תמונה אחת    🔗

מחוץ לביתו של נח. נח יושב על הדשא, ונעמה אשתו עומדת ליד הפתח. שעת צהרים

נח.

סוֹבַבְתִּי מֵעִיר אֱלֵי עִיר וּמֵרְחוֹב אֶל רְחוֹב,

וְאֶחָד נִגּוּנִי הַנּוּגֶה: שׁוּבָה אָדָם,

טֶרֶם רֶדֶת הַקֵּץ הַנּוֹרָא,

טֶרֶם כָּל הַבָּשָׂר יִמָּחֶה,

טֶרֶם זֹהַר הַיְקוּם יְדֹעַךְ!

שׁוּבָה אָדָם

לִשְׁקֵטוּת, לַחֲרִישׁוּת, לְטָהֳרָה!

לַשָּׁוְא.

רַק לַעַג קִדֵּם אֶת פָּנַי, וּפְעָמִים גַּם חָצָץ.

נעמה.

סוֹבַבְתָּ בְּכָל הֶעָרִים?

נח.

עַד תְּחִלַּת הַגְּבָעוֹת,

מְעוֹנוֹת בְּנֵי קַיִן.

נעמה.

לָמָּה רַק עַד שָׁם?

נח.

אִם בְּנֵי שֵׁת

קִדְּמוּנִי בְּלַעַג, מַה בֶּצַע לֵלֵךְ לִבְנֵי קַיִן?

נעמה.

גַּם אֲנִי מִבְּנוֹת קַיִן.

נח.

כַּצִּיץ הַמַּפְלִיא הַצִּיָּה.

נעמה.

אֶזְכֹּר אֵיךְ הוּבַלְתִּי בְּיָדוֹ הַסּוּמָה שֶׁל אָבִי

מִן הָהָר לַבִּקְעָה, וְהָלוֹךְ וְגַשֵּׁשׁ וְשָׁאוֹל

עַד בָּאנוּ הֲלֹם.

נח.

וְאָבִי סָח: נִקְרָא אֶל הַנַּעַר,

וַאֲנִי אַךְ רָאִיתִי פָנַיִךְ, לִבִּי הִתְפָּעֵם.

מִנִּי אָז עוֹד גָּדְלָה קוֹמָתֵךְ, נִתְלַבְלַבְתְּ כִּשְׁקֵדָה

עַד רַבַּת לָךְ דָּאַגְתִּי בַדֶּרֶךְ מִבְּנֵי אֱלֹהִים

הַשָּׁטִים וְלוֹקְחִים מִכָּל בְּנוֹת הָאָדָם שֶׁיִּבְחָרוּ.

הֲלֹא כִי נִזְהַרְתְּ, נַעֲמָה?

נעמה.

נִזְהַרְתִּי, אֲדוֹנִי.

נח.

בִּזְכוּתֵךְ יֵשׁ אָדָם אֲסָפַנִי הַבַּיְתָה לָלוּן

אוֹ הִשְׁקַנִי חָלָב, כְּמוֹ הֵפַקְתְּ אֶת נַפְשֵׁךְ לְכָל דַּל

שֶׁדָּפַק עַל דַּלְתֵּךְ אוֹ נֶחְבָּא עִם בָּשְׁתּוֹ וּרְעָבוֹ,

טֶרֶם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵבִיאוּ זֶה שֶׁפַע אָרוּר.

נעמה.

הֲיֹאבֶה אֲדוֹנִי שֶׁנָּשׁוּב לְעָמָל לְלֹא שׂבַע?

נח.

בִּתְקוּפַת הֶעָמָל הָעֹנִי גָּדַל, אַךְ הָיִינוּ

צְמוּדִים לַחַיִּים. וּנְשָׁמָה וַאֲדָמָה וּמְרוֹמִים,

וְהַיּוֹם הַסּוֹבֵל וְהַטּוֹב הַמְיֻחָל שֶׁל מָחָר –

הַכֹּל צְרוֹר אֶחָד שֶׁבְּתוֹכוֹ חֶרֶשׁ נָח הַמַּחְסוֹר

וְקִשֵּׁר קִשּׁוּרִים. אַךְ הַשֶּׁפַע מַה הוּא?

מִלּוּי הַצְּרָכִים, וְסַכִּין מִתְהַלֵּךְ וּמְנַתֵּק.

הַבָּר בָּאָסָם, וְרֵיקִים וְנוּגִים הַשָּׂדוֹת.

סוֹבַבְתִּי מֵעִיר אֱלֵי עִיר, נַעֲמָה, וְרָאִיתִי

יוֹצֵאת הָרֵיקוּת בְּאַרְנָק מְצַלְצֵל: אֵי מִלּוּי?

דַּרְכְּמוֹנִים בִּשְׁבִיל קֹרֶט מִלּוּי.

