1, ש"נ, כנ' גַּאֲוָתִי וכו', — רגש ומחשבה של גדלוּת וחשיבות יתרה והתנשאות על אחרים, Hochmuth; orgueil; pride: וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בְּגַאֲוָה ובגדל לבב לאמר לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף ישע' ט ח-ט. תאלמנה שפתי שקר הדברות על צדיק עתק בְּגַאֲוָה ובוז תהל' לא יט. בעמל אנוש אינימו (הרשעים) ועם אדם לא ינגעו לכן ענקתמו גַאֲוָה יעטף שיח חמס למו שם עג ה-ו. אל תבואני רגל גַּאֲוָה ויד רשעים אל תנדני שם לו יב. — וסמי': והשבתי גאון זדים וְגַאֲוַת עריצים אשפיל ישע' יג יא. גַּאֲוַת אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד משלי כט כג. בְּגַאֲוַת רשע ידלק עני תהל' י ב. — ואמר המשורר: שפל ראיתיך ושומם בחלום, אולי בהקיץ כן כבר שממת, ושנת תת"ץ תתֹץ לך כל גאוה תבוש ותחפור מאשר זממת ר"י הלוי, נמת ונרדמת. — ובכנ': והשפיל גַּאֲוָתוֹ עם ארבות ידיו ישע' כה יא. כי אז אסיר מקרבך עליזי גַּאֲוָתֵךְ ולא תוספי  לגבהה עוד בהר קדשי צפנ' ג יא. — וגם לשבח, גאון וגדולה ראויה: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי' מגן עזרך2 ואשר חרב גַּאֲוָתֶךָ דבר' לג כט. אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך3 וּבְגַאֲוָתוֹ שחקים שם כו. אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גַּאֲוָתִי ישע' יג ג. תנו עז לאלהים על ישראל4 גַּאֲוָתוֹ תהל' סח לה. מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לאומות העולם חגי' ה:. מפני גאוותה של מלכות שמים שם. — ואמר המשורר: יורד עלי הרים ולא יכילו, כי מפני גַאֲוָתְךָ יחילו ר"י הלוי, יורד עלי. — ובהשאלה למים: יהמו יחמרו מימיו ירעשו הרים בְּגַאֲוָתוֹ תהל' מו ד. — חֹטֶר גַּאֲוָה משלי יד ג, עי' חֹטֶר. — גַּאֲוָה5 אפיקי מגנים איוב מא ז, עי' מָגֵן. 

אַף, גְּבַה אַף.

בּוּז, בָּז. — °בַּעַל גַּאֲוָה.

גֵּא.— גֵּאֶה. — גֵּאָה. — גָּאוֹן. — *גַּאַוְתָּן. — *גַּאַיְתָּנוּת אולי צ"ל גאותנות.. — גְּבַהּ, גבה אף, גבה לב, גבה רוח. — *גַּבְהָן. — גְּדוּלָה. — *גַּדֵּר, מִתְגַּדֵּר, מתגדל ומתפאר בדבר. — *גַּס הַרוּחַ. — *גַּסּוּת.

*הגיס דעתו, הגיס לבו בדבר. — *הַדֵּר, הִתְהַדֵּר.

*זוּחַ, זחה דעתו עליו, התגאה בעצמו. — *זְחוּחַ הַדַּעַת, *זְחוּחַ הַלֵּב. —  *זַחְתָּן, מי שמתגאה בעצמו. —  *זָקוּף, הלך בקומה זקופה. 

*חָצוּף, חֲצוּפָה. — *חֻצְפָּה. 

*יָהִיר. — *יְהִירוּת. — *יוהרה.

כָּבוֹד, רדף אחר הכבוד.

*נז, נז עליו לבו. — נפח, *הִתְנַפֵּחַ. —  נשא, הִתְנַשֵּׂא.

עַז, *עַז פָּנִים.— *עַזּוּת, *עַזּוּת פָּנִים. — °עַזְפָּן, °עַזְפָּנוּת. — עָנָו, הפך מן גֵּאֶה. — עֲנָוָה, הפך מן גאוה. — *עַנְוָתָן, עַנְוָתָנוּת, °הִתְעַנֵו, °הִתְעַנְּיוּת.

פאר, הִתְפָּאֵר. — *פָּסַע על ראשיהם. — *פִּרְחָה, אדם שנתעלה פתאם.

*רַבָּנוּת, מתנהג ברבנות. — °רברב, °מִתְרַבְרֵב, מתנהג כרב וגדול.

שפל, *שפל רוח, השפיל את עצמו.

תְּלוּי רֹאשׁ.