ב. בָּסַס

*1, קל, אינו נהוג.

 – פֻע', *בֻּסּס, – נתכונן ונתחזק: אימתי כביכול כסא מבוסס למעלה (מד"ר במדב' טו).

 –נִתפ', *נִתְבַּסֵּס,  – כמו בֻּסַּס: כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסס ועמד כך כיון שנעשה המשכן מיד נתבסס (העולם) ועמד (מד"ר במד' יב).



1 מן בסיס.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים