א    🔗

וַאֲדָמָה, שְׁתִי־חֻקָּהּ הוּא מְטַר הַשָּׁמַיִם וָטַל,

הָכְרְחָה לִפְצוֹת־פֶּה לְשִׁקּוּי כֹּה לַמְרוֹת־כָּל־טִבְעָהּ

עַד מֵעֶיהָ הוּדְקוּ כְּמוֹ בִצְבַת וַתִּבְקַע שַׁאֲגָתָהּ,

וְרֵיחָהּ הַנָּעִים נִתְמָרֵר וְנִתְלָה כְסַגְרִיר.

וִירַקְרַק דְּשָׁאֶיהָ לָקָה.

               וְנָקְפוּ הַשָּׁנִים,

וְסַגְרִיר עַגְמוּמִי זֶה עִרְפֵּל אֶת עֵינֵי בְנֵי אָדָם

וְחָדַר תּוֹךְ נַפְשָׁם עַד מִחוּץ וּמִבַּיִת הַתֹּהוּ.

דִּבְּרוּ עַל פִּרְיוֹן אֲדָמָה שֶׁעוֹד קָט וְנִכְרַת,

עַל סוּפוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת, עַל אוֹיְבִים בַּמֶּרְחָק,

עַל זְאֵבִים שֶׁמֵּעֵבֶר לְהַר אוֹ עַל סַף הַמָּחָר –

פְּחָדִים עֲמוּמִים, אַךְ זָקָן שְׁחַרְחַר יֵשׁ פִּתְאֹם

נֶהְפַּךְ לְשֵׂיבָה. וַיֵּלְכוּ עַד בּוֹאָם אֶרֶץ נוֹד,

שָׁם דָּפְקוּ עַל נִקְרָה שֶׁל גִּבְעָה כַּעֲרֵמַת קַרְקָפוֹת:

אַתָּה הַגִּבּוֹר הַמְהֻלָּל, הֶעָשׂוּי לִבְלִי חַת,

בְּנֵה לָנוּ עִיר, עִיר בַּרְזֶל וּמֻקֶּפֶת חוֹמָה,

קַח הַכֹּל, קַח הַכֹּל, אַךְ יְהֵא בִטָּחוֹן בַּחַיִּים.

וַיְהִי קַיִן בּוֹנֶה עִיר. וּבְאַחַד הַתָּאִים

עָמַד אִישׁ הַבַּדִּים וְשָׁלָה מִתּוֹךְ מֹחַ נִפְתָּח

שֶׁל אִישׁ מְמֻתָּח עַל שֻׁלְחַן עֲדִינֵי־עֲצַבָּיו:

הָאֶחָד – גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבָה, הֵם רָקָב לָאָדָם;

הַשֵּׁנִי – מַחֲשָׁבָה, הִיא חֻמְצָה הָאוֹכֶלֶת בַּרְזֶל;

וּשְׁלִישִׁי – רֹאשׁ אֲבוֹת הַנְּזִיקִין,

תּוֹלָע דַּק וְאָרֹךְ מִקָּדְקֹד עַד בְּהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם,

לוֹ יִרְמֹז הָאָדָם עֵת יוֹרֶה בְּאֶצְבַּע אֶל חָזֵהוּ.

אָז יִקַּח לוֹ מַפּוּחַ קָטָן וּמִן הַצַּד יַצְמִידֶנּוּ,

וִינַפַּח זְרוֹעוֹתָיו וְשׁוֹקָיו וְרֹאשׁוֹ – וְנִגְמָר.

הָעֲנָק הַמְנֻפָּח מִשְׁתַּחֲוֶה וְדוֹרֵךְ אֶל הַפֶּתַח,

וְאַחֵר בִּמְקוֹמוֹ.

               וְקַיִן – עֵין אִישׁ לֹא תִרְאֶנּוּ.

אַךְ יֵשׁ הַמְסַפְּרִים מִנִּי פֶה אֱלֵי אֹזֶן: עִתִּים

הוּא יוֹצֵא מֵהָעִיר לַשָּׂדֶה וּמְיַלֵּל כְּחַיָּה.

