1 משקל לְבִיבָה. ועי' לקמן.

2 כך בכל הדפוסי'. הערוך לא הביא מלה זו, לוי וקוהוט בקשו  מקור לה בלשון יוני' וימצאו צרוף אותיות קצת דומה לזה, ושפרושו עשב. וקרויס מצא מלה יותר דומה apium שהוא מין חסא. אבל כבר הוכיח לָו הגהות לקרויס, ערך אפיה  ושם, ערך אפומלייא עד כמה השואות חיצוניות כאלה רק לפי צרוף האותיות אינן נכונות לפי הענין. והנה בתוספתא נדר'  ד ג ) באה הלכה זו בגרסה אחרת: הנודר מן החפירה אסור בקישואין ובדילועין ומותר בפירות אילן. ע"כ. וכבר העיר בעל חשק שלמה על התוספתא כי כך צריך להגיה גם בירושלמי, וקבל דעתו יסטרוב ואמר שחפירה וחפורה אחד. ולָו בהגהות' לקרויס, שהסכים בעצם הדבר להגיה חפירה במקום אפייה, השיג לנכון על יסטרוב שפרש חפירה במשמ' חפורה ואמר כי בירוש' חפירה הוא פירות שחופרים סביבם. ומנהג הלשון בזמן ההוא היה לקרא "פירות שחופרים סביב" רק למיני האבטיחים וכדו', ולכן, הנודר מפירות חפורים מותר בפירות האילן. אולם, קשה להבין איך הגיע הלשון לזה לקרא פירות חפורים למיני אבטיחים, המונחים על האדמה ולא בתוך האדמה, וכל  "חפירה" מיוחדת אין להם יותר מלפרות האילן? גם מפרשי הירוש' התלבטו בפרוש מלת אפייה. בעל פני משה אומר: אפייה שם הכולל מפירות הארץ. ובעל חסדי דוד סובר כי השם אפייה בא מהשם עפי, עפאים, ור"ל דברים הגדלים עם העלים, ולכן הנודר מאפיה אסור בפירות האילן (כגרסת הירושלמי) מפני שגם הם גדלים בעלים. וכן גם לָו בשמות הצמחים נוטה לזה. והגר"א מוילנה הגיה תאנים. — כלל הדבר: אין ספק, שאפייה וחפירה היא היא מלה אחת, ושבימים ההם היה מנהג הלשון לכנות בשם זה בפרט מיני האבטיחים והקשואים, ומ"מ היה אפשר לכנות בו גם פרי האילן, אך אין טעם למנהג זה במשמעת שרש חפר בכונת חפר את האדמה, ולכן אין לגרסת חפירה שום יתרון על גרס' אפייה, ובהיות כי הגרסה חפירה בתוספתא אינה אלא בהוצ' צוק' ובכל שאר הנוסחא' יש גרסאות אחרות, והגרסה אפייה בירושלמי בכל הנוסחאות, אין להכריע הכף לחפירה נגד אפייה ואין אנו רשאים לגרש מלה זו כצורתה מהסתפח בנחלת לשוננו, ועלינו לקבלה ולגדר משמעתה לפי ענינה פה, כי לעולם זהו העקר ולא צרופי האותיות. ולפי הענין, הדבר ברור כמו שאמרתי כי מנהג הלשון היה לכנות בשם זה קצת פרות ממיני האבטיחים והקשואים, וגם לפרות האילן נכון שם זה.
ושֵם מעין זה יש בערב' והוא פַאכִהה فَاکھَة שרש פכה משמש בלשון זו במשמעת נחת רוח ושמחת הנפש, ופאכהה הוא שם לקצת מיני פרות שאוכל אדם לא לשבר רעבונו אלא לשום נחת רוח, ופרשו שם זה המלונים הערבים וז"ל: אלפאכהה מא יתפכּה בה אי יתנעם באכלה רטבא כאן אם יבשא כאלתין ואלבטיח. היש איזה יחס בין השם אפייה ובין פאכהה? אינני מוצא את לבי לענות על זה בודאות, אף כי דבר מצוי הוא שתבא באחת הלשונות השמיות א במקום כ ובמקום ק שבחברתה, ואולי בתוספתא הגרסה העקרית היא חפייה ובאה פה ח במקום כ. — ואף חכמי הערבים נחלקו ביחס למלה זו כעין המחלקת של התוספתא והירושלמי. בדבר השורה של הקוראן: פיהמא פאכהה ונח'ל ורמאן. נחלקו המפרשים אם גם ענבים תמרים ורמונים בכלל פאכהה או לאו. ואמר לשאן אלערב: וכבר נחלקו בו ואמרו קצת החכמים הואיל ויצאו שאר הפירות מכלל פאכהה ונפרטו בשמם ענב ורמון שמע מזה שאינם בכלל פאכהה, ואם נדר אדם שלא יאכל פאכהה ואכל ענבים ורמונים לא חלל נדרו ואינו מחלל נדר. ואחרים אומרים כל הפירות הם פאכהה ולמה פרט אותם הקראן באמרו יתעלה בהם פאכהה ותמר ורמון מפני מעלתם של התמרים והרמונים על שאר הפירות וכו'.וכן מי שאומר שפירות התמר והרמון אינם בכלל פאכהה מפני שפרטם אלוה יתעלה אחרי אשר זכר פאכהה הרי הוא בור והוא נגד הדעת ונגד הלשון הערב'. ע"כ.