מִשִּׁירֵי פּ. ז'. בֶּרַנְזֶ’ה (1780–1857)
הַסַּמָּל הַזָּקֵן
מאתפייר־ז'אן דה ברנז'ה
הֵי, קָדִימָה, חַבְרַֽיָּא, קָדִימָה,
כָּל חַיָּל וְרוֹבוֹ הַטָּעוּן!
וְאֶל פִּי – הַמִּקְטֶרֶת אָשִׂימָה:
לִי כְּבָר חֹפֶש־לָנֶצַח נָתוּן.
גִּל־הַזֹּקֶן עָלַי בַּצָּבָֽא בָּא.
אַךְ אֶתְכֶם, טִירוֹנֵי־קְסַרְקְטִין,
פֹּה “שִׁפְשַׁפְתִּי” בְּחֶסֶד כְּאַבָּא…
בַּחוּרִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!
אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!
בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!
שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!
קְצִינוֹן עוּל־יָמִים עֲלָבַנִי.
לֹא שָׁתַקְתִּי – הִרְבַּצְתִּי בּוֹ, כֵּן…
כְּמוּבָן, בֵּית־הַדִּין הִרְשִׁיעַנִי:
מוֹת יוּמַת הַסַּמָּל הַזָּקֵן!
קְצָת לָגַמְתִּי… שֵׁכָר – בְּעוֹכְרֵינוּ…
הִסְעִירַנִי עֶלְבּוֹן הַקָּצִין:
הֵן שֵׁרַתִּי בִּצְבָא קֵיסָרֵנוּ!
טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!
אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!
בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!
שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!
אוֹת־כָּבוֹד בִּמְחִיר רֶגֶל אוֹ זְרוֹעַ
לֹא יֻתֵּן עוֹד לָכֶם, צְעִירִים!
לִי נָתְנוּ אֶת הָאוֹת הַגָּבוֹהַּ
בַּקְּרָבוֹת, בָּם נִפַּצְנוּ כְּתָרִים!
לֹא אַחַת דּוֹבַבְתֶּם בְּכוֹס־יַיִן
אֶת שְׂפָתַי – וְכָל אִישׁ הֶאֱזִין…
כֵּן, חַיָּה תְּהִלָּתֵנוּ עֲדַיִן!
טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!
אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!
בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!
שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!
הוֹ, רוֹבֶּֽר, בֶּן כְּפָרִי הַפּוֹרֵחַ,
אֶל כְּבָשֶׂיךָ מַהֵר־נָא לָשׁוּב!
בָּאָבִיב כֹּה יָרֹק וְשָׂמֵחַ
נוֹף כְּפָרֵנוּ עֲטוּר־הַלִּבְלוּב!
שָׁם יֶשְׁנָהּ עוֹד בִּקְתָּה לְיַד יַעַר –
בָּהּ הִפְלִיגָה אִמִּי לְהַזְקִין.
אִם יֻגַּד לָהּ – תָּמוּת מֵרֹב צַעַר…
טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!
אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!
בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!
שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!
מִי בּוֹכֶה, מְיַבֵּב שָׁם בָּעֹרֶף?
אַ, זֹאת הִיא, אַלְמָנַת הַמְתוֹפֵף!
כֵּן, בְּרוּסְיָה נָשָׂאתִי בַּחֹרֶף
יוֹם וָלַיְלָה אֶת בְּנָהּ עַל כָּתֵף.
בִּלְעָדַי, סוֹף הָאֵם וְהַיֶּלֶד
הָיָה מַר – כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין!
עַל נַפְשִׁי הִיא כָּעֵת מִתְפַּלֶּלֶת…
טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!
אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!
בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!
שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!
שֹׁד וָשֶׁבֶר! כָּבְתָה הַמִּקְטֶרֶת!
עוֹד דַּקּוֹת אֲחָדוֹת לְפָנַי!
כְּבָר נִרְאֵית הַכִּכָּר הַמְגֻדֶּרֶת…
אָנָּא, אַל תִּקְשְׁרוּ אֶת עֵינַי!
יְדִידַי, הִשְׁתַּדְּלוּ־נָא לִקְלוֹעַ,
בְּהַשְׁמִיעַ צַוּוֹ הַקָּצִין!
יַחְזִירְכֶם־נָא הַבַּיְתָה אֱלוֹהַּ!
בַּחוּרִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!
אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!
בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!
שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!
הַכִּנּוֹר הַשָּׁבוּר
מאתפייר־ז'אן דה ברנז'ה
הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!
אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!
לִי נוֹתְרָה עוֹד עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;
וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.
צַר נִצְּחָנוּ בְּנֵכֶל וָעֹקֶף.
וְאָמַר לִי קְצִין גַּיִס נָכְרִי:
“הַרְקִידֵנוּ!” – סֵרַבְתִּי בְּתֹקֶף.
אָז שָׁבְרוּ הַפְּרָאִים כִּנּוֹרִי.
לִכְפָרֵנוּ שִׁמֵּשׁ הוּא תִּזְמֹרֶת –
וְקִצּוֹ הוּא גַם קֵץ חֲגִיגוֹת!
אַלְלַי! אִם בַּכְּפָר אֵין כִּנּוֹֽר עוֹד,
מִי יַרְקִיד אֶת רַגְלֵי הַזּוּגוֹת?
בַּשְׁמָחוֹת הַכִּנּוֹר וְהַקֶּשֶׁת
נִתְכַּבְּדוּ בְּתַפְקִיד לֹא־קָטָן;
הֵם בִּשְׂרוּ לַכַּלָּה הַנִּרְגֶּשֶׁת
אֶת מַסַּע פָּמַלְיַת־הֶחָתָן.
נִגּוּנָיו הֶעֱלִיזוּ כָּל הֵלֶךְ;
אַף הַכֹּמֶר חִיֵּךְ עַל כָּרְחוֹ.
לוּ הִקְשִׁיב לַכִּנּוֹר הַזֶּה מֶלֶךְ –
נִתְיַשְּׁרוּ הַקְּמָטִים עַל מִצְחוֹ.
הוּא נִגֵּן בִּימֵי חַג וַעֲצֶרֶת
הִמְנוֹנֵי נִצָּחוֹן וּתְהִלָּה.
הֲפִלֵּל כִּי יַד־זָר מִתְאַכְזֶרֶת
בּוֹ תִּקֹּם נִקְמָתָהּ הַשְּׁפָלָה?
הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!
אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!
לִי נוֹתְרָה עוֹד עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;
וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.
עֵת נִדְמֵית אֲרֻכָּה אֵין־כָּמוֹהָ
בְּיוֹם־חַג בְּלִי נִגּוּן וּמִזְמוֹר.
הֲתָבוֹא בִּרְכָתוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ
עַל בָּצִיר שֶׁיַּתְחִיל בְּלִי כִּנּוֹר?
הוּא עוֹדֵד עֲמֵלִים עוֹבְדֵי־פֶּרֶךְ,
הוּא חִזֵּק לֵב אֶבְיוֹן מְדֻכָּא;
הוּא נִחֵם כָּל קְשֵׁה־יוֹם וּקְשֵׁה־דֶּרֶךְ
עַל צָרוֹת, עֹל־מִסִּים וּמְצוּקָה.
הוּא הִשְׁתִּיק כָּל שִׂנְאָה מִתְנַכֶּלֶת,
הוּא מָחָה כָּל דִּמְעָה כְּאוּבָה.
שׁוּם שַׁרְבִיט לֹא הִרְבָּה עוֹד בַּחֶלֶד
חֲסָדִים כְּקַשְׁתִּי הַטּוֹבָה.
אַךְ הֵפִיחָה בִּי אֹמֶץ וָכֹחַ
נְגִישַׂת הַצּוֹרֵר הָאָרוּר:
יְמַלֵּא נָא רוֹבֶה אוֹ אֶקְדּוֹחַ
אֶת מְקוֹם הַכִּנּוֹר הַשָּׁבוּר!
אֶלָּחֵם בְּאוֹיְבֵינוּ עַד־גֶּמֶר.
אִם אֶפּוֹל, אָז יַגִּיד הַמַּסְפִּיד:
"לֹא חִלֵּל הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל כְּלִי־זֶמֶר –
וְהוֹרְסֵי־מוֹלַדְתּוֹ לֹא הִרְקִיד!"
הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!
אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!
עוֹד נוֹתְרָה לִי עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;
וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.
לְבוּשׁ־פְּאֵר
מאתפייר־ז'אן דה ברנז'ה
אוֹ בִּקּוּר אֵצֶל הוֹד מַעֲלָתוֹ
אַל תִּבְטְחוּ עוֹד בַּ“בּוֹהֶמָה”.
חֶפְצִי לִהְיוֹת “חַצְרָן”־חַנְפָן.
הֵי, סְמַרְטוּטָר, חַפֶּשׁ־נָא, שֶׁמָּא
תִּמְצָא לְבוּשׁ־פְּאֵר יָשָׁן.
נָסִיךְ גָּדוֹל נוֹטֶה לִי חֶסֶד;
אֶצְלוֹ הֻזְמַנְתִּי לְבַקֵּר.
