה

לְהַשְׁרִיץ כְּתוֹלָע וּלְפַנֵּק רִטְפוּשִׁי בְּחֹם שָׁמֶשׁ?

אֱלֹהִים, אֱלֹהִים!

שטן.

חֲיֵה בִּלְעָדָיו.

אדם.

אֵיךְ אוּכַל?

שטן.

גּוֹרָלְךָ הוּא.

הַבִּיטָה בִּירַק אֲדָמָה, בֶּעָבִים, בָּאַיָּל

שָׁם הוֹלֵךְ עִם קְרָנָיו, בַּטַּוָּס שָׁם פּוֹרֵשׂ זְנַב־צְבָעָיו,

בָּאֲרִי שָׁם נֶעֱמָד וְצוֹפֶה בְּפָנֶיךָ – מַה דְּמִי,

מַה שְּׁתִיקָה עַל פְּנֵיהֶם! עוֹד הַכֹּל מְדֻמְדָּם וּמְחֻבָּר.

גַּם פָּרָה זוֹ גוֹעָה – אֱלֹהִים בָּהּ גוֹעֶה לְשָׁמָיו.

רַק אַתָּה הַמְנֻתָּק מֵהַכֹּל, הַמֻּצָּג מוּל הַכֹּל,

וָלֹא אֵיךְ הָיִיתָ הוֹגֶה?

רַק אַתָּה לְבַדֶּךָ.

וִיגוֹנְךָ וּגְאוֹנְךָ הוּא. הָאָדָם פֵּרוּשׁוֹ לְבַדּוֹ,

לְבַדּוֹ הוּא נִכְנָס, לְבַדּוֹ הוּא צוֹעֵד צְעָדָיו,

לְבַדּוֹ הוּא גוֹוֵעַ, נוֹפֵחַ נַפְשׁוֹ וְיוֹצֵא.

אדם.

אֶגְוַע?

שטן.

כֵּן, אָדָם, וְשׁוּחָה זוֹ עוֹד פַּעַם תְּכֻסֶּה.

אדם. הַשּׁוּחָה?

שטן.

כֵּן, אָדָם, וּמְקוֹמְךָ יְמַלְאוּ אֲחֵרִים.

אֵינְךָ אֶלָּא חֻלְיָה.

אדם.

חֻלְיָה?

שטן.

לַחֻלְיוֹת הַבָּאוֹת,

וּזְמַן כְּמוֹ תַיִל דּוֹקֵר מִשְׁתַּחֵל בַּחֻלְיוֹת.

אדם.

שְׁאֵלוֹת כִּפְצָעִים בִּי פָתַחְתָּ, כְּעֵינַיִם דָּווֹת

עוֹטוֹת כָּל גּוּפִי וְלָעַד לֹא תֵדַעְנָה תְנוּמָה.

הַלְּשֵׁם־מָה שֶׁאֵינֶנּוּ יָעוּף לִרְגָעִים תּוֹךְ רֹאשִׁי,

יִקֹּר וְיִבְרַח. אִם אֵינוֹ – לָמָּה יַרְבֶּה לְבַקְּרֵנִי?

לְשֵׁם מָה אֲנִי מֵת? וּלְשֵׁם מָה וּלְאָן הַחֻלְיוֹת?

הַאִם זְמַן חֲפַרְפַּר אוֹ חָתוּל, בִּי נִכְנָס לְשָׁעָה

וּמְפַלֵּס לוֹ נָתִיב וּמְקַפֵּץ לְאַחֵר וּלְאַחֵר?

מְצֹא מַה יּוּכַל בָּאַחֲרִית אִם לֹא שׁוּב אֶת עַצְמוֹ?

וּמַה קּוֹרֶה לַנָּתִיב שֶׁגָּוַע? כָּאן הַכֹּל כִּמְדֻמֶּה

כֹּה הַרְבֵּה לְחִנָּם, וְהַרְבֵּה כֹּה רוֹמֵז לְכִוּוּן.

וְאוּלַי אֱלֹהִים הוּא הַזְּמַן, וַאֲנִי שֶׁמְּשָׁכַנִי

מִנִּבְכֵי מִנְהָרָה הוֹפֵךְ מִנְהָרָה לְגַבָּיו

וְדֶרֶךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי הוּא סוֹקֵר אֶל אֵי־חוֹף,

וְיֵשׁ לְשֵׁם־מָה בְּחַיַּי, וְאַתָּה מְתַעְתֵּעַ?

אַךְ רַעְיוֹן לוֹ חָתַרְתִּי כָּל כָּךְ כְּבָר אֵחַר לְהַרְהִיב,

אָנֹכִי כְּבָר מַרְגִּישׁ לְחִיצַת אֲדָמָה עַל צְלָעָי.

מִי אַתָּה, מַה שְּׁמֶךָ?

שטן.

קוֹרְאִים לִי שָׂטָן וְגַם רָע;

אַךְ אֲנִי הַמַּגִּישׁ לְאָדָם הַיֵּינוֹת הַמְשַׁכְּרִים

יַשְׁכִּיחוּ זַחֲלוֹ הַתְּמִידִי שֶׁל הַזְּמַן בִּבְשָׂרוֹ,

שֶׁל אֱלֹהִים בְּנַפְשׁוֹ, וְשֶׁל מָוֶת רוֹחֵשׁ מֵאִידָךְ,

וְהַבְּדִידוּת הַגְּמוּרָה.

יָדַעְתִּי יְגוֹן הַתַּחְתִּית בְּהַכָּרַת הָאָדָם

הַטָּעוּן הַשְׁכָּחָה. בּוֹא אִתִּי לְרִשְׁרוּשׁ הַחַיִּים. –

צִפּוֹר לְבָנָה יָצְאָה עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָדָם

וְצִיְּצָה רֶגַע קָט וּפָרְחָה וְנֶעֱלָמָה.

הוּא רָקַע בְּרַגְלוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ עִם שָׂטָן.

כָּל הַיְקוּם נִזְדַּעֲזַע כְּמוֹ צְרִיף יְרִיעוֹת בְּסוּפָה,

וּבִמְרוֹם הַשָּׁמַיִם קוֹל רַן: כִּי טוֹב, טוֹב מְאֹד.

שבט תשי"ב

א

תָּקַע הָאָדָם אֶת שִׁנָּיו תּוֹךְ הַפְּרִי,

וַיֵּאוֹרוּ עֵינָיו:

בְּרוֹשִׁים הִתְנַעַנְעוּ מְחֻדָּדִים תַּחַת שַׁחַק,

דּוּכִיפַת עִם כּוֹבַע שֶׁל זָהָב הִתְהַלְּכָה בֵּין צֶאֱלִים,

בַּרְבּוּרִים זְקוּפֵי־גְרוֹנוֹת יָשְׁבוּ בֶהָדָר

עַל בַּרְבּוּרִים הֲפוּכִים תּוֹךְ בְּרֵכָה –

הַכֹּל כְּמוֹ עַד כֹּה, אַךְ עַד כֹּה לֹא יָדַע שֶׁיָּדַע.

וַיֵּדַע הָאָדָם:

מַה זּוֹ דַעַת?

לָדַעַת הַדַּעַת.

רְאִי מִבִּפְנִים

הַמְשַׁקֵּף וּמֵאִיר מַה בִּפְנִים.

וְלָדַעַת הַדַּעַת אֵינוֹ אֶלָּא

לָדַעַת אֶת דַּעַת הַדַּעַת, –

רְאִי מוּל רְאִי,

וּרְאִי מוּל רְאִי שֶׁל רְאִי,

עַד כֻּלָּם הִתְנַפְּצוּ וַיְהִי חשֶׁךְ.

לֹא, הַפְּנִים הוּא תְהוֹם.

אַפְנֶה אֶת עֵינַי כְּלַפֵּי חוּץ.

כָּאן מִישׁוֹר־מִבְטַחִים, כָּאן מֹחִי יְרַקֵּד כְּמוֹ עֵגֶל

עַל כַּר יְרַקְרַק, כָּאן מָקוֹם לְגִלּוּי, לְחִדּוּשׁ,

כָּאן עוֹלָם!

עוֹלָם?

הֲרֵי זוֹהִי מִלָּה חֲדָשָׁה, זֶה עַכְשָׁו בִּי עָלָתָה:

עוֹלָם!

עַגְלוּלִית מַקִּיפָה אֶת הַכֹּל,

וְכוֹלֶלֶת הַכֹּל,

וְנוֹגַהַת.

אֵיךְ בָּאָה לִי זוֹ הַמִּלָּה כֹּה קְטַנָּה וּרְחָבָה?

וַאֲנִי לֹא חָתַרְתִּי אַחֲרֶיהָ, אֲנִי רַק נִשְׁקַפְתִּי.

בְּרוּכָה לִי חַוָּה עַל הַפְּרִי הַיָּקָר לִי נָתָנָה.

עַכְשָׁו מִתְחַוֵּר מַה זּוֹ דַּעַת:

הִיא הוֹלְכָה מַעֲדַנּוֹת בַּקָּמָה

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ –

הִזָּהֵר, שׁוּב הַתְּהוֹם שֶׁבִּפְנִים!

הִיא הוֹלְכָה בַקָּמָה וְלוֹפְתָה מְלוֹא זְרוֹעָהּ שִׁבֳּלִים

וְצוֹרֶרֶת אוֹתָן בְּטַבַּעַת שֶׁל צְלִיל,

וּפִתְאֹם אֲלֻמּוֹת אֲלֻמּוֹת,

כַּר נִרְחָב עִם דְּרָכִים לְטַיֵּל וּלְהַבִּיט מִסָּבִיב.

אַךְ רְאֵה, מַה סּוֹדִי הָעוֹלָם!

מַה מִמֶּנִּי יַחְבִּיא?

אִילָנוֹת מִתְרַכְּנִים זֶה לָזֶה בִּרְמִיזוֹת אֶל עֶבְרִי,

נָמֵר זְהַבְהַב בִּי נוֹעֵץ מֵרָחוֹק עֵינֵי־אֵשׁ,

סְלָעִים גּוֹהֲרִים וְגוֹנְזִים אוֹצָרוֹת מִתַּחְתָּם,

וְשַׁחַק מַחֲזִיק עַל רֹאשִׁי אִישׁוֹנוֹ הַמְלֻבָּן.

וּשְׁתִיקָה מִסָּבִיב מִסְתַּכְּלָה בִי בְּאֶלֶף עֵינַיִם

לָדַעַת מָה אַעַשׂ, מָה אַעַשׂ. וַאֲנִי?

אֲנִי, חַיָּה רְעֵבָה לְסוֹדוֹת, אֲשַׁחֵר חִישׁ לְטֶרֶף.

