1, ש"ז, — א) נרדף עם אָדָם,   Mensch; homme; man: על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אֱנוֹשׁ ימס (ישע' יג ז). אוקיר אֱנוֹשׁ מפז ואדם מכתם אופיר (שם יב). אשרי אֱנוֹשׁ יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה (שם נו ב). ואתה אֱנוֹשׁ כערכי אלופי ומידעי (תהל' נה יד). ויין ישמח לבב אֱנוֹשׁ וכו' ולחם לבב אֱנוֹשׁ יסעד (שם קד יה). הנה אשרי אֱנוֹשׁ יוכיחנו אלוה (איוב ה יז). מה אֱנוֹשׁ כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך (שם ז יז). והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה לא ידע אֱנוֹשׁ ערכה ולא תמצא בארץ החיים (שם כח יב-יג). — ובפרט בכונה לטבע החלשה והרעה של האדם: מי את ותיראי מֵאֱנוֹשׁ ימות ומבן אדם חציר ינתן (ישע' נא יב). קומה ה' אל יעז אֱנוֹשׁ ישפטו גוים על פניך שיתה ה' מורה להם ידעו גוים אֱנוֹשׁ המה (תהל' ט כ-כא). הנני אלהים כי שאפני אֱנוֹשׁ (שם נו ב). הבאתנו במצודה שמת מועקה במתנינו הרכבת אֱנוֹשׁ לראשנו באנו באש ובמים (שם סו יא-יב). — ומ"ר: הן עד ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו אף כי אֱנוֹשׁ רמה ובן אדם תולעה (איוב' כה ה-ו). הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רמה (אב' ד ד). — ובמשמ' כל האדם,   Menscheit; humanité; human race: אמרתי אפאיהם אשביתה מֵאֱנוֹשׁ זכרם (דבר' לב כו). בעמל אֱנוֹשׁ אינימו ועם אדם לא ינגעו (תהל' עג ה). — ב) במשמעת ההמון,   der Pöbel; le vulgaire; common people: קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אֱנוֹשׁ (ישע' ח א), ר"ל הנהוג בהמון העם. — ומשל: °אֱנוֹשׁ קובל על אבוד דמיו ואינו קובל על אבוד ימיו (מראה המוסר ח.). אֱנוֹשׁ בפה מתוק ולבו מר פנימו לא כחיצונו (שם י.).