א.

ספור הפלאים – החביב על כל ילדי העולם, וגם על המבוגרים, שוחרי הפיוט העממי; – ספורֿ־ֿֿהפלאים עתירֿ־ֿֿהדמיון, שאין ההגיון השכיח כובל אותו והוא פרי המצאה מדהימה; המשתף כוחות מעלֿ־ֿֿטבע בחיי היומיום; הפותח פה לחיות ועופות והם מדברים ושרים כבניֿ־ֿֿאדם; המעניק לבניֿ־ֿֿאדם פרצופי חיות ועופות; המאכלס את העולם בענקים, בגמדים, המבית שדים ושדות, בנותֿ־ֿֿים ורוחותֿ־ֿֿהרים; המסתיע במכשפים ובמכשפות, ובקוסמי קסמים; המשפיע תופעות פלא, ומטה לבבות חכמים ונבונים, ואפילו אנשיֿ־ֿֿהגיון, להאמין באשר לא יאמן; – ספורֿ־ֿֿהפלאים הפלאי, – מקורו, כידוע, בעבר רחוק, קדום מקדומים, – הודו, סין, יון, פרס.

ואולם, – היש מי שיודע, ואפילו בינינו, העברים, שיש אוצרֿ־ֿֿיקרות של ספוריֿ־ֿֿפלאים שמקורם בעבר עברי קדום? ספור פלאים, עבריֿ־ֿֿמקורי, שגם הוא מבורך בדמיון ובהמצאות מדהימות, העשוי להלהיב ולבדח את הדעת? מה גרם לעובדה זו של הסחתֿ־ֿֿהדעת ממציאות ספורֿ־ֿֿהפלאים העברי, שאין מגישים אותו, בצורה הראויה לכך, למקרא ילדינו, שעה שמפטמים אותם בספוריֿ־ֿֿפלא מתורגמים, ואפילו הם פחותים בערכם, הדמיוני והחנוכי, מספוריםֿ־ֿֿהפלאים העברים הקדומים?

קודםֿ־ֿֿכל באה הסחתֿ־ֿֿדעת זו בשל השיגרה, שעשתה את הספורים האלה בחינת “נספח” לכתביֿ־ֿֿהקודש ולסוגיות התלמוד; ספוריֿ־ֿֿהפלאים לא הופרדו לעצמם, אלא שמשו תמיד “לואי” להלכה, לואי שאין תפקידו אלא לסבר את האוזן ואיננו, חלילה, ענין לעצמו; שנית גרם לכך – קצורֿ־ֿֿהנסוח של הספורים, קצור שהפך ספורים אלה למין מיוחד של משליֿ־ֿֿחכמה; ושלישית – האבות עשו את הספורים האלה לקנינם האישי, מין חומר ל“שיחתֿ־ֿֿחולין” ומנעו מלעשות אותם “שיחתֿ־ֿֿחג”¹ לבנים, לילדיהם.

ובשל כל אלה היה האוצר הבלום של ספוריֿ־ֿֿפלאים מקוריים ומיוחדיםֿ־ֿֿבמינם – למין נעלם, הקים ואינו ידוע, השמור רק ליודעיֿ־ֿֿח"ן בלבד.

ב.

זאב יעבץ, – דוקא יהודי אדוק בדת ישראל, חכם ההיסטוריה הישראלית, מורה ומחנך לפי כללי המסורת, הוא שהפליא להבין ולעשות, בקומו יום אחד, בקבצו את כל ספוריֿ־ֿֿהפלאים העברים הקדומים מפזוריהם בספריֿ־ֿֿמקור רבים שהפקיע אותם מן התלות בהלכה, שגאל אותם מצמצום לשונם, שהרחיב את יריעתם, שהלבישם מחלצות לשון ודברי פיוט, והגישם כחומר מקרא לבניֿ־ֿֿנוער בשם מוזר קצת – “שיחות ושמועות מני קדם”.

תעודתֿ־ֿֿחכמה נוספת לדוד פרישמן, ששׂשׂ בכל הויתו הבקרתית להופעת הספורים האלה, שכתב עליהם וחזר וכתב בהתפעלות גדולה ובפרוט מפורט, שבקש לעשות נפשות לספורים אלה ולהקנות אליכם יחס כיחס אל ספוריֿ־ֿֿפלאים רביֿ־ֿֿערךֿ־ֿֿומשקל, כערך ומשקל אשר לספורי הפלאים מידי סופריֿ־ֿֿילדים מפורסמים לתהלה בספרויות העמים; גם יעקב פיכמן, המשורר והמבקר, נלהב מן הספורים האלה ושבחם בפה מלא; ואולם, – הנס לא קרה, – והספר על ספוריו הנפלאים נשאר נחלת יחידים ולאו דוקא נחלת ילדים ובניֿ־ֿֿנוער; ואין ספק, כי גרמו לכך – שם הספר, המטשטש את מהותו כמותֿ־ֿֿשהיא, כותרות הפרקים הבודדים, שלא מצו את התוכן ולא קרבוהו ללבו של הקורא הצעיר בן הזמן הזה.

כלומר: – חסרו דברים של מהֿ־ֿֿבכך, קצת שפור של ענינים “חיצוניים”, שהם נחיצות וחשיבות לגבי ספרֿ־ֿֿילדים, – אבל העיקר החשוב נתן כאן בשפע ובהבנה מרובה, בטעםֿ־ֿֿטובֿ־ֿֿלמופת.

ג.

א. הספורים נתנו במלוא עצמותם, בלי זיקה לעיקר אחר; לא כהסבר ולא כפירוש – אלא כספור החשוב לעצמו, מכוח הדמיון שבו, בזכות ההמצאה המדהימה, מכוח העממיות הפיוטית המפעמת בכל הספורים האלה, בזכות הרצון העז ההופך עובדה; גם שעה שמוסרֿ־ֿֿההשכל מונח ביסוד הספור אין הוא גורע, חלילה, מן הספור, אלא סומכו ומחזקו, שכן זה מוסרֿ־ֿֿהשכל עדין ומוצדק, מתקבל על הדעת התמימה והישרה.

ב. לשוןֿ־ֿֿהספורים הולמת את תכנם, והיא חלק משלמותםֿ־ֿֿמלכתחלה; זוהי לשון שיש בה דמיון ודמוי, שיש בה נגון ויש בה ציוריות מקורית, לשון שיש בה חכמת יצירה; זוהי לשון של שירה, ֿ־ֿֿ עשירה בתמונתיות, במשמעויות נפלאות; וילדים, בעלי טעם ואוזן קשבת ומבחינה, ודאי שישמחו ללשון כזאת שהיא קשורה ושלובה עם התוכן וגם בה טמונים פלאים – מחבואים, חמוקים, מסכות, רמזים, חידות פתרונות.

האם יש נבונים וחכמים ללשון מן הילדים? מי כמוהם אוהבי שעשועיֿ־ֿֿלשון, מי כמוהם חובבי קצב וחריזה ומבחינים בין האמת לבין השקר שבהם?

לשונו של זאב יעבץ בספוריֿ־ֿֿפלאים אלה גם הוא ספורֿ־ֿֿפלא בזמנו שלו, ואפילו בזמננו אנו, כשאין זו דוקא שכיחה בתוכנו, ואף לא בכונהֿ־ֿֿתחלה למען מגמה מסוימת; אכן, ספוריֿ־ֿֿפלאים אלה, – קדומים, ראשוניים, עבריים, מא' ועד ת', – לפי צביון הנוגעיםֿ־ֿֿבדבר, לפי טעם ההיסטוריה בזמנה, לפי הנפשותֿ־ֿֿהפועלות בהם, לפי טבע המקום, – רק בלשון זו טבעיים הם, מוסברים הם; זה לבושם האמתי לגופם, זה נגונם הנכון לנשמתם בהם.

והלואי ויבינו זאת הורים, מורים ומחנכים, ואשר עלֿ־ֿֿכן הגש יגישו את הספורים האלה לילדיהם, וידעו ללמד סניגוריה על התוכן ועל הצורה גם יחד, וילמדום להבין למקוריות עברית ולהוקרתה של מקוריות זו.

שם הספר, שמות הספורים והפסוק במהדורה זו, – הם שלי.

י. זמורה

א. בַּתֿ־ֿֿגַּלִּים

אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל הָיָה אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי כָּלֿ־ֿֿיָמָיו, מַלָּח תּוֹפֵשׂ מָשׁוֹט, עוֹשֵׂה מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים. הַיָּם הָיָה מְשׂוֹשׂ לִבּוֹ וְשִׂמְחַת גִּילוֹ, וְהַיַבְָּשָׁה נֶחְשְׁבָה בְעֵינָיו כְּגֹלֶם עָכוֹר, אֲשֶׁר אֵין אוֹר וְאֵין חַיִּים לוֹ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן אֵילוֹן, וְלֹא יָכוֹל עוֹד לָשׁוּט וּלְשׁוֹטֵט, וַיֵלֶךְ וַיֶּטֿ־ֿֿלוֹ אֹהֶל עַלֿ־ֿֿשְׂפַת הַיָּם וַיֵּשֵׁב שָׁם. וַיֹּאמַר: טוֹבָה מְלוּנָה עַל שְׂפַת הַיָּם מֵהֵיכַל מֶלֶךְ בַּיַּבְָּשָׁה. וַיְּהִי מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ – לְהִתְבּוֹנֵן בִּשְׁאוֹן גַּלִּים וּבִגְאוֹן הָאֳנִיּוֹת, הַהוֹלְכוֹת וּבָאוֹת, יוֹמָם, וּלְסַפֵּר בְאָזְנֵי בְּנֵי בָּנָיו הַקְּטַנִּים, הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת, הַנֶּאֱסָפִים סְבִיבוֹת הָאָח הַמְבֹעֶרֶת, אֶתֿ־ֿֿמַעֲשֵׂה יְיָ וְאֶתֿ־ֿֿנִפְלָאוֹתָיו בִּמְצוּלָה, — לַיְלָה. וַיְדַבֵּר נִפְלָאוֹת עַלֿ־ֿֿהַסַּעַר בֱּעֱזוּז נוֹרְאוֹתָיו, עַלֿ־ֿֿיוֹשְׁבֵי אִיִּים רְחוֹקִים אוֹכְלֵי בְּשַׂרֿ־ֿֿאָדָם וְעַלֿ־ֿֿהַדֻּלְפָּנִים אֲשֶׁר מִמַּרְאֶה מָתְנֵיהֶם וּלְמַעְלָה – דְּמוּת אָדָם לָהֵמָּה, בַּעֲלֵי זְרוֹעוֹת יָדַיִם וְשָדַיִם, וּמֵחֲצִי מָתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה – תַּבְנִית דָּג לָהֶם. וְכָל יוֹרְדֵי הַיָּם יוֹדְעִים, הוֹסִיף הַזָּקֵן לְסַפֵּר, כִּי הַיְּצוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ. לֹאֿ־ֿֿכֵן בַּתֿ־ֿֿגַּלִּים, אֲשֶׁר נֵזֶר שַׁלְהֶבֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּרֹאשָׁהּ. מִשְּׂאֵתָהּ – יָגוּרוּ יֵחַתּוּ מִשְׁבְּרֵיֿ־ֿֿיָם, וּמִדֵּי הֵרָאוֹתָהּ עַלֿ־ֿֿבָּמֳתֵיֿ־ֿֿיָם – תָּשִׁית תְּהוֹם רַבָּה לְחֶרְדַת אֱלוֹהִים. וְלֹא תָנוּחַ מִזַּעְפָּהּ – עַד הִשָּׁבֵר הָאֳנִיָּה לִרְסִיסִים, וְעַד רִדְתָּהּ בִּמְצוּלוֹת כְּמוֹ אֶבֶן. נוֹרָאָה הִיא הַיְפֵהֿ־ֿֿפִיָּה הַזֹּאת – מְצוּקֵי אֶרֶץ לֹא יַעַמְדוּ לְפָנֶיהָ.

וַיְהִי הַיוֹם וַתֵּרָא עַלֿ־ֿֿבָּמֳתֵיֿ־ֿֿיָם וַתְּשִׂימֵהוּ לַמֶּרְקָחָה. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל הָיָה אֹרֶךְ כָּלֿ־ֿֿגַּל, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל קוֹמָתוֹ. וְהָאֳנִיָּה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה עָלְתָה שָׁמַיִם, יָרְדָה תְהֹמוֹת, וַתָּרָם עַדֿ־ֿֿבֵּין כּוֹכָבִים, עַד כִּיֿ־ֿֿעוֹד מְעַט הָיְתָה כָּלֿ־ֿֿהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ לְמַאֲכֹלֶתֿ־ֿֿאֵשׁ מִלַּהַט הַכּוֹכָב הַקָּרוֹב. וּמִתּוֹךְ הַסַּעַר הַמַּחֲרִישׁ כָּלֿ־ֿֿאֹזֶן נִשְׁמַע תְּהוֹם אֶלֿ־ֿֿתְּהוֹם קוֹרֵא: מִי יִתֶּןֿ־ֿֿלִי יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת מִמֵּךְ וְאִבַּדְתִיהָּ. וְהִנֵּהֿ־ֿֿקוֹל עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ: אַלֿ־ֿֿתִּתְהַלֵּל בִּגְבוּרָתֶךָ, חָקֿ־ֿֿעוֹלָם לְךָ – לֹאֿ־ֿֿתַעַבְרֵהוּ, חוֹל גְּבוּל לַיָּם. וַיִּשְׁמַע אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי הָאֳנִיָּה, וַתֶּחֱזַקְנָה יָדָיו, וַיִקַּח עֲנַףֿ־ֿֿעֵץ אֵלָה, אֲשֶׁר שֵׁםֿ־ֿֿיְיָ צְבָאוֹת חָרוּת עָלֶיהָ, וַיַּךְ בָּהּ אֶתֿ־ֿֿבַּתֿ־ֿֿגַּלִּים וַיַעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.

ב. הֻרְמִין בֶּןֿ־ֿֿלִילִית

בַּיּוֹם הַהוּא הָיָה סַעַר גָּדוֹל גַּם עַלֿ־ֿֿהַיַּבָּשָׁה, וַיָּבֹא כָלֿ־ֿֿהָעָם חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא. אַךְ הָרוֹכֵב הָאַדִּיר, אֲשֶׁר עַלֿ־ֿֿכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ קוֹרָא לוֹ הֻרְמִין בֶּןֿ־ֿֿלִילִית, לֹאֿ־ֿֿנִחַת מִפְּנֵי הָרָעַשׁ. וַיִּרְכַּב עַלֿ־ֿֿסוּסוֹ, וַיָּרָץ וַיַּעַל בִּמְלֹא שִׁטְפוֹ עַלֿ־ֿֿחוֹמַת הָעִיר, וַיַּרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה. וַיְנַסּוּ הַפָּרָשִׁים לִרְדֹּף אַחֲרָיו וּלְהַשִּׂיגוֹ וְלֹא יָכֹלוּ, וַיְהַתֵּל בָּהֶם הָרוֹכֵב. וּלְמַעַן הַרְעִימָם, וּלְהוֹכִיחָם כִּיֿ־ֿֿנוֹפְלִים הֵם מִמֶּנוּ בִּגְבוּרָתָם, לָקַח [איור בעמוד זה] בִּימִינוֹ – כּוֹס יַיִן, וְכוֹס רֵיקָה – בִּשְׂמֹאלוֹ. וַיַּעַל עַלֿ־ֿֿפִּרְדָּה קַלָּה, אֲשֶׁר עָמְדָה עַלֿ־ֿֿהַגֶּשֶׁר הַשֵּׁנִי, וּבְעוֹדוֹ מְדַלֵּג – הֵרִיק מִכּוֹס אֶל כּוֹס, וְלֹא נָפְלָה אַף טִפָּה אַחַת מִןֿ־ֿֿהַיַּיִן אָרְצָה. וַיְקַנְאוּ בוֹ הַפָּרָשִׁים, וַיָּבִיאוּ אֶת דִּבָּתוֹ רָעָה אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיְמִיתֻהוּ.

ג. כַּלְבִּית

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּסָּכֵר מוֹצָא הַיַּרְדֵּן, וַיַּעַל הַנָּהָר עַל כָּל גְּדוֹתָיו וַיִּשְׁטֹף אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר, וַיִּמָצֵא כִּיֿ־ֿֿרְאֵם בֶּןֿ־ֿֿיוֹמוֹ הִטִּיל שָׁם גְּלָלִים, עַל כֵּן נֶעֶצְרוּ הַמַּיִם בְּזִרְמָתָם. וְקוֹמַת בֶּןֿ־ֿֿרְאֵמִים זֶה – אַרְבַּעַת מִיל, אֹרֶךְ צַוָּארוֹ – שְׁלֹשֶׁת מִיל, וְדַלַּת רֹאשׁוֹ – מִיל וָחֵצִי.

וּצְפַרְדֵּעַ הָיְתָה בַּיָּם, אֲשֶׁר אִם תַּעֲלֶה הַיָּבְָּשָׁה – וְסָמְכָה בָעֳבִי גַבָּהּ שִׁשִּׁים בָּתִּים. וַיָּבֹא תַנִּין, וַיִּבְלַע אֶתֿ־ֿֿהַצְפַרְדֵּעַ, וַיָטָשׁ בֶּןֿ־ֿֿעוֹרֵב, וַיֹּאכַל אֶתֿ־ֿֿהַתַּנִּין, וַיָעָף וַיֵּשֶׁב עַל אַחַד הָעֵצִים. וְעַתָּה, ֿ־ֿֿ מַהֿ־ֿֿחָזָק עֲנַף הָעֵץ כִּיֿ־ֿֿנָשָׂא אֶתֿ־ֿֿהָעֹרֵב הַכָּבֵד הַזֶּה לָשֶׁבֶת עָלָיו. וְתוֹלַעַת קְטַנָּה, וְכַלְבִּית שְׁמָהּ, עָלְתָה בִּנְחִירֵי לִוְיָתָן שַׂגִּיא כֹּחַ מְאֹד. וַתְצִיקֵהוּ, וַתְּאַלְּצֵהוּ, עַד כִּיֿ־ֿֿמֵת הָאַדִּיר הַזֶּה בְּתִגְרַת יַד הָרֶמֶשׂ הַנִּבְזֶה, וַיְקִיאֻהוּ הַמַּיִם, וַיַּשְׁלִיכֻהוּ הַיַבָּשָׁה. וַיְהִי בְּנָפְלוֹ, וַיָדָשׁ וַיָּדֶק שִׁשִּׁים עִיר – לְאָבָק דַּק פּוֹרֵחַ. וְיוֹשְׁבֵי שִׁשִּׁים עָרִים אֲחֵרוֹת חָשׁוּ, וַיִּקְחוּ מִבְּשָׂרוֹ, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ. וְאֶת אֲשֶׁר הוֹתִירוּ יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים הָאֵלֶּה מִשָּׂבְעָם, בָּאוּ ישְׁבֵי עוֹד שִׁשִּׁים עָרִים, וַיִּקְחוּ, וַיִּמְלָחוּ, וַיִּתְּנוּם לְמִשְׁמֶרֶת בְּבֵיתָם. מֵחֹר הָעַיִן הָאַחַת, ֿ־ֿֿ מִלְּאוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נֹאדוֹת שֶׁמֶן. וּמִקֵּץ שָׁנָה נִקְהֲלוּ פְּלִיטֵי הֶעָרִים הַנֶּחֱרָבוֹת, וַיָּבֹאוּ בַמַּשּׂוֹר וּבַמְּגֵרָה, וַיִּכְרְתוּ אֶתֿ־ֿֿעַצְמוֹת הַלִּוְיָתָן – תַּחַת עֲצֵי הַיַּעַר וְאַבְנֵי הַשָּׂדֶה.