כָּל הַיְקוּם כְּאַרְמוֹן עִם מְגֵרוֹת סְגוּרוֹת עַל מַסְגֵּר –

עוֹד קָט וְאֶבְקַע כָּל מְגֵרָה, אֲפוֹצֵץ כָּל מַנְעוּל,

עַד כָּלִיל יִתְרוֹקֵן הָעוֹלָם,

כָּל רָזָיו בְּכַפִּי.

אָז אֶהְיֶה כֵּאלֹהִים.

וְאוּלַי –

יִתָּכֵן שֶׁעָצוּב קְצָת לִהְיוֹת אֱלֹהִים.

וְלָכֵן רָז אֶחָד לִי אַשְׁאִיר,

אֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, אַקְרִיב לוֹ עוֹלוֹת וְאֵלָיו אֶתְפַּלֵּל –

תָּמִיד תּוֹךְ טֶוַח יָדִי וְתָמִיד לִי מִנֶּגֶד.

נִרְאֶה. וּבֵינְתַיִם –

הוּא תָקַע שֵׁן יוֹתֵר עֲמֻקָּה תּוֹךְ צִיפַת הַתַּפּוּחַ.

ב

וַיְהִי לֵיל בְּגַן עֵדֶן. רִקְּחוּ הָרוּחוֹת בְּשָׂמִים־רֹאשׁ,

וּבִנְהַר אֲפַרְסְמוֹן הִתְהַלְּכוּ הָעֵצִים עַד בִּרְכַּיִם.

לַהֲקַת מַלְאָכִים שׁוֹטְטוּ בַּמָּרוֹם,

הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם,

וּמֵאוֹר עֵינֵיהֶם הִצְטַנַּח חֲרוּט־אוֹר

עַל אָדָם וְחַוָּה.

מלאכים.

יוֹד־גִּימֶל מִדּוֹת לֵאלֹהִים,

יוֹד־גִּימֶל חֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹת אַהֲבָה,

אֶחָד.

בָּרוּךְ שֶׁמָּסַר אֶת סוֹדוֹ לְבָנִים.

שטן.

סוֹד זֶה יוֹדְעִים גַּם כְּפִירֵי אֲרָיוֹת.

מלאכים.

רְאוּ, הֵם קְרֵבִים זֶה לָזֶה,

הוּא – שַׂעֲרוּרִי וְכָבֵד,

וְהִיא – צַחַת־עוֹר עִם עֵינֵי אַיָּלָה.

הוּא לוֹפֵת צַוָּארָהּ כְּמוֹ אָב אֶת בִּתּוֹ,

כְּמוֹ אָב,

חֲרִישִׁי וְעָדִין.

אַךְ נְבָכִים קוֹרְאִים לִנְבָכִים

אֶל נִבְכֵי הֲוָיָה

שָׁם אַחַת הַנְּקֻדָּה הַמְקַפֶּלֶת הַכֹּל,

שָׁם אָדָם וְחַוָּה וְעוֹלָם

מַרְכִּינִים אֶת רֹאשָׁם כְּמוֹ צֹאן אֶל הַשֹּׁקֶת

בִּדְמָמָה וּבְסַמְיוּת וְשׁוֹתִים.

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אשֶׁר רַב לְבָנִים.

שטן.

רְאוּ, גֵּו אֶל גֵּו,

בְּקֶצֶב אֶחָד שֶׁל עֲוִית,

כְּרַחַשׁ זְרוֹעוֹת שֶׁרֶץ־מַיִם לָבָן

מִתַּחַת לְשֶׁטַח הַמַּיִם.

הַאִם אֵין זֶה מָחוֹל שֶׁל כְּאֵב יוֹתֵר מִנִּי אשֶׁר?

מלאכים.

אַלְלַי אַלְלַי

לֹא אָרַךְ הַמָּחוֹל.

אֵיפֹה הַמַּעְיָן הֶעָכוּר בְּמִרְעֶה זֶה שִׁמְשִׁי

שֶׁפִּתְאֹם מִתּוֹכוֹ גָּח מַאֲבָק

שֶׁל דְּרִיסָה וּטְרִיפָה וּפְרִימַת כָּל הַגֵּו,

כְּמוֹ לָמוּת וּלְהָמִית?

הֲגַם זֶהוּ שָׁלָב בְּאַהֲבָה אֱנוֹשִׁית

שֶׁאֲנַחְנוּ בְּנֵי שַׁחַק לָעַד לֹא נָבִין,

וְהַכְּאֵב הֶעָנֹג שֶׁל תַּעֲנוּג

עוֹבֵר לַתַּעֲנוּג הַפִּרְאִי שֶׁל כָּאוֹב וְהַכְאֵב,

וְאַהֲבָה וְאֵיבָה רַק פְּקַעַת אַחַת

לָעַד לֹא תֻתַּר?

וְאוּלַי זֶהוּ נְקַם כָּל הָעֶרֶג הָעַז וְהַכֵּמַהּ

עַל מִפְתַּן הַסִּפּוּק?

הֲיוֹדֵעַ אָדָם בְּעַצְמוֹ עַל שׁוּם מָה?

שטן.

יֵשׁ דַּעַת בָּרֹאשׁ – זֶרֶם קָט, אֶגְלֵי טַל,

יֵשׁ דַּעַת אֲבָרִים – מְעַרְבֹּלֶת,

מַה יּוֹדֵעַ הַנַּחַל הַדַּל עַל שׁוּם מָה שֶׁל מְעַרְבֹּלֶת?

מלאכים.

רְאוּ, אֵיךְ עַכְשָׁו,

מְרֻחָץ מִזַּעְפּוֹ וְגַעֲשׁוֹ,

הוּא נָח דֹּם בְּחֵיקָהּ,

וּמַרְגּוֹעַ־אֵין־קֵץ עַל פָּנָיו,

כְּעֻבָּר מְקֻפָּל תּוֹךְ אִמּוֹ

תּוֹךְ הָרֹן הָאָפֵל וְהָרַחַץ

שֶׁל רַהֲטֵי הַדָּמִים.

כָּךְ חוֹזֵר הַגַּלְגַּל וְנִשְׁלָם,

חַיִּים וּגְוִיעָה וְלֵדָה,

בָּרוּךְ הַמְחַדֵּשׁ הָאָדָם.

והשטן

כָּךְ חוֹזֵר הַגַּלְגַּל,

(בשנינה)

וְהָאָב הוּא הַבַּעַל,

הַבַּעַל הוּא בֵן –

הֲיֵדַע הָאָדָם אַחַר כָּךְ?

וְלֵיל עוֹד הָיָה וְאָדָם וְחַוָּה הִתְעוֹרָרוּ,

פָּרְשׁוּ זֶה מוּל זוֹ אֶל כָּתְלֵי הֶחָרוּט הָאוֹרִי,

הִצְטַנַּח מֵעֵינֵי מַלְאָכִים,

וְחָבְקוּ עֶרְיָתָם מִתּוֹךְ חֵטְא נֶעְלָם וּבוּשָׁה.

ג

יֵשׁ עֶרְיָה עֲמֻקָּה מֵעֶרְיָה,

שֶׁגַּם אֶלֶף עֲלֵי תְאֵנָה

הֱיוֹתָהּ לֹא יַכְרִיתוּ –

הָעֶרְיָה שֶׁל הַדַּעַת.

הַבִּיטוּ בְּעוֹף וּבְקוֹף וּבְשׁוֹר פָּר –

הָעוֹלָם וְהַזְּמַן

יַעֲטוּם בְּהִדּוּק

כְּמוֹ בֶגֶד מָתוּחַ.

אַךְ הָאָדָם הַהוֹגֶה,

כְּבָר בְּרֵאשִׁית הֶהָגִיג,

יִתְפַּשֵּׁט אֵת יֶהְגֶּה בוֹ

וְעוֹמֵד מִמּוּלוֹ וְהוֹגֶה בוֹ.

וּכְכֹל אֲשֶׁר דַּעַת תִּגְדַּל,

כֵּן יִגְדַּל הָעוֹלָם,

יִגְדַּל וְיִרְחַק,

עַד נִשְׁאָר הָאָדָם תּוֹךְ לֹא־כְלוּם.

וּפִתְאֹם – עַרְטִילַאי.

מַה גָּז? מַה פֹּרַק?

אֵיךְ הַדַּעַת תֵּדַע מַשֶּׁהוּ

שֶׁפָּרַח עִם בּוֹאָהּ?

אַךְ צִנָּה מְנַשֶּׁבֶת,

וּמְרִירוּת תּוֹךְ הַלֵּב

שֶׁכְּמוֹ כָּל שֶׁצּוֹרֵב הִיא שׂוֹרֶטֶת עַצְמָהּ

וּמַרְבָּה כְאֵבָהּ.

ד

וֵאלֹהִים הִתְהַלֵּךְ בַּגַּן לְרוּחַ הַיּוֹם

וְנִזְכַּר בָּאָדָם: אַיֶּכָּה? מְצָאוֹ תַּחַת עֵץ

וְיָשַׁב עַל יָדוֹ, וְעַל אֹרֶךְ זְקָנוֹ הַלָּבָן

שֶׁנִּשְׁטַח כִּמְסִלָּה טִיְּלוּ דוּכִיפַתִּים שֶׁל זָהָב.

וְאָדָם שָׁפַךְ שִׂיחַ: הָיִיתִי כַּדֹּב שֶׁנֵּעוֹר

תְּקוּף כָּפָן מִשְּׁנַת חֹרֶף. מָצָא יַעְרַת דְּבַשׁ וּלְקָקָהּ

עַד עָרוֹת חִטּוּבֵי כָל תָּאֶיהָ, וְאַחַר וְאַחַר –

יַעְרָה אַחֶרֶת אֵינֶנָּה בְּכָל הַסְּבִיבָה –

וְהוּא נוֹהֵם מֵרָעָב וְזוֹלֵל אֶת כַּפּוֹ עַל דָּמָהּ.

רוֹקַנְתִּי הַיְקוּם מֵרָזָיו, וּרְאֵה זֶה פֶלֶא:

עִם כָּל רָז שֶׁפִּעְנַחְתִּי, אֵיזֶה תָא בְּנַפְשִׁי נִתְרוֹקֵן,

וְעַכְשָׁו נְבוּבָה הִיא כֻלָּהּ כְּאוֹתָהּ יַעְרַת דְּבַשׁ.

“תִּזְכֹּר, אָדָם? אָנֹכִי עֵץ הַדַּעַת אָסַרְתִּי”.

"אִם אָסַרְתָּ, מַדּוּעַ נָטַעְתָּ? מֵאִידָךְ, אִם נָטַעְתָּ,

מַדּוּעַ אָסַרְתָּ? אֶת זֹאת לֹא אָבִין גַּם עַכְשָׁו".

