* 1, ש"ז, — מהירות, זריזות, Behendigkeit, schnelligkeit; agilité, rapidité; -lity, -dity: ותזדוג עם בשֶׁךְ, אֹשָׁךְ בֹּשָׁךְ, אֻשְׁכִּי בֻּשְׁכִּי, המהירות והזריזות שלי: האומר גד גדי וסנוק לא אושכי2 בושכי יש בו משום דרכי האמורי (שבת סז:).
1 בערב' וֻשְׁכ, וַשְׁכ, וִשַׁאכ وُشْك, وَشْك, وِشَاك מהירות וזריזות.
2 כך בערוך. בנוסח' שלנו אשכי ובושכי, ובקצת כ"י וצינוק לא אושקי ובושקי, ובקצתם אשכי ובשכי. והנה כל דברי הנַחַש שהובאו כאן בגמרה וכמו"כ בתוספתא שבת ח, שיש בהם או שאין בהם משום דרכי אמורי, כלם הם בעברית צחה, ולא עוד אלא שהם טבועים בחותם של עתיקות, ואין ספק בדבר, כי כלם הם דבורים שהיו רגילים בפי העם מאז ומקדם לנחש ולסימן טוב, ולכן נשמרו בעבריותם ובעתיקותם, והם אוצר יקר מלשון העברים ואמונותיהם ההמוניות בזמן הקדום. ולכן אין ספק בדבר, כי גם דברי הנחש הזה הם כמו כן בעברית טהורה, ואושכי ובושכי הן יחס הקנין כמו גד גדי שלפניהם, ור"ל האושך והבושך שלי. ופרש רבנו נתן נחש זה בערך גד וז"ל: התמזל מזלי כלומר התגבר מזלי וסינוק לא אל תייגע כמו גדי מסנקן (פסח' ג:). אושכי ובושכי שיכול בשיכול כלומ' בכח בכל יכולת. ע"כ. והעיר רשד"ל בהפלאה שבערכין וז"ל כ"ה בכ"י והמדפיס הראשון טעה וכתב בלא יכולת וכל הבאים אחריו הדפי' בכה בלי יכולת. והנה פרוש זה של הערוך מעיד על עצמו שהוא קדום ובא לו לר"נ בקבלה. ודבר ברור הוא שזה היה נחש שהיו אנשים נוהגים לאמר כשהיו מתחילים עבודה ומלאכה וכדומה, לסגולה שלא ייעפו וילאו. ואת שתי המלים אושכי ובושכי פרש ר"נ שיכול בשיכול, כלו' בכח, בכל יכולת, אבל לא גלה מקור משמעה זו, כמנהגו, וכמו במאמר זה בעצמו במלת סינוק, וזו ראיה שפרוש זה אינו סברת עצמו אלא קבלה. וגם רש"י הביא את דברי הערוך לחלק ראשון של הלחש, אך בשתי המלים אושכי ובושכי נטה רש"י מפרושו של הערוך, מפני שלא מצא לזה סמך בלשון, ויפרש אושכי ובושכי יום ולילה, אולי לפי מה שנראה בעיניו לפי הענין, או אולי באמת כדעת בעל עה"ש שסמך רש"י על מה שמצא בתוספתא: האומר יממיא ומציא. אבל הפרוש שקבל ר"נ הוא אמתי בכללו, גם בשתי המלים אושכי ובושכי, שהכונה בהן היא יכולת וכח, ומשמעתה בדיוק של המלה אושך היא מה שפרשתי בפנים, מהירות וזריזות, וזו המלה בעצמה משמשת במשמעה זו ממש בערב', כמובא בהערה שלפני זו. והמלה בושכי, בת זוגה של אושכי, גם היא מעידה על אמתות פרוש זה של אושכי, כי גם המלה בַשַׁך بَشَك משמשת בערב' במשמעת מהירות, ואמרים לאשה בַשַׁכַי אלידין, ר"ל קלת הידים, מהירה, וכן בַשַׁכַי אל עמל, קלה ומהירה בפעולה, ונאקה בַשַׁכַי, ר"ל נאקה מהירת הליכה. ועי' עוד ערך בשׁך. ושתי המלים הם מלות מזדוגות יחד, אשֶׁךְ בשֶׁךְ, מפני החרוז ומפני משמעתן השוה, ונהוג זווג מלים כזה הרבה בלשון הערבית. ואפשר שהאלף שבמלת לא שלפני אושכי היא כפל מהאלף של אושכי ובמקום לא אושכי צריך להיות לאושכי ובושכי, ואולי יש לסנוק משמעה אחרת, עי' ערך סנק. עכ"פ הזדמנות שתי המלים הללו יחד, ששתיהן משמשות בלשון ערב' במשמעה אחת, מכֻונת ממש לפרושו המקבל של הערוך ונאותה מאד לפי הענין, היא עדות גמורה לאמתות הפרוש המדֻיק שקבעתי להן, ובזה הצלתי מאבדון שתי מלים עבריות קדומות, שלא שערו כל מפרשי וחוקרי המלים.