ערב / ריינר מריה רילקה, תרגם משה אטר

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

אֶת מַלְבּוּשָׁיו מַחֲלִיף הָעֶרֶב חֶרֶשׁ,

שֶׁשְּׂפַת עֵצִים זְקֵנִים לוֹ מוֹשִׁיטָה;

תַּשְׁקִיף: וְאֶרֶץ תִּפָּרֵד מֵאֶרֶץ,

זוֹ עַל נוֹסֶקֶת וְזוֹ לִפֹּל נוֹטָה;

וְאוֹתְךָ יָנִיחוּ, זָר לִשְּׁתֵּיהֶן יַחַד,

אָפֵל, אַךְ לֹא כַּבַּיִת הַדָּמוּם,

וְדַל מִדְּבֹק בַּהֲוָיָה נִצַּחַת

כְּמַה שֶׁנִּדְלַק בַּלֵּיל בְּכוֹכְבֵי רוּם –

וּלְךָ יָנִיחוּ אֶת חֶרְדַּת חַיֶּיךָ,

הַמַּבְשִׁילִים, הַמּוֹסִיפִים לִגְדֹּל,

הַסְּגוּרִים, הַפְּתוּחִים לַכֹּל,

וְהֵם לְךָ אֶבֶן וְהֵם כּוֹכְבֵי שָׁמֶיךָ.

שבדיה, אולי סתיו 1904

¹

מִכְרֶה מֻפְלָא שֶׁל נְשָׁמוֹת הָיָה זֶה.

כְּעַפְרוֹת הַכֶּסֶף חֶרֶשׁ הֵן עָבְרוּ

עוֹרְקִים בּוֹ בְתוֹךְ הָאֹפֶל. מִכָּל שֹׁרֶשׁ

שֶׁפַע הַדָּם – אֶל בְּנֵי-אָדָם יַגִּיעַ –

וּכְפּוֹרְפִיר כָּבֵד נִרְאָה בָאֹפֶל.

רַק הוּא הָיָה אָדֹם.

צוּקִים הָיוּ שָׁם

וִיעָרוֹת בְּלִי מַמָּשׁ. גְּשָׁרִים עַל אָיִן.

וְאוֹתוֹ אֲגַם גָּדוֹל, אָפֹר, סוּמָא,

אֲשֶׁר רָחַף מֵעַל לְקַרְקָעוֹ

כִּשְׁמֵי סַגְרִיר עַל פְּנֵי נוֹפָהּ שֶׁל אֶרֶץ.

וּבֵין כָּרִים רַכִּים מֵאֹרֶךְ-רוּחַ

נִכְּרָה חִוֶּרֶת רְצוּעַת הַדֶּרֶךְ,

כְּפַס שֶׁל בַּד אֲשֶׁר שֻׁטַּח בַּחוּץ.

וּבָהּ, בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ, בָּאוּ הֵם.

רִאשׁוֹן הָאִישׁ, תָּמִיר וּמְעִיל כָּחֹל לוֹ;

עֵינָיו הָיוּ דְּרוּכוֹת דּוּמָם קָדִימָה,

בְּלִי לְעֹס הַדֶּרֶךְ מִצְעָדוֹ בָלַע

בַּחֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת. כְּלוּאוֹת מִכֹּבֶד

הָיוּ יָדָיו תְּלוּיוֹת עַל פְּנֵי הַבֶּגֶד

וְזָר לָהֶן עַתָּה מַגַּע הַנֵּבֶל,

אֲשֶׁר בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאלוֹ הִשְׁרִישׁ

כְּוֶרֶד מִשְׂתָּרֵג עַל בַּד עֵץ זַיִת.

וְחוּשָׁיו הָיוּ כְּמוֹ מְפֻלָּגִים:

בְּעוֹד מֶבָּטוֹ רָץ לְפָנָיו כְּכֶלֶב,

חוֹזֵר וּבָא וְשׁוֹּב נִצָּב בְּפִנַּת

הַדֶּרֶךְ לְצַפּוֹת לְמֵרָחוֹק,

נִשְׁאָר שָׁמְעוֹ שֶׁרֵיחַ מֵאָחוֹר.

וְיֵשׁ שֶׁנִּדְמָה לוֹ, כִּי מַגִּיעַ הוּא

עַד לְלֶכְתָּם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲחֵרִים,

הָאֲמוּרִים אַחֲרָיו לָצֵאת לְמַעְלָה.

אַחַר שׁוּב הֵד צְעָדָיו שֶׁלּוֹ הָיָה זֶה

וְרוּחַ מְעִילוֹ מַה שֶׁנִּשְׁמַע שָׁם.

אַךְ, הֵם בָּאִים, הוּא לְעַצְמוֹ אָמַר;

אָמַר בְּקוֹל רָם וּלְאָזְנָיו הִשְׁמִיעַ.

בָּאִים הֵם בְּכָל זֹאת, אֲבָל הוֹלְכִים

נוֹרָא לְאַט הַשְּׁנַיִם. לוּא יָכוֹל

הַבֵּט אָחוֹרָה (אִלּוּלֵי אָחוֹרָה

בְּהַבִּיטוֹ יַפְרִיךְ כָּל מִפְעָלוֹ זֶה,

שֶׁלֹּא הֻשְׁלַם עֲדַיִן) וְרָאָם,

אֶת הַהוֹלְכִים אַחֲרָיו דּוּמָם הַשְּׁנַיִם:

אֶת אֵל הַלֶּכֶת וּבְשׂוֹרַת הַיַּעַד,

כִּפַּת-מַסָּע לוֹ עַל עֵינֵי הַתְּכֵלֶת,

בְּיָד קַלָּה יִשָּׁא לְפָנָיו מַטֵּהוּ

וּמְטַפְּחוֹת כְּנָפָיו עַל קַרְסֻלַּיִם;

וְעִמּוֹ, עַל יָד שְׂמֹאלוֹ נִשְׁעֶנֶת: הִיא.

שֶׁכֹּה אֹהָבָה, עַד כִּי זֶה הַנֵּבֶל

הִרְבָּה נִהְיָה מִכָּל נְשֵׁי הַנֶּהִי;

עַד כִּי עוֹלָם נִהְיָה נוֹצַר, שֶׁבּוֹ

הַכֹּל שֵׁנִית הָיָה: יְעָרוֹת וָגַיְא,

נָתִיב וָעִיר, שָׂדֶה, נָהָר, חַיּוֹת;

עַד כִּי סְבִיב הָעוֹלָם הַהוּא גַם כֵּן,

כִּסְבִיב הָאֶרֶץ הָאַחֶרֶת, שֶׁמֶשׁ

וּשְׁמֵי דְּמָמָה מְכוֹכָבִים הִלְּכוּ,

שָׁמַיִם שֶׁל נְהִי, מְלוֹא כוֹכְבֵי סֶלֶף –:

הָאֲהוּבָה כָּל-כָּךְ.

אַךְ הִיא הָלְכָה סְמוּכָה עַל יַד הָאֵל,

פּוֹסַעַת אַט כְּפִי אֹרֶךְ תַּכְרִיכֶיהָ,

הוֹסֶסֶת, כֻּלָּהּ רֹךְ וְסַבְלָנוּת.

בְּתוֹךְ עָצְמָהּ הָיְתָה הִיא, כִּמְעֻבֶּרֶת,

וְלֹא הִרְהֲרָה בָאִישׁ שֶׁלְּפָנֶיהָ

וְלֹא בַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה חַיִּימָה.

בְּתוֹךְ עַצְמָה הָיְתָה. וּדְבַר מוֹתָהּ

מִלֵּא אוֹתָה כְּשֶׁפַע.

כִּפְרִי מְגָדִים מְלֵאֲתִי צוּף וְאֹפֶל,

כֵּן הִיא כֻּלָּהּ מָלְאָה אֶת גְּדוֹל הַמָּוֶת,

שֶׁעוֹד חָדָשׁ לָּהּ, בְּלִי תָּבִין מְאוּם.

הִיא שׁוּב הָיְתָה בְּתֹם הַבְּתוּלִים,

מֻקְצָה מִגַּעַת. כִּי עֶרְיָהּ נִסְגַּר,

כִּגְבִיעַ פֶּרַח עִם שְׁעַת הָעֶרֶב,

וּכְבָר כָּל כָּךְ מִזִּוּוּגִים יָדֶיהָ

נִגְמָלוּ, שֶׁאֲפִלּוּ חֶרֶשׂ נְגֹעַ

הָאֵל הַקַּל בָּהּ, לַנְחוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ,

פָּגַע בָּהּ כְּהִתְקָרְבוּת יוֹתֵר מִדַּי.

לֹא עוֹד הָיְתָה הָאִשָּׁה הַבְּלוֹנְדִית,

שֶׁמִּדֵּי פַעַם בְּשִׁירָיו הֻזְכָּרָה,

לֹא בְמֶרְחַב יָצוּעַ אִי וְנִיחוֹחַ

וְלֹא עוֹד קִנְיָנוֹ שֶׁל גֶּבֶר זֶה.

הִיא כְּבָר הָיְתָה פְּתוּרָה כְשֵׂעָר אָרֹךְ,

וּנְתוּנָה כְּמוֹ בִּרְכַּת הַגֶּשֶׁם

וַחֲלוּקָּה כְשֶׁפַע רִבּוֹתַיִם.

הִיא הָיְתָה שֹׁרֶשׁ.

וְעֵת פִּתְאֹם בְּבַת

הָאֵל עָצַר אוֹתָהּ וּבְדַאֲבוֹן לָּהּ

אֶת הַמִּלִּים שָׂח: הוּא הִבִּיט אָחוֹרָה –,

הִיא לֹא תָפְשָׂה וְנָמָה חֶרֶשׂ: מִי?

אַךְ בַּמֶרְחָק, אָפֵל מוּל אוֹר הַפֶּתַח,

עָמַד אֵי-מִישֶׁהוּ אֲשֶׁר פָנָיו

הָיוּ סְמוּיִים. עָמַד שָׁם וְרָאָה,

אֵיךְ עַל הַשְּׁבִיל שֶׁבֵּין כָּרֵי הַדֶּשֶׁא

אֶל הַבְּשׁוֹרָה בְּמַבְּטֵי עַצֶּבֶת

דּוּמָם פָּנָה אַחֲרֵי הַדְּמוּת לָלֶכֶת,

אֲשֶׁר חָזְרָה כְּבָר בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ,

פּוֹסַעַת אָט כְּפִי אֹרֶךְ תַּכְרִיכֶיהָ,

הוֹסֶסֶת, כֻּלָּהּ רֹךְ וְסַבְלָנוּת.

רומא – שבדיה, אביב – סתיו 1904

★ ¹

בְּבֹקֶר זֶה, כְּתֹם לֵיל הַבַּלָּהוֹת,

אֲשֶׁר מָלֵא נְדוּדִים, קְרִיאוֹת וָמֶרַד –

שׁוּב כָּל הַיָּם פָּרַץ בִּצְעָקָה.

וּכְהֵאָטֵר הַצְּעָקָה לְאַט,

וּמִשְּׁמֵי-יוֹם וְאַתְחָלָה חִוֶּרֶת

נָפְלָה לַתְּהוֹם, אֲשֶׁר שָׁם דְּגֵי הָאֵלֶם,

יָלַד הַיָּם.

אוֹר הַחַמָּה הֵפֵז אֶת שְׂעַר-הַקֶּצֶף

עֲלֵי עֶרְוַת-גַּלִּים, שֶׁבְּקָצֶהָ

נִצְּבָה הַנַּעֲרָה: צַחָה, תּוֹהָה.

כְּעָלֶה רָטֹב וְרַעֲנָן, הַזָּע

וְאֶת גְּלוּמָיו לְאַט חוֹלֵץ הַחוּצָה,

גָּמַל גּוּפָהּ הָלוֹךְ וְהִתְפַּתֵּחַ

מוּל הַצִּנָּה וְאֶל בְּרֵאשִׁית הָרוּחַ.

כְּזוֹג יְרֵחִים בְּהִירִים עָלוּ בִרְכֶּיהָ,

וְשָׁקְעוּ בְּעַנְנֵי הַיְּרֵכַיִם;

הַצֵּל בֵּין הַשּׁוֹקַיִם צַר, נָסוֹג,

אַף הָרַגְלַיִם נִמְתְּחוּ בָאוֹר;

וְהַפְּרָקִים חָיוּ כְּמוֹ גְרוֹנוֹת שֶׁל

לוֹגְמֵי מַיִם.

וּבַבָּזִיךְ שֶׁל אַגָּנוֹ הֻנַח הַגּוּף

כִּבְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל יֶלֶד פְּרִי צָעִיר.

בְּגָבִיעַ צַר שֶׁל טַבּוּרוֹ הָיְתָה

כָּל חֶשְׁכָתָם שֶׁל חַיֵּי זֹהַר אֵלֶּה.

תָּחְתָּיו שָׁפַע הַגַּל הַקָּט כְּסַהַר

וּבְלִי חָשָׂךְ גָּלַשׁ אֶל הַמָּתְנַיִם,

שֶׁמִּדֵּי פַּעַם חֶרֶשׁ פִּכְפְּכוּ.