אַךְ לַשָּׁוְא,

מִלּוּי יֵשׁ לְצֹרֶךְ, אוּלָם לָרֵיקוּת – רַק גֵּרוּי,

גֵּרוּי הַדְּפָנוֹת,

אָז גֵּרוּי לַגֵּרוּי, עַד מְאוּם לֹא יוֹעִיל.

הָעֵינַיִם חוֹמְדוֹת, וְהַיָּד מְלַטֶּפֶת בְּרֹךְ,

אַךְ הַלֵּב מְיַלֵּל.

נעמה.

וּבְכֵן אוֹ הַגֵּו אוֹ הַלֵּב,

וּבְאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם הָאָדָם לְעוֹלָם יִרְעַב;

וְאַיֵּה הַמּוֹצָא, אֲדוֹנִי?

נח.

מַבּוּל.

וְאַחַר, מְרֻחַץ הָעֵינַיִם, אוּלַי עוֹד יִרְאֶה

הָאָדָם אֶת דַּרְכּוֹ וּשְׁלוֹמוֹ.

נעמה.

וּמַבּוּל בּוֹא יָבוֹא?

נח.

נְאוּם אֱלֹהִים.

נעמה.

וְכָל חַי יִסָּפֶה?

נח.

זוּלָתֵנוּ.

נעמה. (אחרי שתיקה).

וּלְהַכְעִיס הַיָּמִים כֹּה יָפִים כְּמוֹ אָבִיב לְלֹא סוֹף,

הָאֲוִיר – מֶשִׁי זַךְ, הַלֵּילוֹת – הִתְלַחֲשׁוּת כּוֹכָבִים,

וְהָאֲדָמָה כֹּה טוֹבָה וִירֻקָּה, כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ הָעוֹלָם

גִּגִּיּוֹת גִּגִּיּוֹת כָּל שְׁיָרֵי תִפְאַרְתּוֹ טֶרֶם גְּוֹעַ.

נח.

מִי זֶה בָא שָׁם בַּדֶּרֶךְ? הַאִם לֹא אֶחָד הוּא מֵהֶם?

(שמחזאי מתקרב, צועד בגאון, כולו לבנים ועיניו כשמשות. נח קם ונופל על פניו)

שמחזאי.

לְמִי תִשְׁתַּחֲוֶה כָּכָה, נֹחַ?

נח.

לְמַלְאָךְ מֵאֶתְמוֹל.

שמחזאי.

וְהַיּוֹם?

נח.

הָפַךְ שֵׁד. בְּשֶׁל מָה תְּזַכֵּנִי בִכְבוֹד

בִּקּוּרֶךָ?

שמחזאי.

עָבַרְתִּי עַל יַד מְעוֹנְךָ וָאֹמַר

אֶרְאֶה אֶת שְׁלוֹמְךָ וְגַם שְׁלוֹם הַחוֹסָה בְצִלֶּךָ.

וּמַדּוּעַ פָּנַי תְּקַדֵּם בְּרָגְזָה מְנַשֶּׁכֶת?

(מתהרהר)

מִמְּרוֹמִים טְהוֹרִים רָאִינוּ עֱנוּת בְּנֵי אָדָם,

חוֹרְשִׁים בְּצִפֹּרֶן וְשֵׁן, נֶאֱבָקִים עִם דַּרְדַּר,

וּבְבֶטֶן רֵיקָה יִצְנְחוּ עֲיֵפִים עַל עַרְשָׂם,

וַנֵּרֶד אָנֹכִי וַחֲבֵרַי וּנְּלַמְּדֵם אֵיךְ לִרְתֹּם

שְׁוָרִים וּפָרוֹת, אֵיךְ לִיצֹר מַחֲרֵשָׁה וְקַרְדֹּם.

גַּם אוֹתְךָ הֵן הוֹרֵיתִי עַד הָיִיתָ מַדְרִיךְ לַאֲחֵרִים,

וְנֹחַ נִקְרֵאתָ, וְ“זֶה יְנַחֲמֵנוּ”, אָמְרוּ,

“מֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ”. גַּם לִמַּדְנוּ אֶתְכֶם לִבְנוֹת־בַּיִת,

גַּם לַחְפֹּר וּלְגַלּוֹת גִּיד זָהָב וְלַהֲפֹךְ עֲפָרוֹ

לַעֲגִילִים וּצְמִידִים, תַּכְשִׁיטִים לַמַּלְבּוּשׁ וְלַכֹּתֶל,

וּלְצַפּוֹת בַּרְזִלָּם שֶׁל חַיִּים בְּעִדּוּן וּבְתִפְאֶרֶת.

וְלָמָּה זֶּה שֵׁד תִּקְרָאֵנִי?

נח.

מָה רַב הַשִּׁלּוּם

שִׁלַּמְנוּ כָּל פַּעַם בִּמְחִיר עִדּוּנִים וְתִפְאֶרֶת!

חֲזֹר לְשָׁמֶיךָ, מַלְאָךְ, עִם כָּל שְׁלַל מַתְּנוֹתֶיךָ.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיָּפְיָם יְכַלְכֵּל כָּל חַיֵּינוּ בַּחֲלוֹם,

וּבְהָקִיץ עֵת יִפְּלוּ עַל כַּף־יָד הֵם הוֹפְכִים לְסִיּוּט.

מַה נָּתַתָּ מַתָּן שֶׁיַּתְמִיד שְׁתֵּי שָׁעוֹת רְצוּפוֹת,

אוֹ יִכְבּשׁ כָּל־כֻּלּוֹ שֶׁל אָדָם אַף לְרֶגַע אֶחָד?

הַבִּיטָה בַּשּׂבַע, הַאֵינֶנּוּ רָעֵב?

בַּתַּעֲנוּג, הַאֵינֶנּוּ אֻמְלָל?

לֹא תָבִין, לֹא תִרְאֶה? וּמַדּוּעַ פִּתְאֹם הַקְּרָבוֹת

בֵּין בְּנֵי שֵׁת וּבְנֵי קַיִן, וְזוֹרְמִים צְעִירִים כִּבְשָׂשׂוֹן

לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמָם? הֲיֵלְכוּ מֵרֹב עֹנֶג לַטֶּבַח?

שמחזאי.

הָאָדָם עוֹד צָעִיר, וְעָלָיו עוֹד לָלֶכֶת הַרְבֵּה.

אַךְ הֶרְאֵינוּ הַשְּׁבִיל.

נח.

לְמַבּוּל.

שמחזאי. (מראה באצבע אל על)

הַאֻמְנָם תַּאֲמִין

שֶׁהַשָּׁמַיִם הָהֵם יִתְבַּקָּעוּ?

נח.

רְאֵה, מֶה עָשִׂיתָ?

אַךְ הֵנַפְתָּ אֶצְבַּע, וּשְׁחָקִים הִתְקַדָּרוּ. זֶה זְמַן רַב

אַף נוֹצָה שֶׁל עָנָן לֹא הוֹפִיעָה. וּפִתְאֹם – הַאִם זֶהוּ?

וּמְהַבְהֵב אוֹר כָּתֹם כְּמוֹ מַבְלִיחַ בְּדַל־נֵר בְּפָמוֹט,

כְּמוֹ עֲוִית הַכְּתֵפוֹת שֶׁל עוֹלָם בִּגְסִיסָה. שֶׁמְחֲזַאי,

לָמָּה כָּכָה נִדְהַמְתָּ? רְאֵה, שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ,

וּכְלוּם לֹא הָיָה מִלְּבַד רֶמֶז לְמַה שֶּׁיִּהְיֶה.

הִנְּךָ הוֹלֵךְ?

שמחזאי.

אֲנִי הוֹלֵךְ לַאֲנָשִׁים אֻמְלָלִים,

וּמִגִּיל וּמְחֵטְא אֲרַקַּח בִּשְׁבִילָם יַיִן חַי

שֶׁיַּעֲטֶה עֵינֵיהֶם בְּצָעִיף מֵחֲזוֹת אֶת הַסּוֹף.

נח.

כָּךְ תָּחִישׁ הַשּׁוֹאָה. יֵשׁ לִקְרֹעַ עֵינָם לִרְוָחָה,

שמחזאי.

הָאָדָם – רַק אָדָם, וֵאלֹהִים רַב מִדַּי הוּא דוֹחֵק.

נעמה. (ניגשת)

וְאוֹתִי פֹּה תַשְׁאִיר, שֶׁמְחֲזַאי?

שמחזאי ונח.

אַתְּ?

נעמה.

קוֹמָתְךָ

מַרְקִיעָה שְׁחָקִים, וּשְׁרִירֵי זְרוֹעוֹתֶיךָ – בַּרְזֶל.

אֲנִי הוֹלֶכֶת אִתְּךָ. קוּם אֱחֹז בִּי בַּיָּד וְהַנְחֵנִי.

נח.

לֹא אֶתְּנֵהוּ מֵאִתִּי לְקַחְתֵּךְ.

נעמה.

לֹא תִתֵּן? מָה אַתָּה

מוּל עֻזּוֹ, מוּל גָּבְהוֹ? וְנָדִיב גַּם לִבּוֹ מִלִּבֶּךָ.

נֵלֵךְ, שֶׁמְחֲזַאי, וְאֶהְיֶה גַּם אֲנִי טִפַּת־גִּיל

בְּכוֹסוֹ שֶׁל אָדָם בְּיָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל תֵּבֵל.

(הם יוצאים)

נח.

נַעֲמָה, נַעֲמָה!

(ובניגון עצוב)

קֵץ כָּל בָּשָׂר!