 

ב    🔗

וְלֶמֶךְ יָשַׁב לְבַדּוֹ נֶעֱקָד לִמְקוֹמוֹ,

יָשַׁב כְּמוֹ כָּל הָעִוְרִים מִפָּנָיו וְלִפְנִים,

וְרוּחוֹ שֶׁל הֶבֶל נִכְנַס: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה!

למך.

הִגִּיעָה? לְמָה?

הבל.

לִנְקָמָה. אַתָּה דוֹר שְׁבִיעִי.

למך.

מִתְקַלֵּס אַתָּה בִּי? בַּמֶּה? בְּעֵינַי הַסּוּמוֹת?

בְּיָדַי הַזְּקוּקוֹת לְגַשֵּׁשׁ? אֵיךְ אוּכַל וְאַבְקִיעַ

קִירוֹת כֹּה כְבֵדִים? מִי יַנְחֵנִי אֵלָיו?

הבל.

רְצוֹנֶךָ.

הַנַּח. אֵין אֲנִי הַיָּחִיד. וְחוֹבַת הַנָּקָם –

למך.

עַל אֶחָד מִשֶּׁלָּךְ.

מִשֶּׁלִּי?

הבל.

אָכֵן שָׁכַחְתִּי.

למך.

הָיִיתִי צָעִיר. לֹא טָעַמְתִּי עוֹד טַעַם חַיִּים.

הבל.

כְּאִלּוּ לִכְלוּם לֹא נוֹצַרְתִּי אֶלָּא לֵהָרֵג,

לִהְיוֹת הַצַּוָּאר הַתָּמִים שֶׁאָחִי יִשְׁחָטֶנּוּ.

אַךְ לוּ גַם צַקְתִּי אוֹנִי תּוֹךְ דּוֹרוֹת, הַנְּקָמָה הִיא שֶׁלָּךְ.

כִּי הַכְּאֵב הַצּוֹרֵב בְּיוֹתֵר אַל תְּבַקֵּשׁ בְּלֵב נֶכְדּוֹ

שֶׁל הֹרַג כִּי אִם שֶׁל הוֹרֵג.

עָשִׂיתִי כְּכֹל

למך.

שֶׁיָּכֹלְתִּי. זָרַעְתִּי זְרִיעוֹת אֲחֵרוֹת בְּבֵיתִי.

וְאִם יָמִים גְּדֵלִים מִזְּרִיעוֹת, יֵשׁ לִסְבֹּל עַד יָבוֹאוּ.

יָבָל עוֹדוֹ יֶלֶד, דִּבַּרְתִּי אֵלָיו עַל חֶמְדַּת

חַיֵּי הָרוֹעִים, עַל אַהֲבַת הַמֶּרְחָב הַחָפְשִׁי,

עַל הִלּוּךְ אַחֲרֵי צֹאן עַל פְּנֵי גֶבַע וָגַיְא לְלֹא דַאַג.

הָיִיתָ רוֹעֶה וַתַּרְגֵּשׁ הַחֵרוּת וְהָרַחַב.

וְיוּבַל הֵבֵאתִי בְסוֹד מַעֲמַקָּיו שֶׁל נִגּוּן.

וְעִם לֵיל עֵת מְלוֹא־לֵב חֲשֵׁכָה יֵשׁ נֵרֵד לְמַרְתֵּף,

אָנֹכִי וּבָנַי וְעָדָה וְצִלָּה – הֵן יָדַעְתָּ,

הַנְּגִינָה אֲסוּרָה בְּמַלְכוּת הַבַּרְזֶל שֶׁל אָחִיךָ –

וְיוּבַל לְיַד נֵר אָז תּוֹפֵשׂ הַכִּנּוֹר אוֹ עוּגָב,

וּדְמָעוֹת מְזַנְּקוֹת לְעֵינֵינוּ, וְהַלֵּב מִטַּהֵר

וְנִמְלָא שׁוּב אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת. רַק אֶחָד, הַצָּעִיר,

מִתְאַבֵּק בְּעִקְבוֹת זְקֵנוֹ וְחַיָּיו הֵם כְּלֵי מָוֶת.

תּוּבַל קְרָאתִיו וְאוּלָם הוּא צֵרַף לוֹ שֵׁם קַיִן.

מָה אוּכַל עוֹד עֲשׂוֹת?

