שׁוּחָה

ש"נ, — בור חפור באדמה, ובהשאלה גם גיא עמק בארץ, ערבה, Grube, Tieftal; fosse, vallée, basse; pit, hollow: המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושׁוּחָה בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם (ירמ' ב ו). הישלם תחת טובה רעה כי כרו שׁוּחָה לנפשי (שם יח כ). כי כרו שׁוּחָה1 ללכדני ופחים טמנו לרגלי (שם שם כב). שׁוּחָה עמקה פי זרות זעום יי' יפול שם (משלי כב יד). כי שׁוּחָה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה (שם כג כז). — ובסהמ"א, גם כתמונה לשאול: מהרה תהיה זו האילה שלוחה לאשמנים כמתים ויורדת לשוחח (רש"ט פלקירא, המבקש, לב). וראובן טוען שכבר עשה בצד המעבר, והשכנים טוענים שגם בשוחה הנזכרה מוחין בידו (פרח מטה אהרן עב, קלט.). — ואמר הפיטן: ומהם אוצרות אש ונחלי גפרית, לעוברי ברית, ואוצרות שוחות עמקות לא תכבה אשם, זעום יי' יפל שם (רשב"ג, כתר מלכות, ביאליק-רבניצקי ב, 71). צורריהם יפיל בשוחות, ונפשתם תהיינה שחות, בכל רע מוכחות (אות זה החדש, יוצר לשבת החדש). — ואמר המשורר: וסור מדין וממדון ברחה, ובל תעמוד עלי חוף בור ושוחה (רה"ג, שירי מוסר השכל, לקו"ק, 66). ואל שת מן ימי ראשית לנפלם בקרית מעין שוחה  חפורה (ר"ש הנגיד, אלוה עז, בן תהלים, הברמן א, 3). ותאמר לו להנחותך בעמק  וישליכך בתוך שוחה עמקה (הוא, ידידותך, שם שם ב, 56). יום תת פקדתם שנת ת"ת היתה ביום אשר שוחה לפניו כרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 56). — °וככנוי גנאי לקבר קדוש של בני דת אחרת: וקלקלו השוחה (ספר נצחון ישן, Wagenseil, Tela ignea Satanae, עמ' 99).



1 [כך קרי; כתיב: שיחה.]

חיפוש במילון: