°, ת"ז, לנק' אֲנוּחָה, מ"ר -חִים, -חוֹת, - מי שנאנח תמיד: ראה רוע נפשי זנוחה משלום ומשלוה ומהנחה רטושה בהרי נשף אנוחה ר"א קליר, ת"ב, איכה את אשר. חובש להעלות ללהקת אנוחים מחז' ויטרי, דף 450. הדוף דאגת אֲנוּחִים היות לֶחַי שמחים וישירו פתחים אשר אכלו נצחים זה שכינתך, אחרון של פסח, קרובץ ארג'יל. והעבר רעה מנפשות הָאַנוּחוֹת אל אלהי הרוחות סליח' ג עי"ת אזעק אל אלהים.