1 צורת אַרְגָז. כך לוי. קוה' אֲפַּטַט, יסטר' אֶפְטֵט, וכל זה השערה בעולם, כי קריאה מסורה אין למלה זו. עכ"פ לנקודו של לוי יתר צורה עברית, ועי' בדבר משמעת המלה בהערה שלקמן. –

2 גרסת כל הדפוסים וכמו"כ צוק"מ. והגר"א הגיה אספתי, ועפי"ז פרש בעל מנחת בכורים שהוא כלי האורג, כמו אספתי במשנה אהל' יג ד. אך להגהת הגר"א אין שום יסוד, ויש להביא ראי' כי להר"ש לא היתה גרסה אספתי בתוספת כאן, כי לא הביא בפרושו לאהלות שם שהוא מביא פרושי' מתחלפים למלה זו, וקצתם לא יתכנו פה. ולכן, בהערוך לא הובאה כלל, ופרושה מסֻפק, כי פרוש מסור בקבלה אין בידינו, והקדמ' לא פרשוה, ופרושו שלבעל מנחת בכורים נופל כיון שנפל היסוד שלו היא הגהת הגר"א. לוי פרש אפטט כמו פטפוט של כירה, ואחריו נמשכו קוה' ויסטר'. אך קשה למה אחזה התוספתא רק כאן בהשם אפטט במקום פטפוט המצוי כ"כ גם  בתוספתא וחוץ מזה, פטפוט של כירה אינו שייך היטב בכאן בין מה שקודם אפטט ומה שאחריו.            

וכדי שנמצא איזה יסוד לסמך עליו בפרוש מלה אפטט צריך להתבונן לכל בריתה זו ולראות מה יש במקומה במקורות אחרים. וזה לשון התוספתא:                          

כל הפרצופות טמאין ופרצוף הדקה טהור מנעל שלו של מתכת ה"ז טמא טמא מת. כל החותמות טהורין ואינו טמא אלא חותם של מתכת שחותמין בו בלבד. קמיע של מתכת הרי זה טמא טמא מת. נתפרק התחתון טמא והעליון טהור. עור שכורך בו את הקמיע  טמא פשטו טהור מטמא ומטהר אפילו י' פעמים ביום. פסלין שהוא כותב עליו את הקמיע טהור ספת הימנו ועשה חוליא לתכשיט טמאה. אפטט שיש בו מתכת הרי זה טמא טמא מת. כל תכשיטי בהמה כגון השירים הנזמים והקטלאות והטבעות טהורין ואין טמא אלא זוג המשמיע קול לאדם. העושה זוגין למכתשת ולעריסה וכו'.                    

והנה הרמב"ם הלכ' כלים פר' ח הלכה ט הביא תחלת בריתה זו מן כל הפרצופות ועד שבו חותמין. וסופה מן כל תכשיטי בהמה וכו'. וכן הזכיר קמיע של מתכת. רק המאמר אפטט שיש בו מתכת איננו שם, ולעומת זה יש מאמר אחר: וכן מקל של בהמה של מתכת הואיל ואדם רודה אותה בו מקבלת טומאה. והנה את המאמר הזה שאב הרמב"ם מגמרא שבת נב: ושם נאמר: מי לא תניא מקל של בהמה של מתכת מקבל טומאה, ע"כ. ולא פורש היכן נשנתה בריתה זו. לכן נראה כי זהו המאמר של התוספתא אפטט שיש בו מתכת, ו"מקל של בהמה" הוא פרושו של אפטט שלנו.  

ועל פי זה בארתי את השם אפטט בפנים. ואע"פ שאינני רוצה להחליט כי באמת כך היתה צורת מלה זו מתחלתה בתוספת א, אך כיון שאין יסוד להגיה על פיהו עלינו לקבל המלה כמו שהיא בכל הנוסחאות.