1, מלת הענין, — א) לקים ולחזק דבר, כמו באמת, in der Tat, gewiss; en vérité, vraiment; truly, indeed: ויאמרו (אחי יוסף) איש אל אחיו אֲבָל2 אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו בראש' מב כא. — ב) כעין פתיחה להתחלת הדבור להטעימו: ותפל (האשה התקועית) על אפיה ארצה ותשתחו ותאםר הושעה המלך ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אֲבָל אשה אלמנה אני ש"ב יד ד-ה. והנה יונתן בן אביתר הכהן בא ויאמר אדניהו בא כי איש חיל אתה וטוב תבשר ויען יונתן ויאמר לאדניהו אֲבָל אדנינו המלך דוד המליך את שלמה מ"א א מב-מג. ויאמר (אלישע) ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אֲבָל בן אין לה ואישה זקן מ"ב ד יד. —  ג) לתקן ולהוסיף על מה שקדם, gar wohl, vielmehr; de plus; indeed: ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך ויאמר אלהים אֲבָל שרה אשתך ילדת לך בן בראש' יז יח-יט. —  ד) בזמן מאוחר שמשה מלה זו להגות דבר הפך הנאמר קדם לה, aber; mais; but: ויענו כל הקהל ויאמרו קול גדול כן כדבריך עלינו לעשות אֲבָל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ עזר' י יב-יג. והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אֲבָל חרדה גדולה נפלה עליהם דני' י יז. וילכו שלמה וכל הקהל עמו לבמה אשר בגבעון כי שם היה אהל מועד האלהים וכו' אֲבָל ארון האלהים העלה דויד  מקרית יערים דהי"ב א ג-ד. ויצא אל פניו יהוא בן חנני החזה ויאמר אל המלך יהושפט הלרשע לעזר ולשנאי יי' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני יי' אֲבָל דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות מן הארץ שם יט ב-ג. ובתו"מ: יתכסה במים ויקרא אבל לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה וכו' ברכ' ג ה. אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל אם שייר בעל השדה הוא נותן פאה לכל פאה ג ה. אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר שם ה ה. זית שיש בו סאתים ושכחו אינה שכחה בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה שם ז ב. אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע אבל סומכין לשדה ירקות כלא' ב ח. הנולדים מן החמור אע"פ שאביהם סוס מותרים זה עם זה אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורין זה עם זה שם ח ד. ולא היו מתאבלין אבל אוננין סנה' ו ו. במה דברים אמורים בזמן שקדם מקחו של זה לשבחו של זה אבל אם קדם שבחו של זה למקחו של זה וכו' אינו גובה תוספתא ב"ב ו כא. ואין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריה ברכ' טז.. במה דברים אמורים בעושין בשכרן אבל בעושין בסעודתן או שהיה בעה"ב מיסב עמהם מברכין כתיקונה שם. באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו שם כ:. — ואחרי אלא: עד כאן לא קאמר ר' יוסי לא יצא אלא גבי ק"ש דאורייתא אבל תרומה משום ברכה הוא ברכ' טו.. א"ל ר' יוחנן לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם אבל פתח בלמען ירבו ימיכם סרכיה נקט שם טז.. —  וזה רוב שמושו בספרות המאוחרת. — ה) *במשמ' הן אחרי מאמר שולל, doch!; si: אמר ר' אליעזר אין אתם מודים שאם עירב ברגליו ביו"ט הראשון צריך לערב ברגליו ביו"ט השני וכו' אמרו לו אבל וכו' אמרו לו אי אתה מודה שאין מערבין מיו"ט לחבירו אמר להן אבל תוספתא ערוב' ה א. אמרו להן בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכפורים אמרו להן אבל גמ' שם ל:. אמר להם ר' יוסי אי אתם מודים לי בט' באב שחל להיות באחד בשבת שמפסיק מבעוד יום אמרו לו אבל שם מא..