וּשְׁטוּפַת אוֹר, לְלֹא צְלָלִים עֲדַיִן,

כְּמוֹ חֻרְשַׁת לִבְנִים לִפְנֵי אָבִיב,

חַמָּה, רֵיקָה, נִשְׁקְפָה הָעֶרְוָה.

הִנֵּה נִצַּב כְּבָר פֶּלֶס הַכְּתֵפַיִם,

נָכוֹן לָנוּעַ עַל קוֹמַת הַגּוּף,

שֶׁמִּתַּחְתָּיו עָלָה כְּמוֹ קִלּוּחַ

וּבְאֲצִילֵי זְרוֹעוֹת נָטָה לָרֶדֶת

וּבַשֵּׂעָר בְּמְלֹא נָפְלוֹ צָנַח.

לְאַט לְאַט אָז הַפָּנִים עָבְרוּ

מֵחֲשֵׁכָה מֻטָּה בְקֹצֶר לֶכֶס

אֶל הֱיוֹתָם זְקוּפִים הַיְשֵׁר אֶל עָל.

וְאַחֲרֵיהֶם נִסְגַּר גֵּא הַסַּנְטֵר.

וְעַתָּה, בְּהִתְמַתֵּחַ הַצַּוָּאר

כְּמוֹ סִילוֹן וּכְגִבְעוֹל שֶׁל פֶּרַח,

גַּם הַזְּרוֹעוֹת כְּצַוָּארִים נִמְתָּחוּ

שֶׁל בַּרְבּוּרִים עֵת אַחֲרֵי חוֹף יָתוּרוּ.

אֲזַי בַּגוּף, כְּבַאֲפֵלַת הַשַּׁחַר

רוּחַ הַבֹּקֶר, בָּאָה הַנְּשִׁימָה.

בְּסַנְסִנֵּי עוֹרְקִים כְּבַעֲצֵי יַעַר

עָלָה הַלַּחַשׁ וְהַדָּם הֵחֵל

עַל נְבָכָיו לָחוּג בְּהֶמְיַת חֶרֶשׂ.

וְרוּחַ זוֹ גָבְרָה. הִנֵּה קָפְצָה

בְּמְלֹא נָשְׁמָהּ אֶל צֶמֶד הַשָּׁדַיִם,

מִלְאָה אוֹתָם וְנִדְחֲקָה בָהֶם,

עַד כִּי כְּמִפְרָשִׁים גְּדוּשֵׁי מֶרְחָק

הַנַּעֲרָה נָשְׂאוּ לַחוֹף, קָדִימָה.

כָּךְ הָאֵלָה נָחָתָה.

וּבְדַרְכָּהּ

קַלַּת הָרֶגֶל עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ

עָלוּ כָּל שְׁעוֹת הַבֹּקֶר אַחֲרֶיהָ

פְּרָחִים וַעֲשָׂבִים חַמִּים, בּוֹהִים,

כְּמוֹ מֵחֲבֹק. וְהִיא הָלְכָה וְרָצָה.

אֲבָל, כְּחֹם הַיּוֹם, בַצָּהֳרַיִם,

גָּאָה הַיָּם עוֹד פַּעַם וְהֵטִיל

דּוֹלְפִין לְאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ בָּאָרֶץ:

מֵת, מַק, פָּתוּחַ.

רומא – שבדיה,

אביב – סתיו 1904

בְּבֵית-הַסֵּפֶר מִתְמַשֶּׁכֶת שְׁהוּת

וְכָל הַדְּבָרִים לֵאִים בְּמוֹרָא הַשֶּׁקֶט.

הָהּ הַבְּדִידוּת. הָהּ עֵת כְּבֵדָה מִלֶּכֶת…

וְהַחוּצָה. בָּרְחוֹבוֹת מִפְעָם וֶיֶקֶד,

וּבַכִּכָּר רוֹקֶדֶת הַמִּזְרֶקֶת

וּבַגַּנִּים עוֹלָם נִרְחָב פָּשׁוּט –.

וְלָלֶכֶת בְּתוֹךְ כָּל זֶה קָטָן בַּבֶּגֶד,

לֹא כְמוֹ שֶׁאֲחֵרִים הוֹלְכִים, מִנֶּגֶד –:

הָהּ זְמַן מֻפְלָא, הָהּ עֵת כְּבֵדָה מִלֶּכֶת,

הָהּ הַבְּדִידוּת.

וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָךְ מִבַּחוּץ, בְּלִי נַחַת:

גְּבָרִים, נָשִׂים; גְּבָרִים עִם נָשִׁים יַחַד;

לְעִתִּים גַּם יֶלֶד, וְהוּא אַחֵר, סַסְגּוֹן;

כָּאן אֵיזֶה בַּיִת, שָׁם חָתוּל כָּתֹם,

וְאֵימָה וְחִלּוּפָהּ חֶדְוָה בּוֹטַחַת –:

הָהּ עֶצֶב בְּלִי סִבָּה, חֲלוֹם, הָהּ פַּחַד,

הָהּ עֹמֶק עַד תְּהוֹם.

וְכָךְ לְשַׂחֵק: כַּדּוּר, גַּלְגַּל, תּוֹפֶשֶׂת,

בַּמִּדְשָׁאָה שֶׁחֶרֶשׁ מַחֲוִירָה;

לַעִתִּים בְּשֶׁטֶף מְרוּצָה חוֹפֶזֶת

לִפְגֹּעַ בַּגְּדוֹלִים שֶׁבַּשְּׂדֵרָה;

אֲבָל בָּעֶרֶב, יָד בְּיָּד אוֹחֶזֶת,

לֵיֵלךְ הַבָּיְתָה בִּפְסִיעָה סְדוּרָה –:

הָהּ הֲבָנָה חוֹמֶקֶת וְרוֹפֶסֶת,

הָהּ סֵבֶל, הָהּ מוֹרָא.

שָׁעוֹת עַל שְׂפַת בְּרֵכָה בַּפַּרְקְ לִכְרֹעַ

וְהַשֵּׁט עָלֶיהָ מִפְרָשִׂית זוּטָה;

אוֹתָהּ לִשְׁכֹּחַ, כִּי רַבּוֹת כָּמוֹהָ

וְיָפוֹת מִמֶּנָּה מַפְלִיגוֹת אִתָּהּ,

וּלְהַרְהֵר בְּפַרְצוּף קָטָן, אֵין כֹּחַ,

שֶׁכְּשׁוֹקֵעַ בַּבְּרֵכָה נָטָה –:

יַלְדוּת, הָהּ, דִּמְיוֹנוֹת חָמּוֹק וְנוֹעַ.

לְאָן? לְאָן?

מדון (על יד פריס)

חורף 1905 – 1906

הֵן מִכָּל עוֹרְקֵי גֵוִי פָרַחְתִּי

נִיחוֹחַיִם מֵאָז לִי נוֹדַעַתְּ;

שׁוּרִי, כִּי זָקַפְתִּי וְנִדְרַכְתִּי,

וְאַתְּ עוֹדֵךְ מַמְתֶנֶה –: מִי זֶה אַתְּ?

רְאִי: מַה תַּרְחִיקֵנִי הַשַּׁלֶּכֶת

וְיָשָׁן אַשִׁיר עָלִים עָלִים.

רַק זֶה חִיּוּכֵךְ כְּכוֹכְבֵי לֶכֶת

לָךְ מֵאִיר וְעוֹד מְעַט גַּם לִי.

כָּל שֶׁזִּיו לוֹ כְּמַיִם בַּיָּרֵחַ

וּבִשְׁנוֹת יַלְדוּת הָיָה בְלִי שֵׁם

אֲכַנֶּה בָךְ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ,

שֶׁשְּׂעָרֵךְ עָלָיו כָּאֵשׁ קוֹדֵחַ

וְשָׁדַּיִךְ לוֹ לְוֹיָה שֶׁל חֵן.

מדון, חורף 1905 – 1906

★ ¹

הוֹ, אֶת רוֹמָה רְחוֹקָה, פּוֹרַעַת:

כְּמוֹ עִם שְׁאָר כֵּלִים הָרֹמַח

בְּבֵית אִמִּי הָיִיתִי. זֶה הָרֹן בָּךְ

זְרָקַנִי הָלְאָה. לְאָן אֵינִי יוֹדַעַת.

אִישׁ לֹא יוּכַל עַתָּה לַהֲשִׁיבֵנִי.

אַחְיוֹתַי עוֹדָן טוֹווֹת בַּפֶּלֶךְ

וּבַבַּיִת לִי מֻכָּר כָּל צַעַד.

רֵק אֲנִי זָרָה כָּאן כְּמוֹ הֵלֶךְ,

וּבְגוּפִי עוֹבֵר כִּתְחִנָּה רַעַד;

כִּי אֵלָה יְפַת הָגוּת וְיַעַד

אֶת חַיַּי חַיָּה וְגַם מַגְחֶלֶת.

★

טַלְטֵלָה הִנֵּה אָבִיא עָלַיִךְ.

כְּלוּלָב בְּחַג כֵּן אֲנִיפֵךְ.

כְּמִיתָתֵךְ אָבוֹא בְעַצְמוֹתַיִךְ

וְלַדְּבָרִים הַלָּלוּ, לְכָל סְבִיבַיִךְ,

אֲחַלֵּק אוֹתָךְ, כְּמוֹ קִבְרֵךָ.

מדון, חורף 1905 – 1906

טֹרַח זֶה, בְּקֹשִׁי, כְּמוֹ אָסוּר,

בַּמְחֻסָּר עוֹד עֲשִׂיָּה לָנוּעַ,

בוֹא כְּאָזְלַת לֶכְתּוֹ שֶׁל הַבַּרְבּוּר.

וְהַמִּיתָה, זוֹ לֹא-יָכוֹל-עוֹד-גַּעַת

בַּקַּרְקַע עָלָיו יוֹמְיוֹם נָנוּחַ,

הִיא כְגָלְשׁוֹ לְאַט תָּחְתָּיו בְפַחַד –:

אֶל הַמַּיִם, שֶׁכְּמוֹ לוֹ נִמְסָרוּ,

וְכִשְׂמֵחִים בְּכָךְ וּכְמוֹ עָבָרוּ,

גַּל אֶל גַּל פּוֹנִים לְאַחֲרָיו,

בְּעוֹד הוּא – לְבַדּוֹ, שָׁקֵט, בּוֹטֵחַ,

וּמַבְגִּיר וּכְבָר מַלְכוּת שׁוֹפֵעַ,

הָלְאָה בְּשַׁלְוָה נוֹשֵׂא פָנָיו.

מדון, חורף 1905 – 1906

אַתְּ פּוֹצַעַת אוֹתִי בִּכְנָפַיִךְ,

שְׁעָתִי, אַתְּ נוֹטֶשֶׁת אוֹתִי.

מַה בְּפִי אֶעֱשֶׂה בִּלְעָדַיִךְ?

מַה יּוֹמִי, מַה לֵּילִי לְבַדִּי?

הֵן אֵין לִי אֲהוּבָה, בַּיִת אֵין לִי,

אֵין מָקוֹם בּוֹ אֲנִי בִמְקוֹמִי.

כָּל דָּבָר בּוֹ אַפְקִיד אֶת עַצְמִי

מַעֲשִׁיר וְלִפְרוּטוֹת פּוֹרְטֵנִי.

מדון, חורף 1905 – 1906

##א

שָׁכְבָה עָלָיו. כִּי כָּךְ הָיוּ יָדֶיהָ

סְבִיב צַוָּארוֹ שֶׁל הַנּוֹבֵל כְּרוּכוֹת,

עָלָיו שָׁכְבָה שְׁעוֹת מֶתֶק אֲרֻכּוֹת,

רַק רֹב שְׁנוֹתָיו קְצָת הֶאֱפִיל עָלֶיהָ.

וּלְעִתִּים, בִּצְרֹחַ בַּחוּץ אֹחַ,

הִיא בִזְקָנוֹ פָנֶיהָ הִפְנְתָה.

וְכָל אֲשֶׁר הוּא לַיְלָה נָח בְּכֹחַ,

חָרֵד וְגַם חוֹמֵד לְעֻמָּתָהּ.

הַכּוֹכָבִים שָׁלְחוּ לָּהּ בְּשׂוֹרַת כֶּמֶס,

וְרֵיחַ שָׁט בְּחֶדֶר הַמִּשְׁכָּב.

זָע הַוִּילוֹן וּכְמוֹ רָמַז לָּהּ רֶמֶז,

וּמֶבָּטָהּ הָלַךְ אָט אַחֲרָיו –.

אֲבָל, אֶת הַזָּקֵן הִיא לֹא עָזָבָה,

וּבְלִי יָדַע אוֹתָהּ לֵיל הַלֵּילוֹת

עַל צִנָּתוֹ הַמַּלְכוּתִית שָׁכָבָה

בִבְתוּלֶיהָ, כְּנִשְׁמַת כְּלוּלוֹת.