 

תמונה שניה    🔗

מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל אִילְגִּיל. אַפְלוּלִית. עֲשָׁשִׁית מִתּוֹךְ כּוּךְ

זוֹרַעַת אַדְמוּמִית עַל בָּנִים וּבָנוֹת מְסֻבִּים

מִסָּבִיב עַל קַרְקַע וּמַכִּים עַל תֻּפִּים קְטַנִּים

נַעֲמָה לְיַד פֶּסֶל אָפֵל מִתְפַּתְּלָה וּמְשׁוֹרֶרֶת:

הָאִירָה פָנֶיךָ, אִילְגִּיל.

גָּרֵשׁ הַתּוּגָה הַחוֹשְׁרָה

דֶּרֶךְ כָּל הַכְּתָלִים

כְּסַגְרִיר.

רְאֵה, אֵיךְ נֵלֵךְ לְאָחוֹר אֶל הַלֵּיל,

וְיָדֵינוּ שְׁטוּחוֹת לִמְעַט אוֹר מִמַּעֲרָב,

וְגַם הוּא אַט הוֹלֵךְ וְאָפֵל.

רְאֵה, אֵיךְ נֵלֵךְ בְּלִי עֲצֹר בְּלִי הָאֵט לַשָּׁעָה,

עֵת עוֹלָם כְּצִנְצֶנֶת זְכוּכִית

יִתְפַּקַּע.

אִילְגִּיל, הָבָה גִיל

לְהוֹלְכֵי אֶל תְּהוֹם,

מְעַט גִּיל טֶרֶם בּוֹא הַצְּעָקָה.

וְקֶצֶב־תֻּפִּים מִתְגַּבֵּר כִּלְבָבוֹת שֶׁעוֹד קָט

יְזַנְּקוּ מִגֵּוָם, וְהַפֶּסֶל עוֹלֶה בְּאוֹר־פְּנִים,

וְנִגְלֶה אֵל צָעִיר וּמַחֲרֹזֶת וְרָדִים עַל מָתְנָיו,

וְכֻלּוֹ תְּשׁוּקָה וְאָבִיב וּנְצָחִים,

וְנַעֲמָה עוֹד שָׁרָה:

שְׁכֹן בְּתוֹכֵנוּ, אִילְגִּיל,

מָחָר? אֵין מָחָר. מַבּוּל? אֵין מַבּוּל.

נַצְמִיד שִׂפְתֵי־אֵשׁ אֶל הָרֶגַע הַחַי

וְנִשְׁתֶּה וְנִשְׁתֶּה –

וּפִתְאֹם נַעַר קָם מִצְטַחֵק: "הַבִּיטוּ אֵלָיו!

פָּנָיו נַעֲוִים וּמְרִירִים, וּפְרָחָיו יְבֵשִׁים.

נֵצֵאָה!"

נעמה.

נַעֲרִי הֶחָמוּד, עוֹד שְׂפָתֶיךָ פָּרָג מָלֵא טַל,

וּזְרוֹעוֹתֶיךָ עוֹדָן עֲגֻלּוֹת כִּזְרוֹעוֹת שֶׁל נַעֲרָה,

וְאֵיכָה לְבָבְךָ כְּבָר שָׁדוּף!

הַבִּיטָה, פָּנָיו שֶׁל אִילְגִּיל כְּמוֹ תָמִיד, לֹא נעֲווּ,

וּמַחֲרֹזֶת וְרָדָיו חֲנִיתוֹת שֶׁל רֵיחוֹת.

הִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְתוּצַף גַּם אַתָּה גִּיל חַיִּים.

הנער.

הוּא לֹא הוּא. אִילְגִּיל מֵת. וּלְמִי הִתְפַּלֵּל?

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לאִילְגִּיל אֲשֶׁר מֵת.

הנער.

לֹא יוּכַל לַעֲנוֹת.

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לְעַצְמֶךָ.

הנער.

אֵין אֵל גַּם תּוֹכִי. רַק רֵיקוּת.

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לָרֵיקוּת שֶׁבְּךָ וּתְפִלָּה תְּמַלְאֶנָּה. הִתְפַּלֵּל

לִתְפִלָּה. כְּלוּם הֶפְרֵשׁ יֵשׁ לְמִי אוֹ לְמָה?

הנער. (בהתרגשות)

אֵין לְמִי,

אֵין לְמָה. נֵצֵאָה.

הֵם יָצְאוּ, וְהַפֶּסֶל הוּעַם.

נַעֲמָה הִשְׁתַּטְּחָה לְרַגְלָיו וּכְתֵפֶיהָ פִּרְכֵּסוּ.

 

תמונה שלישית    🔗

לַיְלָה מְלֵא כוֹכָבִים. נַעֲמָה לְיַד פֶּתַח שֶׁל אֹהֶל

שׁוֹכְבִים בּוֹ פְּצוּעֵי הַקְּרָבוֹת. לִרְגָעִים יִשָּׁמַע

קוֹל נֶאֱנָק: נַעֲמָה! אָז תָּבוֹא וּתְחַבֵּשׁ וְתַשְׁקִיט.