עֲדַת אֲנָשִׁים יָרְדוּ בָּאֳנִיָּה, וַתֵּלֶךְ הַסְּפִינָה, הָלוֹךְ וָשוֹט הָלוֹךְ וָצוֹף, עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאֵין אִי וְאֵין חוֹף. וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָאֲנָשִׁים בַּדֶּרֶךְ, וַיִּלֹּנוּ עַלֿ־ֿֿיְיָ. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וְהִנֵּה אִי קָטָן בְּלֵב הַיָּם, וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּשְׂמָחוּ. וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָבִיא אֶת הַסְּפִינָה אֶל הָאִי, וַיִּקְרְבוּ וַיָּבֹאוּ וַיֵּרְדוּ שָׁם. וַיִּתְהַלְּכוּ בָּאִי לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, וַיֵּשְבוּ עַלֿ־ֿֿהָאָרֶץ, וַיַּעַרְכוּ עֵצִים, וַיָשִׂימוּ אֵשׁ, וַיָּזִידוּ לָהֶם נָזִיד. הֵמָּה עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה הָאֲדָמָה רוֹגֶזֶת תַּחְתֵּיהֶם, זֶה כּוֹשֵׁל וְזֶה נוֹפֵל. וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְִהִנֵּה מִקְּצֵה הָאִי מִתְרוֹמֵם רֹאשׁ תַּנִּין גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, פּוֹעֵר פִּיו, וְשוֹאֵף בְּאַפּוֹ לִבְלוֹעַ אוֹתָם חַיִּים. כְּכֹל אֲשֶׁר תֵּרוֹם גֻּלְגָּלְתּוֹ – כֵּן תִּשְׁקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר מִתַּחְתָּם, וַיָּחוּשׁוּ וַיָּנֻסּוּ אֶל נַפְשָׁם אֶל הָאֳנִיָּה וַיִּמְלְטוּ. וַיַּבִּיטוּ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה – הָאָרֶץ, הָרְקוּעָה עַל הַמַּיִם, מִתְהַפֶּכֶת עַל צִדָּהּ וְאֶל אֲשֶׁר יִפְנֶה רֹאשׁ הַתַּנִין – שָׁם תִּפְנֶה גַם הִיא. וַיֵּדְעוּ כִּי לֹא עַל אַדְמַת עָפָר הִתְהַלְּכוּ, כִּי אִם עַל עֳבִי גַבֵּי הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר אָמַר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּלָה, כַּאֲשֶׁר קָדְחָה אֵשׁ בִּבְשָׂרוֹ. וַיַּבִּיטוּ מֵרָחוֹק וַיִּתְבּוֹנְנוּ, כִּי שְׁתֵּי עֵינָיו – כִּשְׁנֵי עַפְעַפֵּי שָׁחַר, וּשְׁנֵי נְחִירָיו – כִּשְׁנֵי אֲפִיקֵיֿ־ֿֿמָיִם. וַיִרְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת יְיָ, וַיְבָרְכוּ אֶת יְיָ, כִּי הִצִּיל נַפְשָׁם מִמָּוֶת.

ה. זִיז שָׂדַי

זִיז שָׂדַי – הוּא עוֹף גָּדוֹל מְאֹד, וּבְפָרְשׂוֹ אֶת כְּנָפָיו – יְכַסֶּה אֶת עֵין הָאָרֶץ. עַל קַרְקַע הַיָּם – תַּעֲמֹדְנָה רַגְלָיו הַשׁוֹקְעוֹת בַּמַּיִם עַד קַרְסֻלֵּיהֶן, וְרֹאשׁוֹ – מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. וַיְהִי הַיּוֹם, וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים עַל פָּנָיו בָּאֳנִיָה, וַיִּרְאוּ כִּי רַק עַד קַרְסֻלֵּי הַצִּפּוֹר יַגִּיעוּ הַמָּיִם. וַיֹּאמְרוּ בִּלְבָבָם: יָרֹד נֵרֵד פֹּה לִרְחֹץ אֶת בְּשָׂרֵנוּ כִּי לֹא עָמְקוּ הַמַּיִם. וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא: אַל תֵּרְדוּ כִּי בְּנַפְשְׁכֶם הוּא! כִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה חָלְפָה אֳנִיָּה וְאִישׁ חָרַשׁ עֵצִים יָשַׁב בָּהּ וְגַרְזֶן בְּיָדוֹ וַיִּשַּׁל הַבַּרְזֶל מִןֿ־ֿֿהָעֵץ וַיִפֹּל הַמַּיְמָה. וְעַתָּה, הִנֵּה עָבְרוּ שֶׁבַע שָׁנִים לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר נָפַל, וְאֶל קַרְקַע הַיָּם עוֹד לֹא הִגִּיעַ. כִּי הַמְּעַט מִן הַמַּיִם עָמְקוּ – עַזִּים וְסֹעֲרִים הֵמָּה מְאֹד, וְרֶגַע לֹא יִשְׁקְטוּ, עַל כֵּן לֹא הָיְתָה עוֹד מְנוּחָה לַבַּרְזֶל הַצּוֹלֵל עַד הַיּוֹם. וַיִּשְׁמְעוּ הַאֲנָשִׁים בְקוֹל הַקּוֹרֵא, וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם וְלֹא יָרְדוּ. וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה – אַרְגַּז אֶבֶן יְקָרָה צָף וּמִתְנוֹסֵס בְּרָאשֵׁי הַגַּלִּים הַהוֹמִים וַהֲמוֹן דָּגִים עוֹטְרִים אוֹתוֹ לְשָׁמְרוֹ. וַיִּתְחַזֵּק אִיש מֵאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה, וַיִקְפֹּץ אֶל הַמַּיִם וַיִפְרֹשׂ יָדָיו לִשְׂחוֹת, לְהַצִּיל אֶת הָאַרְגָּז מִן הַדָּגִים. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו דָּג לִשְׁבֹּר אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו, וַיַּרְא הָאִישׁ כִּי נָגַע הַדָּג בְּכַף יְרֵכוֹ וַיַּז עָלָיו מִן הַחֹמֶץ אֲשֶׁר עִמּוֹ בַּנֹּאד וַיִּבְרַח מִפָּנָיו הַדָּג וַיָּנֹס. וַיִּשְׁלַח הָאִישׁ אֶת יָדוֹ לָקַחַת אֶת הָאַרְגָּז וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר: הִשָּׁמֶר לְךָ, בֶּןֿ־ֿֿאָדָם, מִנְּגֹּעַ בָּאַרְגָּז הַזֶּה. כִּי מִשְׁמֶרֶת הוּא בְּיַד הַדָּגִים לְאֵשֶׁת חֲנִינָא בֶּןֿ־ֿֿדּוֹסָא עַבְדִּי עַל עֲשׂוֹתָהּ גְּדִילִים בְּאוּר! – בְּכַנְפִי בְּחִירַי, הַמִּתְהַלְּכִים לְפָנַי בְעֵדֶן גַּנִּי. וַיִּשְׁמַע הָאִישׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּשָׁב אֶל רֵעָיו הַהוֹלְכִים אִתּוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו וַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אָזְנָיו וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ הַאֲנָשִׁים מְאֹד.

ו. אֶבֶןֿ־ֿֿהַתְּחִיָּה, סַמְתָּר ורֹתֶם

וַיָּסוּרוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יוֹשְׁבִים בְּרֹאשׁ מִשְבְּרֵיֿ־ֿֿיָם וְחוֹצְבִים בְּאַבְנֵי אֶקְדָּח גְּדוֹלוֹת מְאֹד תַּבְנִית שְׁעָרִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת – רֹחַב הַשַּׁעַר, וְעֶשְׂרִים אַמּוֹת – קוֹמָתוֹ. וַיִשְאֲלוּ אוֹתָם: לְמִי אֵלֶּה? וַיַעֲנוּ הַמַּלְאָכִים: לְחוֹמַתֿ־ֿֿאֵשׁ אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם יִהְיוּ הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה. וַיַּרְחִיקוּ עוֹד לָלֶכֶת וְהִנֵה אֶבֶן נוֹצֶצֶת מְאֹד נִשְׁקֶפֶת לָהֶם מִּתוֹךְ הַמַּיִם. וַיֵּרֶד הָאִישׁ לָשׁוּט בַּמַּיִם וּלְקַחְתָּהּ וַיָּרָץ תַּנִּין בַּחֲמַת כֹּחוֹ אֶל הָאֳנִיָּה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ. וַיָּבוֹא עוֹרֵב וַיָּסַר אֶת רֹאשׁ הַתַּנִּין מֵעָלָיו וַיֵּצֶק דַּם הַתַּנִּין וַיַּאְדִּימוּ הַמַּיִם וַיִּהְיוּ לְדָם. וַיְמַהֵר תַּנִּין אַחֵר וַיִּקַּח אֶתֿ־ֿֿהָאֶבֶן וַיִתְּנָהּ עַלֿ־ֿֿהַתַּנִּין הֶהָרוּג וַיְחִי. וַיִּפְעַר עוֹד הַפַּעַם אֶת כֶּפֶל רִסְנוֹ לִבְלֹעַ אֶתֿ־ֿֿהָאֳנִיָּה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, וַיָּבֹא צִפּוֹר שָׁמַיִם וַיַּהַרְגֵהוּ. וַיִּתְחַזְּקוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּאַסְפוּ אֶת הָאֶבֶן אֶל הָאֳנִיָּה. וַיְהִי בְּבוֹאָהּ שָׁם, וַתִּחְיֶינָה הַצִּפֳּרִים הַטְּבוּחוֹת וְהַמְּלוּחוֹת וַתַּעֲמֹדְנָה עַל רַגְלֵיהֶן וַתִּפְרֹשְׂנָה כַּנְפֵיהֶן וַתָּעוֹפְנָה, וַיֵּדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי אֶבֶן הַתְּחִיָּה הוּא.

וַיְהִי כִּי הִתְעוֹפְפוּ הַיּוֹנִים וְהַתַּרְנְגֹלוֹת, וַיִּרְעֲבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּתְאַוּוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר. וַיָּבוֹאוּ אֶל אַחַד הָאִיִּים וַיִּקְנוּ לָהֶם פָּר וַיִשְׁחָטוּהוּ וַיְנַתְּחוּהוּ. וַיִּקְחוּ אֶת הַצֵּלָע וְאֶת כַּף הַיָּרֵךְ וַיְנַקְּרוּ אֶת גִּידֵיהֶם מֵעֲלֵיהֶם וַיָּשִׂימוּ עַל הָעֵשֶׂב. וַיְהִי אַךְ נָגֹעַ נָגַע הַבָּשָׂר בָּעֵשֶׂב, וְהִנֵּה קָרְבוּ הַגִּידִים אֶל כַּף הַיָּרֵךְ וַיִּהְיוּ לְבָשָׂר אֶחַד כְּבַתְּחִלָּה. וַיִּתְּנוּ אֶת הַבָּשָׂר עַל הַגֶּחָלִים וַיִּצְלוּהוּ וַיֹּאכְלוּהוּ, וַיֵּיטִיבוּ לִבָּם וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם.

וַיָּשׁוּבוּ הָאֲנָשִׁים מִקֵּץ שְׁנֵיםֿ־ֿֿעָשָׂר חֹדֶשׁ, וְהִנֵּה הַגְחָלִים בּוֹעֲרוֹת עוֹד כְּבָרִאשׁוֹנָה וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִיש אֶל רֵעֵהוּ. וַיִּשְׁאֲלוּ פִּי חָכָם וַיֹּאמֶר לָהֶם: הָעֵשֶׂב – הוּא סַמְתָּר, הַמַּחֲלִים כָּל בָּשָׂר, וְהַגַּחֶלֶת – רֹתֶם הוּא, הַמַּחֲזִיק חֻמּוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה.

