מסורת ואגדה

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

הַכּוֹס

מאת

שמעון שמואל פרוג

הַגִּידִי לִי, אִמִּי אֲהוּבַת לְבָבִי,

הַאֱמֶת הַדָּבָר שֶׁסִּפֵּר אֲבִי־אָבִי

כִּי לִפְנֵי אֱלוֹהַּ, בִּמְרוֹמֵי גָבוֹהַּ,

עֹמֶדֶת מֵעוֹלָם כּוֹס פְּלָאוֹת עֲמֻקָּה,

וּבְכֹל הַמַּתְּלָאָה, כָּל צָרָה וּמְצוּקָה,

עָדֵינוּ מַגִּיעָה, מִיַּד אַכְזְרִיָּה,

מֵעֵינֵי אֱלוֹהַּ אָז דִּמְעָה נֹדֶדֶת,

נֹדֶדֶת, וּפְנִימָה הַכּוֹסָה יֹרֶדֶת.

וְעֵת כּוֹס הַפְּלָאוֹת תִּמָּלֵא בִדְמָעוֹת,

אָז יָבֹא מָשִׁיחַ כַּבִּיר הָעֲלִילָה,

הוּא הַמָּשִׁיחַ – לִשְׁמוֹ בְּכָל תְּפִלָּה

בִּזְמִירוֹת נָרִיעַ, וּתְהִלּוֹת נַשְׁמִיעַ;

שֶׁאֵלָיו בַּת עַמִּי זֶה כַּמָּה מְחַכָּה,

מְחַכָּה וּמְחַכָּה וְעֵינָהּ נְמַקָּה…

* * *

– “אֱמֶת הוּא, בְּנִי, אֱמֶת כֵּנָה וּקְדֹשָׁה"

– עָנַתְהוּ הֹרָתוֹ וַתּוֹרֶד אֶת רֹאשָׁהּ.

וַיַּחֲרֵשׁ הַיֶּלֶד וַתִּשְׂרֹר דֻּמִיָּה

וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וַיִּשְׁאַל בַּשְּׁנִיָּה:

– “וּמָתַי, הֹרָתִי, כּוֹס זוּ כּוֹס הַפְּלָאוֹת,

מָתַי תִּמָּלֵא עַד שְׂפָתָהּ בִּדְמָעוֹת?

אוֹ אוּלַי כָּל דִּמְעָה וְדִמְעָה נִגֶּרֶת

בְּקֶרֶב הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת נִחָרֶת?

אוֹ אוּלַי… אוֹ אוּלַי־תַּחְתִּיתָהּ נְקוּבָה?…

אָז יִשָּׂא הַיֶּלֶד לָאֵם הָאֲהוּבָה

אֶת עֵינוֹ הַבָּרָה כְּשֶׁמֶשׁ־זֹרַחַת

בְּחֶסֶד וְחֶמְלָה וּנְהָרָה נִצַּחַת,

וְאִמּוֹ עֲצוּבָה וְנוּגָה עָמָדָה

וְדִמְעָה כִפְנִינָה בְּעֵינָהּ רָעָדָה…

אֶל שַׂעֲרוֹת הַיֶּלֶד הַפְּנִינָה נָפָלָה,

מִשַׂעֲרוֹת הַיֶּלֶד עַל מִצְחוֹ נָזָלָה…

הָהּ, אֵלִי אֵל צְבָאוֹת, זֶה אֵגֶל הַדִּמְעָה

גַּם אוֹתוֹ בְכוֹסְךָ, כּוֹס דְּמָעוֹת, נָא שִׂימָה!…

---

יְצִירַת חַוָּה

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּלִבּוֹ הַטּוֹב לִבְלִי־חֵקֶר

וּבְרוּחוֹ הָעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת –

אָז בָּרָא אֶת אֵם כָּל הַחַיִּים

אֲדוֹן הָעוֹלָמִים, אֵל צְבָאוֹת.

לֹא בְרָאָהּ מִקָּדְקֹד הָאָדָם,

פֶּן תִּבְעַר בָּהּ תְּשׁוּקָה כַלַּהַב

לְשִׁלְטוֹן בָּאָרֶץ וּלְכָבוֹד,

וְגָאוֹן פֶּן תֵּדַע, וְרַהַב.

לֹא בְרָאָהּ מִשִּׂפְתֵי הָאָדָם,

פֶּן תִּהְיֶה פֹּשֶׂקֶת שְׂפָתָיִם;

לֹא בְרָאָהּ מֵעַיִן, פֶּן תַּחְמֹד,

פֶּן תִּתְאָו כָּל מַרְאֶה עֵינַיִם.

לֹא בְרָאָהּ מִזְרֹעַ, פֶּן תֹּאבֶה

אֶת הַכֹּל אֲסֹף בְּחָפְנֶיהָ;

לֹא בְרָאָהּ מִכַּפּוֹת הָרֶגֶל

פֶּן בֵּיתָהּ תִּטּשְׁנָה רַגְלֶיהָ –

מִצֶּלַע הָאָדָם יְצָרָהּ –

מִצַּלְעוֹ הַתְּמִימָה וּנְקִיָּה;

מֵעֶצֶם הָאָדָם הַיָּשֵׁן

יְצָרָהּ אֵל גְּדָל עֲלִילִיָּה.

וְלָכֵן – לִמְּדוּנוּ זְקֵנֵינוּ –

(הוֹכָחָה נִפְלָאָה וִישָׁרָה!)

מִשְׁפַּחַת בְּנוֹת חַוָּה הַיָּפָה

כֹּה צְנוּעָה וּתְמִימָה וּבָרָה…

---

צֶלַע הָאָדָם

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּיָדָהּ הָרַכָּה וּלְבָנָה, בַּת־רוֹמָא

עַל גִּלְיוֹן מְגִלָּה יְשָׁנָה הֶרְאָתָה

לְיָשִׁישׁ דַּל פָּנִים וְנָבוֹן, וּבְלַעַג

אָמָרָה: “מֶה הָיָה מִתְעוֹלֵל יֻפִּטֶּר

מְשַׁלַּח הַבְּרָקִים וּרְעָמִים – לֹא אֵדַע;

אַךְ, רַבִּי, הֵן גַּם לֵאלֹהֶיךָ, אֵל צְבָאוֹת,

אֵל נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד הָאָרֶץ,

לֹא נָאֶה הִתְנַפֵּל עַל אָדָם בֶּן־תְּמוּתָה

וְלִגְנֹב מִגֵּווֹ אֶת אַחַת הַצְּלָעוֹת

שֶׁיָּדוֹ, יַד שַׁדַּי, מֵעָפָר יְצָרָהּ…

וּלְבַד זֹאת, הוֹי לִגְנֹב בַּשֵּׁנָה… בַּשֵּׁנָה"…

וַיַּבֵּט הַיָּשִׁישׁ עַל בְּתוּלַת בַּת־רוֹמָא

– מוֹשֶׁלֶת מַמְלָכוֹת – הַיָּפָה, וַיַּעֲבֹר

שְׂחֹק עַנְוָה וּנְהָרָה בִּיעָף עַל שִׂפְתוֹתָיו

וַיֹּאמַר: “לֵיל אֶחָד בָּא גַנָּב אֶל בֵּיתִי

וַיִּגְנֹב מְנוֹרָתִי – הִיא מְנוֹרַת הַבַּרְזֶל

הַיְשָׁנָה, וַיִּתֵּן תַּחְתֶּיהָ – הוֹי שׁוֹדֵד! –

וַיִּתֵּן תַּחְתֶּיהָ נַבְרֶשֶׁת עֲשׂוּיָה

מִזָהָב"…

         “אַךְ, רַבִּי!”…

             … מִזָהָב וָכֶתֶם

וּמְלֵאָה סַפִּירִים מַרְהִיבֵי עֵינַיִם!”

“הוֹי, רַבִּי, – קָרָאָה – עוֹד שׁוֹדֵד תְּכַנֵּהוּ?

הַאֻמְנָם יֵאָמֵר לְנָדִיב בְּלִיַּעַל?

הֵן תַּחַת הַבַּרְזֶל"… עוֹד דְּבָרָהּ לֹא כִלְּתָה

וּפִתְאֹם – וּפְנֵי הַבַּת רוֹמָא, הַצַּחִים

מֵחָלָב, הֶאְדִּימוּ כַתּוֹלָע מִכְּלִמָּה…

וַיַּבֵּט הַיָּשִׁישׁ הַנָּבוֹן בְּעֹנֶג

עַל אֹדֶם הַכְּלִמָּה הַמְכַסֶּה פָנֶיהָ,

וַיִּכֹּף אֶת רֹאשׁוֹ הַלָּבָן כַּשֶׁלֶג

וַיִּשַּׁק אֶת דִּבְרֵי הַמְּגִלָּה הַקְּדֹשָׁה…

---

הַיַּיִן

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּגִנָּה בֵּין בָּשְׂמֵי נִיחֹחַ,

בְּנֹעַם הַצֵּל עָמַד נֹחַ

וַיִּטַּע שׂרֵקָה רַעֲנַנָה

רִאשׁוֹנָה עַל אַדְמַת הַגַּנָּה

וַיָּשָׁר:

         – “הַרְחִיבִי שָׁרָשִׁים מִתַּחַת

וְתִפְרִי וְתִהְיִי לְגֶפֶן סֹרַחַת,

שׂרֵקָה נֶחְמָדָה, שׂרֵקָה נֶהְדָּרָה!

הִמָּלְאִי בֶעָסִיס וּבְמֶגֶד שָׁמַיִם

לַלֵּב הֱיִי מַרְפֵּא וְטוֹב לַעֵינַיִם,

הִתְפַּתְּחִי וּפְרָחִי, וִהְיִי לְתִפְאָרָה!”

הוּא שָׁר – וּבַכֶּרֶם לֹא־רָחֹק בַּקֶּרֶן,

שָׁם שֶׁמֶשׁ לֹא יַחְדֹּר בֵּין עַנְפֵי הָאֹרֶן,

שְׁנֵי שְׁבִיבִים אֲדֻמִּים בַּלָּהוֹת הֵפִיצוּ –

שְׁתֵּי עֵינֵי הַשָּׂטָן עַל נֹחַ הִצִּיצוּ.

וְנֹחַ הַכֹּרֵם אַךְ שָׁב לְאָהֳלוֹ,

אַךְ הָלַךְ הִנָּפֵשׁ וּשְׁבֹת מֵעֲמָלוֹ,

מִסִּבְכֵי הַקּוֹצִים, מֵחֶשְׁכַת הַשִּׂיחַ

כְּרֶגַע הַשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית הִגִּיחַ,

וְרַגְלוֹ – תְּקֻלַּל חֶלְקָתוֹ! – הֵחִישָׁה

לַזְּמֹרָה, וַיַּצֵּג קָרְבָּנוֹת חֲמִשָּׁה:

שֵׂה כְשָׂבִים בַּת שְׁנָתָהּ רִאשׁוֹנָה הָלָכָה,

אַחֲרֶיהָ הִתְהַלֵּךְ אֲרִי בַּמַּעֲרָכָה,

חֲזִיר יַעַר גְּדָל כֹּחַ הִתְנַהֵל הַשְּׁלִישִׁי,

הָרְבִיעִי חֲזִיר, וּבֶן־קוֹפִים הַחֲמִישִׁי

וַיָּכֶן הַשָּׂטָן לְכֻלָּם מַטְבֵּחַ

וַיַּז עַל הָעֵץ מִן הַדָּם הָרֹתֵחַ.