(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)
אַךְ שׁוּם בְּרִיָּה אֵינָהּ נִכְנֶסֶת
לְאַרְמוֹנוֹת בְּלִי לְבוּשׁ־פְּאֵר.
עִם קְנִיָּתוֹ שָׁכַחְתִּי בּשֶׁת,
נִלְהָב לְבֶצַע וְכָבוֹד:
מִיָּד לִמְּדַתְנִי הַתִּלְבֹּשֶת,
אֵיךְ הַבְּרִיּוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת
סוֹדִי נוֹדַע לְכַת בְּנֵי־פַּחַז;
כְּבָר כָּל מַכָּר עָלַי חוֹזֵר.
(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)
אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אִישׁ רָם־יַחַס,
וְעַל גּוּפִי – לְבוּשׁ־פְּאֵר.
עֲדַיִן אֵין אֶצְלִי מֶרְכֶּבֶת;
עַל שְׁתֵּי רַגְלַי אֲנִי צוֹעֵד.
אַךְ בְּדַרְכִּי חֶבְרָה שׁוֹבֶבֶת
אוֹתִי עוֹצֶרֶת: “הִתְכַּבֵּד!”
כֻּלָּם קוֹרְאִים בְּלִי־הֶרֶף: “בּוֹא־נָא!”
– טוֹב! אַךְ הַשְׁקוּנִי חִישׁ־מַהֵר!
(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)
אֲנִי הוֹלֵךְ, רֵעַי, אַרְמוֹנָה –
וּתְנוּ כָּבוֹד לִלְבוּשׁ־הַפְּאֵר!
סוֹף־סוֹף מִשָּׁם אֲנִי בּוֹרֵחַ –
אַךְ שׁוּב בַּדֶּרֶךְ מִתְעַכֵּב:
יְדִיד מוֹשְׁכֵנִי כְּאוֹרֵחַ
לַחֲתֻנָּה. הַאֲסָרֵב?
שׁוּב גַּרְגַּרְתִּי לִשְׁתִי נָדוֹנָה;
שָׁרִים כָּל רֶגַע שִׁיר אַחֵר.
(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)
אוּלָם צָרִיךְ לָרוּץ אַרְמוֹנָה –
הֲרֵי עָלַי לְבוּשׁ־פְּאֵר!
אֲנִי נֶחְלָץ בְּרֹב יָגִיעַ –
וְאֶת דַּרְכִּי מִיָּד מַמְשִׁיךְ;
קְצָת מִתְנַדְנֵד, אֲנִי מַגִּיעַ
אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ.
אוּלָם בַּדְּחָק לְיַד הַדֶּלֶת
רָאִיתִי רוֹז יְפַת־קְלַסְתֵּר.
(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)
שׁוֹוָה הִיא כָּל נָסִיךְ בַּחֶלֶד –
אַךְ לֹא תִּדְרוֹש לְבוּשׁ־פְּאֵר.
שָׁם הִיא סָקְרָה, יְצוּר קוֹקֶטִי,
בְּרַק אֲצֻלָּה וַהֲדָרָהּ.
חִישׁ אָחֲזָה בִּי – וְהוּבֵאתִי
יָשָׁר לְתוֹךְ חֲדַרְדָּרָהּ.
אֲנִי מוֹדֶה: לְיַד רוֹזֶטָה,
בִּגְדִּי הֵעִיק לִי בְּיוֹתֵר.
אֶת הָאַרְמוֹן שָׁכַחְתִּי פֶּתַע –
וַהֲסִירוֹתִי לְבוּשׁ־הַפְּאֵר.
חָלְפָה אַמְבִּיצְיָה מְטֻפֶּשֶׁת,
נָמוֹג־נָגוֹז חֲלוֹם־הַסְּרָק.
עַלִּיז, בְּרוּחַ מְאֻשֶּׁשֶת,
אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַפֻּנְדָּק.
שְׁתִיָּה כַּדָּת לִי שָׁם נָכוֹנָה –
וְעַל חֶלְקִי לֹא אֲוַתֵּר.
(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)
וְלַנּוֹשֵׂא עֵינָיו אַרְמוֹנָה –
אֶתֵּן לְשַׁי לְבוּשׁ־הַפְּאֵר.
הָאָבִיב וְהַסְּתָו
מאתפייר־ז'אן דה ברנז'ה
בֵּין שְׁתֵּי עוֹנוֹת חִלֵּק דִּין־קֶבַע
תַּעֲנוּגוֹת חַיֵּי־אֱנוֹשׁ:
אָבִיב הוּא חַג פְּרָחִים בַּטֶּבַע,
וּסְתָו – עֵת יַיִן וְתִירוֹשׁ.
בְּלִי אַהֲבָה – אָבִיב כְּאַיִן;
אוּלָם בִּסְתָו – הַשְּׁתִי מִצְוָה.
עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן!
עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!
אָמְנָם, יָפֶה צֵרוּף וָמֶזֶג
לְאֵלֶּה שְׁנֵי הַתַּחְבִּיבִים;
אַךְ לַבְּרִיאוּת יִרְבֶּה הַנֶּזֶק
מֵרֹב שְׁתִיָּה וַאֲהָבִים.
אִם־כֵּן, עֵצָה אַחֶרֶת אַיִן;
יֵשׁ לְחַלֵּק יְמֵי־חֶדְוָה:
עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן!
עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!
בְּחֹדֶשׁ מַאי פָּגַשְׁתִּי לִיזָה.
לִבִּי נִכְנַע לְשִׁלְטוֹנָהּ.
הָיְתָה לְחֹק לִי כָּל קַפְּרִיזָה
שֶׁל מַלְכָּתִי – חֲצִי־שָׁנָה!
אוּלָם הַזְּמַן – מֵיטַב כְּלֵי־זַיִן;
הוּא הִתְנַקֵּם בַּשּׁוֹבָבָה.
עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן,
עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!
כָּזֶה הָיָה גַּם דִּין זַ’נֶטָה,
אֲשֶׁר הִנְעִימָה לִי יָמַי.
הִיא נֶעֶלְמָה בִּסְתָו לְפֶתַע –
אוּלָם חָזְרָה בְּחֹדֶשׁ מַאי.
הֶחְזַקְתִּי כּוֹס; כְּהֶרֶף־עַיִן
מִצְוַת־הַחֹרֶף נֶעֶזְבָה:
עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן,
עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!
אַךְ יֵשׁ קוֹסֶמֶת, הַחוֹרֶגֶת
מִדִּין מֻקְּדָם וּמְאֻחָר.
שִׁכְרוֹן שֵׁכָר הִיא מְפוֹגֶגֶת,
אַךְ מְשַׁכֶּרֶת בְּלִי שֵׁכָר.
הִיא, כְּמוּבָן, תּוּכַל עֲדַיִן
לְבַלְבְּלֵנִי בִּמְשׁוּבָה:
אָז בְּאָבִיב אֶשְׁכַּר מִיַּיִן,
בִּסְתָו – אֶשְׁכַּר מֵאַהֲבָה!
וִיקְטוֹר הוּגוֹ (1802–1885)
אַחֲרֵי הַקְּרָב
מאתויקטור הוגו
לֵב אַמִּיץ לְאָבִי – וְחִיּוּךְ מָלֵא רֹךְ.
יוֹם אֶחָד, אַחַר קְרָב, הוּא יָצָא לַעֲרוֹךְ
סִיּוּרוֹ בַּמָּקוֹם, עִם שְׁקִיעָה – וְרָכַב
עִם פָּרָשׁ גְּבַהּ־קוֹמָה מִטּוֹבֵי־חַיָּלָיו.
הֵם עָבְרוּ בַּשָּׂדֶה הַמָּלֵא חֲלָלִים
וּפִתְאֹם לְאָזְנָם גֻּנַּב לַחַשׁ־מִלִּים.
זֶה הָיָה סְפָרַדִּי שֶׁזָּחַל, מִתְבּוֹסֵס
בְּדָמוֹ, עַל קַרְקַע – וְנִרְאָה כְּגוֹסֵס.
לֹא הָיָה בּוֹ מְתֹם – וּשְׂפָתָיו רוֹטְטוֹת
בִּתְחִנָּה: “תְּנוּ לִשְׁתּוֹת! רַחֲמוּ, תְּנוּ לִשְׁתּוֹת!”
נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל אָבִי – וְהוֹשִׁיט
לִמְלַוּוֹ הַמָּסוּר מְעַט רוּם בִּצְלוֹחִית
וְאָמַר לוֹ: “הַשְׁקֵה אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן!”
זֶה קָרַב לַנִּפְגָע – וּבְעוֹדֶנּוּ גּוֹחֵן,
הַפָּצוּעַ, מִין מַאוְר, תָּפַס בָּאֶקְדּוֹחַ
שֶׁל אוֹיְבוֹ־סוֹעֲדוֹ – וְכִוְּנוֹ בִּשְׁיָר־כֹּחַ
אֶל מִצְחוֹ שֶׁל אָבִי בְּקוֹל־צֶרַח “קָרַֽמְבָּה!”
הוּא לָחַץ עַל הַהֶדֶק. הַיְּרִי בְּקוֹל רָֽם בָּא,
אַךְ פָּגַע בַּמִּגְבַּעַת. סוּס־אָבִי נִזְדַּעְזֵעַ.
