1, ש"נ, — טבע האדם, Menschlichkeit; humanité; human nature: כל מטיב לזולתו מבני אדם מכל המינים אשר זכרנו אין לו יתרון על מי שמטיב לו אלא במקרה מן המקרים אבל באנושותם ועצמם הם נמשלים וקרובים זה לזה (ר"י אבן תבון, חו"ה עבוד' אלה'). אוהב התחקות על שרשי מחצב אנושותו2 (בחי' עול' א ב). —  ובמשמ' דרך ארץ ונמוס של בני אדם,  Höflichkeit; politesse; politeness: שמנוח אמר נעצרה נא אותך ובזה היה מורה אנושותו כמי שמזמין רעהו לסעודה (ר"י אברבנל, שופט' ענין מנוח).