, פ"י, — עשה, שלח בָּרָק: בְּרוֹק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם(תהל' קמד ו).
— הִפְ', *הִבְרִיק, — א) כהו עיניו מחמת אור מבהיק, מחמת רוח, בהלה פתאומית: השוכר את החמור והבריקה 1 (ב"מ ו ג). — ב) °עשה בּרק, כמו הקל: הברקת חצים (יוסי בן יוסי, שופרות). כאור הגופות הזכים שאין להם אור מעצמם אבל הם מקבלים האור ומבריקין אותו ובסור הסבה יסור האור (מלמ' התלמי', זכור). — ג) °נוצץ ומזהיר: ובכל מקום הבריקו כמו אלה נגד עיניו (הקד' שבי"ע א, מכתב לרנ"ק). — ד) *כמו מבורץ, מפולש: חריץ מבריק ואינו מבריק (ירוש' כלא' ד כט ג).
— הָפ', °הוּבְרָק: עשויה היא (החרב) ללהט מרוטה ומוברקת (רש"י יחזק' כא ב).
— הִתפ', °הִתְבָּרֵק — מאציל אור פתאם כמו ברק, ממראה הברק: הנפש מתברקת על החמרים המזוקקים ומאצילים מזיום (אגר' התשו' לר"י לטיף נ.). הנפש מתברקת ומתפלשת בגוף (שם).
1 ושאלו שם בגמ' (ע"ח:) מאי והבריקה, וענו: הכא תרגימו נהוריתא רבא אמר אבזקת. ואם כן, כבר בימיהם לא היתה משמעתה האמתית של מלה זו ידועה. וגם שני הפרושים בעצמם אין משמעתם האמתית במקור נדפס "האמתות". ידועה, כי לא השם נהוריתא ולא השם אבזקת אינו ידוע לנו ממקום אחר זולתי פה. ולכן הרמב"ם בפרוש המשנה שלו, שבכלל הוא מצטין בפרושי הדברים בדיוק, ובפרט בעניני מחלות ורפואות, לא פרש כלל את המלה והבריקה והסתפק בדברים הללו: ומה שאמר הבריקה היא שאינה יכולה להלך מחמת חלי מחליי הבהמות. ע"כ. הערוך פרש נהוריתא, וז"ל: שעיניהם יפים ואינה רואה ע"י רוח יבוא זה החולי. ע"כ. ואבזקת פרש בשני פרושים שונים. רש"י לעז נהוריתא במוליי"א, ופרש בעצמו היוצאת בשחור העין. רק סמך קל יש להביא מלשון ערב', שפעל בַרִקַ بٓرِقٓ משמש בה במשמעת נדהם באופן שנתבלבלה ראות עיניו. והשם ברקית שאין בו ספק שהוא שם לחלי בעין מסיע להתרגום נהוריתא. ויש גורסין והבדיקה, לקתה בדק העין.