1, בָּר, ש"נ, — שם כללי למיני הדגן, לחטה וכדומה, בפרט כשנדוש, Getreide;  blé;  corn :  ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצברו-בָר תחת יד פרעה (בראש' מא לה). ויצבר יוסף בָּר כחול הים הרבה מאד (שם מט).  וימלאו את כליהם בָּר (שם מב כה).  יען בושסכם על דל ומשאת בַּר תקחו ממנו (עמו' ה יא).  מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בָּר (שם ח ה).  ומפל בַּר נשביר (שם ו).  ומלאו הגרנות בָּר והשיקו היקבים תרוש ויצהר (יוא' ב כד).  מנע בָּר יקבהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא כו).  יהי פסת בּר2 בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו (תהל' עב יו).  — ובהרחבה גם להקה בשדה: לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בָר שם סה יד. —  ומשל, מה לתבן את הַבָּר, מה לפסלת עם גוף האכל, מה לדבר גרוע עם דבר חשוב:  הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הַבָּר נאם יי' (ירמ' כג כח).