אִישׁ תַּיָּר הָלַךְ לְמַסָּעָיו, וַיָּבוֹא הַמִּדְבָּרָה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מֵתוּ לִפְנֵי יְיָ הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְעִים בְּקוֹל מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ. וַיַּרְא וְהִנֵּה כֻּלָּם – שׁוֹכְבִים עַל גַּבּוֹתָם, וּפְנֵיהֶם לְמַעְלָה, וִידֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם – נְטוּיוֹת לְאֹרֶךְ קוֹמָתָם. לְבַד מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת רַגְלוֹ אֵלָיו, וַיְהִי רֶוַח תַּחַת בִּרְכּוֹ, עַד כִּי עָבַר תַּחְתָּיו הַתַּיָּר עַל גְּמַלּוֹ וּבְיָדוֹ הָרֹמַח וְלֹא נָגַע בָּהּ. וַיֵּרֶד מֵעַל הַגָּמָל וַיִּקְרַב אֶלֿ־ֿֿאַחַד מֵהֶם וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לוֹ. כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: אֶקְּחָה נָא אֶת זֹאת וְאָבִיאָה אֶל הַחֲכָמִים אֲשֶׁר בְּעִירִי לְמַעַן הָאֵר עֵינֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה הַצִּיצִית. וַיַּעַל עַל גְּמַלּוֹ לִרְכֹּב אֶל דַּרְכּוֹ, וַיְמָאֵן הַגָּמָל לָלֶכֶת, וַיְעוֹרֵר עָלָיו שׁוֹט וְהוּא לֹא זָע וְלֹא נָע. וַיַּעֲבֹר אִישׁ זָקֵן וַיֹּאמֶר: אֵין זֹאת כִּי אִם לָקַחְתָּ מִיַד הַמֵּתִים מְאוּמָה, עַל כֵּן לֹא תוּכַל לָמוּשׁ מִמְּקוֹמְךָ. וַיִּשְׁמַע הָאִישׁ, וַיְמַהֵר וַיָּשֶׁב אֶתֿ־ֿֿכְּנַף הַמְּעִיל, וַיָּשָׁב וַיַּעַל עַלֿ־ֿֿגְּמַלּוֹ, וַיְמַהֵר הַגָּמָל לָרוּץ אֹרַח כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה עֲדַת עוֹף כָּנָף מִתְנַהֶלֶת לְאִטָּהּ, וְכַנְפֵיהֶן רָפוּ מִכֹּבֶד חֵלֶב וְדֶשֶׁן, וּמִתַּחְתָּם – יָצוּף הֵלֶךְ שֶׁמֶן כַּנַּחַל. וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם: לְמִי אֵלֶּה? וַיַּעֲנוּהוּ: אֵלֶּה הֵם הַמֵּתִים, אֲשֶׁר נָכוֹנוּ לְמִשְׁתֵּה הַשְּׁמָנִים, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְיָ לִירֵאָיו בְּעֵדֶן גַּןֿ־ֿֿאֱלֹהִים. וַיֹּסֶף הָאִישׁ לָלֶכֶת, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ, עַד בֹּאוֹ אֶלֿ־ֿֿהַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁמַיִם וָאָרֶץ נָשָׁקוּ. וַיַּעַל שָׁמָּה וַיִּשְׁלַח אֶת ָדוֹ וַיָּשֶׂם אֶת הַצֵּדָה אֲשֶׁר לָקַח בְּיָדוֹ לְדַרְכּוֹ בַּאֲרֻבַּת הַשָּׁמָיִם. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיָּשָׁב לָקַחַת אֶתֿ־ֿֿלַחְמוֹ וְהִנֵּה אֵין אֲרֻבָּה וְאֵין לֶחֶם. וַיִּשְׁתּוֹמֵם וַיִּקְרָא: הֲיֵשׁ גַּנָּבִים גַּם פֹּה בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם וּבִקְצֵה הָאָרֶץ? וַיִּשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר לֵאמֹר: לְמָחָר, לְעֵת כָּזֹאת, לְעֵת שׁוֹב הַגַּלְגַּל, הִנֵּה תִמְצָא אֶת לַחְמְךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שַׂמְתּוֹ. כִּי בַּגַּלְגַּל נְתַתּוֹ, הוּא נְשָׂאָהוּ וְהוּא יְשִׁיבֵהוּ. וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כֵּן, וַיּוֹחֶל יוֹם תָּמִים וַיָּשָׁב הַגַּלְגַּל לִמְקוֹמוֹ, וַיִּקַּח הַתַּיָּר אֶת צֵדוֹ וַיֵּלֶךְ. וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶרֶךְ, וְִהִנֵּה קוֹל זְוָעָה מִתַּחַת לָאָרֶץ, וְהַיָּם אֲשֶׁר רָאָה אֶת שְׂפָתוֹ מֵרָחוֹק, הוֹמֶה וְסוֹעֵר. וַיֶחֱרַד לִבּוֹ, וַיִשָּׂא עֵנָיו וַיַרְא וְהִנֵּה בַּיִת קָטָן נוֹטֶה לִנְפֹּל, חַלּוֹנוֹתָיו נֻפְּצוּ וְהַטִּיחַ אֲשֶׁר עָלָיו נָפַל. וַיָּסַר אֵלָיו, וַיִּמְצָא אִישׁ זָקֵן מְאֹד יוֹשֵׁב שָׁם. וַיִּשְׁאַל אֶת פִּי בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמַר: הֲלֹא תַגֶּדֿ־ֿֿלִי, מֶה קוֹל הַזְּוָעָה? וַיַעַן הַזָּקֵן: מִדֵּי עֲלוֹת אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם צַעֲקַת בָּנָיו מִפְּנֵי נוֹגְשֵׂיהֶם יִסְפֹּק כַּפָּיו, וְעֵינָיו הַמְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ תֵּרַדְנָה דְמָעוֹת שְׁתַּיִם. מִקּוֹל נִפְלָן תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְיִרְעַם הַיָּם, הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שָמַעְתָּ.

א. רוֹעֵה צֹאן שֶׁהָיָה לְרוֹעֵה אָדָם

וְנַעַר יְפֵה עֵינַיִם מָלֵא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב, הָיָה בְּבֵית־לֶחֶם־יְהוּדָה, רוֹעֶה לְאָבִיו בַּצֹאן, וּשְׁמוֹ – דָּוִד בֶּן־יִשַׁי. וַיְהִי הַנַּעַר גִּבּוֹר חַיִל, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה. וְהָיָה מִדִֵּי בּוֹא אֲרִי, אוֹ דֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר, וְרָדַף אַחֲרָיו וְחָזַק עָלָיו, וְהֶחֱזִיק בִּזְקָנוֹ וְהִכָּהוּ אַרְצָה וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ, וְהִצִּיל מִפִּיו אֶת הַשֶּׁה, וְהֵשִׁיב אוֹתוֹ אֶל עֶדְרוֹ בְּשָׁלוֹם. וּכְכָל אֲשֶׁר רַבָּה גְבוּרָתוֹ – כֵּן נָעֲמוּ דְרָכָיו, וְכֵן נָאווּ שַׁעֲשׁוּעָיו. כִּי מִדֵּי הֱיוֹת עֵינָיו אֶל הַצֹּאן הָרוֹעוֹת, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה, בִּירַק הָאָחוּ וּבְצֵל הַחֹרֶשׁ, וְיָשַׁב לוֹ מִנֶּגֶד לְמַרְעִיתוֹ וּפָרַט עַל פִּי נֵבֶל וְחָלִיל, צִלְצְלֵי זִמְרַת־יָהּ אֲשֶׁר הִרְנִינָה אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב, וַתְּשַׁו עָלָיו חֶמְדַּת נֹעַם אֲשֶׁר לֹא תֵחָקֵר. אַךְ עַל עָצְמַת גְּבוּרוֹתָיו וְחֵן מַנְגִינוֹתָיו – גָּבְרוּ רַחֲמָיו לְכָל יְצִיר נַעֲנֶּה. וַיְהִי מִשְׁפָּטוֹ עִם הַצֹּאן – לְהוֹצִיא רִאשׁוֹנָה אֶת הַטְּלָאִים וְאֶת הַגְּדָיִים הָרַכִּים וְהָרָפִים, אֲשֶׁר דַּקּוּ שִׁנֵּיהֶם לֶאֱכֹל הָעֵשֶׂב הָרַךְ אֲשֶׁר בַּמִּרְעֶה, וְאַחֲרֵי כֵן יוֹצִיא אֶת זִקְנֵי הָעֵדֶר אֲשֶׁר רָפוּ שִׁנֵּיהֶם מִזֹּקֶן – לֶאֱכֹל אֶת יֶתֶר הָעֵשֶׂב הָרַךְ, אֲשֶׁר הוֹתִירוּ צְּעִירֵי הַצֹּאן מִשָּׁבְעָם, וּכְכַלּוֹת גַּם אֵלֶּה לֶאֱכֹל אֶת חֻקָּם, יִפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת הַמִּכְלָא אֲשֶׁר כָּלָא בּוֹ אֶת הַכְּבָשִׂים הַבְּרִיאִים, וְנִהַג אוֹתָם לִרְעוֹת אֶת הָעֵשֶׂב הַקָּשֶׁה וְלִשְׂבֹּעַ אוֹתוֹ. וַיַּשְׁקֵף יְיָ, וַיַּרְא אֶת חָכְמַת הַנַּעַר וְאֶת הֲמוֹן רַחֲמָיו עַל צֹאן יָדוֹ, וַיִּקְרָא אֵלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמַר: יַעַן אֲשֶׁר יָדַעְתָּ אֶת נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה, לִפְקֹד אוֹתָהּ וְלִשְׁמֹר עָלֶיהָ וּלְכַלְכְּלָהּ בְּרַחֲמִים רַבִּים, – רוֹעֶה תִהְיֶה לְצֹאן תִּפְאַרְתִּי, לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כָּל הַיָּמִים. וַיְכַל יְיָ לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיָּבוֹא אַחַד הָעֲבָדִים לִקְרֹא אוֹתוֹ לְבֵית יִשַׁי אָבִיו, לַזֶּבַח אֲשֶׁר הֵכִין שָׁם שְׁמוּאֵל. וַיָּקָם וַיִּרְחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ, וַיַּחַלֵף אֶת שִׂמְלוֹתָיו, וַיִּתְקַדֵּשׁ וַיֵּלֶךְ. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ בְּסַף הַבַּיִת, וּדְבַר יְיָ הָיָה אֶל שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא: קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי בּוֹ בָּחַרְתִּי לְקַחְתּוֹ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן – לִרְעוֹת אֶת עַמִּי. וַתִּצְלַח רוּחַ יְיָ אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם וָמַעְלָה. וַיְהִי הָרוֹעֶה הַתָּמִים לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, אֶפֶס כִּי לֹא עָשָׂה מְלוּכָה, וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ עַד מוֹת שָׁאוּל, הַמּוֹלֵךְ בָּעֵת הַהִיא.

