1, ש"ז, סמי' גְּאוֹן, מ"ר גְּאוֹנִים, כנ' גְּאוֹנַי, — א) קנים ועצים הרבה צפופים וסבוכים2 Dickicht Geträulich; broussaille; thicket: כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח3 ואיך תעשה בִּגְאוֹן הירדן ירמ' יב ה. הנה כאריה יעלה מִגְאוֹן הירדן שם מט יט. קול שאגת כפירים כי שֻדד גְּאוֹן הירדן זכר' יא ג. — ב) רֹם המעלה, גדולה, הדר ותפארה, Herrlichkeit; magnificence; glory: ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם עדה נא גָאון וגבה והוד והדר תלבש איוב מ ט-י. ביום ההוא יהיה צמח יי' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לְגָאוֹן ולתפארת לפליטת ישראל ישע' ד ב. נשבע יי' בִּגְאוֹן יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם עמוס ח ז. תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לִגְאוֹן עולם משוש דור ודור ישע' ס יה. —  ואמר המשורר: ואדם אשר יֻלד לעמל כפי יכלתו יחוה גאון צורו ויטיף גדלותיו ראב"ע, בשם אל. — וכנ': וברב גְּאוֹנְךָ  תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש שמות יה ז. לבוא בנקרות הצֻרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יי' ומהדר גְּאוֹנוֹ ישע' ב כא. — ואמר המשורר: ולמה יחרד העם לים סוף והמטה ביד משה גאונו ר"י הלוי, אדון יצרו. — ומ"ר: עטה הוד ולבש גאונים והנחם והרף מיגונים רשב"ג, שירי שלמה, דוקס ט. — ג) כמו גאוה, רגש של גדלוּת יתרה: לפני שבר גָּאוֹן ולפני כשלון גבה רוח  משלי יו יח.  ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם ושברתי את גְּאוֹן עזכם ויקר' כו יח-יט. והשבתי גְּאוֹן זדים וגאות עריצים אשפיל ישע' יג יא. והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גְּאוֹן כשדים כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה שם יט. זאת להם תחת גְּאוֹנָם כי חרפו ויגדלו על עם יי' צבאות צפנ' ב י. — ואמר המשורר: יום רך גְּאוֹן לבי ושח הוא הענק על צוארני ר"י הלוי, ים סוף. לב גאוני שנער לחזותו יהים, ויועצי מצרים אחרי פיו ננהים הוא, מבחר נזרים. — ומ"ר: ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גְּאוֹנָיִךְ יחזק' יו נו. — ובדברים לא בע"ח: ואמר עד פה תבוא ולא תוסיף ופא ישית בִּגְאוֹן4 גליך איוב לח יא. עד יפו אשית גאון גליך ירוש' שקל' ו ב. — ואמר המשורר: ויחסר (הסהר) וימלא להאיר כחקותיו ויגביר בהמלאו גאון ים ושפעותיו ראב"ע, בשם אל.