ש"נ, — כמו שׁוּחָה: כי כרו שיחה1 ללכדני ופחים טמנו לרגלי (ירמ' יח כב). רשת הכינו לפעמי כפף נפשי כרו לפני שִׁיחָה נפלו בתוכה (תהל' נז ז). כרו לי זדים שִׁיחוֹת (שם קיט פה). — ואמר המשורר: שימו לבבכם תדעו כי הזמן יכין לעם שיחות (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 52).