ב. חוֹבַת אַבִּירוּת

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים, וְדָוִד יוֹשֵׁב, אַחֲרֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, עַל פֶּתַח גִּדְרוֹת הַצֹּאן, אֲשֶׁר הֵעִיז שָׁמָּה אֶת מִקְנֵהוּ וַיִּעַף וַיֵּרָדַם. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן נֶהְדָּר מְאֹד נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמֶר: אֲנִי יַעֲקֹב, אֲבִי הָעָם, אֲשֶׁר נָתַן יְיָ אוֹתְךָ עָלָיו מֶלֶךְ בְּאַהֲבָתוֹ אֶת יְהוּדָה בְּנִי, אֲבִי שֵׁבֶט בֵּית אָבִיךָ. וְעַתָּה דַע, בְּנִי, כִּי לֹא יִשָּׂאֲךָ כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל לָשֶׁבֶת עָלָיו עַד אִם עָרַבְתָּ מֵעִמִּי אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין בְּנִי, כְּכָל אֲשֶׁר עָרַב לִי יְהוּדָה, אֲבִי אֲבוֹתֶיךָ, אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו. וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר: כִּדְבָרֶיךְ אֶעֱשֶׂה, וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמֶר: אִם לְקוֹלִי אַתָּה שׁוֹמֵעַ, קוּמָה נָא, דָּוִד, לְמַטֵּה יְהוּדָה, וְלֵךְ אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים אֶל שׂכֹה, וְהַצֶּל נָא מִכַּף אוֹיְבֶיהָ אֶת נֶפֶשׁ הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, לְמַטֵּה בִּנְיָמִין. זֹאת דִּבֶּר יַעֲקֹב וַיַּעַל מֵעָלָיו. וְדָוִד הֵקִיץ, וַיִּטּשׁ אֶת הַצֹּאן וְאֶת הַכֵּלִים עַל יַד שׁוֹמֵר, וַיִּשַּׁק לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה. וַיַּרְא אֶת בֶּן־הָעֲנָק, אֶת גָּלְיָת הַגִּתִּי, בְּכֹבֶד נֶשֶׁק נְחֻשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל הָעָם חַתִּים מִפָּנָיו, וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר חֵרֵף הֶעָרִיץ אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיְקַנֵּא הַנַּעַר לְעַמּוֹ, וַיֶאֱזֹר חַיִל, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַנַּחַל, אֲשֶׁר בְּיַלְקוּטוֹ, וַיָּשֶׂם בְּקַלְעוֹ, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיְקַלַּע אֶל רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל וַיָּמָת. וַתְּחִי רוּחַ הָעָם, וַיַּכּוּ בְּאוֹיְבֵיהֶם מַכָּה רַבָּה מְאֹד, וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם. וַיִּשַׁע דָּוִד בֵּית־הַלַּחֲמִי אִישׁ יְהוּדָה אֶת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, הַיְמִינִי, מִכַּף אוֹיְבֵי נַפְשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר לְיַעֲקֹב. וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת כָּל לִבּוֹ, גַּם הוּא גַּם כָּל הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ לַכִּסֵּא אַחֲרָיו, לָשׂוּם אֶת יְהוּדָה וְאֶת בִּנְיָמִין לַאֲחָדִים. וַיִּצְלַח הַדָּבָר בְּיַד בֵּית דָּוִד, וַיִּדְבְּקוּ שְׁנֵי הַמַּטּוֹת, וְלֹא סָרוּ וְלֹא נִפְרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

ג. הַכִּנּוֹר, הַכֶּתֶר וְהַשֶׁקֶל

וַיְהִי בְּשֶׁבֶת דָּוִד עַל כִּסֵא יִשְׂרָאֵל, וַיִּזְכֹּר תָּמִיד כִּי מִיַד יְיָ, אֲשֶׁר לְקָחוֹ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לִרְעוֹת אֶת עַמּוֹ, הָיְתָה לוֹ הַמַּמְלָכָה. וַיְהִי שֶׁבֶט הָרוֹעִים, אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לוֹ לְשֵׁבֶט מַלְכוּת, לְשֵׁבֶט מִישׁוֹר וּלְמַקֵּל נֹעַם בְּיָדוֹ, וַיַּעַשׂ צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְכָל עַמּוֹ. גַּם אֶת שַׁעֲשׁוּעָיו, מִימֵי עֲלוּמָיו, לֹא עָזַב. וַתְּהִי תוֹרַת אֱלֹהִים – רֹאשׁ קֳדָשָׁיו, וְעַמּוֹ כְּלִיל מַשַּׂא נַפְשׁוֹ, וְכִנּוֹרוֹ – מִבְחַר מַחֲמַדָּיו. וַיַּעַשׂ לוֹ כִּנּוֹר נָעִים, בְּתַבְנִית אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. וַיִּתְלֵהוּ מִמַּעַל לְמִטָּתוֹ, מְרַאֲשׁוֹתָיו. וְהָיָה בְּטֶרֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וּבָאָה רוּחַ צַחָה מִצָּפוֹן, וְנָשְׁבָה בִּכְלִי הַשִּׁיר, וְזָעוּ מֵיתָרָיו בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, וְהֵעִירוּ בִּנְגִינוֹת נֹעַם אֶת הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ. וְקָם מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וְשָׁלַח גַּם הוּא אֶת יָדוֹ אֶל הַנֵּבֶל וְאֶל הַכִּנּוֹר, וְשָׁר שִׁירֵי עֹז לַיְיָ. וְאַחֲרֵי כֵן יִקְרָא בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר עִמּוֹ תָמִיד, עַד אוֹר הַבֹּקֶר. אָז יָבוֹאוּ חַכְמֵי יוֹעֲצָיו, וְכִלְכֵּל עִמָּם מִשְׁפַּט עַמּוֹ בְּמוֹעֲצוֹת וָדַעַת כָּל הַיּוֹם.

וּבְמַרְצֶפֶת הַסִּפּוּן, מִמַּעַל לַכִּסֵּא, אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, הָיְתָה רְצוּפָה אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת, אֲשֶׁר יֵאָמַר לָהּ הַיּוֹם – מַגְנֵט. וַיְּהִי הַיּוֹם, וַיִּתְגָּרוּ בְּנֵי עַמּוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּבְזוּ אֶת מַלְאֲכֵי דָּוִד, אֲשֶׁר שָׁלַח אֶל מַלְכָּם לְכַבְּדוֹ. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם דָּוִד וַיַּכֵּם, וַיִּשָּׂא אֶת שְׁלָלָם, וּבְתוֹךְ הַשָּׁלָל עֲטֶרֶת פָּז גְּדוֹלָה, כִּכַּר־זָהָב מִשְׁקָלָהּ. וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמֶּלֶךְ עַל הַכִּסֵּא וַתִּ7שְׁאַב הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת, וַתִּמְשֹׁךְ בְּכֹחָהּ אֶת הָעֲטָרָה הַכְּבֵדָה אֶל תַּחְתֶּיהָ, וַתִּשָּׂאֶהָ בִּיעָף, וַתִּכֹּן עַל רֹאשׁ דָּוִד. וַיִּפָּלֵא הַדָּבָר בְּעֵינָיו, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיְצַו לְאֶחָד מֵאוֹהֲבָיו לָשֶׁבֶת תַּחְתָּיו, וַתִּזַּח הָעֲטָרָה, וַתָּנַע הֵנָּה וָהֵנָּה, וְלֹא נָכוֹנָה עַל רֹאשׁוֹ. וַתְּהִי הָעֲטָרָה לְעֵדָה, כִּי רַק לְדָוִד וּלְבֵיתוֹ נָאֲוָה כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, וְרַק עַל רֹאשׁוֹ יִכּוֹן נֵזֶר מוֹשְׁלָיו, עַל כֵּן קָרְאוּ לַעֲטָרָה הַהִיא – נֵזֶר הָעֵדוּת.

וְאַף כִּי יָצָא לְדָוִד שֵׁם בְּכָל הָאֲרָצוֹת, לֹא גָבַהּ לִבּוֹ וְלֹא רָמוּ עֵינָיו. וַיְהִי הַנָּקֵל כִּי שִׁוָּה לְנֶגְדוֹ תָמִיד אֶת דִּבְרֵי יְמֵי נְעוּרָיו, וְלֹא הֶעְלִים אוֹתָם מִקְּהַל עַמּוֹ, וַיָּשֶׂם לָהֶם שְׁאֵרִית גַם בַּכֶּסֶף, הָעוֹבֵר בְּכָל הָאֲרָצוֹת. וַיָּצַר עַל הַשְּׁקָלִים, אֲשֶׁר יָצַק, אֶת תַּבְנִית מִגְדַל־דָּוִד, אֲשֶׁר בָּנָה לוֹ לְמִשְגָּב בִּגְאוֹן עֻזּוֹ – מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְאֶת מַקְלוֹ וְאֶת יַלְקוּט־הָרוֹעִים – מֵעֵבֶר מִזֶּה. לְמַעַן יִזְכֹּר גַּם הוּא, לְמַרְאֵה הַכֵּלִים הַדַּלִים וְהַתְּמִימִים, וּלְמַעַן דַּעַת גַּם עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר כַּסְפּוֹ עוֹבֵר שָׁם, כִּי לֹא רַק בִּגְבוּרָה לְבַדָּהּ יִכּוֹן כִּסֵּא, כִּי אִם גַּם בְּתֹם וַעֲנָוָה וְחַסְדֵי אֱלֹהִים.