* * *

יֶהֱמֶה יִתְגָּעַשׁ עֲסִיס הָעֲנָבִים

וּמַעֲלֶה אֶת קִצְפּוֹ, וּפָנָיו – לֶהָבִים…

וּרְאוּ אֶת הַנֹּתֵן בֶּעָסִיס הָעָיִן,

הַכֹּרֵת עִם שִׂמְחָה וָגִיל בְּרִית אֲהָבִים

הַנִּין וְהַנֶּכֶד לַאֲבִי שֹׁתֵי יַיִן!

אֶת כּוֹסוֹ הַמְּלֵאָה כִּי תָרִים יָדֵהוּ –

כָּל זִבְחֵי הַשָּׂטָן אָז יָכִיל קִרְבֵּהוּ:

בַּתְּחִלָּה הוּא תָמִים כְּשֶׂה בְּמִפְעָלָיו,

אַחֲרֵי כֵן כַּאֲרִי רוּחַ עֹז תִּצְלַח עָלָיו

וְהָיָה עֹז רוּחוֹ כְּעֹז חֲזִיר יַעַר

וּגָבַר חֲיָלִים וְסָעַר בּוֹ סָעַר.

אָז יִהְיֶה לְסֵמֶל הַיְצִיר הַיָּדוּעַ

בְּיִפְעַת הַטֹּהַר וּבְחִין הַנִּקָּיוֹן,

וְחִבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת וּצְחֹקוֹ פָרוּעַ,

וִיהִי לָאַחֲרוֹנָה כַּקּוֹף לְהִגָּיוֹן…

וּתְמוּנוֹת אֲיֻמּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ תַּבְהֵלְנָה,

וּתְנוּמַת־נְדוּדִים עַל עֵינָיו תַּפֵּלְנָה…

---

הַשָּׂטָן הַבֹּעֵר בָּאֵשׁ

מאת

שמעון שמואל פרוג

(אגדה מימי־הבינים)

I

מֵרָאשֵׁי הַסְּלָעִים אַלְהַמְבְּרָהּ נִשְׁקֶפֶת,

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה עֲטוּפָה וּצְנוּפָה,

     כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ הַמָּלֵא עֵינַיִם;

תַּרְדֵּמָה וָאֹפֶל בֵּין חֹמוֹת דֹּמֵמוֹת.

רַק מִנִּי הַחַלּוֹן בְּאַחַד הַצְּרִיחִים

     אוֹר כֵּהֶה עוֹד יָפִיץ לִסְבִיבוֹ קַרְנָיִם –

כְּמוֹ פָקַח הָעֲנָק אֶת עֵינוֹ הָאַחַת,

וָהִיא, הָאֲסוּרָה בְּחַבְלֵי תַרְדֵּמָה,

     אֶל קַדְרוּת הַלַּיְלָה בְּזַעַם מַבֶּטֶת…

וּבְגִנַּת הַנְּטָעִים בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים,

בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל הַסּוֹכֵךְ מִלְמַעְלָה,

     שֶׁשָּׁמָּה דֻּמִּיָּה שַׁאֲנַנָּה שֹׁלֶטֶת,

בְּלַהַב אֲבָדּוֹן – מַרְאֵהוּ מַה נּוֹרָא –

שְׁנֵי שְׁבִיבִים אֲדֻמִּים וּבְהִירִים יַבְרִיקוּ…

     שְׁתֵּי אֶבְרוֹת כָּעוֹרֵב, חֲלָקוֹת כִּרְקָמוֹת,

וְקַוֵּי־שַׁלְהֶבֶת מִסְגֶּרֶת לָהֵנָּה –

יֵרָאוּ מִבֵּין הָעֳפָאִים הָרַכִּים,

     וְגַבּוֹת עֵינַיִם אֲרוּכוֹת, נִזְעָמוֹת,

עַל פָּנִים נִכָּרִים בְּתָוֵי־בַדֵּיהֶם –

פַּעַם יִסָּתְרוּ בְּחֶשְׁכַת הֶעָלִים

     וּפַעַם יוֹפִיעוּ לְאוֹר הַיָּרֵחַ:

לַצְרִיחַ הַמֵּפִיץ אֶת אוֹרוֹ, אוֹר כֵּהֶה,

אֶת עֵינָיו הַחֹדְרוֹת הָאֹרְבוֹת לַטֶּרֶף

     בְּקֶצֶף אַכְזָרִי הַשָּׂטָן שֹׁלֵחַ…

אַךְ מִי הוּא הַגֶּבֶר בַּצְּרִיחַ הַנֶּהְדָּר

הַיֹּשֵׁב בְּלִי־תֵת לָעֵינַיִם תַּרְדֵּמָה

     אֶל פְּנֵי אוֹר הַמְּנוֹרָה, לָהּ נֹגַהּ עַצֶּבֶת?

מַה יִּבְחַן, מַה יֶּאֱרֹב הַשָּׁטָן הַמַּשְׁחִית?

וּמָה הֱבִיאָהוּ בֵּין קִירוֹת אַלְהַמְבְּרָהּ

     מִשְּׁאֹל הַתַּחְתִּיָּה, מֵאֶרֶץ צַלְמָוֶת?…

II

הַשֻּׁלְחָן הָעַתִּיק מְכֻסֶּה גִּלְיוֹנוֹת

וּמְגִלּוֹת יְשָׁנוֹת וְלוּחוֹת אֲבָנִים

     וּסְפָרִים עֲרוּכִים בְּמִשְׁטָר וָסֵדֶר –

כָּל אֵלֶּה יָעִידוּ כִּי נֶפֶשׁ חֹשֶׁבֶת,

בְּלִי־הֶרֶף מְבַשֶּׁלֶת פְּרִי תְנוּבָה וָדַעַת,

     בֵּין קִירוֹת הַצְּרִיחַ, בְּחֶבְיוֹן הַחֵדֶר…

נֵר־דּוֹנַג רַק אֶחָד שֹׁלֵחַ אוֹרֵהוּ,

מִפְּתִילַת הַנֵּר נִטְפֵי דוֹנַג יִזֹלוּ,

     וְקַרְנֵי אוֹרֵהוּ הָרֹעֵד יָאִירוּ

אֶל עֵבֶר פְּנֵי זָקֵן דַּל־בָּשָׂר, כְּפוּף־קוֹמָה,

וּרְאוּ נָא הַזָּקֵן הַכָּחוּשׁ מִשֶּׁמֶן

     מִתַּחַת גַּבּוֹתָיו אֵיךְ עֵינָיו יַזְהִירוּ,

בְּלַהַב הַנֹּעַר וּתְשׁוּקַת הַחַיִּים!

וְיָדוֹ הַצְּנוּמָה וּשְׁדוּפַת הַזִּקְנָה

     עַל פְּנֵי הַגִּלָּיוֹן הַיָּרֹק חֹלֶפֶת

וְאוֹתוֹת לְאוֹתוֹת וּמִלִּים לְמִלִּים

מִתַּחַת הָעֵט עַד מְהֵרָה יָרוּצוּ,

     וְשׁוּרָה עַל שׁוּרָה בְּלִי הֶרֶף נוֹסֶפֶת…

III

וַיִּשְׁבֹּת הַזָקֵן מִמְּלַאכְתּוֹ עַד רֶגַע

וַיַּסֵּב בְּלִי־מֵשִׂים אֶת פָּנָיו לְאַחֲרָיו

     וַיַּבֵּט – וּרְעָדָה בִיצוּרָיו עָבָרָה…

– “הַאַתָּה בָזֶה?!… וּמַדּוּעַ וְלָמָּה?…

הַאוֹתִי, בְּלִיַּעַל, הַאוֹתִי הַדִּיחַ

     מִדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לִבָּתְךָ אָמָרָה?

הָחִישָׁה וָצֵאָה, מַדִּיחַ וּמֵסִית,

מִקִּירוֹת הֵיכָלִי הַקָּדוֹשׁ. – בְּאָלָה! –

     אַךְ לֹא, עַל מְקוֹמְךָ עֲמֹד… אַל תַּעֲבֹרָה…

לִי דְרוּשָׁה עֶזְרָתְךָ, הַשָּׂטָן, עֲמָד־נָא,

קְחָה נֵרִי!… אֱחָז בּוֹ, הָאִירָה… אַל תֶּרֶף,

     עַד עֵת עֲבוֹדָתִי הַכְּבֻדָּה אֶגְמֹרָה…

הָאִירָה!…”

     וַיְמַהֵר הַשָּׂטָן וַיִּקַּח

מִיָּדוֹ אֶת נֵרוֹ בְּיִרְאָה וָרֶטֶט,

     כִּי גַעֲרַת הַזָּקֵן הֶחֱרִידָה לִבֵּהוּ.

שַׁלְהֶבֶת הַנֵּר הִתְחַלְחָלָה… רָגָשָׁה…

וְנוֹעַ תָּנוּעַ וְתַעֲלֶה וְתֵרֵד…

     אָז יָשׁוּב הַזָּקֵן לִמְלֶאכֶת יָדֵהוּ…

IV

הַלַּהַב גַּם יַעֲלֶה גַּם יֵרֵד לִרְגָעִים.

אַךְ הִנֵּה הוּא הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל קִצּוֹ…

     וּפִתְאֹם קוֹל דִּבְרֵי הַשָּׂטָן נִשְׁמָעוּ,

“הוּא יֵלֵךְ וְיִכְלֶה… עוֹד רֶגַע הַלַּהַב"…

– “הָאִירָה!” – עָנָהוּ הַזָּקֵן בִּמְנוּחָה.

     וּרְגָעִים אֲחָדִים נָגֹזוּ נִסָּעוּ.

“כְּבָר כָּלָה… הַלְּהָבָה אֹכֶלֶת אֶת בְּשָׂרִי!”…

– “הָאִירָה!” – עָנָהוּ הַזָּקֵן בְּזַעַם.

     “מַכַּתִי אֲנוּשָׁה"…

     – “הָאִירָה, הָאִירָה,

עוֹד מְלָאכְתִּי לֹא כָלְתָה… הַגִּישָׁה, הַקְרִיבָה!” –

“מַה נּוֹרָא מַכְאוֹבִי, כְּבָר יָזוּב זוֹב דָּמִי!

     הָהּ, יָדְךָ, הַזָּקֵן, מִמֶּנִּי הָסִירָה!”

– “הָאִירָה, הָאִירָה, הַגְדִּילָה הַמְּדוּרָה!

תְּנָה אֵשׁ לִי, אֵשׁ־לֹהֵט, אֵשׁ פְּלָדוֹת, הָחִישָׁה!”

     וּבְדַבֵּר הַזָּקֵן גְּוִיָּתוֹ רָעָדָה

וְיָדוֹ הוֹסִיפָה עוֹד מִלִּים עַל מִלִּים…

– “הָאִירָה!”… כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ הִתְפַּתֵּל

     הַשָּׂטָן הַבֹּעֵר, הִתְנוֹדֵד בַּחֲרָדָה…

כְּאֹדֶם רָקִיעַ בִּבְעֵרָה – הִתְאַדְּמוּ

כָּל קִירוֹת הַצְּרִיחַ, הַלּוּחוֹת, הַמְּגִלּוֹת,

     וְנִטְפֵי הַדָּמִים לַדְיוֹ הִשְׁתַּפָּכוּ…

כְּבָר עָיֵף הַזָּקֵן וְעוֹדוֹ לֹא יֶחְדָּל

מִטְּבֹל אֶת עֵטֵהוּ… וַיִּכְתֹּב, וַיִּכְתֹּב

     וְאֶצְבְּעוֹת יָדָיו בַּדָּם נֶאֱלָחוּ…

בָּאֵשׁ וּבַדָּם – דַּם אֲבַדּוֹן וָתֹפֶת

רֻוָּיוּ וַיְשֻׁקּוּ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה…

     מִנִּטְפֵי הַדָּם הָרֹתֵחַ אָדָמוּ

גַּם שַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ גַּם הַזָּקָן הַלָּבָן,

וַתֵּכֶל הַמְּלָאכָה……

………………..

………………..

הַזָּקֵן הַהוּא הָיָה סַנְקְט־דֹּמִנִּיקוּס,

וְיָדָיו הַצְּנוּמוֹת – בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה

אֶת חֹק הַבִּקֹּרֶת¹ הַקְּדֹשָׁה חָתָמוּ…

---

הַגַּרְזָן וְהָעֵצִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּאַחַד הַיְעָרִים – עֲגָלָה רֹעֶשֶׁת,

טְעוּנַת קַרְדֻּמּוֹת הָלָכָה.

מֵרוֹם הַשָּׁמַיִם עַל בַּרְזֶל הָעֶשֶׁת

הַשֶּׁמֶשׁ אֶת אוֹרָהּ שָׁלָחָה.

הָעֵצִים הַצְּעִירִים הַשָּׁאוֹן שָׁמָעוּ –

וּבְרַעַשׁ הֵנִיעוּ עַלֵּיהֶם,

כִּי יָצָא לִבָּמוֹ, הִתְפַּלְּצוּ, תָּמָהוּ,

כִּי סָר מַר הַמָּוֶת אֲלֵיהֶם.

אַךְ אֵלָה עֲבֻתָּה כַּבִּירָה בַיָּמִים

לָעֵצִים הַצְּעִירִים אָמָרָה:

“מִבַּרְזֶל אֵין־אוֹנִים אַל תַּעַמְדוּ נִפְעָמִים

אַל תִּירְאוּ מֵעֶשֶׁת נִשְׁבָּרָה.

הַגַּרְזֶן אִם יַפִּיל עֲצוּמִים – חֲרָדוֹת

לֹא נִלְבַּשׁ לְמַרְאֵה אוֹיְבֵנוּ –

כָּל עוֹד לַקַּרְדֻמּוֹת מֵעֵצְכֶם הַיָּדוֹת

לֹא אַתֶּם, יַקִּירַי, תִּתֵּנוּ".

---

הַשְּׂמָמִית

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

– “הַתֵּבֵל עִם כָּל צֶאֱצָאֶיהָ

בְּחָכְמָה רַבָּתִי הוּקָמָה,

לְחֵפֶץ הָאָדָם נוֹצָרוּ

וּלְאָשְׁרוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

כֵּן יָשִׁישׁ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם

לַיֶּלֶד לְדָוִד הִבִּיעַ…

“גַּם שְׂמָמִית?” אָז יִקְרָא הַיֶּלֶד

וּשְׂחֹק עַל שִׂפְתוֹתָיו הוֹפִיעַ

“יֵשׁ חֵפֶץ בַּסּוּס וּמְרוּצָתוֹ,

יֵשׁ חֵפֶץ בְּכֹחַ הַחֲמוֹר,

בְּשֶֹה וּבְגִזָּתוֹ הַיָּפָה,

בְּעֹרֶף הֶחָזָק שֶׁל שׁוֹר.

“יֵשׁ נֹעַם בְּתֹר וּבֶן־אַוָּז

עַל שֻׁלְחָן מְלֵא דִשְׁנֵי מַעֲדַנִּים,

יֵשׁ נֹעַם בְּשִׁירַת הַזָּמִיר

בְּשֶׁקֶט הַלַּיְלָה בַּגַּנִּים.

“יֵשׁ יִפְעָה בַּנְשָׁרִים עֵת מַעְלָה

וּמַעְלָה בָּעֹז יִתְנַשָּׂאוּ

לִמְקוֹם הָעֲרָפֶל – שָׁם סַלְעֵי

הַיְשִׁימוֹן כַּקְפוּאִים יֵרָאוּ.

“יֵשׁ הוֹד בְּאַיֶּלֶת הַלְבָנוֹן

עֵת תָּנוּס מֵאַבְנֵי קַלָּעִים

אֶל סִבְכֵי הַיְעָרוֹת הַגְּדוֹלִים

מִבֵּינוֹת לִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים.

“וּמָה הוּא הַחֶפֶץ, הָעֹנֶג,

לָאָדָם מִשְּׂמָמִית יַגִּיעַ?…”

אַךְ יוֹם הִנֵּה בָא – וְהוֹכִיחַ

כִּי אֱמֶת הַזָּקֵן הִבִּיעַ.

II

נִרְדָף עַל צַוָּאר מִשָּׁאוּל –

נְעִים־זְמִרוֹת הִתְחַבֵּא בַמְּעָרָה.

וּמַחֲנֶה־הַמֶּלֶךְ – עֲקֵבוֹ

בְּהָרִים וּבְקָעוֹת שָׁמָרָה.

נְעִים זְמִרוֹת שָׁם יָשַׁב בַּמְּעָרָה.

שָׁם יָשַׁב וְאָזְנוֹ קָשָׁבָה:

קוֹל נֶשֶׁק כִּי יֵלֵךְ כִּי יִקְרַב,

כִּי יִגְבַּר קוֹל אַנְשֵׁי הַצָּבָא.

הֵם קְרֵבִים… “הוֹי, אֵלִי, הַצִּילָה!”

– אָז יִקְרָא בְּשִׁבְרוֹן לִבֵּהוּ,

הֵם קְרֵבִים… וַיַקְשֵׁב רַב קֶשֶׁב

וַיִּכְלָא אֶת רוּחוֹ קִרְבֵּהוּ.

וַיַּעַמְדוּ, וַיִּקְרָא הָאֶחָד:

– “אוֹי אוּלַי בַּמְעָרָה הִנֵּהוּ?” –

– “לֹא פֹה הוּא, הֲתִרְאֶה?” – עָנָהוּ

הַשֵּׁנִי וַיּוֹר בְּיָדֵהוּ.

הַמַּחֲנֶה חָלָפָה. וַיִקְרַב

הַנֶּחְבָּא אֶל פִּי מְעָרָתוֹ,

וּמַה זֶה שָׁם עֵינָיו חָזָיוּ? –

אֵין חֵקֶר לָאֵל וּלְחָכְמָתוֹ!

אֶת פֶּתַח הַמְּעָרָה, עֵת מַחֲנֵה

הַמֶּלֶךְ הִקְרִיבָה לָגֶשֶׁת –

הַשְּׂמָמִית הַמְתַפְּשָׂה כִּסָּתָה

בְּאֶרֶג קוּרֶיהָ כָּרֶשֶׁת…

לֹא הִצִּיל מִמָּוֶת אֶת דָּוִד

לֹא שׁוֹר וְלֹא סוּס קַל־רַגְלָיִם,

לֹא נֶשֶׁר הַשּׂוֹחֵק לַסּוּפָה

הַמְעוֹפֵף בְּלֵב הַשָּׁמָיִם –

רַק שְׂמָמִית נִמְאָסָה וּנְמִבְזָה

יֹשֶׁבֶת חֳרָבוֹת וּשְׁאִיָּה

בְּאֶרֶג קוּרֶיהָ הַבָּלִים –

לַגִּבּוֹר הַמְשׁוֹרֵר הוֹשִׁיעָה…

וְנֶפֶשׁ הַמְשׁוֹרֵר הִתְנַשְּׂאָה

כַּגַּל, עֵת יִתְגָּאוּ הַמָּיִם,

מֵחֶזְקַת יַד שִׂמְחָה נִצַּחַת

מֵרֶגֶשׁ הֶגְיוֹנֵי שָׁמָיִם…

הִתְנַשֵּׂא הַמְשׁוֹרֵר הַנַּעֲלֶה

בִּקְדֻשַּׁת הֶגְיוֹנָיו הַתְּמִימִים,

וּבְכָתְלֵי הַמְּעָרָה נִשְׁמָעוּ

קוֹל דִּבְרֵי תְהִלּוֹתָיו הַנְּעִימִים.

---

הַכִּנּוֹר

מאת

שמעון שמואל פרוג

(תהלים קל"ז)

עַל פְּרָת הַמִּתְרַפֵּס בְּכֶסֶף

יַעֲמֹד שָׁם עֵץ הָעֲרָבִים.

עַל שֹׂכָה רְצוּצָה שָׁם תָּלוּי

כִּנּוֹר מְלֵא־בְקִיעִים וּנְקָבִים.

עַל פְּנֵי כָל הַכִּנּוֹר כַּנְּחָשִׁים

בְּקִיעָיו הִתְפַּתְּלוּ, שׂרָגוּ,

עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים הַיְשָׁנִים

קוּרֵי עַכָּבִישׁ אֹרָגוּ.

יַחֲרִישׁוּ מֵיתָרָיו, יִדֹּמוּ…

לֹא תְעִירֵם נְשִׁימַת הַלָּיְלָה,

לֹא לַחַשׁ הַגַּלִּים יְעִירֵם,

לֹא נֹעַם אוֹר סַהַר מִלְמָעְלָה.

לֹא אֹרוֹת אַרְגָּמָן בַּנֶּשֶׁף

מִמַּעַל בִּתְכֵלֶת שְׁמֵי־שֶׁפֶר.

וּתְכַסֶּה חֲלוּדָה אֶת פְּנֵיהֶם

וְאָבָק וּפִיחַ וָאֵפֶר…

וְאוּלָם עֵת סַגְרִיר וָדֶלֶף,

כָּל עוֹד עַל אֲדָמָה נִזְעָמָה

הָרְעָמִים יֵהֹמּוּ, יִרְעָמוּ,

וּנְשִׂיאִים יִנָּשְׂאוּ בָרָמָה.

וְעֵצִים יִשַּׂחוּ, יֵאָנְחוּ

וּבְפַחַד יָרוּצוּ עֲדָרִים –

נִפְלָאוֹת בַּכִּנּוֹר נוֹצָרוֹת,

נִפְלָאוֹת עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים.

כָּל מֵיתָר אָז יָקִיץ לִתִחִיָה,

כְּמוֹ תִגַּע בּוֹ יָד מְסֻתָּרָה,

וּלְיַד מֵימֵי פְרָת הַזֵּידוֹנִים

תִּשָּׁמַע אָז שִׁירָה נֶאְדָּרָה.

תִּדְמֶינָה הֲמֻלָּה, אֲנָחָה,

הַשִּׁירָה גֹּבֶרֶת חֲיָלִים…

מִסָּבִיב לַכִּנּוֹר יֵאָסְפוּ

פְּנֵי־רוּחוֹת וּתְמוּנוֹת וּצְלָלִים.

