* 1, — א) מלת קריאה, במקום מאמר, ור"ל עלה אור השחר, האיר היום: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי2 מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד במקור נדפס 'םעד' שבחברון והוא אומר הן (יומא א ג), תמיד ג ב. — ב) שם לכוכב השחר, נוגה, Venus: תניא רבי ישמעאל אומר ברק ברקאי רבי עקיבא אומר עלה ברקאי נחומא בן אפקשיון אומר אף ברקאי בחברון (יומא כח:)
1 משק' אַחְרַאי, וכן שם הכוכב שבתאי, ושם פרטי חִלְדַי, בערב' מברקה مَبْرَقَة, אור השחר.
2 כך בנוסח' בשני המקומות המצֻינים פה, בנוסח' המשנ' של גמ' בבלי והמשנה של המשניות. אך במשנה שבגמ' ירוש' בורקי וכן נוסחת הערוך בורקי, וכן במתניתא דבני מערבאי, וכן עפ"י עדות ר"י דרנבורג במשנה בגוף פרוש הרמב"ם. ולא ידוע מה היתה הקריאה של מלה זו לפי גרסה זו אם בורקִי או בורקַי. עכ"פ, צורת מלה זו מעידה עליה כי היא מלה עתיקה, שנשמרה בלשון השרות של המקדש אעפ"י שאולי בדבור הרגיל לא היתה יותר נהוגה. והיא איפוא אחת מהמלים המעטות בתנועה כפולה ַי בסופן שנשארו בלשון העברית מזמן קדום. ודעת חכמי התלמוד שם היא כי ברקאי הוא שֵם, והכונה בקריאת ברקאי כי: ברק ברקאי, עלה ברקאי, ויש לדמות להשם הזה השם שבתאי לאחד מהכוכבים. ודרנבורג (Derenb. REJ, 1883, 45) אמר שהכונה בברקאי להכוכב נוגה, המבריק ומאיר לפני עלות השחר ביחוד.