אֲטִימָה
° 1, ש"נ, שה"פ מן אטם: וערלתם ערלתו ואטמתם אטימתו רש"י ויקרא יט כג. מראה ירוק בעינים או בגוף יורה שיש אטימה בכיס מרה ר"י צהלון, אוצה"ת ה ג. אטימת דרכים שבהם (מי רגלים) עוברים שם ג ב. ויתיז בזין של תזכרו שלא יראה לשון אטימה ר"מ אלדבי, ש"א ז. וענין החרשות הוא זולת אטימת השמע והכבד הוא אשר לא יגיע הפגע להאביד החוש קאנון ג ג.
1 מן אטם.