הִיא עוֹמְדָה עֲיֵפָה. מִישֶׁהוּ מִתְקָרֵב.

נעמה.

מִי זֶה בָא?

שמחזאי. (לבוש לבנים)

לֹא תַכִּירִי אוֹתִי?

נעמה.

אָמְנָם לֹא רְאִיתִיךָ זֶה זְמָן.

שמחזאי.

עָיַפְתִּי. הַרְשִׁינִי לָנוּחַ פֹּה קְצָת עַל הַדֶּשֶׁא,

לְרַעֲנֵן אֶת עֵינַי בְּזִיו כּוֹכָבִים טְהוֹרִים,

וּלְהַרְגִּישׁ עוֹד הַפַּעַם חֲמִימוּת אֲדָמָה מִתַּחְתַּי

וְרִנַּת הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לִי לֹא נִתָּנָה.

נעמה.

נֶעֱצַבְתָּ, מַלְאָךְ? מַה מִּקְּרָב?

שמחזאי.

זֶה עַתָּה הַחִלּוֹ,

אַךְ דָּם רַב כְּבָר הֻגַּר. וְהַסּוֹף? הַסּוֹף לֹא יִהְיֶה.

לֹא יִזְכֶּה לִהְיוֹת סוֹף. הוּא יָבוֹא בְאֶמְצַע.

נעמה.

בְּאֶמְצַע?

שמחזאי.

כְּבָר הָאוֹת בָּא יוֹם־יוֹם. מִדֵּי יוֹם בְּרִגְעֵי צָהֳרַיִם

מִתְקַדְּרָה הַחַמָּה, וְתוּחַל הַבְלָחָה כְּמוֹ מְאוֹר

הַשָּׁמַיִם חוֹלֶה וּמְקֻצַר נְשִׁימָה. וְאַחַר

תָּשׁוּב לְזִיוָהּ וְתַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכָּהּ.

נעמה.

וַאֲנָשִׁים

לְהַאֲמִין כְּבָר הִתְחִילוּ?

שמחזאי.

יֵשׁ אָרִים נִיב־פְּלֵיטָה אוֹ מִלָּה

מֵעַל חוֹף דִּבּוּרָם וְאַגְחִין אֶת אָזְנִי וְאֶשְׁמַע

הֶמְיַת יָם עָמֹק שֶׁל יָגוֹן. אַךְ דַּרְכָּם כְּמוֹ עַד כֹּה.

הַחוֹרֵשׁ יַחֲרשׁ, הַנַּגָּר יְנַגֵּר, וְהַגֶּבֶר

יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה. עָבַרְתִּי הַיּוֹם לְיַד בַּיִת

וַתָּצָד אָזְנִי שַׁוְעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל פָּעוּט.

כְּבָר הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת, אַךְ הַגּוּף עוֹד אָטוּם וְשׁוֹקֵט.

גְּשִׁי, נַעֲמָה, וּשְׁבִי עַל יָדִי.

נעמה.

לֹא, מַלְאָךְ.

שמחזאי.

גַּם הַפַּעַם? גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה?

נעמה.

מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

שמחזאי.

בִּרְצוֹנֵךְ הַחָפְשִׁי עָזַבְתְּ מְעוֹן בַּעְלֵךְ

וַתֵּלְכִי עִמָּדִי, אַךְ תִּדְחִינִי תָּמִיד עֵת אֶגַּשׁ.

וְלָמָּה הָלַכְתְּ עִמָּדִי?

נעמה.

לַעֲזֹר לָאֲנָשִׁים.

לְהוֹשִׁיט לְכָל חַלָּשׁ מִלָּשֵׂאת אֶת מַדַּע הַפְּחָדִים

כּוֹס־חַיִּים מְשַׁכֶּרֶת, וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתָהּ בְּעַצְמִי.

שמחזאי.

מוּזָר, אָנֹכִי הַלּוֹקֵחַ תָּמִיד אֶת אֶבְחַר

עוֹמֵד מִמּוּלֵךְ נְטוּל־אוֹן, וְעֹז־יָדִי יְנֻצַּח

מֵאֵי־עֹז בִּי אַחֵר שֶׁהַלֵּיל בּוֹ אֶהְגֶּה בְשִׂמְחָה.

נַעֲמָה, בְּדִינִי הַגָּדוֹל הֲיִי אַתְּ לִי עֵדָה

שֶׁנֶּפֶשׁ אַחַת – טָהֳרָהּ לֹא זִהַמְתִּי. הַגִּידִי,

בְּבוֹא הַמַּבּוּל מַה תַּעֲשִׂי?

נעמה.

אֶסָּפֶה עִם כֻּלָּם.

וְאַתָּה?

שמחזאי.

זֶה לֵילִי הָאַחֲרוֹן בִּנְעִימוּת הָאֲוִיר.

