1, וגם בּוֹר, ש"ז, — א)תכונת וסגולת דבר בּר, טהֹר, Reinheit; purité; purity:  יגמלני יי' כצדקתי כּבֹר ידי ישיב לי (ש"ב כב כא).  ימלט אי נקי ונמלט בְּבֹר כפיך (איוב כב ל).  — ואמר המשורר: זרע מבור וצדק בת וקוצר תהיה חומר (רמב"ע, תרשיש ח).  — ובכנ' בֹּרִי: וישב יי' לי כצדקתי כְּבֹרִי2 לנגד עיניו (ש"ב כב כה).  — ואמר החכם: שנפש האדם הדברנית היא העולה למעלה השבה אל יסודה לקלותה ובורה וזכות עצמה (תרגום השרשים לריב"ג).).  — ב) כמו בֹּרִית, דבר שמטהרים בו את הידים, למשל אפר של קצת צמחים, וכיוצא בזה: אם התרחצתי במו שלג והזכותי בְּבֹר3 כפי אז בשחת תטבלני (איוב ט ל-לא).  — ולדבר שמטהרים בו את הידים: ואצרף כּבֹּר4 סיגיך ואסירה כל בדיליך (ישע' א כה).