וּבַעֲלַת כְּנָפַיִם – הָעֵדָה

מִמַּעַל לוֹ עוֹפֵף תַּגְבִּיהַּ,

וְקִינַת תַּמְרוּרִים אַחֲרֵיהוּ

בְּקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה תַּשְׁמִיעַ…

אָז תָּקוּם לִדְמָמָה הַסְּעָרָה;

אַךְ שִׁירַת הַכִּנּוֹר תָּרִיעַ…

אֶת קֹרוֹת בֶּן־חַיִל מְהֻלָּל

הַשִּׁירָה תְּסַפֵּר, תַּבִּיעַ.

אֶת קֹרוֹת בֶּן־חַיִל – בְּכֶלֶא

אֲסוּר נְחֻשְׁתַּיִם וָאזִקִּים,

אַךְ עֹז לוֹ וּזְרֹעַ כְּלָבִיא,

אַךְ עֵינוֹ בֹעֶרֶת כַּזִקִּים.

בְּלִי נֶשֶׁק וּמָגֵן – הַגִּבּוֹר

בַּאֲפֵלָה נוֹרָאָה יָנוּעַ,

בְּחֹתַם נִצָּחוֹן עַל מִצְחוֹ

שֶׁעָלָיו אוֹר־גָּאוֹן זָרוּעַ…

הָרוּחוֹת יֶחֱוָרוּ, יֶחֱוָרוּ…

יִתְנַשְּׁאוּ… אֶת קוֹלָם יַשְׁפִּילוּ…

הַשִּׁירָה לְקִצָּהּ קָרֵבָה,

וּמֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר יַזִילוּ

קוֹל נֹעַם וְעֵדֶן וָנַחַת…

עוֹד רֶגַע הַשִּׁירָה חָדָלָה…

קוֹל “קֵץ־הַמַּנְגִּינָה” הִגִּיעַ,

וְסָבִיב דֻּמִיָּה מָשָׁלָה.

עַל שָׂדוֹת תַּרְדֵּמָה נִסָּכָה,

אֵין קוֹל אַף אֵין קֶשֶׁב בַּצִּיָּה;

רַק אַנְחוֹת תַּמְרוּרִים יִשָּׁמְעוּ

וִילָלָה וּבְכִי בַּדֻּמִיָּה…

---

יַלְדֵי אֲדָמָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מדרש תנחומא)

רָאִיתִי אֶת בֹּקֶר הָאָבִיב

וְנַפְשִׁי מִגִּיל הִתְפָּעָמָה,

וָאֶזְכֹּר הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא,

הַסִּפּוּר ״מִיַּלְדֵי אֲדָמָה״.

עֵת מֶלֶךְ מִצְרַיִם הִתְחַכֵּם

אֶת צָרָיו הַמְדֻמִּים הַכְנִיעַ

וּלְהָכִין אֶת כִּסְאוֹ בַּל יִמּוֹט –

וַיְצַוֶּה בַמַּיִם הַטְבִּיעַ

אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּקִיִּים, –

הָאִמּוֹת הַנּוּגוֹת וּנְכֵאוֹת,

הִסְתַּתְּרוּ בְעִמְקֵי הַיַּעַר,

בִּמְקוֹם עֵינֵי זָרִים אֵין רֹאוֹת.

וּכְחַיְתוֹ הַיַּעַר, בְּלִי־עֶזְרָה,

בַּלַּיְלָה, בְּשֶׁקֶט צַלְמָוֶת,

שָׁם בָּאוּ עַד מַשְׁבֵּר, הִמְלִיטוּ

יְלָדִים עֻתָּדִים לַמָּוֶת.

רַק כּוֹכְבֵי דֻמִיָּה הִבִּיטוּ

מִתְּכֵלֶת שָׁמַיִם – עַל דְּמָעוֹת,

עַל רַחֲמֵי אַהֲבָה נִכְמָרָה,

עַל עָקוֹת וּמְצוּקוֹת נוֹרָאוֹת.

וּבְדִמְעוֹת אַהֲבָה רֹאשׁ יוֹנְקָן

הָאִמּוֹת הַנּוּגוֹת רָחָצוּ,

וּבְחֶמְלַת אֵין קֵץ אֶת בֶּן אוֹנָן

לַלֵּב, עֵת נִפְרָדוּ, לָחָצוּ.

וְחֶרֶשׁ, בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ,

תָּשֹׁבְנָה הַבַּיְתָה לַבֹּקֶר,

וּבְסִתְרֵי הַיַּעַר הַקָּדוֹשׁ,

יֵעָשׂוּ נִפְלָאוֹת אֵין חֵקֶר:

מִסִּבְכֵי הַיַּעַר הַנִּפְלָא

כִּמְעַט הַיֹּלֶדֶת עָבָרָה,

אָז אַדְמַת הַיַּעַר נִבְקָעָה

וּפִיהָ הָרָחָב פָּעָרָה.

וּכְזֶרַע בְּחֵיק הָאֲדָמָה –

לְעִתּוֹת עֲדָנִים וּשְׂמָחוֹת

הִסְתִּירָה הַיֶּלֶד הַנֶּעֱזָב

בְּחֵיקָהּ מְלֹא חֶסֶד וּבְרָכוֹת…

וּמַלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ נֶעֱלָמָה

בַּיַּעַר הַנִּפְלָא הוֹפִיעַ,

וּבְשִׁירַת גַּן־עֵדֶן עֲרֵבָה

קוֹל קְרִיאָה לַיְלָדִים הִשְׁמִיעַ.

וּלְקוֹלוֹ הַיְלָדִים שָׁמָעוּ,

וַיַּעֲלוּ מֵאֶרֶץ מַחֲשַׁכִּים,

וּבְשָׁאוֹן וּבְשִׂמְחָה כִּתְּרוּהוּ

בְּצֵל הָעֳפָאִים הָרַכִּים.

וּבְעַיִן מַזְהִירָה וּתְמִימָה

הִבִּיטוּ עַל צִיר־הַשָּׁמַיִם,

וּלְלִמּוּד הָאֱמֶת הַקְּדֹשָׁה

שָׁם הִטּוּ כֻלָּהַם אָזְנַיִם…

וְשָׁנָה עַל שָׁנָה עָבָרָה

כַּמִּשְׁפָּט בִּמְנוּחָה וּדְמָמָה…

וַיִּרְבּוּ כְּצִמְחֵי הָאָבִיב

וַיִּשְׁגּוּ כָל ״בְּנֵי־הָאֲדָמָה״…

* * *

וְנַעֲרָה הִתְחַמְּקָה מִבֵּיתָהּ

בְּאַחַד הַיָּמִים הַיַעֲרָה;

הֵרָאוֹת אֶת בְּחִירָה מִגֹּשֶׁן

בְּסֵתֶר שָׁם חִכְּתָה הַנַּעֲרָה.

אִם הִיא – בַּת חַשְׁמַנִּים אַדִירִים

וָהוּא – בֶּן לְעָם שְׂבַע־חֲרָפוֹת –

אַךְ נֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה נִלְכָּדָה

בְּחַבְלֵי קְוֻצּוֹתָיו הַיָּפוֹת,

וּבְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הַמְּפִיקוֹת

אַהֲבָה בְּאֶפֶס תּוֹחֶלֶת.

וּבְדָמָהּ בַּקֶּרֶב בָּעֲרָה

תְּשׁוּקָתָהּ כִּלְהָבָה אֹכֶלֶת.

לֹא שָׁמְרָה בְלִבָּהּ הַתּוֹרָה,

שֶׁנָּתְנוּ הַכְּמָרִים הַגְּדֹלִים,

לֹא פָחֲדָה מִשִּׁלְטוֹן אָבִיהָ,

לֹא יָרְאָה מִקֶּצֶף הָאֵלִים –

רַק רֶגֶשׁ אַהֲבָה יָדָעָה.

אִם נָכוֹן בְּיָדָם יוֹם שֶׁבֶר –

לֹא בִקְשָׁה חִשְּׁבוֹנוֹת; וַתֶּאֱהַב –

וַתִּפֹּל בִּזְרֹעוֹת בֶּן־עֵבֶר.

וְתַחַת כִּי יָדְעָה רַק רֶגֶשׁ

אַהֲבָה בְּתֹם עֲלֻמֶיהָ –

הוֹפִיעַ בַּיַּעַר הַמַּרְאֶה

הַנִּפְלָא הַהוּא לְעֵינֶיהָ.

* * *

וּדְבַר הַנִּפְלָאוֹת עַד אָזְנֵי

הַשַּׁלִּיט הֶעָרִיץ הִגִּיעַ,

וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא חַרְטֻמָּיו

עִמָּהֶם הַיַּעֲרָה הוֹפִיעַ.

וַיַּעֲמֵד מִשְׁמֶרֶת חֲיָלָיו, –

אַךְ שָׁוְא כָּל עֲמָלוֹ… וַיָּעַר

כָּל קִצְפּוֹ… וַיְצַוֶּה לְהַכְרִית

וּלְעַקֵּר מִשָּׁרְשׁוֹ הַיַּעַר.

וּמֵאָה מַחֲרֵשׁוֹת עַל כֻּלּוֹ

פַּעֲמַיִם גַּם שָׁלֹשׁ עָבָרוּ –

אַךְ סוֹד הַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת

סְעִיפֵי הָאָרֶץ שָׁמָרוּ.

וַיָּשָׁב אֶל הֵיכַל תִּפְאַרְתּוֹ

וּבְקִרְבּוֹ חֲמָתוֹ בָעָרָה…

וְחַיַּת הַנַּעֲרָה לְבַעַל־צְפוֹן

בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ הָסְגָּרָה…

………………..

* * *

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים עָבָרוּ

כַּמִּשְׁפָּט בִּמְנוּחָה וּדְמָמָה,

וַיִּשְׂגּוּ כְּאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן,

וַיִּרְבּוּ כָּל ״בְּנֵי־הָאֲדָמָה״.

וַיִּפְרֹץ הַחַיִל הַגָּדוֹל

הַנּוֹצָר לִתְעוּדָה נִשָּׂאָה…

יוֹם פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל הִגִּיעַ

וּתְעוּדַת הַיְלָדִים נִמְלָאָה:

עַל גַּלֵּי מֵי יַם סוּף הַהֹמִים

צְעָקָה נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה

מֵרִבּוֹא אֲנָשִׁים נִשְׁמָעָה,

בִּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וּמְהוּמָה:

״מַדוּעַ הוֹפַעְתָּ אֵלֵינוּ?!..

הַבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֵין קְבָרִים

לַעֲנִיִּים אֻמְלָלִים וּמְרוּדִים,

לִבְזוּיִם וּשְׁבוּיִם נֶאֱסָרִים?!..

״אָבַדְנוּ! – נָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה!…

לֹא נֹאבֶה תֵּת דָּם בְּחֻפְשֵׁנוּ!