ב

הַמֶּלֶךְ נָח בְּרִיק יָמִים. חָשַׁב

עַל עֲלִילוֹת עָבָר וְחֶמְדוֹתָיו,

עַל חֻבָּתוֹ, כְּלַבְלֶבֶת טִפּוּחָיו –.

אֲבָל, בַּלֵּיל נִתְקַמְּרָה מֵעָלָיו

אֲבִישַׁג. נָחוּ אָז לִבְטֵי חַיָּיו,

כְּמוֹ אֶרֶץ שׁוֹמֵמָה מֵרֹב פְּחָדֶיהָ,

בְּמַזָּל תָּם שֶׁל תָּאֳמֵי שָׁדֶיהָ.

וְיֵשׁ שֶׁהַבָּקִיא בְּחֵן נָשִׁים

הִבְחִין בְּעַד גְּבִינָיו הַכּוֹתְשִׁים

בְּפִיהָ הַדָּרוּךְ מֵאֵין נָשׁוֹק.

וְהוּא רָאָה: לוּלָבָהּ הַיָּרֹק

לֹא שַׁח מִתּוֹךְ לִבָּהּ עַד לְשִׁטְחוֹ.

וְקַר לוֹ. וְהֶאֱזִין לְמֵרָחוֹק

כְּכֶלֶב. וְנִלְפַּת בִּשְׁיָר לֵחוֹ.

מֵדון, חורף 1905 – 1906

##א

מֶלֶךְ, הֲתִשְׁמַע אֶת הָרְחָקִים

שֶׁמֵּטִיל נָגְנִי וּבָם נִנְקֹפָה:

כּוֹכָבִים שֶׁל בֹּהוּ נַעֲקֹפָה,

עַד אֲשֶׁר כְּגֶשֶׁם נַעֲרֹפָה,

שֶׁגַּנִּים מַצְמִיחַ יְרֻקִּים.

הֵן לְךָ הָיוּ הַנְּעָרוֹת

וּלְפַתּוֹתֵנִי הֵן תִּפְרַחְנָה;

אֶת רֵיחָן שֶׁל הַבְּתוּלוֹת הָרַח-נָא,

שׁוּרָה: עֲלָמִים בָּאַשְׁמוֹרוֹת

לַדְּלָתוֹת צוֹפִים כִּי תִפָּתַחְנָה.

לוּא אוּכָל כָּל זֹאת הָשֵׁב אֵלֶיךָ,

אַךְ מַנְגִּינוֹתַי מִסְּבוֹא תוֹעוֹת.

הוֹ, לֵילֶיךָ, מֶלֶךְ, הוֹ, לֵילֶיךָ –.

מַה יָּפוֹת הָיוּ נְשֵׁי בְעוּלֶיךָ,

מֶה הָיוּ בְּעֵירֻמָּן נָאוֹת.

חָשׁ אֲנִי, לָכֵן לְךָ אַבִּיעַ

זִכְרוֹנֶיךָ. אַךְ אֵיךְ אֲאַצְבִּיעַ

בְּמֵיתָרֵי אֶנְקַת הַיְּחוּמוֹת? –

##ב

מֶלֶךְ, אֲשֶׁר אֶת כָּל זֹאת יָדַעְתָּ,

וּתְהַמְּמֵנִי וּתְסַנְוֵר

בַּחַיִּים אֲשֶׁר חָיִיתָ אָתָּה:

לוּא תֵרֵד אֵלַי וּתְשַׁבֵּר

כִּנּוֹרִי זֶה, שֶׁכָּל כַּךְ הוֹגַעְתָּ.

כִּי כָעֵץ הוּא שֶׁפִּרְיוֻ הוּרַד:

וּמִבַּעַד לָעֳפָאָיו הוּרָקוּ

יְמֵי עָתִיד יַבִּיטוּ שֶׁעָמָקוּ,

וַאֲנִי לֹא אֵדָעֵם כִּמְעַט.

אַל-נָא עוֹד עִם כִּנּוֹרִי אִישָׁנָה;

מֶלֶךְ, הִסְתַּכֵּל בְּזוֹ הַיָּד:

הַסָּבוּר אַתָּה, כִּי לֹא אֻמָּנָה

פְּרֹט גַּם עַל אֶבְרֵי אִשָּׁה חַיָּה?

ג

מֶלֶךְ, לוּא נֶחְבָּא אַתָּה בָּאֹפֶל,

וּבְכָל זֹאת בְּכַף יָדִי אַתָּה.

רְאֵה, שִׁירִי עַז וְזָקוּף כָּעֹפֶל

וְאֶת שְׁנֵינוּ אַט צִנָּה עוֹטָה.

יְתוֹם לִבִּי וּמְבֹהָל לִבֶּךָ,

וּשְׁנֵיהֶם בְּעֶשֶׁן חֲרוֹנֶיךָ

נְשׁוּכִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה בְּמוֹ פֶה

וּדְבוּקִים בִּמְרִי שֶׁל רִיב יַחְדָּו.

הֲתִרְאֶה אֵיךְ מִשְׁתַּנִּים פָּנֵינוּ?

מֶלֶךְ, מֶלֶךְ, רוּחַ הוּא שְׁאֵר.

אִם נַחֲזִיק אִישׁ בְּרֵעֵהוּ שְׁנֵינוּ,

לְךָ אִכַּף, אַתָּה תְרַחֲמֵנִי,

וְהָיִינוּ כְּגַלְגַּל חוֹזֵר.

מֵדון, חורף 1905 - 1906

##ב

דַּמֵּה כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָרוּחוֹת,

נִשְׁמַת אַפְּךָ וּמְשׂוֹשֵׂי עֵינֶיךָ,

וְהָיוּ לְאֶבֶן שֶׁתִּסְגֹּר עָלֶיךָ

בִּמְקוֹם רֹאשְׁךָ וְיָדֶיךָ מֻנָּחוֹת.

וּמַה שֶּׁהוּא מָחָר וְאַחַר-כָּךְ

וּבְעוֹד שָׁנָה וְכַאֲשֶׁר וְהָלְאָה –

יִדְוֶה בְךָ כְּמֻרְסָה שֶׁנִּתְמַגָּלָה

וְרַק יִצְבֶּה מִבְּלִי לְהִפָּתַח.

וְשֶׁהָיָה יִהְיֶה לְשִׁגָּעוֹן,

וְיִשְׁתּוֹלֵל, הַזָּךְ, אֲשֶׁר לָצוֹן

לֹא בָא אֶל פִּיו, צוֹחֵק בִּמְלֹא הַלֹּעַ.

וְרַק סוֹהֵר לְךָ יִהְיֶה אֱלֹּהַּ,

שֶׁמִּכָּל סֶדֶק עֵינֵי זָר נִבְזוֹת

בְּךָ יִתְקַע. וְאַתָּה תִּחְיֶה בְּכָל זֹאת.

כנראה מחצית ראשונה של 1906

הַאֵין מִטָּה זוֹ כְּחוֹפוֹ שֶׁל לַיִל,

פַּס צַר שֶׁל חוֹף אֲשֶׁר עָלָיו נִשְׁכָּבָה?

אֵין וַדָּאוּת חוּץ מִלָּךְ רוּם שָׁדַיִם,

שֶׁדֹּם גָּבְהוּ מִשֶּׁאֱהֹב אֶשְׂגָּבָה.

כִּי לַיְלָה זֶה, בּוֹ כֹּה רַבּוּ בְכָאִים,

וִילֵל וְטֶרֶף שֶׁל חַיּוֹת מִלְאוּהוֹ,

הֵן זָר הוּא לָנוּ עַד אֵימָה. וְהָאִם

זֶה שֶׁבַּחוּץ מַתְחִיל, יוֹם יִקְרָאוּהוּ,

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַלֵּיל נָבִין?

לוּא הִתְכַּנֵּס נוּכַל אִישׁ בְּרֵעֵהוּ

כְעַלְעָלִים סְבִיב אַבְקָנֵי הַפֶּרַח:

כֹּה מְרֻבֶּה בְּכָל מָקוֹם הַסֶּרַח

וְאֶל כָּל אֶחָד מֵגִיחַ לְקַפְּחֵהוּ.

אַךְ עֵת עוֹד יַחַד נִצְמָדִים הִנֵּנוּ

לְבַל נִרְאֶנּוּ בָא בַּעֲלָטָה,

יוּכַל לִפְרֹץ מִמֵּךָ הוּא אוֹ מִמֶּנִּי:

כִּי אֵין קִיּוּם לְנַפְשֵׁנוּ בְּלִי בְגִידָה.

פריס, מאי – יוני 1906

★ ¹

אָפֹר כְּעֵין הֶעָפָר וְהֶעָלִים

עָלָה וְנִבְלַע בְּנוֹפוֹ שֶׁל כֶּרֶם זַיִת,

וְאֶת מִצְחוֹ מְלֵא הָאָבָק הֶעְלִים

עָמֹק בְּאַבְקוּתָן שֶׁל הַיָּדַיִם.

כִּכְלוֹת הַכֹּל גַּם זֹאת. וְזֹאת הַקֵּץ.

עַתָּה סוּמָא אֲנִי וְעָלַי לָלֶכֶת.

מַדוּעַ תְּצַוֻּנִי לִהְיוֹת עֵד

לְקִיוּמְךָ כְּשֶׁאֵין אֲנִי מוֹצְאֶךָ.

אֵינִי מוֹצָא אוֹתְךָ. לֹא, גַּם לֹא בִי.

וְלֹא בַאֲחֵרִים. וְלֹא בְּאֵל הָאֲבָנִים,

לֹא עוֹד אֶמְצָאֲךָ. לְבַדִּי אֲנִי.

לְבַדִּי אֲנִי עִם צַעַר בְּנֵי-אָדָם,

אֲשֶׁר בְּךָ אָמַרְתִּי לְנַחֲמָם,

וְאַתָּה אֵינְךָ. וַאֲנִי בוֹשׁ, נִכְלָם…

לְאַחַר מִכֵּן אָמְרוּ: וּמַלְאָךְ בָּא –.

מַדּוּעַ זֶה מַלְאָךְ? אָז לַיְלָה בָּא

וּבָעֵצִים עִלְעֵל כִּלְאַחַר יָד.

וְהַנְּעָרִים חָלְמוּ וְזָעוּ מְעַט.

מַדוּעַ זֶה מַלְאָךְ? אָז לַיְלָה בָּא.

וְהַלֵּיל שֶׁבָּא הָיָה לֹא לַיְל פֶּלֶא;

לֵילוֹת כָּאֵלֶה יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם.

אָז אֲבָנִים רוֹבְצוֹת וְגָם כָּל כֶּלֶב.

הוֹ, לֵיל תּוּגָה, סְתָם לַיְלָה, מִכָּאֵלֶּה

הַמְחַכִּים עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם.

כִּי אֵין חָזוֹן לַמְפַלְלִים כָּמוֹהוּ,

וּמַלְאָכִים לֹא יִפְקְדוּ אוֹתָם.

אֵין תּוּשִׁיָּה לְמִי שֶׁאוֹבְדִים עַצְמָם,

וְהוֹרֵיהֶם יַפְקִירוּם אֶל הַתֹּהוּ

וְהֵם דְּחוִּיים מֵרֶחֶם הוֹרָתָם.

פריס, מאי – יוני 1906

★

אֵיכָה אֶרְאֶה, יֵשׁוּעַ, אֶת רַגְלֶיךָ,

הֵן אָז הָיוּ עֲדַיִן רַגְלֵי נַעַר,

עֵת אֶת עֶרְיָן רָחַצְתִּי בִרְעָדָה;

וּבִשְׂעָרִי נִצְּבוּ נְבוּכוֹת מִצַּעַר,

כְּשֶׂה לָבָן בִּסְנֵה הָעֲקֵדָה.

אֵיכָה אֶרְאֶה בְלֵיל-אַהַב זֶה גַפֶּיךָ

לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאִישׁ לֹא אֲהֵבָם.

אַף פַּעַם לֹא שָׁכַבְתִּי בְחֵיקֶךָ,

וְעַתָּה רַק יְהֻלַּל עוֹד וִירֹנָן.

אַךְ, שׁוּר, יָדֶיךָ, אֲהוּבִי, פְּצוּעוֹת –:

לֹא נְשִׁיכוֹתַי בַּלֵּיל עָשׂוּ לָךְ זֹאת.

לִבְּךָ פָתוּחַ, בָּא בוֹ כָּל דִּכְפִין:

רַק לִי נוֹעַדְתָּ בוֹ לִהְיוֹת שׁוֹשְׁבִין.

הִנֵּה עָיַפְתָּ, פִּיךָ זֶה עָיַף,

פִּי הַדָּוֶה עַתָּה חוֹמֵד אֵינֶנּוּ –.

יֵשׁוּעַ, אֵיךְ הֶחְמַצְנוּ שְׁעָתֵנוּ?

וּמַה מֻפְלָא, שֶׁכָּךְ נֹאבַד יַחְדָּו.