"רָצִיתִי שֶׁפְּרִי עֵץ חַיִּים תֹּאכַל רִאשׁוֹנָה;

וְאַהֲבַת הַחַיִּים עֵת מָלֵאתָ, הָיִיתִי מֵסִיר

טַבְלַת הָאִסּוּר, וְעוֹלָם מָה אַחֵר אָז יָדַעְתָּ,

עִם פְּלָאוֹת וְסוֹדוֹת! כִּי יֵשׁ דַּעַת אַחֶרֶת, אַחֶרֶת,

שֶׁכְּלָל לֹא שִׁעַרְתָּ. אַךְ הָיְתָה שְׁגִיאָה גְדוֹלָה.

וְכָךְ כְּלִסְטִים עִם כַּשִּׁיל וְכֵילַף הִתְנַפַּלְתָּ

עַל מְגֵרוֹת הָעוֹלָם, עַד אֶשְׁאַל: מַה גָּדוֹל מִנִּי מָה

בְּלִבְּךָ הַצָּעִיר: הָרָעָב לִידִיעָה אוֹ לַהֶרֶס?"

"צָדַקְתָּ, אֱלוֹהַּ. שְׁמַע וַאֲסַפֵּר.

יֵשׁ אֶשְׁכַּב בַּלֵּילוֹת וְעֵינַי לְכוֹכְבֵי הַשְּׁחָקִים –

לָמַדְתִּי כְבָר לְצָרְפָם לִתְמוּנוֹת וְצוּרוֹת:

סֻלָּם וּפַטִּישׁ וּמְנוֹרָה,

עִגּוּל וּמְשֻׁלָּשׁ וְקֻבּוּץ,

וְהֵם תְּלוּיִים כֹּה נָמוֹךְ, אַשְׁכּוֹלוֹת בְּסֻכָּה שֶׁל גְּפָנִים,

וְזַלְזַל כּוֹכָבִים מִדַּלְדֵּל בְּרוּחַ קַלָּה

עַד יִגַּע בַּגָּדֵר שֶׁל גַּן עֵדֶן. וַאֲנִי קָם וְנֶאֱחָז

בַּזַּלְזַל הַמְדֻלְדָּל וְעוֹלֶה מִמַּזָּל לְמַזָּל

עַד אַגִּיעַ לִגְבַהּ־הַגְּבָהִים. וּמִתַּחַת רַגְלַי

סוּסֵי שַׁלְהָבוֹת דּוֹהֲרִים כָּל אֶחָד בְּחוּגוֹ,

וַחֲרוּזֵי־כוֹכָבִים – הַמּוֹשְׁכוֹת לְלֹעָם הַפָּעוּר.

וְחוּגִים מִצְטַלְּבִים, וְאֵילָךְ וְאֵילָךְ הַכִּוּוּן –

כָּךְ, אֵין לְכַחֵשׁ: יְצִירָה גַּם שֶׁל סְבַךְ גַּם שֶׁל יֹפִי –

אַךְ מֵעָל, מִסָּבִיב, רַק רֵיקוּת וַחֲשֵׁכָה.

זֶהוּ כָל הַהֶקֵּף.

כָּל פְּרָט לְעַצְמוֹ

עֲמֹק הַחָכְמָה,

אַךְ הַכְּלָל הַכּוֹלֵל אֵין לוֹ שַׁחַר.

כָּל חֻלְיָה וְחֻלְיָה

דְּבֵקָה וּמוּצֶקֶת,

אַךְ הַשַּׁלְשֶׁלֶת כֻּלָּהּ

תְּלוּיָה בְּלֹא־כְלוּם,

בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ עַל חַלּוֹן שֶׁל לֹא־כְלוּם.

וְכָל הֲמוֹן הַשְּׁאֵלוֹת הָעִקְּשׁוֹת הַחוֹרְשׁוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ

מְנַשְּׁבוֹת וּבָאוֹת מִנִּי שָׁם, מֵהַחוּץ שֶׁל לֹא־כְלוּם.

וּפִתְאֹם יִתְקְפֵנִי רָצוֹן לֶאֱחֹז בַּמּוֹשְׁכוֹת

וּלְנַתְּקָן: יִדַּרְדְּרוּ הַסּוּסִים, יִתְנַפְּצוּ זֶה אֶל זֶה,

וּבְרַעַם אֶחָד שֶׁל אַלְפֵי רְעָמִים וּבְשַׁלְהֶבֶת

הַכֹּל יִכָּרֵת, יִשְׁתַּקֵּט, וְרוּחוֹת הָרְפָאִים

יִרְעוּ בַמִּרְעֶה הַכְּחַלְחַל תַּחַת סַהַר חָרוּךְ! –

מֵאַיִן רָצוֹן זֶה לָמוּת, זִנּוּק זֶה לְהֶרֶס?

אַתָּה רוֹאֶה, אֱלֹהִים? נַעֲשֵׂיתִי אִיּוּם לָעוֹלָם.

אֲנִי פוֹחֵד מֵעַצְמִי, מֵעַצְמִי".

               וֵאלֹהִים נִזְדַּקֵּף

וּמִלַּת “אָרוּר” שֶׁהִפְלִיט לֹא הָיְתָה מְאֵרָה,

כִּי אִם סִקּוּר תּוֹךְ נַפְשׁוֹ הַמְעֻנָּה שֶׁל אָדָם.

וְגַן עֵדֶן נָמוֹג. מִסָּבִיב הִשְׁתַּטַּח יְשִׁימוֹן.

שבט תשי"ג

א

וַאֲדָמָה, שְׁתִי־חֻקָּהּ הוּא מְטַר הַשָּׁמַיִם וָטַל,

הָכְרְחָה לִפְצוֹת־פֶּה לְשִׁקּוּי כֹּה לַמְרוֹת־כָּל־טִבְעָהּ

עַד מֵעֶיהָ הוּדְקוּ כְּמוֹ בִצְבַת וַתִּבְקַע שַׁאֲגָתָהּ,

וְרֵיחָהּ הַנָּעִים נִתְמָרֵר וְנִתְלָה כְסַגְרִיר.

וִירַקְרַק דְּשָׁאֶיהָ לָקָה.

               וְנָקְפוּ הַשָּׁנִים,

וְסַגְרִיר עַגְמוּמִי זֶה עִרְפֵּל אֶת עֵינֵי בְנֵי אָדָם

וְחָדַר תּוֹךְ נַפְשָׁם עַד מִחוּץ וּמִבַּיִת הַתֹּהוּ.

דִּבְּרוּ עַל פִּרְיוֹן אֲדָמָה שֶׁעוֹד קָט וְנִכְרַת,

עַל סוּפוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת, עַל אוֹיְבִים בַּמֶּרְחָק,

עַל זְאֵבִים שֶׁמֵּעֵבֶר לְהַר אוֹ עַל סַף הַמָּחָר –

פְּחָדִים עֲמוּמִים, אַךְ זָקָן שְׁחַרְחַר יֵשׁ פִּתְאֹם

נֶהְפַּךְ לְשֵׂיבָה. וַיֵּלְכוּ עַד בּוֹאָם אֶרֶץ נוֹד,

שָׁם דָּפְקוּ עַל נִקְרָה שֶׁל גִּבְעָה כַּעֲרֵמַת קַרְקָפוֹת:

אַתָּה הַגִּבּוֹר הַמְהֻלָּל, הֶעָשׂוּי לִבְלִי חַת,

בְּנֵה לָנוּ עִיר, עִיר בַּרְזֶל וּמֻקֶּפֶת חוֹמָה,

קַח הַכֹּל, קַח הַכֹּל, אַךְ יְהֵא בִטָּחוֹן בַּחַיִּים.

וַיְהִי קַיִן בּוֹנֶה עִיר. וּבְאַחַד הַתָּאִים

עָמַד אִישׁ הַבַּדִּים וְשָׁלָה מִתּוֹךְ מֹחַ נִפְתָּח

שֶׁל אִישׁ מְמֻתָּח עַל שֻׁלְחַן עֲדִינֵי־עֲצַבָּיו:

הָאֶחָד – גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבָה, הֵם רָקָב לָאָדָם;

הַשֵּׁנִי – מַחֲשָׁבָה, הִיא חֻמְצָה הָאוֹכֶלֶת בַּרְזֶל;

וּשְׁלִישִׁי – רֹאשׁ אֲבוֹת הַנְּזִיקִין,

תּוֹלָע דַּק וְאָרֹךְ מִקָּדְקֹד עַד בְּהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם,

לוֹ יִרְמֹז הָאָדָם עֵת יוֹרֶה בְּאֶצְבַּע אֶל חָזֵהוּ.

אָז יִקַּח לוֹ מַפּוּחַ קָטָן וּמִן הַצַּד יַצְמִידֶנּוּ,

וִינַפַּח זְרוֹעוֹתָיו וְשׁוֹקָיו וְרֹאשׁוֹ – וְנִגְמָר.

הָעֲנָק הַמְנֻפָּח מִשְׁתַּחֲוֶה וְדוֹרֵךְ אֶל הַפֶּתַח,

וְאַחֵר בִּמְקוֹמוֹ.

               וְקַיִן – עֵין אִישׁ לֹא תִרְאֶנּוּ.

אַךְ יֵשׁ הַמְסַפְּרִים מִנִּי פֶה אֱלֵי אֹזֶן: עִתִּים

הוּא יוֹצֵא מֵהָעִיר לַשָּׂדֶה וּמְיַלֵּל כְּחַיָּה.

ב

וְלֶמֶךְ יָשַׁב לְבַדּוֹ נֶעֱקָד לִמְקוֹמוֹ,

יָשַׁב כְּמוֹ כָּל הָעִוְרִים מִפָּנָיו וְלִפְנִים,

וְרוּחוֹ שֶׁל הֶבֶל נִכְנַס: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה!

למך.

הִגִּיעָה? לְמָה?

הבל.

לִנְקָמָה. אַתָּה דוֹר שְׁבִיעִי.

למך.

מִתְקַלֵּס אַתָּה בִּי? בַּמֶּה? בְּעֵינַי הַסּוּמוֹת?

בְּיָדַי הַזְּקוּקוֹת לְגַשֵּׁשׁ? אֵיךְ אוּכַל וְאַבְקִיעַ

קִירוֹת כֹּה כְבֵדִים? מִי יַנְחֵנִי אֵלָיו?

הבל.

רְצוֹנֶךָ.

הַנַּח. אֵין אֲנִי הַיָּחִיד. וְחוֹבַת הַנָּקָם –

למך.

עַל אֶחָד מִשֶּׁלָּךְ.

מִשֶּׁלִּי?

הבל.

אָכֵן שָׁכַחְתִּי.

למך.

