1 השם תְּמוֹל, עי"ש, בהוספת א בראשו. כך דונש (תשו' סי' קמא), וכמו"כ ריב"ג שהביא השם תמול בשרש תמל ואמר: ויש שיוסיפו האלף ויאמרו אתמול, ע"כ. וכן שאר הקדמונים. רק אֶתְמוּל עמי (מיכ' ב ח), סבר בו ריב"ג שהוא מרכב מן אֶת ומן מוּל, ופרשו מִמּוּל, וקבל גזנ' סברה זו גם בנוגע השם אֶתְמוֹל והחליט שהוא מרכב מן את ומן מול, ואמר שהוא כמו לפנים, והחזיקו בדעה זו גם אולסה' (Olsh. § 223, 7) "אעפ"י שבכלל אין זה מנהג הלשון למזג המלה את עם מלה אחרת במלה אחת" (דברי אולסה'), וכן בֶט' (Bö. § 264)  "מפני שאין זה מנהג הלשון להוסיף א לפני תמ, ומפני שאתמול היא צורה יותר קדומה, ומפני שיותר קל למצא לו מקור בהרכבה מן את ומן מול". עכ"ל. וכבר הזכרתי בהערה לערך אִתְּ, ששמעתי הילדים המדברים עברית אומרים בשגירת הלשון תְּרוֹאָה במקום אַתְּ-רוֹאָה, ולכן אפשר שמן את מוֹל אמרו תְּמוֹל. ואעפי"כ יותר נראה דעת הקדמונים והיותר חדשים שהעקר  הוא תְּמוֹל, מפני שהרכבה זו של את מוּל במשמעה של יום שלפי כך במקור - אבל נראה שצ"ל "לפני" היום  היא מלאכותית יותר מדי ואינה טבעי' להאדם הקדו' הפשוט, ואין שום דמיון בין זו ללְפָנים. – באשורית אִתְמָלִ, אִנ  תִמָלִי, בארמ' איתְּמָלֵי, אִתְּמָלֵי, ואח"כ בעברית אִתְּמוֹל, וזוהי הצורה הקדומה בתו דגושה להשלמת הנון. וזה הדגש שמר קצת זמן על החירק שלא יתרחב לסגול, ואח"כ אֶתמול.

2 מ"ש: במקרא אחת דפוס ישן וגם במקרא כ"י מצאתי האלף בסגול והתיו רפה אכן בשאר ספרים האלף בחירק והתיו דגושה.