פריס, מאי – יוני 1906

שארטר

בַּסַּעַר הַתּוֹקֵף הַקַּתֶּדְרָלָה,

כְּמוֹ שׁוֹלֵל, אֲשֶׁר חוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב,

נִכְמַהּ פִּתְאֹם לְהִצָּמֵד לְמַעְלָה,

אֵלֶיךָ, אֶל שְׂחוֹקְךָ הַמְּלַבֵּב:

דְּמוּת מַרְגִּישָׁה, מַלְאָךְ הַמְחַיֵּךְ,

אֲשֶׁר בְּפִיו מֵאוֹת פִּיּוֹת הוּלָנוּ:

הֲלֹא תִרְאֶה כִּי הַשָּׁעוֹת שֶׁלָּנוּ

נוֹשְׁרוֹת מִשְּׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הַמָּלֵא

בּוֹ חֲקוּקִים מִסְפְּרִי יוֹם תָּמִים,

וּבַמַּמָּשׁ בָּעֹמֶק יֵאָזֵנוּ,

כְּאִלּוּ כָּל הַשָּׁעוֹת גְּמוּלוֹת, יָפוֹת?

וְכִי מַה תֵּדַע אִישׁ-אֶבֶן עַל חַיֵּינוּ?

וְשֶׁמָּא עוֹד יוֹתֵר תָּאִיר פָּנִים

עֵת לוּחֲךָ תּוֹסִיף בְלֵיל אֱחֹז?

פריס, מאי – יוני 1906

רְאֵה, אֲנִי הָאִישׁ שֶׁהַכֹּל נְטָשׁוֹ.

אֵין אַף אֶחָד בָּעִיר הַיּוֹדֵעַ עָלַי,

צָרַעַת בִּי פָּרְחָה.

וּבַקַּרְקֶשֶׁת שֶׁלִּי אֲנִי מַקִּישׁ,

מַכֶּה בְּזֶה הָאוֹת שֶׁבִּי, הַמֵּבִישׁ,

בְּאָזְנֵי כָּל אֶחָד

שֶׁבְּקִרְבָתִי עוֹבֵר.

וְהַשּׁוֹמְעִים אֶת נֶקֶשׁ הָעֵץ,

אֶל מִשְׁבַּתִּי אַף לֹא יִפְנוּ הַבֵּט,

שֶׁמָּא יִגַּע הַדָּבָר אֶל לִבָּם.

עַד לְמָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ קוֹל קַרְקַשְׁתִּי

אֲנִי בַּבַּיִת. וְשֶׁמָּא עִמָּדִי

אַתָּה מְאֹד קוֹלָהּ תַּגְבִּיר, עַד כִּי

אִישׁ לֹא יָעֵז לִקְרֹב אֶל מֶרְחַקִּי

מֵאֵלֶּה הַנְּסוֹגִים מִקִּרַבָתִי.

כָּךְ שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת לִי זְמַן רַב

בְּלִי שֶׁאִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ נַעֲרָה

אוֹ יֶלֶד קָטָן אֶרְאֶה.

הַחַיּוֹת לְהַבְהִיל לֹא יָאֶה.

פריס, לפני יוני 1906

נִשְׁמָתִי, אוּלַי יְשָׁרָה וְטוֹבָה,

אֲבָל לְבָבִי, זֶה דָמִי הַמְעֻוָּת,

כָּל יֵשׁוּתִי שֶׁכָּל כָּךְ מַכְאִיבָה,

לְזָקְפָהּ אַךְ לַשָׁוְא טוֹרַחַת.

וְגִנָּה אֵין לָּהּ, וְאֵין לָּהּ מִטָּה,

וְהִיא תְלוּיָה עַל גַּבֵּי שִׁלְדָּתִי הַחַדָּה,

וּכְנָפֶיהָ רוֹחֲפוֹת מִפַּחַד.

וְגַם יָדַי לֹא תִצְלַחְנָה בְּיוֹתֵר.

רְאֵה נָא: הֵן מְנֻוָּנוֹת בְּהֶסְתֵּר,

לַחוֹת וּכְבֵדוֹת, וְנָעוֹת בְּנַּתֵּר,

כְּקַרְפָּדוֹת אַחַר הַגֶּשֶׁם.

וְהָאַחֵר שֶׁבִּי הוּא כָּל כָּךְ

בָּלֶה וּמְיֻשָּׂן וְנֶאֱלָח.

מַדּוּעַ מְהַסֵּס אֶלֹהִים, וְאֶל הַפַּח

אֶת כָּל זֶה יַחַד לֹא יָשֶׂם?

שֶׁמָּא רוֹגֵז הוּא עָלַי בְּשֶׁלּ פָּנַי,

פִּי זֶה הַקָּפוּץ בְּרֶטֶן?

הֵן כַּמָּה פְעָמִים הֵם חָשְׁבוּ, אוּלַי,

הִתְבַּהֵר וְהִזֹּךְ, בְּעֶצֶם;

אֲבָל, מֵעוֹלָם לֹא קָרְבוּ אֵלַי

כִּי אִם הַכְּלָבִים לָגֶשֶׁת.

וְלִכְלָבִים אֵין זֶה, אֲדֹנָי.

פריס, 7 ביוני 1906

מִשַּׁעַר לְשַׁעַר נָד אֲנִי,

מְלֹהָט וּמְסֹעָר.

פִּתְאֹם אָשִׂים כַּף יְמִינִי

לְאָזְנִי כְּמוֹ שׁוֹפָר.

אֲזַי קוֹלִי כְּתִמְהוֹנִי

נִשְׁמַע לִי, כֶּשֶׁל זָר.

אָז לֹא אֵדַע מִי זֶה יִצְעַק,

אֲנִי אוֹ אֵי-אַחֵר.

אֲנִי צוֹעֵק עַל מַה-בְּכָךְ,

פַּיְּטָן יִתְבַּע יוֹתֵר.

לְבַסּוֹף, אֶסְגֹּר בִּשְׁתֵּי עֵינַי

גַּם אֶת פָּנַי לְאַט.

שְׁעוּנִים הֵם בְּכָל כָּבְדָּם עַל יָדַי

וְנִרְאִים נָחִים כִּמְעַט.

לְבַל יַחְשֹׁבוּ, כִּי אוּלַי

אֵין לְרֹאשִׁי מִקְלָט.

פריס 7 – 12 ביוני 1906

זֶה הָיָה לֹא בִי. זֶה יָצָא וְנִכְנָס.

לֶאֱחֹז בּוֹ רָצִיתִי. אָז בּוֹ יַיִן אָחַז.

(אַךְ שְׁמוֹ נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי כַלֵיל.)

אָז הִגִּישׁ לִי אֶת זֶה וְהִגִּישׁ לִי אֶת זֹאת,

עַד שֶׁעָלָיו סָמַכְתִּי מְאֹד מְאֹד,

אֲנִי הַכְּסִיל.

וְעַכְשָׁו מִשְׂחָקוֹ אֲנִי וְהוּא יָכוֹל

לְפַזְּרֵנִי בְּבוּז, לְהַפְסִידֵנִי כְּחוֹל

לַמָּוֶּת, לְזוֹ הַטְּרֵפָה.

וְאִם בְּכָל זֹאת יִזְכֶּה בִי, הַקְּלָף הַמְטֻנָּף,

יְגָרֵד בִּי הַשְּׁחִין הַשָּׁחוֹר שֶׁבְּפָנָיו,

וְיַשְׁלִיכֵנִי אַחַר לָאַשְׁפָּה.

פריס, 7 – 12 ביוני 1906

תְּחִלָה הָיוּ הַחַיִּים מְאִירִים,

חִמְּמוּנִי, אִמְּצוּנִי מוּל כָּל הַמִּקְרִים.

כִּי כָךְ יַעֲשׂוּ לְכָל בְּנֵי הַנְּעוּרִים,

אֵיךְ יָכֹלְתִּי זֹאת אָז לָדַעַת.

אָז הָיוּ הַחַיִּים לִי בִּלְתִּי יְדוּעִים –.

וּפִתְאֹם רַק יָמִים הֵם, הוֹלְכִים וּבָאִים.

לֹא טוֹבִים, לֹא יָפִים, לֹא עוֹד נִפְלָאִים,

כְּמוֹ נִשְׁבְּרָה הַטַּבַּעַת.

הוּא לֹא הָיָה אָשֵׁם, וְגַם לֹא אֲנִי;

הֲרֵי שְׁנֵינוּ הַיִינוּ כָּל כָּךְ סַבְלָנִים,

אַךְ לֹא סַבְלָן הוּא הַמָּוֶת.

רָאִיתִי אוֹתוֹ בָא (מַה רַע הוּא הָלַךְ),

הִבַּטְתִּי כֵיצַד הוּא לָקַח וְלָקַח:

הֵן לֹא שֶׁלִּי הָיָה הַזָּבֶד.

וּמֶה הָיָה שֶׁלִּי, קִנְיָנִי, זְכוּתִי?

הַאִם לֹא הָיְתָה אֲפִלּוּ עֱנוּתִי

שְׁאוֹלָה לִי מְאֵת הַגּוֹרָל?

כִּי לֹא רַק הָאֹשֶׁר גּוֹרָל יְבַקֵּשׁ,

אֶלָּא גַּם הַדְּוַי, שֶׁנִּצְעַק, נִתְיָאֵשׁ,

וְהוּא הַהֶרֶס יִקְנֶה עֵת יוּזַל.

וְהַגּוֹרָל הִנֵּה בָּא וְרָכַשׁ בְּחִנָּם

אֶת כָּל הַמַּבָּעִים שֶׁבְּפָנַי, כֻּלָּם,

וַאֲפִילּו אֶת אֹפֶן לֶכְתִּי.

זוֹ הָיְתָה מְכִירָה כְלָלִית בְּזִיל-הַזּוֹל,

וּמִשֶּׁהֻצַּגְתִּי רֵיקָה מִכֹּל

הוּא זְנָחַנִי פְתוּחָה, בִּכְדִי.

פריס, 7 – 12 ביוני 1906

מְאוּם אֲנִי וּמְאוּם גַּם אֶהְיֶה בְּוַדַּאי.

הֵן עַכְשָׁו מִלִּהְיוֹת אֲנִי קְטַנָּה מִדַּי;

אֲבָל גַּם אַחַר זְמַן.

אָבוֹת, אִמָּהוֹת,

רַחֲמוּ עָלַי.

אָמְנָם, אֵין שׁוּם טַעַם עִמִּי לְהִתְעַסֵּק:

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֶבֹּל.

וְשׁוּם תּוֹעֶלֶת לֹא אָבִיא: עַכְשָׁו זֶה טֶרֶם עֵת,

וּמָחָר יִהְיֶה כִּכַלוֹת הַכֹּל.

אֵין לִי אֶלָּא שִׂמְלָה זֹאת בִּלְבַד,

וְהִיא מְהוּהָה כְּבָר וּדְהוּיָה,

אֲבָל הִיא לָעַד תַּחֲזִיק מַעֲמָד,

אוּלַי אַף לִפְנֵי כֵּס יָהּ.

אֵין לִי אֶלָּא שֵׂעָר זֶה הַמְעַט

(נִשְׁאַר מִן הַיָּמִים הָהֵם),

שֶׁלְּפָנִים אוֹתוֹ אָהַב אֶחָד.

עַתָּה הוּא כְּלוּם אֵינוֹ אוֹהֵב.

פריס, 7 – 12 ביוני 1906

★ ¹

עַתָּה לָצֵאת מִתּוֹךְ כָּל זֶה הַסֵּבֶךְ,

שֶׁלָּנוּ הוּא וְאֵין לָנוּ בּוֹ שְׁלִיטָה,

וְהוּא כְּמַיִם רוֹטְטִים בַּנֵּבֶךְ,

שֶׁאוֹר נִשְׁקָף בָּם וְהַדְּמוּת שְׁחוּתָה;

מִכָּל זֶה הַדָּבֵק בָּנוּ כְּסֶפַח,

וּכְחוֹחִים אוֹחֲזֵנוּ עוֹד, לֵילֵךְ –

וּבְפָנִים שֶׁכְּבָר הָיוּ יוֹמְיוֹם,

וְכֹה נוֹדְעוּ עַד אֲשֶׁר לֹא נִכָּרוּ,

הַשְׁקֵף פִּתְאֹם, כְּמוֹ עַתָּה הוּאָרוּ,

וּמִקָּרוֹב וּכְרֵעַ וּלְשָׁלוֹם;

וּלְהָבִין כִּי בְנֵי-אָדָם צֹעָרוּ

לֹא מִזָּדוֹן, וְכִי יְגוֹן הַיְתוֹם

כָּל נְעוּרִים הֵצִיף עַד אֵין מִפְלָט –:

וּבְכָל זֹאת לֵילֵךְ, יָד מִתּוֹךְ יָד,

כְּמוֹ מִפֶּצַע אֲרוּכָה לִקְרֹעַ;

לֵילֵךְ, וּלְאָן? אֶל חַיֵּי נוֹד וָנוֹעַ,

אֶל אֶרֶץ סְתָם, שֶׁל נֵכֶר וּבָדָד,

שֶׁבֵּין תִּמְרֹד בָּהּ, בֵּין תִּמְצָא מַרְגּוֹעַ,

הִיא רַק קְלָעִים תִּהְיֶה וְלֹא אִכְפַּת;

לֵילֵךְ, מַדּוּעַ? כִּי עוֹלָם פָּתוּחַ,

כִּי עֵר הַיֵּצֶר, כִּי קָצְרָה הָרוּחַ,

מִמֻּפְלָאוּת וּמִסִּכְלוּת מְעַט:

אֶת כָּל זֹאת לְקַבֵּל, וְאוּלַי לַשָׁוְא

אַבֵּד חֶמְדַּת יָמִים רַבִּים, כְּדֵי

לִתְהוֹת עַל מָה, יָגוֹעַ וְהַמְתֵּן –

כְּלוּם לַחַיִּים חֲדָשִׁים זֶה הַסַּף?