סָח אָבִי: “בְּכָל־זֹאת – תֵּן לִשְׁתּוֹת לַגּוֹוֵעַ!”
שַׁרְל בּוֹדְלֶר (1821–1867)
אַלְבַּטְרוֹס
מאתשארל בודלר
עִתִּים, לְשֵׁם בִּדּוּר, הַמַּלָּחִים יָצוּדוּ
אַחַת מִצִּפֳרִים גְּדוֹלוֹת וַעֲצֵלוֹת,
שֶׁשְּׁמָן הוּא אַלְבַּטְרוֹס – וְהֵן תָּמִיד יָנוּדוּ
אַחַר סְפִינָה זְרִיזָה מֵעַל לַמְּצוּלוֹת.
כְּבַד־גּוּף וּמְבֻיָּשׁ אוֹתוֹ נְסִיךְ־שָׁמַיִם
בָּרֶגַע שֶׁהוּשַׂם, שָׁבוּי, עַל הַסִּפּוּן.
כְּזוּג שֶׁל מְשׁוֹטִים גּוֹרֵר הוּא הַכְּנָפַיִם,
כַּנְפֵי־צְחוֹר גְּדוֹלוֹת, שֶׁצַּיָּדָיו רִפּוּן.
הוֹ, מֶה עָלוּב עַכְשָׁו אוֹתוֹ יְצוּר־תִּפְאֶרֶת!
מַצְחִיק בְּסִרְבּוּלוֹ, כָּעוּר הוּא וְדוֹחֶה.
אֶחָד עַל מַקּוֹרוֹ יִטְפַּח לוֹ בְּמִקְטֶרֶת,
שֵׁנִי בִּלְצוֹן־חִקּוּי יִצְלַע כְּעוֹף נָכֶה.
הַמְשׁוֹרֵר דּוֹמֶה לְזֶה נְסִיךְ־הַשַּׁחַק,
הַבָּז לְחֵץ קַשָּׁת וְטָס בִּגְּאוֹן־כֹּחוֹ;
אַךְ, בִּגְּלוֹתוֹ מֵרוֹם, מֻקָּף שְׁרִיקוֹת וָצַחַק,
כְּנָפָיו, כַּנְפֵי־עֲנָק, יַפְרִיעוּ הִלּוּכוֹ.
אַנְרִי מוּרְזֶ’ה (1822–1861)
זֶמֶר עַל מוּזֶטָה
מאתאנרי מורז'ה
מְבַשְּׂרָהּ שֶׁל שִׁיבַת הָאָבִיב –
סִיס עַלִּיז, שֶׁחָלַף עַל פָּנַי,
הִזְכִּירַנִי בַּת צֶלֶם חָבִיב
שֶׁאוֹתִי אָהֲבָה בְּעֵת־פְּנַאי.
וּבְזָכְרִי אַהֲבָה יְשָׁנָה
דֹּם יָשַׁבְתִּי עַל סֵפֶר נִשְׁכָּח –
אַלְמַנַךְ מֵאוֹתָהּ הַשָּׁנָה,
שְׁנַת הַגִּיל וְהָאשֶׁר הַזַּךְ.
לֹא, אֲבִיב־עֲלוּמַי עוֹד לֹא גָּז,
וְזִכְרֵךְ עוֹד עִמִּי נַעֲרָץ!
לוּ דָּפַקְתְּ עַל דַּלְתִּי כְּמוֹ אָז,
שׁוּב לִבִּי לִקְרָאתֵךְ הָיָה רָץ.
כִּי רוֹעֵד עוֹד בַּלֵּב הַנִּרְגָּשׁ
הֵד קוֹלֵךְ הֶעָרֵב וְהָרַךְ.
הָהּ, חִזְרִי וְנֹאכַל מֵחָדָשׁ
לֶחֶם־גִּיל, לֶחֶם־גִּיל מְבֹרָךְ!
בְּחֶדְרִי כָּל רָהִיט וְרָהִיט,
עֵד־אָשְׁרֵנוּ אִלֵּם, מְחַיֵּךְ
וְלוֹבֵשׁ צוּרַת־הוֹד חֲגִיגִית
בְּהָנֵץ זִיק־תִּקְוָה לְשׁוּבֵךְ.
בּוֹאִי! שׁוּב תִּמְצְאִי אֶת הַכֹּל
שֶׁעָזַבְתְּ לְיָגוֹן וְלִדְמִי,
וַאֲפִילוּ גָּבִיעַ גָּדוֹל,
שֶׁלֹּא פַּעַם הֵרַקְתְּ בִּמְקוֹמִי.
שׁוּב, מוּזֶטָה שֶׁלִּי, תִּתְלַבְּשִׁי
בְּשִׂמְלָה לְבָנָה – תִּפְאַרְתֵּךְ,
וּכְמוֹ קֹדֶם, בַּיּוֹם הַחָפְשִׁי,
שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ לַיַּעַר נֵלֵךְ.
וּבָעֶרֶב נֵשֵׁב, הַיָּפָה,
וְנִשְׁתֶּה אוֹתוֹ יַיִן בָּהִיר
בּוֹ טָבְלָה זִמְרָתֵךְ אֶת כְּנָפָהּ
בְּפָרְחָהּ אֶל חֲלָל־הָאֲוִיר.
וּמוּזֶטָה סוֹף־סוֹף נִזְכְּרָה –
נִזְכְּרָה וּפָקְדָה אוֹתִי שׁוּב.
כְּצִפּוֹר מִנְּדוּדֶיהָ חָזְרָה
יָפָתִי אֶל קִנָּהּ הֶעָזוּב.
אַךְ לֹא חַשְׁתִּי עוֹד גִּיל אֱלֹהִי
בְּחַבְּקִי אוֹתָהּ שׁוּב בִּמְעוֹנִי,
וְגַם הִיא, שֶׁהָיְתָה כְּבָר לֹא הִיא,
לִי אָמְרָה, כִּי אֲנִי – לֹא אֲנִי.
הָהּ, לְכִי, חֶמְדָּתִי, לְשָׁלוֹם!
רִגְשׁוֹתֵינוּ כָּלוּ כֶּעָשָׁן;
גַּם עֵת־נֹעַר חָלְפָה כַּחֲלוֹם,
וְקִבְרָהּ – דַּפֵּי לוּחַ יָשָׁן.
וְכָעֵת רַק חִטּוּט־זִכָּרוֹן
בְּאֶפְרוֹ שֶׁל עָבָר נֶעֱלָם
הוּא מַפְתֵּחַ־כְּנִיסָה אַחֲרוֹן
לְגַן־עֵדֶן אָבוּד לְעוֹלָם.
א. גְרֶנְיֶה (1819–1901)
קוֹלוֹת נִסְתָּרִים
מאתאדואר גרניה
הַטֶּבַע מַדְרִיךְ – וְכָל רֶגַע תָּחוּשׁ
קוֹלוֹ הַלָּחוּשׁ.
*
כּוֹכָב שֶׁבְּלֵב הָרָקִיעַ יִזְרַח,
אוֹמֵר: “הֱיֵה זַךְ!”
וְנֶשֶׁר, הָעָף בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם,
אוֹמֵר: “הֱיֵה רָם!”
דְּבוֹרָה הַטּוֹרַחַת לְמַעַן הַכֹּל,
אוֹמֶרֶת: “עֲמוֹל!”
וְעֵץ, הַמַּצִּיעַ פְּרִי־חֶמֶד לָרֹב,
אוֹמֵר: “הֱיֵה טוֹב!”
קְנֵה־סוּף, הָרוֹכֵן תַּחַת סַעַר זוֹעֵם,
סָח: “דַּע לְרַחֵם!”
וּפֶרַח – בְּרֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַטּוֹב –
סָח: “דַּע לֶאֱהוֹב”!"
נָהָר, הַשּׁוֹמֵר אֲפִיקוֹ מִסְּטִיּוֹת,
סָח: “דַּע נָא לִחְיוֹת!”
וְכָל עֲלֵה־סְתָו הַנּוֹשֵׁר בְּעַצְבוּת,
סח: “דַּע גַּם לָמוּת!”
*
וּדְבַר כֻּלָּם יַחַד, עַל אַף יִחוּדָם:
“הֱיֵה נָא אָדָם!”
ר. סוּלִי־פְּרוּדוֹם (1839–1907)
חֲלוֹם
מאתסילי פרידום
חַקְלַאי בַּחֲלוֹמִי אָמַר לִי: "לַחְמְךָ
יַצֵּר בְּמוֹ־יָדְךָ – זְרַע, קְצוֹר, הָבֵא הַגֹּרְנָה!"
אוֹרֵג אָמַר: “אֱרוֹג אֶת בִּגְדְּךָ וּתְפוֹר נָא!”
בַּנַּאי אָמַר: “הָקֵּם בֵּיתְךָ בְּעַצְמְךָ!”
מְזֻעֲזָע פִּתְאֹם מֵחֵרֶם הַבְּרִיּוֹת,
גַּלְמוּד וּמְנֻדֶּה, נוֹאָשׁ וְּרֵפֶה־יָדַיִם,
נָשָׂאתִי תַּחְנוּנַי לְרַחֲמַי־שָׁמַיִם,
אַךְ אוֹי לִי: בְּדַּרְכִּי אָרְבוּ לִי אֲרָיוֹת.
פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי… כְּלוּם זֶה חֲלוֹם אוֹ מֶמֶשׁ?
שָׂדוֹת עוֹטִים קָמָה, הַמַּזְהִיבָה בַּשֶּׁמֶשׁ;
כָּל אִישׁ־מְלָאכָה עָמֵל: בְּפֶלֶךְ, עַל סֻלָּם…
מַחְשֶׁבֶת־עֲנָוָה מִלְּאַתְנִי אֹשֶׁר־יֶתֶר;
אֵין אִישׁ בִּמְלוֹא־עוֹלָם שֶׁלֹּא זָקוּק לַיֶּתֶר.
וּמִן הַיּוֹם הַהוּא אָהַבְתִּי אֶת כֻּלָּם.
אַהֲבַת אֵם
מאתסילי פרידום
אַהֲבָה אִמָּהִית – זֶהוּ סֵמֶל
מְסִירוּת בְּשִׂיאָהּ הָעֶלְיוֹן.
הִיא – צֵרוּף שֶׁל גְּבוּרָה וְשֶׁל חֶמֶל.
מִי יָמֹד אֶת גְּבוּלָהּ הָאַחְרוֹן?
גַּם לְבֵן כְּפוּי־טוֹבָה שֶׁפָּגַע בָּהּ
הִיא תִּסְלַח בְּעֵינַיִם בּוֹכוֹת;
לְסוֹרֵר שֶׁגֹּרַשׁ מִבֵּית אַבָּא –
זְרוֹעוֹת־אֵם תִּשָּׁאַרְנָה פְּתוּחוֹת.
אוֹר־חַסְדָהּ נֶאֱמָן וְקָבוּעַ
גַּם בִּהְיוֹת כָּל יְדִיד לְאַכְזָב;
קָרְבָּנָהּ הָאַמִּיץ, הַצָּנוּעַ
לֹא מֻרְגָּשׁ: הוּא מוּבָן־מֵאֵלָיו.
אַהֲבָה אִמָּהִית תְּלַוֵּנוּ
לְפִסְגָּה אוֹ לְשֵׁפֶל תָּלוּל;
נַעֲשֵׂית הִיא, לְפִי מַצָּבֵנוּ,
עֲמֻקָּה אוֹ רָמָה לְלֹא־גְּבוּל.
הַאִם יֵשׁ עוֹד מִקְלָט וְיָצוּעַ
כֹּה מַרְגִּיעַ, מַשְׁקִיט, מְנַחֵם,
מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב הַפָּצוּעַ –
כְּחֵיקָהּ הַמֵּיטִיב שֶׁל הָאֵם?
אֵי עוֹד רֵעַ, שָׁלֵם לְלֹא־סֶדֶק,
שֶׁתָּמִיד הוּא נִדְחַק לְפִנָּה –
וּמֵגִיב עַל זִלְזוּל וְאִי־צֶדֶק
רַק בִּכְאֵב, בְּלִי רֻגְזָה וְטִינָה?
מִי יִפְדֵּנוּ עַל עֵבֶר פִּי־פַּחַת –
וְלִבּוֹ לֹא יִמְלָא גַאֲוָה?
אַךְ הָאֵם, בְּלִי הִסּוּס וּבְלִי פַּחַד,
מַצִּילָה רַק מִתּוֹךְ אָהֲבָה.
אֵי יְדִיד, שֶׁנַּפְשׁוֹ לֹא חוֹשֶׁקֶת
גְּמוּל גָּלוּי אוֹ תְּמוּרָה חֲבוּיָה?
אַךְ הָאֵם, שֶׁאִתְּךָ מִתְחַלֶּקֶת,
לֹא תִּשְׁמוֹר לְעַצְמָהּ גַּם חֶצְיָהּ!
אֵם – מֻנָּה לָהּ גּוֹרַל דַנַאִידָה:
גַּם בְּאֵין קַרְקָעִית לֶחָבִית,
לֹא תִּלְאֶה לְעוֹלָם וְתַתְמִידָה
בְּזִרְמֵי אַהֲבָה לְבָבִית!
הָאֲגַרְטָל הַשָּׁבוּר
מאתסילי פרידום
הַוֶּרְבֶּנָה גּוֹוַעַת בְּכַד;
מִמַּכַּת מְנִיפָה הוּא נִסְדַּק.
לֹא הֻרְגַּשׁ זֶה הַפֶּגַע הַקָּט:
לֹא נִשְׁמַע אַף צְלִיל דַּק־מִן־הַדַּק.
הַפְּצִיעָה הַסְּמוּיָה הַפְּנִימִית
מִדֵּי־יוֹם כִּרְסְמָה בַּגָּבִישׁ,
וּבִקּוּעַ אִטִּי, אַךְ מַתְמִיד
הֶעֱמִיק אֶת הַשֶּׁבֶר הַבִּישׁ.
נֵטֶף־נֵטֶף אָזְלוּ מֵי־הַכַּד,
שֶׁחִיּוּ אֶת פִּרְחֵי־הַהִדוּר.
עוֹד שׁוּם אִישׁ עַל פִּגְעוֹ לא עָמַד.
אַל תִּגְעוּ בּוֹ: הֲרֵיהוּ שָׁבוּר.
*
כָּךְ גַּם יָד, בָּהּ אָדָם מְאֹהָב,
אֶת לִבּוֹ לִפְעָמִים מַכְאִיבָה –
וְהַלֵּב מִסְתַּדֵּק מֵאֵלָיו,
וְגוֹוְעִים בּוֹ פִּרְחֵי־אַהֲבָה.
עוֹד שָׁלֵם בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת,
הוּא מַרְגִּיש כִּי פִּגְעוֹ הוּא חָמוּר;
עֲמֻקּוֹת פְּצִיעוֹתָיו הַסְּמוּיוֹת.
אַל תִּגְעוּ בּוֹ: הֲרֵיהוּ שָׁבוּר.
פְרַנְסוּאַ קוֹפֶּה (1842–1908)
זֶה אוֹ זֶה?
מאתפרנסואה קופה
זֶה הָיָה בְּבֵית־סֹהַר בִּימֵי תֶּרְמִידֹור.
שְׁתֵּי מֵאוֹת אֲסִירִים, קָרְבְּנוֹת הַטֶּרוֹר,
נִדְחֲקוּ שָׁם כְּצֹאן־לְטִבְחָה בְּמִכְלָא.
שִׂיא אֵימַת הַטֶּרוֹר בָּא לִפְנֵי הַתִּכְלָה:
בְּחָרוֹן אַחֲרוֹן הוּא הִכָּה וְהָרַג
כַּחֲבוֹט בִּשְׁיָרֵי־שִׁבֳּלִים הַמּוֹרַג.
אַחְרוֹנֵי־הַבְּרָקִים עִם כְּלוֹת סַעַר אָיֹם!
בְּפַּרִיס לֹא שָׁבְתָה גִילְיוֹטִינָה אַף יוֹם.
שְׁתֵי מֵאוֹת נֶאֶסְרוּ וְעָמְדוּ לְהִדּוֹן;
הֵם הָיוּ חֲשׁוּדִים – וְחַפִּים מֵעָווֹן.
בֹּקֶר־בֹּקֶר בָּא אִישׁ – אִישׁ קָשׁוּחַ וָרָע –
וְּבָשְמטֹו מִקְטַרְתּוֹ מִתּוֹךְ פִּיהוּ, קָרָא
מֵרְשִׁימָה מְלֻכְלֶכֶת שְׁמוֹת בְּנֵי־מָוֶת לָרֹב,
וְעֶגְלַת־הַגַּרְדֹּם כְּבָר הִמְתִּינָה בָּרְחוֹב.
כָּל נִדּוֹן שֶׁנִּקְרָא קָם לְלֹא רְעָדָה,
חִישׁ חָבַק חֲבֵרוֹ בְּבִרְכַּת הַפְּרִידָה
וְהֵשִׁיב “אֲנִי כָּאן!” לִקְרִיאַת־הַדָּמִים:
זֶה הֱיֵה כֹּה רָגִיל בְּאוֹתָם הַיָּמִים.
בֶּן־אַצִּיל כִּפְשׁוּט־עַם, זִ’ירוֹנְדִיסְט כִּמְלוּכָן
כְּבָר חִכָּה לִגְזַר־מָוֶת, שָׁקֵט וּמוּכָן,
וְיֵצֵא בִּדְמָמָה לְמַסַּע־הָאֵימָה.
יוֹם אֶחָד בָּא הָאִישׁ וּבְיָדוֹ הָרְשִׁימָה.
בֵּין אוֹתָם הַשֵּׁמוֹת שֶׁל קְרוּאֵי־הַגַּרְדּוֹם
היה“שַׁרְל לֶגֶה”; אַךְ לְפֶתַע־פִתְאֹם
עָבַר רַחַשׁ־פְּלִיאָה בֶּהָמוֹן הַכָּלוּא:
שְׁנֵי קוֹלוֹת “אֲנִי כָּאן” בּוֹ בְּרֶגַע עָלוּ.
הַפָּקִיד הִצְטַחֵק: “יֵשׁ בְּרֵרָה לִי, אִם־כֵּן!”