צָנַחְתִּי הֲלֹם לְהָבִיא יְשׁוּעָה לָאָדָם,

וְתָכְנִית לְמִפְעָל שֶׁיָּקֵל וִיעַדֵּן אֶת חַיָּיו,

וּרְאִי, מַה קָּרָה לַיְשׁוּעָה? וַאֲנִי בְעַצְמִי

עֲמוּס עֲווֹנוֹת אֲנִי שָׁב לְדַרְכִּי בִּזְמַנִּים,

וְלָעַד יִכָּתֵב כִּי מַלְאָךְ עֵת יִגְלשׁ מִמְּרוֹמָיו,

אַךְ תִּגַּעְנָה רַגְלָיו בָּאֲדָמָה יֵהָפֵךְ לְשָׂטָן.

נעמה. (נזכרת)

"יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיָּפְיָם יְכַלְכֵּל אֶת הַלֵּב עֵת חֲלוֹם

הֵם בִּלְבָד, יֵהָפְכוּ בְּנָפְלָם עַל הַכַּף לְסִיּוּט".

הֲתַחֲזֹר לְשָׁמֶיךָ, מַלְאָךְ?

שמחזאי.

לִי שָׁמַי נְעוּלִים.

אַךְ בִּגְלִילוֹת־הַבֵּינַיִם אֶתְלֶה אֶת עַצְמִי בִּמְהֻפָּךְ,

רַגְלַי לַשְּׁחָקִים וְרֹאשִׁי לָאֲדָמָה, כְּמוֹ נֶהְפַּךְ

מִפְעָלִי פֹּה בֵּין בְּנֵי הָאָדָם. כָּךְ תִּרְאִינִי תָּלוּי

בְּחֶרְטַת נְצָחִים עַד יוּחַל הַחֶשְׁבּוֹן גַּם אִתִּי.

נעמה. (ניגשת אליו, שמה ידה על שכמו)

מַלְאָכִי הָאֻמְלָל!

שמחזאי.

חִזְרִי אֶל בַּעְלֵךְ, וְאִתּוֹ –

לָעוֹלָם שֶׁאַחֲרֵי הַמַּבּוּל.

נעמה.

עוֹלָם? מַה זֶּה עוֹלָם?

מָה חַיֶּבֶת אֲנִי לָעוֹלָם? שָׂבַעְתִּי עוֹלָם.

קול (מבפנים).

נַעֲמָה!

שמחזאי.

לֹא תַעַקְרִי הָעוֹלָם מִלִּבֵּךְ בִּמְאַת סַכִּינִים.

אַתְּ כֻּלָּךְ רְקוּמָה מִמָּחָר וּמָחָר וּמָחָר.

נעמה.

וּמִי מוּכָן לְהַגִּיד שֶׁהַגִּלְגּוּל הַשֵּׁנִי יִתְרוֹמֵם

עַל רִאשׁוֹן, שֶׁהָאָדָם הֶחָדָשׁ יִהְיֶה טוֹב מִקּוֹדְמוֹ?

וְעוֹד פַּעַם יִסּוּרִים וַעֲווֹנוֹת וּמַבּוּל, וְרַחֲמִים

עַל הַיְצוּר הֶעָלוּב!

שמחזאי.

שִׁבְעָה גִלְגּוּלִים יִכָּשְׁלוּ,

וּשְׁמִינִי הוּא יָקוּם. וְאוֹתוֹ הַמְאֻשָּׁר מְשַׁוֵּעַ

כְּבָר עַכְשָׁו לְרַחֲמַיִךְ.

קול (מבפנים).

נַעֲמָה, נַעֲמָה!

(היא נכנסת. שמחזאי קם והולך לאטו ונבלע עם בגדיו הלבנים בחשכה.

נעמה יוצאת ורואה שאיננו. היא מסתכלת נכחה. כוכב עף ופורם לשנים את חשכת הלילה, וענק כוכבי נתלה במהופך במרחק)

נעמה.

מַלְאָכִי הָאֻמְלָל!

 

תמונה רביעית    🔗

שעת צהרים. דממה עצומה. נח במרום התבה.

נח.

אֵין אַף רוּחַ קַלָּה, אַךְ עָבִים מִתְגּוֹלְלִים לְאִטָּם

כְּנִתְחֵי עֲגָלִים עַל שַׁפּוּד, מַחֲלִיפִים גְּוָנִים:

מֵאָפֹר לִירַקְרַק, מִירַקְרַק לְכַרְכֹּם,

כְּמוֹ עוֹד קָט וְיָקִיאוּ.

אֲנִי טוֹעֵם בִּלְשׁוֹנִי מְרִירוּת הָעוֹלָם.

וּמִלְּמַטָּה עוֹמְדִים בְּנֵי אָדָם בִּצְפִיפוּת דְּמוּמָה

וּפְנֵיהֶם כְּעֵין פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. רְאֵה, שָׁם תִּינֹקֶת

צוֹבֶטֶת בִּבְכִי כְּתֹנֶת־אֵם, וְהָאֵם חוֹלְצָה שַׁד

לְלֹא גְרֹעַ עֵינָהּ מִנִּי רוֹם.