פריס, יוני 1906

גן לוּכְּסֶנְבּוּרְג

עִם הַגַּגּוֹן וְעָם צִלּוֹ סוֹבֵב

עַל מְקוֹמוֹ שָׁעָה קַלָּה דוּכָן

וּבוֹ סוּסֵי סַסְגּוֹן, אֲשֶׁר אַרְצָם

סוֹפָה לִשְׁקֹעַ וְלוּא גַּם תִּתְעַכֵּב.

אָמְנָם, רְתוּמִים לַעֲגָלוֹת קְצָתָם,

אֲבָל, חָזוּת כֻּלָּם עִזּוּז תַּבִּיעַ;

אַרְיֵה אָדֹם אַף הוּא עִמָּם יַפְסִיעַ

וּמִנִּי זְמַן לִזְמַן גַּם פִּיל לָבָן.

וְגַם אַיָּל יֶשְׁנוֹ, כִּבְיַעַר, כָּאן.

אַךְ עַל גַּבּוֹ יִשָּׁא אֻכָּף, וְרוֹכֶבֶת

עָלָיו יַלְדָּה בְשִׂמְלָה שֶׁל אַרְגָּמָן.

וְעַל הָאַרְיֵה רָכוּב בְּלֹבֶן נַעַר

הַנֶּאֱחָז בּוֹ בְיָד קְטַנָּה, חַמָּה,

בְּעוֹד הָאַרְיֵה חוֹרֵץ לָשׁוֹן בְּפַעַר.

וּמִנִּי זְמַן לִזְמַן גַּם פִּיל לָבָן.

עוֹבְרִים בִּיעָף הֵם עַל סוּסִים, בָּרֶכֶב,

גַּם בַּחוּרוֹת עֵרוֹת, שֶׁזֶּה הַדַּהַר

כִּמְעַט כְּבָר לֹא לָהֶן: תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁטֶף

נוֹשְׂאוֹת הֵן אֶת פְּנֵיהֶן לְאֵי-אָן, לְמִנֶּגֶד…

וּמִנִּי זְמַן לִזְמַן גַּם פִּיל לָבָן.

וְכָל זֶה אָץ וְאֶל קִצּוֹ נוֹסֵעַ,

סָבוֹב רַק וְהַקֵּף לְלֹא תַכְלִית,

קִטְעֵי אָדֹם, כָּחֹל, אָפֹר שׁוֹלֵחַ,

פַּרְצוּף קָטָן שֶׁטֶּרֶם הֶחֱרִיט –.

וְלְעִתִּים חִיּוּךְ קוֹרֵן, שׁוֹפֵעַ

גִּיל מְסַנְוֵר, אֲשֶׁר חִנָּם זוֹרֵחַ

עַל חֵפֶז זֶה שֶׁל שְׂחוֹק סְמוּי אַחֲרִית…

פריס, יוני 1906

כְּמוֹ גַפְרוּר בְּהִתְלַבְּנוֹ סְבִיבָיו,

לִפְנֵי פָרְצוֹ בְלֶהָבָה, שׁוֹלֵחַ

זִיקִים זוֹנְקִים –; מְחוֹלָהּ בְּתוֹךְ קְהַל צוֹפָיו

חָג וְהוֹלֵךְ, חַי, חַם וּמְצֻלְהָב,

וּבְעִוּוּתָיו חוֹמֵק וּמִתְפַּתֵּחַ.

וּלְפֶתַע הִיא שַׁלְהֶבֶת אוֹכֵלָה.

בְּמֶבָּטָהּ תַּצִּית אֶת שְׂעָרָהּ,

וּבְאָמָּנוּת נוֹעֶזֶת הַשִּׂמְלָה

כֻּלָּהּ תִּפְרֹשׂ לְאֵשׁ הַמְּדוּרָה,

שֶׁמִּתּוֹכָהּ, כִּנְחָשִׁים שֶׁגָּחוּ,

זְרוֹעוֹת צְחֹרוֹת וּמְקַרְקְשׁוֹת יֻשְׁטָחוּ.

וְאָז, כְּמוֹ אָצָה לָּהּ הָאֵשׁ, עַד תֹּם

הִיא תִכְנְסָהּ וְתַשְׁלִיכָהּ הֲלֹם,

בְּיָד רָמָה וּבִתְנוּעָה שׁוֹאֶטֶת.

וּמַבִּיטָה: כָּאן הִיא רְבוּצָה, בּוֹעֶטֶת,

וְעוֹד לֹא תִּכָּנַע וְעוֹד תִּדְלֹק –.

אַךְ בְּבִטְחָה נוֹצַחַת אֶת פָּנֶיהָ

תִּשָּׂא, וּבְחִיּוּךְ זוֹהֵר, מָתוֹק,

תִּרְמֹס אוֹתָהּ בְּפַעֲמֵי רַגְלֶיהָ.

פריס, יוני 1906

לוּא נֶרֶב לְהַרְהֵר, כְּדֵי לוֹמַר

דְּבַר-מַה עַל שֶׁאָבַד לָנוּ בֵּינְתַיִם:

שְׁהוּת הַיַּלְדוּת בְּאַחֲרֵי-הַצָּהֳרַיִם

שֶׁכָּךְ לֹא שָׁבוּ עוֹד – וּמִפְּנֵי מָה?

עוֹד נֵרָמֵז –: אוּלַי בְּשָׁעָה שֶׁל גֶּשֶׁם,

אַךְ מַה הַפֵּשֶׁר, זֹאת כְּבָר לֹא נָבִין.

מֵהִפָּגֵשׁ, וְהִתְרָאוֹת וְהַרְגֵּשׁ אֶת

כָּל הֶחָדָשׁ מָלְאוּ אַז הַחַיִּים

דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁרַק קָרָה אוֹתָנוּ

מַה שֶׁקּוֹרֶה לְגוּף, לְבַעַל-חַי:

אֶת שֶׁלָּהֶם חָיִינוּ כְּשֶׁלָּנוּ

וְהַצּוּרוֹת מְלֵאוּנו עַד בְּלִי דַי.

עַד כִּי בָּדָד הָיִינוּ כְּרוֹעֶה,

וּמֶרְחָבִים גְּדוֹלִים גָּדְשׁוּ עָלֵינוּ,

וּמִמֶּרְחָק נִקְרֵאנוּ לַבָּאוֹת,

עַד כִּי לָקַחְנוּ כְּמוֹ לְהַשְׁחִילֵנוּ

כְּחוּט חָדָשׁ אֶל שֶׁזֶר הַמַּרָאוֹת,

בָּהֶם מֵאָז בְּתֵמָהּ נִשְׁתָּאֶה.

פריס, 1 ביולי 1906

כְּמוֹ נָהָר בְּהִשְׁתַּפְּכוֹ הַיַּמָּה

בְּפַעַר פִּיו פּוֹרֵץ אֶת כָּל סְכָרָיו,

כָּךְ בְּזִקְנֵי הַשְּׁבָטִים כֻּלָּמוֹ

יַךְ יְהוֹשֻׂעַ בְּאַחֲרוֹן דְּבָרָיו.

הַצּוֹחֲקִים לוֹ, הוֹ, כַּמָּה נִפְעָמוּ

וְשָׂמוּ יָד עַל לֵב אֲחוּזֵי חִיל,

כְּאִלּוּ שׁוּב שְׁלֹשִׁים קְרָבוֹת רָעָמוּ

מִפֶּה אֶחָד. וְזֶה הַפֶּה הִתְחִיל.

וְשׁוּב הֶאֱזִינוּ רְבָבוֹת בְּתֵמַהּ,

כְּאָז, בְּהַקִּיפָם אֶת יְרִיחוֹ,

אַךְ בּוֹ הָיוּ עַתָּה שׁוֹפְרוֹת הַשֵּׁמַע,

וְהַחוֹמוֹת שֶׁבְּחַיֵּינוּ מָטוּ כֹה,

שֶׁהֵם בּוּקִים עַל אֶרֶץ הִתְגּוֹלָלוּ,

מְנֻצָחִים וְחַסְרֵי-יֶשַׁע עוֹד

לִפְנֵי זָכְרָם כֵּיצַד הוּא כְּלַפֵּי מַעְלָה

הִתְרִיס, לַשֶּׁמֶשׁ בְּפָקְדוֹ: עֲמֹד!

וְאֵל הָלַךְ, בָּהוּל, כְּמוֹ שְׂכִיר-יוֹם,

וְהֶחֱזִיק הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל כֹּחַ,

עַד לִכְאֵב, עַד אִם כִּלּוּ לִנְקֹם,

מִשּׁוּם שֶׁאִישׁ אֶחָד הֵעֵז לִתְבֹּעַ.

וְזֶה הָאִישׁ הָיָה זֶה הַזָּקֵן,

אֲשֶׁר אָמְרוּ עָלָיו אָבַד הַכֶּלַח;

הֵן בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר הוּא, אָכֵן,

וּלְפֶתַע קָם, לִפְגֹּעַ בָּם כְּקֶלַע.

וְהוּא יָרַד בָּם כְּמוֹ בָרָד בְּשֶׁלֶף.

וְכִי מַה לָּאֵל תַּבְטִיחוּ? מִסְּבִיבְכֶם

אֵלִים בְּלִי סוֹף צוֹפִים לִבְחִירַתְכֶם.

בְּרוּ. אַךְ הָאֵל יַכְּכֶם מַכּוֹת לָאֶלֶף.

וְעוֹד הִפְטִיר, כְּמוֹ שָׁפְלוּ מִמֶּנּוּ:

אֲנִי וּבֵיתִי לְיָהּ וְלֹא נִבְגֹּד.

הֵם צָעֲקוּ: תְּנָה לָנוּ אוֹת, חַזְּקֵנוּ

וְאַמְּצֵנוּ נָא, כִּי בְחֹר קָשֶׁה מְאֹד.

אַךְ הֵם רָאוּהוּ אַט עוֹלֶה בַדֶרֶךְ

אֶל מָעֻזּוֹ בָהָר, אֶל תִּמְנַת סֶרַח,

אָפוּף שְׁתִיקָה. וְלֹא רָאוּהוּ עוֹד.

פריס, ראשית יולי 1906

זֶה עַל גַּב זֶה יֵרֹמּוּ אַגָּנַיִם,

שְׂפוֹת שַׁיִשׁ עַתִּיקוֹת בְּעִגּוָּלן,

צָנוֹחַ אַט מֵרְקִיעַ פְּנֵי הַמַּיִם

אֶל מַיִם שֶׁהִמְתִּינוּ מִתַּחְתָּם,

מוּל רַחֲשָׁם שׁוֹתְקִים בַּעֲצַלְתַּיִם,

וּבַחֲשַׁאִי, כְּמוֹ מִכַּף יָדָם,

יַרְאוּם בֵּין יֶרֶק וּמַחֲשָׁךְ שָׁמַיִם,

כְּמִין חֵפֶץ לֹא יְדָעוּהוּ מֵעוֹדָם;

בְּהוֹסִיפָם הַשְׁקֵט בִּכְלִיל הַקַּעַר

עִגּוּל מִתּוֹךְ עִגּוּל צֵאת לַמֶּרְחָב,

וְרַק מִדֵּי פֹּעַם, חֶרֶשׁ, בִּמְעֻלָּף,

בִּזְקַן הָאֲזוֹבִים טִפִּין יֵרֵדוּ

אֶל עוֹד אַגָּן אַחֲרוֹן, שֶׁנְּגֹהוֹתָיו

בִּשְׂחוֹק מִלְּמַטָּה חֶרֶשׂ יְרַצֵּדוּ.

פריס, 8 ביולי 1906

★ ¹

כְּמוֹ שְׁיָר יָרֹק שֶׁבְּיוֹרַת הַצֶּבַע

יְבֵשִׁים, קָשִׁים, גַּסִּים כָּאן הֶעָלִים.