כָּךְ, שׁוֹמְעִים נְגִינָה, וּבְמַרְתֵּף,

הבל

וְהַלֵּב יִטַּהֵר וְיוּקַל. וּמִמַּעַל בַּחוּץ

יַךְ הַתֹּף עֲמוּמוֹת, וַאֲנָשִׁים מִשְׁתַּחֲוִים עַל פְּנֵיהֶם,

וְהָרוֹצֵחַ צוֹעֵד עַל רֹאשָׁם כִּבְגִנַּת הָאֱגוֹז.

צֵא גַם אַתָּה, עִוֵּר, הִתְפַּצַּח עִם אַחֶיךָ יַחְדָּו.

לֹא כִי, לְבָבְךָ מְטֹהָר, מְלֵא אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת.

חֲבָל שֶׁאָזְנוֹ שֶׁל הַצַּר לֹא תַחְדֹּר גַּם מַרְתֵּף

לְהַצְמִית כָּל נִגּוּן וְכָל שִׁיר וְלִסְתֹּם כָּל מוֹצָא

לְלֵב מִסִּבְלוֹ, וְתָסַס וְגָאָה הַמַּכְאוֹב

עַד יִפְרֹץ אוֹ לִנְקֹם אוֹ לָמוּת.

מִי יַנְחֵנִי אֵלָיו?

למך.

וְהוּא כֹה חָזָק.

חָזָק? כָּל חָזְקוֹ אֵינוֹ אֶלָּא

הבל.

צְמִיחָה חוֹלָנִית עֲלֵי פֶצַע.

כְּלוּם אֵין קַיִן אַחֵר

למך.

שֶׁיָּקוּם אַחֲרֵי זֶה? וְאוּלַי גַּם יוֹצֵא יְרֵכִי

שֶׁלָּמַד מִדְּרָכָיו וְיוֹסִיף קֵינִיּוּת מִשֶּׁלּוֹ?

אָז רִצְחִי לְחִנָּם, רַק גֵּאַלְתִּי יָדִי, לֹא יוֹתֵר.

וְהַגִּידָה, שָׁנִים עַל שָׁנִים נְטַפַּח בְּחִילָה

לְאָדָם שֶׁעָשָׂה תוֹעֵבָה. וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?

לָשִׁית עַל גַּבָּהּ תּוֹעֵבָה שֶׁתְּכַסֶּה וּתְכַפֵּר.

אָז יָבוֹא אִישׁ אַחֵר לְכַפֵּר תּוֹעֵבָה זוֹ שֶׁלָּנוּ,

אָז אַחֵר וְאַחֵר עַד כְּלוֹנָס שֶׁל חַלּוֹת רְצִיחָה

יְדַגְדֵּג הַשְּׁחָקִים. וְאֵי סוֹף? הַנָּקָם יַחֲזֹר

וְיִמְחַץ הָאֶתְמוֹל שֶׁל מָחָר, יָעוּף הָלְאָה וְשָׁב

וְיִמְחַץ הָאֶתְמוֹל שֶׁל מָחֳרָתַיִם. כָּךְ יִרְקֹד בְּרָב־חֵן

עַד יִפְגַּע בְּאֶתְמוֹל אוֹ מָחָר כֹּה עָשׂוּי זְכוּכִית

שֶׁבְּכוֹכְבֵי נִפּוּצָהּ כָּל הַיְקוּם יִיָּרֶה וְיִתֹּם.

וְהַגֵד, הֲרַק קַיִן אָשֵׁם? כָּל הָעָם הֻכָּה פַחַד

וַיְהִי כֻלּוֹ חַלְחָלָה, וּבָא הוּא, גּוֹאֲלָם הָאָפֵל.

הַאֵין צֹרֶךְ־רֵאשִׁית לְרַפֵּא אֶת הָעָם וְכַאֲשֶׁר

יֵרָפֵא – יִזְדַּקֵּף, וְנָפַל הָרוֹכֵב מֵאֵלָיו?

הבל.

דִּחוּיִים, דִּחוּיִים! רְטִיָּה מְשׁוּחָה שֶׁמֶן זַיִת

עַל מַכָּה שֶׁל אֵין־מַעַשׂ. לֹא הָעָם רַק אַתָּה הַחוֹלֶה.