הָיִיתִי צָעִיר. לֹא טָעַמְתִּי עוֹד טַעַם חַיִּים.

הבל.

כְּאִלּוּ לִכְלוּם לֹא נוֹצַרְתִּי אֶלָּא לֵהָרֵג,

לִהְיוֹת הַצַּוָּאר הַתָּמִים שֶׁאָחִי יִשְׁחָטֶנּוּ.

אַךְ לוּ גַם צַקְתִּי אוֹנִי תּוֹךְ דּוֹרוֹת, הַנְּקָמָה הִיא שֶׁלָּךְ.

כִּי הַכְּאֵב הַצּוֹרֵב בְּיוֹתֵר אַל תְּבַקֵּשׁ בְּלֵב נֶכְדּוֹ

שֶׁל הֹרַג כִּי אִם שֶׁל הוֹרֵג.

עָשִׂיתִי כְּכֹל

למך.

שֶׁיָּכֹלְתִּי. זָרַעְתִּי זְרִיעוֹת אֲחֵרוֹת בְּבֵיתִי.

וְאִם יָמִים גְּדֵלִים מִזְּרִיעוֹת, יֵשׁ לִסְבֹּל עַד יָבוֹאוּ.

יָבָל עוֹדוֹ יֶלֶד, דִּבַּרְתִּי אֵלָיו עַל חֶמְדַּת

חַיֵּי הָרוֹעִים, עַל אַהֲבַת הַמֶּרְחָב הַחָפְשִׁי,

עַל הִלּוּךְ אַחֲרֵי צֹאן עַל פְּנֵי גֶבַע וָגַיְא לְלֹא דַאַג.

הָיִיתָ רוֹעֶה וַתַּרְגֵּשׁ הַחֵרוּת וְהָרַחַב.

וְיוּבַל הֵבֵאתִי בְסוֹד מַעֲמַקָּיו שֶׁל נִגּוּן.

וְעִם לֵיל עֵת מְלוֹא־לֵב חֲשֵׁכָה יֵשׁ נֵרֵד לְמַרְתֵּף,

אָנֹכִי וּבָנַי וְעָדָה וְצִלָּה – הֵן יָדַעְתָּ,

הַנְּגִינָה אֲסוּרָה בְּמַלְכוּת הַבַּרְזֶל שֶׁל אָחִיךָ –

וְיוּבַל לְיַד נֵר אָז תּוֹפֵשׂ הַכִּנּוֹר אוֹ עוּגָב,

וּדְמָעוֹת מְזַנְּקוֹת לְעֵינֵינוּ, וְהַלֵּב מִטַּהֵר

וְנִמְלָא שׁוּב אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת. רַק אֶחָד, הַצָּעִיר,

מִתְאַבֵּק בְּעִקְבוֹת זְקֵנוֹ וְחַיָּיו הֵם כְּלֵי מָוֶת.

תּוּבַל קְרָאתִיו וְאוּלָם הוּא צֵרַף לוֹ שֵׁם קַיִן.

מָה אוּכַל עוֹד עֲשׂוֹת?

כָּךְ, שׁוֹמְעִים נְגִינָה, וּבְמַרְתֵּף,

הבל

וְהַלֵּב יִטַּהֵר וְיוּקַל. וּמִמַּעַל בַּחוּץ

יַךְ הַתֹּף עֲמוּמוֹת, וַאֲנָשִׁים מִשְׁתַּחֲוִים עַל פְּנֵיהֶם,

וְהָרוֹצֵחַ צוֹעֵד עַל רֹאשָׁם כִּבְגִנַּת הָאֱגוֹז.

צֵא גַם אַתָּה, עִוֵּר, הִתְפַּצַּח עִם אַחֶיךָ יַחְדָּו.

לֹא כִי, לְבָבְךָ מְטֹהָר, מְלֵא אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת.

חֲבָל שֶׁאָזְנוֹ שֶׁל הַצַּר לֹא תַחְדֹּר גַּם מַרְתֵּף

לְהַצְמִית כָּל נִגּוּן וְכָל שִׁיר וְלִסְתֹּם כָּל מוֹצָא

לְלֵב מִסִּבְלוֹ, וְתָסַס וְגָאָה הַמַּכְאוֹב

עַד יִפְרֹץ אוֹ לִנְקֹם אוֹ לָמוּת.

מִי יַנְחֵנִי אֵלָיו?

למך.

וְהוּא כֹה חָזָק.

חָזָק? כָּל חָזְקוֹ אֵינוֹ אֶלָּא

הבל.

צְמִיחָה חוֹלָנִית עֲלֵי פֶצַע.

כְּלוּם אֵין קַיִן אַחֵר

למך.

שֶׁיָּקוּם אַחֲרֵי זֶה? וְאוּלַי גַּם יוֹצֵא יְרֵכִי

שֶׁלָּמַד מִדְּרָכָיו וְיוֹסִיף קֵינִיּוּת מִשֶּׁלּוֹ?

אָז רִצְחִי לְחִנָּם, רַק גֵּאַלְתִּי יָדִי, לֹא יוֹתֵר.

וְהַגִּידָה, שָׁנִים עַל שָׁנִים נְטַפַּח בְּחִילָה

לְאָדָם שֶׁעָשָׂה תוֹעֵבָה. וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?

לָשִׁית עַל גַּבָּהּ תּוֹעֵבָה שֶׁתְּכַסֶּה וּתְכַפֵּר.

אָז יָבוֹא אִישׁ אַחֵר לְכַפֵּר תּוֹעֵבָה זוֹ שֶׁלָּנוּ,

אָז אַחֵר וְאַחֵר עַד כְּלוֹנָס שֶׁל חַלּוֹת רְצִיחָה

יְדַגְדֵּג הַשְּׁחָקִים. וְאֵי סוֹף? הַנָּקָם יַחֲזֹר

וְיִמְחַץ הָאֶתְמוֹל שֶׁל מָחָר, יָעוּף הָלְאָה וְשָׁב

וְיִמְחַץ הָאֶתְמוֹל שֶׁל מָחֳרָתַיִם. כָּךְ יִרְקֹד בְּרָב־חֵן

עַד יִפְגַּע בְּאֶתְמוֹל אוֹ מָחָר כֹּה עָשׂוּי זְכוּכִית

שֶׁבְּכוֹכְבֵי נִפּוּצָהּ כָּל הַיְקוּם יִיָּרֶה וְיִתֹּם.

וְהַגֵד, הֲרַק קַיִן אָשֵׁם? כָּל הָעָם הֻכָּה פַחַד

וַיְהִי כֻלּוֹ חַלְחָלָה, וּבָא הוּא, גּוֹאֲלָם הָאָפֵל.

הַאֵין צֹרֶךְ־רֵאשִׁית לְרַפֵּא אֶת הָעָם וְכַאֲשֶׁר

יֵרָפֵא – יִזְדַּקֵּף, וְנָפַל הָרוֹכֵב מֵאֵלָיו?

הבל.

דִּחוּיִים, דִּחוּיִים! רְטִיָּה מְשׁוּחָה שֶׁמֶן זַיִת

עַל מַכָּה שֶׁל אֵין־מַעַשׂ. לֹא הָעָם רַק אַתָּה הַחוֹלֶה.

הַחַלְחָלָה בְּבִרְכֶּיךָ. מַה צַּר שֶׁטּוֹבֵי הָעֵדָה

הָרוֹאִים נְכֹחָה בֵּהָפֵךְ אֲנָשִׁים לְרִמָּה,

וְזוֹכְרִים מָה אָבַד וְדַוָּי עֲלֵיהֶם לְבָבָם,

מְרֻתָּקִים לִמְקוֹמָם. וְתַחַת לַחֲשֹׁב מַה לַּעֲשׂוֹת

רוֹקְמִים הֵם קוּרֵי עַכָּבִישׁ מִצִּבְעֵי כָל הַקֶּשֶׁת

לְכַסּוֹת מַעְיָנָם הֶחָרֵב בְּמַצָּע שֶׁל תִּפְאֶרֶת!

קוּם, לֶמֶךְ, עַכְשָׁו הַשָּׁעָה. הֲתִשְׁמַע? מַה תִּשְׁמַע?

למך.

לֹא כְלוּם.

הבל.

חַדֶּד־נָא אֶת אָזְנֶיךָ יוֹתֵר. מַה תִּשְׁמַע?

למך.

קוֹל דַּק. רוּחַ יֵבְךְּ בֵּין עֵצִים. יְלָלָה שֶׁל זְאֵב.

הבל.

עַכְשָׁו הַשָּׁעָה. הִתְחַזֵּק.

רוחו של הבל נעלם. עיניו של למך תועות בחלל. היללה הדקה עוד נמשכת. ופתאום יתעורר כמו משנת למך.

תּוּבַל! תּוּבַל קַיִן!

ג

וְלֶמֶךְ מוּבָל בְּיַד בְּנוֹ, אַךְ מוֹבִיל מוֹבִילֵהוּ

בְּעִוְרוֹנוֹ הַבּוֹהֶה בֶּחָלָל, בָּא לְפֶרֶא־שָׂדֶה.

למך.

רֵיחַ דָּם בִּנְחִירַי. הַאִם אֵי־בָזֶה דָּם?

תובל קין.

לֹא, אֵין דָּם.

למך.

הַגֵּד, מַה מַּרְאֵה הַשָּׂדֶה?

תובל קין.

כְּמוֹ קְלָלָה פֹּה נָפָלָה.

סְלָעִים זוֹעֲפִים מִזְדַּקְּרִים לְכָל צַד, וְאֵין אוֹת

שֶׁל צְמִיחָה יְרֻקָּה. וְעֵצִים מְעֻקָּמִים וּסְבוּכִים

זֶה לָזֶה מַצְבִּיעִים בְּאֶצְבָּעוֹת מְקֻטָּעוֹת וּשְׁחֹרוֹת

כְּמוֹ רִקּוּד שֶׁל שֵׁדִים פֹּה קָפָא תּוֹךְ צְחוֹקָם הַפָּרוּעַ.

אַךְ עוֹרְבִים עַל כָּל בַּד. אַבָּא, יְרֵה וּתְהֵא לָנוּ

סְעוּדַת בְּשַׂר עוֹרֵב.

למך.

לֹא לָזֶה בָּאנוּ הֵנָּה, בְּנִי.

אֵיךְ כֻּלְּךָ מְמֻתָּח וּמְפֹעָם לַהֲרֵגָה כָּל שֶׁהִיא!

תובל קין.

אָהַבְתִּי לִרְאוֹת אֵיךְ הַחֵץ הַמְעוֹפֵף בִּשְׁרִיקָה

מִתְנַשֵּׁךְ בְּפִרְכּוּס תּוֹךְ בְּשַׂר חַי, וּבַעֲוִית שֶׁל הַזֶּבַח.