ד. יִשְׁבִּי, אֲחִי גָלְיַת, וַאֲבִישַׁי, רֹאשׁ גִּבּוֹרֵי דָּוִד

וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל, וַתַּעַל עֲלֵיהֶם יַד אַנְשֵׁי דָוִד, וַיַּכּוּ בְּאַלְפֵיהֶם. וַיָּעַף עַם הַמִּלְחָמָה, גַּם בְּמַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם בְּמַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, וַיִּקְרְאוּ שֶׁקֶט לְיָמִים אֲחָדִים. וַיָּבוֹא אֶלֹהִים אֶל דָּוִד בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר: אָמְנָם יָדַעְתִּי, כִּי דְמֵי אָדָם יָקְרוּ בְּעֵינֶיךָ מְאֹד; אַךְ זְכוֹר נָא, וְאַל תִּשְׁכַּח, כִּי בְּשֶׁלְּךָ הִשְׁמִיד שָׁאוּל אוֹיִבְךָ אֶת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעַתָּה רַק בְּאַחַת מִשְׁתֵּי אֵלֶּה תְּכַפֵּר אֶת הַדָּם הַזֶּה – בַּאֲבֹד כָּל שָׂרִיד לְבֵיתְךָ, אוֹ בְּנָפְלְךָ שְׁבִי בְּיַד אוֹיְבֶךָ. וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֶפְּלָה־נָא בְּיַד אוֹיֵב וְצֶאֱצָאַי יִחְיוּ לְפָנֶיךָ. וַיַּעַל הָאֱלֹהִים מֵעָלָיו – וַיִּקֶץ מִשְּׁנָתוֹ וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ. וַיֵּצֵא מֵאָהֳלוֹ אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה, וַיָּבוֹא הַחֹרְשָׁה, אֲשֶׁר מִנֶּגֶד, וְהִנֵּה צְבִי נֶחְמָד, נְטוּי גָרוֹן רָץ וַיַּעֲבֹר לְפָנָיו כְּמַהֵר חֵץ. וַיִּרְדֹּף הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ, אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר יִרְדֹּף, כֵּן יָנוּס מִפָּנָיו הַצְּבִי בְּדַהֲרוֹת דַּהֲרוֹת עֹז. רֶגַע – יֵעָלֵם בְּמַחְשַׁכֵּי סִבְכֵי הַיַּעַר וְאֵינֶנּוּ, וְרֶגַע – יָשׁוּב יֵרָאֶה בִּגְאוֹן מְרוּצָתוֹ וּבְתִפְאֶרֶת רוּם קַרְנָיו. וְדָוִד לֹא יָשׁוּב מֵאַחֲרָיו, וַיִּרְדֹף אַחֲרָיו הָלוֹךְ וְרָדוֹף, 1עַד כִּי עָ*/בַר לְתֻמּוֹ אֶת גְּבוּל אַרְצוֹ, וַיָּבוֹא אַרְצָה פְּלִשְׁתִּים, וְיִשְׁבִּי הַפְּלִשְׁתִּי, מִבְּנֵי הָעֲנָקִים, רָאָה מֵרָחוֹק אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, רוֹדֵף עָיֵף וְיָגֵעַ – וַיִּפֹּל עָלָיו כְּחֶתֶף בְּפֶתַע פִּתְאֹם, בְּטֶרֶם מָצָא אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו, לְהִתְיַצֵּב בְּפָנָיו. וַיַּאַסְרֵהוּ בַּעֲבוֹתִים חֲדָשִׁים, וַיְחַזֵּק אֶת מוֹסָרָיו מְאֹד, וַיִּשָּׂאֵהוּ אֶל אָהֳלוֹ, כִּי גִבּוֹר הָיָה יִשְׁבִּי הָעֲנָק, וְחָזָק מְאֹד, בִּהְיוֹת עָרְפָּה, אִמּוֹ, לְמָעוֹז לוֹ בְּעָצְמַת כְּשָׁפֶיהָ, וַיֹּאמֶר יִשְׁבִּי לְדָוִד: עַתָּה יָשׁוּבוּ דְמֵי גָלְיָת אָחִי, אֲשֶׁר הִכִּיתָ, בְּרֹאשְׁךָ. זֹאת דִּבֵּר וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה, וַיָּגֶל עָלָיו מַשָּׂא כָּבֵד מְאֹד, – לְמָעֵךְ אוֹתוֹ. וַיִּצְעַק דָּוִד אֶל יְיָ אֱלֹהָיו, וַיְצַו יְיָ וַתִּשְׁקַע הָאֲדָמָה תַחְתָּיו, כִּמְלֹא קוֹמָתוֹ, וַתִּתֶּן לוֹ מָקוֹם לָנוּחַ שָׁם, וְלֹא כָּבְדָה הַמַּעֲמָסָה עָלָיו, וְלֹא רָצְצָה אוֹתוֹ.

וּבְעֶצֶם הָעֵת הַהִיא – רָחַץ אֲבִישַׁי, רֹאשׁ גִּבּוֹרֵי דָוִד, אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וַיַּרְא וְהִנֵּה טִפִּי דָמִים צָפִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וַיִּפָּלֵא בְּעֵינָיו מְאֹד. עוֹד הוּא מִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה הַזָּר הַזֶּה, וְהִנֵּה יוֹנָה תַמָּה וּטְהוֹרָה, צַחָה מֵחָלָב, מִתְדַּפֶּקֶת בְּרֹךְ כְּנָפֶיהָ עַל הַחַלּוֹן, וּמְנַהֶמֶת בְּקוֹל בּוֹכִים. וַאֲבִישַׁי יָדַע כִּי הַיּוֹנָה בְּתֻמָּתָהּ – צֶלֶם דְּמוּת הִיא לְעַם יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, עַל כֵּן הֶאֱמִין לְקוֹלָהּ. וַיִּתְנַשֵּׂא כָּאֲרִי, וַיִּקְרָא: אֵין זֹאת כִּי שֻׁלְּחָה הַיּוֹנָה לְבַשְּׂרֵנִי, כִּי מַלְכֵּנוּ נָתוּן בְּצָרָה. וְעַתָּה אָקוּמָה נָא וְאָרוּצָה וְאַשְׁלִיכָה נַפְשִׁי מִנֶּגֶד, לְמַעַן הַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ. וַיָּרָץ אֶל אֹהֶל הַמֶּלֶךְ, וַיַּגִידוּ לוֹ הַשּׁוֹמְרִים, כִּי אֵינֶנּוּ בְּבֵיתוֹ. כִּי יָצָא בַּבֹּקֶר וְאִישׁ לֹא יָדַע אָנָה פָּנָה. וַיֵּצֶר מְאֹד לַאֲבִישִׁי, וַיִּפָּלֵא מִמֶנוּ לָדַעַת אֶת מְקוֹם אֲדוֹנָיו. עוֹדֶנּוֹ מִשְׁתָּאֶה לָדַעַת מַה יַעֲשֶׂה, וְהִנֵּה הַפִּרְדָה אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלֶיהָ הַמֶּלֶךְ, – בָּאָה וַתִּפֹּל לְפָנָיו אַרְצָה בְּקוֹל נְאָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. וַיַּעַל עָלֶיהָ אֲבִישַׁי, וַתָּקָם הַפִּרְדָּה, וַתֵּדֶא וַתָּעָף כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וַתַּעֲבִירֵהוּ דֶרֶךְ חֳרָשִׁים וִיעָרוֹת, וַתְּבִיאֵהוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דָּוִד חָבוּשׁ שָׁם, וַיְהִי בְּקָרְבוֹ לָבוֹא שָׁמָּה, וַתִּרְאֵהוּ עָרְפָּה, הַמְּכַשֵּׁפָה, אֵם גָּלְיָת וְיִשְׁבִּי, וַתִּקְסַם לוֹ קֶסֶם, וַתַּשְׁלֵךְ עָלָיו אֶת הַפֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בְּיָדָהּ, לַהֲמִיתוֹ. וַתֵּרֶא כִּי לֹא מָצָא אוֹתוֹ הַפֶּלֶךְ וְלֹא נָגַע בּוֹ, וַתְּשַׁנֶּה אֶת טַעֲמָהּ, וַתְּחַנֵּן אֶת קוֹלָהּ, וַתֹּאמֶר: הָשִׁיבָה נָא, עֶלָם גִּבּוֹר־חַיִל, אֶת הַפֶּלֶךְ אֲשֶׁר נָפַל מִיָּדִי. וַיִּקַּח אֲבִישַׁי אֶת הַפֶּלֶךְ וַיַּשְׁלֵךְ אֵלֶיהָ, וַיָּרֹץ אֶת רֹאשָׁהּ, וַיְמִיתֶנָּה לְבִלְתִּי הֱיוֹתָהּ זְרוֹעַ לִבְנָהּ. וְיִשְׁבִּי רָאָה אֶת אֲבִישַׁי בָּא, וַיְמַהֵר וַיָּגֶל אֶת הַמַּעֲמָסָה מֵעַל דָּוִד, וַיִּקָחֵהוּ וַיִּזְרְקֵהוּ בְּרוֹב כֹּחוֹ הַשָּׁמַיְמָה, וַיָּשֶׂם אֶת חֲנִיתוֹ תַחְתָּיו, וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה, וַיִּתְקָעֵהוּ בָּאָרֶץ, לְמַעַן יִפֹּל עָלָיו וָמֵת. וַיַּרְא אֲבִישַׁי וַיִּקֹּב אֶת הַשֵּׁם וַיִּקְרָא, וַיֻּתַּן דָּוִד בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְלֹא הֻטַּל פִּתְאֹם אַרְצָה, וַיְהִי בְּהִנָּשֵׂא דָוִד עַל בָּמָתֵי עָב, וַיִּשָּׂא אֵלָיו אֲבִישַׁי אֶת קוֹלוֹ, וַיּוֹכַח אֶת דַּרְכּוֹ עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר: לָמָּה עָשִׂיתָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כַּדָּבָר הַזֶּה וַתִּתֵּן אֶת נַפְשְׁךָ כֹּפֶר בָּנֶיךָ, מִבְּלִי הַעֲלוֹת עַל הַלֵּב כִּי בַּדָּבָר הַזֶּה תְּכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר רַק מִיָּדוֹ לְךָ כָּל עֻזּוֹ וְכָל תִּפְאַרְתּוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה? וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, וַיֶהֱמֶה לִבּוֹ עַל אַחֲרִית זַרְעוֹ, אֲשֶׁר אָהַב מִנַּפְשׁוֹ, אַךְ בְּזָכְרוֹ אֶת עַם מַרְעִיתוֹ, אֲשֶׁר יָקַר לוֹ גַם מִנַּפְשׁוֹ גַם מִזַּרְעוֹ, הִתְחַזֵּק וַיֶּעְתַּר אֶל יְיָ כִּי יְמַלֵּט אֶת נַפְשׁוֹ מִיַּד אוֹיֵב, לְמַעַן עַמּוֹ, וּבְבֵיתוֹ אַחֲרָיו יַעַשׂ יְיָ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו. וַיִּשְׁמַע אֲבִישַׁי וַיִּטַּב בְּעֵינָיו, וַיִּקֹּב עוֹד אֶת הַשֵּׁם, וַיֵּרֶד דָּוִד יָרֹד וְרָחֹף, יָרֹד וְרָחֹף, וַיֵּט מֵעַל הַחֲנִית, הַשְּׁנוּנָה לְנֶגְדּוֹ, הַצִּדָּה וַיָּנַח. וַיִּקַּח אֲבִישַׁי אֶת אֲדוֹנָיו הֶעָיֵף, וַיַּרְכִּיבֵיהוּ עַל הַפִּרְדָּה, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְדַרְכָּם. וַיִּרְדֹף יִשְׁבִּי אַחֲרֵיהֶם, אַךְ סָר כֹּחוֹ מֵעָלָיו, כִּי הִשְׁמִיד אֲבִישַׁי אֶת מָעֻזּוֹ בַּהֲמִיתוֹ אֶת אִמּוֹ, אֲשֶׁר עָמְדָה לוֹ בְּרֹב כְּשָׁפֶיהָ. וַיַּהֲפֹךְ אֲבִישַׁי לִקְרָאתוֹ, וַיַּכֵּהוּ אַרְצָה. וַיָּבוֹא הַמֶּלֶךְ וַאֲבִישַׁי בְּשָׁלוֹם אֶל מְקוֹמָם. אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר: לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל.

