1, פ"ע, עת' אֶאֱבַל, יֶאֱבַל, צווי אֱבַל, עם על אחריו, — א) הצטער צער גדול, היה לבו מלא יגון על איזה דבר, trauern; être triste; to mourn: העל זאת לא תרגז הארץ וְאָבַל כל יושב בה עמוס ח ח. הכרת מנחה ונסך מבית יי' אָבְלוּ הכהנים משרתי יי' יוא' א ט. לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אָבַל עליו עמו הוש' י ה. ואנו הדיגים וְאָבְלוּ כל משליכי ביאור חכה ישע' יט ח. אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תֶּאֱבָל איוב יד כב. — ובהשאלה לדברים לא בע"ח: על זאת תֶּאֱבַל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה ירמ' ד כח. —  ב) ביחס להאדמה והצמחים, נבלו, יבשו, היה להם מראה של אֵבֶל: יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו וְאָבְלוּ נאות הרעים ויבש ראש הכרמל עמוס א ב. אָבְלָה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל ישע' כד ד. אָבַל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב שם ז. 

—  הִפע' הֶאֱבִיל, עת' יַאֲבִיל, — גרם שיֶאֱבַל: כה אמר אדני יי' ביום רדתו שאלה הֶאֱבַלְתִּי כסתי עליו את תהום יחזק' לא יה. — ובמשמ' נתן צורה של אֵבֶל: חשב יי' להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע וַיַּאֲבֶל-חל וחומה יחדו אמללו איכ' ב ח. 

— הִתפ', הִתְאַבֵּל על, —  עשה אֵבֶל, בפרט על מת, trauern; être en deuil; to mourn: ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו וַיִּתְאַבֵּל על בנו ימים רבים בראש' לז לד. כאשה זה ימים רבים מִתְאַבֶּלֶת על מת ש"ב יד ב. וימת (יאשיהו) ויקבר בקברות אבתיו וכל יהודה וירושלם מִתְאַבְּלִים על יאשיהו דהי"ב לה כד. — ובתו"מ: ולא היו מתאבלין אבל אוננין סנה' ו ו. מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר וכו' שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו מו"ק כה.. — ובכלל לצער גדול, עמק: וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל (כי ימותו במדבר) וַיִּתְאַבְּלוּ העם מאד במד' יד לט. וישמע העם את הדבר הרע הזה וַיִּתְאַבָּלוּ שמות לג ד. ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי הִתְאַבֵּל שמואל אל שאול ש"א יה לה. עד מתי אתה מִתְאַבֵּל אל שאול שם יו א. שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל הַמִּתְאַבְּלִים עליה ישע' סו י. בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יִתְאַבָּל יחזק' ז יב. ויאמר נחמיה וכו' לכל העם היום קדש הוא ליי' אלהיכם אל תִּתְאַבְּלוּ ואל תבכו נחמ' ח ט. --ובתו"מ: שלא להתאבל (על ירושלם) כל עיקר אי אפשר תוספתא סוט' טו יב. כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה תענ' ל:. — ובמשמע' התראה כמו אבל: ויקח משם (יואב) אשה חכמה ויאמר אליה הִתְאַבְּלִי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת ש"ב יד ב.