נָחִישָׁה!… נָשׁוּבָה! נָשׁוּבָה!…

נִמָּלְטָה! נַצִּילָה נַפְשֵׁנוּ!״…

בְּרֶגַע הַזֶּה – לַאֲגֻדָּה

כָּל ״יַלְדֵי הָאָרֶץ״ נוֹסָדוּ;

כֻּלָּמוֹ בִּגְבוּרָה נִמְרָצָה

עַל קְהַל הַמְּלִינִים נוֹעָדוּ.

עֵינֵיהֶם הֵפִיקוּ עֹז נֶפֶשׁ

וְקוֹלָם נִצָּחוֹן הִבִּיעַ:

״מִי רָאָה חֲתַת וַיִּבָּהֵל?!

מִי קוֹלוֹ לִמְנוּסָה הִשְׁמִיעַ!?״ –

״קָדִימָה!״ – אָז קוֹלוֹת אַדִּירִים

עַל דָּכְיֵי הַמַּיִם הִרְעִימוּ,

וּבְכֹחַ עֲלוּמִים הַיָּמָה

פַּעֲמֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הֵרִימוּ,

וּמֹשֶׁה אָז יָשִׁיר בֶּהָדָר,

אַחֲרֵיהוּ קוֹל עָנָה בָרָמָה;

הָעֹנִים הַשָּׁרִים הֵן הָיוּ

״הַיְלָדִים צֶאֱצָאֵי אֲדָמָה״.

---

הָמָן

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

(אסתר רבה ט׳)

בְּטִירָה אַדִּירָה אֶל שֻׁלְחָן רַב־בְּרָכָה,

שָׁם הָמָן יִתְעַלֵּס בְּחוּג הַמִּשְׁפָּחָה…

אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים יֶהֱמָיוּ, יִרְתָּחוּ.

צְלִי־אֵשׁ וּמַטְעַמִּים וּזְנֵי כָל מֶרְקָחָה

אֶת רֵיחָם הַנָּעִים מִסָּבִיב יִשְׁלָחוּ.

כִּנּוֹרוֹת עִם תֻּפִּים אֶת קוֹלָם יַשְׁמִיעוּ,

מְצִלְתַּיִם אַחֲרֵיהֶם בֶּהָדָר יֵהֹמּוּ,

פַּעַם כִּפְנִינִים יָשֹׁקּוּ, יָרִיעוּ

וּפַעַם כַּמַּיִם בְּשֶׁקֶט יִזְרֹמוּ…

וְעֶשֶׁן אֲהָלוֹת וּכְפָרִים וּנְרָדִים

יִתְאַבֵּךְ בֵּין זֵרֵי הַפְּרָחִים הַנָּדִים.

עַל פְּנֵי כָל הַקְּרוּאִים נְהָרָה תוֹפִיעַ.

רַק הָמָן – עַל פָּנָיו עֲרָפֶל יַצִּיעַ…

כּוֹס יֵינוֹ לְפָנָיו עוֹד טֶרֶם הוֹרָקָה.

וּבְרוּחַ עַצֶּבֶת לִידִידָיו יַבִּיעַ

(כִּי נִלְאָה כְבָר כַּלְכֵּל בַּלֵּב הַמּוּעָקָה):

– ״חֲבָלִים בַּנְּעִימִים לִי נָפֹל נָפָלוּ,

בְּחֶלְקִי בַחַיִּים שָׂמֵחַ הִנֵּנִי.

כֹּל רָחַשׁ לְבָבִי, כֹּל עֵינַי שָׁאָלוּ,

כָּל דָּבָר עַד עַתָּה לֹא נֶאֱצַל מִמֶּנִּי…

לִי עֹשֶׁר שָׁאַלְתִּי וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת –

מִי יוּכַל הִדַּמוֹת אֵלַי בָּאוֹצָרוֹת?!…

שָׁאַלְתִּי לִי נַחַת – גַּם הִיא לִי נִמְצָאָה:

לְעֹנֶג וּלְנַחַת כָּל גְּבוּל לֹא אֵדָעָה:

בְּאֶרֶץ מֶמְשַׁלְתִּי הַגְּדוֹלָה וּרְחָבָה –

מִטִּירַת תִּפְאַרְתִּי אֵין טִירָה נִפְלָאָה,

כְּסוּסַי אֵין סוּס, כְּמֶרְכַּבְתִּי מֶרְכָּבָה…

עֲבָדִים אֵין מִסְפָּר לִי יַטּוּ אָזְנַיִם,

בִּרְעָדָה יָסוּרוּ אֵלַי לְמִשְׁמַעַת.

כָּל נֹעַם וּמֶגֶד, כָּל תַּאֲוַת עֵינַיִם,

עִם חֵיל תְּמוּרוֹתֵיהֶן – כְּבָר נַפְשִׁי יֹדַעַת;

כָּל רֶטֶט עֲלִיצוּת בְּעֶצֶם קְסָמֶיהָ,

כָּל בִּרְכַּת הַחַיִּים בִּמְלֹא עֲדָנֶיהָ.

חָפַצְתִּי בִתְהִלָּה – וּתְהִלָּה מָצָאתִי:

לִי כָבוֹד יִנָּתֵן, יֵאָמַר תְּהִלָּתִי

בְּעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע וּמֵאָה מְדִינָה.

אֶת עָשְׁרִי הַגָּדוֹל, אֶת הַדְרַת מַעֲלָתִי

יוֹדִיעוּ מִסָּבִיב בְּשִׁירָה וּבְרִנָּה.

בֵּין חַכְמֵי הַמֶּלֶךְ, בֵּין פָּחוֹת אַדִּירִים,

עַל מִשְׁתֵּה הִלּוּלִים, בְּשִׂמְחַת עֲדָנִים,

מִכָּל הָעֲבָרִים – אֶת שְׁמִי מַאֲמִירִים…

וְאוּלָם עֵת מֶנִּי יָחִילוּ גַם סְגָנִים,

וְיִכְרְעוּ יִשְׁתַּחֲווּ בְּרוּחַ נִבְהָלָה –

זֶה מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי – הַנֶּפֶשׁ הַשְּׁפָלָה –

בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ בְּבוּז יְקַדְּמֵנִי,

וְעֵינוֹ מַבֶּטֶת בְּגָאוֹן עַל עֵינִי…

״כֹּף־בֶּרֶךְ״ קָרָאתִי. – ״אֵלֵיךָ לִכְרֹעַ

– עָנָנִי בְגַאֲוָה – אַךְ שָׁוְא תְּאַלְּצֵנִי,

גְּוִיָּתִי כָרֹעַ לֹא תֵדַע יָדֹעַ!…״

דֹּב אֹרֵב הוּא לִי, זֹאת יָדַעְתִּי, יָדָעְתִּי,

וְלִבִּי יְנַבֵּא לִי חָזוּת אֲיֻמָּה…

שָׁרִיתִי עִם אוֹיְבִים, אֶת כֻּלָּם הִכְרַעְתִּי,

אַךְ לִתְגָּר מִלְחָמָה בַּנֶּפֶשׁ הַזְעוּמָה

לֹא אוּכַל… הוּא אוֹיְבִי –, וּכְסַעַר מִתְגּוֹרֵר

– כֵּן יַגֶּד לִי לִבִּי – עַל אָשְׁרִי יִתְעוֹרֵר״…

– ״הַאֻמְנָם רַק זֹאת אֶת לִבָּתְךָ מַחֲרִידָה?״

עָנָהוּ אִישׁ אֶחָד, ״הָאֱמֶת אַגִּידָה

כִּי רוּחִי יִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֶה יִרְאָתְךָ;

כִּי אָמְנָה הִגְדַּשְׁתָּ, הִגְדַּלְתָּ הַמִּדָּה,

הִגְדַּלְתָּ יִרְאָתְךָ עַל גֹּדֶל גְּבוּרָתְךָ –

‎הַגְּבוּרָה שֶׁצָּרִים עֲצוּמִים הִכְנִיעָה

וַתְּשִׂימֵם כֶּעָפָר וַתְּמַגְּרֵם לַשַּׁחַת;

הַגְּבוּרָה שֶׁהָרִים מִמְּקוֹמָם הִסִיעָה,

שֶׁיְּעָרוֹת חָשָׂפָה בִּתְנוּפַת יַד אַחַת,

וּלְאֹשֶׁר חַיֶּיךָ הַשַּׁעַר פָּתָחָה!?

הַאֻמְנָם גְּבוּרָתְךָ לְאָפַע נֶהְפָּכָה?!…

מֵעֵת יַד מַלְכֵּנוּ מֵחַיִּים גָּזָרָה

אֶת נֶפֶשׁ הַמַּלְכָּה – עַל דְּבָרָיו עָבָרָה,

וְנַפְשׁוֹ הִתְחַדְּשָׁה כִּבְקַדְמַת הַנֹּעַר

וּלְחַיֵּי תַעֲנֻגוֹת בָּעֹז הִתְמַכָּרָה,

וּתְרוּפָה יְבַקֵּשׁ בְּחֵיק יְפוֹת תֹּאַר

וּזְרֹעוֹת בְּנוֹת מִדְיָן, הַנְּעָרוֹת הַתְּמִימוֹת, –

מֵאָז, מִי יֵעָרֵךְ מִי יִשְׁוֶה אֵלֶיךָ?

מִי יִשְׂבַּע כָּמוֹךָ בַּחַיִּים נְעִימוֹת,

מִי חֶפְצֵי לִבֵּהוּ כְּחֶפְצֵי לִבֶּךָ

נִמְלָאוּ?… – וּלְמוּל מַאֲוַיֶּיךָ, מַחֲשֶׁבֶת

הַיְּהוּדִי הַנִּבְזֶה בַּמֶּה הִיא נֶחְשֶׁבֶת?…

הוֹאִילָה, אֲדוֹנִי, דְּבַר פְּקֻדָּה הַשְׁמִיעַ

לְהָכִין חַרְצֻבָּה גַּם עֵץ לְהַסִּיעַ,

וּלְמָחָר בַּבֹּקֶר עֵת תַּעֲזֹב טִירָתְךָ

בְּחָקְךָ לַמֶּלֶךְ יוֹם יוֹם לְהוֹפִיעַ

אָז תָּבִין לִקְלֹעַ אֱלֵי מַטָּרָתְךָ:

כִּי תִרְאֶה, כִּי תֵחַם לִבָּתוֹ בַּיַּיִן

וּבְדַם הָעֳנָבִים בַּכּוֹס הַמְלֻטָּשָׁה,

וּבְרוּחַ שִׁכָּרוֹן כִּי יַחַז לָעַיִן

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה –

בַּקֵּשָׁה… וְהָיָה לוֹ עֵצְךָ כְּעַלְמָה

מִתְהַדְּרָה בַיֹּפִי וִירַקְרַק הַשַּׂלְמָה״…

זֹאת שָׁמְעוּ הַקְּרוּאִים, גַּם זֶרֶשׁ שָׁמָעָה

וּתְהִלַּת הָעֵצָה עַל שְׂפָתָהּ נָשָׂאָה,

וַיִּשְׂמַח גַּם הָמָן וּפָנָיו נָהָרוּ…

וְשֵׁנִית כָּל כּוֹס עַד גְדוֹתֶיהָ נִמְלָאָה

וּדְמֵי הָעֲנָבִים הָמָיוּ, חָמָרוּ,

וְשֵנִית כִּנּוֹרוֹת עִם תֻּפִּים יַשְׁמִיעוּ

אֶת קוֹלָם בָּעֹז, וּמְצִלְתַּיִם יִצְלָלוּ.