למך.

נְחַכֶּה עַד לְזֶבַח יוֹתֵר מְמֻחֶה. הֲתִשְׁמַע?

תובל קין.

שׁוּם דָּבָר.

למך.

גַּם עַכְשָׁו?

תובל קין.

כֵּן, יְלֵל שֶׁל חַיָּה.

למך.

תִּרְאֶנָּה?

תובל קין.

עוֹד לֹא. אַךְ הַיְלֵל לֹא יִדְמֶה לְשׁוּם קוֹל

שֶׁל חַיָּה.

למך.

הַהִכַּרְתָּ כְּבָר כָּל הַחַיּוֹת עַל הָאָרֶץ?

תובל קין.

אֲנִי רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ מֵרָחוֹק. יְרֵה, אַבָּא, יָשָׁר!

למך.

אֲחַכֶּה עַד יִקְרַב קְצָת יוֹתֵר. תֵּן לִי, בְּנִי, אֶת יָדֶךָ.

תובל קין.

לָמָּה, אַבָּא, פִּתְאֹם? הוּא יַעֲבֹר, הוּא יַעֲבֹר.

למך.

רַק לְרֶגַע.

נִזְכַּרְתִּי בִּימֵי יַלְדוּתְךָ – הֲגִיגָיו שֶׁל עִוֵּר

עוֹלִים כֹּה בְּלִי קֶשֶׁר נִרְאֶה מִמְּצוּלָה בָּהּ יִחְיֶה –

עֵת יָדְךָ הַקְּטַנָּה נִבְלְעָה תוֹךְ כַּפִּי עַד שַׁלַּח

עֲדָנִים בְּכָל גֵּוִי. בּוֹא אֵלַי, אֲחוּשֶׁנָּה עוֹד פַּעַם, –

תובל קין.

יְרֵה!

למך.

וְלָנֶצַח אֶסְגֹּר אֶת כַּפִּי עֲלֵי רֶטֶט

זֶה חַם.

תובל קין.

הוּא עוֹבֵר!

(למך יורה)

קָלַעְתָּ. נָפַל מְלוֹא כָבְדּוֹ,

אָרוּצָה אֵלָיו וְאֶרְאֶה.

למך.

רוּץ מַהֵר, רוּץ מַהֵר.

(שוב יורה)

עַכְשָׁו – שְׁתֵּי רְצִיחוֹת חֵלֶף רֶצַח אֶחָד.

כָּךְ מְחִיר הָאָדָם מִתְמַעֵט. אַךְ תְּהֵא הֲפוּגָה,

וְיוּבַל יְנַגֵּן, וְיָבָל יְהַלֵּךְ אַחֲרֵי צֹאן,

וְנָשַׁם הָעוֹלָם לִרְוָחָה. קָרְבָּנוֹת מַה קְּרוֹבִים

תּוֹבְעָה מֵאִתָּנוּ מִלָּה עָרִיצָה זוֹ, עוֹלָם!

אֵלְכָה־נָא לְצִלָּה וְעָדָה וְאָשִׁיר שִׁיר עָגוּם

עַל יֶלֶד וְאִישׁ, עַל עִוֵּר וּשְׁגָגָה וְאָסוֹן;

וְאוּלָם אֲמִתִּי תֵּבְךְּ תָּמִיד בִּלְבָבִי לְלֹא קוֹל.

(הוא הולך. רוחו של הבל מופיע ליד גופו של קין)

הבל.

עַכְשָׁו שִׁקְטוּ דָּמַי, וְלִבְאֵר מַעֲמַקִּים

מְקוֹם חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם צוֹלְלִים הִשְׁתַּקָּעוּ,

רְאֵה, אֵיךְ פָּנָיו מְנוּחָה, אֵיךְ יִשְׁכַּב מְרֻגָּע

מִכֹּל הִסְעִירוֹ כְּמוֹ יוֹדֵנוּ עַל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ.

נָקִי מִפְּשָׁעָיו גּוּף הַמֵּת, מִיתָתוֹ הִפְשִׁיטָתַם.

הָיִינוּ אַחִים. וְאִם רָצַחְתָּ, אֵין זֹאת כִּי אִם חִלְחֵל

גַּם תּוֹכִי רָסִיס רַע, וְצָרִיךְ גַּם מִצְחִי לַעֲדוֹת

אֶת הָאוֹת הַצּוֹרֵב שֶׁעָלֶיךָ. נוּחָה שָׁלוֹם.

(הוא נוטל את האות מעל מצחו של קין ושם אותו על מצחו שלו, ואט אט הוא מתנדף ונעלם)

תמונה אחת

מחוץ לביתו של נח. נח יושב על הדשא, ונעמה אשתו עומדת ליד הפתח. שעת צהרים

נח.

סוֹבַבְתִּי מֵעִיר אֱלֵי עִיר וּמֵרְחוֹב אֶל רְחוֹב,

וְאֶחָד נִגּוּנִי הַנּוּגֶה: שׁוּבָה אָדָם,

טֶרֶם רֶדֶת הַקֵּץ הַנּוֹרָא,

טֶרֶם כָּל הַבָּשָׂר יִמָּחֶה,

טֶרֶם זֹהַר הַיְקוּם יְדֹעַךְ!

שׁוּבָה אָדָם

לִשְׁקֵטוּת, לַחֲרִישׁוּת, לְטָהֳרָה!

לַשָּׁוְא.

רַק לַעַג קִדֵּם אֶת פָּנַי, וּפְעָמִים גַּם חָצָץ.

נעמה.

סוֹבַבְתָּ בְּכָל הֶעָרִים?

נח.

עַד תְּחִלַּת הַגְּבָעוֹת,

מְעוֹנוֹת בְּנֵי קַיִן.

נעמה.

לָמָּה רַק עַד שָׁם?

נח.

אִם בְּנֵי שֵׁת

קִדְּמוּנִי בְּלַעַג, מַה בֶּצַע לֵלֵךְ לִבְנֵי קַיִן?

נעמה.

גַּם אֲנִי מִבְּנוֹת קַיִן.

נח.

כַּצִּיץ הַמַּפְלִיא הַצִּיָּה.

נעמה.

אֶזְכֹּר אֵיךְ הוּבַלְתִּי בְּיָדוֹ הַסּוּמָה שֶׁל אָבִי

מִן הָהָר לַבִּקְעָה, וְהָלוֹךְ וְגַשֵּׁשׁ וְשָׁאוֹל

עַד בָּאנוּ הֲלֹם.

נח.

וְאָבִי סָח: נִקְרָא אֶל הַנַּעַר,

וַאֲנִי אַךְ רָאִיתִי פָנַיִךְ, לִבִּי הִתְפָּעֵם.

מִנִּי אָז עוֹד גָּדְלָה קוֹמָתֵךְ, נִתְלַבְלַבְתְּ כִּשְׁקֵדָה

עַד רַבַּת לָךְ דָּאַגְתִּי בַדֶּרֶךְ מִבְּנֵי אֱלֹהִים

הַשָּׁטִים וְלוֹקְחִים מִכָּל בְּנוֹת הָאָדָם שֶׁיִּבְחָרוּ.

הֲלֹא כִי נִזְהַרְתְּ, נַעֲמָה?

נעמה.

נִזְהַרְתִּי, אֲדוֹנִי.

נח.

בִּזְכוּתֵךְ יֵשׁ אָדָם אֲסָפַנִי הַבַּיְתָה לָלוּן

אוֹ הִשְׁקַנִי חָלָב, כְּמוֹ הֵפַקְתְּ אֶת נַפְשֵׁךְ לְכָל דַּל

שֶׁדָּפַק עַל דַּלְתֵּךְ אוֹ נֶחְבָּא עִם בָּשְׁתּוֹ וּרְעָבוֹ,

טֶרֶם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵבִיאוּ זֶה שֶׁפַע אָרוּר.

נעמה.

הֲיֹאבֶה אֲדוֹנִי שֶׁנָּשׁוּב לְעָמָל לְלֹא שׂבַע?

נח.

בִּתְקוּפַת הֶעָמָל הָעֹנִי גָּדַל, אַךְ הָיִינוּ

צְמוּדִים לַחַיִּים. וּנְשָׁמָה וַאֲדָמָה וּמְרוֹמִים,

וְהַיּוֹם הַסּוֹבֵל וְהַטּוֹב הַמְיֻחָל שֶׁל מָחָר –

הַכֹּל צְרוֹר אֶחָד שֶׁבְּתוֹכוֹ חֶרֶשׁ נָח הַמַּחְסוֹר

וְקִשֵּׁר קִשּׁוּרִים. אַךְ הַשֶּׁפַע מַה הוּא?

מִלּוּי הַצְּרָכִים, וְסַכִּין מִתְהַלֵּךְ וּמְנַתֵּק.

הַבָּר בָּאָסָם, וְרֵיקִים וְנוּגִים הַשָּׂדוֹת.

סוֹבַבְתִּי מֵעִיר אֱלֵי עִיר, נַעֲמָה, וְרָאִיתִי

יוֹצֵאת הָרֵיקוּת בְּאַרְנָק מְצַלְצֵל: אֵי מִלּוּי?

דַּרְכְּמוֹנִים בִּשְׁבִיל קֹרֶט מִלּוּי.

אַךְ לַשָּׁוְא,

מִלּוּי יֵשׁ לְצֹרֶךְ, אוּלָם לָרֵיקוּת – רַק גֵּרוּי,

גֵּרוּי הַדְּפָנוֹת,

אָז גֵּרוּי לַגֵּרוּי, עַד מְאוּם לֹא יוֹעִיל.

הָעֵינַיִם חוֹמְדוֹת, וְהַיָּד מְלַטֶּפֶת בְּרֹךְ,

אַךְ הַלֵּב מְיַלֵּל.

נעמה.

וּבְכֵן אוֹ הַגֵּו אוֹ הַלֵּב,

וּבְאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם הָאָדָם לְעוֹלָם יִרְעַב;

וְאַיֵּה הַמּוֹצָא, אֲדוֹנִי?

נח.

מַבּוּל.

וְאַחַר, מְרֻחַץ הָעֵינַיִם, אוּלַי עוֹד יִרְאֶה

הָאָדָם אֶת דַּרְכּוֹ וּשְׁלוֹמוֹ.

נעמה.

וּמַבּוּל בּוֹא יָבוֹא?

נח.

נְאוּם אֱלֹהִים.

נעמה.

וְכָל חַי יִסָּפֶה?

נח.

זוּלָתֵנוּ.

נעמה. (אחרי שתיקה).