הָאֶחָד הָיָה אִישׁ מְכֻבָּד וְזָקֵן,
בּוּרְגָּנִי קַרְתָּנִי, צִיר מוֹעֶצֶת־מָחוֹז,
שֶׁשָּׁמַר עַל כְּבוֹדוֹ בְּקֹר־רוּחַ וָעֹז
הַשֵּׁנִי – אִישׁ צָעִיר, קְצִין־צְבָא בִּזְמַנּוֹ;
גַּם מַדָיו הַקְּרוּעִים לֹא פָּגְמוּ אֶת חִנּוּ.
מַחֲזִיק הָרְשִׁימָה פָּעַר פִּיו וְתָהָה:
“לִשְׁנֵיכֶם אוֹתוֹ שֵׁם?” – הוּא שָׁאַל בִּתְמִיהָה.
– “מוּכָנִים שְׁנֵינוּ יַחַד!” – הֵשִׁיב הַזָּקֵן.
– “לֹא!” – אָמַר הַפָּקִיד – “רַק מִשְׁגֶּה הוּא, לֹא כֵן?”
אַךְ עָנוּ לוֹ הַשְּׁנַיִם כִּי אֵין זֶה מִשְׁגֶּה:
כָּל אֶחָד מֵהֶם שַׁרְל, כָּל אֶחָד הוּא לֶגֶה…
הוּא נָבוֹךְ מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה־הַשָּׂטָן
וְגִלְגֵּל אֶת עֵינָיו הַבּוֹהוֹת וְרָטַן:
"הוֹ, לְכָל הָרוּחוֹת! אֵיךְ אֶבְחַר בֵּין שְׁנֵיכֶם?
אֶזְרָחִים, תְּסַדְּרוּ הָעִנְיָן בֵּינֵיכֶם!
אַךְ סַמְסוֹן הַתַּלְיָן לֹא יַמְתִּין – עֲשׂוּ חִישׁ!"
אָז קָרַב הַצָּעִיר וּפָנָה לַקָּשִׁישׁ.
נִתְקַיְּמָה בֵּינֵיהֶם הַשִּׂיחָה הַבָּאָה:
"הֲנָשׂוּי אַתָּה?
– כֵּן.
– יְלָדִים?
– אַרְבָּעָה."
– “הִזְדָּרְזוּ־נָא” – חָזַר הַפָּקִיד וְגִחֵך.
– “לִי הַמָּוֶת!” אָמַר הַקָּצִין לוֹ – “נֵלֵךְ!”
שְׁבִיתַת הַנַּפָּחִים
מאתפרנסואה קופה
סִפּוּרִי הוּא קָצָר, אֲדוֹנַי הַשּׁוֹפְטִים!
זֶה לֹא־כְּבָר נַפָּחֵינוּ הִתְחִילוּ שׁוֹבְתִים.
זוֹ זְכוּתָם. חֹרֶף זֶה – הֵבִיא סֵבֶל לָרֹב,
וְהַפַּעַם נִלְאָה פַּרְבָּרֵנוּ לִרְעוֹב.
בְּשַׁבָּת – יוֹם סִלּוּק הוּא לִשְׂכַר הַשָּׁבוּעַ –
מְשָׁכוּנִי בַּיָּד לַפֻּנְדָּק הַקָּבוּעַ.
שָׁם רֵעַי, חֲבֵרִים וְתִיקִים בְּיוֹתֵר –
שֶׁסֵּרַבְתִּי לִמְסוֹר שְׁמוֹתֵיהֶם לַחוֹקֵר –
לִי אָמְרוּ: "אַבָּא זַ’ן, אֵין עוֹד כֹּחַ לִסְבּוֹל.
יֹעֲלֶה הַשָּׂכָר – אוֹ נִשְׁבּוֹת מֵעֲמוֹל!
רַק אִיּוּם הַשְּׁבִיתָה – יֵשׁ סִכּוּי שֶׁיַּצְלִיחַ,
וְאוֹתְךָ בִּרְצוֹנֵנוּ לִבְחוֹר לְשָׁלִיחַ:
לֵךְ אֶל בַּעַל־הָעֵסֶק שֶׁלָּנוּ וּשְׁאַל,
אִם יַסְכִּים לְהוֹסִיף עַל שְׂכָרֵנוּ הַדַּל?
אִם סָרֵב יְסָרֵב – תִּפָּתַח הַשְּׁבִיתָה!
אַבָּא זַ’ן, הַאִם אִישׁ מִשֶּׁלָּנוּ אַתָּה?
“טוֹב” – עָנִיתִי – אֵלֵךְ, וְהַלְוַאי שֶׁאוֹעִילָה.
אֲדוֹנִי אַב־בֵּית־דִּין, לֹא הָיִיתִי, חָלִילָה,
בֵּין מוֹרְדֵי־מִתְרָסִים, אֵין אֵמוּן לִי בַּמֶּרִי
וּבְלוֹבְשֵׁי־הַשְּׁחוֹרִים, אַנְשֵׁי זְרוֹעַ וָיֶרִי.
וְאוּלָם לְסָרֵב לְרֵעַי? הָאוּכַל?
עַל־כָּרְחִי אֲנִי אָץ אֶל אֲדוֹן־הַמִּפְעָל.
הוּא מֵסֵב לַשֻּׁלְחָן בְּחַדְרוֹ הָרָחָב.
אֲנִי סָח בְּאָזְנָיו מְצוּקַת נַפָּחָיו:
שְׂכַר־דִּירָה הֶאֱמִיר, נִתְיַקֵּר גַּם הַלֶּחֶם –
לֹא נוּכַל עוֹד לָשֵׂאת נֵטֶל זֶה עַל הַשֶּׁכֶם.
וְהָעֵסֶק מַכְנִיס רֶוַח רַב לְכִיסוֹ:
הוֹסָפָה לְעוֹבְדָיו לֹא תִּכְבַּד לוֹ מִנְּשׂוֹא.
הוּא שָׁמַע בִּמְנוּחָה בְּפַצְּחוֹ אֱגוֹזִים,
וְאָמַר לְבַסּוֹף: "אַבָּא זַ’ן, אַל תַּגְזִים!
אִישׁ הָגוּן אַתָּה, כֵּן, אִישׁ יָשָׁר וּפָשׁוּט,
וְשׁוֹלְחֶיךָ יָדְעוּ, מִי מַתְאִים לַשְּׁלִיחוּת . אַתָּה זְקַן סַדְנָתִי – וְתוּכַל לַעֲבוֹד בָּהּ,
אַךְ תּוֹסֶפֶת שָׁכָר – לֹא אוּכַל לַעֲמוֹד בָּהּ.
וְלָכֵן דַּע מֵרֹאשׁ כִּי אֶסְגּוֹר בֵּית־מְלַאכְתִּי –
וּבְעֵינַי אַךְ עַצְלָן כָּל מֵסִית וּמַחְטִיא.
זֶה דְּבָרִי הָאַחְרוֹן – וּבִשְׁמִי תִּמְסְרֶנוּ!"
הֲשִׁיבֹותִי: “אֶמְסוֹר!” – וְנִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ.
אֲנִי שָׁב לַפֻּנְדָּק לְבַשֵּׂר לְרֵעַי
הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה – וְלִבִּי מָלֵא דְוַי.
בַּפֻּנְדָּק – הֲמֻלָּה. נִשְׁבָּעִים בְּרִתְחָה
לֹא לָשׁוּב בְּשׁוּם אֹפֶן אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה.
וְנִשְׂבָּע גַּם אֲנִי – הֵן בֵּינֵינוּ אֵין שֹׁנִי.
אַךְ רַבִּים אוֹתוֹ עֶרֶב הִרְגִּישׁוּ כָּמוֹנִי –
וְחָשְׁבוּ בְּזָרְקָם מַטְבְּעָם לַדֶּלְפֵּק
כִּי זְמַן רַב בְּוַדַּאי, יִתְהַלְּכוּ בְּכִיס רֵיק;
וְאַף כָּל אוֹתוֹ לֵיל לֹא יָכְלוּ עוֹד לָנוּם
בְּיָדְעָם כִּי תָּבוֹא עֵת לִרְעוֹב וְלָצוּם.
בִּשְׁבִילִי הַשְּׁבִיתָה הָיְתָה סֵבֶל כָּבֵד;
כְּבָר אֵינֶנִּי צָעִיר וְאֵינֶנִּי בּוֹדֵד.
בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי, מְדֻכָּא וְדַוַּי,
הִתְיַשַּׁבְתִּי דוּמָם לְיַד שְׁנֵי נְכָדַי
(יְתוֹמִים הֵם מֵאֵם: בִּתִּי מֵתָה פִתְאֹם,
וְהָאָב, חֲתָנִי – בִּישׁ־מַזָּל וּקְשֵׁה־יוֹם).
הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהֶם וְהִתְחַלְתִּי לְחְשׁוֹב:
שֵׁנִי פִּיּוֹת פְּעוּטִים יִרְעֲבוּ בְּקָרוֹב!
וְהִרְגַּשְׁתִּי פִתְאֹם שֶׁמַּסְמִיק אֲנִי, בּוֹשׁ
כִּי נִשְׁבַּעְתִּי לִשְׁבּוֹת בְּכָזוֹ קַלּוּת־רֹאשׁ.
