פ"ע, עת' יִבְלֶה, יִבֶּל, — נשחת ונתקלקל מרוב ימים, מרוב תשמיש בו, sich abnützen; s'user;  be worn: ואלה שלמותינו ונעלינו בּלוּ מרב הדרך מאד (יהוש' ט יג).  במדבר לא בָלוּ שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בָלְתָה מעל רגלך (דבר' כט ד).  כלם כבגד יִבְלוּ (ישע' נ ט).  שריון שנחלק לארכו וכו' משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ומשתייר בו רחבו מלמעלה (תוספתא כל' ב"מ ג א).  — וספר: ספר שבלה אם יכול ללקט הימנו שמונים וחמשה אותיות (שם, ידים ב י).  — ועל העצמות: כי החרשתי בָּלוּ עצמי בשאגתי כל היום (תהל' לב ג).  — ובמשל:  והארץ כבגד תִּבְלֶה (ישע' נא ו).  והוא כרקב יִבְלֶה (איוב יג כח).  — ובהשאלה על הגוף:  אחרי בְלֹתִי היתה לי עדנה (בראש' יח יב), לאמר שבלה כמעט גופי מזקנה.  — ועתיד יִבֶל: והיא (תבל) כרקב תבלה ועזו לא יבל (רמב"ע, דוק' יט).

— פִע' בִּלָּה, פ"י, — א) עשה שיבלה, במשמעת השתמש בדבר עד שבלה, verbrauchen;  user;  consume:  ומעשי ידיהם יְבַלּוּ בחירי (ישע' סה כב).  יְבַלּוּ בטוב ימיהם (איוב כא יג).  הנפש מבלה את הגוף והקב"ה מבלה את עולמו (מד"ר ויקר' ד).  אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו (שם שה"ש, שוקיו).  — ב) השחית וקלקל לגמרה, aufreiben;  détruire;  distroy: בִּלָּה בשרי ועורי (איכ' ג ד).  חסיד שוטה ורשע ערום וכו' הרי אלו מבלי עולם (סוטה ג ד).  – °תְּבַלֶּה ותחדש, ברכה למי שלובש בגד חדש: המנהג לומר למי שלובש בגד חדש תבלה ותחדש (רמ"א, שו"ע או"ח רכג ו). 

— הִפ' הִבָּלֵה, — כמו הקל: סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין (ב"ב קמו.).  שכל מה שנברא ביום ראשון עתידין להבלות (מד"ר אסתר, בראש הפרשה). 

— הִתפ' הִתְבַּלֶּה:  אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטים נתעדן הבשר (ב"מ פז.).  מה שהיה להן בתוך התיבות נתבלו (מד"ר דבר' ח).