גַּאַוְתָּן
*1, ש"ז, מ"ר גַּאַוְתָּנִים, — בעל גאוה במדה מרֻבה: ר' אלעזר אמר (לכן נזכר בלשאצר אצל דריויש) כדי לסמך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גאותן לגאותן (ילקוט דני' תתרסג). הגאותנים שעושין עצמן אלהות (תנחומ' וארא א). והם גאותנים ורוח גבוה ומפונקים מאד (חה"ר ב, ספור הנס ד).
1 משקל ענותן, וכן בסורית גאותּנא.