הַחַלְחָלָה בְּבִרְכֶּיךָ. מַה צַּר שֶׁטּוֹבֵי הָעֵדָה

הָרוֹאִים נְכֹחָה בֵּהָפֵךְ אֲנָשִׁים לְרִמָּה,

וְזוֹכְרִים מָה אָבַד וְדַוָּי עֲלֵיהֶם לְבָבָם,

מְרֻתָּקִים לִמְקוֹמָם. וְתַחַת לַחֲשֹׁב מַה לַּעֲשׂוֹת

רוֹקְמִים הֵם קוּרֵי עַכָּבִישׁ מִצִּבְעֵי כָל הַקֶּשֶׁת

לְכַסּוֹת מַעְיָנָם הֶחָרֵב בְּמַצָּע שֶׁל תִּפְאֶרֶת!

קוּם, לֶמֶךְ, עַכְשָׁו הַשָּׁעָה. הֲתִשְׁמַע? מַה תִּשְׁמַע?

למך.

לֹא כְלוּם.

הבל.

חַדֶּד־נָא אֶת אָזְנֶיךָ יוֹתֵר. מַה תִּשְׁמַע?

למך.

קוֹל דַּק. רוּחַ יֵבְךְּ בֵּין עֵצִים. יְלָלָה שֶׁל זְאֵב.

הבל.

עַכְשָׁו הַשָּׁעָה. הִתְחַזֵּק.

רוחו של הבל נעלם. עיניו של למך תועות בחלל. היללה הדקה עוד נמשכת. ופתאום יתעורר כמו משנת למך.

תּוּבַל! תּוּבַל קַיִן!

 

ג    🔗

וְלֶמֶךְ מוּבָל בְּיַד בְּנוֹ, אַךְ מוֹבִיל מוֹבִילֵהוּ

בְּעִוְרוֹנוֹ הַבּוֹהֶה בֶּחָלָל, בָּא לְפֶרֶא־שָׂדֶה.

למך.

רֵיחַ דָּם בִּנְחִירַי. הַאִם אֵי־בָזֶה דָּם?

תובל קין.

לֹא, אֵין דָּם.

למך.

הַגֵּד, מַה מַּרְאֵה הַשָּׂדֶה?

תובל קין.

כְּמוֹ קְלָלָה פֹּה נָפָלָה.

סְלָעִים זוֹעֲפִים מִזְדַּקְּרִים לְכָל צַד, וְאֵין אוֹת

שֶׁל צְמִיחָה יְרֻקָּה. וְעֵצִים מְעֻקָּמִים וּסְבוּכִים

זֶה לָזֶה מַצְבִּיעִים בְּאֶצְבָּעוֹת מְקֻטָּעוֹת וּשְׁחֹרוֹת

כְּמוֹ רִקּוּד שֶׁל שֵׁדִים פֹּה קָפָא תּוֹךְ צְחוֹקָם הַפָּרוּעַ.

אַךְ עוֹרְבִים עַל כָּל בַּד. אַבָּא, יְרֵה וּתְהֵא לָנוּ

סְעוּדַת בְּשַׂר עוֹרֵב.

למך.

לֹא לָזֶה בָּאנוּ הֵנָּה, בְּנִי.

אֵיךְ כֻּלְּךָ מְמֻתָּח וּמְפֹעָם לַהֲרֵגָה כָּל שֶׁהִיא!

תובל קין.

אָהַבְתִּי לִרְאוֹת אֵיךְ הַחֵץ הַמְעוֹפֵף בִּשְׁרִיקָה

מִתְנַשֵּׁךְ בְּפִרְכּוּס תּוֹךְ בְּשַׂר חַי, וּבַעֲוִית שֶׁל הַזֶּבַח.

למך.

נְחַכֶּה עַד לְזֶבַח יוֹתֵר מְמֻחֶה. הֲתִשְׁמַע?

תובל קין.

שׁוּם דָּבָר.

למך.

גַּם עַכְשָׁו?

תובל קין.

כֵּן, יְלֵל שֶׁל חַיָּה.

למך.

תִּרְאֶנָּה?

תובל קין.