פַּעַם כִּפְנִינִים הַקּוֹלוֹת יָרִיעוּ

וּפַעַם ״כִּשְׁבָרִים״ בְּהוֹד יִתְגַּלְגָּלוּ…

וְעֶשֶׁן אֳהָלוֹת וּכְפָרִים וּנְרָדִים

יִתְאַבִֵּךְ בֵּין זֵרֵי הַפְּרָחִים הַנָּדִים…

II

הַכֵּרָה כָלָתָה. הַתְּשֻׁאוֹת שָׁכָכוּ,

הַקְּרוּאִים כֻּלָּהַם אֶל בֵּיתָם הָלָכוּ

וְשֵׁנִית עַצֶּבֶת וּמְרִי כַמִּשְׁבָּרִים

לֵב הָמָן שָׁטָפוּ. וּקְרָבָיו רֻתָּחוּ,

מִיָּגוֹן קֹדֵחַ, מִקֶּצֶף מִסְתָּרִים.

וַיְחַכֶּה בְכִלְיוֹן עֵינַיִם וּמְבוּכָה

עַד תִּכְלֶה עַד תִּשְׁבֹּת כָּל רֶגֶל מִשָּׁעַר

וְשָׁלְטוּ מִסָּבִיב תַּרְדֵּמָה וּמְנוּחָה –

כִּי אָז עִם עֲבָדָיו יִתְחַמֵּק לַיָּעַר;

״וּמָחָר… כֹּה נַפְשׁוֹ בְקִרְבּוֹ הָגָתָה,

וְיֵדַע הַיְּהוּדִי אֶת יַד בֶּן־הַמְּדָתָא!״..

* * *

בֵּין צְבָא הַכּוֹכָבִים הַלְּבָנָה הָלָכָה

וְאוֹרָהּ הַנֶּהְדָּר לָאָרֶץ שָׁלָחָה

עֵת הָמָן וַעֲבָדָיו בַּיַּעַר הוֹפִיעַ.

תַּרְדֵּמָה מִסָּבִיב בַּשִּׂיחִים נִסָּכָה,

בְּשֶׁקֶט עֲדָנִים הַיַּעַר הִרְגִּיעַ…

אַךְ פִּתְאֹם הֵרִיעַ קוֹל קְרִיאָה נֶאְדָּרָה

בְּהֶמְיַת מֵי־זֶרֶם מִשְׁתַּפְּכִים הַיָּמָּה:

״הָעֵצִים!״ – קוֹל מָלֵא תַעֲלֻמָה כֵּן קָרָא –

״מִי יֹאבֶה הֱיוֹת לִי לְמַטֵּה נְקָמָה?…

״הַבְּאֵר – שֶׁיַּד רָשָׁע לְנָקִי חֹפֶרֶת –

תְּהִי עַל הַחֹפֵר אֶת פִּיהָ אֹטֶרֶת!?״..

וַיִּיקַץ הַיַּעַר… הָעֵצִים נִבְהָלוּ,

וְסַעַר וּבְרָקִים בָּעֹז הִתְחוֹלָלוּ…

קוֹל רַעַם, קוֹל רַעַשׁ – בְּשֶׁקֶט הַלַּיִל,

וִילֵיל וַאֲנָחוֹת בָּהֶם יִתְבּוֹלָלוּ.

וּבְתוֹךְ הָאֲנָקָה וּזְעָקָה בֶחָיִל

קוֹל הֶגֶה, קוֹל דִּבֵּר לְפֶתַע נִשְׁמָעוּ…

וּמִלִּים מִפִּיּוֹת כָּל עָלֶה פֹרֵחַ,

מוּבָנוֹת וּבְרוּרוֹת מְפֹרָשׁ יָצָאוּ…

וְחַיִּים הֵקֵרוּ בָּעֵץ הַ״צֹמֵחַ״.

………………..

………………..

שִׁטָּה

…בְּשֶׁקֶט וּדְמָמָה, בְּלֵילוֹת הָאָבִיב

עֵת רוּחַ עֲדָנִים יָפוּחַ מִסָּבִיב

וּבְצֵל הַתַּרְדֵּמָה יִתְלוֹנֵן הַיַּעַר

הֶעָטוּי בִּנְגֹהוֹת הַסַּהַר,

אָז אֶרְאֶה אֲדָמָה מֵאִישׁ לֹא נוֹשָׁבָה,

עֲרֵמוֹת חוֹל לֹהֵט עַל חֶלְקַת עֲרָבָה,

גַם יַעַר רַב־צְלָלִים בְּבִקְעָה רָשָׁאָה,

גַּם רַעַשׁ קַרְדֻמּוֹת אֶשְׁמָעָה.

הָעֵצִים הַגְּבֹהִים לָאָרֶץ גֻּדָּעוּ,

בַּמַשׂר נֻשָּׂרוּ, בַּמַּעֲצָד הָקְצָעוּ,

וְאַלְפֵי יָדַיִם בְּשִׂמְחָה נִצַּחַת

עֲמֵלוֹת, – וּמְלַאכְתָּן מַצְלַחַת.

וּפֻארוֹת הַשִּׁטָּה בִּמְהֵרָה סֹעָפוּ,

כָּל סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל נִקָּפוּ,

וְקֶרֶשׁ לַקֶּרֶשׁ, וְיָתֵד לַיָּתֵד…

וּמִשְׁכַּן תִּפְאָרָה יִוָּסֵד.

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל קוֹל יָהּ מֵרָקִיעַ

וְשִׁירַת הִלּוּלִים לִכְבוֹדוֹ הִבִּיעַ.

בִּתְפִלָּה וּתְחִנָּה לָאָרֶץ כָּרָעוּ,

וּבְאֵמוּן וָתֹם הִתְנַשָּׂאוּ…

הוֹי, אֵלִי, בִּרְצוֹנְךָ אָז אוֹתִי פָקַדְתָּ

וּלְקָרְבָּן לַמִּשְׁכָּן אֶת עֵצִי הוֹעַדְתָּ,

הַפְקִידָה נָא אוֹתִי בְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ

גַּם עַתָּה לְנִקְמַת כְּבוֹדֶךָ…

הֲדָס, עֲרָבָה וְאֶתְרוֹג

עַל גְּדוֹתֵי הַיַּרְדֵּן כַּיּוֹנֵק עָלִינוּ,

בֵּין אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן בִּמְנוּחָה חָיִינוּ…

רַק פַּעַם בְּנוֹת צִיּוֹן אֵלֵינוּ הוֹפִיעוּ,

וּזְמֹרוֹת קָטָפוּ וּבְיָדָן לָקָחוּ,

וְשִׁירָה עַלִּיזָה כֻלָּנָה הֵרִיעוּ

וּבְשִׂמְחַת לְבָבָן לְדַרְכָּן הָלָכוּ…

דָּאַגְנוּ לַזְּמֹרוֹת כִּי לֻקְּחוּ מִמֶּנּוּ,

כְּדַאֲגַת הָאֵם עַל בְּנָהּ כִּי אֵינֶנּוּ.

אַךְ בְּשׂוֹרָה נֶחְמָדָה אָזְנֵינוּ לָקָחוּ:

עִיר צִיּוֹן הַיְקָרָה יוֹם מוֹעֵד קָרָאָה,

וְעֵדָה כַבִּירָה הַמִּקְדָּשׁ מָלָאָה.

הַלְּבוֹנָה הִזִּילָה אֶת רֵיחָהּ הַנָּעִים,

הַמְּנוֹרוֹת הַיָּפוֹת מִסָּבִיב הִבְרִיקוּ

וְאוֹרָן כַּזָּהָב חֲלִיפוֹת הֵרִיקוּ

עַל פְּטוּרֵי הַצִּצִּים וּכְרוּבִים וּפְקָעִים…

בִרְעָדָה וּקְדֻשָּׁה בְּנֵי אַהֲרֹן עָמָדוּ

מִמּוּל הַמִּזְבֵּחַ מֵרָחוֹק נוֹעָדוּ,

וּבְרָכָה נֶאֱמָנָה לָעֵדָה הִבִּיעוּ,

וּבְיָדָם בַּקָּהָל הַזְּמֹרוֹת הִגְבִּיהוּ…

אֵל צְבָאוֹת! מֵעֵצִים – רַק בָּנוּ

בָחַרְתָּ לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמֶךָ,

קְחָה אֵפוֹא, צוּר יַעֲקֹב, אוֹתָנוּ

גַם עַתָּה לְשֵׁבֶט זַעְמֶךָ…

עֲצֵי אֶרֶז

לְפֶתַח הַמִּקְדָּשׁ עֵצֵינוּ עָמָדוּ

פִּתּוּחֵי מִקְלַעַת עָלֵימוֹ פֻתָּחוּ,

וּפְטוּרֵי נִצָּנִים אוֹתָמוֹ עָנָדוּ…

עֲצֵי בְרוֹשִׁים

לְשַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ עֵצֵינוּ לֻקָּחוּ…

עֲצֵי זַיִת

וְאָנוּ – אֵל יַעֲקֹב, לִדְבִירְךָ בְחַרְתָּנוּ.

עֲצֵי אֶרֶז

גַּם אָנוּ… גַּם אָנוּ!…

מַקְהֵלַת הָעֵצִים

בְּצֶדֶק מִשְׁפָּטֶךָ,

מֶלֶךְ הָעוֹלָם.

כֻּלָּנוּ נְכוֹנִים,

הָפֵק חֶפְצֶךָ!…

––––––––

בְּמַחְשֹׂף הַיַּעַר שָׁם עֹמֵד בְּלִי־נוֹעַ

עֵץ יָבֵשׁ כְּחֶרֶשׂ, עֵץ לִבְנֶה גָבֹהַּ,

אֶת עָלָיו הַנֹּבְלִים יָנִיעַ בִּדְמָמָה,

וּלְבַדָּיו הַיְבֵשִׁים הַתַּמִּים לִגְוֹעַ

קוּרֶיהָ כָּרֶשֶׁת הַשְּׂמָמִית רָקָמָה.

אֲגֻדַּת סַלּוֹנִים וְקוֹצִים מַמְאִירִים

מִסָּבִיב לְשָׁרְשׁוֹ כָּאֶזְרָח הִתְעָרוּ…

וְנֹגַהּ הַשַּׁחַר וְקַוִּים מַזְהִירִים

וְאוֹר הַכּוֹכָבִים – בַּשַּׁחַק יִנְהָרוּ,

אַךְ שָׁוְא אֶת הַלִּבְנֶה מִשְּׁנָתוֹ עוֹרֵרוֹ,

אַךְ שָׁוְא עַל הַחַיִּים בְּאָזְנָיו דִּבֵּרוּ…

אַךְ עַתָּה הִתְעוֹרֵר גַּם הוּא מִן הַתְּנוּמָה…

זֶה קוֹל הַשָּׁמַיִם הַמָּלֵא תַעֲלֻמָּה

הֱעִירוֹ מִשְּׁנָתוֹ שְׁנַת מָוֶת נוֹרָאָה.

