אָמַר1, פ"י, אָמַרְתִּי וכו' גם לפני אתנח וסו"פ2, אֲמַרְתֶם וכו', עת' תֹּאמַר, תֹאמְרוּ, תוֹמְרוּ, יּאמַר, וַיֹּאמַר ובהפס' -מַר, צווי אֵמֹר, -מִר-נא, אֳמֹרְנָה, — אָמֹר, אָמוֹר, אֳמֹר, אָמֹר, הַאֲמֹר, בָּאֳמֹר, כָּאֳמֹר, לֵאמֹר (במקום לָאֳמר, מפני רוב השמוש בלשון) וגם *לוֹמַר, — א) גלה דעתו, חפצו, בדבור פה, sagen; dire; say: אף כי אָמַר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן בראש' ג א. אל האשה אָמַר הרבה ארבה עצבונך שם יו. ויוסף אָמַר לאשר על ביתו שם מד ד. וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אָמָר שמות יח כד. ועם ו המהפ': והיה כי יקרא לכם פרעה וְאָמַר מה מעשיכם בראש' מו לג. ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו דבר' כט כא. — ובכל אשר אָמַרְתִּי אליכם תשמרו שמות כג יג. למה אָמַרְתָּ אחתי הוא בראש' יב יט. וגם אָמַרְתְּ באזני הנה הכסף אתי שופ' יז ב. והיא גם הוא אָמְרָה אחי הוא בראש' כ ה. וְאָמְרָה (עתיד) שתה וגם גמליך אשקה שם כד יד. השלום אביכם הזקן אשר אָמַרְתֶּם שם מג כז. וַאֲמַרְתֶּם גם הנה עבדך יעקב אחרינו שם לב כא. לכו ונהרגהו ונשלכהו האחד הברות וְאָמַרְנוּ חיה רעה אכלתהו שם לז כ. ראה אתה אֹמַר אלי העל את העם הזה שמות לג יב. זאת אֹמֶרֶת זה בני החי ובנך המת וזאת אֹמֶרֶת לא כי בנך המת ובני החי מ"א ג כג. שמעתי אֹמְרִים נלכה דתינה בראש' לז יז. ולבנים אֹמרים לנו עשו שמו' ה יו. שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים הָאֹמְרוֹת לאדניהם הביאה ונשתה עמוס ד א. והנה אֹמְרוֹת הסיתוך ויכלו לך ירמ' לח כב. על אחד ההרים אשר אֹמַר אליך בראש' כב ב. והיה הנער אשר אֹמַר אליה הטי נא כדך ואשתה שם כד יד. וָאֹמַר לה זה חסדך שם כ יג. וָאֹמַר אל אדני אלי לא תלך שם כד לט. וָאוֹמַר למלך נחמ' ב ז. אעלה ואגידה לפרעה וְאֹמְרָה אליו אחי ובית אבי וכו' בראשית מו לא. אוֹמְרָה לאל סלעי למה שכחתני תהל' מב י. ולא תֹאמַר אני העשרתי את אברם בראש' יד כג. כה תֹאמַר לבני ישראל שמות ג יד. ושכר עבדיך אתן ככל אשר תֹּאמַר מ"א ה כ. וַתֹּאמָר אל עבדיך הורדהו אלי ברא' מד כא. כל אשר תֹּאמְרִי אלי אעשה רות ג ה. וַתֹּאמְרִי לעולם אהיה גברת ישע' מז ז. אם כה יֹאמַר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים בראש' לא ח. ויברכהו וַיֹּאמַר ברוך אברם שם יד יט. וַיֹּאמַר אדני יי' במה אדע כי אירשנה שם יה ח. וַיֹּאמֶר אלהים יהי אור שם א ג. וַיֹּאמֶר אלהים יהי רקיע שם שם ו. — ובספ' איוב וַיֹּאמַר בהפסק מלעיל: ויען איוב וַיֹּאמַר3 איוב ג ב . — ויש סברים שבזמן מאוחר אמרו בדבור ההמוני וַיֹּאמַר גם מדבר בעדו במקום וָאֹמַר1: ויאמר (המלאך) אלי מה אתה ראה ויאמר2 ראיתי והנה מנורת זהב זכר' ד ב. ואריבה את החרים ואת הסגנים וכו' ויאמר2 לא טוב הדבר אשר אתם עשים נחמ' ה ז-ט. ואצוה את חנני אחי וכו' ויאמר2 להם לא יפתחו שערי ירושלם עד חם השמש שם ז ג במקור נדפס 'ב ז-ג. ותדר נדר וַתֹּאמַר ה' צבאות אם ראה תראה ש"א א יא. ותען אסתר וַתֹּאמַר שאלתי ובקשתי