וַתִּרְבִּינָה הַשָּׁנִים, וַיַּעַבְרוּ דוֹרוֹת רַבִּים אַחֲרֵי שָׁכַב הַמֶּלֶךְ דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו, וַתָּקָם עַתַּלְיָה הַמִּרְשַׁעַת וְאֵשֶׁת־הַדָּמִים, אֲשֶׁר לָכְדָה אֶת מַמְלְכוּת יְהוּדָה, וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה. וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לְבֵית דָּוִד, וּשְׁמוֹ יוֹאָשׁ, בֶּן הַמֶּלֶךְ אֲחַזְיָהוּ. וַיִּוָּתֵר רַק בֶּן אֶחָד לְמַלְכֵי בֵּית־דָּוִד, כְּכָל אֲשֶׁר נוֹתַר רַק בֶּן אֶחָד לְכֹהֲנֵי עִיר נֹב, הֲלֹא הוּא אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן. וַיְהִי יוֹאָשׁ, הַפָּלִיט הַקָּטָן הַזֶּה, אֲבִי כָּל מַלְכֵי בֵּית־דָּוִד, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ אַחֲרֵי כֵן לְכִסֵּא יִשְׂרָאֵל.

ה. פֶּטֶר שִׁטָּפוֹן וּסְתִימָתוֹ

וּלְעֵת זִקְנַת דָּוִד, הֵכִין כֶּסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי־חֵן הַרְבֵּה מְאֹד, לִכְלֹל אֶת תִּפְאֶרֶת הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בְּנוֹ אַחֲרָיו, בְּרֹאשׁ הַר הַמּוֹרִיָה, לְשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעַל עַל זֵכֶר מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר גָּבַל לוֹ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, בְּשִׁבְתּוֹ לְפָנָיו בֵּין בְּנֵי הַנְּבִיאִים בָּרָמָה, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל. וַיִּירָא פֶּן יִשָּׁכַח גְבוּל הַמָּקוֹם, בְּלֶכְתּוֹ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, וַיְמַהֵר וַיַּפְקֵד אֲנָשִׁים לָגֶשֶׁת אֶל מְלֶאכֶת בִּנְיַן הַמִּזְבֵּחַ בְּעוֹדֶנּוּ חַי, וַתְּהִי רֵאשִׁית מַעֲשֵׂיהֶם – לַחְצֹב בָּהָר אֶת הַשִּׁיתִים, לֵאמֹר: שֶׁפֶךְ צַר, יוֹרֵד וּמַעֲמִיק מְאֹד, אֲשֶׁר שָׁמָּה יֵרֵד נֶסֶךְ הַיַּיִן וְנֶסֶךְ הַמַּיִם, אֲשֶׁר יִסְכוּ הַכֹּהֲנִים בַּקֹּדֶשׁ עַל סֵפֶל הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר בְּקֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ. וְאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה אֲשֶׁר בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, הִיא צוּר, לְבַב־הַתֵּבֵל כֻּלָּהּ וּמְקוֹר חַיֶּיהָ, וּמִשָּׁם יִפָּרֵדוּ רַהֲטֵי שִׁקְתוֹתֶיהָ, הַחוֹתְרוֹת וְהוֹלְכוֹת, דֶּרֶךְ מַעֲמַקֵּי תְהֹם, לְהַחֲיוֹת קַצְרֵי אֶרֶץ בְּשִׁפְעַת בִּרְכוֹתֵיהֶן. עַל כֵּן תִּמְצָא יַד הָאִישׁ, הַיּוֹדֵעַ אֶת מוֹצָאֵי פַּלְגֵי תְעָלוֹתֶיהָ, לִנְטֹעַ עֲלֵיהֶן, סְבִיבוֹת הָהָר הַהוּא, כָּל פְּרִי וְכָל מֶגֶד לְמִינֵהוּ, אַף כִּי רָחְקוּ אַרְצוֹת מַטָּעֵיהֶם אִשָּׁה מֵרְעוּתָהּ כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב. כִּי שָׁמָּה, תַּחַת אֶבֶן הַשְּׁתִיָה, יִכְלוּ יִתַּמּוּ אֶל מָקוֹם אֶחָד רָאשֵׁי חֶבְלֵי כָּל הָאֲרָצוֹת. עַל כֵּן הָיָה דָוִד נִצָּב כָּל הַיּוֹם עַל הַחוֹפְרִים לְשָׁמְרָם, פֶּן תִּדַּח יַד אֶחָד מֵהֶם וְהִכָּה בַּמַּעְדֵר, אֲשֶׁר בְּכַפּוֹ, וְנָגַע בַּצִּנּוֹר, אֲשֶׁר כָּל מֵימֵי עוֹלָם עוֹבְרִים בּוֹ, וּנְקָבָהוּ, וְיָצְאוּ הַמַּיִם וְשָׁטְפוּ אֶת הָאָרֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶעֱמִיקוּ אַנְשֵׁי דָוִד לַחְפֹּר עַד חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה אַמָּה, וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: כְּלִי חֶרֶס יָשָׁן מָצָאנוּ תָּקוּעַ בַּקַּרְקַע, וְיָדֵנוּ לֹא תִמְצָא לְהַסִּיעַ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. וַיִּקְרַב אֵלָיו וַיִּתְבּוֹנֵן, וְהִנֵּה הוּא מָלֵא אָבָק וְעָפָר, אֲשֶׁר דָּבְקוּ בּוֹ, וַיִּהְיוּ לִצְרוֹרוֹת וּרְגָבִים מֵרֹב יָמִים. וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ לְקַחְתּוֹ מִשָּׁם, וַיַּעַן הַכְּלִי וַיֹּאמַר: אַל־נָא תוֹצִיאֵנִי מִזֶּה, פֶּן יַעֲלוּ עָלֶיךָ הַמַּיִם, אֲשֶׁר מִתַּחַת לָאָרֶץ, וְחִבְּלוּ אֶת כָּל מַעֲשֵׂי יָדֶיךְ. וַיִּשְׂחַק דָּוִד וַיֹּאמַר: וּמִי אַתָּה כִּי תַּעֲצֹר בַּמַּיִם לְבִלְתִּי יַהַפְכוּ אֶרֶץ? וַיַּעַן הַכְּלִי וַיֹּאמַר: בַּיּוֹם אֲשֶׁר נִגְּלָה יְיָ לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי – חָרְדָה הָאָרֶץ חֲרָדָה גְדוֹלָה וַתַּעַל וַתֵּרֶד, וַיִּבָּקַע אַחַד הָאֲפִיקִים, וָאֶכְבּשׁ אֲנִי בִּקְשִׁי גַבִּי אֶת מַבּוּעַ מֵי־הַתְּהוֹם, לְבִלְתִּי יָגִיחַ הָאֵיתָן הַקָּשֶׁה הַזֶּה, בַּחֲמַת כֹּחוֹ, מִן הַבֶּדֶק לַהֲפֹךְ וּלְהַשְׁחִית. וְלֹא שָׁת דָּוִד אֶת לִבּוֹ אֶל הַכְּלִי וְאֶל דְּבָרָיו, וַיַּשְׁלִיכֵהוּ הַצִּדָּה – וַיִּשָּׁבֵר. אָז פָּרַץ פִּתְאֹם פֶּרֶץ מַיִם, מְזַנֵּק בְּזֶרֶם עַז מְאֹד. וַיִּקַּח דָּוִד חֶרֶס מֵחַרְסֵי הַכְּלִי – לִסְתוֹם בּוֹ אֶת הַפֶּטֶר, וְלֹא יָכֹל. וַיָּרוֹבוּ רְבִיבֵי מֵימָיו עַל עֵבֶר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּדִּיחוּהוּ וַיָּסִּיחוּהוּ, וְלֹא נָתְנוּ מַעֲמָד לְכַפּוֹת רַגְלָיו. וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם הָלוֹךְ וְגָבוֹר, הָלוֹךְ וָרוֹב, וַיָּצוּפוּ וַיַּעֲלוּ עַל כָּל גְּדוֹת הַשֶּׁפֶךְ אֲשֶׁר חָפְרוּ, וַיִּשְׁטְפוּ, שָׁטוֹף וְעָבוֹר, וַיִּגְבְּרוּ מְאֹד, וַיְכַסּוּ אֶת פְּנֵי כָּל הָהָר, וּמִשָּׁם הִשְׁתַּפְּכוּ עַל פְּנֵי כָּל חוּצוֹת הָעִיר. וְהַשָּׁאוֹן הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר כְּנַהֲמַת יַם זוֹעֵף, וַתֶּחְרַשׁ כָּל אֹזֶן עַד כִּי לֹא שָׁמַע אִישׁ אֶת דִּבְרֵי פִּיהוּ. וְכָל הָעָם מְמַלְּטִים בְּקֹצֶר רוּחַ אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וְכָל אִשָּׁה אֶת פְּרִי בִּטְנָהּ אֶל הַגַּגּוֹת וְאֶל הַחוֹמוֹת. וְהַמֶּלֶךְ וְכָל שָׂרָיו וְגִבּוֹרָיו נִצָּבִים עַל חוֹמַת מְצוּדַת צִיּוֹן וְרוֹאִים בְּצָרַת נַפְשָׁם, כִּי עוֹד מְעַט וְשָׁטְפוּ הַמַּיִם אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ וּמָחוּ אֶת כָּל הַיְקוּם וְאֵין מַצִּיל. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ הַזָקֵן בְּכָל כֹּחוֹ לְמַעַן יִשָּׁמַע קוֹלוֹ מִתּוֹךְ הַשָּׁאוֹן וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ־נָא, זִקְנֵי עַמִּי, הֲיַחְשֹׁב יְיָ לְעַמִּי לְעָווֹן, אִם לְמַעַן הַצֵּל אוֹתָם יִמָּחֶה שֵׁם קָדְשׁוֹ בַּמַּיִם הָאֵלֶּה? וַיִּפָּלֵא מִן הַזְּקֵנִים, וְלֹא יָדְעוּ לַעֲנוֹת אֶת מַלְכָּם דָּבָר. וַאֲחִיתֹפֶל, יוֹעֵץ דָּוִד, הַנִּצָּב מֵרָחוֹק, צָחַק בְּקִרְבּוֹ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: יֹאבַד־נָא דָּוִד בַּמַּיִם הַזֵּדוֹנִים, אָז אַעֲבִיר אֲנִי אֶת הַמַּיִם מַעַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וּמָלַכְתִּי אֲנִי תַחְתָּיו. וַיַּכֵּר דָּוִד, כִּי יוֹצֵר אֲחִיתֹפֶל מַחְשָׁבָה רָעָה, וַיְקַלֵּל וַיִּקְרָא: אָרוּר הָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ לְהָשִׁיב לִי דָבָר וְחוֹשֵׂךְ אֶת שְׂפָתוֹ מִזָּדוֹן וּמֵרוֹעַ לֵב! וַיִּבָּהֵל אֲחִיתֹפֶל, כִּי יָדַע אֶת קִלְלַת אֲדוֹנָיו, כִּי לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. וַיִּקְרָא אַף הוּא בְּכָל־כֹּחוֹ לֵאמֹר: הֵן לְמַעַן עֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין גֶבֶר וּבֵיתוֹ יָשִׂים הַכֹּהֵן מְגִלָּה אֲשֶׁר שֵׁם יְיָ כָּתוּב עָלֶיהָ בְּמַיִם, וְאֵיךְ יִהְיֶה מַעֲצוֹר לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת לְמַעַן הַעַל רִבְבוֹת אַלְפֵי עָם מִשֶּׁטֶף וּמִמָּוֶת? וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֶרֶס, אֲשֶׁר הִצִּיל מֵחַרְסֵי הַכְּלִי, וַיִּכְתֹּב אֶת שֵׁם הָאֱלֹהִים, הַמּוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ בַּקֶּלַע, אֲשֶׁר בּוֹ הִצִּיל אֶת עַמּוֹ בְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בַּגִּבּוֹר הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקְלַע בְּכֹחַ גָּדוֹל, וַיִּפֹּל הַחֶרֶס עַל פִּי הַשֶּׁפֶךְ אֲשֶׁר הָיָה לְבוֹר שָׁאוֹן. וַיְהִי אַךְ נָגוֹעַ נָגַע הַחֶרֶס בְּקָצֵהוּ עַל פְּנֵי קֶצֶף הָאֲבַעֲבוּעוֹת, – וַיָּשׂכּוּ הַמַּיִם וַתָּקָם הַסְעָרָה לִדְמָמָה. וַיָּשׁוּבוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָהָר, הָלוֹךְ וָשׁוֹב הָלוֹךְ וְהִקָּוֵה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם יָצְאוּ. וַיַּעַמְדוּ שָׁם נֵד אֶחָד, וְלֹא נִתֹּכוּ עוֹד אַרְצָה, אַךְ אֶל מְקוֹרָם טֶרֶם יָשׁוּבוּ. וַיֶאֱסוֹף דָּוִד אֶת קְהַל הַלְּוִיִים, מְשׁוֹרְרֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן יְיָ, וַיַּצִּיגַם סְבִיבוֹתָיו, בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים, וַיִּתֵּן בַּשִּׁיר קוֹלוֹ. וַיָּשַׁר עִמָּהֶם, בְּמַקְהֵלוֹת וּבְכָל כְּלֵי שִׁיר, אֶת חֲמֵשֶׁת־עָשָׂר שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת. וְהָיָה מִדֵּי כַּלּוֹתוֹ לָשִׁיר שִׁיר אֶחָד – וְשָׁקְעוּ הַמַּיִם אַמָּה אַחַת, עַד כִּי שָׁבוּ נֶאֶסְפוּ הַמַּיִם, עַד תֻּמָם, אֶל הַנֶּקֶב הַדַּק אֲשֶׁר בַּצוּר. וְשִׂפְתֵי הַנֶּקֶב קָרְבוּ אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ, וַתִּסָּגַרְנָה וַתִּדְבַּקְנָה כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְהַמַּיִם, אֲשֶׁר בְּחוּצוֹת הָעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ, נִבְלְעוּ בִּמְקוֹמָם, וַתָּשָׁב וַתִּיבַשׁ הָאָרֶץ. וְכָל הָעָם, הַנָּשִׁים וְהַטַּף יָרְדוּ מִן הַגַּגּוֹת, וַיָּשׁוּבוּ אֶל בָּתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם.