וּפִתְאֹם בַּמְּבוּכָה הַהִיא וּבַמְּהוּמָה

אֲנָחָה כְּאַנְחַת גֹּוֵעַ נִשְׁמָעָה,

וַיֶּחֱרַד וַיִּרְגַּז כָּל מֶרְחַב הַיַּעַר…

מֵרֶגַע לְרֶגַע הַקּוֹלוֹת מָעָטוּ

וַתָּקָם לִדְמָמָה גַּם הֶמְיַת הַסַּעַר,

וְעַנְפֵי הָעֵצִים הֶחֱרִישׁוּ, שָׁקָטוּ,

וַיַּעַצְרוּ כֻלָּמוֹ בְּרוּחַ אַפֵּיהֶם

וּלְקוֹל עֵץ הַלִּבְנֶה אָז הִטּוּ אָזְנֵיהֶם.

עֵץ לִבְנֶה

…וְצִמְחֵי תִפְאָרָה צָמָחוּ

וּסְבִיבִי בַּדֵּיהֶם שָׁלָחוּ

עַד גִּזְעִי כַּלּוֹיָה עָנָדוּ.

הַנֶּשֶׁר עִם רַעְיָה נֶאֱהֶבֶת

בְּצִלִּי אָז חִמְּדוּ לָשֶׁבֶת

וְקֵן בָּעֳפָאַי יָעָדוּ.

עַל גִּזְעִי הִתְחוֹלְלָה זְוָעָה…

בְּמֶרְחַב הַיַּעַר נִשְׁמָעָה

אֲנָחָה וְיִלְלַת שָׁאוֹן…

אַךְ רֹאשִׁי בַצַּר לֹא הִכְנַעְתִּי

פַּלָּצוּת וָחִיל לֹא יָדַעְתִּי

וָאַבִּיט לִסְבִיבִי בְּגָאוֹן.

אָז בָּאוּ לִי יָמַי הָרָעִים:

בְּגִזְעִי הִתְלַקְּטוּ תוֹלָעִים.

וּלְהוֹסִיף כִּלָּיּוֹן וָקָרֶץ

עַל יָדִי הִתְעָרוּ קִמְשׁוֹנִים

וָאוֹרִיד אֶת רֹאשִׁי, בְּלִי־אוֹנִים

וּבְתוּגָה חֲרִישִׁית לָאָרֶץ.

וָאִישָׁן… וּבְקִרְבִּי אֵין לֵחַ…

וָאֵרֶא… וְהִנֵּה אֹרֵחַ

וְעֵינָיו נְטוּיוֹת לְמַעְלָה

מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ אֵין־אוֹנִים

בַּדֶּרֶךְ, הַמְּלֵאָה סַלּוֹנִים…

מִסְּבִיבוֹ – עֲלָטָה וָלָיְלָה…

הָרוּחוֹת יִשְׁאָגוּ, יִנְהָמוּ,

הָרְעָמִים בַּגַּלְגַּל יִרְעָמוּ…

וָהוּא – אֶת דַּרְכֵּהוּ יְשָׂרֶךְ,

יְשָׁרֶךְ… וּפְצָעָיו נֶאֱמָנִים

מִתַּחַת לְזֵר הַבַּרְקָנִים…

אֵין קֵץ וְאֵין תִּכְלָה לַדָּרֶךְ…

וְשָׁמָּה מִנֶּגֶד יֵרָאוּ

מְאֹרוֹת – בְּנָגְהָם נִפְלָאוּ –

שָׁם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמְחוֹלוֹת,

שָׁם יָחֹג אִישׁ דָּמִים נִצְחוֹנוֹ

– כִּי הִשְׂכִּיל, כִּי כִלָּה אֶת אוֹנוֹ –

בְּיַיִן וּמִשְׁתֶּה הוֹלֵלוֹת…

אַף אֶרְאֶה – אַךְ יוֹמִי הִגִּיעַ,

עוֹד שָׁעָה – וּמִשְׁכָּב יַצִּיעַ

לִי מָוֶת, וְחַיַּי חָדֵלוּ…

אָז תָּבֹא הָרוּחַ מִמְּזָרִים

וִיפַזֵּר אֶל כָּל הָעֲבָרִים

אֶת עָלַי שֶׁקָּמְלוּ, נָבֵלוּ…

הַקְשִׁיבָה וּשְׁמַע נָא בְקוֹלִי,

הוֹאִילָה בִרְצוֹנְךָ נָא, אֵלִי,

לְאַחֵד אֶת מוֹת הַבְּלִיַּעַל

עִם מוֹתִי…״

         וּבְשֶׁקֶט הַלַּיִל

אָז נִשְׁמַע כְּרַעַם בְּחַיִל

״כֵּן יֶהִי!״ – קוֹל קוֹרֵא מִמָּעַל…

---

מוֹת יְשָׁרִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

א.

– ״יִפְעַת קֶסֶם, רַבַּת פֶּלֶא,

עַל אֲדָמוֹת אֵין כָּמֹהָ,

נֶאֱצֶלֶת עַל הַנֶּפֶשׁ

מֵהֶעָלִים הַנִּפְלָאִים…

״הוֹי הָאִירָה, אוֹר מְנוֹרָתִי,

אוֹר נְעִימוֹת נֶאֱמָנָה,

אֶל הַנֶּפֶשׁ – מְלֵאַת שִׂמְחָה

וַעֲלִיצוּת!״…

         מֵאָה שָׁנָה,

מֵאָה שְׁנוֹת עֲדָנִים, חָיָה

זֶה הָרַב לְבֶן־הַפָּנִים,

וּכְמִקֶּדֶם כֵּן גַּם עַתָּה

עוֹדוֹ יֹשֵׁב בֵּית הָעוֹנִי.

וּבַסֵּפֶר רַב־הַיָּמִים

כָּל הֲגִיגוֹ כָּל מַעְיָנוֹ,

וּכְמִקֶּדֶם הִיא הַמְּנוֹרָה

הָעֹמֶדֶת עַל שֻׁלְחָנוֹ.

וּבָאוֹתִיוֹת הַמְרֻבָּעוֹת,

מְלֵאוֹת סִתְרֵי כָל תַּעֲלֻמָה,

יָשִׂים עֵינוֹ הַחֹדֶרֶת,

יַחֲקֹר, יַעֲמִיק בַּמַּחֲשָׁבָה

זֶה הָרַב רְפֵה־הָאוֹנִים…

הוֹי, הָאוֹרָה מַה נֶּאֱמָנָה

אֲשֶׁר יֶאֱצוֹל עַל הַנֶּפֶשׁ

זֶה הַסֵּפֶר…

         מֵאָה שָׁנָה,

מֵאָה שְׁנוֹת עֲלִיצוּת, הָיָה

זֶה הַשָּׂב… וּכְמוֹ הַיּוֹנָה,

לִבְנַת נֹצָה, עֵת הַשַּׁחַר

יָפֹז שַׁחַק, אִטִּי אִטִּי,

תַּחְלִיק, תַּיְשִׁיר הַכְּנָפַיִם

– מְלֵאוֹת טַל וּרְסִיסֵי לָיְלָה –

כֵּן נִשְׁמָתוֹ מִתְעַתֶּדֶת

עוּף הַגְבֵּהַ מַעְלָה, מָעְלָה…

מַלְאַךְ תָּמִים זַךְ־עֲלִילָה,

מַלְאַךְ שָׁלוֹם וּמַרְגֵּעָה,

הוּא הַמַּלְאַךְ – שֶׁאֲנַחְנוּ

״מַלְאַךְ־מָוֶת״ נִקְרְאֵנוּ,

דֶּרֶךְ פֶּלֶא יָרֹד יָרַד

עַל אֲדָמוֹת מִגָּבֹהַּ

קַחַת אִתּוֹ זוֹ הַנֶּפֶשׁ

לַהֲשִׁיבָה אֶל אֱלֹהַּ.

ב.

עֵת הַפְּקֻדָּה כְּבָר הִגִּיעָה,

אַךְ לַחִנָּם: זֶה הַמַּלְאַךְ

הַמַּכְנִיעַ אֶת כָּל אָדָם

קְרֹב לֹא יוּכַל אֶל הַיָּשִׁישׁ.

כִּי לֹא יֵחַת גֶּבֶר חָכָם

שֶׁבַּתּוֹרָה יָשִׂים עַיִן,

פַּחַד פִּתְאֹם לֹא יַחֲרִידוֹ,

גַּם הַמָּוֶת לוֹ לָאָיִן.

וּבַתִּקְוָה, כִּי יַצְלִיחַ

הָסֵב עֵין הָרַב מִסִּפְרוֹ,

הֶעֱבִיר לִפְנֵי עֵינֵי רוּחוֹ

תְּמוּנוֹת שׁוֹנוֹת מְלֵאוֹת הֶדֶר:

קוֹל כִּנּוֹרוֹת וּמְצִלְתַּיִם

בַּדֻּמִיָּה יִשָּׁמֵעוּ…

מֶלֶךְ אַדִּיר יִקְרַב, יֵאתֶה

בַּעֲטָרָה, עַל סוּסֵהוּ,

כֻּלּוֹ עָדוּי אַבְנֵי חֵפֶץ.

וּמִסְּבִיבוּ בְּנֵי הֶחָצֵר

עִם מַקְהֵלַת בְּנֵי הַנְּבִיאִים…

הַבַּחוּרִים עִם הַבְּתוּלוֹת.

יֵצְאוּ לָחוֹל שְׁנַיִם, שְׁנַיִם…

גַּם הַלְוִיִּם הֵם הַשָּׁרִים

עוֹנִים אַחֲרֵי קוֹל הַכִּנּוֹר.

מוּלָם עוֹנֶה הֵד הֶהָרִים…

אַךְ הָרַב בִּצְחֹק עַל שְׂפָתָיו

אֶל הַשַּׁחַק הֵרִים עֵינוֹ

שֶׁהֵפִיקָה עַנְוַת צֶדֶק,

וַיִּתְנַשֵּׂא וַיַּבִּיעַ

כַּאֲשֶׁר צִוּוּ הַחֲכָמִים:

״בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל עוֹלָמִים,

שֶׁחָלַקְתָּ מִכְּבוֹדְךָ

גַּם לָאָדָם, יְצִיר הַדָּמִים!״…

קוֹל חֲצוֹצְרוֹת עִם שׁוֹפָרוֹת,

קוֹל מֶרְכָּבָה מִשְׁתַּקְשֶׁקֶת,

קֶשֶׁת, חִצִּים וַחֲרָבוֹת,

אַנְשֵׁי חַיִל לוֹחֲמֵי לָחֶם…

הִנֵּה פִילִים עִם שֶׁנְהַבִּים,

כְּסוּיֵי אֵטוּן מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה,

עַל גַּבֵּיהֶם הַחֲזָקוֹת

צְרִיחֵי־לָחֶם בַּמַּעֲרָכָה…

אֵילֵי בַרְזֶל יִתְגָּעָשׁוּ,

קוֹלָם יַרְעִישׁ הַר וּבִקְעָה.