אַךְ הֲרֵי חֲבֵרַי – כְּסִבְלִי כְּסִבְלָם!
וַאֲנִי לֹא אָפֵר שְׁבוּעָתִי לְעוֹלָם!
כָּךְ אֶצְלֵנוּ נָהוּג, מִלָּתֵנוּ כֵּנָה…
אוֹתוֹ רֶגַע חָזְרָה זוּגָתִי הַזְּקֵנָה,
עָמוּסָה חֲבִילוֹת שֶׁל כְּבָסִים רְטֻבִּים.
לָהּ סִפַּרְתִּי הַכֹּל: “זוֹ צָרָה שֶׁל רַבִּים!”
הִיא קִבְּלָה הַבְּשׂוֹרָה בְּלִי רֻגְזָה, כְּדַרְכָּהּ;
רַק כָּבְשָׁה מִסְכֵּנָה, מַבָּטָהּ בַּקַּרְקַע
וְעָמְדָה כִּקְפוּאָה בְּיָגוֹן חֲרִישִׁי.
לְבַסּוֹף הִיא אָמְרָה: "הֵן יָדַעְתָּ, אִישִׁי,
כִּי אֲנִי חַסְכָנִית וְאֵדַע לְקַמֵּץ.
אֶעֱשֶׂה אֶת הַכֹּל יַקִּירִי, אֶתְאַמֵּץ…
אַךְ הַזְּמַן הוּא קָשֶׁה וְהַיֹּקֶר אָיֹם –
וְקִמְחֵנוּ יַסְפִּיק רַק לִשְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם".
הֲשִׁיבוֹתִי: “אוּלַי יִסְתַּדְּרוּ הַדְּבָרִים”;
אַךְ לִבִּי כְּבָר יָדַע: זֶה נְתִיב־יִסּוּרִים.
לֹא אֶהְיֶה לְבוֹגֵד – וּבִזְמַן הַבֵּינַיִם
הַשּׁוֹבְתִים גַּם יַשְׁגִּיחוּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם
וְיֵדְעוּ לַעֻנוֹשׁ מִשְׁתַּמְּטִים וּבוֹגְדִים.
וְהַסֵּבֶל הֵחֵל.. הוֹ, שׁוֹפְטַי הַכְּבוּדִים!
בְּוַדַּאִי תַּאֲמִינוּ: אֵין סֵבֶל כֹּה רַב
שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹחוֹ לְהָפְכֵנִי גַּנָּב.
לוּ הָגִיתִי בְּכָךְ אַף הָגוּת עֲמוּמָה
מֵת הָיִיתִי, וַדַּאי, מִבּוּשָׁה וּכְלִמָּה.
לֹא אֶטְעַן כִּי זוֹ זְכוּת מְיֻחֶדֶת לְאִישׁ –
וַאֲפִילוּ אֻמְלָל, שֶׁרוֹדְפוֹ מַזָּל בִּישׁ
וּמִבֹּקֶר עַד עֶרֶב טוֹרְפוֹ יֵאוּשׁוֹ –
אִם הִרְהוּר־עֲבֵרָה לֹא פָּקַד אֶת נַפְשׁוֹ.
אַךְ אָעִיד עַל עַצְמִי: גַּם בַּזְּמַן הַנּוֹרָא
שֶׁדָּמֵנוּ קָפָא בָּעוֹרְקִים מִקָּרָה,
כְּשֶׁמּוּל מַצְפוּנִי וְיָשְׁרִי הַנֻּקְשִׁים
הִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ צֵל קַטֵּגוֹר מַאֲשִׁים,
נְכָדִים מִתְיַפְּחִים וְאִשָּׁה בּוֹכִיָּה,
וּשְׁלֹשְתָּם רוֹעֲדִים סְבִיב הָאָח הַכְּבוּיָה, –
הֵן גַּם אָז, מֵעוֹלָם – אֶשָּׁבַע בֵּאלֹהִים! –
לֹא עָלוּ בְּמֹחִי הַמַּרְאוֹת הַכֵּהִים
שֶׁל אוֹתָהּ פְּעֻלָּה מְתֹעֶבֶת בָּרְחוֹב,
שֶׁבְּרִיּוֹת אֻמְלָלוֹת נִתְפָּסוֹת לָהּ לָרֹב –
שֶׁרוֹעֵד בָּהּ לֵב אִישׁ וְאוֹרֶבֶת עֵינוֹ
וְנִשְׁלַחַת יָדוֹ – אֶל שְׁלָלוֹ וּקְלוֹנוֹ.
אַלְלַי! אִם עַתָּה גַאֲוַת־נִשְׁמָתִי
נִשְׁבְּרָה – וְעֵינְכֶם הִיא עֵדַת חֻלְשָׁתִי,
אִם אֶבְכֶּה לִפְנֵיכֶם – זֶה מִפְּנֵי אֲהוּבַי
שֶׁזִּכְרָם לֹא יָמוּשׁ מִלִּבִּי הַדַּוָּי.
הִתְנַהַגְנוּ אֵפוֹא, כְּשׁוּרַת הַכָּבוֹד.
חֲפָצֵינוּ אַט־אַט נִמְסְרוּ בַּעֲבוֹט –
לְשֵׁם לֶחֶם בִּלְבַד. מֶה הָיִיתִי עָלוּב
בְּשִׁבְתַּי בְּחַדְרִי! לִי – הַחֶדֶר הוּא כְּלוּב.
נִתְנַסֵּיתִי מֵאָז גַּם בְּבֵית־אֲסוּרִים –
וְלֹא רַב הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים.
וְקָשֶׁה גַּם עִנּוּי בַּטָּלָה מְפָרְכָה.
רַק חִבּוּק־הַיָּדַיִם מֵאֹנֶס יוֹרְךָ,
מָה קְשׁוּרָה נַפְשְׁךָ בַּעֲמַל־הַשָּׁנִים,
בַּפַּטִּישׁ וּבָאֵשׁ – חֲבֵרִים יְשָׁנִים.
חִישׁ אָזְלוּ הַפְּרוּטוֹת – וְהַלֶּחֶם לַטָּף.
רַב הַזְּמַן הִתְהַלַּכְתִּי בָּרְחוֹב כִּמְטֹרָף,
יְחִידִי וּבוֹדֵד בֶּהָמוֹן הָאַדִּיר;
שֶׁאוֹנָהּ שֶׁל הָעִיר – הוּא מַרְדִּים וּמַשְׁכִּיר
וּמַשְׁכִּיחַ הַכֹּל כְּשֵׁכָר – לִבְלִי חוּשׁ
מְצוּקַת הָרָעָב וּמַחְנַק הַיֵּאוּשׁ.
יוֹם אֶחָד בְּנוֹבֶמְבֶּר אָפֹר־סַגְרִירִי,
לִפְנוֹת עֶרֶב חָזַרְתִּי רָצוּץ אֶל חַדְרִי:
שָׁם יָשְׁבָה בַּפִּנָּה זוּגָתִי הָרָזָה –
וּנְכָדַי הַקְּטַנִּים לְחוּצִים אֶל חָזָהּ.
הִיא נִסְּתָה לְחַמֵּם אֶת גּוּפָם בְּלִי פֶּחָם –
וְלִבִּי נִתְכַּוֵּץ: אָנֹכִי הוּא רוֹצְחָם!
וְאִשְׁתִּי בְּלִי הָרִים אֶת עֵינֶיהָ, אָמְרָה –
וְקוֹלָהּ מְבֻיָּשׁ וְנָבוֹךְ בְּדַבְּרָהּ:
:בְּלֹומְבַּרְד, יַקִּירִי, לֹא קִבְּלוּ בַּעֲבוֹט
הַמִּזְרָן הָאַחְרוֹן: מְרֻפָּט הוּא מְאֹד.
מָה יִהְיֶה עַל הַטַּף? אֵי תִּמְצָא לָהֶם פַּת?"
וְעָנִיתִי: “אֵלֵךְ – לִדְרוֹשׁ דִּין וּמִשְׁפָּט!”
בְּלִבִּי כְּבָר גָּמְלָה הַחְלָטָה עֲגוּמָה
לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי – לַחֲזוֹר וִיהִי מָה!
אַךְ עָלַי לְדַבֵּר, כָּאָדָם אֶל אָחִיו,
אֶל רָאשֵׁי־הַשְּׁבִיתָה – אִם יִרְצוּ לְהַקְשִׁיב.
הִתְאַזַּרְתִּי בְּעֹז וְהָלַכְתִּי, נִרְגָּשׁ,
לְאוֹתוֹ הַפֻּנְדָּק הַנּוֹעָד לְמִפְגָּשׁ.
אֲנִי בָּא וְרוֹאֶה מַנְהִיגֵי הַשּׁוֹבְתִים…
הַהִטְעוּנִי עֵינַי? הֵם יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים!
הֵם שׁוֹתִים כַּאֲשֶׁר צִבּוּרֵנוּ רָעֵב!
הוֹ, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד מִבּוּשָׁה וּמִכְּאֵב.
יְקֻלַּל כָּל אָדָם שֶׁשִּׁלֵּם אֶת יֵינָם –
וּבְזֶה הֶאֱרִיךְ יִסּוּרֵינוּ חִנָּם!