אסתר ה ז. וַתֹּאמֶר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל בראש' ג ב. וַתֹּאמֶר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' שם יו ב. העזה פניה וַתֹּאמַר לו משלי ז יג. במקום ותאמֶר3. מה נֹּאמַר לאדני מה נדבר ומה נצטדק שם מד יו. ואיך נֹּאמַר אליו מת הילד ש"ב יב יח. וַנֹּאמֶר1 תהי נא אלה בינותינו בראש' כו כח. וַנֹּאמֶר אליו כנים אנחנו שם מב לא. מי הגיד מראש ונדעה ומלפנים וְנֹאמַר צדיק ישע' מא כו. ואשר תֹּאמְרוּ אלי אתן וכו' ואתנה כאשר תֹּאמְרוּ אלי בראש' לד יא-יב. ואם משא ה' תֹּאמֵרוּ לכן כה אמר ה' ירמ' כג לח. כה תֹאמְרוּן לאדני לעשו בראש' לב ה. כה תֹאמְרוּן לאיש ש"א יא ט. כה תֹאמְרוּן אל אדניכם מ"ב יט ו. כה תֹאמְרֻן אל צדקיהו ירמ' כא ג. ותענו אתי וַתֹּאמְרוּ טוב הדבר אשר דברת דבר' א יד. ותקרבון אלי כלכם וַתֹּאמְרוּ נשלחה אנשים שם כב. ותרגנו באהליכם וַתֹּאמְרוּ בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים שם כז. כי יֹאמְרוּ לא נראה אליך ה' שמות ד א. והיה כי יֹאמְרוּ אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם שם יב כו. למה יֹאמְרוּ מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם שם לב יב. ואם חי ה' יֹאמֵרוּ לכן לשקר ישבעו ירמ' ה ב. ועזוז נוראותיך יֹאמֵרוּ וגדלותיך אספרנה תהל' קמה ו. כבוד מלכותך יֹאמֵרוּ וגבורתך ידברו שם יא. וַיֹאמְרוּ איש אל רעהו בראש' יא ג. וַיֹאמְרוּ הבה נבנה לנו עיר שם ד. וַיֹאמְרוּ כן תעשה כאשר דברת שם יח ה. וַיֹּאמְרוּ אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה שם לד יד. ויביאו אל אביהם וַיֹּאמְרוּ זאת מצאנו שם לז לב. ותען רחל ולאה וַתֹּאמַרְנָה בראשית לא יד. וַתֹּאמַרְןָ המילדת אל פרעה שמות א יט. וַתֹּאמַרְןָ (בנות רעואל) איש מצרי הצילנו מיד הרעים שם ב יט. ותענינה הנשים המשחקות וַתֹּאמַרְןָ הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו ש"א יח ז. — והשמיטו את האלף הנחה גם מהכתב: ולעמשא תֹמרו3 הלוא עצמי ובשרי אתה ש"ב יט יד. אשר יֹמְרוּךָ1 למזמה תהל' קלט כ. —  ובארץ ישראל בזמן מאוחר הוקלה מאד ההמזה גם כשאין לפניה אות שמושית, והיו שאמרו מר במקום אומר ובמקום אמר: אמר (ר"ע) מזו לימדתי עליהם מה אם בשעה שאינן זפותות את מר2 מותרין בשעה שהן זפותות אלא זיפתן לא כש"כ ירוש' ע"ז ב מא ב.  אם אבק שאין דרכו להלך את מר והיה לאבק וכו' שם פסח' ה לב ג.  שמע רבי יוחנן ומר יפה לימדנו רבי שם ע"ז ד מג ד.  שמע רבי לעזר ומר אין רשות גדולה מזו שם שביעי' ו לו ג למטה.  חזר ר' יונה ומר האשה הזאת אינה מחמצת כל צורכה שם ערלה ב סב ב, למעלה. —   וצווי: אֳמֹר אל אחיך  בראש'  מה  יז.  