וְהַכָּחֹל בְּפִרְחֵי הָאֶשְׁבּוֹלִים

אֵינוֹ נִשָּׂא בָּהֶם, הוּא רַק כְּסֶפַח,

כְּבָבוּאָה שֶׁמֵּרָחוֹק, בְּלִי קֶבַע,

שֶׁעוֹד מְעַט מֵהֶם אוּלַי תִּשַּׁר,

וּכְבְאִגֶּרֶת נוֹשָׁנָה הַנְּיָר,

שֶׁצְּהוֹב, אֲפוֹר וּסְגוֹל בִּכְחוֹל בָּלֶה בָּהּ;

דָּהוּי מִכְּבֹס כְּמוֹ סִנָּר שֶׁל יֶלֶד,

שֶׁלֹּא יִצְלַח, כְּלוּם לֹא יִקְרֶנוּ עוֹד:

כְּעֵין חַיִּים קְצָרִים לְלֹא תּוֹחֶלֶת.

אַךְ פֶּתַע, בְּאַחָד הָאֶשְׁבּוֹלִים,

כְּמוֹ מַחֲלִיף הַכְּחוֹל, וְנוּכַל לִרְאוֹת

שְׂמֵחִים מוּל הַיָּרֹק גְּוָנִים כְּחֻלִּים.

פריס, אמצע יולי 1906

וֶרסאי

כִּמְלָכִים הַמּוֹסִיפִים לִפְסֹעַ

לְלֹא תַכְלִית, רַק כְּדֵי לְהֵרָאוֹת

לַמַּיְמִינִים וְלַמַּשְׂמְיאִילִים לִכְרֹעַ

מוּל בְּדִידוּתָם בְּאַדֶּרֶת הַכָּבוֹד –

לְבַדָּן, בְּחַסְדֵּי הָאֵל, בֵּין מַעֲקִים

הַמִּשְׁתַּחְוִים לָהֶן מִמְּקוֹמָם,

עוֹלוֹת הַמַּעֲלוֹת, וְאֶל הַשָּׁמַיִם

אָט מַיְשִׁירוֹת וְאֶל הָאֵין-לְאָן;

וּכְמוֹ הִגְבִּילוּ אֶת כָּל שְׁאָר הָעָם

מִגֶּשֶׁת אֲלֵיהֶן; וְהַכֹּל בִּדְחִילוּ

נִצְּבוּ הַרְחֵק מֵהֶן; וְלֹא יָהִינוּ

אֲפִלּוּ שְׂאֵת אֶת שֹׁבֶל מְעִילָן.

פריס, אמצע יולי 1906

מֵרָחוֹק כְּבָר בְּחֻלְשַׁת הַדַּעַת

חָשׁ צַלְיָן אֵיךְ הוּא רוֹעֵף זָהָב;

כְּאִלּו מַמְלָכוֹת אֲחוּזוֹת רַעַד

כַּאן צָבְרוּ אֶת כָּל עָשְׁרָן הָרַב.

אַךְ בְּהִתְקָרְבוֹ לִבּוֹ נוֹפֵל בּוֹ

מוּל הַגְּבִינִים הָרוֹמְמִים:

כִּי הֵן לֹא כְלֵי שֻׁלְחָנָם הֵם אֵלֶּה

וְלֹא שֶׁל נְשֵׁיהֶם הַנְּזָמִים.

הֲיוּכַל מִי לָנוּ לְהוֹדִיעַ

כָּל אֲשֶׁר הֻתַּךְ בַּלֶּהָבָה

כְּדֵי לִיצֹר הַדְּמוּת שֶׁעַל גְּבִיעַ

הַשּׁוֹשָׁן: אִלְּמָה, צְהֻבָּה – רוֹגַעַת,

כְּמוֹ כֻּלָּהּ זָהָב, וּמִסְּבִיבָהּ

בִּמְקוֹמָהּ כִּבְעַצְמָהּ נוֹגַעַת.

פריס, 19 ביולי 1906

תָּלוּל מוּל לִבִּי יוֹמָם אַתָּה נִצָּב,

הָרָר, יְשִׁימוֹן,

צִיָּה, אֵין-נָתִיב; אֱלֹהִים אֲשֶׁר בּוֹ אֶסַּב,

בָּדָד עוֹלֶה וְנוֹפֵל וְתוֹעֶה… וְכָל יוֹם שָׁב

אֶל תְּמוֹלִי הֶהָלוּךְ, הַמֻּקָּף

חֲלִילָה.

יֵשׁ שֶׁרוּחַ תּוֹפְשֵׂנִי, לְהַנְחוֹתִי עַל אֵם דְּרָכִים,

דּוֹחֵף אוֹתִי בְפִתְחוֹ שֶׁל שְׁבִיל,

אוֹ שֶׁדֶּרֶךְ שׁוֹתֵנִי בְשֶׁקֶט.

אֲבָל רְצוֹנְךָ הַשּׁוֹקֵק אֶת

הַשְּׁבִילִים קוֹוֵץ כְּמוֹ אָלוּם אֶת הָעוֹר,

עַד שֶׁהֵם נִתָּשִׁים כִּכְתֹבֶת הַנִּשְׁחֶקֶת,

נְמוֹגִים אֶל תְּהוֹמוֹת הַמָּגוֹר.

תְּנֵנִי, תְּנֵנִי-נָא, בַּעֲצִימַת עֵינַיִם,

כְּמוֹ בְּעֵינַיִם מְשֻׁקָּעוֹת, נָא תֵן

לִי לַעֲמֹד בֵּין עֲנָקֵי הַגַּפַּיִם,

עַל שְׂפָתְךָ לוּא אוּכַל כָּאן הַמְתֵּן

עַד אֲשֶׁר הַסְּחַרְחֶרֶת

הַזֹּאת, הָעוֹבֶרֶת בִּי, הַגּוֹרֶרֶת

אוֹתִי שׁוּב תַּנִּיחַ חוּשַׁי בִּמְקוֹמָם.

כְּלוּם הַכֹּל בִּי רוֹחֵשׁ? אֵין מְאוּמָה מוּצָק,

הָעוֹמֵד עַל זְכוּתוֹ,

עַל כְּבוֹדוֹ? הֶחָבוּי בְּיוֹתֵר שֶׁבִּי, הַמְשֻׁבָּח…

וְהַשִּׁבֹּלֶת כִּמְאוּם גּוֹרַפְתּוֹ

אֶל הַתְּהוֹם…

פָּנִים, הוֹ פָּנַי,

שֶׁל מִי אַתֶּם? מָה הֵם

הַדְּבָרִים שֶׁאַתֶּם פְּנֵיהֶם?

כֵּיצַד תּוּכְלוּ לִהְיוֹת פָּנִים לִפְנִים כָּזֶה

שֶׁבְּלִי הֶרֶף בּוֹ הַתְחָלָה

וְהִתְמוֹגְגוּת נִפְתָּכוֹת לִדְבַר-מָה.

כְּלוּם יֵשׁ פָּנִים לְיַעַר?

כְּלוּם אֵין בֶּהָרִים הַבַּזֶּלֶת

בְּלִי פָנִים נִצֶּבֶת?

וּכְלוּם אֵין גּוֹאֶה

הַיָּם לְלֹא פָנִים

מִתְּהוֹם קַרְקָעִיתוֹ?

וְהַשָּׁמַיִם הֲלֹא נִשְׁקָפִים בּוֹ

בְּלִי מֵצַח, בְּלִי סַנְטֵר, בְּלִי פֶה?

וְהַחַיּוֹת הַאֵינָן נִגָּשׁוֹת לְעִתִּים

אֶל אָדָם כִּמְבַקְשׁוֹת אוֹתוֹ: קְחָה אֶת פָּנַי?

פְּנֵיהֶן כְּבֵדִים לָהֵן מִדַּי,

וְאֶת מְעַט נִשְׁמָתָן בִּפְנֵיהֶן

מַחֲזִיקוֹת הֵן הַרְחֵק מִדַּי אֶל

תּוֹךְ הַחַיִּים. וְאָנוּ?

חַיּוֹת הַנְּשָׁמָה, מִכָּל שֶׁבָּנוּ

נְבוֹכִים, כִּי עֲדַיִן

לִמְאוּם לֹא הָשְׁלַמְנוּ, אֲנַחְנוּ הַנְּשָׁמוֹת

הָרוֹעוֹת בָּאָחוּ.

הַאִם לֹא נִתְחַנֵּן אֶל הָאֲדוֹנִים

מִדֵּי לַיְלָה כִּי נִזְכֶּה בְאֶפֶס-פָּנִים

יַעַן כִּי קְרָבֵינוּ חָשָׂכוּ?

חָשְׁכִּי, חָשְׁכִּי, הִנֵּנִי כָאן, עִמָּךְ,

וּבַחוּץ הַכֹּל חוֹלֵף לְאַט;

וְאֹבֶה כִי גַּם לִי, כְּמוֹ לַחַיָּה, יִצְמַח

רַק קוֹל אֶחָד, קְרִיאָה אַחַת בִּלְבַד

לְכָל דָּבָר – כִּי מַה לִּי מִסְפָּרָן

שֶׁל הַמִּלִּים, הַמִּזְדַּמְּנוֹת-פּוֹרְחוֹת,

אִם קוֹל צִפּוֹר בָּרוֹם, שֶׁעוֹד וְעוֹד,

רִבּוֹא פְעָמִים קוֹרֵאת אוֹתָהּ הֲבָרָה,

אֶת זְעֵיר לִבָּהּ מַרְחִיב כָּל-כָּךְ, וּלְאֶחָד

עוֹשָׂהּ עִם לֵב הָאֲוִיר וְעִם לֵב יַעַר-הָעַד,

וָכֹה בָּהִיר וְכֹה שָׁמוּעַ בִּשְׁבִילוֹ…

שֶׁעִם כָּל אוֹר הַיּוֹם שׁוּב וְשׁוּב

עוֹלֶה: צוּק קָשׁוּחַ וְחַד.

וּבְהַשְׁעִינִי לִבִּי עַל שִׂכְלִי וְעָלָיו אֶת פְּאַת

גַּעְגּוּעַי וְאֶת הֱיוֹתִי בָדָד,

אֵיכָה יִשָּׁאֵר זֶה גַּמָּד,

כִּי מֵעָלָיו נִזְקָר הוּא.

קפרי, דצמבר 1906

רֹגֶז רָאִיתָ מַבְלִיחַ. שְׁנֵי נְעָרִים

רָאִיתָ בְּהִצְטַנְּפָם לִדְבַר-מָה

אֲשֶׁר שָׂנֵא וְהִתְגַּלְגֵּל עַל הָאָרֶץ

כְּמוֹ חַיָּה שֶׁתְּקָפָהּ נְחִיל דְּבוֹרִים;

מַעֲמִידֵי-פָּנִים, גֻּזְמָאֵי-הֶבֶל,

סוּסִים שׁוֹעֲטִים אֲשֶׁר הִתְמוֹטָטוּ,

שְׁמוּטֵי מֶבָּט, לִסְתוֹתֵיהֶם חֲשׂוּפוֹת,

כִּבְהִתְקַלֵּף מִפִּיהֶם הַקַּרְקֶפֶת.

אוּלָם עַתָּה תֵדַע לִשְׁכֹּחַ זֹאת.

כִּי לִפָנֶיךָ הַבָּזִיךְ שֶׁל פִּרְחֵי וֶרֶד,

בּוֹ לֹא תִשְׁלֹט שִׁכְחָה הוּא מָלֵא

אוֹתָה תִּכְלָה שֶׁל הֲוָיָה וְכֹסֶף,

הוֹשֵׁט, תֵּת-לֹא-יָכוֹל, הֵעָצֵר,

שֶׁהִיא אוּלַי שֶׁלָּנוּ: תִּכְלָתֵנוּ.

חַיִּים שֶׁל חָרֶשׁ, הִפָּקְחוּת אֵין קֵצֶה,

זִקָּה לְחוּץ, בְּלִי טֹל חוּץ מֵאוֹתוֹ חוּץ

שֶׁהַדְּבָרִים סָבִיב גּוֹרְעִים מִמֶּנוּ,

הֱיוֹת כִּמְעַט בְּלִי תְחוּם, כְּמוֹ מֻבְלַעַת

שֶׁכֻּלָּהּ פְּנִים, הַרְבֵּה עֶדְנָה מַפְתַּעַת

וְעַל עַצְמָהּ זוֹהֶרֶת – עַד מִלֵאת:

הֲיֵשׁ דָּבָר מֻכָּר לָנוּ מִזֹּאת?

וְאַף מִזֹּאת: כִּי רֶגֶשׁ מִתְּהַוֶּה

בִּנְגֹעַ בַּעֲלֵי-פֶרַח עֲלַי-פֶרַח?

וְזֹאת: כִּי כְּעַפְעַף אֶחָד נִפְקָח

וּמִתַּחְתָּיו עוֹד אַלְפֵי עַפְעַפַּיִם,

הַסְּגוּרִים, כְּמוֹ לְישֹׁן הֻפְקָדוּ

כְּדַי לְהַחֲלִישׁ חָזוּת שֶׁמִּבִּפְנִים.