עֵת רָאוּ מִקָּרוֹב מְסֻּבֵּי־הַשֻּׁלְחָן
אֶת עֵינַי הַסְּמוּקוֹת, אֶת מִצְחִי הַמֻּרְכָּן,
נִחֲשׁוּ, מֶה הָיְתָה תַּכְלִיתִי הָאַחַת –
וְהִזְעִימוּ פְּנֵיהֶם, אַךְ דִּבַּרְתִּי בְּלִי חָת:
"בָּאתִי הֵנָּה לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר עִם נַפְשִׁי.
כְּבָר נִשְׁלַם בְּחַיַּי הֶעָשׂוֹר הַשִּׁשִּׁי.
גַּם אִשְׁתִּי הִיא זְקֵנָה – וְעָלַי לְקַיֵּם
שְׁנֵי קְטַנִּים – נְכָדַי שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא אֵם.
אַךְ כֵּיצַד אֲמַלֵּא חוֹבָתִי הָאַבְהִית
בְּאֵין לֶחֶם לַטַּף? כְּבָר נִמְכַּר כָּל רָהִיט!
בִּישׁ־מַזָּל כְּמוֹתִי – לֹא אִכְפַּת אִם יָמוּת
וְגוּפוֹ יִמָּסֵר לְנִתּוּחַ־לִמּוּד;
אַךְ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי, פְּעוּטַי הָרַכִּים –
לְמוֹתָם בָּרָעָב לֹא אוּכַל לְהַסְכִּים.
וְעַל־כֵּן בִּרְצוֹנִי לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי.
אֶל תִּרְאוּנִי, רֵעַי, כְחוֹטֵא וּמַחְטִיא.
אֲבַקֵּשׁ רְשׁוּתְכֶם! נָא הוֹאִילוּ לִרְאוֹת:
שְׂעָרִי הוּא לָבָן וְיָדַי הֵן שְׁחוֹרוֹת.
אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת־עָמָל שֶׁל נַפָּח,
אֲנִי שָׂשׂ לְקַבֵּל גַּם שָׂכָר מְקֻפָּח.
כְּבָר רָצִיתִי, אֲבוֹי, לַחֲזוֹר עַל פְּתָחִים,
אַךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל – הֲבִינוּנִי, אַחִים!
וְאַף זֹאת: מִי יִתֵּן אַף פְּרוּטוֹנֶת קְטַנָּה
לַקַּבְּצָן הַמּוֹשִׁיט יָד כָּל־כָּךְ אֵיתָנָה?
אָנֹכִי מִתְחַנֵּן. לֹא יִהְיֶה זֶה עָווֹן
אִם זָקֵן־בְּיוֹתֵר יְוַתֵּר הָרִאשׁוֹן.
זֶה הַכֹּל יְדִידַי. מַה תַּגִּידוּ לָזֶה?"
קָם אֶחָד מִתּוֹכָם – וְאָמַר לִי: “נִבְזֶה!”
אָחֲזָה בִּי צְמַרְמֹרֶת; דָּם סִנְוֵר אֶת עֵינַי.
הִסְתַּכַּלְתִּי בָּאִישׁ שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי.
זֶה הָיָה צְעִירוֹן – חָזוּתוֹ יְהִירָה,
שְׂעָרוֹ מְסֻלְסָל כְּדֻגְמַת בַּחוּרָה –
מִין טִפּוּס שֶׁל רַקְדַּן־נְשָׁפִים שַׁחְצָנִי.
הוּא נָעַץ בִּי עֵינָיו בְּלִגְלוּג עוֹקְצָנִי.
כָּל הַיֶּתֶר שָׁתְקוּ; בַּדְּמָמָה הַדַּקָּה
חַשְׁתִּי הֹלֶם לִבִּי הַפּוֹעֵם בְּחָזְקָה.
אַךְ לְפֶתַע לָחַצְתִּי מִצְחִי בֵּין יָדַי
וְזָעַקְתִּי: "יָמוּתוּ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי!
יְהִי כֵּן! וַאֲנִי לֹא אֵלֵךְ לַעֲבוֹד!
אַךְ נִשְׂבָּע אָנֹכִי בְּדִבּוּר־שֶׁל־כָּבוֹד
כִּי שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם הָעֶלְבּוֹן הַנִּתְעָב.
כְּמִנְהָג־בּוּרְגָּנִים – אַזְמִינְךָ לְדוּקְרָב!
הַשָּׁעָה הִיא – מִיָּד! הַמָּקוֹם הִנּוֹ – כָּאן!
סוּג הַנֶּשֶׁק שֶׁלִּי? פַּטִּישִׁים־שֶׁל־סַדָּן!
הַפַּטִּישׁ לַנַּפָּח הוּא כְּחֵלֶק־הַגּוּף
וְהוּא קַל לְיָדוֹ מִכָּל חֶרֶב־סִיּוּף.
וְאַתֶּם, חֲבֵרִים, תְּשַׁמְּשׁוּ כְּעֵדִים.
נָא עִזְרוּ לִי לִמְצוֹא פַּטִּישַׁיִם כְּבֵדִים –
וְעִמְדוּ פֹּה סְבִיבֵנוּ כֻּלְּכֶם בְּמַעְגָּל!
וְאַתָּה – אַל תִּסּוֹג, מַשְׁמִיצִי הַשָּׁפָל!
פְּשׁוֹט מְעִיל וְחֻלְצָה, קַח פַּטִּישׁ וְהִכּוֹן!"
מַרְפְּקַי לִי פִּלְּסוּ מַעֲבָר בֶּהָמוֹן.
בַּפִּנָּה נֶעֶרְמוּ מַכְשִׁירֵי־עֲבוֹדָה;
שֵׁם מָצָאתִי בְּתוֹךְ עֲרֵמַת־הַפְּלָדָה
קֻרְנָסַיִם גְּדוֹלִים, בְּחַנְתִּים בָּעֵינַיִם
וְזָרַקְתִּי לָאִישׁ אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּשְּׁנַיִם.
הוּא עֲדִין גִּחֵךְ בְּלִגְלוּג שַׁחְצָנִי
וּוַדַּאי לֹא חָשַׁב הָעִנְיָן לִרְצִינִי,
אַךְ תָּפַס בְּכָל־זֹאת אֶת הַנֶּשֶׁק בַּכַּף
וְאָמַר לִי: “זָקֵן, אַל תִּהְיֶה מְטֹרָף!”
לֹא עָנִיתִי דָבָר, מִתְקַדֵּם וְצוֹעֵד –
וְיָדִי נִפְנְפָה קֻרְנָסִי הַכָּבֵד.
אָז שֻׁנָּה כָּל מַרְאֵהוּ בְּרֶגַע אֶחָד:
מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי יְצוּר כֹּה נִפְחָד,
עֵינֵי־כֶּלֶב־מֻכֶּה מְבַקְּשׁוֹת חֲנִינָה
בְּצוּרָה כֹּה שְׁפָלָה, עֲלוּבָה, מִסְכֵּנָה…
הוּא נִרְתַּע וְנָסוֹג, אֲחוּז־חִיל, מְעֻרְעָר –
וְנִדְבַּק אֶל הַקִּיר… אַךְ הָיָה מְאֻחָר!
עֲרָפֶל־שֶׁל־דָּמִים אֲפָפַנִי פִּתְאֹם,
וְעֵינַי סֻנְוְרוּ בֶּעָנָן הָאָדֹם,
שֶׁכִּסָּה גַּם אוֹתוֹ, אֶת אוֹיְבִי, וְהַכֹּל…
וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַחְשׁוֹב וְלִשְׁקוֹל,
פַּטִּישִׁי כְּבָר הָלַם – וּמָחֵץ לוֹ הָרֹאשׁ.
כֵּן, יוֹדֵעַ אֲנִי: זֶהוּ רֶצַח־אֱנוֹשׁ.
לֹא אֶטְעַן לִפְנֵיכֶם כִּי אֲנִי לֹא חַיָּב
עֹנֶשׁ רֶצַח־אָדָם – אֶלָּא עֹנֶשׁ דּוּקְרָב.
הוּא שָׁכַב לְרַגְלַי שְׁבוּר־גֻּלְגֹּלֶת, קָפוּא.
דֹּם כִּסִּיתִי עֵינַי: כָּל חוּשַׁי הֻתְקְפוּ
בִּתְחוּשָׁה אֲיֻמָּה שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי עֲדַיִן:
בְּנַחְשׁוֹל חֲרָטָה מְיֻאֶשֶׁת שֶׁל קַיִן.
יְדִידַי הִתְקָרְבוּ לְעָצְרֵנִי – אוּלָם
בִּמְחִי־יָד, לְלֹא יֶגַע, הָדַפְתִּי כֻּלָּם
וְאָמַרְתִּי לָהֶם: "הַנִּיחוּנִי עַתָּה –
כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי דָן עַצְמִי לְמִיתָה!"
הֵם הֵבִינוּ. וְאָז, בְּמַעְגַּל־חֲבֵרִים,
הֲרִימוֹתִי בַּיָּד כּוֹבָעִי כְּמַתְרִים
וְעָרַכְתִּי סִבּוּב בְּאָמְרִי: "יְדִידַי,
זֶה בִּשְׁבִיל הָאִשָּׁה וּבִשְׁבִיל נְכָדַי!"
אֶת עֲשֶׂרֶת הַפְרַנְקִים – הַסְּכוּם הַתָּרוּם –
לֹא לָקַחְתִּי אִתִּי: חֲבֵרַי מְסָרוּם.
וְהָלַכְתִּי יָשָׁר אֶל לִשְׁכַּת־הַקָּצִין –
לְהַסְגִּיר אֶת עַצְמִי לָרָשׁוּת וְלַדִּין.
זוֹ אֱמֶת עַל פִּשְׁעִי – וְתוּכְלוּ לְהַחְלִיט
בְּלִי שִׂים לֵב לְדִבְרֵי הָאָדוֹן הַפְּרַקְלִיט.
סִפּוּרִי מְלַמֵּד כִּי גַם פֶּשַׁע פְּלִילִי –
סִּבָּתוֹ, לִפְעָמִים, סְבַךְ־מִקְרִים גּוֹרָלִי.
נְכָדַי הַקְּטַנִּים – הֵם בְּבֵית־הַחוֹלִים,
הַמּוֹשִׁיט בְּחִנָּם עֶזְרָתוֹ לְדַלִּים;
וְאִשְׁתִּי הַטּוֹבָה וְרַבַּת־הַגְּבוּרָה –
מֵאוֹתוֹ בֵּית־חוֹלִים כְּבָר הוּבְאָה לִקְבוּרָה.
וְלָכֵן בִּשְׁבִילִי זֶה הֶבְדֵּל חֲסַר־עֵרֶךְ
אִם דִּינִי יִהְיֶה כֶּלֶא אוֹ יִהְיֶה עֲמַל־פֶּרֶךְ.
וְלוּ גַּם חֲנִינָה – מַה יּוֹעִיל לִי חַסְדָהּ?
וְאִם עֹנֶשׁ־מִיתָה תִּפְסְקוּ לִי – תּוֹדָה!"
אָדמוֹן רוֹסְטַן (1868–1918)
מְחוֹל הַגַּרְגְּרִים
מאתאדמון רוסטאן
*
קֶרֶן־פָּז, שֶׁבַּלָּאט מִתְגַנֶּבֶת
מִן הַחוּץ בְּסִדְקֵי הַתְּרִיסִים,
מַרְקִידָה מִין שַׁרְשֶׁרֶת שׁוֹבֶבֶת
שֶׁל פְּרֻדּוֹת אוֹ קְטַנֵּי־רְסִיסִים.
אָבָק חַי הוּא, מֵאִיר וְזוֹרֵחַ,
שֶׁעוֹלֶה, מִתְאַבֵּךְ, מִתַּמֵּר –
וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד וְצוֹנֵחַ
בִּתְנוּעָה שֶׁל סִבּוּב מְסַחְרֵר.
מַעְלָה־ מַטָּה, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,
כַּעֲנַן־זְבוּבֹונִים מְבֹהָל,
הָאָבָק מְרַקֵּד פַרַנְדּוֹלָה
וְיוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת־מַעְגָּל.
גְּמַדְמָדִים מִיקְרוֹסְקוֹפִּיִים אֵלֶּה,
שֵׁדוֹנִים לְלֹא סוֹף וְאַחְרִית
מְרַצְּדִים בִּסְחַרְחֹרֶת־הַפֶּלֶא
בְּקַרְנֵי הַזָּהָב שֶׁל שַׁחְרִית.
לְלֹא־הֶרֶף נִסְחֶפֶת־נִגְרֶפֶת
עִם הַזֶּרֶם שֶׁל אוֹר מְסַנְוֵר
אוֹתָהּ כַּת נַנָּסִית מְטֹרֶפֶת
בַּסִּבּוּב הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר.
הֵם רוֹקְדִים בִּזְהָבוֹ שֶׁל הַסֶּרֶט,
הַנּוֹפֵל בִּמְלֻכְסָן מִן הַתְּרִיס,
בְּמִקְצַב סַרַבַּנְדָה נִמְהֶרֶת,
מְחוֹל־נוֹי חֲרִישִׁי וְזָרִיז…
*
לְשֵׁם מָה סוֹבְבִים הֵם בְּיַחַד?
הַאֻמְנָם זֶהוּ בַּל־רִקּוּדִים,
שֶׁאֵלָיו קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת
מַזְמִינָה מִלְיוֹנֵי גְמַדְמָדִים?
לָמָּה עָף הָאָבָק בִּסְחַרְחֹרֶת?
הַאֻמְנָם קַיָּמִים גַּרְגְּרָיו
רַק בְּרֶשֶׁת הָאוֹר, בַּמִּכְמֹרֶת,
שֶׁנִּצּוֹד בָּהּ אוֹתוֹ עֵרֶב־רַב?
לֹא! אוֹתָה חֲבוּרָה מִתְרוֹצֶצֶת,
שֶׁמַּרְאֶהָ אֵינֶנּוּ בּוֹלֵט
בְּלִי שְׁלוּחוֹת הַקְּרִינָה הַנּוֹצֶצֶת,
הִיא שׁוֹרֶצֶת בַּכֹּל – וּבְכָל עֵת…
גַּם בְּצֵל אוֹ בְּאֹפֶל־שֶׁל־עֶרֶב
לֹא פָּחוֹת מִבְּקֶרֶן־שֶׁל־אוֹר
מְפַזֵּז בִּמְהִירוּת לְלֹא־הֶרֶף
מְעַרְבַּל גַּרְגְּרִים לְאֵין סְפוֹר.
הֵם בָּאִים,הֵם חוֹלְפִים. אַךְ עֵינֵנוּ
לֹא תַּבְחִין הֱיוֹתָם בֶּחָלָל.
מַקִּיפִים הֵם כָּל אִישׁ מִבֵּינֵינוּ:
הוּא נוֹשְׁמָם בְּלִי לִרְאוֹת אוֹתָם כְּלָל
קִיּוּמָם מְבַצְבֵּץ בְּמַפְתִּיעַ:
מִתְגַּלֶּה הוּא לָעַיִן רַק אָז
כַּאֲשֶׁר קֶרֶן אוֹר מֵרָקִיעַ
מַזְהִיבָה אֲבָקָם בְּבְרַק־פָּז!…
*
וְאֶזְכֹּר מְעַרְבֹּלֶת אַחֶרֶת –
פַּיְטָנִים בְּנֵי חֲלוֹם וּמָעוּף,
הָרוֹקְמִים בִּתְּנוּעָה מְסֻחְרֶרֶת
הֲזָיוֹת שֶׁל גְּדֻלָּה וְטֵרוּף.
הֵם בַּצֵּל – וְיוֹצְרִים אַךְ לְתֹהוּ,
הֵם טוֹרְחִים – וּגְמוּלָם הוּא לֹא־כְלוּם.
כָּל יוֹצֵר – עֲמָלוֹ לְעַצְמוֹ הוּא,
וְאַתֶּם – לְעוֹלָם לֹא תִּרְאוּם!
הֵם סְמוּיִים – וּבַסֵּתֶר תָּנוּעַ
כַּת עוֹשֵׂי־אָמָּנוּת עֲלוּבִים.
עֶצֶם סוֹד קִיּוּמָם לֹא יָדוּעַ
לְכֻלְּכֶם, בֻּרְגָּנִים חֲשׁוּבִים!
אַךְ אִם קֶרֶן־פִּרְסֹמֶת נוֹפֶלֶת
בְּמִקְרֶה עַל כַּמָּה בְּנֵי־מַזָּל,
פְּעוּר־פֶּה מִפְּלִיאָה מִתְפָּעֶלֶת,
מַעֲרִיץ אַתָּה שְׁמָם, הַקָּהָל!
כִּי דוֹמִים לָאָבָק הַפּוֹרֵחַ
אָמָּנִים וְהוֹגֵי מַחְשָׁבוֹת:
הֵם נִרְאִים רַק בָּאוֹר הַזּוֹרֵחַ –
כְּמָחוֹל שֶׁל פְּרֻדּוֹת שׁוֹבָבוֹת.
*
אַךְ פַּס־אוֹר הַחוֹדֵר אֶל הָעֶלֶט,
שֶׁרַק בּוֹ יְכוֹלִים הֵם לִזְהוֹר,
מִדָּתוֹ הִיא צָרָה וּמֻגְבֶּלֶת –
וְרֻבָּם לֹא יֵצְאוּ מִן הַשְּׁחוֹר.
חֲלוֹמָם – לְהַגִּיעַ לְרֶגַע
אֶל הַתְּחוּם שֶׁל הִלָּה וּתְהִלָּה –
אַךְ אֲבוֹי! מְתוּחִים כְּדֵי שֶׁגַע,
נִלְחָמִים הֵם בִּגְבוּל אֲפֵלָה.
הֵם אָצִים לַקְּרִינָה הַנִּכְסֶפֶת:
עוֹד מְעַט – וְיָמוּתוּ לָעַד…
וְאוּלָם הַתְּהִלָּה הַחוֹלֶפֶת
מַזְהִיבָה רַק חֶלְקָם הַמֻּעָט!…
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.