אַךְ הָרַב בִּצְחֹק עֲדָנִים

עַל שִׂפְתוֹתָיו בֵּרַךְ לֵאמֹר:

״בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל הַצְּבָאוֹת,

עַל אֲדָמוֹת, בַּשָּׁמַיִם

שֶׁחָלַקְתָּ גַּם לָאָדָם

מִגְּבוּרָתְךָ עֹז יָדַיִם!״

הִנֵּה עוֹלֶה רֵיחַ עָרֵב,

רֵיחַ בֶּשֶׂם וַעֲדָנִים…

מִמַּחֲשַׁכֵּי אֹהֶל עֹנִי

– מְלֵאַת נֹעַם, רֹךְ וָנַחַת

וּמְעוֹרֶרֶת תַּאֲוַת נֶפֶשׁ –

עַלְמָה רַכָּה שָׁם תּוֹפִיעַ…

כּוֹכָב מֵאִיר כֹּה יַגִּיהַּ

בֵּינוֹת עָבִים בָּרָקִיעַ.

קְוֻצּוֹתֶיהָ הִתְפָּרָדוּ…

בִּלְחָיֶיהָ כַּמֶּרְקָחִים

נִיד רְעָדָה יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ…

הַמִּטְפַּחַת אַט נִשְׁמֶטֶת

מִכְּתֵפֶיהָ מַטָּה מַטָּה…

יִפְעַת חֵן כְּמוֹ יִפְעָתָהּ

מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם

עֵין הָאָדָם לֹא חָזָתָה.

אַךְ הָרַב בְּרוּחַ טָהוֹר

וּבִצְחֹק נְעִימוּת תְּמִימָה,

אֲשֶׁר עָבַר עַל שִׂפְתוֹתָיו,

הֵרִים עַיִן אֶל הַמַּחֲזֶה

וּבִנְדִיבוּת לָחַשׁ פִּיהוּ:

״בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל שָׁמַיִם,

שֶׁחָלַקְתָּ מִנָּגְהֶךָ

גַּם לָאָדָם הוֹד קַרְנָיִם!״…

עוֹד הַפַּעַם עַל סִפְרֵהוּ

מַטֶּה רֹאשׁ הָרַב הַיָּשִׁישׁ,

רֶגַע עוֹבֵר אַחַר רֶגַע

אַךְ לֹא תָנוּם עֵין הַיָּשִׁישׁ

וּתְבוּנָתוֹ הָעֲמֻקָּה

שֶׁהַזִּקְנָה לֹא עֲמָמָהּ,

תַּעֲמִיק, תֵּרֵד גֵּיא־חִזָיוֹן,

תּוֹסֵף תִּרְחַק מֵאֲדָמָה.

עֵינוֹ רֹאָה בַחִזָיוֹן…

הוֹי, מַה קָּצְרָה שְׂפַת הָאָדָם!…

אֵל הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים

מִי יְתָאֵר, מִי יַבִּיעַ!

וּבְהַבִּיעוֹ יָכְלוּ דְבָרָיו

לֵב כָּל אָדָם גִּיל הַשְׂבֵּעַ?…

לֹא, גַּם רִגְשׁוֹת גִּיל כָּאֵלֶּה

לֵב הָאָדָם לֹא־יוֹדֵעַ!…

ג.

הַמַּחֲשָׁבָה מִתְרוֹמֶמֶת

וּמִתְנַשְּׂאָה מֵאֲדָמָה,

אֵינוֹ רֹאֶה, אֵינוֹ מַקְשִׁיב,

כִּי חַלּוֹנוֹ אִטִּי נִפְתַּח

וַתִּכָּנֵס זְמֹרַת בֶּשֶׂם

– כֻּלָּה כְּסוּיָה פִּרְחֵי הֶדֶר –

וַתַּבְקִיעַ הָעֲרָפֶל,

וַתִּמָּשֵׁךְ אֶל הַחֶדֶר.

וַיִּתְגַּדֵּל כְּלִיל תִּפְאַרְתָּה,

וַתִּתְפַּשֵּׁט אֶל הַיָּשִׁישׁ,

וַתִּתְרַחֵב אֶל כָּל עֵבֶר

בִּפְרָחֶיהָ וּבַדֶּיהָ.

וַיִּתְנַשְּׂאוּ צִצִּים זַכִּים,

וַיִּשְׂתָּרְגוּ כַמִּקְלָעַת,

וּמֵעַל לְרֹאשׁ הַיָּשִׁישׁ

חֻפַּת־כָּבוֹד מִשְׁתָּרָעַת…

וַיִּמָּלְאוּ צִצִּים זַכִּים

גַּם הַתִּקְרָה גַּם הַקִּירוֹת,

וַיַּקְטִירוּ רֵיחַ עָרֵב,

וַיַּרְחִיבוּ רוּחַ נָעִים…

אָז תּוֹפִיעַ תְּמוּנַת פֶּלֶא

עַל הַיָּשִׁישׁ מִשְׁתּוֹחַחַת,

רוּחָהּ תָּלִיט אֶת הָעַיִן

גַּם הַלֵּב – בִּתְנוּמַת נַחַת,

שֶׁבָּאָרֶץ אֵין כָּמֹהָ…

כְּקוֹל הֶחָלִיל בַּמֶּרְחַקִּים,

כַּהֲמֻלַּת נַחַל נִרְדָּם

בֵּינֵי נִקְרוֹת צוּרֵי־דֶשֶׁא

הַמַּפִּילִים חַבְלֵי שֵׁנָה

עַל הַלֵּב הָעֵר – וָנָם,

‎כֵּן יִשָּׁמַע בַּדֻּמִיָּה

שִׁירֵי עֶרֶשׂ פֹּה וָשָׁם…

וּלְמַנְגִּינוֹת פֶּלֶא אֵלֶּה

עוֹנֶה קוֹל פַּעֲמוֹנֵי בְדֹלַח

שֶׁחֲלִיפוֹת תְּרוּעוֹתֵיהֶם

תִּשְׁתַּפֵּכְנָה גַּם תִּמַּסְנָה

תּוֹךְ נְגֹהוֹת הָאַרְגָּמָן…

אִישׁוֹן לַיְלָה, כָּל עֵינַיִם

סְגוּרוֹת שֵׁנָה, אָכֵן עֵינֵי

יָהּ מַזְהִירוֹת בַּשָּׁמַיִם…

מַלְאָךְ תָּמִים זַךְ עֲלִילָה

מַלְאַךְ שָׁלוֹם וּמַרְגֵּעָה,

הוּא הַמַּלְאָךְ – שֶׁאֲנַחְנוּ

״מַלְאַךְ מָוֶת״ נִקְרְאֵנוּ.

דֶּרֶךְ פֶּלֶא עָלֹה עָלָה

מִנִּי שֶׁפֶל לַגָּבוֹהַּ,

אִתּוֹ נָשָׂא נֶפֶשׁ זַכָּה

לַהֲשִׁיבָהּ אֶל אֱלוֹהַּ…

---

הַמַּפְתֵּחַ

מאת

שמעון שמואל פרוג

אֵין תִּקְוָה… אֵין מֵשִׁיב מִלְחָמָה בַּשְּׁעָרִים…

תִּפְאֶרֶת כָּל חֶמְדָּה וָהֶדֶר – יַד צָרִים

    שְׁמָמָה הוֹפֶכֶת.

עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים

כְּבָר רֶגֶל אַכְזָרִים

     בְּגַאֲוָה דֹרֶכֶת.

הַסִּתְרָה הָאַחֲרוֹנָה בָּאַדִּיר נָפָלָה,

הַדֶּגֶל הָאַחֲרוֹן הָאוֹיְבִים יִקָּחוּ,

וְעָשָׁן וּלְהָבָה – בִּמְאֵרָה וּקְלָלָה

אֶל הֵיכַל מִקְדָּשְׁךָ, אֵל צְבָאוֹת, יִשְׁלָחוּ!

__________

בְּרַעַד בַּקֶּרֶב וּבְרוּחַ נֶעֱצָבָה

– בִּרְאוֹת אֶת הַמִּקְדָּשׁ הַבּוֹעֵר בִּלְהָבָה,

אֶת מִזְבֵּחַ הַקֹּדֶשׁ – בְּגַלֵּי מַפָּלָה,

וְאַדְמַת מוֹרִיָּה לְזָרִים נְתוּנָה –

עַל אַחַד הַצְּרִיחִים הַנְּצוּרִים אָז עָלָה

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל – הָאַחֲרוֹן בִּכְהֻנָּה…

וְיָדוֹ הַצְּנוּמָה מִזִּקְנָה וִיבֵשָׁה

אֹחֶזֶת מַפְתֵּחַ לַדֶּלֶת הַקְּדֹשָׁה…

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, בָּרֶגַע הַקָּשֶׁה

הוּא סָגַר אַחֲרֵיהוּ הַדֶּלֶת וְנָעַל,

וַיֶּחֱרַד לְקוֹלוֹ הַסִּפֻּן מִמָּעַל.

אֵל צְבָאוֹת! מִקְדָּשְׁךָ שָׁמַרְתִּי,

חִכִּיתִי, קִוִּיתִי; אָמַרְתִּי:

עֵת קֶצֶף וָזַעַם

תִּתְחוֹלֵל כָּרַעַם,

אַךְ שׁוֹטְךָ הַשּׁוֹטֵף וּמְסָעֵר

לֹא הַכֹּל, לֹא הַכֹּל יְבָעֵר…

אַךְ אוֹיָהּ, כָּל תִּקְוָה נִכְזָבָה,

הַמִּקְדָּשׁ, הָהּ, אָחוּז בִּלְהָבָה,

בַּת עַמִּי בַּגֹּלָה הָלָכָה

וּלְאֶרֶץ נָכְרִיָּה הֻדָּחָה,

וּגְדוּדֵי הַצָּר הַמְנַצֵּחַ

קוֹל תְּרוּעַת עֲלִיצוּת נָתָנוּ…

קַח אֵיפוֹ, אֵל חַי, הַמַּפְתֵּחַ

אֵין חֵפֶץ¹, אֵין חֵפֶץ בּוֹ לָנוּ!״…

………………..

וַיַּשְׁלֵךְ אֶל עָל הַמַּפְתֵּחַ

שֶׁהִצִּיל מִיַּד הַמְנַצֵּחַ,

וְרֹאשׁוֹ, רֹאשׁ שֵׂיבָה, אָז הִטָּה

בְלִי דִמְעָה, בְּלִי מַכְאוֹב וּמְחִתָּה,

וַיָּנָם אֶת שְׁנָתוֹ, שְׁנַת מְנוּחַת־עוֹלָמִים,

בֵּין אַלְפֵי הַקְּבָרִים, בֵּין גַּלֵּי הַדָּמִים…

אַךְ שָׁוְא אִישׁ הַשֵׂיבָה הִתְפַּלֵּל לֵאלוֹהַּ,

כַּקּוֹרֵא בַמִּדְבָּר כֵּן הָיָה קוֹלֵהוּ:

לֹא בָא הַמַּפְתֵּחַ, שֶׁזָּרְקָה יָדֵהוּ,

עַד שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, עַד רֻמֵי גָבוֹהַּ…

וְיָמִים עַל יָמִים נָקָפוּ

וְדוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת חָלָפוּ,

וּמַעְלָה מֵאֶרֶץ

וְרָחֹק מֵאֶרֶץ,

בִּמְקוֹם עוֹלָם וָעֶד תַּעֲלֻמָה שַׁלָּטָה,

מַפְתֵּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁם תָּלוּי גַּם עָתָּה…