אֶמרה ש"נ, כנ' אִמרתי, אֶמרתו, מ"ר אֲמָרות, סמי' אִמְרוֹת אִמֲ-, – א) דבור, חבור מלים יחד, Rede; discourse; speech:  עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אִמְרָתִי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי (בראש' ד כג.) יערף כמטר לקחי תזל כטל אִמְרָתִי (דבר' לב ב). האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אִמְרָתִי הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו (ישע' כח כג-כד). אני קראתיך כי תענני אל הט אזנך לי שמע אִמְרָתִי (תהל' יז ו). כי שמרו אִמְרָתֶך ובריתך ינצרו (דבר' לג ט). ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אִמְרָתֵךְ (ישע' כט ד). השלח אִמְרָתוֹ ארץ עד מהרה ירוץ דברו (תהל' קמז יה). עשה ה' אשר זמם בצע אִמְרָתוֹ1 אשר צוה מימי קדם (איכה ב יז). אִמֲרוֹת2 ה' אֲמָרוֹת טהרות (תהל' יב ז).  – ב) *דבר פאר: עוזר וסומך אתה לכל באי העולם אבל לי יותר עשאני אימרה ועשיתיו אימרה (מכי' מס' דבירתא ג.  – ג) °בלשון הפלסופים היהודים האלכסנדרוניים ותלמידיהם, הכח והרצון האלהי היוצר ובורא והחכמה האלהית, Logos :  ידיעת האמרה הפועלת כלומר הרצון (מקור חיים להרשב"ג ה). הפרק בין התנועה והאמרה כי האמרה כח משולח בעצמים הרוחניים (שם).  האדם אשר דבר באמרה תתרשם צורתה (שם). תדמה הבריאה לאמרה (שם). ובכן תהיינה אלה שתי האמרות המקבילות מבדילות האמת מן השקר (תגמ' הנפ' ה:).