לכן אֱמֹר לבני ישראל שמו' ו ו. אֱמָר-נָא שבלת ויאמר סבלת שופט' יב ו. עתה רוץ נא לקראתה וֶאֱמָר-לה השלום לך מ"ב ד כו. ורקע ברגלך וֶאֱמָר-אָח אל כל תועבות רעות בית ישראל יחזקאל ו יא. אִמְרִי-נָא אחתי את בראשית יב יג. לכי אִמְרִי לירבעם מ"א יד ז. אִמְרוּ-נא אל יואב קרב עד הנה ש"ב כ יו. אִמְרוּ לבת ציון הנה ישעך בא ישעי' סב יא. — ומקור: ואם אָמֹר יאמר העבד אהבתי את אדני שמות כא ה. כה תברכו את בני ישראל אָמוֹר4 להם יברכך ה' וישמרך במדב' ו כג-כד. אם אָמֹר אֹמר לנער הנה החצים ממך והנה ש"א כ כא. אמרים אָמוֹר למנאצי דבר ה' שלום יהיה לכם ירמ' כג יז. הֶאָמֹר תאמר אלהים אני לפני הרגך יחזק' כח ט. הַאֲמֹר למלך בליעל איוב לד יח. — וסמי': יען אֱמֹר מואב ושעיר הנה ככל הגוים יחזק' כה ח. כי טוב אֲמָר-לך עלה הנה משלי כה ז. בֶּאֱמֹר ה' אלי הקהל לי את העם דבר' ד י . ויחללו את שם קדשי בֶּאֱמֹר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו יחזק' לו כ. ויהי כֶּאֱמֹר יהושע אל העם יהוש' ו ח. — וכנ': ולא יצא מפיכם דבר עד יום אָמְרִי אליכם הריעו שם ו י. בְּאָמְרִי לרשע מות תמות יחז' ג יח. יען אֲמָרְךָ3 את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה שם לה י . הנני נשפט אותך על אָמְרֵךָ לא חטאתי ירמ' ב לה. יען אֲמָרְכֶם3 את הדבר הזה שם כג לח. הוגעתם ה' בדבריכם ואמרתם במה הוגענו בֶּאֳמָרְכֶם3 כל עשה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ מלאכי ב יז. ברצח בעצמותי חרפוני צוררי בְּאָמְרָם אֵלַי כל היום איה אלהיך תהל' מב יא. ויהי בְּאָמְרָם אליו (עבדי המלך למרדכי) יום ויום ולא שמע אליהם אסתר ג ד. ועם ל בראש לֵאמֹר (במקום לֶאֱמֹר): כי ירא לֵאמֹר אשתי פן יהרגני ברא' כו ז. לנטע שמים וליסד ארץ וְלֵאמֹר לציון עמי אתה ישע' נא יו. — ואחרי הפעלים דבר וכו'  עי' לקמן. — ובחלוף שתי התנועות °לומַר: נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא ואין נאמנין עליו לומר של של זיתי ניקוף הוא פאה ח ג. יכול הוא לומר לו טול אתה חטים דמאי ו ט. בוש אתה לוֹמֵר תוספתא כל' ב"ק א ו. וחש לומר שמא ניסך הוא ירוש' ע"ז ב מא:. רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתי חגי' יד:. — ודרך הלשון לאמר: אָמַרְתָּ, במשמעת הנה כבר אמרת זה, אין אני צריך לאמר, אמר לו (ר' אליעזר לשמעון הצנוע) בוש אתה לומר שכלבו של כהן גדול חביב הימך א"ל (שמעון הצנוע לר"א) רבי אמרת תוספת' כלים ב"ק א ו. — °אמר בפתח וקמץ, ר"ל בדברים ברורים, שאין מקום לטעות בהם: °ואומרה אל הנער בפתח וקמץ לך אמור אל השולח אותך כי שירתו ערבה לי כריח ניחוח עמנוא' מחבר' יג . — ב) חשב, זמם, denken; penser; think: וֶאֹמַר אך טרף טרף (יוסף) בראש' מד כח. הלהרגני אתה אֹמֵר כאשר הרגת את המצרי שמות ב יד. אָמֹר אמרתי כי שנא שנאתה שופט' טו ב. אָמוֹר אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני ש"א ב ל. מה תֹּאמַר נפשך שם כ ד. אָמַר בלבו תהל' י ו. אָמַרְתִּי אחכמה והיא רחוקה ממני קהל' ז כג. — ג) העלה קרבן: ויעשו להם מסכה מכספם בתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אֹמְרִים3 זבחי אדם עגלים ישקון הושע' יג ב — ובהשאלה: אֹמֵר אני מעשי למלך תהל' מד ב.  ד)  °אמר איזה דבר1 האמין בדבר זה, החליט דבר זה:  שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות לא לפי דעתינו האומרים בחדוש העולם ולא לפי דעת אריסט"ו בקדמות מו"נ ג יג. אבל הכתובים אומרים בנצחותו שם ב כז. לאומרים בקדמות העולם חסדאי קרשקש, אור ה' ב ג.  — *תֹּאמַר, במשמ' אתה תוכל לחשב: לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם מד"ר בראש' לט. אמר (יעקב) כל השנים הללו הוא (עשו) יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שהוא בא עלי מכל כבוד אב ואם שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני שם עו. — *זאת אֹמֶרֶת, ר"ל מזה אנו לומדים: אמר רבי יוסי זאת אומרת היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה וכו' שעבודתו כשרה ירוש' תרומ' ח מה ב. אמר רבי יוסי זאת אומרת היו לפניו מאה סאה וכו' שם שם ט מו ד. אמר רב הושעיה זאת אומרת המנהג מבטל את ההלכה שם ב"מ ראש פרק ז. אמר ר"ש בן לקיש זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו ברכו' יא:. אמר רבינא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה שבת כא:. אמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת כל שבעה תענית יג:. א"ר אדא בר יצחק זאת אומרת ימי נדתה שאין רואה בהן עולין לספירת זיבתה נדה נד.. — *אֱמור מעתה וכו' ר"ל דון מזה: אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין ומשקה טופח באחורי הכוס אוחזו בבית צביעתו תוספתא כלי' ב"ב ג ט. אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ שם אהילו' יג ט. אמור מעתה בא דייתיכוס שלו (של משה) והרשות נתנה ביד אחר ספרי, האזינו שלד. אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו נ' מכות הגדה לפסח. — פעול, אָמוּר, אֲמוּרִים, -רָה, -רוֹת: — הֶאָמוּר3 בית יעקב מיכ' ב ז, ר"ל הקָרוא בית יעקב. כשהוא אומר וחגותם וכו' הרי חג אמור מכי' מס' דפסחא ז. הרי לחם כפול אמור שם ויהי בשלח ד ב. והיכן אמור שם משפ' נזי' ד. חוקה האמורה בפסח שם בוא, מסכ' דפסחא יד. שני אילם הם אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים יומא ג.. מה שאמור ברגלים סוכה נה:.. אמר רבי אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע יבמו' נב:. — ודבור קבוע בפרט במו"מ של הלכה בתלמוד, *במה דברים אמורים: המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורים וכו' ונותן לה מטה ומפץ וכו' נותן לה מעה כסף לצרכיה וכו' במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו כתוב' ה ח-ט. במה דברים אמורים (שמי שלקח אשה אינו צריך ללכת למלחמה) במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה סוט' ח ז. א"ר ישמעאל במה דברים אמורים בשדה בעל אבל בשדה אילן כנס את תבואתו וכו' הרי אלו ג' שנים ב"ב ג א. במה דברים אמורים בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך אחת לזו ואחת לזו קנים ג א. במה דברים אמורים בגדול אבל בקטן תחילת כל שהוא כלים ה א. במה דברים אמורים בזמן שפיה לחוץ אהל' ט ה. במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי מחולחלת שם שם ז. במה דברים אמורים שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה קידוש' כז:. — ואָמוּר