קל אינו נהוג 1.

– נפ', נֶאֱנַח, על, אל, נֶאֶנְחָה, נֶאֱנְחָה, נֶאֶנְחוּ, נֶאֱנָחוּ, אֵאָנַח, תֵּאָנַח, בינ' נֶאְנָח, נֶאֱנָחָה, – נאנח מן עבודה, מן לחץ וכדומה, נאנח על שמועה, על התועבות וכדומה, הוציא קול הברה מעמק הקֶרב מפני כאב, צער ויגון, seufzen; soupirer, gémir; groan, sigh: וַיֵּאָנְחוּ בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב כג). מה נֶאֶנְחָה 2 בהמה נבכו עדרי בקר (יואל א יח). אבל תירוש אמללה גפן נֶאֶנְחוּ כל שמחי לב (ישע' כד ז) כל שעריה (של ירושלם) שוממין כהניה נֶאְנָחִים בתולתיה נוגות (איכה א ד). גם היא נֶאֶנְחָה ותשב אחור (שם ח). שמעו כי נֶאֱנָחָה3  אני אין מנחם לי (שם כא). ואתה בן אדם הֵאָנַח בשברון מתנים ובמרירות תֵּאָנַח לעיניהם והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נֶאְנָח4 ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים (יחז' כא יא- יב). והתוית תו על מצחות האנשים הַנֶּאֱנָחִים והנאנקים על כל התועבות (שם ט ד). ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יֵאָנַח5 עם (משלי כט ב).

–* נתפ': כאשר סריס יחבק נערה ומתאנח כן עשה באונס משפט (בן סירא גניז' יח ב). למה נתאנחו (בני ישראל) לפי שאמרו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא נשחוט מקטני ישראל ק"ג בערב וק"ג בבקר ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום כיון ששמעו ישראל גזרה קשה התחילו מתאנחים וקוננים (מד"ר שמות א).