1, בָּר, ש"ז, — א) שדה פתוח, מחוץ למקום המושב, d. freie Feld; champs;field:  יחלמו בניהם ירבו בַבָּר יצאו ולא שבו למו (איוב לט ד).  — ואמר המליץ:  (הימים היו לי) ימי האפרוח היוצא אך יצא מקלפתו, קו אור נבקע לי וארא כי קרוב יומי לצאת בבר לבקש לי זרעונים (יל"ג, הקד' הוי אח).  — שור בר, ר"ל  מדברי, הפך מן ביתי:  שור בר מין בהמה (כלא' ח ו).  כוי זה איל הבר  (חול' פ.).  חזיר של בר.  (ירוש' שבת יד יד:).  — ב) *הצד החיצון של דבר2,  das Äussere; l'extérieur;  exterior :  תוך ובר (מכי' בוא, פסח' ו).  כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו ת"ח (יומא עב:).  שרוצים להראות להעולם שהם חסידים ואין תוכם כברם (רעמב"ט סוט' ג ד).