במשמעת קצוב וגדור ל: אמורה הייתי להנשא לאחי אמה הביא שטינשנדר, במאמרו על מלין רב האי בשם רב האי, במשמע' חטיבה בערב'. — לֵאמֹר מלה יוסיפו על הפעלים אמר, דבר, הגיד, וכו' במשמעת כדברים האלה, כמו שבא לקמן, nämlich; à savoir; namely: ויברך אתם אלהים לֵאמֹר: פרו ורבו בראש' א כב. ויצו ה' אלהים על האדם לֵאמֹר: מכל עץ הגן אכל תאכל שם ב טז. וידבר אלהים אל נח לֵאמֹר: צא מן התבה שם ח טו-טז. ותצחק שרה בקרבה לֵאמֹר: אחרי בלתי היתה לי עדנה שם יח יב. ותכחש שרה לֵאמֹר: לא צחקתי שם שם טו. ואשר נשבע לי לֵאמֹר: לזרעך אתן את הארץ שם כד ז. וידר יעקב נדר לֵאמֹר: אם יהיה אלהים עמדי שם כח כ. וישאלהו האיש לֵאמֹר: מה תבקש שם לז טו. ותתפשהו בבגדו לֵאמֹר: שכבה עמי שם לט יב. ואני שמעתי עליך לֵאמֹר: תשמע חלום לפתר אתו שם מא טו. ויגידו לו את כל הקרת אתם לֵאמֹר: דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות שם מב כט-ל. העד העד בנו האיש לֵאמֹר: לא תראו פני שם מג ג. והקל נשמע בית פרעה לֵאמֹר: באו אחי יוסף שם מה טז. ויבאו כל מצרים אל יוסף לֵאמֹר: הבה לנו לחם שם מז טו. על כן הם צעקים לֵאמֹר נלכה נזבחה שמות ה ח. והנגשים אצים לֵאמֹר: כלו מעשיכם שם שם יג. ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עליהם נגשי פרעה לֵאמֹר: מדוע לא כליתם חקכם שם שם יד. ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לֵאמֹר: לא תגרעו מלבניכם שם שם יט. אלהי העברים שלחני אליך לֵאמֹר: שלח את עמי שם ז טז. וישם ה' מועד לֵאמֹר: מחר יעשה ה' שם ט ה. והשתחוו לי לֵאמֹר: צא אתה שם יא ח. וילֹנו העם על משה לֵאמֹר: מה נשתה שם טו כד. ועל נסתם את ה' לֵאמֹר: היש ה' בקרבנו שם יז ז. והגבלת את העם סביב לֵאמֹר: השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו שם יט יב. ויעבירו קול במחנה לֵאמֹר: איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה שם לו ו. כי יבכו עלי לֵאמֹר: תנה לנו בשר במדבר יא יג. ויעלו אל ראש ההר לֵאמֹר: הננו ועלינו שם יד מ. וישלח ישראל מלאכים אל סיחן מלך האמרי לֵאמֹר: אעברה בארצך שם כא כא-כב. אחינו המסו את לבבנו לֵאמֹר: עם גדול ורם דברים א כה. ובשלח ה' אתכם מקדש ברנע לֵאמֹר: עלו ורשו שם ט כג. כי יסיתך אחיך וכו' לֵאמֹר: נלכה ונעבדה שם יג ז. כי תשמע באחת עריך וכו' לֵאמֹר: יצאו אנשים שם שם יג-יד. פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לֵאמֹר: קרבה שנת השבע שם טו ט. והנה הוא שם עלילת דברים לֵאמֹר: לא מצאתי לבתך בתולים שם כב יז. והתברך בלבבו לֵאמֹר: שלום יהיה לי שם כט יח. וישלח יהושע וכו' מרגלים חרש לֵאמֹר: לכו ראו יהוש' ב א. והודעתם את בניכם לֵאמֹר: ביבשה עבר ישראל שם ד כב. למה רמיתם אתנו לֵאמֹר: רחוקים אנחנו שם ט כב. אגלה אזנך לֵאמֹר: קנה נגד הישבים רות ד ד. דאג לכם לֵאמֹר: מה אעשה לבני ש"א י ב. ויאל שאול את העם לֵאמֹר: ארור האיש שם יד כד. ויאמן אכיש בדוד לֵאמֹר: הבאש הבאיש בעמו שם כז יב. ואדניה בן חגית מתנשא לֵאמֹר: אני אמלך מ"א א ה. ונתן ביום ההוא מופת לֵאמֹר: זה