ב. בָּסַס
*1, קל, אינו נהוג.
– פֻע', *בֻּסּס, – נתכונן ונתחזק: אימתי כביכול כסא מבוסס למעלה (מד"ר במדב' טו).
–נִתפ', *נִתְבַּסֵּס, – כמו בֻּסַּס: כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסס ועמד כך כיון שנעשה המשכן מיד נתבסס (העולם) ועמד (מד"ר במד' יב).
1 מן בסיס.