וּלְהַכְעִיס הַיָּמִים כֹּה יָפִים כְּמוֹ אָבִיב לְלֹא סוֹף,

הָאֲוִיר – מֶשִׁי זַךְ, הַלֵּילוֹת – הִתְלַחֲשׁוּת כּוֹכָבִים,

וְהָאֲדָמָה כֹּה טוֹבָה וִירֻקָּה, כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ הָעוֹלָם

גִּגִּיּוֹת גִּגִּיּוֹת כָּל שְׁיָרֵי תִפְאַרְתּוֹ טֶרֶם גְּוֹעַ.

נח.

מִי זֶה בָא שָׁם בַּדֶּרֶךְ? הַאִם לֹא אֶחָד הוּא מֵהֶם?

(שמחזאי מתקרב, צועד בגאון, כולו לבנים ועיניו כשמשות. נח קם ונופל על פניו)

שמחזאי.

לְמִי תִשְׁתַּחֲוֶה כָּכָה, נֹחַ?

נח.

לְמַלְאָךְ מֵאֶתְמוֹל.

שמחזאי.

וְהַיּוֹם?

נח.

הָפַךְ שֵׁד. בְּשֶׁל מָה תְּזַכֵּנִי בִכְבוֹד

בִּקּוּרֶךָ?

שמחזאי.

עָבַרְתִּי עַל יַד מְעוֹנְךָ וָאֹמַר

אֶרְאֶה אֶת שְׁלוֹמְךָ וְגַם שְׁלוֹם הַחוֹסָה בְצִלֶּךָ.

וּמַדּוּעַ פָּנַי תְּקַדֵּם בְּרָגְזָה מְנַשֶּׁכֶת?

(מתהרהר)

מִמְּרוֹמִים טְהוֹרִים רָאִינוּ עֱנוּת בְּנֵי אָדָם,

חוֹרְשִׁים בְּצִפֹּרֶן וְשֵׁן, נֶאֱבָקִים עִם דַּרְדַּר,

וּבְבֶטֶן רֵיקָה יִצְנְחוּ עֲיֵפִים עַל עַרְשָׂם,

וַנֵּרֶד אָנֹכִי וַחֲבֵרַי וּנְּלַמְּדֵם אֵיךְ לִרְתֹּם

שְׁוָרִים וּפָרוֹת, אֵיךְ לִיצֹר מַחֲרֵשָׁה וְקַרְדֹּם.

גַּם אוֹתְךָ הֵן הוֹרֵיתִי עַד הָיִיתָ מַדְרִיךְ לַאֲחֵרִים,

וְנֹחַ נִקְרֵאתָ, וְ“זֶה יְנַחֲמֵנוּ”, אָמְרוּ,

“מֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ”. גַּם לִמַּדְנוּ אֶתְכֶם לִבְנוֹת־בַּיִת,

גַּם לַחְפֹּר וּלְגַלּוֹת גִּיד זָהָב וְלַהֲפֹךְ עֲפָרוֹ

לַעֲגִילִים וּצְמִידִים, תַּכְשִׁיטִים לַמַּלְבּוּשׁ וְלַכֹּתֶל,

וּלְצַפּוֹת בַּרְזִלָּם שֶׁל חַיִּים בְּעִדּוּן וּבְתִפְאֶרֶת.

וְלָמָּה זֶּה שֵׁד תִּקְרָאֵנִי?

נח.

מָה רַב הַשִּׁלּוּם

שִׁלַּמְנוּ כָּל פַּעַם בִּמְחִיר עִדּוּנִים וְתִפְאֶרֶת!

חֲזֹר לְשָׁמֶיךָ, מַלְאָךְ, עִם כָּל שְׁלַל מַתְּנוֹתֶיךָ.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיָּפְיָם יְכַלְכֵּל כָּל חַיֵּינוּ בַּחֲלוֹם,

וּבְהָקִיץ עֵת יִפְּלוּ עַל כַּף־יָד הֵם הוֹפְכִים לְסִיּוּט.

מַה נָּתַתָּ מַתָּן שֶׁיַּתְמִיד שְׁתֵּי שָׁעוֹת רְצוּפוֹת,

אוֹ יִכְבּשׁ כָּל־כֻּלּוֹ שֶׁל אָדָם אַף לְרֶגַע אֶחָד?

הַבִּיטָה בַּשּׂבַע, הַאֵינֶנּוּ רָעֵב?

בַּתַּעֲנוּג, הַאֵינֶנּוּ אֻמְלָל?

לֹא תָבִין, לֹא תִרְאֶה? וּמַדּוּעַ פִּתְאֹם הַקְּרָבוֹת

בֵּין בְּנֵי שֵׁת וּבְנֵי קַיִן, וְזוֹרְמִים צְעִירִים כִּבְשָׂשׂוֹן

לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמָם? הֲיֵלְכוּ מֵרֹב עֹנֶג לַטֶּבַח?

שמחזאי.

הָאָדָם עוֹד צָעִיר, וְעָלָיו עוֹד לָלֶכֶת הַרְבֵּה.

אַךְ הֶרְאֵינוּ הַשְּׁבִיל.

נח.

לְמַבּוּל.

שמחזאי. (מראה באצבע אל על)

הַאֻמְנָם תַּאֲמִין

שֶׁהַשָּׁמַיִם הָהֵם יִתְבַּקָּעוּ?

נח.

רְאֵה, מֶה עָשִׂיתָ?

אַךְ הֵנַפְתָּ אֶצְבַּע, וּשְׁחָקִים הִתְקַדָּרוּ. זֶה זְמַן רַב

אַף נוֹצָה שֶׁל עָנָן לֹא הוֹפִיעָה. וּפִתְאֹם – הַאִם זֶהוּ?

וּמְהַבְהֵב אוֹר כָּתֹם כְּמוֹ מַבְלִיחַ בְּדַל־נֵר בְּפָמוֹט,

כְּמוֹ עֲוִית הַכְּתֵפוֹת שֶׁל עוֹלָם בִּגְסִיסָה. שֶׁמְחֲזַאי,

לָמָּה כָּכָה נִדְהַמְתָּ? רְאֵה, שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ,

וּכְלוּם לֹא הָיָה מִלְּבַד רֶמֶז לְמַה שֶּׁיִּהְיֶה.

הִנְּךָ הוֹלֵךְ?

שמחזאי.

אֲנִי הוֹלֵךְ לַאֲנָשִׁים אֻמְלָלִים,

וּמִגִּיל וּמְחֵטְא אֲרַקַּח בִּשְׁבִילָם יַיִן חַי

שֶׁיַּעֲטֶה עֵינֵיהֶם בְּצָעִיף מֵחֲזוֹת אֶת הַסּוֹף.

נח.

כָּךְ תָּחִישׁ הַשּׁוֹאָה. יֵשׁ לִקְרֹעַ עֵינָם לִרְוָחָה,

שמחזאי.

הָאָדָם – רַק אָדָם, וֵאלֹהִים רַב מִדַּי הוּא דוֹחֵק.

נעמה. (ניגשת)

וְאוֹתִי פֹּה תַשְׁאִיר, שֶׁמְחֲזַאי?

שמחזאי ונח.

אַתְּ?

נעמה.

קוֹמָתְךָ

מַרְקִיעָה שְׁחָקִים, וּשְׁרִירֵי זְרוֹעוֹתֶיךָ – בַּרְזֶל.

אֲנִי הוֹלֶכֶת אִתְּךָ. קוּם אֱחֹז בִּי בַּיָּד וְהַנְחֵנִי.

נח.

לֹא אֶתְּנֵהוּ מֵאִתִּי לְקַחְתֵּךְ.

נעמה.

לֹא תִתֵּן? מָה אַתָּה

מוּל עֻזּוֹ, מוּל גָּבְהוֹ? וְנָדִיב גַּם לִבּוֹ מִלִּבֶּךָ.

נֵלֵךְ, שֶׁמְחֲזַאי, וְאֶהְיֶה גַּם אֲנִי טִפַּת־גִּיל

בְּכוֹסוֹ שֶׁל אָדָם בְּיָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל תֵּבֵל.

(הם יוצאים)

נח.

נַעֲמָה, נַעֲמָה!

(ובניגון עצוב)

קֵץ כָּל בָּשָׂר!

תמונה שניה

מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל אִילְגִּיל. אַפְלוּלִית. עֲשָׁשִׁית מִתּוֹךְ כּוּךְ

זוֹרַעַת אַדְמוּמִית עַל בָּנִים וּבָנוֹת מְסֻבִּים

מִסָּבִיב עַל קַרְקַע וּמַכִּים עַל תֻּפִּים קְטַנִּים

נַעֲמָה לְיַד פֶּסֶל אָפֵל מִתְפַּתְּלָה וּמְשׁוֹרֶרֶת:

הָאִירָה פָנֶיךָ, אִילְגִּיל.

גָּרֵשׁ הַתּוּגָה הַחוֹשְׁרָה

דֶּרֶךְ כָּל הַכְּתָלִים

כְּסַגְרִיר.

רְאֵה, אֵיךְ נֵלֵךְ לְאָחוֹר אֶל הַלֵּיל,

וְיָדֵינוּ שְׁטוּחוֹת לִמְעַט אוֹר מִמַּעֲרָב,

וְגַם הוּא אַט הוֹלֵךְ וְאָפֵל.

רְאֵה, אֵיךְ נֵלֵךְ בְּלִי עֲצֹר בְּלִי הָאֵט לַשָּׁעָה,

עֵת עוֹלָם כְּצִנְצֶנֶת זְכוּכִית

יִתְפַּקַּע.

אִילְגִּיל, הָבָה גִיל

לְהוֹלְכֵי אֶל תְּהוֹם,

מְעַט גִּיל טֶרֶם בּוֹא הַצְּעָקָה.

וְקֶצֶב־תֻּפִּים מִתְגַּבֵּר כִּלְבָבוֹת שֶׁעוֹד קָט

יְזַנְּקוּ מִגֵּוָם, וְהַפֶּסֶל עוֹלֶה בְּאוֹר־פְּנִים,

וְנִגְלֶה אֵל צָעִיר וּמַחֲרֹזֶת וְרָדִים עַל מָתְנָיו,

וְכֻלּוֹ תְּשׁוּקָה וְאָבִיב וּנְצָחִים,

וְנַעֲמָה עוֹד שָׁרָה:

שְׁכֹן בְּתוֹכֵנוּ, אִילְגִּיל,

מָחָר? אֵין מָחָר. מַבּוּל? אֵין מַבּוּל.

נַצְמִיד שִׂפְתֵי־אֵשׁ אֶל הָרֶגַע הַחַי

וְנִשְׁתֶּה וְנִשְׁתֶּה –

וּפִתְאֹם נַעַר קָם מִצְטַחֵק: "הַבִּיטוּ אֵלָיו!

פָּנָיו נַעֲוִים וּמְרִירִים, וּפְרָחָיו יְבֵשִׁים.