ו. דָּוִד מֵת בְּצֵאתוֹ לִרְאוֹת בְּרוּחַ סְעָרָה

וַיְהִי כִּי זָקֵן דָּוִד, וַיִּשְׁאַל בַּיְיָ וַיִּקְרָא: הוֹדִיעֵנִי, יְיָ, קִצִּי, וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא? וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ: חֻקַּת עוֹלָם הִיא, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ. וַיִּפְצֹּר דָּוִד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר: אִם נִבְצְרָה מִמֶּנִּי לָדַעַת אֶת מִסְפַּר שְׁנוֹת־חַיַּי, הוֹדִיעֵנִי־נָא אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמוּת בּוֹ. וַיַּגֵּד לוֹ יְיָ כִּי הַיּוֹם אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ – שַׁבָּת יִהְיֶה. וַתֵּצֶּר לְדָוִד לָמוּת בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, כִּי אָמַר: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יְחַלְלוּ אַנְשֵׁי בֵּיתִי, בְּחָפְזָם, אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אַל־נָא אֲדֹנָי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אָמוּתָה־נָא מִמָּחֳרַת הַשַׁבָּת. וַיַּעֲנֵהוּ יְיָ: אִם תִּחְיֶה עוֹד יוֹם אֶחָד, יֶתֶר עַל שְׁנוֹתֶיךָ, וְנִגְרַע הַיּוֹם הַהוּא מִימֵי מְלוּכַת שְׁלֹמֹה בִּנְךָ וְהָיָה לָךְ, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה. וַיֹּאמֶר עוֹד דָּוִד אֶל יְיָ: וְאִם כֵּן, אָמוּתָה נָא בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיּוֹסֶף יְיָ לַעֲנוֹת אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר: חָלִילָה לִי לִגְרֹעַ יוֹם אֶחָד מִימֵי חַיֶּיךָ, כִּי טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה הוֹגֶה בְּתוֹרָתִי מֵאַלְפֵי עוֹלוֹת וּזְבָחִים, וַיַּרְא דָּוִד, כִּי כָּלָה הִיא מֵעִם יְיָ וַיָּשֶׂם אֶת הַדָּבָר בִּלְבָבוֹ, וַיָּשֶׂם לוֹ לְחֹק – לְבִלְתִּי הָמֵשׁ מִפִּיו אֶת תּוֹרַת אֱלֹהָיו בִּימֵי הַשַּׁבָּתוֹת, אַף רֶגַע אֶחָד. כִּי יָדוֹעַ יָדַע, כִּי אֵין שִׁלְטוֹן לַמָּוֶת לָגֶשֶׁת אֶל אִישׁ לָקַחַת אֶת נַפְשׁוֹ, כָּל עוֹד אֲשֶׁר תּוֹרַת יְיָ עַל לְשׁוֹנוֹ. וַיָּחָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בַּשָּׁנָה הַהִיא לִהְיוֹת בְּיוֹם הַשַׁבָּת וְדָוִד לֹא סָר מִדַּרְכּוֹ, וַיֶּהְגֶּה כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה. וַיְיָ שָׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ לְהָבִיא אֵלָיו אֶת נֶפֶשׁ דָּוִד, וַיִּפָּלֵא מִן הַמַּלְאָךְ לְקָרְבָה אֵלָיו. וַיַּעֲרֵם הַמַּלְאָךְ, וַיּוֹצֵא מִתַּחַת כְּנָפָיו רוּחַ עַזָּה מְאֹד, וַתַּעֲבֹר בְּגַן בֵּית־הַמֶּלֶךְ, וַתִּגְעַשׁ, וַתָּשֹׁק, וַתָּשַׁח בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אֶת כָּל עֲצֵי הַגַּן אָרְצָה לַעֲרֹץ אוֹתָם. וַיַּחְפֹּז הַמֶּלֶךְ וַיְמַהֵר לָרֶדֶת בַּמַּעֲלוֹת אֶל הַגַּן לִרְאוֹת מַה נִּהְיָתָה, וַתִּמְעַד רַגְלוֹ וַיִּכָּשֵׁל וַיִּפֹּל. וַתִּדֹּם פִּתְאֹם רוּחַ־הַסְּעָרָה וַיֶּחֶרְדוּ כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו לַהֲקִימוֹ וְהִנֵּה אֲדוֹנֵיהֶם מֵת. וַיִּבָּהֲלוּ כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת, וַיִּתְּנוּ קוֹלָם בִּבְכִי, וַיִּשְׁלְחוּ אֶת יְדֵיהֶם לְקַחְתּוֹ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר שָׁם תַּכֶּה עָלָיו הַשֶׁמֶשׁ. וְלֹא נָתַן שְׁלֹמֹה לְהָנִיד אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ עַד צֵאת הַשַׁבָּת. כִּי יָדַע אֶת נֶפֶשׁ אָבִיו, כִּי דָאַג זֶה יָמִים רַבִּים פֶּן יְחַלְלוּ בְּשֶׁלּוֹ אֶת הַשַׁבָּת, וַיִּשְׁרֹק שְׁלֹמֹה בִּשְׂפָתָיו, וַיָּבוֹאוּ עֲדַת נְשָׁרִים, וַיְרַחְפוּ מִמַּעַל לִגְוִיַת אָבִיו, וַיָּסֹכּוּ עָלֶיהָ בְּכַנְפֵיהֶם. וְרִקְמַת חוּטֵי נֹגַהּ וּרְסִיסֵי מָטָר עַל יְרִיעַת כְּלִיל יְרַק־דֶּשֶׁא זַכָּה מְאֹד בָּאָה וַתַּעַט עַל נִשְׁמַת הַמֶּלֶךְ דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וַתַּעֲלֶהָ הַשָּׁמַיְמָה לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.