1, בהפ' אָשֶׁךְ, מ"ר אֲשָׁכִים, — ביצי הזכר, גוף בשרי בצורת זית, המפריש הזרע בגוף הזכר,   Hode; testicule; testicle: או גרב או ילפת או מרוח אֶשֶׁךְ (ויקרא כא כ). רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו (בכור' ז ה). מי שנמרחו אשכיו (ריב"ק בשם ספר רפואות). ולמה בלתי אשכים לא יצמח שער זקן (שא' הראב"ע). נתיחד לאשכים ולשדיים זולתי שאר האברים (פרקי משה א). ולפעמים יתארכו האשכים (קאנון ג יד ד ב). ויש עופות שאשכיהם בפנים והם בחבור מועט ויש שאשכיהם בחוץ (שע' השמ' לאבי הרלב"ג ה א). כאשר יחפץ זנבו כמו ארז ישורגו אשכיו להוליד מחומו (ר"מ אלשיך, איוב מ יז). — ב) °אַשְׁכֵי השועל2, — שם עשב, Satyrium album : וכן העשב הנקרא אשכי השועל אם ישתה בחלב וכו' (ראב"ע, ספר הנסיונות ו י). — ג) °אַשְׁכֵי הכלב3, — עשב,   (Orchis Morio L): וגם שרש העשב הנקרא אשכי הכלב (קאנון ג כ א כו).

*אשכן, מאשכן.

*ביצה, ביצים.

*זבן.

*כיס.

מרח, מרוח אשך.

*קיין.

ועי' הוֹלָדָה.