ש"ת, סמי' אֲבֵל, אֲבֶל-, לנק' אֲבֵלָה, מ"ר אֲבֵלִים, אֲבֵלוֹת, סמי' אֲבֵלֵי, - א) מי שמתאבל על מת, Trauernder; qoi est en deuil; mourne: וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אָבֵל שאלה (בראש' לז נה). כַּאֲבֶל-אם קדר שחתי (תהל' לה יד). שלחני (אלהים) לחבש לנשברי לב וכו' לנחם כל אֲבֵלִים לשום לַאֲבֵלֵי ציון לתת להם פאר תחת אפר (ישע' סא א-ג). ואשלם נחמים לו וְלַאֲבֵלָיו (שם נז יח). — ובתו"מ: אבל אסור בתספורת (מו"ק יד:). ועל שפם יעטה שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו שיהא כמנודה וכאבל (שם טו.). — ב) מלא צער, trauerig; attristé; sorrowful: והמן נדחף אל ביתו אָבֵל וחפוי ראש (אסת' ו יב). ולא בע"ח: דרכי ציון אֲבֵלוֹת מבלי באי מועד כל שעריה שוממין (איכ' א ד). — ג) ש"ז1, *כמו אֵבֶל, ומ"ר: אבל שתכפוהו אביליו2 הרי זה מיקל בסכין (שמח' ה ט). — ד) °כהן נוצרי, כומר1, Abt; abbé: האבל2 מקליני (מגלת יוסף הקנאי, REJ 1881, 13). האביל מביטיטאנאה, האבל מבייש (פנק' חשבונ', שם 1884). — ולנק': האבלת מנוארי (שם).
1 משק' גָזֵל נרדף עם גֵזֶל.
2 כך הכתיב במס' שמחות בכל הדפוסים, וכן ברא"ש במקומו וטור ושו"ע יו"ד ש"ז מהלכ' אבל. ואין ספק כי זו גרסה קדומה, כי כן העיד ר"י בן גנאה שבמשניות מנֻקדות נקודה תיבה זו אָבֵלָיו, ואינו דוחה גם הקמץ שתחת האלף. ובגמ' מו"ק יז:: הכתיב אבליו, וכן בכ"י שהובא בד"ס שם, וכן באלפס, וכן בהרמב"ם, והקריאה המקֻבלה גם כאן אבֵליו.
1 בסורית אבילא, בערב' אַבִיל ابيل, כהן, כומר, נזיר. ואעפ"י שרצה לגרד למצא מקור ערבי לזה, אך כבר העיר גלדקה (ZDMG XI, 724) ופרנקל Aram). Fremdw.) כי מלה זו באה מסורית לערבי'. ועל שאלת נסטלה (ZDMG XIV, 562) אימתי קבלה המלה אבילאה בסורית משמעה של כהן, ענה דר' ריגר כי מלה זו קבלה בסורית משמעה זו על פי משמע' המלים אבלי ציון בעברית.
2 רצה שטינשנ' ברשי' כ"י המבורג להגיה אבט, אבל כבר העיר הרב צדיק כהן במאמרו בהקבץ REJ שהעיקר הוא הנוסחה אבל, וכמו שמוכח משאר המקומות המובאים בפנים, וכן צריך להגיה בהכ"י שנתפרסם בה"מקור' לדה"י של היהודים בגרמניה" כמו שהעיר ע"ז ב' בהקבץ Oct. 1899, REJ.