לֹא אוּכַל, אֱלֹהִים. לָמָּה זֶּה לֹא יָקוּמוּ עָלַי

בִּצְחוֹקָם וְלַעְגָּם, לַהֲרֹס לַתֵּבָה וּלְנַפְּצָהּ,

לְמַגְּרֵנִי מִמְּרוֹם דּוּכָנִי, וְיָבוֹא הַמַּבּוּל

גַּם עָלַי, גַּם עָלַי?

וְכָל יָמַי וְלֵילַי אַחַר כָּךְ –

אָן אֶבְרַח מִמַּרְאֶה זֶה צָפוּף שֶׁל כַּרְכֹּם וְעֵינַיִם,

וּמִקּוֹל רָץ אַחֲרַי: הִצַּלְתָּ, צַדִּיק, אֶת עַצְמֶךָ?

וּבַעֲבֹר הַשּׁוֹאָה וּבְהִבֵּר הַשָּׁמַיִם,

מַה לִּי בֹּר הַשְּׁחָקִים כְּשֶׁרָאִיתִי רִצְחָם הַגָּדוֹל?

רְאֵה, אֱלֹהִים, אָנֹכִי כְּבָר טָבוּעַ. אֵרֵד.

(הוא פונה לרדת, ונפגש עם נעמה העולה לקראתו)

אַתְּ? מַה לָּךְ פֹּה?

נעמה.

לָבוֹא עִם אֲדוֹנִי לַתֵּבָה.

נח.

וּבְנֵי הָאָדָם, רַחֲמָנִית?

נעמה. כְּבָר אֵין כְּלוּם לַעֲשׂוֹת.

רְאֵה, אֵיךְ יַעַמְדוּ וְשַׁלְוַת־זְוָעוֹת עַל פְּנֵיהֶם.

נח.

אֲנִי יוֹרֵד אֲלֵיהֶם.

נעמה.

עַכְשָׁו אֲדוֹנִי הָרַחֲמָן?

נח.

אֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָם. אֶקָּחֶנּוּ עִמִּי וַאֲטַבְּעֶנּוּ.

תְּהֵא שׁוּב מְנוּחָה,

כִּמְנוּחַת הַשַּׁבָּת טֶרֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה,

וְרוּחַ אֱלֹהִים תְּרַחֵף טְהוֹרָה עַל הַמָּיִם.

נעמה.

עֵרָגוֹן תְּבַלּוּלִי זֶה לַתֹּהוּ –

הֲלֹא הוּא שֶׁהוֹלִיךְ בְּמַחְתֶּרֶת הַלֵּב אֶל כָּל חֵטְא.

אֵיךְ חָדַר גַּם לְלֵב אֲדוֹנִי?

נח.

אֵי הָיִית כָּל הַזְּמַן בְּהֵאָבְקִי עִם דְּרָכִים־נְחָשִׁים:

אִם כְּדַאי הָאָדָם שֶׁנַּמְשִׁיךְ הַלְּבָטִים וְהַסֵּבֶל,

שֶׁנִּתְמֹךְ בְּלִי הַרְפּוֹת רֶגַע קָט וּבְכָל שָׁרִיר שֶׁל הַזְּרוֹעַ

בְּתִקְרָה מִתְמוֹטֶטֶת, אוֹ נִתֵּן לָהּ לִנְפֹּל וַחֲסַל?

אֵי־שָׁם עַל גִּבְעָה יְרֻקָּה עִם הַשֵּׁד הִשְׁתַּעֲשַׁעַתְּ.

נעמה.

לֹא שֵׁד כִּי מַלְאָךְ שֶׁהִקְדִּים קְצָת לַעֲזֹב אֶת שָׁמָיו,

וּטְהוֹרָה כִּבְצֵאתִי אֶת בֵּיתְךָ אֲנִי חוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ.

יְחִידִית הִתְקַלַּעְתִּי גַם אָנִי בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים.

הֲזֹאת הִיא הַדֶּרֶךְ בָּחַרְתָּ?

נח.

עָיַפְתִּי מִשּׁוּט וְהַזְהִיר מְלֻגְלַג כָּל אָדָם,

וּמֵרְאוֹת אִיּוּמִי הִנֵּה בָא, וְקִפְאוֹן לִגְלוּגָם.

וְהַכֹּל כֹּה מֻכְרָח:

הָאָדָם הוּא אָדָם,

וּסְעָרוֹת הֵן מִמֶּזֶג הָאֲוִיר שֶׁל נַפְשׁוֹ.

וֵאלֹהִים הוּא צַדִּיק, וְהַצֶּדֶק מֻכְרָח לַעֲנשׁ.