המופת שם יג ג. ותכתב בספרים לֵאמֹר: קראו צום שם כא ט. כאשר כרתי לדויד אביך לֵאמֹר: לא יכרת לך איש דהי"ב ז יח. ישא ביום ההוא לֵאמֹר: לא אהיה חבש ובביתי אין לחם ישע' ג ז. המבקשים את נפשך לֵאמֹר: לא תנבא ירמ' יא כא. — ובמש' בכונה זאת, מפני כך: ויקרא את נח לֵאמֹר: אלהים ינחמנו בראשית ה כט. נגשו אלי השרים לֵאמֹר: לא נבדלו העם עזרא ט א. כלם מיראים אותנו לֵאמֹר: ירפו ידיהם נחמ' ו ט. — ומפני רוב השמוש במלה זו נהייתה כמו מלה זעירה ולכן במקומות שהיא רהוטה מאד להמלה שלפניה, לפי הטעם והענין, ידברו בדגשת הלמד שבראשיתה, ולכן כל לאמר אחרי משה שבתורה למד דגושה3: וידבר יי' אל משה לֵּאמֹר בא דבר אל פרעה שמות ו י, וכמו"כ שם יג א, שם יד אועוד. — לומר: לומר שאין שוטה נפגע ירוש' תענ' ג סו ד. — ובמו"מ של הלכה: לומר לך הרי שלקחו רבו ע"ש עם חשכה וכו' מכילת' מסכת' דפסחא טו. לומר אם הרגו ביום חייב שם נזיקין יג. — תלמוד לומר עי' תלמוד. — ועם כ כלומר עי' כלומר. — °אם אמר אומר3, °אם יאמר אומר, במשמע' אם יאמר אדם: ואם אמר אומר איך יֵאמר וכו' תשו' דונ' סי' קיט. ואם יאמר אומר שזה הבטול לא יחויב רלב"ג מלח' א ב.

— נִפע', נֶאֱמַר, עתיד יֵאָמֵר וכו', אמרו אותו: אשר יֵאָמֵר היום בהר ה' יראה בראש' כב יד. עיר ההרס יֵאָמֵר לאחת ישע' יט יח. לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך, לא יֵאָמֵר עוד שממה שם סב ד. ביום ההוא יֵאָמֵר לירושלם אל תיראי ציון אל ירפו ידיך צפנ' ג יו. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יֵאָמֵר לו ישעי' ד ג. — ובהפסק: על כן יֵאָמֵר כנמרד גבור ציד לפני ה' בראש' י ט. ועם ו ההפוך: וַיֵאָמֵר למלך יריחו לאמר יהוש' ב ב. ועבר: ומראה הערב והבקר אשר נֶאֱמַר אמת הוא דני' ח כו. — ודבור קבוע בתלמ' שנ' כך וכך, ר"ל שכך וכך נאמר בתורה: על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם אבו' א יח. עד שלא נבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר הלא לכם לדעת כי יי' אלהי ישראל נתן הממלכה לדוד מכי' מס' דפסח' פתי'. — ומקור: תישר לבבנו ביראתך להחטיב וּלְהֵאָמֵר מוס' יוה"כ, אנוש איך יצדק . — נאמרות: אינך צריך מהידיעה בנאמרות ליתר מהידיעה בסוגים Rש"ט פלקיירא, מקור חיים לרשב"ג.

— הִפע', הֶאֳמִיר, הֶאֱמַרְתָּ, — הֶאֱמִיר את פלוני, הכריז ופרסם אותו בגלוי באיזו משרה, Jem. proklamieren proclamer qqn; proclame:  את ה' הֶאֱמַרְתָּ3 היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקולו וה' הֶאֱמִירְךָ היום להיות לו לעם סגלה וכו' ולתתך עליון על כל הגוים דבר' כו יז-יט. — ואמר הפיטן: אאמיר אותך סלה בהוד והדר ותהלה ר"א קליר, אאמיר, א סכות. אאמיר מסתתר במעון חביון ר"י טוב עלם, שבה"ג. זהירים הֵאמירוּ את שם הגדול ר"י ברצלוני אזהרות. כבודי ה' לא אמירנו הֱאֳמַרְנוּהוּ וְהֶאֱמִירָנוּ שיר היחו' ד. — ובדברי חול: ויהי בחור אוכל ימים מתמיד הולך תמים וראש הישיבה עשה לו חטיבה וְהֶאֱמִירוֹ לבחיר התלמידים יל"ג, ג ו, נהרא ופשטיה. — ובמשמ' פאר, שבח: התנבלה (תבל) איך אַאֲמִירֶהָ, התבאשה איך לא אֲמִירֶהָ ר"י הלוי, יונה תקנן. זכרך מאד מפארים חסנך בפימו מַאֲמִירִים איל' השחר שבור"ח, אתה המאזין. לילה אברכהו יומם אשחרהו באמת ארוממנהו כן אאמיר אותו יהב"י הנקדן, הקד' עין הקורא. או כי אאמיר אמרתי אם מרה תהיה באחרונה בחי"ע ז. — ב) °הרים: הן במשפט ישפיל ויאמיר משה ריאטי, מקדש מעט, מאמ' ב. חזק לבה כמו שמיר ועל אויבה אותה תאמיר ישראל נאגארא, מ"צ פרידלודר, יה לי קרא. — ג) °נתן כח ושלטון: הוגעת יוצרך בחוזק מצח האמרת יצרך להרע נצח רב עמרם גאון, סליח' ב. — ד). °יחס לפלוני דבר מהדברים, אזהרה שלא להאמיר האלהות לזולתו ר"י אברבנאל, ראש אמנה, ד. — ה) °תאר אותו בתארים, אִיֵך באיכות מה, ומי הביא את הפלסופים להעיד השקר הזה בבורא הכל יען כי האמירו הש"י מצד מחשבתם לבד ודמו הבורא לנביאיו ר"י יעבץ, מאמ' האחדות ב. ובכמה מעלות האמירו יש"ר מקנדיא, מצרף לחכמה בתחלתו. — °האמיר דבר לפלוני בכך, נתנהו לו בתנאי זה: ועוד אתה פשעת בו שהאמרתו (את הדבש) לעכו"ם בבדוק וכו' שאלו לא האמרתו בבדוק אין עליו בדיניהם כלום פסק החסיד מנחם דוד טיקטין, נדפ' בראש כרך ב' אלפסי הוצ' וינה, שמיד. — ו) °הקדיש, יעד לקרבן, לדבר קדוש, weihen; consacrer consecrat: בך בחר ה' האמירך להעלותך לעולה של' אוליוירו, אגר' איל' אהב'. — ז) היוקר יאמיר: בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר3 הגפן תתן פריה והיין ביוקר סוט' מט:. ופשט בספרותנו השמוש והיֹקר יאמיר במשמעת עליית השער של צרכי א"נ.

— *אִמֵּר, אִמְּרוּ3, עשו (למשל פועלים) קנוניה וקשר ביניהם לחדל ממלאכה מפני טענה מן הטענות שיש להם על בעה"ב, streiken; se metre en grève to strike. ופשט השמוש הזה בדבור ובעתונים.

— הִתפ', הִתְאַמֵּר הִתְאַמְּרוּ, א) קשרו קשר יחד, sich verschwören; conspirer, conspire: עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלזו יביעו ידברו עתק יִתְאַמְּרוּ כל פעלי און תהל' צד ג-ד. ואמר המשורר: מי יעמד לפני עדת מתקוממים יתיעצו עלי ויתאמרו רשב"ג, שש"ד, יח. — ב) נתוכח, נתקוטט, disputieren se disputer; dispute: מלמד שנתאמרו (הבל וקין) זה בזה דין אמר חלוש ודין אמר פרוח מה"ג, הוצ' שכטר, ויאמר קין. — ג) °התפאר בדבר: זה אלי ואנוהו זעקו ושוררו חבל נחלתנו הוא ובו נִתְאַמָּרוּ סליח' מוסף יוה"כ, אלהים אל דמי. ואלו העושים עתה דבריהם בצנעה יתנשאו לעשות דבריהם בגלוי פנים בפרהסיא ויתאמרו לאמר ידנו רמה מנח' קנא', אבא מארי, נא. — ואמר המליץ: סגלת חכמים וכבוד עשרם תבונה וכסילים בסכלות יתאמרו אסף כא א. — ויחס לעצמו מעלה מן המעלו': וענייה בני נביאים יתאמרו מפו אה"צ ט. באהבתם וחסדם כל היום יִתְאַמָּרוּ ודמי עמי מידם כמים נגרו לטריס, נשיא ישראל. באמת יתאמרו יעלו עדי צדק וכנף שקוצים תחת האדרת יל"ג דו"מ ה. כל ההמצאות אשר בני דורנו החכמים בעיניהם מתאמרים כי הם המציאום הוא', ספור קפיצת הדרך. וקדוש אני יתאמר בגאוה יוסף הלוי. — וכמו נאמר: לך בגרון חסידים רון יִתְאַמֶּר כי שוע לא נכר בך נאמר שחרית יוה"כ, לך אדר.