בִּקְבּוּק
° 1, ש"ז, — מלה של חקוי, קול שעושים המים או שאר משקים בצאתם דרך פה צר, Glukgluk; glouglou: ובלשון הקדש שמו בקבוק שכשאדם שותה בו או שופך בו עושה בקבוק ערוך, ערך צרצר. ולפיכך נקרא בקבוק כי כאשר שותה בו האדם או שופך ממנו יעשה בקבוק שרשי רד"ק, בקבוק. ויהיה קולם (של הקרקורים במעים) יותר חם ויהיה קולם יותר כבד ואם יתערב ברוח לחות יהיה עם בקבוק קאנון, ג יו ג ב.
1 בערב' בַקְבַקַה بَقْبقَه.