וְזֹאת בְּעִקָּר: כִּי הֶעָלִים הַלָּלוּ

סוֹכְכִים בְּעַד הָאוֹר. מִשְּׁמֵי-שָׁמַיִם

מְסַנְּנִים הֵם אַט כָּל טִפַּת חֹשֶׂךְ,

אֲשֶׁר לִבְרַק אִשּׁוֹ עוֹנֶה בְרַחַשׁ

וּמִתְנַשֵּׂא צְרוֹר אַבְקָנֵי הָפֶּרַע.

וְהַתְּנוּעָה שֶׁבִּוְרָדִים הַבֵּט:

נַיָּדוֹת שזויתן קְטַנָּה כָּל כָּךְ,

שֶׁלֵּא הָיוּ נִכְרוֹת הַלִּמְלֹא

קַרְנִי אוֹרֶן פָרְצוּ אֶל הַתֵּבֵל.

שׁוּר צְחֹרָה זוֹ, מְאֻשֶּׁרֶת שֶׁנִּפְקָחָה,

וּבְעָלֶיהָ הַגְּדוֹלִים עוֹמֶדֶת

זְקוּפָה כְוֵנוּס הָעוֹלָה מִצֶּדֶף.

וְהַמַּסְמֶקֶת, שֶׁכְּמוֹ נָבוֹכָה;

וְאֶל הַהִיא, הַקְּרִירָה, סוֹבֶבֶת;

וְאֵיךְ הַקְּרִירָה בַּאֲדִישׁוּת נָסוֹגָה,

וְאֵיךְ הַקָּרָה נִצֶּבֶת, מְעֻטֶּפֶת

בֵּין הַפְּתוּחוֹת, הַמִּתְפַּשְּׁטוֹת מִכֹּל.

וּמַה פּוֹשְׁטוֹת הֵן, אֵיךְ כָּבֵד וְקַל

יָכוֹל לִהְיוֹת זֶה, מְעִיל, מַשָּׂא, כָּנָף

וּמַסֵּכָה, הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא.

וְאֵיךְ זֹאת פּוֹשְׁטוֹת הֵן: כְּמוֹ לִפְנֵי דוֹדָן.

וְכִי מָה אֵינָן? צְהֻבָּה זוֹ, הַמּוּטֶלֶת

פְּתוּחָה וּנְבוּבָה, כְּלוּם לֹא קְלִפָּה

שֶׁל פְּרִי הָיְתָה, שֶׁבְּתוֹכוֹ צְהוֹבָהּ זֶה

הוּצַק בְּתֹרֶג-אֹדֶם שֶׁל עָסִיס?

וְזוֹ, לְהִפָּתַח כְּלוּם לֵא מֵאֲנָה יַעַן

לִכְלִיל וְרוֹדָהּ הָאַלְמוֹנִי נוֹסָף

כַּאן טַעַם-לְוַאי מָרִיר שֶׁל הַסָּגֹל?

וְזוֹ, הַבַּטִּיסְטִית, כְּלוּם אֵינָהּ שִׂמְלָה,

וּבָהּ הַכְּתֹנֶת עוֹד, חַמָּה מִגֵּו,

כְּפִי שֶׁפְּשָׁטַתָּהּ חִישׁ הַנַּעֲרָה

בְּטֶרֶם שַׁחַר עַל הַשְּׁבִיל בַּיַּעַר?

וְזוֹ כָּאן, חַרְסִינָה כְעֵין הַלֶּשֶׁם,

סֵפֶל סִינִי שָׁבִיר, שֶׁהוּא שָׁטוּחַ

וּמְמֻלָּא פַּרְפָּרֵי-חֵן בְּהִירִים, –

וְזוֹ שָׁם, הַמְּכִילָה רַק אֶת עַצְמָהּ?

וְכִי לֹא כָּל אִישׁ כָּךְ, רַק עַצְמוֹ יָכִיל,

אִם לְהָכִיל עַצְמו זֶה מְלֹא תֵבֵל,

כְּמִיהַת אָבִיב וּגְשָׁמִים וָרוּחַ,

וְאָשָׁם וַחֲרָדָה וּגְזַר-דִּין-סֵתֶר,

וַעֲלָטָה וַאֲדָמָה בָּעֶרֶב,

וְעַד לְחַשְׁרַת עָבִים בָּאָה, חוֹלֶפֶת,

וְעַד לַאֲצִילַת גַּרְמֵי שָׁמַיִם

לִטֹּל וְלַהֲפֹךְ לְחֹפֶן פְּנִים?

וְהִנֵּהוּ נָח שָׁלֵו בְּפִרְחֵי וֶרֶד.

קפרי, ינואר 1907

רוּחַ קְדוּמִים מִיָּם,

נְשֹׁב יָם בַּלֵּיל,

הַבָּא לֹא אֶל אָדָם;

אִם אֶחָד עֵר,

מוּל בּוֹאֲךָ בַעֲיָם

לוּא יְנַס עָמוֹד:

רוּחַ קְדוּמִים מִיָּם,

אֲשֶׁר נָשְׁבוֹ,

כְּמוֹ לִקְדוּמֵי צוּקִים,

מָקוֹם אֵין קֵץ

גּוֹרֵף מִמֶּרְחַקִּים.

הָהּ, אֵיךְ חָשְׁךָ בָהָר

עֵץ תְּאֵנָה חוֹנֵט

בְּאוֹר הַסַּהַר.

קפרי, סוף ינואר 1907

^{★ 1}

וּלְפֶתַע בֵּינֵיהֶם הוּא הַשָּׁלִיחַ,

רָמוּי לְתוֹךְ עִצּוּמָהּ שֶׁל הַתִּרְקֹחֶת

בְּמִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה, כְּתוֹסֶפֶת תֶּבֶל.

הֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ, הַשּׁוֹתִים, הָאֵל כִּי

נִכְנַס בַּסֵּתֶר, כִּי אֱלֹהוּתוֹ הוּא

אֵלָיו הִצְמִיד, כְּאֶל גּוּף רָטֹב הַבֶּגֶד,

וּכְמוֹתָם דָּמָה, כְּאֶחָד מֵאֵלֶּה

שֶׁבֵּינֵיהֶם עָבַר. פִּתְאֹם רָאָה

אֶחָד מִן הַקְּרוּאִים, תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחַ,

אֶת בַּעַל-הַשִּׂמְחָה בְּרֹאשׁ הַיָּצוּעַ

לֹא עוֹד מֵסֵב, כִּי אִם נִתְלָשׁ לַגֹּבַהּ,

וּבְכָל כֻּלּוֹ, בְּכָל יֵשׁוּתוֹ, נִשְׁקֶפֶת

זָרָא זוֹ, אֲשֶׁר נוֹרָאוֹת עוֹנָה בוֹ.

וְתֵכֶף, כְּמוֹ הַצְלִילָה תַעֲרֹבֶת,

הָיְתָה דְמְמָה, אֲשֶׁר רַק שְׁיָר שֶׁל רַעַשׁ

עָכַר אוֹתָה, וְעַל קַרְקָעָהּ מִשְׁקָע שֶׁל

מֶלֶל צוֹלֵעַ, מַעֲלֶה כְּבָר צַחַן

שֶׁל צְחוֹק מַחְמִיץ, אֲשֶׁר לֹא בְּעִתּוֹ הוּא.

וְאָז בַּצָּעִיר הִכִּירוּ אֶת הָאֵל.

וּכְעָמְדוֹ הָכֵן – מַלְאָךְ שָׁלּוּחַ

וּלְלֹא רַחֵם – כִּמְעַט כְּבָר וְיָדְעוּ זֹאת.

אֲבָל, מַה שֶׁאָמַר הָיָה יוֹתֵר

מִכָּל הַדַעַת וּלְלֹא הָבִין כְּלָל.

אַדְמֶט נִגְזַר לָמוּת. מָתַי? הוֹ, תֵּכֶף.

אַךְ מֵעַצְמוֹ הוּא אֶת קְלִפַּת הַפַּחַד

בַּחֲתִיכוֹת שָׁבַר, וְיָדָיו מִמֶּנָה

שָׁטַח הַחוּצָה עִם הָאֵל מַקֵּחַ

עַל עוֹד שָׁנִים, עַל עוֹד שָׁנָה שֶׁל נֹעַר,

עַל חֳדָשִׁים, עַל שָׁבוּעוֹת, יָמִים לוּא,

אוֹ, לֹא יָמִים, לֵילוֹת, אֶחָד רַק לַיְלָה,

רַק לַיְלָה זֶה בִּלְבָד, רַק לַיְלָה זֶה, רַק זֶה.

הָאֵל שָׁלַל. אָז הוּא פָּרַץ בְּצַעַק,

צָעַק הַחוּצָה זֹאת, בְּלִי כְּבֹשׁ, צָעַק

כִּצְעֹק אִמּוֹ בְּעֵת כָּרְעָה לָלֶדֶת.

וְהִיא נִגְּשָׁה אֵלָיו, תְּשׁוּשָׁה מִזֹּקֶן,

וְגַם הָאָב בָּא הַזָּקֵן, אָבִיהוּ,

שְׁנֵיהֶם עָמְדוּ, זְקֵנִים, בָּלִים, בְּלִי מַעַץ,

מוּל הַצּוֹעֵק, שֶׁפֶּתַע כְּמוֹ אַךְ זֶה

גִלָּם, הִבִּיט בָּהֶם, עָצַר, בָּלַע, אָמַר:

אַבָּא,

כְּלוּם כֹּה חוֹשֵׁק אַתָּה בַּשְּׁיָר הַזֶּה,

בְּמִשְׁקָע זֶה, הַמַּפְרִיעֲךָ מִבְּלֹעַ?

לֵךְ, שְׁפֹּךְ אוֹתוֹ. וְאַתְּ אִשָּׁה, זְקֵנָה אַתְּ,

מַטְרוֹנִית,

מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָאן: הֵן כָּלִית לָלֶדֶת.

וּבִשְׁנֵיהֶם אָחַז, כְּמוֹ בְצֶמֶד

בְּהֵמוֹת לָזֶבַח. אַךְ פִּתְאֹם הִרְפָּה,

וַהֲדָפָם, שָׂשׂ לְרַעְיוֹן וְזוֹרֵחַ,

וְשׁוֹאֵף רוּחַ בִּקָרְאוֹ: קְרֵאוֹן, קְרֵאוֹן!

רַק זֶה בִלְבָד, רַק שֵׁם זֶה וְלֹא הָלְאָה.

אַךְ בְּפָנָיו עָמְדָה גַּם הָאַחֶרֶת,

הָאַלְמוֹנִית, הַצִּפִּיָּה בְלִי אֹמֶר,

עֵת הוֹשִׁיטָהּ לַאֲהוּבוֹ, לָרֵעַ,

בְּעַד הַהֲמֻלָּה שֶׁבַּשֻּׁלְחָן.

רְאֵה, הַזְּקֵנִים (עָמַד שָׁם) אֵינָם כֹּפֶר,

בָּלִים הֵם וְרָעִים, כִּמְעַט בְּלִי עֵרֶךְ;

אֲבָל אַתָּה, אַתָּה, מִכְלוֹל הַיֹּפִי –

אֲבָל, הוּא לֹא רָאָה עוֹד אֶת רֵעוֹ,

וּמַה שֶּׁהוּא רָאָה, זֹאת הָיְתָה הִיא,

כִּמְעַט קְטַנָּה קְצָת מַאֲשֶּׂר נוֹדְעָה לוֹ,

קַלָּה, נוּגָה, בְּחִוְּרּוֹן שִׂמְלַת כְּלוּלֶיהָ,

וְכָל הָאֲחֵרִים הֵם רַק כְּדֶרֶךְ,

בָּהּ הִיא בָּאָה, בָּאָה –: (הִנֵּה תַגִּיעַ

אֶל זְרוֹעוֹתָיו, מוּלָהּ בִּכְאֵב נִפְתָּחוּ).

וְעוֹדוֹ חוֹכֶה, הִיא שָׂחָה. לֹא אֵלָיו,

הְיא אֶל הָאֵל שָׂחָה וְהָאֵל שׁוֹמֵעַ,

וּכְמוֹ בָאֵל הַכֹּל שׁוֹמְעִים דְּבָרֶיהָ:

אֵין לְהָמִיר אוֹתוֹ. אֲנִי תְמוּרוֹ.

תְּמוּרָה אֲנִי. כִּי אֲחֵרִים לֹא תַמּוּ

כְּפִי שֶׁתַּמְתִּי. וְכִי נוֹתַר לִי מַה

מִּשֶּׁהָיִיתִי כָאן? הֵן זֶה הַמָּוֶת.

כְּלוּם לֹא אָמְרָה לְךָ בְּעֵת נִשְׁלַחְתָ,

כִּי הַיָּצוּעַ הַמְּחַכֶּה שָׁם, פְּנִימָה,

הוּא שֶׁל שְׁאוֹל? הֲרֵי מִכְּבָר נִפְרַדְתִּי,

אֶלֶף פְּרֵדוֹת וְעוֹד.

יוֹתֵר מִכָּל גּוֹוֵעַ. הֵן הָלַכְתִּי

לְמַעַן כָּל זֶה, הַקּוֹבֵר בְּכֹבֶד

אֶת זֶה אִישִׁי, יָסוּר, יָפוּג מִמֶּנוּ. –

לָכֵן, קָחֵנִי: לְמַעֲנוֹ אָמוּתָה.

וּכְמוֹ בְלֵב יָם הָרוּחַ פֶּתַע יִפֶן,

נִגַּשׂ הָאֵל כְּמוֹ אֶל אַחַת שֶׁמֵּתָה,

וּכְבָר רָחוֹק הָיָה מִבַּעֲלָהּ הוּא,

אַף כִּי בְּהֵחָבֵא, בְּנִיד שֶׁל רֶמֶז,

שִׁבְעִים חַיִּים עַל אֲדָמוֹת זָרַק לוֹ.

הוּא הִתְנַפֵּל אֶל מוּל שְׁנֵיהֶם, מוֹעֵד

וּמְחַפְּשָׂם כְּבַחֲלוֹם. לַפֶּתַח

הֵם כְּבָר הָלְכוּ, שָׁם הַנָּשִׁים בְּבֶכִי

הִצְטוֹפְפוּ. אַךְ עוֹד רָאָה

אֶת פְּנֵי הַנַּעֲרָה הוּא, אֶת אָחוֹרָה

פָנְתָה וְחִיּוּכָהּ אוֹר כְּתוֹחֶלֶת,

אֲשֶׁר כִּמְעַט הִבְטִיחָה: כִּי בוֹגֶרֶת

הִיא עוֹד תָּשׁוּב מִתּוֹךְ עָמְקֵי הַמָּוֶת

אֵלָיו, הָאִישׁ הַחַי –

פָּנָיו בְּבַת

כִּסָּה הוּא בְיָדָיו בְּכָרְעוּ בֶּרֶךְ,

לְבַל יִרְאֶה מְאוּם אַחֲרֵי חִיּוּךְ זֶה.

קפרי, 7 – 10 בפברואר 1907

★ ¹

ג

קוֹל פְּסִיעוֹת בַּדְבִיר הַמְצַפֶּה לָךְ.

הֲתוּכְלִי לִקְרֹב אֵלַי? הַאִם

לָאִיקוֹנִין אֵינֵךְ קְשׁוּרָה, כַּפֶּרַח

הַקָּרֵב רַק כְּשֶׁאוֹתוֹ קוֹטְפִים?

הוֹ, אִם כֵּן, גְּשִׁי נָא לַדֶּלֶת פְּנִימָה,

גַּם אִם צֵאת הַחוּצָה לֹא תֹּאֵבֵי.

אֶת נַפְשִׁי אָז בְּכַפֵּךְ אָשִׂימָה

וּמֵרֹאשׁ אַתְחִיל אֶת לְבָבִי.

רְאִי, הֵן זֶה קָשֶׁה לָנוּ כָּל כָּךְ:

חוּשׁ אוֹתָךְ בְּלִי שֶׁאוֹתָךְ נַבִּיטָה.

הַנָּשִׁים אֲשֶׁר אָהַבְנוּ אַךְ

הֱבִיכוּנוּ וְעַצְמָן הֵלִיטוּ.

עוֹד רֵעָה לָנוּ אַחַת, וְאַחֶרֶת

כְּבָר טוֹפֶפֶת. מִי הָיוּ כֻּלָּן?

וְלָמָה אֵין אַחַת מִבִּן שׁוֹמֶרֶת

לָנוּ אֱמוּנִים כַּיוֹם, מִרְיָם?

קפרי, פברואר 1907

אֵיךְ אֶת נַפְשִׁי אַחֲזִיק, לְמַעַן הִיא

בְּנַפְשֵׁךְ לֹא תְּהֵא נוֹגַעַת? וְאֵיךְ אוֹתָהּ

אֶל הַדְּבָרִים מִחוּצָה לָךְ אָרִימָה?

הוֹ, לוּא אוּכַל וְאוֹתָהּ תּוּמָם אַחְבִּיא,

בֵּין נִשְׁכָּחוֹת בַּחֲשֵׁכָה אָשִׂימָה,

בְּאֵי פִנָּה נִדַּחַת וּשְׁקֵטָה,

אֵין הֵד בָּהּ נְבָכַיִךְ כִּי יָהִימוּ.

אַךְ כֹּל אֲשֶׁר נוֹגֵעַ בִּי אוֹ בָךְ

יַחְדָּו אוֹתָנוּ, כְּקֶשֶׁת זוֹ, יִקַּח,

שֶׁצְּלִיל אֶחָד מִשְּׁתֵּי נִימִים תִּמְשֹׁךְ.

מַהוּ הַכְּלִי בוֹ אָנוּ מֵיתָרִים?

מִי הַנּוֹגֵן לוֹ אָנוּ מְסוּרִים?

הוֹ, שִׁיר עָנֹג.

קפרי, מרס 1907

עָלֶיהָ נָח הַכֹּל וְהָיָה עוֹלָם,

עָמַד עָלֶיהָ בְּאֵימָה וָחֶסֶד,

כְּעֵץ צוֹמֵחַ מֵישָׁרִין, כְּקֶשֶׁת,

וְכַאֲרוֹן הַבְּרִית, אַךְ דְּמוּת בְּלִי גֶשֶׁם,

וַחֲגִיגִי כְּמוֹ הֻצַּב עַל עַם.

וְהִיא נָשְׂאָה אֶת כָּל זֶה לְבַדָּהּ,

אֶת הָרָחוֹק, הַנָּס, פּוֹחֵז כַּמַּיִם,

אֶת הַנּוֹרָא, הַלֹא-מֻכָּר עֲדַיִן,

נָשְׂאָה אֶל עַל בְּנַחַת, כְּאֶת כַּדָּהּ

מִן הַבְּאֵר. עַד שֶׁתּוֹךְ מִשְׂחָקָהּ

צָעִיף לָבָן רִאשׁוֹן אֶל מוּל פָנֶיהָ

הַקַּשּׁוּבוֹת גָּלַשׁ לְאַט מִמַּעַל,

שִׁנּוּי וְרֵאשִׁית לְדֶרֶךְ מֻפְלָגָה,

אָטוּם כִּמְעַט, וְהוּא שְׁמוּרָה עָלֶיהָ

לָעַד. וְגַם בִּגְאוֹת מְאֹד לִבָּהּ

סְתוּמוֹת תָּמִיד לִתְמִיהוֹתֶיהָ יַעַן:

רַק בָּךְ, יַלְדָּה לְשֶׁעָבַר, רַק בָּךְ.

פריס, 19 ביולי 1907

וּמִתּוֹךְ עַצְמָם הֵם חֲסָכוּהוּ,

וְשֶׁיִּהְיֶה רָצוּ וְשֶׁיִּשְׁפֹּט,

וּלְבַסּוֹף תָּלוּ בּוֹ כְּמִשְׁקָלוֹת

(לְעַכְּבוֹ, לְבַל יִסַּק לָרוּם הוּא)

חֹסֶן וְעָצְמָה שֶׁל קַתֶּדְרָלוֹת.

כִּי הוּא לֹא נוֹעַד אֶלָּא לָסֹב

בֵּין הַמִּסְפָּרִים שֶׁבָּאֵינְסוֹף

וּכְשָׁעוֹן לִתֵּן אוֹתוֹת מִלְמַעְלָה

לְהַנְחוֹת יוֹמָם וּמְלַאכְתָּם.

אַךְ פִּתְאֹם זָע כָּל מַנְגְּנוֹנוֹ.

בְּנֵי הָעִיר אָז, שֶׁאֲחָזָם חִיל,

הִנִּיחוּהוּ, פֶּן יִתֵּן קוֹלוֹ,

הָלְאָה לֶכֶת בְּלִי הַמַּהֲלוֹם,

וּבָרְחוּ מִלּוּחַ הַמְּחוֹגִים.

פריס, בין 19 ו-23 ביולי 1907

★ ¹

אַתָּה הָעֲגַלְגַּל, שֶׁחֹם יָדַיִם

בְּעוּפְךָ מִמַּעַל בְּבִטְחָה תַשִּׁיל,

כְּקִנְיָנְךָ, אֶת שֶׁמָּקוֹם לוֹ אֵין

בָּעֲצָמִים, קַלִּיל מִלְּהָכִיל,

שֶׁלֹּא כְדֵי עֶצֶם הוּא אַךְ עֶצֶם דֵּי

לֹא לַחֲמֹק בַּסֵּתֶר אֶל תּוֹכֵנוּ

מִכָּל מַה שֶּׁעָרוּךְ בַּחוּץ סְבִיבֵנוּ:

בָּךְ זֶה חָמַק, בְּעוֹד אַתָּה מְהַסֵּס

בֵּין עוּף וָרֶדֶת, תְּחִלָּה גוֹאֶה,

וּכְמוֹ גוֹרֵר תְּנוּפָתוֹ שַׁעַל שַׁעַל,

חוֹטְפָהּ וּמַנִּיחָהּ –, וְאַחַר שׁוֹהֶה

וְעוֹצֵר, וּלְכָל הַמְשַׂחֲקִים מִמַּעַל

פִּתְאֹם אֵי-שָׁם מָקוֹם חָדָשׁ מַרְאֶה

וּמְסַדְּרָם כְּמוֹ לְצוּרַת מָחוֹל,

וְאָז – צָפוּי וּמְיֻחָל לְמַטָּה,

אָץ, קַל, פָּשׁוּט, טִבְעִי בַכֹּל,

נוֹפֵל אֶל גְּבִיעַ הַיָּדַיִם שֶׁהוּשָׁטוּ.

פריז, 31 ביולי 1907

כְּמוֹ כִּכְלוֹת הַכֹּל בְּבַת אַחַת

בּוֹ גֻבְּבוּ בָּתִּים, בְּלוֹיֵי רָקִיעַ,

מִדְרוֹנוֹת, גְּשָׁרִים אֵי-מִי הַבְקִיעַ,

וּמִנֶּגֵד, כְּמוֹ מִדִּין נֶחְרָץ,

מֵאוֹרָהּ שֶׁל הַשְּׁקִיעָה נָגוּחַ,

נֶאֱשָׁם, פָּרוּץ, פָּתוּחַ, –

סָף כִּמְעַט הַנּוֹף הַלָּז בִּשְׁכוֹל.

אִלּוּלֵי הִקְדִּים לִפֹּל לְפֶתַע

וְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּתוֹךְ חֶבְיוֹן הַפֶּצַע

נֵטֶף מִצִּנַּת הַכְּחוֹל

שֶׁבָּעֶרֶב כְּבָר הַלֵּיל מוֹסֵךְ,

כָּךְ שֶׁכָּל מַפַּח הַהֶרֶס

חֶרֶשׁ, כְּנוֹשַׁע, דּוֹעֵך.

נָחוּ הַשְּׁעָרִים וְדֹם נִשְׁקָפוּ.

עֲנָנִים שְׁקּוּפִים רָחָפוּ

מוּל שׁוּרַת בָּתִּים חִוְרִים,

שֶׁמֵּאֹפֶל כְּבָר שָׁאָפוּ.

אַךְ פִּתְאֹם בָּאִים מֵעַל אוֹרִים,

מִיָּרֵחַ הֵם שָׁטִים, עוֹבְרִים,

כְּאִלּו הַכְּרוּבִים אֵי-שָׁם חַרְבוֹתָם שָׁלָפוּ.

קפרי, מרס 1907

פריס, ב באבגוסט 1907

זֶה חַלּוֹנִי. אַרְגִּיעַ

בְהָקִיץ וַאֲיַחֵל.

כְּרָחַף לִי רָקִיעַ.

עַד אָן לִבִּי יַגִּיעַ,

וְאֵי יָחֵל הַלֵּיל?

כְּאִלּוּ כָל הַחֶלֶד

סְבִיבִי הוּא אָנֹכִי,

שָׁקוּף כְּעֵין הַתְּכֵלֶת

שֶׁל אֶלְגָּבִישׁ זִכּוּכִי.

גַּם כּוֹכָבִים, דּוֹמַנִי,

אָכִיל בִּי, כֹּה גָּדוֹל

לִבִּי. לוּא יְכוֹלַנִי

מִמֶּנוּ שׁוּב לַחֲדֹל,

אֲשֶׁר אָהוֹב הִתְחַלְתִּי,

וְאוּלַי הַחְזֵק כִּמְעַט.

זָר, כְּמוֹ לֹא לוֹ הוֹחָלְתִּי,

בִּי גוֹרָלִי נִבָּט.

הִנֵּנִי, כִּי הֻנָּחוּ

עָלַי גָּבְהֵי אֵינְסוֹף, –

רֵיחָנִיָּה כָאָחוּ,

נָעָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב,

קוֹרְאָה וְגַם פּוֹחֶדֶת

פֶּן יִשָׁמַע קוֹלָהּ,

וְלִשְׁקֹעַ מְיֻעֶדֶת

בְּחֵיקוֹ שֶׁל גֹּואָלהּ.

פריס, בין 5 ו-9 באבגוסט 1907