°, ת"ז, לנק' -נוּנָה, מ"ר -נוּנִים, -נוֹת, — אבל ונוגה  traurig, bekümmert; affligé; afflicted: נשקד על עון ונכאב, כהושבת אֲנוּנָה מבלי אב (ר"א קליר, ת"ב, איכה ישבה חבצלת). למה גזר ה' וכו' לשבת השוגגים באסור עצוב ואנון (יהודה האבל הקראי, האשכול, רעה). אזון את אנקתי בקראי בלב אנון רפא את מגנתי (ליל יוה"כ, תשלום אבודרהם). פגה בחל וצמל אנונה ועגומה אזלה וגזלה ורבתה הכנימה (סליחות מוסף יוה"כ, ברית כרותה). ראה בענוי אֲנוּנִים ועגומים שור נא בשפלות מעטי עמים (סליח' ד עי"ת מלך מלכ'). יגילון האנונים גדולים וקטנים ואבות עם בנים (הפליט, שלמה בר' יצחק, שנת רצון). והנה באתי עד הנה להשיב את נפשי האנונה וכו' (זכר' בן סעד' אלצהארי, הקד' ספר המוס', מטמוני מסת' ח"א ע). אנכי הניצבת עמכם בזה האנונה (עמנ' מחב' יה). ואנכי האנונה והקטנה היום בת שמנה עשרה שנה (שם יו). בעבור מה שסבלו בחייהם אלה האנונים (שם כח).