1 — א) ת"ז, לנק' גֵּאָה, מ"ר גֵּאִים, גֵּאוֹת, כנ' גֵּאָיו2, גֵּאֶיהָ, גֵּאוֹתֶיהָ וכו', גֵּאֵיהֶם וכו', סמי' גְּאֵי, גְּאוֹת, כמו גֵּא: כי יום ליי' צבאות על כל גֵּאֶה ורם ועל כל נשא ושפל (ישע' ב יב).  הפץ עברות אפך וראה כל גֵּאֶה והשפילהו (איוב מ יא).  בית גֵּאִים יסח יי' ויצב גבול אלמנה (משלי יה כה).  טוב שפל רוח את עניים מחלק שלל את גֵּאִים (שם יו יט).  הנשא שפט הארץ השב גמול על גֵּאִים (תהל' צד ב).  טמנו גֵּאִים  פח לי (שם קמ ו).  כעוף אחוז בכלוב לב גאה וכמרגל יראה ערוה (ב"ס גני' יא ל).  ארבעה אין הדעת סובלתן ואלו הן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס מתגאה על הציבור (פסח' קיג:).  אמר ר' אבין ד' מיני גאים נבראו בעולם גאה שבבריות אדם גאה שבעופות נשר גאה שבבהמות שור גאה שבחיות ארי (מד"ר שמות כג). — וסמי' גְּאֵי: רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לִגְאֵי3 יונים (תהל' קכג ד).  — ב) *ש"ז, מ"ר גֵּאִים, כנ' גֵּאֶיךָ, כמו גאוה: ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים (ברכ' י:).