שת"ז, מ"ר בָּלִים, לנק' בָּלָה, בָּלוֹת, — דבר שֶׁבָּלָה, שנשחת ונתקלקל מרוב תשמיש, abgenuzt; usé; worn: שקים בָּלִים לחמוריהם ונאדות יין בָּלִים ומבקעים ומצררים ונעלות בָּלוֹת ומטלאת ברגליהם ושמלות בָּלוֹת עליהם (יהוש' ט ד=ה). — ובהשאלה: בָּלָה נאופים (יחזק' כג מג), שבלתה ונעשתה זקנה מרוב נאופיה.