נֵצֵאָה!"

נעמה.

נַעֲרִי הֶחָמוּד, עוֹד שְׂפָתֶיךָ פָּרָג מָלֵא טַל,

וּזְרוֹעוֹתֶיךָ עוֹדָן עֲגֻלּוֹת כִּזְרוֹעוֹת שֶׁל נַעֲרָה,

וְאֵיכָה לְבָבְךָ כְּבָר שָׁדוּף!

הַבִּיטָה, פָּנָיו שֶׁל אִילְגִּיל כְּמוֹ תָמִיד, לֹא נעֲווּ,

וּמַחֲרֹזֶת וְרָדָיו חֲנִיתוֹת שֶׁל רֵיחוֹת.

הִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְתוּצַף גַּם אַתָּה גִּיל חַיִּים.

הנער.

הוּא לֹא הוּא. אִילְגִּיל מֵת. וּלְמִי הִתְפַּלֵּל?

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לאִילְגִּיל אֲשֶׁר מֵת.

הנער.

לֹא יוּכַל לַעֲנוֹת.

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לְעַצְמֶךָ.

הנער.

אֵין אֵל גַּם תּוֹכִי. רַק רֵיקוּת.

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לָרֵיקוּת שֶׁבְּךָ וּתְפִלָּה תְּמַלְאֶנָּה. הִתְפַּלֵּל

לִתְפִלָּה. כְּלוּם הֶפְרֵשׁ יֵשׁ לְמִי אוֹ לְמָה?

הנער. (בהתרגשות)

אֵין לְמִי,

אֵין לְמָה. נֵצֵאָה.

הֵם יָצְאוּ, וְהַפֶּסֶל הוּעַם.

נַעֲמָה הִשְׁתַּטְּחָה לְרַגְלָיו וּכְתֵפֶיהָ פִּרְכֵּסוּ.

תמונה שלישית

לַיְלָה מְלֵא כוֹכָבִים. נַעֲמָה לְיַד פֶּתַח שֶׁל אֹהֶל

שׁוֹכְבִים בּוֹ פְּצוּעֵי הַקְּרָבוֹת. לִרְגָעִים יִשָּׁמַע

קוֹל נֶאֱנָק: נַעֲמָה! אָז תָּבוֹא וּתְחַבֵּשׁ וְתַשְׁקִיט.

הִיא עוֹמְדָה עֲיֵפָה. מִישֶׁהוּ מִתְקָרֵב.

נעמה.

מִי זֶה בָא?

שמחזאי. (לבוש לבנים)

לֹא תַכִּירִי אוֹתִי?

נעמה.

אָמְנָם לֹא רְאִיתִיךָ זֶה זְמָן.

שמחזאי.

עָיַפְתִּי. הַרְשִׁינִי לָנוּחַ פֹּה קְצָת עַל הַדֶּשֶׁא,

לְרַעֲנֵן אֶת עֵינַי בְּזִיו כּוֹכָבִים טְהוֹרִים,

וּלְהַרְגִּישׁ עוֹד הַפַּעַם חֲמִימוּת אֲדָמָה מִתַּחְתַּי

וְרִנַּת הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לִי לֹא נִתָּנָה.

נעמה.

נֶעֱצַבְתָּ, מַלְאָךְ? מַה מִּקְּרָב?

שמחזאי.

זֶה עַתָּה הַחִלּוֹ,

אַךְ דָּם רַב כְּבָר הֻגַּר. וְהַסּוֹף? הַסּוֹף לֹא יִהְיֶה.

לֹא יִזְכֶּה לִהְיוֹת סוֹף. הוּא יָבוֹא בְאֶמְצַע.

נעמה.

בְּאֶמְצַע?

שמחזאי.

כְּבָר הָאוֹת בָּא יוֹם־יוֹם. מִדֵּי יוֹם בְּרִגְעֵי צָהֳרַיִם

מִתְקַדְּרָה הַחַמָּה, וְתוּחַל הַבְלָחָה כְּמוֹ מְאוֹר

הַשָּׁמַיִם חוֹלֶה וּמְקֻצַר נְשִׁימָה. וְאַחַר

תָּשׁוּב לְזִיוָהּ וְתַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכָּהּ.

נעמה.

וַאֲנָשִׁים

לְהַאֲמִין כְּבָר הִתְחִילוּ?

שמחזאי.

יֵשׁ אָרִים נִיב־פְּלֵיטָה אוֹ מִלָּה

מֵעַל חוֹף דִּבּוּרָם וְאַגְחִין אֶת אָזְנִי וְאֶשְׁמַע

הֶמְיַת יָם עָמֹק שֶׁל יָגוֹן. אַךְ דַּרְכָּם כְּמוֹ עַד כֹּה.

הַחוֹרֵשׁ יַחֲרשׁ, הַנַּגָּר יְנַגֵּר, וְהַגֶּבֶר

יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה. עָבַרְתִּי הַיּוֹם לְיַד בַּיִת

וַתָּצָד אָזְנִי שַׁוְעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל פָּעוּט.

כְּבָר הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת, אַךְ הַגּוּף עוֹד אָטוּם וְשׁוֹקֵט.

גְּשִׁי, נַעֲמָה, וּשְׁבִי עַל יָדִי.

נעמה.

לֹא, מַלְאָךְ.

שמחזאי.

גַּם הַפַּעַם? גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה?

נעמה.

מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

שמחזאי.

בִּרְצוֹנֵךְ הַחָפְשִׁי עָזַבְתְּ מְעוֹן בַּעְלֵךְ

וַתֵּלְכִי עִמָּדִי, אַךְ תִּדְחִינִי תָּמִיד עֵת אֶגַּשׁ.

וְלָמָּה הָלַכְתְּ עִמָּדִי?

נעמה.

לַעֲזֹר לָאֲנָשִׁים.

לְהוֹשִׁיט לְכָל חַלָּשׁ מִלָּשֵׂאת אֶת מַדַּע הַפְּחָדִים

כּוֹס־חַיִּים מְשַׁכֶּרֶת, וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתָהּ בְּעַצְמִי.

שמחזאי.

מוּזָר, אָנֹכִי הַלּוֹקֵחַ תָּמִיד אֶת אֶבְחַר

עוֹמֵד מִמּוּלֵךְ נְטוּל־אוֹן, וְעֹז־יָדִי יְנֻצַּח

מֵאֵי־עֹז בִּי אַחֵר שֶׁהַלֵּיל בּוֹ אֶהְגֶּה בְשִׂמְחָה.

נַעֲמָה, בְּדִינִי הַגָּדוֹל הֲיִי אַתְּ לִי עֵדָה

שֶׁנֶּפֶשׁ אַחַת – טָהֳרָהּ לֹא זִהַמְתִּי. הַגִּידִי,

בְּבוֹא הַמַּבּוּל מַה תַּעֲשִׂי?

נעמה.

אֶסָּפֶה עִם כֻּלָּם.

וְאַתָּה?

שמחזאי.

זֶה לֵילִי הָאַחֲרוֹן בִּנְעִימוּת הָאֲוִיר.

צָנַחְתִּי הֲלֹם לְהָבִיא יְשׁוּעָה לָאָדָם,

וְתָכְנִית לְמִפְעָל שֶׁיָּקֵל וִיעַדֵּן אֶת חַיָּיו,

וּרְאִי, מַה קָּרָה לַיְשׁוּעָה? וַאֲנִי בְעַצְמִי

עֲמוּס עֲווֹנוֹת אֲנִי שָׁב לְדַרְכִּי בִּזְמַנִּים,

וְלָעַד יִכָּתֵב כִּי מַלְאָךְ עֵת יִגְלשׁ מִמְּרוֹמָיו,

אַךְ תִּגַּעְנָה רַגְלָיו בָּאֲדָמָה יֵהָפֵךְ לְשָׂטָן.

נעמה. (נזכרת)

"יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיָּפְיָם יְכַלְכֵּל אֶת הַלֵּב עֵת חֲלוֹם

הֵם בִּלְבָד, יֵהָפְכוּ בְּנָפְלָם עַל הַכַּף לְסִיּוּט".

הֲתַחֲזֹר לְשָׁמֶיךָ, מַלְאָךְ?

שמחזאי.

לִי שָׁמַי נְעוּלִים.

אַךְ בִּגְלִילוֹת־הַבֵּינַיִם אֶתְלֶה אֶת עַצְמִי בִּמְהֻפָּךְ,

רַגְלַי לַשְּׁחָקִים וְרֹאשִׁי לָאֲדָמָה, כְּמוֹ נֶהְפַּךְ

מִפְעָלִי פֹּה בֵּין בְּנֵי הָאָדָם. כָּךְ תִּרְאִינִי תָּלוּי

בְּחֶרְטַת נְצָחִים עַד יוּחַל הַחֶשְׁבּוֹן גַּם אִתִּי.

נעמה. (ניגשת אליו, שמה ידה על שכמו)

מַלְאָכִי הָאֻמְלָל!

שמחזאי.

חִזְרִי אֶל בַּעְלֵךְ, וְאִתּוֹ –

לָעוֹלָם שֶׁאַחֲרֵי הַמַּבּוּל.

נעמה.

עוֹלָם? מַה זֶּה עוֹלָם?

מָה חַיֶּבֶת אֲנִי לָעוֹלָם? שָׂבַעְתִּי עוֹלָם.

קול (מבפנים).

נַעֲמָה!

שמחזאי.

לֹא תַעַקְרִי הָעוֹלָם מִלִּבֵּךְ בִּמְאַת סַכִּינִים.

אַתְּ כֻּלָּךְ רְקוּמָה מִמָּחָר וּמָחָר וּמָחָר.

נעמה.

וּמִי מוּכָן לְהַגִּיד שֶׁהַגִּלְגּוּל הַשֵּׁנִי יִתְרוֹמֵם

עַל רִאשׁוֹן, שֶׁהָאָדָם הֶחָדָשׁ יִהְיֶה טוֹב מִקּוֹדְמוֹ?

וְעוֹד פַּעַם יִסּוּרִים וַעֲווֹנוֹת וּמַבּוּל, וְרַחֲמִים

עַל הַיְצוּר הֶעָלוּב!

שמחזאי.

שִׁבְעָה גִלְגּוּלִים יִכָּשְׁלוּ,

וּשְׁמִינִי הוּא יָקוּם. וְאוֹתוֹ הַמְאֻשָּׁר מְשַׁוֵּעַ

כְּבָר עַכְשָׁו לְרַחֲמַיִךְ.

קול (מבפנים).

נַעֲמָה, נַעֲמָה!

(היא נכנסת. שמחזאי קם והולך לאטו ונבלע עם בגדיו הלבנים בחשכה.