עוֹד לֹא. אַךְ הַיְלֵל לֹא יִדְמֶה לְשׁוּם קוֹל

שֶׁל חַיָּה.

למך.

הַהִכַּרְתָּ כְּבָר כָּל הַחַיּוֹת עַל הָאָרֶץ?

תובל קין.

אֲנִי רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ מֵרָחוֹק. יְרֵה, אַבָּא, יָשָׁר!

למך.

אֲחַכֶּה עַד יִקְרַב קְצָת יוֹתֵר. תֵּן לִי, בְּנִי, אֶת יָדֶךָ.

תובל קין.

לָמָּה, אַבָּא, פִּתְאֹם? הוּא יַעֲבֹר, הוּא יַעֲבֹר.

למך.

רַק לְרֶגַע.

נִזְכַּרְתִּי בִּימֵי יַלְדוּתְךָ – הֲגִיגָיו שֶׁל עִוֵּר

עוֹלִים כֹּה בְּלִי קֶשֶׁר נִרְאֶה מִמְּצוּלָה בָּהּ יִחְיֶה –

עֵת יָדְךָ הַקְּטַנָּה נִבְלְעָה תוֹךְ כַּפִּי עַד שַׁלַּח

עֲדָנִים בְּכָל גֵּוִי. בּוֹא אֵלַי, אֲחוּשֶׁנָּה עוֹד פַּעַם, –

תובל קין.

יְרֵה!

למך.

וְלָנֶצַח אֶסְגֹּר אֶת כַּפִּי עֲלֵי רֶטֶט

זֶה חַם.

תובל קין.

הוּא עוֹבֵר!

(למך יורה)

קָלַעְתָּ. נָפַל מְלוֹא כָבְדּוֹ,

אָרוּצָה אֵלָיו וְאֶרְאֶה.

למך.

רוּץ מַהֵר, רוּץ מַהֵר.

(שוב יורה)

עַכְשָׁו – שְׁתֵּי רְצִיחוֹת חֵלֶף רֶצַח אֶחָד.

כָּךְ מְחִיר הָאָדָם מִתְמַעֵט. אַךְ תְּהֵא הֲפוּגָה,

וְיוּבַל יְנַגֵּן, וְיָבָל יְהַלֵּךְ אַחֲרֵי צֹאן,

וְנָשַׁם הָעוֹלָם לִרְוָחָה. קָרְבָּנוֹת מַה קְּרוֹבִים

תּוֹבְעָה מֵאִתָּנוּ מִלָּה עָרִיצָה זוֹ, עוֹלָם!

אֵלְכָה־נָא לְצִלָּה וְעָדָה וְאָשִׁיר שִׁיר עָגוּם

עַל יֶלֶד וְאִישׁ, עַל עִוֵּר וּשְׁגָגָה וְאָסוֹן;

וְאוּלָם אֲמִתִּי תֵּבְךְּ תָּמִיד בִּלְבָבִי לְלֹא קוֹל.

(הוא הולך. רוחו של הבל מופיע ליד גופו של קין)

הבל.

עַכְשָׁו שִׁקְטוּ דָּמַי, וְלִבְאֵר מַעֲמַקִּים

מְקוֹם חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם צוֹלְלִים הִשְׁתַּקָּעוּ,

רְאֵה, אֵיךְ פָּנָיו מְנוּחָה, אֵיךְ יִשְׁכַּב מְרֻגָּע

מִכֹּל הִסְעִירוֹ כְּמוֹ יוֹדֵנוּ עַל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ.

נָקִי מִפְּשָׁעָיו גּוּף הַמֵּת, מִיתָתוֹ הִפְשִׁיטָתַם.

הָיִינוּ אַחִים. וְאִם רָצַחְתָּ, אֵין זֹאת כִּי אִם חִלְחֵל

גַּם תּוֹכִי רָסִיס רַע, וְצָרִיךְ גַּם מִצְחִי לַעֲדוֹת

אֶת הָאוֹת הַצּוֹרֵב שֶׁעָלֶיךָ. נוּחָה שָׁלוֹם.

(הוא נוטל את האות מעל מצחו של קין ושם אותו על מצחו שלו, ואט אט הוא מתנדף ונעלם)