אַךְ אֲנִי כְבָר עֲיֵף הָעִגּוּל. יְהֵא סוֹף.

נעמה.

מַה דְּגִילוּת גְּבֹהָה, מַה בְּחִירָה מְזַעְזַעַת, לַעֲמֹד

כֹּה מִמַּעַל לַכֹּל, וְחוּט כָּל הַחוּטִים עַל אֶצְבַּע,

וּבְיָדְךָ לְהוֹסִיף וְלִטְווֹת אוֹ כָלִיל לְקַפְּדוֹ –

הַאֵין רֹאשׁ אֲדוֹנִי סְחַרְחַר מִגַּבְהוּת?

וֵאלֹהִים בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ כֶבֶשׂ רוֹבֵץ לְרַגְלֶיךָ

וּבְאֵלֶם עַפְעַף יִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ.

נח.

אֱלֹהִים?

נעמה.

דּוֹרוֹת־לֹא־דוֹרוֹת

תּוֹךְ כֶּלֶא הָאַיִן

הַצַּר מִנִּי צַר וְאָפֵל מֵאָפֵל –

עַד בִּצְבֵּץ בִּרְתִיחָה נֵטֶף־מַיִם רִאשׁוֹן.

אָז דֶּרֶךְ הַנֵּטֶף הַלָּז,

וּבְמַחְשָׁךְ וּבְמַחֲנָק לֹא הָפְחַת,

עַד הַצִּיץ הֶעָנֹג הָרִאשׁוֹן,

עַד אִילָן, עַד אָדָם.

מַה סַּעַר בּוֹעֵר,

מַה שַּׁלְהֶבֶת עַזָּה וְחוֹתֶרֶת!

בַּמֶּה יַחְתֹּר מֵעַכְשָׁו, אֲדוֹנִי?

נח.

יַתְחִיל מֵחָדָשׁ. מָה אֲנִי כִּי אֶדְאַג לַמָּחָר?

נעמה.

כֹּה מוּצָק אַתָּה, וְחָזָק וְשָׁלֵם,

רֶגַע חַי מִתְנוֹצֵץ

כְּמוֹ גָבִישׁ בַּחַמָּה.

וַאֲנִי, שֶׁבִּטְנִי רֶטֶט חַם וְאָפֵל וּלְחִישַׁת

הֵרָיוֹן וְלֵדָה וְדוֹרוֹת –

כָּל הַיֵּשׁ שֶׁל יוֹמִי הוּא דַאֲגַת הַמָּחָר,

כָּל הַיֵּשׁ שֶׁל פְּעוּט רְגָעַי.

נח.

רְאִי, אֵיךְ הָחְשַׁךְ, וּבְאֶמְצַע צָהֳרַיִם!

נעמה.

כֵּן, הָיוּ חֲטָאִים וּשְׁגִיאוֹת,

(מתוך הרהור)

אַךְ בְּעֶצֶם הַחֵטְא נִתְלָה דֶמַע עַל רִיס,

וּזְרוֹעוֹת הִשְׁתַּטְּחוּ בְּגִשּׁוּשׁ לְחַיִּים אֲחֵרִים.

כְּלוּם אַף קַיִן לֹא שָׁט בַּלֵּילוֹת בִּילָלָה?

נח.

וּמִלְּמַטָּה עַל פְּנֵי אֲנָשִׁים יְרִיעָה שְׁחֹרָה,

לְכַסּוֹת מֵעֵינָם הַבָּאוֹת.

נעמה.

וְעוֹד תִּהְיֶה אַהֲבָה,

וְאָדָם עוֹד יִלְמַד אֵיךְ לָצֵאת אֶל הַחוּץ הָרָחָב

לְלֹא צֵאת מִנִּי פְנִים.

נח.

וּמְבַצְבְּצִים כּוֹכָבִים כֹּה חַדִּים.

נעמה.

לֹא, כִּי הַמַּלְאָךְ הֶהָפוּךְ, שֶׁמְחֲזַאי!

נח.

אָרוּר, אָרוּר, אָרוּר,

עִם הַשֶּׁפַע הֵבֵאתָ,

עִם עַפְרוֹת הַזָּהָב וְכָל עֲדִי וַחֲלִי,

עִם רַוְחַת הַחַיִּים וּפְאֵרָם,

עִם גְּדֻלַּת הַחָכְמָה שֶׁטִּפְּסָה לִמְרוֹמֵי הַשְּׁחָקִים,

עִם מִשְׂחַק תַּעְתּוּעִים שֶׁל רוֹכְבִים עַל כֹּחוֹת הַיְצִירָה,

אָרוּר!

רַעַם הָךְ בְּאַדִּיר, וְגַל שֶׁל גְּשָׁמִים חֲבָטָם

אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה וְטָרַק אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

וּמַבּוּל הִתְרוֹנֵן עִם צַעֲקַת אֲנָשִׁים גּוֹוְעִים.