נעמה יוצאת ורואה שאיננו. היא מסתכלת נכחה. כוכב עף ופורם לשנים את חשכת הלילה, וענק כוכבי נתלה במהופך במרחק)

נעמה.

מַלְאָכִי הָאֻמְלָל!

תמונה רביעית

שעת צהרים. דממה עצומה. נח במרום התבה.

נח.

אֵין אַף רוּחַ קַלָּה, אַךְ עָבִים מִתְגּוֹלְלִים לְאִטָּם

כְּנִתְחֵי עֲגָלִים עַל שַׁפּוּד, מַחֲלִיפִים גְּוָנִים:

מֵאָפֹר לִירַקְרַק, מִירַקְרַק לְכַרְכֹּם,

כְּמוֹ עוֹד קָט וְיָקִיאוּ.

אֲנִי טוֹעֵם בִּלְשׁוֹנִי מְרִירוּת הָעוֹלָם.

וּמִלְּמַטָּה עוֹמְדִים בְּנֵי אָדָם בִּצְפִיפוּת דְּמוּמָה

וּפְנֵיהֶם כְּעֵין פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. רְאֵה, שָׁם תִּינֹקֶת

צוֹבֶטֶת בִּבְכִי כְּתֹנֶת־אֵם, וְהָאֵם חוֹלְצָה שַׁד

לְלֹא גְרֹעַ עֵינָהּ מִנִּי רוֹם.

לֹא אוּכַל, אֱלֹהִים. לָמָּה זֶּה לֹא יָקוּמוּ עָלַי

בִּצְחוֹקָם וְלַעְגָּם, לַהֲרֹס לַתֵּבָה וּלְנַפְּצָהּ,

לְמַגְּרֵנִי מִמְּרוֹם דּוּכָנִי, וְיָבוֹא הַמַּבּוּל

גַּם עָלַי, גַּם עָלַי?

וְכָל יָמַי וְלֵילַי אַחַר כָּךְ –

אָן אֶבְרַח מִמַּרְאֶה זֶה צָפוּף שֶׁל כַּרְכֹּם וְעֵינַיִם,

וּמִקּוֹל רָץ אַחֲרַי: הִצַּלְתָּ, צַדִּיק, אֶת עַצְמֶךָ?

וּבַעֲבֹר הַשּׁוֹאָה וּבְהִבֵּר הַשָּׁמַיִם,

מַה לִּי בֹּר הַשְּׁחָקִים כְּשֶׁרָאִיתִי רִצְחָם הַגָּדוֹל?

רְאֵה, אֱלֹהִים, אָנֹכִי כְּבָר טָבוּעַ. אֵרֵד.

(הוא פונה לרדת, ונפגש עם נעמה העולה לקראתו)

אַתְּ? מַה לָּךְ פֹּה?

נעמה.

לָבוֹא עִם אֲדוֹנִי לַתֵּבָה.

נח.

וּבְנֵי הָאָדָם, רַחֲמָנִית?

נעמה. כְּבָר אֵין כְּלוּם לַעֲשׂוֹת.

רְאֵה, אֵיךְ יַעַמְדוּ וְשַׁלְוַת־זְוָעוֹת עַל פְּנֵיהֶם.

נח.

אֲנִי יוֹרֵד אֲלֵיהֶם.

נעמה.

עַכְשָׁו אֲדוֹנִי הָרַחֲמָן?

נח.

אֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָם. אֶקָּחֶנּוּ עִמִּי וַאֲטַבְּעֶנּוּ.

תְּהֵא שׁוּב מְנוּחָה,

כִּמְנוּחַת הַשַּׁבָּת טֶרֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה,

וְרוּחַ אֱלֹהִים תְּרַחֵף טְהוֹרָה עַל הַמָּיִם.

נעמה.

עֵרָגוֹן תְּבַלּוּלִי זֶה לַתֹּהוּ –

הֲלֹא הוּא שֶׁהוֹלִיךְ בְּמַחְתֶּרֶת הַלֵּב אֶל כָּל חֵטְא.

אֵיךְ חָדַר גַּם לְלֵב אֲדוֹנִי?

נח.

אֵי הָיִית כָּל הַזְּמַן בְּהֵאָבְקִי עִם דְּרָכִים־נְחָשִׁים:

אִם כְּדַאי הָאָדָם שֶׁנַּמְשִׁיךְ הַלְּבָטִים וְהַסֵּבֶל,

שֶׁנִּתְמֹךְ בְּלִי הַרְפּוֹת רֶגַע קָט וּבְכָל שָׁרִיר שֶׁל הַזְּרוֹעַ

בְּתִקְרָה מִתְמוֹטֶטֶת, אוֹ נִתֵּן לָהּ לִנְפֹּל וַחֲסַל?

אֵי־שָׁם עַל גִּבְעָה יְרֻקָּה עִם הַשֵּׁד הִשְׁתַּעֲשַׁעַתְּ.

נעמה.

לֹא שֵׁד כִּי מַלְאָךְ שֶׁהִקְדִּים קְצָת לַעֲזֹב אֶת שָׁמָיו,

וּטְהוֹרָה כִּבְצֵאתִי אֶת בֵּיתְךָ אֲנִי חוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ.

יְחִידִית הִתְקַלַּעְתִּי גַם אָנִי בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים.

הֲזֹאת הִיא הַדֶּרֶךְ בָּחַרְתָּ?

נח.

עָיַפְתִּי מִשּׁוּט וְהַזְהִיר מְלֻגְלַג כָּל אָדָם,

וּמֵרְאוֹת אִיּוּמִי הִנֵּה בָא, וְקִפְאוֹן לִגְלוּגָם.

וְהַכֹּל כֹּה מֻכְרָח:

הָאָדָם הוּא אָדָם,

וּסְעָרוֹת הֵן מִמֶּזֶג הָאֲוִיר שֶׁל נַפְשׁוֹ.

וֵאלֹהִים הוּא צַדִּיק, וְהַצֶּדֶק מֻכְרָח לַעֲנשׁ.

אַךְ אֲנִי כְבָר עֲיֵף הָעִגּוּל. יְהֵא סוֹף.

נעמה.

מַה דְּגִילוּת גְּבֹהָה, מַה בְּחִירָה מְזַעְזַעַת, לַעֲמֹד

כֹּה מִמַּעַל לַכֹּל, וְחוּט כָּל הַחוּטִים עַל אֶצְבַּע,

וּבְיָדְךָ לְהוֹסִיף וְלִטְווֹת אוֹ כָלִיל לְקַפְּדוֹ –

הַאֵין רֹאשׁ אֲדוֹנִי סְחַרְחַר מִגַּבְהוּת?

וֵאלֹהִים בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ כֶבֶשׂ רוֹבֵץ לְרַגְלֶיךָ

וּבְאֵלֶם עַפְעַף יִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ.

נח.

אֱלֹהִים?

נעמה.

דּוֹרוֹת־לֹא־דוֹרוֹת

תּוֹךְ כֶּלֶא הָאַיִן

הַצַּר מִנִּי צַר וְאָפֵל מֵאָפֵל –

עַד בִּצְבֵּץ בִּרְתִיחָה נֵטֶף־מַיִם רִאשׁוֹן.

אָז דֶּרֶךְ הַנֵּטֶף הַלָּז,

וּבְמַחְשָׁךְ וּבְמַחֲנָק לֹא הָפְחַת,

עַד הַצִּיץ הֶעָנֹג הָרִאשׁוֹן,

עַד אִילָן, עַד אָדָם.

מַה סַּעַר בּוֹעֵר,

מַה שַּׁלְהֶבֶת עַזָּה וְחוֹתֶרֶת!

בַּמֶּה יַחְתֹּר מֵעַכְשָׁו, אֲדוֹנִי?

נח.

יַתְחִיל מֵחָדָשׁ. מָה אֲנִי כִּי אֶדְאַג לַמָּחָר?

נעמה.

כֹּה מוּצָק אַתָּה, וְחָזָק וְשָׁלֵם,

רֶגַע חַי מִתְנוֹצֵץ

כְּמוֹ גָבִישׁ בַּחַמָּה.

וַאֲנִי, שֶׁבִּטְנִי רֶטֶט חַם וְאָפֵל וּלְחִישַׁת

הֵרָיוֹן וְלֵדָה וְדוֹרוֹת –

כָּל הַיֵּשׁ שֶׁל יוֹמִי הוּא דַאֲגַת הַמָּחָר,

כָּל הַיֵּשׁ שֶׁל פְּעוּט רְגָעַי.

נח.

רְאִי, אֵיךְ הָחְשַׁךְ, וּבְאֶמְצַע צָהֳרַיִם!

נעמה.

כֵּן, הָיוּ חֲטָאִים וּשְׁגִיאוֹת,

(מתוך הרהור)

אַךְ בְּעֶצֶם הַחֵטְא נִתְלָה דֶמַע עַל רִיס,

וּזְרוֹעוֹת הִשְׁתַּטְּחוּ בְּגִשּׁוּשׁ לְחַיִּים אֲחֵרִים.

כְּלוּם אַף קַיִן לֹא שָׁט בַּלֵּילוֹת בִּילָלָה?

נח.

וּמִלְּמַטָּה עַל פְּנֵי אֲנָשִׁים יְרִיעָה שְׁחֹרָה,

לְכַסּוֹת מֵעֵינָם הַבָּאוֹת.

נעמה.

וְעוֹד תִּהְיֶה אַהֲבָה,

וְאָדָם עוֹד יִלְמַד אֵיךְ לָצֵאת אֶל הַחוּץ הָרָחָב

לְלֹא צֵאת מִנִּי פְנִים.

נח.

וּמְבַצְבְּצִים כּוֹכָבִים כֹּה חַדִּים.

נעמה.

לֹא, כִּי הַמַּלְאָךְ הֶהָפוּךְ, שֶׁמְחֲזַאי!

נח.

אָרוּר, אָרוּר, אָרוּר,

עִם הַשֶּׁפַע הֵבֵאתָ,

עִם עַפְרוֹת הַזָּהָב וְכָל עֲדִי וַחֲלִי,

עִם רַוְחַת הַחַיִּים וּפְאֵרָם,

עִם גְּדֻלַּת הַחָכְמָה שֶׁטִּפְּסָה לִמְרוֹמֵי הַשְּׁחָקִים,

עִם מִשְׂחַק תַּעְתּוּעִים שֶׁל רוֹכְבִים עַל כֹּחוֹת הַיְצִירָה,

אָרוּר!

רַעַם הָךְ בְּאַדִּיר, וְגַל שֶׁל גְּשָׁמִים חֲבָטָם

אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה וְטָרַק אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

וּמַבּוּל הִתְרוֹנֵן עִם צַעֲקַת אֲנָשִׁים גּוֹוְעִים.